קשר לשירות – תזונה, השמנה, עודף משקל בגלל שירות צבאי

קשר לשירות – תזונה, השמנה, עודף משקל בגלל שירות צבאי

529. ע"נ 351/98 א.א נ' ק"ת, ועדת ערעורים תל אביב הרכב הש' בן חיים. פס"ד מיום 9.7.00, לא פורסם.

מערער שעלה במשקל במהלך השרות ולקה בסכרת. נפסק כי הסיכונים הכרוכים בהשמנת יתר, הינם רבים ובגדר מידע זמין לכל אדם. לא יוצר קשר לשרות. 

2176. 448/98 י.ח נ' ק"ת, ועדת ערעורים תל אביב הרכב הש' בן חיים. פס"ד מיום 2.10.00, לא פורסם. 

מערער בעל עודף משקל שלקה בסכרת. קובעים כי בעקרון השמנה עקב צריכת מזון מופרזת לא יכולה להוות עילה לקשר סיבתי. לא הוכח כי מצבי הדחק בהם היה גרמו לאכילה מופרזת. 

1363. ע"נ 344/99 ו.ז. נ' ק"ת, ועדת ערעורים תל אביב הרכב הש' רביד. . פס"ד מיום 25.11.03, לא פורסם.

פס"ד בענין צליאק. נטען שהמערער נאלץ בשל תנאי השירות לצרוך כמות לחם גדולה. נקבע: 

לא מקובל שמי ששרת באזור המרכז, בתנאי קל"ב ועם חדר אוכל, יכול לבוא בדרישה כלשהיא לשלטונות הצבא על תנאי אכילתו. יכול היה לסעוד בחדר אוכל, להביא מזון מהבית או לקנות מזון מגוון באזור בו שירת. בחר בחירה מודעתלצרוך לחם ומוצרים מכילי גלוטן. שונה ממצב של חייל קרבי המצוי בתנאי שטח ימים רבים כשלעיתים נוצר הכרח של ממש לצרוך כמויות לחם גדולות.  

2388. ו"ע 409/04 ד.נ. נ' ק"ת, ועדת ערעורים ראשל"צ, הרכב הש' יעקובוביץ. פס"ד מיום 11.6.06, פורסם בנבו.  

פס"ד בענין צליאק. נטען שבמהלך השרות נאלץ המערער להגביר צריכת מזונות המכילים גלוטן כלחם ופסטה. נפסק – המזון בחדר האוכל הצה"לי מגוון אך לא בהכרח כולו ערב לחיכו של המערער. בטירונות לא יכול היה המערער להשביע רעבונו מחוץ לבסיס ולכן צרך צריכה מוגברת של לחם ופסטה כדי להשביע את רעבונו. שינוי בהרגלי התזונה שהוא חלק מתנאי השרות.  

2338. ו"ע 1237/01 כ.ר. נ' ק"ת, ועדת ערעורים תל אביב הרכב הש' רביד. פס"ד מיום 9.1.04. פורסם בנבו. 

נטען שהמערער לקה באבנים בכליות משום שתנאי שרותו מנעו ממנו שתיה מספקת. נקבע: שירת בשל"ר בר"ג, קרוב לביתו. היה ברז מים, היה מקרר, שק"ם קרוב, שעות נוחות. כל החיילים המשרתים בבסיסים מסודרים פתוחים או סגורים שבהם חדרי אוכל מוחזקים כמי שיכולים לדאוג לעניניהם ואין כל מקום שיבואו בטענות לצבא לגבי סוג המזון או המשקה אשר בחרו, וזו בפרוש בחירה מודעת, לאכול או לשתות. הצבא אינו גננת של אנשיו והוא אינו אמור לרוץ אחרי כל חייל ולדאוג שישתה או יאכל.  

2370. ו"ע 253/02 פ.ג. נ' ק"ת, ועדת ערעורים ראשל"צ,  הרכב הש' יעקובוביץ. פס"ד מיום 1.5.05, פורסם בנבו. 

