תקנה 9 קביעת נכות מוסבת

310 ע"א 98/**** ש"פ נ' קצין תגמולים

תקנה 9 נכות מוסבת. אשר להשוואה בין השינויים הניווניים בברך שמאל לבין ברך ימין, שעפ"י הועדה הם שינויים המתאימים לגיל, לא זו הנקודה המכרעת אולם למען השלמות אתייחס גם אליה. קיומם של ניוונים מחמת הגיל הם נתון סטטיסטי, משמע יש אנשים שאצלם יש שינויים בגיל מסויים ובשיעור מסויים ויש כאלה שאצלם השינויים יכולים להופיע בהיקף אחר ובזמן מאוחר יותר.

עפ"י אותו הגיון של הועדה אפשר לומר כי אותם שינויים קלים שאצל שאר בני האדם הם תופעה שהגיל גרמה, אצל המערער הם הופיעו קודם זמנם בגלל אותה שחיקה מוגברת כתוצאה מהנכות המוכרת בברך שמאל. ייתכן שאותם שינויים היו מופיעים בהיקף זה או אחר ממילא, אולם בשלב מאוחר יותר, משמע הם הקדימו להופיע בגלל הנכות המוכרת. די בכך כדי לא למעט שהוא זה מהיקף ההכרה לאור הפסיקה שמתייחסת לנכויות קוננציטוטוצינליות שאין מפחיתים מאומה משיעור הנכות המוכרת, רק משום שהם פרי קונצטיטוציה.

העיקר הוא שיש ממצא מפורש לקיומם של כאבים בברך ימין ומשכך אי אפשר לומר כי מי שסובל מכאבים אין אצלו שום הגבלה בכושר הפעולה הכללית.

317 ע"א 99/**** מ"י נ' קצין תגמולים , מחוזי ת"א (ש' פורת).

תקנה 9 נכות מוסבת. ועדה רפואית קבעה נכות לפי תקנה 9בגין גב, לאדם שסבל משבר בירך וקיצור רגל, אך קבעה כי ההכרה היא רק במחצית והיתר מיוחס לגיל. נקבע: על הועדה לפסוק לפי המבחנים המשפטיים לעניין נכות מוסבת וקשר סיבתי. הנימוק הסטטיסטי של הגיל אינו מספיק.

סטטיסטיקה כגורם לקשר סיבתי נפסלה תמיד בפסיקה, אינה מהווה נימוק רפואי ואינה מהווה נתון או ממצא רפואי.

יחד עם זאת, איני סבור שהלכת חריטן התכוונה לשנות את כל ההלכות לענין של קשר סיבתי אשר נפסקו לפני ואחרי הלכת חריטן כפי שצוטט לעיל. עדיין אני סבור כי העקרונות המשפטיים לגבי סוגיית הקשר הסיבתי קיימים ללא השפעה עליהם בהלכת חריטן.

אני מתעלם מכך כי תתכן אפשרות של קשר סיבתי חלקי, היינו שנכות מסויימת בזמן מסויים ניתנת להסבר כפי שנגרמה משני מקורות שונים: הדגמה לכך מצויה בע"א 434/73 ברנט נגד הרשות המוסמכת, פ"ד יח (1) 686. באותו מקרה שנדון בשנת 1973 ביקש ניצול שואה להיות מוכר על נכות נפשית. ביהמ"ש העליון קבע כי לאור החומר שהיה בתיק, מוסברת הנכות הנפשית כמי שנגרמה (להבדיל מהוחמרה) משני מקורות מוכחים (להבדיל מסטטיסטיים). האחד הוא הסבל בזמן הרדיפות בעת השואה, והשני ארטריוסקלורזה הקשורכ בגילו המתקדם של המערער.

3262. ע"ו 14 – 01 – ***** ד"ב נ' קצין התגמולים, מחוזי ת"א, ש' וולצקי. 11.9.14.

