קביעת הנכות על ידי בית המשפט

1633. ע"א 04/**** ג"א אבי נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (שופטת דותן)

(נכות לפי 35 (4)). נקבעה נכות של 5% בכתף לפי פריט 35 (4) ב'. הפרעה קלה בלי ממצא אובייקטיבי. בבדיקת אולטראסאונד רואים נזק לגיד. זהו ממצא אובייקטיבי. ביהמ"ש קבע בעצמו 10% לפי 35 (4) ג', מבלי להחזיר לועדה.

392 ע"אנ 99/*** ז"מ נ' קצין תגמולים

(קביעת שעור הנכות ע"י ביהמ"ש). הועדה קבעה 1% נכות בג"ת אך תארה מגבלה מזערית בכל מישורי התנועה. בביה"מש קבע בעצמו 5% נכות, לפי תאור המגבלה בפרוטוקול הועדה

2522. ע"א 06/**** נ"ש נ' קצין תגמולים, מחוזי תל אביב (ש' שבח) 30.7.07.

הועדה העליונה מצאה מגבלת יישור של 15 מעלות. שעור הנכות שנקבע למערער היה 20%. הועדה ציינה כי אילו פרקה הנכות לגורמיה היה המערער מקבל 10% נכות בשל חוסר היציבות ועוד 10% בשל המגבלה בישור. בית המשפט קיבל את עמדת המערער לפיה חוסר ישור של 15 מעלות מקנה לפי התקנות נכות בשעור 20%. בית המשפט קבע כי החזרת התיק לועדה אינה מחויבת המציאות כאשר המסקנות הרפואיות אינן שנויות במחלוקת ועסקנן רק בבחרית סעיף.

2662. ע"א 07/**** ד"י נ' קצין תגמולים, מחוזי תל אביב (ש' שוחט) 19.5.08.

הועדה קבעה למערער נכות בשעור 5% תוך שהיא מציינת כי מדובר בשבר בגוף החוליה עם תזוזה ניכרת. לפי הסעיף המתאר מצב זה בתקנות שעור הנכות המתאים הוא 10%. בית המשפט לא קיבל הטענה כי הטעות היא בתאור וקבע הנכות בעצמו כ – 10%.

3003. ע"ו 07-10-***** ס' נ' קצין התגמולים, ביהמ"ש מחוזי חיפה, הש' למלשטריך לטר. 12.12.10

הועדה קבעה למערער נכות בשעור 5% בגין הברך, לפי פריט 4(35)ב. תוך כדי התדיינות חוזרת לאורך השנים ציינה הועדה כי אכן יש ממצא אובייקטיבי בברך אך ההפרעה הינה מזערית ולא קלה. פעם אחרת צוין כי מדובר בנכות מותאמת. ביהמ"ש קיבל את הערעור וציין כי יש קביעה בדבר הפרעה קלה (חלק מהגדרת הנכות לפי פריט 35 (4) ב), ויש קביעה בענין קיום ממצא אובייקטיבי ולכן ביהמ"ש יכול לקבוע את הנכות בעצמולפי פריט 35 (4) ג' המקנה 10%.

3124. ע"ו 12 -12 – ***** א"צ נ' ק"ת , מחוזי ת"א, ש' וולצקי 24.4.13.

התיק חזר מביהמ"ש לועדה העליונה מספר פעמים. השאלה עליה היתה הועדה מחוייבת להשיב, מכח החלטה קודמת של ביהמ"ש המחוזי, היתה עניין לפרשנות התקנות. המערער מוכר בשל כריתת כליה בשעור נכות של 30%. סובל מיצור אבנים בכליה השניה ומטופל מדי פעם בחדר מיון בשל כך. עפ"י התקנות אם יש הפרעה בפעולת הכליה השנייה שעור הנכות הינו 60%, גם בהעדר קשר סיבתי בין ההפרעה בכליה הנותרת לנכות המוכרת או לתנאי השירות. הועדה הרפואית העליונה קבעה כי אין מדובר במצב של הפרעה בפעילות הכליה הנותרת, כי אצל המערער תפקודי הכליה הנותרת תקינים, ולכן אינו זכאי ל-60%. ביהמ"ש קיבל הערעור וראה בייצור האבנים "הפרעה בפעולת הכליה", לנוכח העובדה כי סעיף 9(22) קובע שעור נכות בשל אבן בכיליה "ללא הפרעה בתפקוד הכליה", מכך הסיק ביהמ"ש כי הפרעה ב"פעולת" הכליה הינו מושג רחב יותר מ"תפקודי הכליה". ביהמ"ש קבע בנסיבות העניין את שעור הנכות בעצמו, בשעור 60%.

3145. ע"ו 02-13 – ****** ב"נ נ' קצין התגמולים, מחוזי ירושלים, ש' מוסק, 9.7.13.

נכות זמנית. למערער נקבעה 20% נכות זמנית בגין פגימה בעמו"ש. הנימוק לקביעת הנכות הזמנית היה ציפיית הועדה שמצבו של המערער ישתפר לאחר שיעבור ניתוח. המערער הודיע לועדה באופן חד משמעי שאין בכוונתו לעבור ניתוח. ביהמ"ש קבע כי מאחר והאפשרות של הניתוח בעתיד נשללה, על הועדה היה לקבוע נכות צמיתה.

