התנהגות רעה וחמורה

1811. ע"א 209/57 קונפורטי נ' ק"ת, פד"י יא 1556 .

הקריטריון של סעיף 9אינו מעשה אסור. היתה עבירה אך בנסיבות המיוחדות של התקופה לא ניתן לראות במעשה התנהגות רעה וחמורה.

1810. ע"א 419/58ק"ת נ' אורן, פד"י יג' 312 .

המשיב נפגע כשניסה להתאבד מתוך מצוקה נפשית. המעשה מהווה אמנם עבירה על החוק הצבאי אך אין לומר שנעשה מתוך התנהגות רעה וחמורה.

1866. ע"א 517/76 אליאב נ' ק"ת, פד"י לא' (1) 512.

טיפול רשלני ושלא בסמכות בנשק.

2911. ע"א 06/**** צ"ח נ' קצין תגמולים, מחוזי ירושלים 8.5.07

המנוח שרת בקבע והיה בחופשה. נפגע בתאונה בביתו בעת שבדק כשירות אקדח של אחיו.

ביהמ"ש המחוזי קבע עובדתית כי המנוח התכוון לנסוע בתחבורה ציבורית לבית חברתו בבקעת הירדן. התכוון לנסוע לבוש מדים כדי לחסוך בהוצאות הנסיעה. (לובשי מדים פטורים בתשלום). הוכח כי עפ"י הנחיות הצבא והוראות מפ"ע חייל בדרגתו מחויב לשאת נשק אישי בנסיעה בשטחים בשל ההתקפות שהיו אז על תחבורה ציבורית. הואיל והמנוח טרם קיבל נשק אישי מהצבא התעתד לקחת את אקדחו של אחיו, כדי לקיים את ההוראה כאמור. בעת בדיקת האקדח ארעה התאונה. נקבע כי אין בעובדה שלקח אקדח של אחיו לגביו לא היה לו רשיון משום התנהגות "רעה וחמורה".

281. ע"נ. 93 /*** ק"ש נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב הרכב הש' גרמן.

קטטה בין חיילים – לא בהכרח התנהגות רעה וחמורה.

קטטות אלימות בין חיילים, דבר מגונה הן ולא יכירן מקומן בין בני תרבות, אף כי במסגרת שרות צבאי, מקום בו חשובה כערך אחוות לוחמים. יחד עם זאת, הימצאותם של חיילים בעלי רקע שונה, הן תרבותי הן חברתי והן כלכלי, כאשר גם מערכת הערכים שונה, אפשר שהימצאותם במקום אחד, על רקע הלחצים של המסגרת הצבאית, שהיא מטבעה מסגרת לוחצת מכח הוראות המשמעת שבה ותנאיה, תביא חיילים מסויימים, בעלי סף שליטה עצמית נמוך, לידי קטטה אלימה. הדברים מקבלים תימוכין בפסק דינו של ביהמ"ש העליון בעניין לביב עליאן (ד"נ 40/75 פ"ד ל (3) 398). ד"נ זה אינו דן בשאלה של סעיף 9 לחוק, אלא דן בקשר הסיבתי שבין פגיעתו של המערער בעת קטטה לבין שירותו הצבאי. עצם הדיון בשאלה האם תוצאה של קטטה, יכול שתהיה מוכרת כנגרמה עקב השירות, יש בו כדי לשלול הנחה שפגיעה כתוצאה מקטטה יש לשללה על הסף מכוח סעיף 9 לחוק, גם כאשר (לפי תאורו של כבוד השופט ויתקון, כמובא בעמ' 400) "אפשר היה להגיע למסקנה אחת בלבד והיא שפרצה קטטה בין 2 צעירים חמי מזג ואנשי חימה..". הנה כי כן, אין לראות בקטטה אשר כזו התנהגות רעה חמורה על פניה. גם אין משמעות לענייננו מי תקף את מי, אם כי אפשר שלעניין קביעת הקשר הסיבתי תהיה לכך משמעות. במקרה דנן, נכנסו המערער ובר קטטתו לחדר האוכל על מנת לאכול והחלו לריב על מקום בחדר האוכל. לאור התיאור שתיארנו לעיל בדבר הרקע האפשרי להתלקחות קטטה אלימה בין חיילים, נראה לנו שאין לראות בעצם הקטטה משום התנהגות רעה וחמורה. לגבי אירועי זה יש מקום לתביעתו של המערער ויש לבדקה בהתאם לסעיף 1 לחוק בדבר התנאי של "עקב שרות".

לעומת זאת – פגיעה בעת שהמערער נטל סכין ע"מ לחתוך בו צמיגי מכונית כנקמה היא פגיעה שארעה במהלך התנהגות רעה וחמורה.

2904 ו"ע 02/**** ש' נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' רביד, 13.1.09.

בנם המנוח של המערערים נדקר למוות בקטטה עם אחר. תביעתם להכרה לפי חוק משפחות חבלה שלא בעת מילוי תפקיד נדחתה בנימוק של התנהגות רעה וחמורה. הערעור נדחה ונקבע כי אכן היה מדובר בהתנהגות רעה וחמורה. עצם העובדה כי המנוח הגיע מרצונו וביוזמתו לקטטה ובמהלכה השתמש בעצמו בסכין כנגד האחר ואף פצע אותו, די בה כדי להוות זלזול בחוק וגרימת סיכון ממשי לזולת ולפיכך התנהגות רעה וחמורה.

