הערה: המספר המופיע מימין לפרטי פסה"ד, מציין את מספרו השוטף במאגר פסקי הדין, במשרד עו"ד צדקוני – סיון ואינו חלק מפסה"ד.
66. ע.א. 93/**** ר"א נ' ק"ת, שופט פורת. פס"ד מיום 3.3.94, פורסם בנבו
"השאלה היא למעשה שאלה של נטל ההוכחה המוטל על מי שתובע להכיר בקשר סיבתי בין מחלה לבין גורם קודם לו (במקרה הנוכחי פצע של יריה ורסיסים בשרירים כתוצאה מפציעה זו) כאשר המחלה עצמה היא מחלה נדירה שעדיין לא נחקרה מספיק בעולם הרפואה והידיעות עליה לא רבות.
הפסיקה של ביהמ"ש העליון עסקה בסוגיה זו למשל בע"א 408/70מאיר נ' קצין התגמולים פ"ד כה(1) 358(לגבי מחלת הקרוהן).
הבעיה התחדדה חידוד יתר בפסיקה בשאלת נטל ההוכחה של קה"ת בתביעות של בני משפחה שכולים על פי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) תש"י 1950סעיף 2ב'.
בענין זה שלושה פסקי דין מנחים הראשון ע"א 751/78קצין התגמולים נ' שלוש פ"ד ל"ד(1) 740, השני ע"א 241/79פארי נ' קצין התגמולים שלא פורסם והשלישי ע"א 192/85, קצין התגמולים נגד פרומה הכט פ"ד מ"ד(3) 646שאמור היה ליישב בין שני הראשונים.
למען השלמות אציין אף את דיון נוסף 38/84רחל מסעוד לוי נ' קצין התגמולים בהקשר לע"א 827/82קצין התגמולים נ' לוי פ"ד ל"ח(3) .830
הפועל היוצא מהפסיקה הוא שגם לגבי מחלות שהידע הרפואי לגביהן לא רב, ניתן לזכות בהוכחת הקשר הסיבתי במגבלות הקיימות כאשר דרגת הודאות בהוכחה היא יחסית לכמות הידע הידועה בעולם הרפואה, אין צורך בהוכחה מעל לכל ספק אלא במידת הודאות המספקת במשפטים אזרחיים.
…….
לא מדובר בקביעת האמת המדעית אלא מדובר באמת המשפטית והאמת המשפטית היא שונה ונמצאת במישור הסבירות ולא במישור האמת המוחלטת. אם התזה שהעלה הנכה היא די סבירה ואיננה מנותקת מכל אמת אפשרית הרי שבמגבלות המדעיות הקיימות נראה לי שצריך להכיר בתביעה".
1260. רע"א 01/**** ג"נ נ' קצין תגמולים , מחוזי ת"א (ש' שטופמן).
תקנה 9. בלא להיכנס לניתוח מדוקדק של טענות הצדדים לעניין זה, מקובלת עלי עמדת ב"כ המשיב לפיה אין לקבל את הטענה כי על הועדות הרפואיות לשקול שיקולים משפטיים לשם יישום תקנה 9. על פי לשונה של תקנה 9 על הועדה לקבוע קיומו של קשר רפואי מלא או חלקי, בין הנכות המוכרת לבין הפגימה החדשה. כך עשתה הועדה גם במקרה זה. לאחר שבדקה את המערער בדיקה קלינית יסודית, באינטגרציה עם הידע הרפואי הקיים והידוע, קבעה הועדה כי הקשר הסיבתי של הנכות המוסבת לנכות המוכרת איננו מלא אלא חלקי. סבורה אני כי קביעה זו של הועדה תואמת לחלוטין את ההלכות שנקבעו בע"א 459/89 קצין תגמולים נ' צבי חריטן ואח' פד" מה (5) עמ' 374.
2. ע"א 04/**** ב"מ נ' קצין תגמולים, מחוזי ירושלים (ש' זילברטל)
קשר סיבתי לפי תקנה 9. (בין נכות נפשית לטרשת נפוצה). המערער אינו נדרש להוכיח את הקשר ברמה של מעבר לכל ספק סביר די לו לעמוד במאזן ההסתברויות. דהיינו – כדי להכיר בנכות די אם ניתן יהיה להגיע למסקנה כי סביר יותר שהנכות אכן מוסבת מאשר שאינה כזו. אין צורך בממצא וודאי.