כן קבע ביהמ"ש כי מאחר והוועדה קבעה את דרגת הנכות, והתערבות ביהמ"ש היא בפן המשפטי בלבד, ולא בפן הרפואי של קביעת הנכות, הרי שהמקרה נופל בגדר המקרים בהם יכול ביהמ"ש לקבוע בעצמו את הנכות ואין צורך בהחזרת התיק לועדה. הערעור התקבל ונקבעה נכות בשעור 20% לצמיתות.

3621.  ע"ו 61125-02-22 ע.א נ' קצין התגמולים, ביהמ"ש מחוזי ת"א, ש' וולצקי.
פס"ד מיום 4.5.22, לא פורסם.

          קביעת נכות בגין צלקת באזור גלוי ביד. הוע"ר קבעה 5% לפי סעיף ביניים בהתאם לסמכות
לפי סעיף 11 ג' לתקנות.  ביהמ"ש שינה
הקביעה וקבע את הנכות בעצמו – 10%.

          לענין השימוש בסמכות לקביעת דרגת ביניים לפי סעיף 11ג לתקנות בקביעת נכות בגין צלקות
ציין ביהמ"ש:

          "לשיטתי בא התיקון של סעיף 11ג להיטיב עם הנכים ועל כן השימוש הנרחב שעושות הוועדות
הרפואיות להפחית נכויות בגין צלקות באמצעות אותו סעיף חותר תחת ההלכות של בית
המשפט העליון שעל פיהן יש לבחון את טיעוני הנכים בעין חפצה וברוחב לב ובוודאי שלא
לקמץ  בנכויות כאשר מתבקשות וועדות רפואיות
לקבוע את הנכויות.

          לשיטתי מקום שבו עוד לפני התיקון של סעיף 11 ג' היתה ועדה רפואית נדרשת ליתן 10% בהתאם
לסעיף 75 (א) כי אז גם לאחר התיקון היא מחויבת ליתן 10%. התיקון בא לאפשר לוועדות
באותם מקרים שהיו מצדיקים מתן 1% נכות בהתאם לסעיף 75 (א) (1) לתת יותר מאותו אחוז
בודד".

          הש' וולצקי מציינת כי עמדה זו לא התקבלה במלואה ע"י כב' הש' מוסק בביהמ"ש
המחוזי אולם טרם ניתנה עמדת ביהמ"ש העליון בענין זה.

"במקרה שבפני מדובר בצלקת אצל אדם צעיר שמצויה לאורך על גב כף היד עד לאצבעות. הועדה לא טענה
שהצלקת איננה נראית או שהיא בצבע העור. היא מצאה לציין שקיימת היפטרופיה קלה בצלקת
ושהיא אינה דבוקה לרקמות. היא מצאה לציין שהמערער מתלונן על רגישות בעת בדיקת  הצלקת ובנוסף ציינה, שקיימת אלודיניה בכל גב כף
היד ללא פיזור עצבי תואם. היא מוסרת שאין סימני גרד ושעדיין קיים שגשוג כל כלי דם
בתוך הצלקת….. מדובר בצלקת באורך 10 ס"מ באזור חשוף בכל עונות השנה. הצלקת
נראית שכן אחרת היה בא ציון מצד הועדה שהיא איננה נראית. הועדה מציינת שקיימת
בחלקה הקטן של הצלקת אטרופיה. כמו כן היא מציינת שהמערער מתלונן על רגישות בעת
הבדיקה באזור הצלקת…. הועדה מצאה משום מה, מבלי שעלתה כל טענה, לציין שמצבו של
המערער בכף היד אינו עולה כדי תסמונת CRPS
תוך שהיא מפנה לקריטריונים של בודפשט שאינה מתקיימים בעניינו של המערער. אמירה זו
לצד האמירה כי נמצאה אלודיניה שאינה תואמת את הפיזור האנטומי מעלה חשש שהועדה
ניסתה למצוא בכל מחיר דרך שלא להקנות למערער את הנכות שמגיעה לו.

במקרה שבפניי ישנה רגישות ולצידה ישנו גם כיעור. במצב דברים זה ברור שעל פי קביעתי שלי
שלא זכתה לדיון בבית המשפט העליון, יש מקום להעניק 10% נכות.

אין בידי לקבל את טענת ב"כ המשיב, כי רגישות אינה עולה כדי כאב. גם אין בידי לקבל
את הטענה שמדובר בטענה סובייקטיבית, שכן גם כאב היא טענה סובייקטיבית. רגישות, בוודאי
למגע עולה כדי כאב ולכך התכוון מתקין התקנות.

אשר על כן אני מורה ליו"ר הועדות הרפואיות לתקן את הרישומים באופן שנכותו של
המערער בגין הצלקת תעמוד על 10%

3622.  ע"ו 40189-05-12 ס. ד נ' קצין התגמולים,
ביהמ"ש מחוזי לוד, ש' שמואלביץ. פס"ד מיום 14.8.22, לא פורסם.