ב"כ המערער פנה לפסיקתו של כב' השופט חיים פורת בעניין ע"א 1174/99 ישראל מרידור נ' קת"ג, שאוזכר לעיל, ללמד שסטטיסטיקה אינה יכולה לשמש סיבה לאי הכרה בקשר סיבתי. אלא שקשה ללמוד גזירה שווה מן המקרה שנדון שם למקרה שלפניי. במקרה שם מדובר היה באדם שנמצאו אצלו הגבלות תנועה בהדרגה בינונית ועל כך ציין כב' השופט פורת כי כאבי גב אינם הגבלת תנועה ועל כן הסטטיסטיקה, שמתייחסת לכאבי גב ולא להגבלת תנועה, אינה יכולה להוות סיבה לאי ההכרה. אצלי המצב שונה שכן למערער תלונות על כאבים וזה בסיס תביעתו לנכות מוסבת. בבדיקה נמצאה הגבלת תנועה מזערית. אם תלונות המערער מבוססת על כאביו ולא על הגבלת תנועה, ומכל מקום אף הגבלת התנועה שנמצאה היא מזערית, אז קשה לומר שקביעת הוועדה כי אותם ממצאים בבדיקה הקלינית ובהדמיה תואמים את הנתונים הסטטיסטיים, ולא דווקא נובעים מן הפגימה המוכרת, אינה סבירה. זאת בעיקר על רקע הדרישה כי הקשר הסיבתי שבין הנכות המוסבת לגימה המוכרת יהיה "בלתי אמצעי" משמע קשר ברמת וודאות גבוהה. במצב דברים זה לא ניתן לומר שקביעת הוועדה, כי אינה מוצאת האצה של שינויים ניווניים כתוצאה מן הפגימה המוכרת, הינה כה בלתי סבירה עד כי יש הצדקה להתערבות בית המשפט בהחלטתה.

600. ע"א 99q**** ב"נש נ' קצין תגמולים

תקנה 9 נכות מוסבת. המערער סובל מטינטון. וע' לפי תקנה 9 קיבלה שנגרמה לו נכות מוסבת אך הכירה רק במחצית מהנכות הנפשית על רקע הפרעת אישיות. עו"ד קפשוק היה מוכן להחזיר התיק לועדה על מנת שתנמק את מהות ההפרעות האישיות מהן סובל המערער. המחוזי ת"א (מחוזי ת"א (ש' פורת))קבע כי ין צורך בהחזרת התיק שכן יש כאן תוצהאה משפטית ברורה.

"הועדה טעתה לדעתי טעות משפטית בתפיסתו של קשר סיבתי שהוא בעיקרו שאלה משפטית, או לפחות החלק הרפואי הוא רק חלק מאותה סוגיה שהיא מעורבת ברפואה ומשפט, והדוגמא המבוהקת בפסיקה במקרה הנוכחי הוא ע"א 434/73 ברנט נ' הרשות המוסמכת פ"ד יח(1)686: כאשר נכות קיימת נובעת משני מקורות תחלואתיים שונים, ניתן להכיר בחלק מהתמונה הכללית. באותו מקרה של ברנט היו הפרעות נפשיות שמוסבות לשואה, והיו הפרעות נפשיות שונות ונפרדות שהגיל גרמן, לכן הוכרה הנכות בזמן שנתבקשה כחלקית בלבד, משום שההפרעות שנזקפות לשואה נפרדות ושונות מן ההפרעות שיוחסו לגיל. פס"ד זה עולה בקנה אחד עם פסיקה נרחבת מאד לפני ואחרי פרשת פרנט והוא שאין מפחיתים מהקשר הסיבתי בגלל נתונים קונסטיטוציונלים, גנטים וכיו"ב.

יתכן מאד שבעל אישיות אחרת לא היה מפתח הפרעות כה קשות כפי שפיתח המערער,אולם בשל כך אין לומר כי חלק מהנכות הנפשית מוסבת לנתוני האישיות. נתוני האישיות במקרה דנן דומים לנתונים הקונסטיטוציונלים, אשר נקבע כי הם אינם מפחיתים מן הנכות הקיימת ושחייבת להיות מוכרת (רשימת הפסיקה ארוכה מאד, תחילתה עוד בשנת 1964 בפרשת וינשטיין)"{.