נקבע כי במקרה זה של חוק משפחות של חבלה שלא בעת מילוי תפקיד נותר הנטל על המערערים להוכיח כי התנהגותו של המנוח אינה נופלת בגדר התנהגות רעה וחמורה.

1859. ע"א 308/86 כרפיש נ' ק"ת, פד"י מא (3) 464

גיוס חייל בעל ליקוי נפשי לא משמש הכשר להתנהג התנהגות רעה.

לא כל התנהגות רעה היא רעה וחמורה. המבחן כפול: אוביקטיבי (לפי מבחני השכל הישר והאדם הסביר) וסובייקטיבי (מצבו הנפשי של החייל – האם היה מודע למעשיו ושלט בהם).

2201. רע"א 7473/96 ניזאר בן מוחמד חוסיין נ' ק"ת, פד"י נא (4) 647

ועדת הערעורים רשאית להגיע למסקנה כי מדובר בהתנהגות רעה וחמורה גם ע"ס ממצאים שונים מאלה שעמדו ביסוד החלטתו של ק"ת.

היותו של מעשה בגדר עבירה פלילית לא מלמד בהכרח שהוא בגדר התנהגות רעה וחמורה. מאידך, מעשה לא חייב להוות עבירה פלילית כדי להיות בגדר התנהגות רעה וחמורה. יש לבחון את ההתנהגות גם מבחינה סובייקטיבית כדי למנוע מצב שבו תשלל זכות של חייל אשר עשה מעשה מחמת מום נפשי או מכח דחפים נפשיים שלא הייתה לו שליטה עליהם.

2782. ו"ע 06/**** א"ה נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ב"ש, הרכב הש' גנן. 2.2.09

המערער נפצע מירי עצמי בכתף. הגיש תביעה אחרי 30 שנה. טען שפליטת כדור וכן טען שניסה להתאבד. קצין התגמולים טען כי מדובר בירי מכוון בתגובה למורת רוח על החלטות בענינו, ולכן דחה את התביעה בנימוק של "התנהגות רעה וחמורה". הועדה קבעה כי לא הוכחה גרסת המערער לגבי נסיבות הירי והשאירה על כנה את החלטת קצין התגמולים.

92. ע"א 446/77 בירנצוויג נ' ק"ת , פד"י לב' (1) 209.

העלאת הטענה בשלב מאוחר של הדיון.

456. ע"א712/86 פסי דוד נ' ק"ת , פד"י מג' (4 ) 414

צליית בשר בקומזיץ פרטי בבסיס.

445. ע"נ 91/** מ' נ' ק"ת, ועדת ערעורים תל אביב (הרכב הש' גרמן).

נהיגה במלגזה ללא רשיון נהיגה צבאי, ללא התר ולצרכים פרטיים – לא עולה כדי התנהגות רעה וחמורה. מאבחן המקרה מפס"ד רונאל (.)142

446. ע"א 490/78 ק"ת נ' רונאל, פד"י ל"ג (1) 512

קצין שהשתמש בסמכותו כדי לנהוג ברכב מבלי שהיה לו רשיון.

1666. ע"א 00/**** א"ה נ' ק"ת, מחוזי חיפה.

חייל נפגע בעת שנהג באופנוע ללא רשיון. נטען שהתנהגות רעה וחמורה. נקבע: ההגדרה שבסעיף כורכת דרגת חומרה יתרה בשימוש בצרוף המילם "רעה וחמורה". כאן רשלנות אך לא מגיע לכדי התנהגות רעה וחמורה. היה לחייל רשיון לאופנוע קטן יותר ועמד לעבור טסט 3 ימים אח"כ. הסדיר ביטוח. משובת נעורים והתנהגות רשלנית או פזיזה ללא כוונת זדון.

נטען שהנכה הסתיר פרטים בעת הגשת התביעה. "התנהגות רעה וחמורה" כעילה לשלילת הזכאות, מכוון לארוע בו נפגע החייל ונסיבותיו, ולא לשלב הגשת התביעה. אושר בעליון ברע"א 2366/01 ק"ת נ' הררי שם נפסק כי לא ניתן לגדור את גבולות סעיף 9, וכל מקרה יוכרע עפ"י נסיבותיו. (1667).

1664. ע"נ 00/ *** ש"א נ' ק"ת, ועדת ערעורים חיפה (הרכב הש' טובי פרידמן )

חייל נפגע כשרכב על אופנוע, ללא ביטוח, ללא רשיון רכב תקף וללא רשיון נהיגה מתאים לסוג זה של אופנוע. הודה שרכב עליו בעבר. לפי גילו כלל לא היה כשיר לקבל רשיון נהיגה לאופנוע כזה.התאונה בשל עקיפה לא זהירה. נקבע כי יש לבחון כל תיק לנסיבותיו. מאבחנים מפס"ד הררי. העברות שביצע המערער יש עמן כוונה ו"לא איכפתיות" בדרגה גבוהה שמגיעה לכלל התנהגות רעה וחמורה. בהבדל מענין הררי כאן לא היה מדובר בנסיעה חד פעמית והמערער הודה כי נסע באופנוע כמה פעמים. הועדה קבעה גם כי המערער היה "בסידורים פרטיים" ולכן מדובר בהתנהגות רעה וחמורה.

1726. רע"א 4399/08 קצין התגמולים נ' נפתלי רוקח, ביהמ"ש העליון 23.5.13. פורסם בנבו.

