צלקות ופלסטיקה

3279. ע"ו 07-13 – ***** א"ד נ' קצין תגמולים משרד הביטחון, מחוזי חיפה ש' למלשטריך לטר. 15.12.13 פורסם בנבו.

המערער נפגע בשתי תאונות נפרדות תוך כדי השירות. וע"ר מחוזית אחת קבעה לו נכויות בגין פגיעה ביד כולל 10% נכות בגין צלקת ביד. וע"ר מחוזית אחרת קבעה נכויות בגין פגיעה בברך כולל 10% בגין צלקת ברגל. הנכה ערער לוע"ר עליונה בנושא זמניות הנכות ברגל. הועדה העליונה התייחסה בדיוניה לנושא הצלקות שלא נקבע בערעור וקבעה כי יש לאחד את שני הסעיפים לסעיף אחד המקנה 10% בגין צלקות בגוף. המערער ערער וטען כי הועדה הרפואית העליונה לא היתה מוסמכת להדרש לנושא הצלקות, ושגם מבחינה ענינית יש להשאיר את שני הסעיפים על כנם. הערעור נדחה.

לענין סמכות הועדה העליונה לדון בנושא הצלקות, קבע ביהמ"ש: "אין מחלוקת על כך שועדה רפואית עליונה היא בעלת הסמכות לדון במכלול מצבו של המערער כפי שהוא ביום בדיקתה".

ביהמ"ש קבע כי עפ"י נוסח התקנות צלקות מכאיבות או מכערות, בגוף או בגפיים, כל זמן שאינן נרחבות או באזורים מרובים, יכולות להעניק למערער דרגה של 10% ולא יותר. המבחן בתקנות לא מאפשר להתייחס לכל איבר ואיבר בנפרד ולכן צדקה הועדה בקבעה את הנכות כפי שקבעה.

אין פגם בכך שהועדה קבעה את הנכות מבלי שבדקה את המערער. מאחר ומדובר בישום מלל של סעיף מבחן על מצב קיים, אין התיקון מצריך בדיקה פיזית מחודשת של המערער וניתן לבצע את התיקון ללא בדיקתו שכן ממצאי הצלקת כבר כתובים ומפורטים בפרוטוקולים שונים של הועדה. העובדה שבמסמכים קודמים לא שמו לב הגורמים המתאימים כי המערער קיבל בטעות 10% נוספים אין בה כדי להנציח את הטעות ולמנוע את תיקונה.

ביהמ"ש התייחס גם לטענת המערער שהיה צריך לתת לו הודעה מראש על התיקון ועל ההפחתה. הטענה נדחתה. לא מדובר בטענה רפואית שהיה יכול לטעון בפני הועדה או לשכנע מבחינה מקצועית את הרופאים. מדובר בתיקון טעות טכנית שהתעלמה בשוגג מנוסח התקנה הרלבנטית.

552. ע"א 99/**** כ"ג נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת).

(צלקת ורקמות שמתחתיה). אין לקבוע דרגת נכות אחת, הן למפרק והן לעור, אלו רקמות שונות ופגימות שונות, ולכל פגימה יש לקבוע דרגת נכות נפרדת.

אין חילוקי דעות כי למערער שתי צלקות ניתחיות באזור הקרסול האחת כלפי פנים והאחרת כלפי חוץ, האחת באורך 8 ס"מ והשניה באורך 4 ס"מ, אין טענה שהן מכערות או מכאיבות, אולם הן לכל הדעות הקיימות, ולכן ראויות לקביעת דרגת נכות.

לאור המחלוקת דלעיל, בשאלה של דרגת נכות המכונה "אין נכות", הסכימו ב"כ הצדדים ובהתאם לזאת אני קובע דרגת נכות מותאמת של 1% בגין שתי הצלקות, כפוף להחלטת בימ"ש בסדרת הערעורים בנושא זה לגבי צלקות, משמע ההכרעה שתיפול בבימה"ש העליון בערעורים השונים תתיחס גם לדרגת הנכות בתיק הנוכחי לגבי צלקות.

