אסטמה, ברונכיטיס ומחלות ריאה

אסטמה, ברונכיטיס

1896 ע"נ 90/*** כ"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב (הרכב הש' גרמן.) 10.6.91.

שי/שפיצר. למערער ברונכיטיס ספסטית בילדות. בשרות אובחנה אסטמה. קצין התגמולים הכיר בהחמרה בשעור 50%. נקבע כי לא מדובר בטריגר שהביא להתפתחות מחלה קונסטיטוציונלית אלא בהחמרת מחלה שגילויה הראשונים בילדות. שעור ההחמרה הועלה והועמד על 75%.

()195 ע"נ. 90/ **ס"מ נ' קצין תגמולים , ועדת ערעורים תל אביב (הרכב הש' גרמן.)

אסטמה וברונכיטיס כרונית; שי/שפיצר.

1918 ע"נ 89/*** א"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב (הרכב הש' גרמן.) .

אסטמה ועישון; מזר/שפיצר. אושרה החלטת קצין תגמולים שקבעה החמרה בשעור שליש.

1989 ע"נ 89/*** א"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב (הרכב הש' גרמן.)

אסטמה ועישון; (מזר/ שפיצר).

1296. ע"נ 89/*** ו"ב נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב (הרכב הש' גרמן.)

המערער סבל מאסתמה על רקע אלרגי בילדות. החל לסבול שוב במהלך שרות במשטרה לאחר שנים שלא סבל. נקבע – לא מחלה חדשה אלא מחלה קיימת ברמיסיה. המחלה נכנסה לרימסיה, הפסיקה להיות סימפטומטית והמשיכה לקנן בקרב המערער כשהיא רדומה. חזרה ונעורה, בין היתר בשל השפעת חומרים להם נחשף בעבודתו במשטרה. הוועדה מאשרת את החלטת קצין התגמולים להכיר בהחמרה בלבד, בשעור של מחצית מהנכות.

1297. ע"א 99/**** ל' נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א.

המערער סבל מקוצר נשימה ושיעול בילדותו, וטופל בתרופות. בשרות היה חשוף לאבק, חול, תנאי מזג אויר קשים, שמנים, דלקים, אבק שריפה ואדי בנזין. המומחה מטעם המשיב קבע כי התופעות בילדות הן סממנים של מחלת האסטמה בה לקה, שחזרה בשרות צבאי, לאחר תקופת רוגע. קבע החמרה 50%. ביהמ"ש קיבל את העמדה. צודק בא כח המערער, כי עצם העובדה שהוועדה קבעה, שהייתה "החמרה", אצל המערער, מעידה על הקשר הסיבתי בין השרות הצבאי לבין המחלה. אלא, שטענתו כי מדובר ב"גרימה" ולא ב"החמרה", איננה יכולה להתקבל בנסיבות העניין. אין מדובר במחלה קונסטיטוציונלית שפרצה לראשונה בשרות הצבאי, אלא במחלה שהיה לה גילוי חיצוני בילדות, הייתה רדומה לאחר מכן במשך מספר שנים ובמהלך השרות הצבאי נעורה שנית.

2643. ע"נ 06/* מ"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ירושלים (הרכב הש' בן זמרה) 28.2.08.

מחלת אסטמה. ד"ר פינק/ פרופ' טופילסקיי. המערער שרת כבוחן רכב ונחשף לאבק ועשן פליטה של רכבים. לאורך השנים עישן קופסת סיגירות ליום. בתעוד הרפואי רישום על אפיזודה בודדת של התקף של אסטמה אלרגית בילדות הרכה. משרד הבטחון הכיר בהחמרה בשעור נחצית. המומחה מטעם משרד הבטחון העיד כי רק מחצית מהילדים שפתחו אסטמה בילדות יסבלו גם בבגרותם. הועדה קיבלה את טענת המערער כי החלים מהאפיזודה הבודדת, וכי אין לתת לה כל משקל בקביעת הקשר הסיבתי. הקשר הועמד על החמרה בשעור 60%, בשל גורם העישון.

2112 ע"נ 93/ ** צ' נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב (הרכב הש' גרמן.)

אסטמה על רקע אטופי. הוכרה החמרה כי היו ביטויים למחלה לפני הגיוס אך ניתן להסיק שהיתה מוכרת גרימה אלמלא כן.

551. ע"נ 95/ *** י"ש נ' קצין תגמולים, הרכב גנון.

שוטר שטען לעבודה בתנאי מזג אויר וחשיפה לעשן כלי רכב. הכרה בהחמרה 50%.

2200. ע"נ 92/*** ט"י נ קצין תגמולים, הרכב בן חיים

הכרה באסטמה בשל דלקות שקדים חוזרות ותכופות מפאת חשיפה לתנאי אבק כבד וקור.

ד"ר וינר עמד בעדותו על יסודות האבחנה המבדלת שבין ברונכיטיס חריפה (האבחנה בה דגל) מזה ובין אסטמה (אבחנתו של ד"ר מזר) מזה, וגרס כי מידת ההפיכות של החסימה תוך שימוש במרחיבי סימפונות מציינת את ההבדל.