דיון בשאלת פרשנותו של סעיף 9 לחוק, השולל תגמולים מנכה שהתנהגות רעה וחמורה מצדו גרמה לנכותו. שלושה ערעורים שנוגעים בשאלת פרשנות הסעיף, אשר הגיעו לפתחו של ביהמ"ש העליון, ונדונו במאוחד. בכל המקרים שנדונו מדובר היה בפגיעות בתאונת דרכים: תאונה במהלך נהיגה ללא רשיון, ותאונה במהלך נהיגה רשלנית ללא רשיון וללא ביטוח.

כל אחד מהשופטים (ארבל, חיות, הנדל), שישבו בדין, הציע מבחן מעט שונה לפרשנות סעיף 9.

3509.     ע"נ 7372-08-18 פלוני נ' קצין התגמולים, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' סלאמה. 2.2.20. לא פורסם.

               המערער נפגע בתאונת דרכים עצמית כשנהג ברכבו. קצין התגמולים דחה התביעה בטענה של התנהגות רעה וחמורה. הטענה נסמכה על שני נימוקים: נהיגה בהעדר ביטוח חובה ונהיגה תחת השפעת אלכוהול.

               ביהמ"ש קיבל את הערעור וקבע כי לא הוכח שהתנהגות המערער הגיעה לכדי התנהגות רעה וחמורה.

               לענין נהיגה ללא ביטוח ובה: ביהמ"ש קיבל עובדתית את גרסת המערער ואמו, כי האם שטיפלה בכל הקשור לרכב, שכחה להסדיר את ביטוח החובה, וכי המערער לא היה מודע לכך. המערער נהג ללא ביטוח חובה אולם מבלי שהיה מודע לכך. בנסיבות אלו נהיגתו ברכב אינה מהווה התנהגות רעה וחמורה. נדרשת מודעות של החייל למצב הדברים ונדרש שההתנהגות תהווה סטיה משמעותית מאמות מידה מקובלות, כזאת שדבק בה רבב מוסרי המצדיק שלילת זכאות מכח חוק הנכים, והכל כאשר קיים קשר בין ההתנהגות הרעה והחמורה לבין הנכות. … עצם העובדה שהמערער פעל ברשלנות בכך שלא בדק ולא דאג שלרכב יהיה ביטוח חובה, אין בה כדי להפוך את התנהגותו לרעה וחמורה, כמשמעות ביטוי זה בסעיף 9 לחוק הנכים ואין בה כדי לשלול את זכאותו לפי החוק". משאיר בצריך עיון את השאלה האם מודעות סובייקטיבית להעדר ביטוח חובה די בה כדי לסווג את ההתנהגות כרעה וחמורה.

               לענין נהיגה תחת השפעת אלכוהול – הטענה נסמכת על רישום במסמכי ביה"ח על רמת אלכוהול גבוהה בדם (170). המערער הכחיש שהיה תחת השפעת אלכוהול. נטל ההוכחה מוטל על המשיב, כמי שמבקש לשלול זכאות עפ"י החוק.

               מעיון בבדיקות השונות שבוצעו למערער באישפוז לא נמצאו נתונים על בדיקת רמת אלכוהול בדם או בדיקה טוקסיקולוגית כלשהיא. משכך לא ברור מהם הנתונים עליהם התבסס הרישום. העדר נתונים ביחס למקור הרישום הופכים את ערכו הראייתי לצורך הוכחת רמת האלכוהול בדמו של המערער בעת התאונה, לנמוך מאוד, אם בכלל. בהעדר אסמכתא לבדיקה שנעשתה למערער לא ניתן לדעת אם לא מדובר בטעות, מתי בוצעה הבדיקה והאם בוצעה בתנאים שמבטיחים את מהימנות התוצאה. לא ניתן לבחון האם הבדיקה בוצעה בתנאים שיבטיחו שהיא לא "זוהמה". לפיכך לא ניתן לסמוך על רישום בודד זה כראיה בעלת ערך לצורך הוכחתשכרות בעת הנהיגה. מציין כי המערער לא הועמד לדין על נהיגה תחת השפעת אלכוהול. בנוסף לא הוכח שקיים קשר סיבתי בין עצם ארוע התאונה לבין צריכת אלכוהול.    המשיב לא עמד בנטל ההוכחה להוכיח התנהגות רעה וחמורה. 

               ערעור של משהב"ט למחוזי נדחה. ראה 3509א.

3509א.  ע"א 44438-03-20 קצין התגמולים נ' פלוני, מחוזי חיפה, פס"ד מיום 7.6.20, פורסם בנבו.