1030 ע"א 01/**** כ"ג נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' שטופמן)

(צלקת ושינוי תחושה). הועדה הרפואית קבעה כי שינויי התחושה הם באזור הצלקת, וכי בידוע הוא כי בעת חיתוך בעור, נגרמת צלקת כמו גם שינויי תחושה. מאחר שמדובר באזור הצלקת קבעה הועדה כי אין לקבוע נכות נוירולוגית נפרדת, בשל שינוי התחושה שמקורו בחיתוך העור ובצלקת.

2284 ע"א 96/*** ר"י נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת)

בתקנות הישנות סעיף המאפשר הגדלת הנכות לגבי אשה. יש להפעילו גם לגבי גבר.

428. ע"א 99/**** ע"ש נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת)

(צלקת מכערת). לא ניתן לומר על צלקות שגורמות להתקרחות בחלק מהגולגולת, שאינן מכערות.

1047. ע"א 98/**** ע"ז נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת)

(צלקת מכערת). העובדה שהצלקת אדומה ואינה בצבע העור מסביבה אינה מחייבת את המסקנה שהיא מכערת.

1042. ע"א 98/**** ל"ש נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת).

דיון במשמעות 'צלקות נרחבות באזורים מרובים'.

2165. דב"ע נז/**** ג"ג נ' המל"ל, ביה"ד הארצי לעבודה.

(צלקת מכערת). הקביעה אם צלקת מכערת או לא היא קביעה שבמומחיות הועדה, ברם, מאחר ומדובר בצלקת באורך 22 ס"מ, שאינה עניין של מה בכך, מן הראוי שהועדה תנמק מדוע היא סוברת, שצלקת זו, על אף גודלה, אינה מכערת את האיבר שאותו היא צילקה.

2223 ע"א 99/**** ו"ח נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת)

(צלקת מכערת). הערכת כיעור הצלקות היא בתחום הרפואה ומשכתבה הועדה שהצלקות אינן מכערות, אין מקום להתערב, במיוחד כשלא הוצגה תמונה וגם הנכה לא נוכח כך שאי אפשר להתרשם ממראן. שינוי צבע לא גורם בהכרח לכיעור.

2221 ע"א 00/**** א"ז נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת).

(צלקת מכערת). הועדה קבעה 1%. הועדה קבעה שהצלקות לא מכאיבות אך לא התייחסה לשאלה אם הינן מכערות. מתאורה נראה שכן. ניתן להעזר בתקנות החדשות לשם פירוש הישנות. צלקות בשטח הקיים מקנות לפי התקנות החדשות 10%, ונראה שהמחוקק סבר שבשטח זה הן מכערות.

516. ע"א 99/**** א"ז נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת)

(צלקת מכערת). המילה "מכערות" נראית לכאורה מוסבת אל אדם שבגופו ישנן צלקות ולא לצלקות עצמן, מפני שלו ההתייחסות הייתה לצלקות עצמן, המחוקק היה משתמש במונח "מכוערות", לכן השאלה אינה אם הצלקות מכוערות, אלא אם הן מכערות את האדם שבגופו הן נמצאות.

הועדה משתמשת במושג "פגם אסטטי" אולם זהו מושג שאינו מוכר בתקנות, הוא לכאורה בתחום הפילוסופיה, משום שאסטטיקה הוא מושג אבסטרקטי – פילוסופי, שכאמור, התקנות לא משתמשות בו.

כאן – צלקות מרובות באזור אחד. קשה לקבל שריבוי כזה של צלקות לא גורם לכיעור. צלקת ארוכה וריבוי צלקות קטנות באזור אחד נראה כמכער ודרושה התייחסות והנמקה מפורטת של הועדה. כיעור אינו חייב להגיע לדרגה של מפלצתיות. קביעת הועדה נראית פשטנית. הספקות רבים מדי כדי לעבור לסדר היום ולומר שהנושא הוא בתחום העובדה ולכן לא ראוי להתערבות. יש הבט משפטי. מחזיר לועדה.