317 ע"א 99/**** מ"י נק קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת).
יחד עם זאת, איני סבור שהלכת חריטן התכוונה לשנות את כל ההלכות לענין של קשר סיבתי אשר נפסקו לפני ואחרי הלכת חריטן כפי שצוטט לעיל. עדיין אני סבור כי העקרונות המשפטיים לגבי סוגיית הקשר הסיבתי קיימים ללא השפעה עליהם בהלכת חריטן.
44 ע.א 94/*** ק' נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת).
ועדה רפואית הדנה בקשר סיבתי בין נכות אחת לשניה, לפי תקנה 9, חייבת לאמץ קריטריונים משפטיים לגבי קשר סיבתי ולא את התאוריות הרפואיות.
191 ע"א 05/****נ"ג נ' קצין תגמולים, מחוזי ירושלים
ביהמ"ש סקר הפסיקה בנושא נטל ההוכחה וחזר והדגיש כי למרות המונחים הנקוטים בפסיקת ביהמ"ש נטל ההוכחה המוטל על הנכה הינו "מאזן ההסתברויות בלבד" – כפי שנאמר ברדושיצקי "משמע עדות רפואית המצביעה באופן סביר על קיום קשר הסיבתי האמור, ואשר לא הופרכה, עונה על הדרישות" עוד ציין ביהמ"ש כי ביהמ"ש העליון בתיק רפאל מאיר לא בא להכביד על נטל זה.
המערערת טענה כי בפניה לפי תקנה 9 צריך לדון קצין תגמולים. נבדקה ע"י ועדה רפואית. חזרה על הטענה בערעור. נקבע כי טענתה אינה אקטואלית עוד לאחר שבפועל הסכימה להתיצב ולטעון בפני ועדה רפואית.
586. ע"א 98/*** ג"א נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת).
הועדה הרפואית היא ועדה מעין שיפוטית וצריכה להחליט עפ"י משפט המדינה. אם יש לה בעיות משפטיות יש לכך פתרון במינוי יועץ משפטי. ביקורת על ההעזרות בב"כ קצין התגמולים.
עניין קשר סיבתי (לפי תקנה 9) הקשר הדרוש הוא קונקרטי ולא פילוסופי או רפואי. כאשר המחלה הבסיסית מוכרת בהחמרה בלבד, אך אלמלא אותה מחלה לא היו מתפתחות, באותו זמן ובאותה עוצמה הפגימות הנוספות, יש להכיר באותן פגימות במלואן.
3113. ע"ו 12- 04 – ***** פלוני נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א, ש' וולצקי. 4.3.13
המערער מוכר בגין נכות נפשית PTSD כתוצאה מתאונה. ביקש הכרה במחלת סכרת סוג 2 כנכות מוסבת, בנימוק שנובעת ממצבו הנפשי. הועדה הרפואית העליונה קבעה שאין קשר, אך ביהמ"ש ביטל ההחלטה והחזיר התיק לדיון חוזר תוך הנחיה לצרף מומחה סכרת נוסף להרכב, ולבחון את ההיסטוריה הרפואית של המערער טרם פרוץ המחלה. בדיון החוזר לא ישב מומחה סכרת נוסף ונטען כי לא נמצא מומחה כזה. במקום צרוף מומחה כחבר לועדה פנתה הועדה למומחה סכרת כמומחה חיצוני, וחווה"ד שערך הובאה לעיון הועדה שחזרה על ההחלטה בדבר העדר קשר. המערער ערער בשנית לביהמ"ש והערעור והתקבל.
לענין קביעת הקשר הסיבתי מפנה ביהמ"ש לסוגיות דומות כפי שנדונו בפני ועדות הערעורים. גם אם אין אסכולות ניתן להוכיח כי במקרה הספציפי המחלה נגרמה או הוחמרה ע"י השירות. מחיל את מבחני הקשר הסיבתי של חוק הנכים על הליך קביעת נכות מוסבת לפי תקנה 9.
לענין הקשר הסיבתי בין מתח נפשי להופעת סכרת סוג 2 מציין ביהמ"ש כי השאלה לא קיבלה עד היום תשובה חד משמעית בספרות הרפואית.
3409. ע"ו 17- 09- **** ט"ט נ' קצין התגמולים, מחוזי ת"א, ש' וולצקי, 14.2.18. לא פורסם.