החייל מעורב בתאונת דרכים, עת נהג ברכב פרטי, וזאת לאחר שאיבד שליטה על הרכב. בחלוף יותר משנתיים מהגשת התביעה, דחה קצין התגמולים את תביעתו בשל "התנהגות רעה חמורה", בהתאם לסעיף 9 לחוק – נהיגה ברכב ללא ביטוח חובה ונהיגה תחת השפעת אלכוהול. על החלטה זו הגיש החייל ערעור בפני הוועדה. הוועדה שמעה את עדות החייל ואמו ועיינה במסמכים הרפואיים ובמסמכים אחרים מתיק המשטרה. הוועדה קבעה כי עדות החייל ואמו אמינים עליה וגרסתם לא נסתרה. הוועדה קבעה כי אמנם נהג החייל ברכב ללא ביטוח חובה, אך הדבר נעשה שלא מתוך ידיעה מצדו. משכך קבעה הוועדה כי בנסיבות אלה אין מדובר ב"התנהגות רעה חמורה". הוועדה ציינה כי הלכה היא, שאין די במעשה או במחדל רשלניים מצד החייל התובע את הזכות, ונדרשת רמה כזאת או אחרת של מודעות ביחס למצב הדברים בכדי לאפשר כניסת המקרה לגדר התנהגות רעה חמורה. נדרש שההתנהגות תהווה סטייה משמעותית מאמות מידה מקובלות, כזאת שדבק בה רבב מוסרי המצדיק שלילת זכאות מכוח החוק, והכל כאשר קיים קשר בין ההתנהגות הרעה החמורה לבין הנכות. הוועדה קבעה כי נטל ההוכחה מוטל לפתחו של קצין התגמולים וממכלול חומר הראיות שהוצג בפניה אין די כדי להוכיח שהחייל נהג תחת השפעת אלכוהול בעת התאונה. הוועדה ציינה כי הבסיס העיקרי עליו נסמך קצין התגמולים היה הרישום המופיע במכתב שחרור מהיחידה לטיפול נמרץ. הוועדה קבעה כי אין די בכך כדי להוכיח שהחייל היה נתון תחת השפעת אלכוהול בעת התאונה וכי ערכו הראייתי של הרישום נמוך מאוד. מקור הנתון של רמת האלכוהול בדם לא ברור היות שאין זכר לבדיקה טוקסולוגית או אחרת בפירוט בדיקות המעבדה, ולא הוצג בפני הוועדה כל מסמך מבית החולים המהווה אסמכתא למקור ממנו נשאב הנתון האמור. בהיעדר אסמכתא מתאימה לביצוע הבדיקה, קבעה הוועדה שאין לדעת אם נתון זה אכן נשאב מתוך בדיקת דם שנעשתה לחייל. משכך לא ניתן לשלול את האפשרות שמדובר בטעות בבדיקה הקשורה לאדם אחר. כמו כן קבעה הוועדה כי לא ניתן לדעת מתי בדיוק בוצעה הבדיקה והאם היא בוצעה בתנאים שמבטיחים את מהימנות התוצאה האמורה. הוועדה ציינה כי טענה של "התנהגות רעה חמורה", השוללת זכאות, דורשת הוכחה בראיות מספיקות וקבעה כי לא ניתן לומר שהרישום הנ"ל בדבר אלכוהול ברמה 170 מהווה הוכחה מספקת בעניין היות החייל בגילופין, בעת נהיגה ברכב בזמן התאונה. עוד קבעה הוועדה כי לא הוכח שקיים קשר סיבתי בין עצם אירוע התאונה לבין צריכת אלכוהול. הערעור עוסק בתמציתו בשאלה האם המשיב נהג בגילופין. שאלה זו היא שאלה עובדתית וכפי שטענה ובצדק ב"כ המשיב, עו"ד וייס קרטיה, סעיף 34(א) לחוק קובע כי ערעור יוגש לבית המשפט המחוזי בנקודה משפטית בלבד, על כן דין הערעור להידחות ולו מטעם זה בלבד. למעלה מן הצורך, בחנתי את טענות המערער לגופן. המערער סומך ידיו על מכתב השחרור המהווה ראיה מנהלית. אמנם הראיה המנהלית אינה חייבת לעמוד במבחני הקבילות, אך היא חייבת לעמוד במבחן הסבירות.

בע"א 1282/93 רשמת העמותות נ' כהנא מז(4)100, 106 נפסק:

"…נדרש כי הראיות שיובאו לפני הרשות המנהלית והיכולות לבסס סירוב, תהיינה ברורות, חד משמעיות ומשכנעות (ראה בג"צ 159/84 שאהין נ מפקד כוחות צה"ל באזור רצועת עזה [4], בעמ' 327). במילים אחרות יסוד סביר למסקנה מן הנכון שיעוגן בנתונים, שאינם בגדר חשדות וספקולציות, אלא בנתונים בדוקים ומשכנעים, המגיעים כאמור, אליבא דכל בעל דין לרמת הוודאות הקרובה".

בענייננו, במכתב השחרור נכתב "רמת האלכוהול בדם 170". לא ברור על יסוד מה נרשם נתון זה, לא נרשמה כל הפניה לבדיקה שנערכה למשיב וממנה ניתן להסיק כי רמת האלכוהול בדמו של המשיב הייתה בשיעור זה או אחר. אף מעיון במסמכים הרפואיים שצורפו הן על ידי המערער והן על ידי המשיב לא עולה התייחסות נוספת כלשהי לרמת אלכוהול בדם שיכולה להשליך וללמד על השכרות. לא מפורט במכתב השחרור מתי ובאיזה שלב באשפוזו של המשיב נערכה הבדיקה, אם בכלל, ואין כל תיעוד לקיום הבדיקה. סעיף 36(א)(1) ו-(2) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 העוסק בקבילות רשומה מוסדית, כפי שעסקינן במקרה דנן.