2235 ע"א 99/**** ב"י נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת)

פגיעה בפנים משריפה, עם שינוי בצורת האף. יש לתת נכות נפרדת על צלקות ונכות נפרדת על שינוי צורת האף.

1052. ע"א 99/**** ק"ע נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת).

(צבע שונה, בולט ביותר לעומת צבע העור). ..כאמור, במקרה הנוכחי, ביקשתי להתבונן בצלקות משום שהועדה לא ציינה את פצע הכניסה ובעיקר לא את פצע היציאה.

מה שראיתי הוא רחוק מאד מן התיאור של הועדה, המתארת את שתי הצלקות בהנף קולמוס אחד, כצלקות שטחיות, לא דבוקות לרקמות, בצבע כמעט שווה לצבע העור שבסביבתן.

תאור זה כמוכן אינו נכון: האזור של פצע היציאה הוא בצבע שונה, בולט ביותר לעומת צבע העור שבסביבה, לא מדובר במשטח שטוח אלא נראית שקערורית בולטת ביותר לתוך המרפק.

לכן, לא ניתן לקבל את תאור הועדה, ומאחר והתאור לא מתאים למציאות, די בכך כדי לקבל את הערעור בגלל ההבט האסטטי, אולם איני מתערב בשאלה אם המקום מכאיב או לא מכאיב, זהו ענין שאיני יכול למדוד ולבדוק ויש לקבל את עמדת הרופאים.

מאחר והדבר בולט ביותר והתאור של הועדה הוא בלשון המעטה בצורה בולטת, לא מצאתי טעם רב בהחזרת התיק אלא בקבלת הערעור – דבר שהוא בסמכות ביהמ"ש, אם כי במקרים חריגים ביותר ביהמ"ש יעשה שימוש בסמכותו וישנה את החלטת הועדה רפואית.

הערעור מתקבל במובן זה שלענין הצלקת במרפק ימין מאחור היא צלקת מכערת ודרגת הנכות לגביה היא 10% לצמיתות לפי המבחן בפרט 75 (1) ב.

1146. ע"א 01/**** ב"י א נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' שטופמן)

(קביעת נכות לפי שטח – תקנות קודמות). פער בין ממדי הצלקת לפי בדיקת המומחה מטעם המערער לעומת בדיקת הועדה הרפואית, כאשר מהרישום בפרוטוקול לא ניתן להבין לאלו צלקות בדיוק התכוונה הועדה. לפיכך כדי שניתן יהיה לברר האם לא נפלה טעות במדידת הועדה, יש להחזיר את הדיון לועדה הרפואית העליונה, על מנת שתבוצע מדידה מחודשת של הצלקות.

878. ע"א (חי') 01/*** ת"ש נ' קצין תגמולים, מחוזי חיפה (ש' יעקבי שווילי)

(קביעת נכות לפי שטח – תקנות קודמות)….לאחר עיון בטענות הצדדים, נראה לי שהמבחן 75 (א)(4), כשהוא מתפרש יחד עם מבחן 75 (א)(3) אינו בלתי סביר. בדרך זו הלכה גם הועדה, אם כי ללא פרוט של פרושה.

מעבר לשטח כולל של 18 סמ"ר, קמה וגם ניצבה שיטת התשיעיות. ואולם, מבחן קטן (4) שהנהיג שיטת התשיעיות, לא בא לגרוע אחוזי נכות ממי שזכאי ל-10% מכח מבחן קטן 3, "ולהענישו" בגלל ששטח הצלקות שלו גדול מ-18 סמ"ר.