עם זאת, שלל ד"ר מזר את היותם של גורמי קור כמו גם חשיפה לאבק משום טריגר לפרוץ מחלת אסטמה והגביל את פעולתם לעניין החמרת התלונות אצל אדם החולה כבר במחלה (עמ' 10). כמו כן היה נחרץ בשלילת התיזה לפיה הקור והאבק אליהם נחשף המערער גרמו לגירוי נשימתי אשר בעקבותיו ועל רקע זיהומי התפתחה הברונכיטיס (עמ' 10).

תמצית הנמקתו לענין שלילת קשר סיבתי בין מחלת האסטמה ובין תנאי השירות של המערער מתמצית בקביעה: "זיהום בדרכי הנשימה יכול להיות פעם טריגר לאסטמה, כדי שנקבע שהטריגר לאסטמה היה גורם זיהומי, צריכה להיות סמיכות זמנים של בערך מס' שבועות ולא יותר מחודש בין הגורם הזיהומי לאסטמה, אחרת לא ניתן לקשור בין השניים" (עמ' 11).

גם הטענה לפיה חשיפה לאבק ולקור אינה יכולה לגרום למחלה, רחוקה מלהיות מדויקת, ואינה מתיישבת עם ההלכות שנפסקו בועדה זו (השוו: ע.נ 459/97 צאיג נ' קצין תגמולים (לא פורסם).

על יסוד הממצאים הנ"ל, ובהעדר כל עדות לתסמיני המחלה ו/או לגורמי סיכון לפריצתה קודם לשירות, אנו פוסקים כי המערער יצא ידי חובת הראיה להוכיח כי המחלה החסימתית בה לקה נגרמה תוך ועקב השירות הצבאי, קרוב לודאי בשל דלקות שקדים חוזרות ותכופות מפאת חשיפתו לתנאים של אבק כבד וקור.

63. ע"נ 92/ *** ו' נ' קצין תגמולים

המערער היה חשוף הן לתנאי מזג האוויר והן לזיהום לפחות בחלק משירותו. פרופ' רובין לא ייחס משקל מתאים לעובדת החשיפה לזיהום האוויר ונתן משקל מכריע לחשיפתו לתנאי מזג האוויר – אך שלל את השפעתם של אלה כגורם למחלה. הוא לא מצא שום זיהום שגרם למחלה.

פרופ' אוליבן דן בהשפעת הגורמים הסביבתיים וזיהום האוויר על מחלה זו, ומציין כי זיהום אוויר עירוני ופליטת מנועי מכוניות עשויים להיות גורם מחמיר למחלת הנשימה. כך גם ציין עבודות ומחקרים הנוגעים לתנאי מזג האוויר והשפעתם על דרכי הנשימה.

העורר חלה במחלה בגיל מתקדם יחסי בלא שיש לה רקע משפחתי או אלרגי. מחלתו שונה מן התמונה המקובלת באסטמה – לכן גם בחרו הרופאים, וכן מומחי המשיב לקרוא למחלה בשם כולל של "מחלה חסימתית של דרכי הנשימה". כינוי זה הוא בעצם כינוי לקבוצה שלמה של מחלות ובעיות בדרכי הנשימה, בעוד שפרופ' אוליבן נוטה לחשוב שמדובר במחלה שהיא תוצאה של חשיפה כרונית לגורם סביבתי, ואין היא בגדר אסטמה רגילה הנובעת מנטייה מולדת. החשיפה שבה נחשף העורר, הביאה את פרופ' אוליבן למסקנה שהיא היתה גורם להוצאת האסטמה מן הכוח אל הפועל והחמירה אותה מאוד.

נראה לנו שאין להתעלם מן הגורם הסביבתי שפעל על העורר, הן הגורם הקשור בתנאי מזג האוויר והן הגורם הקשור לחשיפתו לאבק וזיהום אוויר תקופה לא קצרה.

השפעת הגורמים הללו היתה משמעותית ויש לראותה כגורם מחמיר שפעל גם על רקע של מצב קונסטיטוציונאלי ועל כן אנו סבורים שמדובר בגורמים מחמירים שהיו בתנאי שירותו. בעניין זה משכנעת אותנו חוות הדעת של פרופ' אוליבן, אם כי אנו סבורים שיש להתייחס לחשיפה רק כגורם מחמיר.

אנו קובעים שיש להכיר בתנאי השירות במשטרה כגורם מחמיר בשיעור של 50%.

511. ע"נ 96/ ** א"א נ' קצין תגמולים

אסטמה. נקבע עובדתית כי העורר עישן לפני גיוסו, וכי לעורר נטיה מולדת לחלות בגנחת הסימפונות. כן נקבע כי גם לפני הגיוס היה מטופל בתרופות להרחבת הסימפונות. עדיין עומדת השאלה והיא ממה סבל העורר לפני גיוסו, האם הייתה זו מחלת אסטמה או שמא סימני ברונכיטיס – גם על כך חלוקים המומחים. שאלת הקשר הסיבתי לעניין מחלת האסטמה צריך למצוא את פתרונה בעיקר בחוות הדעת הרפואית.

