נכות מיוחדת

98. ע"א 03/**** ב"י נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' דותן)

נכה כוויות שדרגת נכותו ללא שקלול 150, ומזה 30% על הפנים. נטען שיש לקבוע לו נכות מיוחדת, לפי ס"ק 7 לתקנה 5. קצין תגמולים טען שלא עומד בתנאי תקנה 5, מכות של 100%, כי הנכות המשוקללת היא 93%. נפסק – יש סתירה בין הרישא של תקנה 5 לס"ק 7 שבה. בגלל השקלול לא יוכל נכה כוויות להגיע לעולם לדרגת הנכות של 100%. הפרוש המוצע ע"י המשיב מאיין את האפשרות להפעלת תקנת משנה 7. לנוכח הסתירה מתבקשת המסקנה כי יש להעדיף את הפרוש המיטיב עם הנכה שהוא גם הפרוש הנותן תוקף לכוונת מתקין התקנות. תכלית תקנה 5 הינו קביעת דרגת נכות מיוחדת למי שנכותו הכוללת גורמת לו פגיעה קשה במיוחד. לא ניתן להתעלם מכוונה זו ע"י אימוץ מבחן טכני העומד בסתירה ללשון תקנת משנה 7.

2267 ע"א 95/**** ג"ח נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת).

קביעת דרגת נכות של 100% מיוחדת יכולה להעשות רק לפי הרשימה שבתקנות, וביהמ"ש אינו יכול להוסיף עליה.

3290. ע"ו 07-13 – ***** ג"א נ' ק"ת מחוזי ת"א, ש' וולצקי 23.8.14.

המערער מוכר בהכרה חלקית (מחצית) בשל טרשת נפוצה. המערער טוען לזכויות לפי דרגת נכות מיוחדת התואמת את מצבו הכולל. הועדה העליונה קבעה ששעור הנכות של 82% אינו מזכה אותו בהגדרה של 100%+. ביהמ"ש דחה הערעור וקבע כי הסוגייה מחייבת הגדרת המושג "נכות" בתקנות העוסקות בנכות מיוחדת והכוונה לנכות רפואית. הרציונל של התקנות בדבר נכות מיוחדת הינו לתת מענה לאותם מקרים חריגים בהם נכותו המוכרת של הנכה היא כ"כ חמורה עד שהיא מצדיקה מתן הטבות מסויימות שאינן ניתנות לנכים קשים אחרים וביניהם נכים שפגיעתם עקב השירות אינה מגעת לרמה גבוה כזו. ביהמ"ש מצא תימוכין לפרשנותו בדברי ההסבר לתיקון בחוק. בר"ע לעליון נדחה ראה פס"ד 3252.

3252. רע"א 14/**** פלוני נ' קצין התגמולים, ביהמ"ש העליון, 231.12.14, פורסם בנבו.

בר"ע על 3290. המערער מוכר בקשר של החמרה. בהתאם לנכות הכוללת עומד בקריטריונים לנכות מיוחדת, 100% +, אך חלק הנכות המוכר הינו 82% בלבד. טען שיש לקבוע לו נכות מיוחדת 100%+ עפ"י נכותו הכוללת. ביהמ"ש דחה הערעור וקיבל את עמדת הוע"ר העליונה לפיה המונח "נכות" בתקנות הנכים (כללים לקביעת דרגת נכות מיוחדת) יפורש באופן המחייב כי נכות הנכה הנובעת מהשירות הצבאי תעמוד בתנאי של 100% +. כאשר הנכות הכוללת היא 100%+ אך החלק המוכר נמוך מכך, לא יחשב הנכה כמי שעמד בקריטריונים.

3291. ע"ו 12-13- ***** ר"ז נ' קצין התגמולים, מחוזי ת"א, ש' וולצקי 26.8.14.

נטען כי למערער הצטברות של פגימות ברגלו ההופכות אותה לבלתי תפקודית, ומצב דומה לקטיעה לפחות, וכי לאור מצב זה והנכויות המוכרות הנוספות יש להכיר בו כבעל נכות מיוחדת 100 +. הטענה נדחתה. ביהמ"ש מפנה לפסה"ד של ביהמ"ש העליון בענין גאנם ועמפלי. "מצבו של המערער אינו עונה על אף אחד מהמקרים המצוינים בתקנה 5 לתקנות נכות מיוחדת. לאור הפרשנות המצומצמת לרשימת המקרים, המופיעה בתקנה, שנקבעה בביהמ"ש העליון, בהכרח נדחית טענת המערער בנסיון להשוות בין מצבו למצב מי שרגלו נקטעה.

