קביעת ועדה קודמת – מעשה בי"ד מנהלי

60. ע"א 92/**** ד' נ' קצין תגמולים

אינני סבור שיש לייחס לרופאים טעות מבלי שיש לכך אמירה מפורשת אצל רופאים בועדה מאוחרת יותר, בין היתה טעות ובין שלא היתה טעות, הטעות היא במישור העובדתי ובעניין זה לא אוכל ללמוד מפרקליטים אלא מרופאים בלבד. לכשעצמי, אינני רואה יסוד ליחס לרופאים טעות ובפרט שאותה "טעות" מופיעה אצל שלוש ועדות רפואיות משמע לא טעות היתה בפנינו אלא דרך שימוש בתקנות שלא כללו מספיק מבחנים או פרטי מבחנים לפי המצב כיום ולכן סברו הרופאים דאז שהמבחן היותר מתאים הוא אותו אפקיה לפי פרט 62 הישן. זאת ועוד, אפילו הייתה טעות בועדות קודמות הרי שגם בטריבונלים מנהליים וטריבונליים מעין שיפוטיים קיים העיקרון של מעשה בי–דין ואם הייתה טעות בעבר יכול היה קצין תגמולים לערער על ההחלטה של הועדה הרפואית הרפאוית הקודמת ומשלא עשה כן, הפכה הקביעה למעשה בי–דין גם אם ביסודו הייתה טעות.

304 ע"א 93/**** ד"ס נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (שופט פורת).

ועדה רפואית קבעה למערער % 10נכות זמנית בגין עמו"ש, למרות שלא היה ממצא של הגבלה בתנועות. כנראה בגלל שסובל מכאבים. גישה זו נראת לביהמ"ש נכונה והיא בהחלט מתיישבת עם מדיניות ליברלית בדרכי פרשנות לזכותם של נכים. מאידך לא יתכן שועדה רפואית חוזרת תפחית מהנכות למרות שלא חל שינוי בממצאים ובתלונות על הכאבים.

מאחר ומדובר בשאלה של מדיניות אין טעם בהחזרת התיק לועדה הרפואית, אלא ניתן לאשר את עשרת האחוזים גם בביהמ"ש, למרות שהתערבות שכזו היא חריגה ביותר משום שכמעט תמיד במקרים של התערבות בועדת הנכות העניין מוחזר לועדה רפואית כדי שתחזור ותדון בעניין. במקרה הנוכחי, אינני רואה את הטעם בהחזרת הדיון והרי המחלוקת איננה על הדיון, אלא על המסקנה כתוצאה מן הדיון, והמסקנה היא שאלה של מדיניות ודרך פרשנות של התקנות ולא התערות בממצאים הרפואיים של הועדה הרפואית.

536. ע"א 98/*** פלוני נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א שופט פורת.

סוגיית מעשה בית דין אשר היא סוגיה משפטית ורווחת בתורת המשפט, אולם היא קיימת גם בתחום המשפט המנהלי ובנדון זה הכרעה של ועדה רפואית יוצרת מעשה בית דין מנהלי.

התוצאה היא כי בשנת 1978, כאשר ועדה רפואית דנה בעניין והחליטה כפי שהחליטה, נוצר מעשה בית דין מנהלי, ומשלא הוגש שום ערעור על אותה החלטה, אי אפשר לדעתי לחזור לתקופה הקודמת לשנת 1978, למרות שההחלטה מ-1978 מוטעית בעליל, ולו משום שחסרה בה התייחסות לדרגת נכות עבור צלקות, שאושרו כקיימות. במילים אחרות, לו היה מוגש ערעור על החלטה משנת 1978 סביר להניח שהמערער היה זוכה, ולו בסעיף הצלקות, אולם משלא הגיש ערעור, נראה לי כי לא ניתן לתקן משגה זה לתקופה הקודמת לשנת 1978.

1377. ע"א 01/**** א"ש נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' שטופמן)

נכה נפש. בעבר נקבעה נכות 0%. לא ערער. שנים אח"כ פנה בהחמרת מצב ונקבעה נכות 70%. הועדה הרפואית העליונה אמנם מוסמכת לקבוע נכות רטרואקטיבית, אך אינה יכולה לבטל קביעה של ועדה רפואית מחוזית קודמת שהפכה חלוטה בהעדר ערעור. תוקף קביעתה משתרע עד המועד עליו חלה קביעת הועדה הרפואית המחוזית שבערעור עליה דנה הועדה הרפואית העליונה.

2674. ע"ש 07/*** מ"ח נ' צין תגמולים, מחוזי חיפה (ש' למלשטריך – לטר) 30.12.07

המערער טען כי הועדה הרפואית התעלמה מהחלטת ועדה רפואית קודמת, שבוטלה על ידי בית המשפט במסגרת של הסדר פשרה. נקבע: "אין ועדה רפואית עליונה חדשה כבולה בצורה כלשהיא בממצאיה של ועדה רפואית עליונה קודמת שבוטלה, ואין היא אמורה להתיחס אל ממצאי הועדה הרפואית הקודמת בכל צורה שהיא. ממצאי ועדה רפואית עליונה קודמת אינם בבחינת נקודת פתיחה לדיון המחודש, הדיון בפניה הינו דיון חדש המתייחס לערעור על הועדה המחוזית ולכך בלבד".