אנו סבורים כי מדובר באדם עם נטייה לחלות באסטמה, אך אין מקום לומר כי כבר לפני הגיוס פרצה המחלה במלוא עוצמתה. התובע סבל מתופעות המאפיינות מחלת אסטמה, אך בצורה קלה ובשלביה הראשוניים ועל רקע זה צריך להבין את דברי העורר ואת הרישומים הרפואיים, לרבות זה משנת 1988. כיוצא בזה, אין להתעלם גם מרישומים רפואיים נוספים המצביעים על בעיות של קשיי נשימה ועל אירועים אחרים שלא נרשמו ולא דווחו. העורר הודה בהם. לעורר היתה כנראה מוטיבציה התחלתית גבוהה בשרות הצבאי, דבר שבא לביטוי בהתנדבותו לקורס טייס ואח"כ לקורס חובלים וכנראה התגבר על הבעיות הנשימתיות שהיו לו, אך מצבו המשיך להחמיר כתוצאה מתנאי השרות כפי שתארנו קודם לכן. על כן, במצב דברים זה, מחלת האסטמה שממנה סובל העורר הוחמרה משמעותית עקב תנאי השרות, אך לא ניתן לומר שתנאי השרות הם שגרמו להתפרצות המחלה. החמרת המחלה צריכה להיזקף באופן משמעותי על חשבון תנאי השרות ובהתחשב בנסיבות, אנו קובעים כי שעור ההחמרה הינו 2/3 מהנכות הרפואית.

המומחים חלוקים כנראה בדעותיהם לגבי חריפות בעית האסטמה של העורר, אך ברור שעניין זה יתברר בבוא הזמן לכשידרש המשיב לקבוע את שעור נכותו. התוצאה היא, שאנו מקבלים את הערעור בחלקו לעניין מחלת האסטמה כהחמרה בשעור 2/3 מהנכות.

979. ו"ע 00/ **** ש"ח נ' קצין תגמולים, הרכב גנן

הכרה בגרימת אסטמה למרות אפיזודה חד פעמית של ברונכיטיס בגיל 14.

ערעור זה עניינו פגימה הקשורה עם מחלת האסטמה.

2347 ע"נ 98/ *** ג"ס נ' קצין תגמולים, הרכב רביד.

בתיק קופ"ח 2 רישומים מגיל 12 ו – 14 על קוצר נשימה שטופל בונטולין ובריקלין. מצדיק קביעת קשר של החמרה בלבד.

2401. ע"נ 02/*** ס"ע נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים חיפה (הרכב טובי – פרידמן). 29.5.06

המערערת שרתה ברמת הגולן באזור עשיר בצמחיה. במהלך שרותה פיתחה אסטמה. תביעתה נדחתה בטענה כי האסטמה הינה על רקע אטופי (אלרגי) ללא קשר לשרות. המומחה מטעם המערערת, ד"ר יעקבי, גרס כי החשיפה לפריחת צמחיה מגוונת היוותה טריגר לאסטמה וזאת על רקע האלרגיה. כל זאת בנוסף לחשיפה לעישון סביבתי, קור ומתח נפשי הידועים כגורמים היכולים להחמיר המחלה. הועדה צינה כי אין מחלוקת כי המערערת לא סבלה מבעיות נשימה טרם גיוסה. הוועדה התייחסה למסמכים לפיהם במרפאת אלרגיה הומלץ לא לשבץ המערערת באזור רמת הגולן וכי רשויות הצבא התעלמו מההנחיה הנ"ל. הוועדה קבעה כי קיים קשר סיבתי בין תנאי השרות למחלה בה לקתה תוך ועקב שרותה.

1515. וע' 01/ **** מ"ע נ' קצין תגמולים

ד"ר נירה רייכרט, מומחית למחלות ריאה, טיפול נמרץ ומחלות פנימיות, כתבה בחוות דעתה הראשונה, למשיב, כי המערערת סבלה "מאז ומתמיד מתופעות אטופיות אלרגיות. אלרגיות שהתבטאו בנזלת כרונית ומאסטמה. הנזלת הייתה בולטת יותר בעבר, והאסטמה הייתה קלה. לאחרונה מחלת האסטמה החמירה ויש צורך בטיפול קבוע ולעיתים בסטרואידים". לפיכך קבעה החמרה בשיעור מחצית על חשבות השירות. ד"ר יצחק רוזנברג, המומחה מטעם המערערת, מומחה למחלות ריאה ומחלות פנימיות, מחווה דעתו, כי מן המסמכים הרפואיים עולה, כי למערערת אין כל רקע אטופי וכי היא לא סבלה מאסטמה לפני השירות. המערערת אובחנה בלשכת הגיוס כסובלת מ– vasomotor rhinitis עם קושי בנשימה, דהיינו מקוצר נשימה המיוחס למחלת אף ולא לריאות. לטענתו האסטמה פרצה אך ורק בעקבות זיהומים נשימתיים חוזרים בשירות הצבאי. השאלה היחידה העומדת בפני הועדה היא האם סבלה המערערת מאסטמה קודם לגיוסה.