3385.  ע"א 04/**** מ"א נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א, ש' דותן. 18.7.04.

          למערער נכות 100% בגין פאראפרזיס קשה, לפי פריט 29 (2) I(ח) . הועדה הרפואית העליונה ציינה כי הנכות כרוכה באיבוד כושר ההליכה אך לא מדובר בפאראפלגיה ולכן לא נקבעה נכות מיוחדת 100+.

          ביהמ"ש דן בתקנה 5 (1) לתקנות הנכים (כללים לקביעת דרגת נכות מיוחדת) לפיה תקבע דרגת נכות 100+ למי שסובל משיתוק מלא בשתי הגפיים התחתונות.

          "מאחר שתקנה 5 (1) מגבילה קביעת נכות מיוחדת רק למקרים שנקבעה בהם דרגת נכות בשל שיתוק בשתי גפיים תחתונות, סברו חברי הועדה כי בשל העובדה שנמצא אצל המערער רעד ספסטי בעוצמה משתנה בשתי הגפיים התחתונות, המושפע ממצבו הרגשי, המסקנה המתבקשת היא כי ניתוק חוט השדרה אינו טוטאלי ומכאן שמדובר בפאראפרזחס ולא בפרפאלגיה ולכו אין מצבו עונה להגדרת תקנה 5 (1) הנ"ל.

          לאחר שעיינתי בפרוטוקול הועדה הגעתי למסקנה כי מדובר באבחנה מלאכותית שאינה עולה בקנה אחד עם רוח התקנה ומטרתה.

          קביעת דרגת הנכות המיוחדת מטרתה סיוע נוסף לנכים בעלי צרכים מיוחדים הנגרמים בשל אופי פגיעתם ובין היתר מצא מתקין התקנות לנכון להורות על קביעת דרגת נכות מיוחדת למי שסובל משיתוק מלא בשתי הגפיים התחתונות.

          שיתוק מלא משמעותו חוסר יכולת להפעיל את שרירי הרגליים באופן רצוני. העובדה שהמערער סובל מפרכוסים בשתי הרגליים שדרגתם משתנה, אינה מוסיפה לכושרו להניע את רגליו בצורה רצונית. …

          לאור האמור לעיל הגעתי למסקנה שהאבחנה בין שיתוק שמורו בפארפלגיה או פרזיס, ככל שהוא נוגע לדרגה הגבוהה על 100% אינו מעוגן בתקנה 5 (1) ועל כן דין הערעור להתקבל ואני קובעת כי על המשיב לקבוע למערער דרגת נכות מיוחדת בהתאם למצבו". 

3633.  רע"א
13/**** ע"ג נ' קצין התגמולים, פס"ד של ביהמ"ש העליון מיום
17.2.14. פורסם בנבו.

          נכות
מיוחדת.

          המבקש
עבר ניתוחים בפרקי ירכיים ונעזר בקביים להליכה של מטרים בודדים. מעבר לכך נעזר
בכסא גלגלים. נכותו הרפואית נקבעה ל 100%. נטען שמגבלותיו דומות לאלו של קטוע
גפיים שעושה שימוש בפרוטזות וכי יש לקבוע לו נכות מיוחדת 100+ בדומה לנכה קטוע
גפיים לפי תקנה 5 (א) (4ב) .

          בקשת
רשות הערעור נדחתה.

"לשיטת
המבקש, הוא מציג "שאלה עקרונית" בדבר פרשנותן הנכונה של תקנות הנכות
המיוחדת. אולם, אלה אינם פני הדברים. ההסדר הסטטוטורי בעניין הנכות המיוחדת הוא
מפורט ודקדקני, ועולה ממנו באופן חד משמעי כי פניהן של התקנות להסדיר באופן פרטיקולרי
את המצבים הנופלים לגדרן של תקנות הנכות המיוחדת, ולא לקבוע מבחנים גמישים.
התבוננות בתקנות הנכות המיוחדת מעלה כי הן מתייחסות באופן מפורש גם למצבים שבהם
קיימת פגיעה בגפיים, שלא על דרך קטיעה: תקנה 5(א)(1) מתייחסת למצב של "שיתוק
מלא בשתי הגפיים התחתונות" ובכך מבהירה כי מצב של שיתוק משמעותי, אך לא מלא,
אינו נופל לגדרן. לפיכך, איני סבורה כי עניינו של המבקש מעורר שאלה פרשנית עקרונית
המחייבת הכרעה.

