דיון מחדש בעניין שכבר הוכרע לגביו ע"י ועדה קודמת לפי תקנה 9

53. ע"נ 99/*** א"א נ' קצין תגמולים הרכב וגנר

נכה צה”ל הוכר על קרסול וביקש להכיר בנכות מוסבת בגב, לפי תק' 9. ועדה רפואית קבעה שאין קשר. לאחר שנים פנה שוב לועדה רפואית בהחמרת מצב ושוב טען לקשר בין הנכות בגב ובקרסול. קצין תגמולים הודיע כי לא יערך דיון בלא ראיות חדשות. נפסק: החלטה של ועדה רפואית עליונה שפעלה עפ"י תקנה 9 היא החלטה חלוטה. פתיחה של דיון מחדש עליו החליטה ועדה רפואית מכח תקנה 9 תתכן רק בהגשת ראיות חדשות לפי סעיף 35. מציין באימרת אגב כי תקופת ההתישנות שבסעיף 32 לא חלה על תקנה 9. עוד נאמר כי לגבי שעור הנכות בעצם ההגשה של בקשה להחמרת מצב טמונה הראייה החדשה

1774. וע' 04/*** ד"א נ' קצין תגמולים

הערעור נסב על החלטת קצין תגמולים שלא לזמן נכה צה”ל לועדה חוזרת בשאלת מוסבות של נכות. השאלה המשפטית הינה האם סעיף 37 לחוק, המאפשר לכל נכה צה”ל לבקש ועדה כל חצי שנה חל גם על בקשות לנכות מוסבת לפי תקנה 9. הועדה קבעה שלא שכן מי שנדחתה בקשתו לפי תקנה 9 אינו "נכה" כאמור בסעיף 37 לחוק.

2788. ע"ש 08/*** ג"מ נ' קצין תגמולים, מחוזי חיפה , ש' למלשטריך לטר 28.9.08 .

דיון בנושא ראיה חדשה במסגרת תקנה 9. המערער הוכר בנכות מוסבת באופן חלקי בלבד. פנה וביקש דיון חוזר בתקנה 9 על יסוד ראיה חדשה וצרף תצהיר. הועדות הרפואיות סברו שאין בתצהיר משום ראיה חדשה. הדיון נערך במסגרת ערעור לביהמ"ש המחוזי על החלטת ועדה רפואית עליונה. נקבע כי אין בתצהיר עובדות חדשות. כל הנטען בו נטען גם בעבר. לא מהווה ראיה חדשה. לא נערך כל דיון בשאלה הבסיסית האם יש מקום להחיל את סעיף 35 בענין החלטות חדשות של קצין התגמולים על דיון בועדה רפואית לפי תקנה 9.

2822. ע"א 07/**** נ"ב נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א, ש' שבח 23.7.07.

המערער הוכר בנכות בגין טנטון ונכות בשעור 10% בגין תגובה נפשית לטנטון. ביקש להעלות אחוזי הנכות בגין הפגיעה הנפשית. הועדה התלבטה האם הנכות הנפשית נובעת מהנכות הגופנית או שקיים מרכיב אחר שאינו קשור. לאחר התלבטות החליטה שההחמרה אכן על רקע נכותו המוכרת וקבעה לו 70% נכות זמנית. עם תום הנכות הזמנית נבדק ע"י וע"ר מחוזית שהפכה את הנכות לקבועה. קצין התגמולים ערער לוע"ר עליונה בטענה שהחמרת הנכות הנפשית נובעת ממחלת הסכיזופרניה שאיה קשורה לנכות המוכרת. הוע"ר העליונה קיבלה את ערעור קצין התגמולים והפחיתה את הנכות ל – 10%. הנכה ערער לביהמ"ש וערעורו התקבל. המשיב לא ערער על החלטת הועדה הראשונה שקבעה 70% תוך התייחסות לשאלת הקשר הסיבתי. משלא הוגש ערעור הפכה הקביעה בדבר הקשר הסיבתי לחלוטה, ובכל מקום, לא ניתן היה לערער עליה לראשונה במסגרת הערעור על הועדה המאוחרת.

3549.   ע"ו 44272-12-19 א.ש נ' קצין התגמולים, מחוזי ת"א, ש' וולצקי, 26.7.20. לא פורסם.