עוד נציין, כי המערערת נהגה לעשן במשך 4 שנים עד שנת 2000. מסך כל המסמכים עולה, כי המערערת סבלה מקושי בנשימה, אשר טופל כבאסטמה כבר קודם לגיוס וכי קיבלה טיפול בבריקלין גם הוא קודם לגיוס. גם תשובתה בשאלון הרפואי לפיו סבלה מקוצר

נשימה או אסטמה לפני הגיוס, בנוסף ובמובחן מתשובתה לעניין קשיים בנשימה דרך האף לפני הגיוס, מצביעים כולם על כך שהמערערת אכן סבלה מקשיי נשימה גם קודם לגיוס ולא רק קשיי נשימה דרך האף. יחד עם זאת, מצב קשיי הנשימה שלה הוחמר עקב השירות ותנאי החשיפה והיא הגיעה לראשונה לאישפוז ולטיפול בתרופות לרבות סטרואידים. במצב זה הועדה קובעת, כי מצבה של המערערת החמיר בתקופת השירות הצבאי ב– 75%.

686. ע"נ 96/*** ל"ר נ' קצין תגמולים

אנו קובעים כי מבחן הפרופיל הרפואי אינו יכול לשמש כמדד אובייקטיבי יחיד לעצם קיומה של החמרה וכי קיומה של זו, נגזר ממשקלם המצרפי של נתונים תפקודיים ונתונים ביולוגיים. על בסיס קביעה זו, אנו מעדיפים את עמדתו הרפואית של פרופ' שפיצר על זו של ד"ר שי ופוסקים כי אין לראות בבדיקת תפקודי הריאות את חזות הכל וכי יש לקחת בחשבון לעניין זה גם מדדים אחרים ובכללם את ההיזקקות של המערער לתרופות על בסיס יומיומי ושימוש גובר בונטולין וכי נתונים אלו בהוויה הרפואית של המערער הוכחו בפנינו כדי הצורך לקבוע מימצא של החמרה רפואית ותפקודית של המחלה, בהשוואה לחומרתה טרם השירות.

1619. ע"נ 00/ *** ס"ש שלום נ' קצין תגמולים

אסטמה. קביעת החמרה בשעור שליש ע"ח השרות.

לא שוכנענו מחומר הראיות כי היה בתנאי השירות של המערער, משום תנאים חמורים או חריגים ביחס למידת הקושי הרובצים על חיילים אחרים. עם זאת, ניתן לקבל כי המאמצים הטבעיים הכרוכים בשירות צבאי וחשיפתו של המערער לחומרים ולקור במחיצת חיילים נוספים, עשו את שלהם בהחמרה חלקית של המחלה של המחלה ממנה סבל המערער עוד בטרם שירותו.

כפי שמייחס המערער את פרוץ מחלת האסטמה שלו לזיהומים הוויראליים הרבים בהם חלה, אשר כשלעצמם לא הוכחו כדבעי, נוכל לומר כי ההצטננויות והנזלות האלרגיות, מהן סבל עוד בטרם גיוסו, היוו גם הן כר פורה לפרוץ האסטמה.

זאת ועוד בתאריך 8.5.94, התלונן המערער על צפצופים וקוצר נשימה במר"מ חיפה. עובדה זו מראה על תחילתה של התפתחות אסטמה עוד קודם לגיוס, וזאת על אף העובדה שלא אובחנה האסטמה באותו היום ממש במר"מ.

2449. ע"נ 03/ ** פ"מ נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים חיפה, (הרכב הש' טובי פרידמן) 26.10.06

המערער התגייס בפרופיל 65 בשל אסטמה. עקב תנאי מזג אוויר קר ולח חלה החמרה במחלתו ולמרות כן הוא יצא לקורס סמלים. בקורס נחשף לאבק אך לא שוחרר מניווטים. בניווטים נחשף לקור יובש ואבק. באחד המסעות החמיר מצבו לכדי חזה אויר בגינו הוכר בנפרד ע"י ועדת הערעורים בתיק אחר, שם נקשר חזה האוויר בהחמרה שחלה באסטמה סמוך לפני יציאתו של המערער לקורס. המערער כאן טען כי הקביעה בתיק האחר מהווה השתק פלוגתא. הועדה קיבלה הערעור וקבעה כי רשויות הצבא לא טיפלו במערער כיאות ולא מנעו חשיפתו למאמצים פיסיים ניכרים וזיהומים בדרכי הנשימה. הועדה תפסה את ד"ר רייכרט, מטעם קצין תגמולים, על קביעתה בחוו"ד, כי "היו החמרות בתקופות קורסים בהם נדרש למאמצים ובתקופות זיהומים נשימתיים". הועדה קבעה כי משנקבעה החמרה זמנית נטל ההוכחה להראות כי ההחמרה חלפה מוטל על המשיב. נקבע קשר של 75% החמרה.