616. ע"א 00/**** ג"מ נ' קצין תגמולים

תקנה 9 נכות מוסבת. הועדה הרפואית מאשרת שהמערער מתהלך בצליעה וההליכה מתבצעת בסיבוב חיצוני, כלומר מנח כף הרגל אינו המנח הטבעי, אלא יש בו עיוות שלא הטבע גרם, ומשיש עיוות באבר אחד, ההגיון והסבירות דווקא מאשרים שעיוות זה עשוי לגרום לעיוות במקום אחר בגוף לשם האיזון, או אפילו ללא צורך באיזון ובקומפנסציה, אלא עקב הפגיעה באיזון הטבעי וכך אפשר להסביר את קיום כאבי הגב.

יתכן מאד שחלק מהשינויים הניווניים אולי היה נגרם גם ללא שום פציעה, אולם אין סיבה להניח שאותם שינויים המצויים כיום הם באותה עוצמה ובאותה צורה כפי שהתהוו אצל המערער, או כי היו נמצאים אצלו באותו זמן שבו הם אותרו אצלו.

896. ע"א (חי') 01/*** ע"ר נ' קצין תגמולים

תקנה 9 נכות מוסבת.. המערער טוען שהעובדה שלא סבל מכאבי גב בטרם גויס לצבא, מביאה בהכרח אוטומטית, למסקנה שיש לזקוף את כל כאבי הגב "לזכות" ההכרה בהם כפגימה מוסבת לפי תקנה 9. אינני סבור כך. טענה זו נוגדת את עמדת הפסיקה בפרשת חריטן (פד מה(5) 374, בעמ' 391), המפנה ומאמצת את דברי ביהמ"ש העליון בפרשת גולומבק (פד מה(3) 23), שנאמרו בעמ' 31-32, לפיהם "קביעת שעור הקשר הסיבתי בין הפגימה הנוספת (היינו המוסבת, י.י.ש.) לבין השרות צריכה להיקבע מענין לענין עפ"י נתוניו המיוחדים, ובודאי אין לקבל קביעת קשר סיבתי מלא בכל המקרים ובכל הנסיבות", נקוד על המלים "קשר סיבתי מלא". זה הכלל" כאשר "הפגימה המוכרת היא החמרת מחלה… יש צורך שהפגימה הנוספת (היינו המוסבת, י.י.ש.) תנבע מן ההחמרה ואין די שתנבע מן המחלה המקורית (פרשת גולומבק, עמ' 31). לאור הפסיקה הנ"ל, על הועדות הרפואיות לבחון בכל מקרה ומקרה מהי מידת הקשר הסיבתי שבין ההחמרה של הפגימה המוכרת לבין הפגימה המוסבת, ומה בפגימה המוסבת נובע מהמצב "המקורי" של הפגימה שאיתו "בא" החייל אל השרות. מסקנת הועדה יכולה להיות שהכל נובע מהמצב המקורי, או שהכל נובע מההחמרה או משהו שבינתיים. יצויין שלפי תק' 9(ג) אין זה הכרחי שמידת הקשר תיקבע עפ"י אותו שעור של ההחמרה המוכרת בפגימה בברכיים (היינו 2/3 ו-1/3 בעניננו).

העולה מכל האמור הוא שיש לקבל את הערעור רק במובן אחד, היינו שהור"ע לא היתה רשאית לשלול את הקשר המוסב בין הפגימה בגב לבין הנכות המוכרת כהחמרה בברכיים, ע"י הכנסת המקרה תחת כנפיו של המושג "שלב בלתי מוסב" לפי תק' 8, לאחר שהקשר הסיבתי כבר נקבע ע"י הועדה מ-1977. לעומת זאת אין לקבל את טענת המערער שיש לזכותו ב-20% של נכות בגין כאבי הגב, ואף לא בשליש מכך, מחמת החלטת הועדה מדרג

ראשון מיום 18.6.00. ענינו של המערער צריך להיות מובא מחדש בפני הור"ע, כדי שתשקול מחדש את עניין כאבי הגב, תוך כדי כך שנקודת המוצא שלה תהיה, שיש קשר של הסבה לפי תקנה 9 בין כאבי הגב לבין הפגימה המוכרת כהחמרה בברכיים. הור"ע תשקול ותחליט אודות מידת הקשר הסיבתי, כאמור בקטע 15 לעיל.