המערער טען שעלה במשקל כי לא התאפשר לו לאכול בצורה מסודרת. לחץ עבודה נקבע:  בבסיס חדרי אוכל ושק"מ. הצבא יצא ידי חובתו משאפשר לחיילים, לרבות המערער, לסעוד ארוחות סדירות בחדרי האוכל בבסיס.  

2597. ע"א 1072/06 י.א. נ' ק"ת, מחוזי באר שבע. פס"ד מיום  29.10.07 פורסם בנבו. 

שוטר מג"ב חזר לבסיס בלילה לאחר סיור, למנוחה עד המשמרת הבאה. עקב תקלה בבסיס לא היתה ארוחת לילה. היה רעב. יצא לקנות אוכל בדרך חזרה נפגע בתאונה. ק"ת טען בין היתר, כי נפגע עקב ביצוע פעולה פרטית ולא עקב השרות.  

עקב השרות: נטען שיציאה לצורך אכילה הינה פעולה פרטית. הטענה נדחתה. אכילה אינה מותרות אלא צורך המשרת את הצבא. חייל מחויב לאכול לא רק לצרכי השרדות אלא גם לשם כשירות לביצוע תפקידו. הצבא חייב לדאוג לצרכי האכילה של החייל. כאן עקב תקלה לא היתה ארוחת לילה והיה רעב. הנסיעה לצרכי אכילה לא מנותקת מצרכי הצבא.  

3489. ו"ע 23712-01-10 ל. נ' קצין התגמולים, ועדת ערעורים באר שבע, הרכב הש' טהר שחף.9.7.14. פורסם בנבו. 

המערער טען כי מחלת הגאוט נגרמה תוך ועקב השירות. שרת במקומות בהם לא עמד לרשותו מזון בריא, בשילוב עם שעות עבודה ארוכות שלא השאירו זמן לפעילות גופנית. גרם להשמנת יתר שגרמה למחלת גאוט. בנוסף טען לאחור באיבחון ובטיפול. 

קצין התגמולים, בהסתמך על חווה"ד של ד"ר גפל, הכיר בהחמרה בשעור עשירית מהנכות, בנימוק של אחור בטיפול. 

ביהמ"ש דחה עובדתית את הטענה שלא עמד לרשות המערער מזון מתאים, מה גם שההמלצה לחולי גאוט היא להמנע ממזון ספציפי – בשר אדום, חלקים פנימיים של בע"ח, פירות ים ואלכוהול. "אין המלצה שלא לאכול חומוס או פלאפל או קטניות, אותם אכל המערער. הכל הוא גם ענין של כמות. אנו מסכימים עם הקביעה כי תאבון הוא ענין פרטני ולא סוג המזון הוא שגרם כאן להשמנת היתר של המערער אלא הכמות, הזנחה כללית וחוסר פעילות ספורטיבית שהם באחריותו האישית". 

2531. ו"ע 171/05 ש.ע. נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ראשל"צ, הרכב הש' יעקובוביץ. 30.4.07. פורסם בנבו. 

למערער היצרות מולדת של התרסריון בגינה עבר בינקותו ניתוח מעקף. במהלך השירות הצבאי סבל מחסימת מעיים אשר הצריכה התערבות כירורגית. טען שחסימת המעיים נגרמה עקב התזונה בצבא. קה"ת הכיר בהחמרה מחצית. המומחים משני הצדדים מסכימים כי החסימה נגרמה על רקע הפגם המולד והניתוח שעבר המערער, ניתוח שהוא נדבך בלעדיו אין לחסימת המעיים. מסכימים כי החסימה יכול ושתגרם כתוצאה מתזונה עשירה בתאית והניחו כי התזונה הצבאית נטלה בכך חלק. בהעדר ראיות על הרגלי התזונה של המערער טרם השירות או על הגבלות שהוטלו עליו טרם השירות הקביעה של החמרה בשעור מחצית הוגנת וראויה.