36. (א) רשומה מוסדית תהא ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי, אם נתקיימו כל אלה –

(1) המוסד נוהג, במהלך ניהולו הרגיל, לערוך רישום של האירוע נושא הרשומה בסמוך להתרחשותו;

(2) דרך איסוף הנתונים נושא הרשומה ודרך עריכת הרשומה יש בהן כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה;

במקרה דנן התאונה קרתה ביום 13.11.15 ואילו מכתב השחרור, שם צוין הנתון על אודות רמת אלכוהול בדם, נערך או נשמר רק ביום 1.12.15, כשלושה שבועות לאחר מועד התאונה. הנתון כי רמת האלכוהול בדם הייתה 170 מופיעה לראשונה במכתב השחרור ואין כל בדיקה ו/או אינדיקציה נוספת בכל אסופת המסמכים הרפואיים והדו"חות שנערכו בזמן אמת של מגישי טיפול ראשוני למשיב. באף לא אחד מהם, מצוין ממצא לצריכת אלכוהול בעת התאונה ואף לא חשד לכך. יש לציין כי רמת אלכוהול בדם של 170 מ"ג ב-100 מ"ל דם הינה רמה גבוהה מאוד, יותר מפי שלוש מהרמה המותרת בחוק. משטרת ישראל החליטה שלא להגיש נגד המשיב כתב אישום בעבירת נהיגה בשכרות. עובדה זו מלמדת, או לפחות תומכת במסקנה, כי הרישום במכתב השחרור, בכל הנוגע לרמת האלכוהול בדמו של המשיב, אינו מבוסס דיו.

652. ע"א 99/**** א"ע נ' ק"ת, מחוזי חיפה

לאחר מתן ההכרה במערערת הסתבר כי בעת שנפגעה נהגה ברכב ללא רשיון נהיגה וכי נסיעתה הייתה לצורך קניית פיתות לבעלי עסק סמוך, תוך כדי יציאה ללא רשות. נקבע כי ק"ת רשאי לבטל ההכרה, הן מהטעם של התנהגות רעה וחמורה, והן מהטעם של העדר קשר בין הנסיעה לשרות.

סבורים אנו כי מבחינה אובייקטיבית, הייתה זו התנהגות רעה וחמורה מצד המערערת, כאשר היא נוסעת נסיעה פרטית ללא קשר לשירות בשירותה הצבאי, ללא רשות, ללא רשיון נהיגה ותוך כדי סיכון חיים לסובבים אותה כאשר כתוצאה מכך, אירעה התאונה בה נפגעה בדרכה ולא בבסיס שבו שירתה.

מסכימים אנו עם ועדת הערר באומרה שהמערערת הטעתה את המשיב, וכי לא גילתה למשיב את כל שהיה עליה לגלות בטופס התביעה. מסכימים אנו כי המערערת גילתה חוסר תום לב בהסתרת העובדות האמיתיות בעת שהגישה את הטופס ועמדה על תביעתה להכיר בנכותה. צדקה לכן ועדת הערר כאשר חייבה את המערערת בתשלום 5000 ש"ח כהוצאות ושכ"ט עו"ד למשיב וזאת כאשר במקרה זה היה נסיון מצד המערערת לתבוע זכויות שאינן מגיעות לה, תוך העלמת העובדות האמיתיות, ולהטיל את תוצאות התנהגותה הנלוזה, על קצין התגמולים, זאת על אף העובדה כי בד"כ אין ועדת הערר מחייבת את העורר בפניה בתשלום הוצאות המשיב כאשר ערעורו נדחה.

762. ע"נ 99/*** ח"ל נ' ק"ת, ועדת ערעורים ירושלים (הרכב ש' בן הדור )

נהג נפצע בתאונה בעת שנהג ללא רשיון נהיגה, רשיון רכב וביטוח תקפים. הרשיון לא חודש עקב קנסות. נקבע כי המושג "חמור" ניתן לבחינה בקנ"מ אובייקטיבי והמושג "רע" נבחן בקנ"מ אובייקטיבי וסובייקטיבי.

נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף: מקבלים אנו את הטענה, כי היעדר רשיון תקף לכשעצמו אינו נעשה חמור מאחר וקיימות סיטואציות שאדם יודע לנהוג ואין לו רשיון תקף – כגון שכחה לתשלום האגרה, או אדם המזדמן למדינה אחרת ונוהג בה מבלי לקבל רשיון מאותה מדינה. אם אדם נוהג בידיעה שאין לו רשיון נהיגה תקף – מאחר נפסל כדין, או לא משלם קנסות ביודעין מעשהו רע סובייקטיבית וחמור אובייקטיבית. נהיגה ללא תעודת ביטוח: נהיגה ללא תעודת ביטוח הינו מעשה רע הן במישור האובייקטיבי והן במישור הסובייקטיבי…..הנה כי כן, הגענו למסקנה, כי התנהגותו של המערער הייתה רעה וחמורה.

לא די בהתנהגות רעה וחמורה – זו צריכה – להביא לגרימת נכות.

נהיגה ביודעין ללא רשיון היא רעה וחמורה. כנ"ל נהיגה ברכב ללא ביטוח וללא רשיון. עם זאת אין קשר להתרחשות התאונה. המערער ידע לנהוג (לאחר תשלום הקנסות הרשיון חודש אוטומטית) ולא הוכח שהרכב לא היה תקין. בהעדר קשר סיבתי בין התנהגותו והתאונה אין להחיל עליו הסעיף ואין לשלול ממנו ההכרה.

3098. ו"ע 04/*** בש"מ נ' קצין התגמולים, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' וגנר. 14.11.12. פורסם בנבו.