1050. ע"א 99/**** פ"מ נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת).

תקנה 9 נכות מוסבת. הועדה הרפואית העליונה לא קיבלה הסבר זה וכתבה שאין קשר בין הכאבים בשתי הגפיים בגלל דרך השימוש בכתפיים ואולי בזרועות.

השאלה היא לכאורה רפואית, אולם קשה לי להשתחרר מהרגשה (אם לא מידיעה אישית), כי שימוש לא נכון בגפה מסויימת יכול לגרום לנזקים ולאו דווקא לרקמות הקשוחות אלא דווקא לרקמות הרכות, כולל גידים או שרירים, ועל כך נחוץ הסבר משכנע יותר כדי להסביר מדוע שימוש מוגבר בגפה אחת לא יכול לגרום לנזק, אם אמנם אין חילוקי דעות (וכנראה אין חילוקי דעות) שהמערער סובל מכאבים בהפעלת הגפה השמאלית (בין שמדובר בשרירים ובין שמדובר במפרק).

1092. ע"א 98/**** מ"ק נ' קצין תגמולים

תקנה 9 נכות מוסבת. בשלב הדיונים בועדה הומצא קטע ממאמר אשר מאשר כי בעקבות פציעה ופגיעה בעין, עלול להגרם מצב של צניחת העפעף העליון. אין בועדה הרפואית התמודדות עם טיעון זה, משום שגם אם כתוצאה מגיל יכול להיווצר מצב של צניחת עפעף, הרי אם היתה פציעה שיכולה להסביר צניחה זו, אין לזקוף הכל דווקא לענין הגיל והרי ישנם מספיק אנשים בגיל המערער שלא סובלים משום צניחת עפעפיים.

1081. ע"א 98/**** מ"פ נ' קצין תגמולים

תקנה 9 נכות מוסבת.. נכון שישנם מאמרים בודדים שמאשרים שהיו מקרים שמחלת הטרשת הנפוצה פרצה אצל חולי נפש, אולם לא די בכך כדי לבסס את התביעה על מנת לדרוש הכרה בטרשת הנפוצה שבמקרה הנוכחי פרצה שנים לא מעטות לאחר פריצת מחלת הנפש.

1085. ע"א 00/**** ש"א נ' קצין תגמולים , מחוזי ת"א (ש' פורת)

תקנה 9 נכות מוסבת.. המערער החל סובל מהבעיות בעמוד השדרה כאשר היה כבן 35 , ובגיל שכזה אין שום סבירות ואפילו נתונים סטטיסטיים לא מאמתים שינויים המאמתים התערבות ניתוחית. ד"ר לין בחוות דעתו מסביר בצורה רחבה ביותר את המנגנון הביומכני הנוצר כתוצאה מהליכה מעוותת עקב קיצור רגל, ואין שום הסבר נגדי להסברים אלו.

העולה מן המקובץ הוא, כי יש מקום להתערב בנכויות המוסבות לעמוד השדרה המותני, לתחום הנוירולוגי, לתחום אין האונות ולתחום האורולוגי, ויש מקום לקבוע דרגות נכות מלאות ללא הפחתה של מחצית משום שלא מדובר בהחמרה אלא בגרימה שלמה ומלאה.

הערעור מתקבל באופן חלקי ודרגות הנכות בגין עמוד השדרה, התחום הנוירולוגי, אין האונות והתחום האורולוגי תהיינה בשלמות ולצמיתות.

