א' נפגע בהיותו חייל בתאונת אימונים. הפגיעה היתה פיזית ונפשית, אולם בעוד שבגין הפגיעה הפיזית נקבעו לו אחוזי נכות, הוא כלל לא ביקש הכרה בנכות הנפשית.
שנים רבות לאחר הפציעה, משמצבו הנפשי פגע מאוד בתפקודו, ביקש א' הכרה גם בנכות זו. משהב"ט הכיר בנכות הנפשית באופן חלקי בלבד, וקבע כי חלק מהנכות נובע מארועי חיים שונים שעברו על א' – בעיות משפחתיות ובעיות כלכליות – ומנתונים אישיותיים שלו. בהתאם להכרה החלקית, רק חלק מאחוזי הנכות הנפשית, שנקבעו לו, נלקחו בחשבון בחישוב הנכות במשהב"ט.
כשא' פנה למשרדנו, זה היה בשלב מאוחר, כשכל ההליכים בענינו בעצם הסתיימו. היה קשה לקבל את הקביעה של משהב"ט לגבי ההכרה החלקית, והחלטנו לבדוק את התיק לעומק, אולי בכל זאת ניתן יהיה לעשות משהו ולשנות ההחלטה.
לאחר איסוף כל התעוד בענינו של א' התמונה התבהרה. מהמסמכים ניתן היה לראות בברור שא' החל לסבול מהבעיות הנפשיות סמוך לאחר הפציעה, והדבר היה ידוע גם לגורמים שטיפלו בו מטעם משהב"ט.
\הבעיות המשפחתיות, הכישלנות בעבודה וכל הגורמים הנוספים שבגללם לא הוכר באופן מלא, היו למעשה תוצאת הפגיעה הנפשית עקב הארוע בצבא, ולא גורמים העומדים בפני עצמם.
א' הופנה לפסיכיאטר מומחה, שבהסתמך על כל התעוד האמור המליץ להכיר בכל הנכות הנפשית כנכות שנגרמה עקב השירות. לשמחתנו, משהב"ט קיבל את ההמלצה ותיקן את החלטתו. ההחלטה המתוקנת עשתה עם הנפגע צדק, אם כי מאוחר. המאמץ שהושקע באיתור המסמכים ובהתעמקות בעברו של הנפגע ובתעוד הוכיח את עצמו והביא לתוצאה המיוחלת.