חיילת שנהרגה בעת היותה נפקדת מהצבא, בעת שנהגה ללא רשיון, ללא רשות הבעלים ובמהירות מופרזת. תביעת המשפחה נדחתה. נקבע כ לא מתמלאים התנאים להכרה כפגיעה בחופשה. בנוסף, ההתנהגות עולה כדי התנהגות רעה וחמורה. המנוחה שמה עצמה במודע בסיטואציה בלתי חוקית בעליל, וסיכנה את עצמה ואת החברה שהיתה איתה ברכב. מחקירת התאונה עולה שהגורם לתאונה הוא אנושי בלבד. נהגה במהירות גבוהה בהרבה מהמותר. די בחוסר זהירות, בוודאי בחוסר זהירות משווע, כבמקרה דנןעל מנת שהתנהגותה של המנוחה תוכר כ"רעה וחמורה".

803. ע"נ 97/*** י"ט נ' ק"ת, ועדת ערעורים תל אביב (הרכב הש' בן חיים )

מתח מהליכי חקירה ומשפט פלילי במהלך השירות, המתייחסים לעצם השירות, בא בגדר "עקב השירות".

1388. ע"נ /98*** ס"ר נ' ק"ת, הרכב….

המערער הוציא מרשות הצבא כדור של מקלע. בהיותו בביתו ניסה לפרקו ונפגע. נקבע כי מדובר בהתנהגות רעה וחמורה.

הוועדה רשאית להגיע למסקנה כי התנהגות המערער, כפי שעולה מהתשתית העובדתית שהציג, מהווה התנהגות רעה וחמורה, אף אם מנימוקים שונים מאלה שעמדו ביסוד החלטתו של קצין תגמולים.

1255. ע"נ 97/*** ס"ע נ' ק"ת, ועדת ערעורים חיפה (הרכב הש' וגנר)

המערער ירה בעצמו על רקע התנגדותו להעברה למקום שירות אחר. התנהגות רעה וחמורה.

הגדרתה של "התנהגות רעה וחמורה" עוררה מחלוקת רבה בפסיקה, כך למשל בע"א 308/86 כרפיש נ' ק"ת, פ"ד מא (3) 464, נקבע כי: "… סבורני כי הכל מודים כי לא ניתן לגדור גדרה של "התנהגות רעה וחמורה" ואין היא נמדדת אלא על פי נסיבותיו של כל מקרה. היות והמעשה בגדר עבירה פלילית, הצריכה כוונה אינו יכול ללמד על התנהגות כזאת, כי היא בכל מקרה גם רעה וגם חמורה, כשם שלא כל מעשה אסור ייחשב כהתנהגות כזו…"

הלכה זו אינה קלה ליישום והיא טומנת בחובה התייחסות ל"נסיבות המקרה", כלומר כאשר סעיף 9 לחוק מדבר על כך שיש לשלול את טובות ההנאה מן הנכה מפני ש"התנהגות רעה וחמורה מצדו גרמה לנכותו", נסב דיבור זה על האירוע שבמהלכו נגרמת הנכות ועל הנסיבות שברקע אירוע זה. ובע"א 209/57 אדולף קונפורטי נ' ק"ת, פ"ד יא 1556 נקבע כי: "…לא כל "מעשה אסור" הוא בגדר "התנהגות חמורה". כך בפרשת אליאב, שהוזכרה לעיל נקבע כי: "…מעשה או מחדל של התרשלות בעלמא", ואפילו "מעשה של חריגה מסמכות בדרך השגרה", אינם עולים כדי התנהגות רעה חמורה"…

העולה מן המקובץ הוא כי קיים קושי להגדיר איזו התנהגות הינה רעה וחמורה ואיזו היא רעה מבלי להיות חמורה, ונקבע כי שאלה נתונה לשיקול דעת שיפוטי (ראה ע"א 490/78 ק"ת נ' רונאל, לג (1) 512). המבחן הוא משולב, והוא מורכב ממבחן אובייקטיבי של שכל ישר וממבחן סובייקטיבי "בנסיון לעמוד על טיבו של מצבו של החייל בעת המעשה, היינו האם עשה זאת תוך סבירות כללית תוך התייחסות לנסיבות המיוחדות של העניין הנדון, או כדברי ביהמ"ש בעניין כרפיש שהוזכר לעיל: "…האם לפי מבחני השכל הישר נכנס המעשה לכשעצמו, ובנסיבות שנעשה, למסגרת התנהגות רעה וחמורה? אולם יש שבכך לא סגי. שאפילו עניינו בחיוב על פי המבחן האובייקטיבי, עדיין אין אנו משוחררים מן הבדיקה הסובייקטיבית, הבאה להתחקות אחר מצבו הנפשי של החייל בעת מעשה, כל אימת שמועלית על ידיו "טענת הגנה" הקשורה במצב נפשי…".

3065. ע"נ -05-10***** ע.מ.י נ' קצין התגמולים, ועדת ערעורים ראשל"צ, הרכב הש' יעקובוביץ. 4.10.12

המערער ירה בעצמו ברגל. הגיש תביעה להכרת זכות ונדחה בנימוק של התנהגות רעה וחמורה. הערעור התקבל. נפסק כי ההתנהגות צריכה להבחן במישור האובייקטיבי ובמישור הסובייקטיבי, בהתאם למבחן שהתווה בפסה"ד בע"א 308/86 כרפיש. במישור האובייקטיבי אין ספק כי מדובר בהתנהגות רעה וחמורה. במישור הסובייקטיבי, הוכח כי המערער פעל מתוך מצוקה קשה לאחר שבקשותיו לתמיכה משפחתית לא נענו. פעולתו היתה קריאת מצוקה ותחינה לעזרה מיידית. בנסיבות המיוחדות אין התנהגותו בגדר "רעה וחמורה".