1086. ע"א 00/**** ח"א נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת)

תקנה 9 נכות מוסבת. הועדה הרפואית סבורה כי כריתת המניסקוס בברך שמאל בוצעה בשנת 1992, היינו 20 שנה לאחר תחילת הנכות בברך ימין, כאשר כל השנים דרגת הנכות בברך ימין היתה רק 10%. קשה להשלים עם הנמקה שכזאת, משום שברור שגם 10% מעידים על קיום כאבים והגבלות תנועה, לכן מטבע הדברים אדם מעביר את משקל גופו יותר לרגל הבריאה כדי להימנע מהכאבים. הוא לא עושה זאת רק אם הכאבים קשים מאד, אין סיבה שלא יעשה זאת גם כשהכאבים קשים פחות. לכן ההנמקה של הועדה לא עומדת במבחן ההגיון והסבירות.

1150. ע"א 01/**** ג"מ נ' קצין תגמולים)

תקנה 9 נכות מוסבת.. סבורה אני כי הדיון החוזר שנערך בועדה היה דיון מקיף והוגן, אשר מטרתו לקבוע האם השיתוק בכף הרגל גורם או תורם לכאבי גב תחתון אצל המערער. הועדה התייחסה לעניינו ולפגיעתו של המערער הספציפי, התייחסה לבעיותיו המיוחדות וקבעה כי יש לייחס חלק מהפגימה בעמוד שדרה תחתון לנכות המוכרת, כנכות מוסבת, וחלק ממנה לסיבות אחרות כמו גילו של המערער, המבוגר יחסית (המערער, כאמור, הוא יליד 1934) ועודף משקל של המערער.

הועדה נימקה את קביעותיה באופן ברור ומלא, ואינני סבורה כי שגתה בקביעותיה.

אך סביר הוא כי בנסיבות הענין, רק חלק מהפגימה תוכר בשל הנכות המוכרת וחלק ממנה מקורה בסיבות ותהליכים אחרים, כפי שפורט.

886. ע"נ 00/**** פ"י נ' קצין תגמולים, הרכב רביד

אין בחוק הוראה המחייבת להגיש תביעה או בקשה לפי תקנה 9 ע"ג טופס מסוים. כל פניה לקצין תגמולים היא בקשה. בנושא תקנה 9, אין צורך שהנכה יכתיר את פנייתו בכותרת זו. די בכך שמופיע בפני ועדה רפואית ומתאר פגימה הנובעת מהנכות המוכרת, כדי שהועדה תתייחס לתלונותיו, ואם אינה עושה כן אינה מקיימת את תפקידה.

2138 בג"צ 191/65 שורץ נ' הוועדה הרפואית, פד"י י"ט (3), 544.

תקנה 9 נכות מוסבת.. פס"ד בעניין נרדפי הנאצים, במסגרתו דיון בתקנה 9 לפי חוק הנכים. דוגמאות למקרים עליהם חלה התקנה: אדם הלוקה באפילפסיה ובאחד ההתקפים נופל ושובר עצם. חולה סכרת שנגרמו לו פצעים המתרפאים לאט, עקב המחלה.

2283 ע"א 96/**** ז"מ נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת).

תקנה 9 נכות מוסבת. נכה מוכר בגין ברך. נזקק לניתוח וערב קודם לקה באוטם שריר הלב, לטענתו בגלל מתח נפשי. על פני הדברים לא נופל בגדר תקנה 9 כי אין קשר בלתי אמצעי. קיימת חוליית ביניים של מצב נפשי או פחד שאינה מוכרת כפגימה.

3594.  ע"ו 26903-02-21פלוני נ' קצין תגמולים,
מחוזי חיפה ש' ורבנר. פס"ד מיום 3.11.21 פורסם בנבו.

            נכות
מוסבת. ביטול הכרה בנכות מוסבת ע"י וע"ר עליונה. החובה להזהיר את הנכה
טרם הפחתת הנכות.