לפיכך כדי שלא ייגרע חלקו של מי ששטח הצלקות שלו עולה על 18 סמ"ר, אך אינו מגיע לשטח של אבר גדול (במלואו או בחלק ניכר ממנו), ראוי להעניק את עשרת האחוזים הנקובים במבחן קטן 3. כך נהגה הועדה, אם כי כנראה לא העמיקה בפירוש המבחן, שכן סברה שבהעניקה למערער 10% נכות היא עושה עימו חסד, ולפי דרכנו בפרוש לעיל אין מדובר בחסד אלא בזכות.

1483. ע"א 02/**** צ"ח נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' שטופמן)

(קביעת נכות לפי שטח – תקנות קודמות). באשר לצלקת – אומנם הועדה הרפואית העליונה מדדה את הצלקת ומצאה כי מידותיה הם 25 ס"מ אורך ו-4 מ"מ רוחב. יחד עם זאת, קביעה זו לא אושרה במדידתה של ד"ר פטיש, ויתרה מזו, אף הועדה הרפואית מדרג ראשון, מדדה ומצאה כי רוחב הצלקת הוא 0.5 ס"מ. הבדל זה, פעוט כל שיהיה, מביא לשינוי משמעותי בקביעת אחוזי הנכות של המערער. בנסיבות אלה, נראה לי כי יהא זה מוצדק אם הועדה הרפואית העליונה תבדוק את המערער פעם נוספת, ותמדוד במדוייק את רוחב הצלקת.

ירידה בתחושה שמקורה בצלקת נכללת באחוזי נכות בגין הצלקת.

1348. ע"א 02/**** י"בד נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' שטופמן)

(קביעת נכות לפי שטח – תקנות קודמות). הועדה הרפואית ציינה כי מצאה צלקת בשטח 5.7 סמ"ר אך קובעת נכות לפי פחות מ 5 סמ"ר כי חלק מהצלקת שטחית וקשה לראותה. הקביעה אינה ברורה. יוחזר לועדה.

2649. ע"א 06/**** ו"א נ' קצין תגמולים, מחוזי תל אביב (ש' שוחט) 3.6.08.

(צלקות. קביעת נכות לפי שטח). מדידת שטחן של הצלקות אינה ענין שברפואה. משקבעה הועדה כי אורך הצלקת הינו 16.5 ס"מ ורוחבה בין 4 מ"מ ל – 11 מ"מ לא יכולה היתה לקבוע כי שטחה הוא 9 סמ"ר, לאחר שקבעה, ללא בדיקה מדויקת, את הרוחב הממוצע ל 0.5 ס"מ, מה גם שהועדה לא מפרטת את השיטה בה קבעה רוחב ממוצע זה.

1521 ע"א 03/**** ד"כ נ' קצין תגמולים, מחוזי ירושלים

(שוני בממצאים בין ועדה אחת לאחרת). אכן, במצב דברים זה, כאשר מדובר בצלקות ובבדיקה חוזרת שנערכה פחות משנתיים לאחר הבדיקה של הועדה הרפואית העליונה מיום 16.12.01, ניתן היה לצפות כי בהחלטת הועדה תהיה התייחסות לפער שבין ממצאיה לבין ממצאי הועדה העליונה שקדמה לה. משלא נמצאה התייחסות שכזו, יש אכן מקום לבדיקה מחודשת, כפי שהוסכם גם על באת כח המשיב.

לפיכך, יוחזר עניינה של המערערת לועדה הרפואית העליונה, אשר תבחן שוב את מצב הצלקות ותקבע ממצאים תוך התייחסות לממצאי הועדה מיום 16.12.01. אם יהיה שוני בין הממצאים, על הועדה לפרט מה מקור השוני.

2345. ע"א 03/**** ק"י נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' דותן)

(קביעת נכות לפי שטח – תקנות קודמות).. הועדה ביצעה מדידה של הצלקות שלא עפ"י הוראות התקנות בכך שלא כללה את שולי הצלקת במדידה. אילו בוצעה המדידה כנדרש היה עליה לקבוע 10% נכות. מקבלת את הערעור וקובעת את הנכות ללא החזרה לועדה.