1696. וע' /00**** ב"י נ' ק"ת, ועדת ערעורים תל אביב (הרכב הש' רביד )

המערער נפל מחלון לאחר שעישן סמים בחברת שתי קטינות ונעמד בצורה מסוכנת ליד החלון כדי לשאוף אויר. נקבע שהתנהגות רעה וחמורה.

2919. ו"ע 01/**** א"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת אביב, הרכב הש' רביד 18.8.04.

התנהגות רעה וחמורה ופגיעה בחופשה. בנם של המערערים חייל שנפטר בחופשה משימוש בסמים (אקסטזי). נקבע: התנהגות רעה וחמורה פוטרת את המשיב עפ"ח חוק הנכים ועפ"י חוק משפחות. חל גם על פגיעה בחופשה. נטילת סמים עבירה פלילית חמורה ועבירה עפ"י חוק השיפוט הצבאי. עבירה פלילית חמורה אשר בעטיה נפגע חייל הינה בוודאי התנהגות רעה וחמורה.

2794. רע"א 07/**** פלוני נ' קצין תגמולים, ביהמ"ש עליון 6.10.08.

חייל חובה בחופשה התאבד באמצעות נשקו לאחר שימוש בסמים (LSD). פסיקה לענין חוק משפחות הרלבנטית לחוק הנכים. תביעת המשפחה נדחתה בנימוק של התנהגות רעה וחמורה. נפסק: יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו. מבחן אובייקטיבי – האם לפי מבחני השכל הישר נכנס המעשה כשלעצמו ובנסיבות שנעשה למסגרת התנהגות רעה חמורה, ומבחן סובייקטיבי המתחקה אחר מצבו הנפשי של החייל בעת מעשה, שמא עשה מעשה מחמת מום או דחפים שלא היתה לו שליטה עליהם.

רכישת סמים ונטילתם הם בעליל התנהגות רעה וחמורה, גם אם הדבר נעשה בחופשה. הסמים נלקחו מרצונו של המנוח ולא עקב דחף שלא היתה לו שליטה עליו – בדומה למי שהכניס עצמו למצב של שכרות.

המנוח נבדק ע"י קב"נ לפני הגיוס ואובחן כבעל הפרעת אישיות. ביהמ"ש חוזר על ההלכה שגיוס חרף לקוי נפשי אינו בבחינת תעודת הכשר להתנהגות רעה וחמורה.

1734. ע"א 02/**** ק"ת נ' ד"כ , מחוזי ב"ש

נכות נפשית עקב חקירת מצ"ח ומשפט צבאי. אין מחלוקת שההליכים נפתחו ונוהלו כדין. התנהגותו של המערער היתה רעה וחמורה – השפיל חייל תחת פיקודו והציק לו במספר מקרים. עם זאת, החקירה כנגדו התנהלה לא רק בגין מעשים אלו אלא גם בגין חשד בגרימת מוות עקב התאבדות החייל אותו השפיל. בסופו של דבר נוקה מחשד זה ולא הואשם בו. עפ"י התעוד הרפואי במרכז החוויה שגרמה לנכות הנפשית עומדת החקירה בדבר חשד בגרימת מות. זה מה שגרם לנכות, ולא ההתנהגות הרעה והחמורה.

1584. ע"א 04/**** ר"ל נ' ק"ת, מחוזי ירושלים

חייל לקה בנפשו בעקבות חקירה במצ"ח. נקבע כי הסעיף דורש חומרה גבוהה של ההתנהגות. בנוסף, כאן לא ההתנהגות גרמה לנכות. ההתנהגות גרמה לחקירה אשר הביאה להתפרצות המחלה החבויה.

1488. ע"א 03/**** ג"מ נ' ק"ת

המערער נשא עימו את נשקו האישי – אקדח בקוטר של 9 מ"מ – אשר שימש אותו בעת שרותו כמתנדב במשמר האזרחי. בתאריך 3.8.99, במהלך שירות המילואים, הדגים המערער לפני שניים מחבריו למילואים, לבקשתם, כיצד פועל האקדח. במהלך ההדגמה לחץ המערער מספר פעמים על ההדק. בשלב מסויים לאחר ההדגמה נפלט מהאקדח כדור שגרם לפגיעתו. בעת שנחקר במצ"ח הודה המערער, כי התרשל בהתנהגותו.

זאת ועוד: על פי הוראות הבטיחות שהיו בתוקף בעת האירוע (מש/4) נאסר על איש המילואים לעשות שימוש כלשהו באקדח הפרטי במהלך השירות, למעט נשיאתו עלי ובמצב "נשיאה" מפקדיו של המערער לא ידעו כלל שהוא הביא עימו את אקדחו, לא הסתמכו עליו ולא נעזרו בו. על פי הוראות הבטיחות שהזכרנו אף לא היו רשאים המפקדים להסתמך על כך שהמערער נושא עימו אקדח פרטי, שהרי חל איסור מוחלט להשתמש בו לכל מטרה שהיא. האירוע כולו היה, איפוא, פרי יוזמתו של המערער, אשר בחר להביא עימו את האקדח, להוציאו ממצב "נשיאה" ולערוך הדגמה אסורה ורשלנית לחבריו, אשר לא היה לה כל קשר למטרת שירות המילואים, ואף לא קידמה כל אינטרס או משימה צבאית כלשהם. כאמור, המערער ידע היטב שאסור לשחק בנשק וכי מדובר בפעולה רשלנית.