נכות מוסבת. חוות דעת ראשונה כ"ראייה חדשה".

במקרה שלפני התקיים דיון בועדה רפואית מחוזית בשנת 2014 שבה לא הוצגה מטעם המערער חוות דעת רפואית כלשהי. הועדה בחנה את מצבו של המערער ולא מצאה אי יציבות בברך ועל כן קל היה לדחות את הטענה לנכות מוסבת. לקראת הדיון בוועדה המחוזית נשוא הבקשה החדשה, צרף המערער את חוות דעתו של ד"ר רון ארבל מיום 25.6.18. בחוות הדעת ישנו הסבר למנגנון אי היציבות שגורם לנפילות ולפגיעה בכתפיים. ד"ר ארבל מבהיר את ממצאי בדיקתו ולפיהם המערער סובל מחוסר יציבות שהיא בעיקרה קדמית וכי ניתן לבצע תת נקיעה קדמית של השוק בזמן ביצוע מבחן מגרה קדמי ומבחן לחמן. "לטעמי יש לראות בחוות דעת זו משום "ראיה חדשה". כהגדרתה בפסיקה. ראשית, בפני הוועדה הרפואית זו הפעם הראשונה שהמערער מציג חוות דעת מטעמו. על פי התנהלות המשיב בהלכת פלוני בפעם הראשונה, יש לראות בחוות דעת רפואית שמושגת לראשונה לוועדה כ"ראיה חדשה". ואכן אם יש לפרש את סעיף 35 לחוק באופן ליברלי, אזי ברי שהצגה ראשונה של עמדה רפואית מקצועית בעניין שבנדון בועדה, סביר שיענה על הדרישה לחידוש שכן ברגיל אין הנכים יכולים, זולת אם הם רופאים בעצמם, להעלות טיעון מקצועי בפני הועדה".

"בהקשר זה אין בידי לקבל את טענת ב"כ המשיב בדיון, כי חוות הדעת לא מפנה לספרות מקצועית. אין זו חובה ולעיתים די בניסיונו של המומחה, כשם שלא כל החלטה של הוועדה הרפואית נתמכת בספרות רפואית". 

3661.  ע"ו 65906-06-23 י"ע נ' קצין התגמולים, ביהמ"ש מחוזי חיפה, ש' וולצקי. פס"ד מיום 27.9.23. לא פורסם.

למערערת נכות מוכרת בברך ימין ונכות בברך שמאל שלא קשורה לשירות. טענה שנגרמה לה נכות מוסבת בכתף שמאל כתוצאה מנפילה שלטענתה היא תולדה של הפגיעה המוכרת בברך ימין. הועדה הרפואית דחתה את הקשר הסיבתי. הנפילה ב 2011. סמוך לאחריה הגישה המערערת בקשה להכרה בנכות המוסב ונדחתה. כעת פנתה שוב תוך שהיא נסמכת בין היתר על חווה"ד של ד"ר עפר רק, שמציע מנגנון לקשר סיבתי בין הפגיעה המוכרת בברך ימין לחבלה בכתף שמאל. המשיב טען שלא היה מקום לדיון מחודש בטענה שכן מדובר בהחלטה חלוטה. הטענה נדחתה.

הועדה הרפואית המחוזית סרבה לדון בטענה שאין כאן ראיה חדשה. הועדה העליונה דנה לגופה של הטענה ובדין עשתה כן. במצב דברים זב כבר לא יכול המשיב להשמע בטענה כי אין מקום לדון.

"כשם שמקום שעלתה טעות אם גם לפני שנים ארוכות נמצא המשיב רשאי להעלות טענות חדשות שהתגלו לו והנכה אינו יכול להישמע בטענה שמדובר בקביעה חלוטה, כך גם לא ראוי שהמשיב ובוודאי שהועדות הרפואיות יעלו טענה זו מקום שדוגמת המקרה שבפניי שבו עולה מתוך מכלול התיק הרפואי שבעת אירוע הנפילה בשנת 2011 כבר סבלה המערערת גם מקשיים נוספים, משמעותיים בתפקוד במישור הנפשי. עובדה היא שבפני הועדה הרפואית העליונה היא לא טענה דבר ולא התקיים דיון לגופן של טענות והכוונה היא לוועדה הרפואית משנת 2014".