1339. ע"א 03/**** מ"ש נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' דותן)

הועדה הרפואית מדדה את שטח הצלקות של המערער ועל פי חישוב אריטמטי אלמנטרי המסקנה המתבקשת היא ששטחן עולה על 10 ס"מ.

בנסיבות אלה עפ"י המצב המשפטי בעת הבדיקה היה על הועדה לקבוע שעור נכות של 10%. משלא נהגה כך, דין הערעור להתקבל ואני קובעת כי שעור נכותו של המערער בגין צלקות הינו 10%.

2824. ע"א 09/**** ק"ע נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א, ש' גנות 28.10.09

"יובהר הבהר היטב, כי אין זה תפקידה של הועדה לפרש את התקנות או ליתן להם את המלבוש המשפטי המתאים. תפקידה האחד והיחיד הוא לקבוע האם לוקה הנכה בנכות, ואם כן – מהו שעור נכותו בהתאם לסעיף הספציפי. ודוק: מרגע שנקבע כי למערער נכות בהתאם לתקנה 75 (א) (2) לתקנות, אין זה מתפקידה של הועדה להרהר אחר לשון התקנה או לקבוע כי היות ולשון התקנה נוקטת במילה "צלקות", אין הכוונה לצלקת בודדת. זה המקום לציין כי ממש כשם שלבית המשפט אין השכלה רפואית ומשכך אינו מוסמך להתערב בקביעותיה הרפואיות של הועדה, כך אין לועדה, מן הסתם, השכלה משפטית, והיא איננה מוסמכת לפרש את הוראות החוק או התקנות".

2839. ע"ו 08/**** כ"ח נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א, ש' גנות 24.11.09

פס"ד בנוגע לנכות בברכיים. בהערת אגב נאמר כי אם קיימת צלקת חובה להעניק נכות מינימלית בשעור 1% אף אם מדובר בצלקת קטנטנה שאיננה מפריעה ואיננה מכערת. לועדה אין שיקול דעת בענין ואין באפשרותה למנוע מהנכה את קביעת הנכות ולו המינימלית.

2873. עש"א ****-09 ל נ' קצין תגמולים, מחוזי תל אביב, ש' גנות 27.7.10.

הועדה הרפואית קבעה למערער 1% בגין צלקת. הועדה תארה את הצלקת כאדמדמה וכהה יותר מצבע העור שבסביבתה במידה קלה, ושקועה ביהמ"ש קבע כי זה תאור של צלקת מכערת. עוד קבע ביהמ"ש כי מבחן הכיעור הינו אובייקטיבי ולא סובייקטיבי. הכיעור אינו בעיני הרופא וביהמ"ש לא צריך לראותה כדי להבין כי היא מכערת. בנוסף, הועדה התעלמה מתלונות המערער כי הצלקת מכאיבה ומגרדת. הקביעה של "אין כאב בזמן המישוש" אינה מספקת ועל הועדה לקבוע אם תלונות המערער אמיתיות. התיק הוחזר לועדה עם הוראה לקבוע נכות בשעור 10%.

2991. ע"ו 09-10 ***** י נ' קצין תגמולים, מחוזי לחפה ש' למלשטריך, 21.11.10

ערעור על קביעת דרגות בגין צלקת. "בית המשפט אינו שם עצמו במקומה של הועדה להכריע בנתונים רפואיים על ידי מבט בתמונה שלא ידוע מי צילם, מתי צילם, באיזה זוויית צילם, באיזה מיכשור צולם. לצורך כך קיימת ועדה רפואית שליונה שיושבים בה רופאים".