נטען לקשר סיבתי בין נכות נפשית למחלת סכרת. ביהמ"ש התייחס לשאלת נטל ההוכחה של הקשר הסיבתי. בהתאם להלכת צביה קליג', גם מקום שוועדה מוצאת שאין אסכולה רפואית מוכרת שתומכת בטענה נכה לקשר סבתי, עליה לבדוק האם במקרה הפרטני שבפניה, על סמך הנתונים שהובאו בפניה יש להכיר בקשר כזה.
3322. ע"ו 15 – 10 – ***** נ"ב נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א, ש' וולצקי. 14.4.16. פורסם בנבו.
המערער הוכר על פגיעה באוזן. ביקש הכרה בכולסטאוטומה כתוצאה מדלקות חוזרות, באוזן, שנגרמו לטענתו עקב השארת פד גזה באוזן. הועדה דחתה את הבקשה. קבעה כי אין קשר בין פד הגזה והכולסטאוטומה, ובינה לבין הירידה בשמיעה. ביהמש"ש החליט להחזיר התיק לדיון חוזר בועדה, לענין הקשר הסיבתי, לאור הנסיבות הספציפיות המיוחדות, המחייבות התייחסות ספציפית, תוך שימת לב למקרה הקונקרטי ולא רק לנתונים סטטיסטיים:
"רק דבר אחד נותר בעיניי לא ברור והוא מצריך השבת הדיון לוועדה.
אין חולק שפגיעתו של המערער באוזן הייתה פגיעה משמעותית, גם אם לאחר הניתוח הותירה נכות מזערית.
הוועדה בעצמה מציינת כי לאורך שנים במעקבים שונים ישנה עדות לרטרקציה של התופית שיכולה להיות קשורה לכלוסטאוטומה.
לא בא כל הסבר, האם יתכן שבמקרה הספציפי של המערער אותן דלקות אוזניים הביאו באופן מיוחד לממצא באוזן התיכונה של כלוסטאוטומה.
על פי הפסיקה גם כאשר בדרך כלל אין לקשור בין ממצא אחד לשני, על הוועדה לבחון האם במקרה הספציפי של המערער ניתן למצוא קשר כזה בהתאם לנתונים הספציפיים שהובאו בפניה.
בעניין זה אין לי אלא להפנות לדבריה של כב' הש' דפנה ברק ארז ברע"א 43/15 פלוני נ' קת"ג מיום 20.3.16 שבו היא מדגישה, כי החלטת הוועדה צריכה להינתן תמיד בשים לב למאפיינים של המקרה הקונקרטי ולא רק על סמך נתונים סטטיסטיים.
אם הסכימה הוועדה שהיוותרות של פד גזה יכולה להביא לדלקות חוזרות ונשנות ודלקות כאלו התקיימו אצל המערער לאורך השנים, יש לבחון האם יתכן שבמקרה הספציפי של המערער אותן דלקות ו/או אותה חבלה ראשונית באוזן הביאו בסופו של יום להיווצרות הכלוסטאוטומה. זאת בין היתר לאור העובדה שגם הוועדה ראתה לציין שבאוזן ימין של המערער נמצאו ממצאים פתולוגיים שונים כמו, אובדן המבנה התקין של עצמימי השמע והצללה של חלקי תאי המסטואיד. ממצאים אלה לא נמצאו באוזן השמאלית. כך גם ממצאים אלו לא נמצאו עובר לפגיעה או בסמוך לה."
3447. ע"ו 18 – 07 – ***** ג"ג נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א, ש' וולצקי. 2.12.19. לא פורסם.