2476. ע"נ 02/*** פ"ר נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים חיפה, (הרכב הש' טובי פרידמן) 13.11.06

המערער הוכר באסטמה בהכרה של החמרה בשעור מחצית. המערער עבד כרתך בחה"א ואין חולק כי אסטמה הינה אופיינית לסוג זה של עבודה ולכך אסמכתאות בספרות הרפואית. הועדה קיבלה הערעור וקבעה קשר של "גרימה" באשר לא קיבלה הטענות על מצב קודם. הועדה קיבלה עמדת ד"ר שפיצר לפיה בילדותו חלה המערער בדיפטריה ושעלת אך אלו הו מחלות חיידקיות ולא ויראליות כך שאין לקבל הטענה כי הן יצרו ריגוש הסימפונות. עוד קיבלה הועדה את הטענה כי האסטמה הופיעה לראשונה בשירות ואין לקבל הטענה הספקולטיבית לפיה היתה מחלה שלא דווחה אף פעם קודם לשירות הצבאי. עוד קבעה ועדת הערעורים כי עודף משקל אמנם מקטין כושר המאמץ אך אינו מהווה "מצב קודם" ורפלוקס גורם לשיעול אך לא לאסטמה ולכן גם הוא אינו מהווה "מצב קודם".

2536. ע"נ 33/ ** א"ר נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה, (הרכב הש' חרסונסקי) 11.2.07

המערערת התגייסה עם אסטמה. בטירונות נחשפה המערערת לאבק והאסטמה החמירה גם בהמשך נשלחה לפעילות כשוטרת בה נחשפה לאבק ועשן אוטובוסים ומצבה החריף לכדי התקף שהצריך אשפוז ואף החייאה. הועדה ציטטה את ההלכה לפיה תמיד יבחן הקשר הקונקרטי לשירות ולא לפי המבחן מה היה קורה לחייל אלמלא שרת (עניין וינשטיין פ"ד יא 2 ע' 510). עוד מציינת הועדה כי חל פיחות בהלכה זו בשנים האחרונות בין השאר בפסק הדין בעניין אביאן. הועדה קבעה כי אינה סבורה כי בתנאי אזרחות היתה המערערת נחשפת לתנאי זיהום אויר כפי שנחשפה בפועל. האסטמה הוכרה בהחמרה של 50%.

2582. ע"נ 03/ ** ש"ח נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ירושלים (הרכב הש' בן הדור) 24.10.07.

אסטמה וחשיפה לזיהום אויר. פרופ' טופילסקי מטעם הועדה הכיר בהשפעת זיהום אויר (עשן מכוניות) כגורם מחמיר והמליץ על החמרה בשעור 25%. ציין קיומו של רקע אלרגי – טסטים חיוביים לעץ הזית וקרדית אבק הבית. הועדה שינתה חלקיות ההכרה ל 50%.

2741. ע"נ 06/** מ"א נ' קצין התגמולים, ועדת ערעורים ראשל"צ, הרכב הש' יעקובוביץ 1.9.08.

אסטמה. הוכח שהמערער סבל מהמחלה לפני הגיוס. הוכרה החמרה עקב חשיפה של כחודש לאבק בבקו"ם ובטירונות – ניעור שמיכות ומזרנים וקיפול אוהלים מאובקים.

יש לציין כי המומחה מטעם קצין התגמולים היה מוכן להכיר בהחמרה זמנית וחולפת.

2981. ע"ו 03-11– ***** ד"ד נ' קצין תגמולים, מחוזי ירושלים, 29.8.11

מחלת אסטמה. קצין התגמולים הכיר בהחמרה בשעור 75% בנימוק של קיום ביטויים למחלה בילדות, הגם שבעת הגיוס המחלה לא היתה פעילה. ועדת הערעורים אישרה את ההחלטה, אך ביהמ"ש המחוזי קיבל את הערעור ושינה את ההכרה לגרימה.

בתעוד הרפואי עדות יחידה בתיק לפני השירות, לתלונות על קשיי נשימה ליליים, אשר לשיטת המומחה מטעם קצין התגמולים יתכן והיו התקפים של אסטמה. קביעה לא חד משמעית. המומחה מטעם המערער קבע כי קשיי הנשימה יכלו לנבוע מצינון רגיל. ביהמ"ש קבע כי מדובר במקרה בודד של קשיי נשימה שאינו מעיד בהכרח על אסטמה. כיוון שאין חולק על הקשר הסיבתי לשירות, (ההחמרה נקבעה עקב חשיפה לאבק, חומרים לפיזור הפגנות, רימוני עשן וגז), קמה חזקה שהמחלה נגרמה במלואה בעת השירות הצבאי, חזקה שלא נסתרה ע"י המשיב.

3683.     ע"נ 12610-11-12 פלוני נ' קצין התגמולים, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' טהר שחף. פס"ד מיום 27.12.16, פורסם בנבו.

               אסטמה, רינוסינוסיטיס, פוליפים נזאליים, טריאדה ע"ש סמטר (SAMTER).