3026. ע"ו 11- 12-***** דש"א נ' קצין תגמולים, מחוזי חפה, ש' למלשטריך לטר. 18.3.12

צלקות בעקבות פגיעת רסיסים מ 1977. נקבע כי לאור השתלשלות הענינים בתיק התקנות הרלבנטיות לקביעתצ הנכות הן התקנות משנת 2000 שקובעות נכות לפי שטח הצלקת. ביהמ"ש סקר מדידות שונו שנערכו לצלקת לאורך השנים. שטחה היה מעל 10 סמ"ר ורק בשתי מדידות אחרונות היה פחות מ 10 סמ"ר. עולה כי הירידה, כביכול בשטח הצלקת באה לידי ביטוי לראשונה רק 30 שנה לאחר הפציעה כשהסתבר שעל המקרה חלות התקנות המעניקות 10% לצלקת ששטחה גדול מ 10 סמ"ר. אומר דרשני. לאור הגישה שיש להפעיל בחוק הנכים, לפיה יש לנהוג ברוחב לב כלפי מי שהשתתף במאמץ המלחמתי, קובע ביהמ"ש את דרגת הנכות ל 10%.

3019. ע"ו 11-04-***** א"ג נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א, ש' וינבאום וולצקי. 1.11.11.

למערער גידול עור מסוג BCC שהוסר. נקבעה נכות על צלקות. נטען שאין בנכות ביטוי למגבלות המוטלות על המערער עקב גילוי המחלה, ובין היתר איסור על שהות בשמש שחייב אותו לעבור מעבודת שטח לעבודה משרדית. נפסק כי אכן אין בסעיף 75 (צלקות) מענה למקרה בו הוטלה על הנכה מגבלה, כמו כאן. יוצר תחושת אי נחת אך אלו התקנות ואין פגם משפטי בהחלטת הועדה. אין מקום לקבוע נכות מותאמת לפי פריט 35 שענינו פגיעה בשלד.

3612   ע"ו 4058-01-22 ו"ט נ' קצין
התגמולים, ביהמ"ש מחוזי ת"א, ש. וולצקי. פס"ד מיום 30.3.22. לא
פורסם.

קביעת
נכות בגין צלקת.

אין בידי להתערב בקביעת הוועדה,
כי לא מצאה שהצלקת מכאיבה. עניין זה של גרד נבדק על ידי הוועדה ונדחה על ידה. יחד
עם זאת, מדובר בצלקת באורך 15 ס"מ אף לפי קביעת הוועדה. אין די באמירת הוועדה
שהאורך לכשעצמו אינו מהווה בסיס לקביעת כיעורה של צלקת. תקנה 11 ג לתקנות תוקנה
בדיוק לאותם מקרים שבהם לא ניתן לומר שהצלקת לחלוטין אינה מכערת, אך היא גם אינה
עונה על צלקת מכערת שמזכה ב- 10%. במסגרת בחינתה של צלקת ישנם מספר פרמטרים
שוועדות צריכות להביא בחשבון כשהן מבקשות להתאים נכות. בין היתר אורכה של הצלקת
והמקום שבו היא מצויה. ככל שצלקת מצוה במקום חשוף, כי אז יש לה משמעות יותר מאשר
במקום שהוא מוצנע. גם אם הצלקת אינה בולטת בגוון העור ואף לא בולטת באופן מיוחד
מעל פני העור, העובדה שמדובר בצלקת באורך של 15 ס"מ כאשר הוועדה עצמה מציינת
שישנו ממצא גרמי במרכזה, מחייבת לבחון את הצלקת ולו על פי תקנה 11 ג.

3621.  ע"ו
61125-02-22 ע.א נ' קצין התגמולים, ביהמ"ש מחוזי ת"א, ש' וולצקי.
פס"ד מיום 4.5.22, לא פורסם.

          קביעת
נכות בגין צלקת באזור גלוי ביד. הוע"ר קבעה 5% לפי סעיף ביניים בהתאם לסמכות
לפי סעיף 11 ג' לתקנות.  ביהמ"ש שינה
הקביעה וקבע את הנכות בעצמו – 10%.