למעלה מן הצורך, ניתן לומר כי הפרשנות לפיה תקנות הנכות המיוחדת מכסות רק את המקרים
הנופלים לגדרן באופן מפורש מתיישבת עם הבנת התפקיד המיוחדת של תקנות אלה. תקנות
אלה נועדו להוסיף "קומה נוספת" של זכויות מעבר לאלה שניתנות לכלל נכי
צה"ל. ממילא ברור, שהן נועדו לחול רק במקרים הקשים ביותר של נכות, להבדיל
ממקרים אחרים של נכויות, אף הן מכאיבות ומכבידות".

3634   רע"א 14/*** אמציה עמפלי נ' קצין התגמולים, פס"ד של
ביהמ"ש העליון מיום 7.5.14, פורסם בנבו.

          נכות מיוחדת.

המערערעבר קטיעת רגל ימין. רגל שמאל פגועה קשה. ביקש נכות מיוחדת. הבקשה לפי תקנה 5 (א) (4ב) (קטיעת גפה אחת, נכות לפחות 50% בגפה שניה ואבדן מוחלט של התפקוד בגפה הלא קטועה) נדחתה, בנימוק כי אין אבדן מוחלט של התפקוד. ביקש נכות מיוחדת לפי תקנה 5 (א) (3) שענינה קטיעת שתי גפיים, בנימוק שמצב הרגל הלא קטועה הוא "מותאם לקטיעה". הבקשה נדחתה. לא ניתן ללכת על דרך ההתאמה.

"הנה כי כן, תקנות הנכות המיוחדת מגדירות מצבים שבהם יש לקבוע דרגת נכות מיוחדת גם כאשר לא מדובר בקטיעה, אלא
במצבים קשים אחרים. משהתייחס מחוקק המשנה במפורש למקרים מעין אלה, אין לקרוא לתוך תקנות הנכות המיוחדת מצבים שבהם אין קטיעה שאינם נזכרים בהן. מובן שאין בכך כדי להפחית מעוצמת הפגיעה של אלה שאינם באים בגדר מעגל הזכאות לדרגת נכות מיוחדת. אלה גם אלה סובלים מפגיעות קשות וחמורות, ובכללם המבקש דכאן. אולם מטרת הסדר הנכות המיוחדת לתת מענה למקרי הנכות הקשים והקיצוניים ביותר, ומטבע הדברים יוחרגו ממנו "מקרים אחרים של נכויות, אף הן מכאיבות ומכבידות" (עניין גאנם, בפסקה 19).

בענייננו, נמצא כי הנתיב היחיד שבו יכול לילך המבקש לצורך קבלת דרגת נכות מיוחדת הוא זה של תקנה 5(א)(4ב) לתקנות הנכות
המיוחדת. במצב דברים זה, הקביעה כי המבקש לא מקיים את התנאי בדבר "אובדן מוחלט של תפקוד" בגפה השמאלית, הקבוע בתקנה, היא קביעה עובדתית-רפואית. קביעות מעין אלו נתונות, ככלל, להכרעת הוועדה הרפואית העליונה כגורם המקצועי המוסמך ובית משפט זה יטה שלא להתערב בהן."

3635.  ע"א 08/**** צור אברהם נ' קצין התגמולים, מחוזי ת"א,
כב' הש' גנות. פס"ד מיום 29.10.09. פורסם בנבו.

          נכות מיוחדת בגין צלקות. 

          המערער נפגע בפיצוץ. סובל מצלקות בפנים ובגוף מכוויות ומקשיונות באצבעות והגבלות בתנועות כתוצאה מהכוויות. טען לנכות מיוחדת 100+ לפי תקנה 5 (7) לכללים לקביעת נכות מיוחדת שענינה נכות מכוויות. מחלוקת בשאלה האם לצורך החישוב ילקחו בחשבון רק הנכויות בגין הצלקות או גם הנכויות האורטופדיות. המערער טען שיש לראות בכל הנכויות "נכויות כתוצאה מכוויות". הטענה התקבלה (אם כי נקבע כי מבחינה ענינית לא מגיע למינימום הנדרש).