               המערער שרת כנהג סיור בגבול מצרים. שעות רצופות של נהיגה ברכב סיור פתוח, תוך חשיפה מרובה לאבק מדברי. לקה באסטמה, בהמשך הופיעו פוליפים שחזרו גם לאחר טיפולים ניתוחיים. הוסכם על המומחים שסובל מטריאדה ע"ש סמטר שכוללת גם רגישות לאספירין. למערער לא היה כל רקע של אסטמה או אלרגיה טרם השירות.

               מטעם משהב"ט ניתנו חוו"ד ע"י מומחים שונים – פרופ' טופילסקי מומחה ריאות, פרופ' בן טובים מומחה אא"ג, פרופ' קיוויתי מומחה אלרגיה.  כל אחד מהמומחים שלל קשר בין המחלה לשירות מנימוק שונה. המערער הסתמך על חווה"ד של פרופ' אלירז ושל פרופ' בנטואיץ אשר קבעו קשר לשירות בנימוק של חשיפה לאבק המדבר המכיל חומרים מזיקים, כולל סליצילטים (תרכובות כימיות ממקור צמחי).

               ביהמ"ש קיבל את הערעור.

               ביהמ"ש סקר את ההלכות בנושא קביעת קשר סיבתי כשמדובר במחלה קונסטיטוציונלית שפרצה בשירות והוסיף:

"עוד נאמר לא אחת, ועל פי כלל זה אנו מבקשים ללכת כאן, כי מדע הרפואה ותורת המשפט אינם צועדים תמיד זה לצד זו, כשלמדע הרפואה אספקטים רפואיים טהורים, ואילו תורת המשפט מביאה בחשבון גורמים נוספים כמו היבטים סוציאליים ואחרים, וכך בשאלת הגורם הסיבתי ומשמעות ההבדל בין תורת הרפואה לבין תורת המשפט – הנה לא מפי הרופאים אנו חיים, וכך נאמר כי גם בשאלה המסובכת יותר מתי נחשבת מחלה כבאה עקב השרות – לא מפי הרופאים אנו חיים, שהרי השאלה איננה שאלה רפואית כי אם שאלה משפטית או שאלה מעורבת של חוק ועובדה, ולאו דווקא המבחנים הרפואיים הנקוטים הם המבחנים המשפטיים על פיהם יקבע הקשר הסיבתי".

ביהמ"ש ניתח את חווה"ד והעדויות וקבע:

" מכאן, כאמור, יש לקבוע כי המערער הניח, כפי הנטל המונח עליו, התשתית העובדתית אודות תנאי השירות ואודות חשיפתו תקופה ארוכה ורציפה – לאבק וסליצילטים.

המחלה ונגזרותיה לא התפרצו קודם היות המערער חשוף כנ״ל, אף כי שירת במקומות אחרים, ולא נוכל לדעת אם הייתה מתפרצת אם היה בסביבה אחרת, אפילו אם הייתה פורצת ב״חיים האזרחיים״. כעובדה לקבוע כי המערער שירת בתנאים קשים, והמחלה, שלכל מאן דבעי – היא גם תלויות גורמים סביבתיים – פרצה אצלו בעת היותו משרת באותם תנאים סביביתיים קשים.

מבחינת הקשר הסיבתי המשפטי הדרוש – די לנו בכך, והרי המבחנים הדרושים לקביעת קשר סיבתי כזה לעומת קשר סיבתי רפואי – נקבעו זה מכבר, לרבות הדבר שעל הוועדה להלך בה, כך במיוחד בעניינו של המערער, כשגם המומחים מטעם המערער רואים בחשיפה המסיבית וארוכת הטווח – כגורם להתפרצות המחלה, בעוד שהמומחים מטעם המשיב מדברים בחשיפה כגורם להחמרה, החמרה בסימפטומים של המחלה – ולא להתפרצותה.

נציין כאן כי כפי שראינו, קיימות גישות רפואיות שונות גבי מחלת האסטמה הנגרמת כתוצאה מחשיפה לאבק, אך בתי המשפט לרוב הכירו בקשר שכזה, כך בהמשך להלכה שנקבעה זה מכבר, כי גם אם יש במי נטייה קונסטיטוציונלית למחלה שפרצה בעת השירות – הנה יש להתייחס אליה כמי שנגרמה עקב השירות – אם היו תנאים קשורים בו, ובעניינו של המערער הנה מצאנו כי היה בריא עם גיוסו, אין חולקין כי נחשף לכמויות גדולות של אבק ולתקופה ממושכת, הוא נמצא מתאים לאבחנה של טריכאדה על שם סאמטר (פוליפים, אסטמה ורגישות לאספירין), אין עדות לגנטיקה – והוסיף לכל אלה את חוות דעתם של פרופ׳ אלירז, ד״ר בנטואיץ וד״ר סולווי, שהעידה כאמור, כמומחית כמעט יחידה בתחומה, אודות הרכב הצמחיה במקום שירותו של המערער, צמחיה עשירה באספיירן, שאין חולקין, גם לפי חוות דעת המומחים מטעם המשיב, שיש בה להחמיר לפחות. כאמור את חוות הדעת מטעם המערער אנו מוצאים להעדיף, בהיותן מתייחסות למערער ולתנאי שירותו".