          לענין
השימוש בסמכות לקביעת דרגת ביניים לפי סעיף 11ג לתקנות בקביעת נכות בגין צלקות
ציין ביהמ"ש:

          "לשיטתי
בא התיקון של סעיף 11ג להיטיב עם הנכים ועל כן השימוש הנרחב שעושות הוועדות
הרפואיות להפחית נכויות בגין צלקות באמצעות אותו סעיף חותר תחת ההלכות של בית
המשפט העליון שעל פיהן יש לבחון את טיעוני הנכים בעין חפצה וברוחב לב ובוודאי שלא
לקמץ  בנכויות כאשר מתבקשות וועדות רפואיות
לקבוע את הנכויות.

          לשיטתי
מקום שבו עוד לפני התיקון של סעיף 11 ג' היתה ועדה רפואית נדרשת ליתן 10% בהתאם
לסעיף 75 (א) כי אז גם לאחר התיקון היא מחויבת ליתן 10%. התיקון בא לאפשר לוועדות
באותם מקרים שהיו מצדיקים מתן 1% נכות בהתאם לסעיף 75 (א) (1) לתת יותר מאותו אחוז
בודד".

          הש'
וולצקי מציינת כי עמדה זו לא התקבלה במלואה ע"י כב' הש' מוסק בביהמ"ש
המחוזי אולם טרם ניתנה עמדת ביהמ"ש העליון בענין זה.

"במקרה
שבפני מדובר בצלקת אצל אדם צעיר שמצויה לאורך על גב כף היד עד לאצבעות. הועדה לא טענה
שהצלקת איננה נראית או שהיא בצבע העור. היא מצאה לציין שקיימת היפטרופיה קלה בצלקת
ושהיא אינה דבוקה לרקמות. היא מצאה לציין שהמערער מתלונן על רגישות בעת בדיקת  הצלקת ובנוסף ציינה, שקיימת אלודיניה בכל גב כף
היד ללא פיזור עצבי תואם. היא מוסרת שאין סימני גרד ושעדיין קיים שגשוג כל כלי דם
בתוך הצלקת….. מדובר בצלקת באורך 10 ס"מ באזור חשוף בכל עונות השנה. הצלקת
נראית שכן אחרת היה בא ציון מצד הועדה שהיא איננה נראית. הועדה מציינת שקיימת
בחלקה הקטן של הצלקת אטרופיה. כמו כן היא מציינת שהמערער מתלונן על רגישות בעת
הבדיקה באזור הצלקת…. הועדה מצאה משום מה, מבלי שעלתה כל טענה, לציין שמצבו של
המערער בכף היד אינו עולה כדי תסמונת CRPS
תוך שהיא מפנה לקריטריונים של בודפשט שאינה מתקיימים בעניינו של המערער. אמירה זו
לצד האמירה כי נמצאה אלודיניה שאינה תואמת את הפיזור האנטומי מעלה חשש שהועדה
ניסתה למצוא בכל מחיר דרך שלא להקנות למערער את הנכות שמגיעה לו.

במקרה
שבפניי ישנה רגישות ולצידה ישנו גם כיעור. במצב דברים זה ברור שעל פי קביעתי שלי
שלא זכתה לדיון בבית המשפט העליון, יש מקום להעניק 10% נכות.

אין
בידי לקבל את טענת ב"כ המשיב, כי רגישות אינה עולה כדי כאב. גם אין בידי לקבל
את הטענה שמדובר בטענה סובייקטיבית, שכן גם כאב היא טענה סובייקטיבית. רגישות, בוודאי
למגע עולה כדי כאב ולכך התכוון מתקין התקנות.

אשר
על כן אני מורה ליו"ר הועדות הרפואיות לתקן את הרישומים באופן שנכותו של
המערער בגין הצלקת תעמוד על 10%