קביעת נכות מוסבת מערבת שאלות של קשר סיבתי ועל פי הדין נקבע שהועדה הרפואית תדון בה. עסקינן בועדה מעין שיפוטית ועל כן, מקום שנקבע שמערער זכאי לבחינה פרטנית של המקרה בעניינו גם כאשר לא מוכרת אסכולה ברפואה, ההלכה חולשת על כל מקרה שדורש ברור קשר סיבתי. הועדה כלל לא ערכה דיון בעניינו של המערער הספציפי שבפניה. הועדה כלל לא בחנה עובדות אלה והיא נדרשת לעשות כן. אכן מקובל לחשוב שלתסמונת פיברו' יש מרכיב גנטי. גם נייר העמדה של האיגוד הישראלי לראומטולוגיה, מציין זאת. יחד עם זאת, לא ראיתי שנעשתה בדיקה כלשהי באשר למשפחתו של המערער ומכל מקום גם אם ידוע בכלל האוכלוסייה על מרכיב גנטי מסוים, אין הדבר פוטר את הועדה מדיון במקרה הספציפי שבפניה. על פי הפסיקה, ככל שישנו ספק והועדה לא יכולה להצביע על מקור אחר ודאי להתקיימות תסמונת מסוימת, הרי שעליה לפעול לטובת הנכה והספק יפעל לטובתו. הועדה לא התייחסה כלל לאותם מאמרים עליהם נסמכת חוות דעתו של פרופ' טישלר. היא גם לא התייחסה לאותו פסק דין שהוצג בפניה שבו מופיעה עמדתו של ראומטולוג בעל שיעור קומה, אף לשיטת המשיב שמשתמש בשירותיו, פרופ' פרס. פסק דין עולה שפרופ' פרס שימש באותו עניין, דומה לעניין שבפני, מומחה מטעם המשיב והוא לא חושש מלטעון, כי המחלה היא גלית ומחמירה בעקבות טראומות ומאורעות לא נעימים כאשר חולה פיברו' רגישים גם למאורעות זניחים. לעומת זאת טראומות קשות כמו חבלה ובעיקר PTSD יכולים להחמיר את הסימפטומים לחודשים ולעתים אך ליותר. לאור המאמרים שצורפו ואף נייר העמדה של האיגוד הראומטולוגי דומה שנכון יהיה לעשות חשיבה עמוקה גם אצל חברי הועדות בכל הנוגע לקשר סיבתי אפשרי בין דחק נפשי להתפרצות פיברו' ועל כן נכון יהיה שבאותו דיון ישבו לפחות שני ראומטולוגים.
3450. ע"ו 38415-10-18 ג.ב.א נ' קצין התגמולים, מחוזי ת"א, הרכב הש' וולצקי, 6.3.19. לא פורסם.
המערער מוכר על מחלת קרוהן. ביקש הכרה במחלה לבבית כנכות מוסבת. הועדה הרפואית המחוזית דחתה את הבקשה בנימוק של העדר קשר סיבתי עקרוני. המערער ערער לוע"ר עליונה וטען כי על הועדה המחוזית היה לדון גם בשאלה האם לא קיים קשר סיבתי במקרה הספציפי של המערער.
ביהמ"ש מתייחס לכך כי במקום בו מדובר בדיון בקשר סיבתי הפסיקה מחייבת דיון דו שלבי – ראשית האם יש אסכולה רפואי מוכרת שמכירה באותו קשר ושנית גם אם אין אסכולה כזו, האם במקרה הפרטני של אותו נכה יש מקום להכיר בקשר כזה. מפנה לפס"ד קליג'.
3679. רע"א 1746/23 פלונית נ' קצין התגמולים ,פס"ד של ביהמש העליון מיום 14.5.23. פורסם בנבו.
ערעור על פס"ד של ביהמ"ש המחוזי בת"א (הש' וולצקי) שדן בערעור על החלטת וע"ר עליונה. בפסה"ד התייחס ביהמ"ש המחוזי לנושא טיב הקשר הסיבתי הנדרש במקום שנטען לנכות מוסבת (תקנה 9).
עמדת ביהמ"ש המחוזי באשר לקביעת קשר סיבתי לפי תקנה 9 הובאה בפסה"ד של ביהמ"ש העליון:
"בהינתן מצע עובדתי זה, ובהתייחס למצבה הרפואי של המבקשת, הזכיר בית המשפט המחוזי את עמדתו העקרונית, שבאה לידי ביטוי ביתר הרחבה גם בע"ו 16816-06-22 מ.פ. נ' קצין התגמולים (14.12.2022), שלפיה "הדרישה בתקנה 9 לקיומו של קשר 'בלתי אמצעי' משמעה לטעמי קשר מבוסס ברפואה. משמע יקשה לטעון לנכות מוסבת כאשר הרפואה לא מכירה בקשר כזה גם אם ייתכן שבמקרה הפרטני אולי היה ניתן למצוא קשר של סמיכות זמנים". זאת, בניגוד להלכה שנקבעה בהתייחסות לנכות שנגרמה לחייל "עקב שירותו" (סעיף 1 לחוק התגמולים; דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן, פ"ד נו(5) 732 (2002) (להלן: הלכת אביאן)); כלשון בית המשפט המחוזי: "איני חושבת שההוראה שבהלכת אביאן, לפיה גם בהעדר אסכולה יש לבחון האם נמצא קשר במקרה הפרטני, חלה בעת דיון מכוח תקנה 9".