"מקריאת התקנה עולה כי אין – ולא יכול להיות – ספק באשר לכוונתה. התקנה מכוונת לפציעות ופגימות כתוצאה מכוויות. ודוק: יגעתי ולא מצאתי בתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) תשל"א-1969 קביעת דרגת נכות כתוצאה מכוויות, ודומני כי חוסר זה אינו חסר מקרי, שכן כוויות כשלעצמן אינן יוצרות נכות. הנכות נוצרת כתוצאה מנזקי הכוויות, והיא יכולה לבוא לידי ביטוי למשל בצלקות, באובדן איברים, ובפגיעות אורטופדיות כאלו ואחרות. קרי: המבחנים לקביעת דרגת נכות אינם מתעלמים מנכות כתוצאה מכוויות, אלא מתייחסים ספציפית לנכות שבה לקה הנכה, כתוצאה מאותן כוויות, ולנוכח הסבר זה יש לקרוא את תקנה 5(7) לכללים, או-אז המסקנה הינה כי התקנה מכוונת לפגימות קשות הקיימות כתוצאה מהכוויות".

3681. רע"א 2773/24 פלוני נ' קצין התגמולים, ביהמ"ש עליון. פס"ד מיום 2.6.24. פורסם בנבו.

          ערעור על ההחלטה שלא לקבוע נכות מיוחדת לפי תקנה 5 (א) (4א) לתקנות הנכים (כללים לקביעת דרגת נכות מיוחדת).

          לפי תקנה 5 (א)(4א) נדרש המצב הר"מ:

קטיעת גפה עליונה אחת שנקבעה לה דרגת נכות של 50% או יותר, בצירוף פגיעה בגפה עליונה שניה שנקבעה לה דרגת נכות של 50% או יותר, כאשר הפגיעה האמורה גרמה לאבדן מוחלט של תפקוד אותה גפה, או לשיתוקה המלא בדרגת נכות של 60% או יותר

הועדה הרפואית קבעה כי במקרה של המבקש לא קיים אבדן מוחלט של תפקוד היד שכן יכול לאחוז בחפצים גדולים ולייצב אותם.

          בקשת רשות ערעור נדחתה. נקבע כי ההחלטות בענינו של המבקש מיוסדות על קביעות רפואיות עובדתיות של הועדות הרפואיות הנוגעות לפונקציות שונות שלגביהן נקבע שהמבקש מסוגל לעשותן. על רקע ממצאים אלו קבעו הועדות כי לא מתקיימת הדרישה של אבדן מוחלט של תפקוד אותה גפה. מדובר בקביעות רפואיות עובדתיות שאין עילה להתערב בהן.

          גם לא נמצאה הצדקה להתערב באופן בו פרשה הועדה את לשון תקנה 5 (א)(4א) הנשענת על מובנן הפשוט של התיבות 'אבדן מוחלט של תפקוד'.

          אין מקום להקיש במקרה דנן "קל וחומר" ממצבי נכות אחרים, קלים יותר, המזכים בדרגת נכות מיוחדת. לא אחת נשמעת הטענה כי בעטיו של קל וחומר בין הסדרים שונים, נדרשים אנו להשלים תקנה פלונית או למלא חוק אלמוני. אך לא כך ראוי; הן משום שעיון מדוקדק בהסדרים מגלה דרך כלל את הגיונם, הן מחשש שמא תארע תקלה ע"י ביהמ"ש, ובמקום לתקן – יקלקל. אין זה נכון שביהמ"ש יהפוך סדרי בראשית בכל פעם שטענת קל וחומר נשלפת; דיון כאמור צריך להיעשות בכובד ראש וברצינות. במסגרת הבקשה לא הונחה תשתית מספקת לדיון כזה, רחוק מכך. יש קושי אפוא בהרחבת התקנות במסגרת פסק דין, אגב מקרה פרטי, מבלי שניתנה הדעת על שיקולי המתקן, מבלי שהנושא לוּבן כל-צרכו, ומבלי שנבחנו השפעות התיקון בהרחבה.

לבסוף, גם את טענת המבקש שלפיה החלטה של הוועדה בעניינו של נכה אחר, הפלתה לטובה את אותו נכה, ועל כן זכאי המבקש לסעד מחמת זכותו לשוויון – אין לקבל. משנמצא כי בהחלטת הוועדה ובפסק הדין של ביהמ"ש המחוזי לא נפל פגם ביישום התקנות על עניינו של המבקש, אזי אין בכוח הטענה כי אדם אחר הופלה לטובה, כדי להוליך למסקנה כי על המדינה לסטות מן השורה גם בעניינו של המבקש, ולהעניק לו דרגת נכות מיוחדת בניגוד להוראת התקנות. כידוע, מקום שבו ניתנה טובת הנאה בחוסר סמכות, אין בעקרון השוויון להוליך למסקנה שיש לחייב את הרשות לפעול בחוסר סמכות ביחס לאחרים.