התמונה העולה מתיעוד של גורמים רפואיים ואחרים
המטפלים במערער, מלמדת על פגיעה תפקודית קשה בכל מישורי חייו של המערער. התמונה
העולה מדברי המערער לפני הועדה עולה בקנה אחד עם התרשמות הגורמים המטפלים באשר
לפגיעה התפקודית הקשה בכל תחומי חייו של המערער, בקשרים הזוגיים והמשפחתיים, בהעדר
קשרים בין אישיים, התבודדות והימנעות לילות חסרי שינה, סיוטים. מעבר לפגיעה הקשה
בתפקודו האישי, הזוגי משפחתי והחברתי נפגע גם תפקודו התעסוקתי של המערער שבשל מצבו
הנפשי אינו מסוגל לעבוד וזה יותר מ- 4.5 שנים שאינו עובד כלל. הפגיעה הקשה בתפקוד
התעסוקתי מעוגנת בתיעוד הרפואי בתיק וכן במסמך ועדת צר"מ מיום 13.1.22 שלפיו
בשל מצבו הנפשי המערער איבד את היכולת לעבוד לצמיתות. לא התעלמתי מהעובדה שהמערער
מקפיד להגיע לטיפול נפשי 3 פעמים בשבוע. איני סבורה כי את העובדה שהמערער בשארית
כוחותיו נלחם על נפשו יש לזקוף לחובתו. כאמור, מדובר בגלגול שלישי של הערעור. איני
רואה כל הצדקה להחזיר את התיק פעם נוספת לועדה. עם כל הצער שבדבר, התרשמותי היא כי
הועדה אכן ננעלה בעמדתה וכי יש לשים סוף לעינוי הדין שנגרם למערער. נוכח כל האמור
אני מקבלת את הערעור במובן זה שאני קובעת כי נכותו של המערער בין PTSD תיקבע
לפי המבחן שסעיף 34 א.א.ה. לתקנות היינו בשיעור של 50%. משמדובר בערעור שלישי
שנאלץ המערער להגיש על החלטת הועדה בהעדר הנמקה ראויה, אני מחייבת את המשיב לשלם
למערער הוצאות בסך של 2500 ₪.

3651.  ע"ו 13 -08- ***** ש"ו נ' קצין
התגמולים מחוזי ת"א ש' וולצקי. פס"ד מיום 30.4.14.
פורסם בנבו.

תחושת אי נוחות מכך שהועדה לא
הזהירה המערער בדבר כוונתה להפחית משיעור הנכות. ברגיל היה מקום להשיב את הדיון
לועדה. אלא שבמקרה זה שבו המערער נדרש למספר רב של דיונים חוזרים בפני הועדה ואף
נדרש לשלושה ערעורים לבית משפט זה, שכולם התקבלו נראה כי הצדק מחייב כי בית משפט
יקבע את הנכות בהתאם לממצאיה של הועדה. אם ראיתי לקבוע כי לא הוכח שינוי בממצאים
שנקבעו בגין השינויים הניווניים וממצאי ההדמיה שפורטו לעיל בקביעת הועדה ב 21.1.10
כי אז יש לקבוע את נכותו של המערער בגין ממצאים אלו כפי שנקבעה בשעתה, בשיעור
20%  וזאת בנוסף לאותה נכות בגין אי
היציבות. קובעת כי נכותו של המערער בגין שינויים ניווניים בברך עומדת על 20% בהתאם
לסעיף 35 (1) ג למבחני הנכות. לנכות זו מתווספת נכות נוספת בגין אי היציבות בהתאם
לסעיף המותאם, סעיף 35 (4) ג.

3652.  ע"ו 15 – 09 – ***** ג.י נ ק קצין התגמולים,  מחוזי ת"א, ש' וולצקי. פס"ד מיום 16.3.15, פורסם בנבו.

סמכות ביהמ"ש לקבוע את שיעור הנכות בעצמו – כאן זה לא הופעל מתוך שיקול של הדרכת הועדה

מדובר בצלקת שמשתרעת על 20 ס"מ ונפגשת (T) עם צלקת נוספת באורך 8 ס"מ כאשר הועדה עצמה מצאה שיש בה שינויים יחסית לגוון העור, (בהירה מהעור סביב לה עם אזורים קטנים של אודם) סימני תפירה סביב לה מורמת עד ל-2 מ"מ מעל גובה העור באזורים מסוימים. לכך יש את העובדה שמדובר באזור שאינו מוצנע שכן הוא בברכו של המערער. רק מאחר ואני סבורה שחשוב היה שהועדות הרפואיות יבינו מהי הפרשנות הנכונה שיש לתת לסעיף 75 (א) ו- (ב) איני מורה על תיקון שיעור הנכות אלא משיבה את הדיון לועדה על מנת שזו תשוב ותתכנס ובתאם לכללים שהונחו בפניה בפסק דיני זה, תקבע את שיעור נכות של המערער בגין הצלקות.