            המערער
מוכר בנכות גבוהה ביד ימין שאינה יד תפקודית. טען כי נפל במדרגות, ובגלל חוסר
יכולת להאחז במעקה נפל ונחבל בירך. ביקש הכרה בנכות מוסבת. ועדה רפואית מחוזית
התייחסה אל ארוע הנפילה כאל ארוע מתערב, אך הכירה בקשר סיבתי לפי תקנה 9 וקבעה לו
נכות זמנית. קצין התגמולים לא ערער. בתום הנכות הזמנית ועדה רפואית מחוזית קבעה
נכות צמיתה. הנכה ערער על גובה הנכות לועדה רפואית עליונה. הועדה סברה כי בנסיבות
הענין אין מדובר כלל בנכות מוסבת. לא קשר רפואי בלתי אמצעי. הנפילה ארוע זר מתערב
הקוטע את הקשר. ציינה בין היתר שהנכות ביד הימנית קיימת מעל 50 שנה והנכה מסתמך
בתפקודו על יד שמאל ולא על יד ימין. למערער הודע על כוונת הועדה לבטל את הקשר לפי
תקנה 9 ונקבע דיון נוסף. המערער העלה טיעוניו בפני הועדה והועדה החליטה על ביטול
ההכרה בנכות בירך.

            ביהמ"ש
דן במהות הקשר הסיבתי לפי תקנה 9 ובסמכות הוע"ר העליונה לבטל קשר שנקבע
ע"י וע"ר מחוזית שאינה הועדה שעל החלטתה הוגש הערעור.

            לענין
קשר סיבתי לצורך תקנה 9 נכות מוסבת נקבע כי אכן בנסיבות הענין אין מדובר בנכות
מוסבת:

"בעניינו
של המערער, וכפי שציינה הוועדה הרפואית העליונה, ידו הימנית של המערער אינה מתפקדת
מזה כ-50 שנה, כך שהמערער לא נעזר ביד זו בעת ירידתו במדרגות ביתו באופן קבוע.

אחוזי
הנכות שניתנו למערער בגין יד ימין הינם כמו אחוזי נכות הניתנים למי שידו קטועה.

בנסיבות
אלה, עצם המעידה במדרגות וודאי אינה קשורה לנכות המוכרת בקשר בלתי אמצעי, שכן
הנפילה עצמה היתה בגין מעידה במדרגות, וכך אף נרשם בבית-החולים כי ביום קבלתו פספס
מדרגה ונפל.

רק
לאחר מכן מצויה התוספת כי המערער לא הצליח להיאחז היטב במעקה…. נראה כי הכוונה
היתה שלאחר שהמערער מעד הוא לא יכול היה להיאחז במעקה בשל מצב ידו הימנית, אולם
המעידה עצמה הינה בגדר אירוע מתערב, ועל-כן תוצאות המעידה אינן יכולות להיות בגדר
נכות מוסבת…..

לאור
האמור לעיל, משנפילה במדרגות ביתו של המערער הינה בגדר אירוע מתערב, ופגיעה
בעקבותיה אינה בגדר נכות מוסבת רפואית כמשמעות מונח זה בתקנה 9 לתקנות הנכים,
רשאית היתה הוועדה הרפואית העליונה לשלול קשר של נכות מוסבת לאחר שנתנה הזדמנות
למערער להגיב בעניין ואף למשוך ערעורו, והוא בחר שלא לעשות כן."

3661.  ע"ו 65906-06-23 י"ע נ' קצין התגמולים, ביהמ"ש מחוזי חיפה, ש' וולצקי. פס"ד מיום 27.9.23. לא פורסם.

למערערת נכות מוכרת בברך ימין ונכות בברך שמאל שלא קשורה לשירות. טענה שנגרמה לה נכות מוסבת בכתף שמאל כתוצאה מנפילה שלטענתה היא תולדה של הפגיעה המוכרת בברך ימין.

ביהמ"ש מפנה למסמכים רפואיים בענינה של המערערת, עוד מלפני הנפילה ב 2011, המלמדים על כך שמומחים בתחום הברכיים מציינים שישנה אי יציבות בברך המוכרת.

