תהליך ההכרה בנפגע כנכה צה"ל, עלול להיות מורכב, ארוך ומתיש, אולם מתן ההכרה הינו למעשה רק השלב הראשון בתהליך, שבסיומו יקבל הנפגע את זכויותיו.
השלב השני הוא שלב קביעת דרגת הנכות, וגם כאן, התהליך עלול להיות ארוך ומורכב.
לדרגת הנכות שתקבע לנפגע יש חשיבות רבה שכן הזכויות וההטבות נקבעות, ברוב הנושאים, לפי גובה הנכות.
דרגת הנכות נקבעת על ידי ועדה רפואית מחוזית. על החלטת הועדה הרפואית המחוזית ניתן לערער לועדה רפואית עליונה, ועל החלטת הועדה הרפואית העליונה ניתן לערער, בשאלה משפטית בלבד, לבית המשפט המחוזי.
הרכב הועדות הרפואיות ודרכי פעולתן מוסדרים בתקנות: תקנות הנכים (ועדה רפואית) תשכ"ו – 1965.
תקנות הנכים (ועדה רפואית עליונה) תשכ"ד – 1964 למידע נוסף על הועדות הרפואיות ראה בהועדה הרפואית במשרד הביטחון קביעת דרגת הנכות נעשית בהתאם לרשימה מפורטת ולהנחיות מפורטות, שקבע המחוקק בתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) תש"ל – 1969.
מדובר בתקנות שהותקנו במיוחד לצורך קביעת דרגת הנכות של נכי צה"ל.
תקנות אלו דומות מאוד לתקנות הקיימות בחוק הביטוח הלאומי, והמשמשות לקביעת דרגת נכות של נפגעי עבודה, אך הן אינן זהות להן, וחשוב להקפיד ולהסתמך על התקנות הנכונות בעת הערכת הנכות של נכה צה"ל.
בתקנות הנכים ישנה רשימה ארוכה ומפורטת של פגיעות ומגבלות, כשלצד כל פגיעה קבועה דרגת הנכות המתאימה לה.
מטבע הדברים, הרשימה אינה
יכולה להקיף את כל הנכויות האפשריות. כדי לפתור בעיה זו, מאפשרות
התקנות לקבוע נכות על דרך התאמה לסעיף דומה, במקרה של פגיעה שאין לה סעיף מדויק.
קביעת הנכות נעשית, כאמור, בהתאם למבחנים אחידים, ללא התחשבות בגורמים אישיים של הנפגע.
כך למשל דרגת נכותו של פסנתרן שאצבעו נקטעה תהיה זהה לדרגת הנכות של פקיד הסובל מנכות זו. עם זאת, ניתן למצוא
בתקנות הוראות הלוקחות בחשבון נתונים אישיים של נפגע המשליכים על דרגת הנכות.
כך למשל, נכות בגין כריתת רחם תקנה 40% לנפגעת עד גיל 50 ורק 20% לנפגעת מעל גיל 50.
ישנן פגימות לגביהן נקבע בתקנות קריטריון ברור ופשוט לקביעת הנכות. כך לדוגמא, מצב לאחר כריתת טחול מקנה 10% נכות. הנפגע אינו צריך להוכיח שהוא סובל מבעיה כלשהיא. עצם העובדה שעבר כריתת טחול מספיקה כדי לקבוע את דרגת הנכות. בקביעת נכות בפגימות כאמור, לא תתעורר בדרך כלל מחלוקת בשאלה מהי הנכות שיש לקבוע לנפגע.
במקרים רבים, בהם הגדרת הנכות לכאורה פשוטה וברורה, ולא צריכה להתעורר מחלוקת על גובה הנכות, עדיין הקביעה האם מצב הנפגע מתאים להגדרה, כרוכה לא אחת במחלוקות. לדוגמא: הפגימה של הגבלת כיפוף בברך, הכיפוף אפשרי בזוית מ 00 עד 700 , מקנה 5% נכות.
ההגדרה ברורה ומדוייקת, אך לא פעם רופאים שונים, המבצעים בדיקה במועדים שונים, מגיעים
לתוצאות שונות, כשהפרש של כמה מעלות לכאן או לכאן יכול להשפיע משמעותית על דרגת הנכות והזכויות הנובעות ממנה.
סוג נוסף של פגימות הוא פגימו בהן ההגדרה של הנכות בתקנות משאירה פתח רחב למחלוקות.
כך לדוגמא כאשר נקבעת נכות בגין מחלות של כלי הדם (מחלת בירגר, מחלת רינו), קיים הבדל בדרגות הנכות בין מחלה בצורה "קלה", מחלה בצורה "בינונית" ומחלה בצורה "קשה".
לא פעם חלוקים הבודקים הן בשאלה מהו מצב "קל" לעומת מצב "בינוני" או "קשה" והן בשאלה האם מצבו של הנכה הספציפי הנבדק על ידם הוא קל, בינוני או קשה.
וכך, יכול נפגע להבדק ע"י מספר בודקים, כולם מומחים בתחומם ומנוסים, וכל אחד יעריך את דרגת הנכות באופן שונה.
כאשר אדם נפגע במספר פגימות, תקבע תחילה דרגת הנכות בגין כל פגימה בנפרד, ולאחר מכן יערך סיכום של כלל הנכויות.
הסיכום נערך בדרך של שקלול, כאשר כל דרגת נכות נוספת מחושבת מתוך היתרה שנותרה לאחר הפחתת הנכות הקודמת מהסך של 100%.
כך הצרוף של נכות בשעור 40% עם נכות בשעור 10% יביא לתוצאה כוללת של 46% נכות.
בנוסף, קיימות הוראות ספציפיות לגבי סוגים שונים של פגימות, המשפיעות על התוצאה הסופית של התחשיב.
לדוגמא: נכות בגין שני אברים זוגיים (כגון שתי ידיים, שתי רגליים) תחושב בקומולציה ולא בשקלול. נכויות בגין מספר פגיעות בעין אחת לא יעלו על דרגת הנכות שנקבעה לעיוורון של אותו עין, ועוד.
ההוראות השונות מפורטות בתקנות, וחשוב להיות ערים להן בעת עריכת סיכום הנכות.
למידע נוסף על סיכום הנכות הכוללת כשקיימות מספר נכויות ראה בנכות משוקללת או איך מחשבים נכות לנכה צה"ל
הנכה זכאי להיות מיוצג ע"י עו"ד בכל אחד משלבי הבדיקה כאמור – ועדה רפואית, ועדה רפואית עליונה וביהמ"ש המחוזי.
יצוג ראוי, ע"י עו"ד מיומן הבקיא בחוק ובתקנות, עשוי לסייע לנפגע במיצוי זכויותיו ובקבלת דרגת הנכות המתאימה.
למידע נוסף בנושא ערעור על החלטת ועדה רפואית ראה בערעור על החלטת ועדה רפואית לפי חוק הנכים