האם בנסיבות שתארנו לעיל ניתן לומר, כי פגיעתו של המערער נגרמה "עקב השירות?" כמו הועדה הנכבדה אף אנו סבורים, כי על שאלה זו יש להשיב בשלילה. על פי ההלכה הפסוקה, בעצם ההימצאות במקום אירוע החבלה מכוח השירות לא די כדי לענות על הדרישה שהחבלה אירעה "עקב השירות", אלא נדרשת זיקה נוספת בין החבלה לבין השירות. המבחן העיקרי הנוהג בעניין זה הינו מבחן "סיכון המקום", אשר על פיו נדרש מהתובע לשכנע בקיומם של שני תנאים מצטברים: האחד, כי נפגע עקב היותו במקום, שבו היה חייב להימצא באותה שעה עקב שירותו. השני, כי האירוע נכלל בגדרם של הסיכונים הסבירים הכרוכים בהימצאות באותו מקום. ראו: ע"א 517/76 אליאב נ' קצין התגמולים, פ"ד לא (1) 623 (להלן – פס"ד אליאב), ע"א 712/86 פסי' נ' קצין התגמולים, פ"ד מג (4) 414 (להלן – פס"י פסי). והנה, בענייננו היה האקדח שממנו נפגע המערער רכושו הפרטי ולא היה קשור ולו בעקיפין לשירות.

בין נשיאת האקדח ע"י המערער לבין תנאי השירות לא היה, איפוא, ולא כלום, וודאי שכך הם פני הדברים לגבי ההדגמה האסורה שערך המערער לחבריו. המסקנה המתחייבת היא, כי האירוע לא בא בגדרם של סיכוני השירות הסבירים והמקובלים. בסופו של דבר אין מדובר אלא בפעולה "פרטית" שביצע המערער להנאתו ולהנאתם של חבריו, וללא קשר לשירות בצבא.

בא כוחו המלומד של המערער מנסה לתמוך יתדותיו בפסק דין אליאב הנזכר לעיל, שבו נפסק, כי פגיעתו של המערער הינה "עקב השירות" למרות שיסודה במשחק אסור בנשק. אולם עיון בפסק הדין מלמד, כי החבלה באותו עניין נגרמה עקב שימוש בנשק צבאי, אשר היה מונח בבסיס צבאי ואשר נכלל בתור שכזה בגדרם של סיכוני המקום המקובלים והסבירים.

לעומת זאת, יפה לענייננו ההלכה שנפסקה בפרשת פסי הנ"ל. באותו עניין נפגע המערער בעת ששהה בבסיס הצבאי שבו שירת, כאשר צלה בשעות הלילה בשר על גחלים ביחד עם מספר חיילים נוספים.

2543. ע"נ 05/*** נ"מ נ' ק"ת, ועדת ערעורים ראשל"צ (הרכב ש' יעקובוביץ) 1.7.07.

הכרה בנכות נפשית בקשר של החמרה בלבד, בגלל שימוש בסמים. במסגרת הערעור הועלתה טענת התנהגות רעה ומחורה. נפסק:"לא מצאנו להדרש לטענת ב"כ המשיב בדבר 'התנהגות רעה וחמורה' (ראה סעיף 9 לחוק), זאת הן מהטעם שהטענה לא נטענה בכתב התשובה אלא, הועלתה, לראשונה, בתום שמיעת ראיות המערער, …בבחינת הרחבת חזית, והן מהטעם כי אינה דרה בכפיפה אחת עם החלטת המשיב, נשוא הערעור שבפנינו, החלטה המכירה בזכויות המערער על פי החוק.

2597. ע"א /06**** י"א נ' ק"ת, מחוזי באר שבע 29.10.07

שוטר מג"ב חזר לבסיס בלילה לאחר סיור, למנוחה עד המשמרת הבאה. עקב תקלה בבסיס לא היתה ארוחת לילה. היה רעב. יצא לקנות אוכל תוך שהוא מעדכן קצין ששימש מפקד תורן של פלוגה אחרת, ולא את מפקדו. רכב על אופנוע יום לאחר שקיבל רשיון נהיגה, וללא ביטוח. בדרך חזרה נפגע בתאונה. ק"ת טען כי שהה מחוץ למחנה שלא כדין, כי נפגע עקב ביצוע פעולה פרטית ולא עקב השרות, וכי התנהגותו היתה רעה וחמורה.

התנהגות רעה וחמורה: החוק מציב דרישה כפולה. ההתנהגות צריכה להיות גם רעה וגם חמורה. בנסיבות המקרה כאן מגיעה למסקנה שהתנאי הכפול לא מתקיים. לא חמור באופן שמצדיק שלילת תגמולים. לא היתה כוונה פלילית בדרגה גבוהה ולא הוכח שהתאונה נגרמה באשמתו.

ביהמ"ש מצין כי במקרים גבוליים יש ליישם את בחינת התנאים המתקיימים לקבלת תגמול עפ"י החוק, לרבות מבחן הקשר במשפטי, לטובת החייל.

2685. ו"ע 03/**** ש"מ נ' קצין התגמולים, ועדת ערעורים ת"א (הרכב הש' רביד) 9.9.07