 … מכאן שלא ברור על סמך מה קבעה הועדה שהקביעה שנעשתה שבוע לאחר הנפילה שמצאה קשר בין מצב הברך המוכרת לבין הנפילה לא מקובלת על ידי הועדה. בעניין זה יש למשל להביא כדוגמא דווקא את המסמך שאליו הפנתה ב"כ המשיב בעמ' 381 לתיק של המערערת מיום 30.11.12 שמציין במפורש. זאת לצד מסמך נוסף שבו מצויין ביום 21.9.12. מכאן שלא ניתן לומר שאין כל תיעוד על נפילות גם לאחר אותה נפילה נשוא הדיון של הועדה העליונה, כי גם שנה לאחר מכן הייתה נפילה נוספת. הוועדה ביקשה לראות באותו אירוע גורם זר מתערב שהוא זה שהביא לפגיעה בכתף, אלא שאין כל הסבר מיהו אותו גורם מתערב. אין כל נתון אחר בתיק רפואי שיסביר את הנפילה זולת מצב שתי הברכיים של המערערת. ככל שלוועדה אין הסבר אחר ברור ומפורש לנפילה ביום 22.8.11 הרי שהמערערת זכאית ליהנות מהספק, כפי שקובעת הפסיקה וכפי שהוועדות הרפואיות מחויבות בה. יתכן שנוכח מצבה של ברך שמאל הקשר הסיבתי לפגימה המוכרת יהיה חלקי, אך לא ניתן לתלות את כל הנפילה בגורם זר מתערב כשאין לכך כל בסיס במסמכים הרפואיים מזמן אמת. יתרה מכך, גם אם למערערת שינויים ניווניים בשתי הכתפיים עובדה שעד לאירוע הנפילה וחבלה בכתף השמאלית לא סבלה מכאבים בכתף זו או מהגבלות כלשהן. עד למועד הנפילה היו שינויים ניווניים אסימפטומטיים כפי שקורה היום בכתף הימנית שעליה לא נמצאו תלונות. משכך, על הועדה לבדוק את התיק הרפואי וככל שאין תלונות קודמות על כאבים והגבלות בכתף שמאל ואלו החלו רק לאחר אותו אירוע נפילה כתוצאה מסיבוב הברך, יש להניח לטובת המערערת שהסיבה לאותן הגבלות וכאבים בכתף היא אותה נפילה. לאור כל האמור לעיל, נדרשת הועדה לשוב ולבדוק את המערערת ולעבור על מלוא התיק הרפואי וככל שאין ממצאים של ממש שיכולים להסביר את אותה תלונה על הכתף באוגוסט 2011 להתייחס אליה ככזו שארעה תוך כדי אותה נפילה, גם אם הוציאה מהכח אל הפועל את אותם שינויים ניווניים.

 

  

3142. ע"ו 13-03- ****** כ' נ' קצין התגמולים, מחוזי חיפה, ש' למלשטריך לטר. 13.5.13.

דיון בשאלת תחולתה של תקנה 9. המערער מוכר בגין נכות בברך ימין. טען כי עקב נכותו מעד מסולם ונפגע פגיעה חדשה באותה ברך. ביהמ"ש דן בשאלת תחולתה של תקנה 9. עפ"י לשון התקנה נדרש שהפגימה המוסבת תנבע באופן בלתי אמצעי מהפגימה המוכרת. מדובר בקשר סיבתי רפואי בלבד. במקרה כאן הקשר אינו ישיר. הנפילה מהסולם היא גורם זר מתערב. לא ניתן לקבוע האם נגרמה בגלל מצב הברך, או בשל סיבה אחרת כמעידת הסולם עצמו, סולם לא תקין, משטח לא יציב וכו'. לא בגדר המקרים עליהם חלה תקנה 9. [הערה: באותו מקרה היו בתעוד הרפואי מס' גרסאות שונות לגבי האופן בו התרחשה הפגיעה].