ביהמ"ש קבע כי גם אם לא הוכחה אסכולה, הרי שעלה בידי המערער להוכיח כי במקרה הקונקרטי שלו נגרמה המחלה עקב תנאי השירות. כך גם מתוך עמדת המומחים מטעם המשיב שלמעשה הכירו אך ביקשו להמעיט.

"הוסף לאמור לעיל מתוך עיון במסמכים הרפואיים שהוצגו בפנינו, כי בזמן אמת הומלץ למערער להימנע מחשיפה לאבק, תוך שנקבע שהוא סובל מאלרגיה לאבק וסינוסיטיס כרוני (מסדר חולים מיום 28/2/15), כך הומלץ כי המערער יתייעץ עם רופא תעסוקה גבי מתן תפקיד שונה, כדוגמת נהג רכב סגור ומוגן – עקב החשש להחמרת התסמונת (סיכום ביקור חוזר במרכז הרפואי שיבא – עו״ד ד״ר אבנר רשף, וכך עוד במסמכים שונים).

עוד הוסף לכל מה שנאמר לעיל אחר שכבר קבענו כי אנו מוצאים להעדיף חוות הדעת שניתנו מטעם המערער, כי פרופ׳ טופילסקי קבע כי מחלת המערער היא מחלה קונסטיטוציונית, כשלשיטתו אין היא קשורה לשירות – אך לפי ההלכה שהובאה לעיל ונחזור עליה – גם אם קיימת נטייה קונסטיטוציונלית, הרי מתייחסים למחלה שפרצה בזמן השירות כאילו נגרמה עקב השירות, אם היו התנאים קשורים בשירותו ואלה קיימים גם קיימים, וכאן נאמר שוב, אנו מקבלים במלואה את אבחנתו של פרופ׳ בנטואיץ מתוך כל מה שהובא והוברר, כי – ״מדובר בגבר צעיר אשר מתוך בריאות שלמה החל לסבול בעת שירותו הצבאי מאסטמה שלא על רקע אלרגי, ובעקבותיה הופיעה הגדלה ניכרת של פוליפים באף יחד עם איבוד חוש הריח והטעם. שורת מחלות אלה יחד עם רגישות היתר לאספירין מוסברת כולה על כל חלקיה בראש וראשונה ע״י החשיפה המסיבית לאבק המדבר לה היה נתון בגלל תפקידו כנהג סיורים במדבר בעת שירותו הצבאי״.

וכאמור – מצאנו כי חוות הדעת כאן, בשילוב חוות דעתם של פרופ׳ אלירז וד״ר סולווי – הולמות את עניינו של המערער.

 

חזה אויר – פניאומטורקס

823. ע"נ 00/*** א"פ נ' קצין תגמולים הרכב פרוינד.

הכרה בקשר בין חזה אויר לשיעולים ממושכים.

"אך בעוד שד"ר שי מייחס את מלוא סיבת התפרצות המחלה לאותו בלבס בצירוף העובדה שלמערער גם הופעה דומה לתסמונות "מארפן", מתייחס ד"ר פינק לבלבס כאל "גולגולת דקה", אשר ללא התערבות חיצונית לא הייתה באה לכלל ביטוי, ד"ר פינק רואה בשיעולים הקשים אשר פקדו את המערער עובר לגילוי המחלה, גורמים חיצוניים אשר גרמו למחלה, על רקע הנטיה הקיימת, ואשר אלמלא הם סביר מאוד שאירוע פרוץ המחלה לא היה מתרחש כלל".

"ד"ר שי הודה כי אין הכרה שבלבס יגרמו להתפרצות המחלה וכי שיעול יכול לגרום לכך. כמו כן הודה ד"ר שי כי הופעת המערער כגבוה ורזה אינה מאופיינת כתסמונת או מחלה בספרות הרפואית בו כתוב שבעלי הופעה כזו נוטים לחלות במחלה. מה שהוא כתב בחוו"ד ביחס לתסמונת ה"מארפן" מבוסס על נסיונו האישי בלבד".

"המערער עשה עלינו רושם של דובר אמת והסברו סיבר את אוזנינו. ואם לא די בזה, הרי שהעידו בפנינו שני עדים, חיילים אשר שרתו יחד עם המערער בתקופה הרלוונטית, ואישרו את מלוא גרסת המערער, הן בעניין ההשתעלויות הקשות שקדמו לפרוץ המחלה והן לגבי הטיפול הרפואי הכושל שהוא קיבל עד שאושפז.

1195. ע"נ 99/ *** ש"א נ' קצין התגמולים, הרכב בר זיו

שלילת קשר בין חזה אויר למאמצים בשירות. מופיע עצמונית

העורר נבדק ע"י פרופ' עמיחי רובין, שבחוות דעתו מתאריך 14.9.99, עליה סמך המשיב החלטתו נשוא הערר, קבע בפרק "דיון" כדלקמן: "חזה אויר עצמוני מופיע בד"כ אצל גברים צעירים גבוהים ורזים, כמו במקרה של מר שוסטר. הרקע הוא blebs מתחת לקרום הריאה או bullae באיזורים העליונים האפיקליים של הריאה. שגם הייתה במקרה שלנו. בלב או בולה אלו הינם על רקע קונסטייציונלי. אין כל סימוכין לזיהום כדלקת ריאות קודם לכן. אמנם סבל מאסטמה – אולם גם כאן אין כל סימוכין ואף הוא איננו טוען שהיה בהתקף אסמטי.