2822. ע"א 07/**** נ"ב נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א, ש' שבח 23.7.07.

המערער הוכר בנכות בגין טנטון ונכות בשעור 10% בגין תגובה נפשית לטנטון. ביקש להעלות אחוזי הנכות בגין הפגיעה הנפשית. הועדה התלבטה האם הנכות הנפשית נובעת מהנכות הגופנית או שקיים מרכיב אחר שאינו קשור. לאחר התלבטות החליטה שההחמרה אכן על רקע נכותו המוכרת וקבעה לו 70% נכות זמנית. עם תום הנכות הזמנית נבדק ע"י וע"ר מחוזית שהפכה את הנכות לקבועה. קצין התגמולים ערער לוע"ר עליונה בטענה שהחמרת הנכות הנפשית נובעת ממחלת הסכיזופרניה שאיה קשורה לנכות המוכרת. הוע"ר העליונה קיבלה את ערעור קצין התגמולים והפחיתה את הנכות ל – 10%. הנכה ערער לביהמ"ש וערעורו התקבל. המשיב לא ערער על החלטת הועדה הראשונה שקבעה 70% תוך התייחסות לשאלת הקשר הסיבתי. משלא הוגש ערעור הפכה הקביעה בדבר הקשר הסיבתי לחלוטה, ובכל מקום, לא ניתן היה לערער עליה לראשונה במסגרת הערעור על הועדה המאוחרת.

2827. רע"א 06/***** ס"פ נ' קצין תגמולים, ביהמ"ש עליון 1.5.07.

וע"ר עליונה קבעה קשר של נכות מוסבת חלקית בין פגיעה בעמו"ש לפגיעה בתפקוד מיני. הנכה ערער לביהמ"ש המחוזי והדיון הוחזר לוע"ר עליונה בהרכב שונה. הוע"ר העליונה החוזרת הפנתה לבדיקות שונות ובסיומן ביטלה את הנכות וקבעה כי אין קשר בין הנכות המוכרת לנכות הנוספת. הנכה טען כי הועדה העליונה לא היתה רשאית לבטל את קביעת הקשר שנעשתה ע"י הועדה העליונה הראשונה, כי ביטול הנכות הוא בסמכות קצין תגמולים בלבד וכי לא הוזהר טרם ההפחתה. כל הטענות נדחו. נקבע כי כשם שבמסגרת הדיון החוזר היתה הועדה רשאית להעלות את הנכות, כך גם היתה מוסמכת לבטלה. הביטול הוא בסמכות וע"ר כי מדובר בקשר סיבתי לפי תקנה 9. אמנם ככלל ראוי להזהיר נכה לאפשרות של הפחתת הנכות אולם בנסיבות המקרה כאן נראה כי ניתנה לנכה, שהיה מיוצג, הזדמנות להציג טיעוניו.

3125. ע"ו 13- 02 – ***** ר"ב נ' קצין תגמולים, מחוזי חיפה, ש' למלשטריך – לטר. 8.4.13. פורסם בנבו.

המערער סבל בשירות מהתקף כפל ראיה, שהיה ביטוי של מחלת טרשת נפוצה. היה התקף גם לפני השירות. קצין התגמולים הכיר בהתקפים של הטרשת הנפוצה שהיו בשירות כנכות מוכרת. המערער פנה בהמשך בבקשה להכיר בהחמרת מצב ונקבעה לו נכות צמיתה בגין הפרעה בקוארדינציה ודיסאטוריה. פנה שוב לאחר מס' שנים וביקש להכיר גם בפרפלגיה הנובעת מהמחלה. נדחה בנימוק שהפרפלגיה היא תוצאת מחלת הטרשת הנפוצה בעוד שהכרת קצין התגמולים לא היתה במחלה אלא רק בהתקפי כפל הראיה שהיו בשירות. המערער נסמך, בין היתר, על כך שההחמרה הקודמת במצבו כן הוכרה ע"י ועדה רפואית ונקבעו לו אחוזי נכות בגינה. ביהמ"ש דחה הטענה והתייחס אל קביעת הועדה הקודמת כאל טעות. "העובדה שועדה קודמת בדרגה מחוזית קבעה מה שקבעה, איננה מכתיבה לועדה רפואית עליונה לאמץ את הגישה כי החמרה במחלת המערער, באשר היא, יש לייחס כדי 50% נכות מוסבת…". (בר"ע לביהמ"ש העליון נדחה – רע"א 3401/13 ר"ב נ' קצין התגמולים, 4.7.13).