.

1489. ע"א 02/*** א"ע נ' קצין תגמולים , מחוזי חיפה (ש' יעקבי שוילי).

ועדה רפואית קבעה קשר סיבתי לפי תקנה 9 בין יל"ד מוכר למחלת לב חדשה, אך קבעה קשר חלקי בנימוק שלמחלת הלב מספר גורמים. נקבע כי חלקיות הקשר צריכה להקבע לא לפי מספר הגורמים הפוטנציאלים אלא לפי הגורמים הקיימים בפועל אצל המערער.

2236 ע"א 99/**** ג"מ נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת).

תקנה 9 נכות מוסבת. טענה שאוטם שריר הלב נגרם כנכות מוסבת מנכות נפשית. ארוע התרגזות בלשכת אגף השיקום. נטען שהועדה לא ירדה מספיק לחקר העובדות. נקבע: הועדה הרפואית לא מוסמכת לבצע חקירות, כמו קצין תגמולים. האפשרות לברר עובדות שאינן רפואיות מוגבלת. הבדיקה נעשית בעיקר ע"י בדיקת מסמכים ותיקים רפואיים.

2343 ו"ע 02/***** ט"אא נ' קצין תגמולים, הרכב רביד.

תקנה 9 נכות מוסבת. נכה מוכר על טנטון. התלונן בפני ועדה רפואית על מצב נפשי עקב כך, ובהמשך הגיש בקשה לפי תקנה 9. קצין תגמולים שילם תגמולים מיום הבקשה. נקבע כי יש לשלם מיום העלאת התלונה בפני הועדה. יש לנקוט פרשנות מרחיבה ולא דווקנית, כך שלא יפגעו זכויות הנכה. על הועדה היה לשמוע את תלונותיו ולהחליט לגבי הפגימה נפשית, או להמליץ שיבדק ע"י ועדה מתאימה לענין זה, גם אם לא נאמר לה במפורש לדון בתקנה 9.

1676. ע"א 04/**** ד"א נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' דותן)

תקנה 9 נכות מוסבת. נכה טען שבגלל מצב נפשי לא טיפל כראוי במחלת הסכרת וזו הוחמרה. נקבע כי הזנחה של מחלה או נזק גופני עקב אי טיפול, בגלל הנכות המוכרת, יכולים לבוא בגדר תקנה 9. כמו נסיון אבדני עקב פגיעה נפשית. אם אכן מצבו הנפשי גרם להזנחת הטיפול בסכרת יש לקבוע את שעור ההחמרה.

1601. ע"א 04/**** נ"ח נ' קצין תגמולים, מחוזי ירושלים

תקנה 9 נכות מוסבת. מאבחן בין שלילת נכות מוכרת, שועדה רפואית אינה יכולה להחליט עליה, אך יכולה להחליט על הפחתת דרגת הנכות, לבין שלילת נכות מוסבת שהוכרה בעבר, דבר שועדה רפואית יכולה לעשות.

3409.  ע"ו 17- 09- **** ט"ט נ' קצין התגמולים, מחוזי ת"א, ש' וולצקי, 14.2.18. לא פורסם.

נטען לקשר סיבתי בין  נכות נפשית למחלת סכרת. ביהמ"ש התייחס לדיון בקשר הסיבתי שנערך לאחר החזרת התיק מביהמ"ש בסיבוב קודם. "עוד ראיתי לציין, כי איני סבורה שהוועדה הייתה מנועה מלהוסיף טענות ולהסביר את עמדתה כאשר מטרת החזרת הדיון לוועדה הייתה קיומו של דיון מעמיק יותר. כשם שהוועדה יכלה לשנות את החלטתה ולקבוע קשר סיבתי ואזי המשיב לא יכול היה להישמע בטענה שהוועדה אינה יכולה לחזור מעמדתה, כך לא ניתן לטעון שהוועדה אינה יכולה לאחר דיון נוסף להוסיף טיעונים ואף לסגת מטיעון".