ביהמ"ש דחה את הבר"ע בנימוק שהערעור בפני ביהמ"ש המחוזי העלה שאלות רפואיות ולא שאלות משפטיות. האמירה בפסה"ד, לענין טיב הקשר הסיבתי, היתה למעלה מן הצורך שכן הערעור נדחה מטעמים אחרים. ביהמ"ש לא מצא לנכון לדון בה במסגרת הבר"ע.
המבקשת טוענת, כי יש ליתן לה רשות ערעור, מאחר שעניינה מעורר שאלה חשובה ועקרונית, בדבר אופיו של הקשר הסיבתי הנדרש לפי תקנה 9 הנ"ל, לגבי ההכרה בנכות מוסבת. זאת, בשים לב לקביעת ביהמ"ש המחוזי בעניינה, אשר לפיה דרישת קשר סיבתי זו נושאת תוכן שונה מזה שנקבע עד כה בפסיקה, במסגרת הלכת אביאן, בהתייחס לקשר הסיבתי הנדרש בנוגע לנכות שנגרמה כתוצאה ישירה מן השירות הצבאי.
אין בידי לקבל את הטענה. אמנם, השאלה הנ"ל, כשלעצמה, היא אכן בעלת חשיבות כללית ועקרונית; ואולם, בהינתן קביעותיה הרפואיות והעובדתיות של הוועדה הרפואית העליונה, שהיו מקובלות גם על ביהמ"ש המחוזי, ושבהן לא נמצא טעם טוב להתערב, בפרט בשים לב לזהירות שאליה נדרשת ערכאת הערעור בכגון דא, היפה ביתר שאת בשים לב לאופיין של אותן הקביעות – מדובר בשאלה שאינה מתעוררת בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן. כך, ראשית, מאחר שמדובר בסוגיה שאליה נדרש ביהמ"ש המחוזי למעלה מן הצורך, בהינתן קביעתו המקדימה, כי "מדובר בדיון בטענות רפואיות טהורות" שבהן "בימ"ש […] אינו מוסמך להתערב […] מקום שהדיון היה ענייני והתייחס לכלל טענות [המבקשת]". כמו כן, ביהמ"ש המחוזי הוסיף והבהיר, כי הגם שלא היה צורך לערוך בחינה זו, על-פי גישתו המשפטית, הבחינה נתבצעה בכל זאת על-ידי הוועדה העליונה "היא בחנה את הטענה הספציפית של [המבקשת] לקשר במקרה הפרטני בין השינוי בתבנית ההליכה לבין אותם ממצאים באגן והסבירה מדוע במקרה זה אין הדבר מתיישב עם ניסיונם והידע הרפואי". משמעות הדבר היא, שגם תחת כלל משפטי השונה מזה שבו דגל ביהמ"ש המחוזי, שעל-פיו היתה חלה הלכת אביאן גם על הקשר הסיבתי שנדרש לפי תקנה 9 לתקנות – עדיין היו מביאות קביעותיה הרפואיות של הוועדה העליונה לדחיית טענותיה של המבקשת לנכות מוסבת, מחמת העדר קשר סיבתי פרטני במקרה דנן. משאלה הם פני הדברים, הרי שאין בשאלה העקרונית שהעלתה המבקשת, כדי להצדיק מתן רשות ערעור, שכן כלל הוא ש"אף אם בקשת רשות הערעור מעוררת שאלה משפטית חשובה, אין בכך כדי לקבלה שעה שהכרעה בשאלה לא תועיל למקרה הקונקרטי". אין ליתן למבקשת רשות ערעור, עבור ליבון הסוגיה לצורך עיוני גרידא.
3678. ע"ו 22638-02-23 י.פ נ' קצין התגמולים,
מחוזי ת"א, ש' וולצקי. פס"ד מיום 19.5.24, לא פורסם.
המערער ביקש הכרה בפיברומיאלגיה כנכות מוסבת מ PTSD. הוע"ר דחתה את הבקשה בשני נימוקים: האחד שהתלונות והטיפול אינם מכוונים לתסמונת פיברומיאלגיה. השני, שגם אם מדובר בתסמונת פיברומיאלגיה הרי שהקשר המוכר בין PTSD לפיברומיאלגיה הוא אסוציאטיבי בלבד, כלומר שכיחות יתר של שני המצבים, אבל הוא אינו הוכחה לקשר בלתי אמצעי וישיר כדרישת תקנה 9.
ביהמ"ש דן בשאלה מהו הקשר הבלתי אמצעי הנדרש לצורך קביעת קשר סיבתי לפי תקנה 9.
ביהמ"ש מציין כי קביעת קשר סיבתי לשירות, שבסמכות קצין התגמולים נעשית לא רק על בסיס רפואי אלא יכול שיקבע גם על בסיס שיקולי מדיניות. ביהמ"ש מפנה לפס"ד של ביהמ"ש העליון ברע"א 1746/23 פלונית נ' ק"ת בבר"ע על פס"ד של ביהמ"ש המחוזי בענין מ.ה.א. וקובע כי נדרש קשר "חזק וברור". הקשר שנדרש לצורך הכרה בנכות מוסבת הינו קשר בין הפגימה המוכרת לבין הנכות המוסבת הנטענת.
"לצד דרישה זו עומדת הדרישה כי הנכות המוסבת וננבע באופן בלתי אמצעי מהפגימה המוכרת. המשמעות של המונח "בלתי אמצעי" בהגדרת הקשר הסיבתי היא שהקשר יהיה חזק וברור. באותו עניין מ.ה.א. ופסק הדין הנוסף שהוזכר שם (ע"ו 16816-06-22 מ.פ. נ' קצין התגמולים, מיום 14.12.22) הבהרתי שכדי להכיר בנכות מוסבת נדרש קשר סיבתי רפואי חזק יותר מזה שנדרש לצוויך הכרה בפגיעה שארעה בשירות או כתוצאה מהשירות. הטעם לכך הוא שהנכה מבקש הכרה בנכות שלא נבעה מהשירות ויש בה כדי להוסיף על סה"כ הנכויות המוכרות שלו, על כל המשתמע מכך
"אותה דרישה לקשר "בלתי אמצעי" באה לסייג את ההרחבה שבבסיס ההכרה בנכות מוסבת. זו אינה נכות שנגרמה בשירות ועקב השירות אלא כפועל יוצא מאותה נכות וללא כל קשר לשירות. האפשרות להכרה בנכויות מוסבות באה להיטיב עם הנכים מקום שמעבר לפגיעה שנגרמה בשירות ועקב השירות, צצה בעיה נוספת. אלא שבמצבים אלו בחר מחוקק המשנה לסייג ולהעמיד דרישה שהיא גבוהה מן הדרישה לקשר סיבתי 24 הרפואי המקובל לצורך הכרה בפגימה עקב השירות."
אותו קשר חזק וברור צריך ללמד כי הנכות המוסבת נובעת מהפגימה המוכרת. כלומר שהפגימה המוכרת היא שהביאה לאותה נכות מוסבת נטענת. מכאן שאי בידי לקבל את הטיעון שהובא בהשלמת טיעונה של ב"כ המערער שביקשה ללמוד מהלכת רוט לענייננו אודות מידת הקשר הסיבתי. שם דובר בקשר סיבתי שנדרש בין האירוע בשירות כפגימה ולא בין פגימה מוכרת לנכות מוסבת…. ".
ביהמ"ש התייחס לספרות שהובאה לתמיכה בטענת הקשר הסיבתי וקבע כי היא מלמדת על קשר אסוציאטיבי בלבד. לא נאמר שתסמונת פיברומיאלגיה נובעת מתוך תסמונת PTSD אלא שמוכר לראותן ביחד אצל אותו חולה. מכאן שלא הוצגה אסכולה ואף לא מאמר שיקבע כי פיברומיאלגיה נובעת מתסמונת PTSD.
הערעור נדחה.
הערה: המספר המופיע מימין לפרטי פסה"ד, מציין את מספרו השוטף במאגר פסקי הדין, במשרד עו"ד צדקוני – סיון ואינו חלק מפסה"ד.