העורר סומך טענותיו על חוות דעתו של ד"ר דניאל ויילר מתאריך 12.3.00. בחוות הדעת סוקר ד"ר ויילר מקרים בהם השקיע העורר מאמצים ניכרים (סגירת דלת משאית, החלפת גלגל) בעקבותיהם חש בכאבים עזים בחזה.

אנו מעדיפים את חוות דעתו של פרופ' רובין על זו של ד"ר ויילר באשר זו האחרונה רצופת השערות ותיאוריות ומנוגדת למסמכים הרפואיים של העורר, עובר לאישפוז מחודש יולי 1997 – המראים כי העורר עבר בדיקות רפואיות מקיפות בהם לא אובחנה מחלה.

אין כל תעוד רפואי התומך בגרסת העורר בדבר האירועים החריגים – המהווים בסיס לקביעת המומחה ד"ר ויילר בדבר הקשר הסיבתי – וגם אם העורר לא נחקר על תצהיריו אנו סבורים כי העורר לא עמד בנטל הוכחת "האירוע החריג" ו"תנאי השירות" שגרמו להופעת המחלה.

2598. ע"נ 05/*** בא"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה (הרכב הש' חרסונסקי) 28.10.07

איש קבע שטען כי לקה בחזה אויר (פניאומטורקס) לאחר מאמץ פיזי חריג – הרמת משקל כבד. הועדה קיבלה את עמדת פרופ' ברוק כי יש קשר בין המאמץ והופעת הבעיה וקבעה קשר של גרימה. (כנגד דעתו של פרופ' רובין מטעם המשיב).

2731. ע"נ 05/*** רא"כ נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה (הרכב הש' פלאח) 8.10.07

המערער טען לקשר בין חזה אויר עצמוני לבין מאמץ פיזי בשרות – הרמת סיר כבד. הערעור נדחה. הרמת הסיר לא יכולה לגרום לפגימה.

Congenital cystic adenomatous malformation (ccam)

1757. ע"נ 03/ *** טע"ס נ' קצין תגמולים, הרכב גנון

מום מולד בריאה שחייב כריתת אונה. התגלה אחרי שני מקרי דלקת ריאות, אחד בשירות ואחד לאחריו. נקבע כי עצם קיום המום מחייב כריתת האונה. לפני הגיוס לא היה ידוע עליו. אין קשר של גרימה. עם זאת נקבעה החמרה בגלל הזיהום הראשון, בשירות. זאת משום שדלקת הריאות הראשונה שארעה בזמן ועקב השירות הצבאי התרחשה אחרי שנים רבות של "שקט" ורדימות במחלה המולדת של העוררת. פסה"ד אושר ע"י ביהמ"ש המחוזי (ע"א 05/**** טע"ס נ' קצין תגמולים, מיום 26.12.06. מס' 1757א).

סרקואידוזיס

628. ע"נ 87/*** סב"ז נ' קצין תגמולים , הרכב גרמן.

האתיולוגיה של המחלה לא ידועה. לא ניתן לקבוע קשר לשרות.

1395 ע"א 03/ **** ש"י נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א

אחור באבחון של מחלת סרקואידוזיס ויל"ד ריאתי, למרות תלונות במשך 11 שנות שירות בצה"ל. נקבע כי עקב האחור באבחון הסרקואידוזיס חלה ההחמרה שגרמה ליל"ד ריאתי, שהצריך השתלת ריאות. נקבעה גרימה. הש' גרוס מציין כי אין חשיבות אם היתה רשלנות בטיפול הרפואי שכן האחריות לפי חוק הנכים אינה מותנית באשם העולה כדי רשלנות. די בכך שהיתה סטיה מכללי האמנות הרפואית.

דלקת ריאות

545. דב"ע נה/0-93 המל"ל נ' ע"ק

הדיון נסב סביב השאלה אם דלקת הריאות בה לקה המשיב, שעבד במצבעה, מהווה "פגיעה בעבודה" על פי תורת המיקרוטראומה. בית הדין הארצי לעבודה פסק: א. 1. על מנת שבית הדין יוכל ליישם את תורת המיקרוטראומה על המבוטח להוכיח תשתית עובדתית מתאימה. יתרה מזו, על המומחה לקבוע, כי קיימות פגיעות זעירות חוזרות (611ד – ה). 2. ישנם שלושה עקרונות ישימים בעניין תורת המיקרוטראומה: על האירוע התאונתי להיות בעל פגיעה זעירה ביותר, כשלעצמה אין בה פגיעה ממש, אך במצטבר באה הפגיעה, העובדה שמדובר בפגיעות זעירות ולא בתהליך הדרגתי צריכה להיקבע על ידי רופא, ויש להוכיח קשר סיבתי בין הפגיעות הזעירות המצטברות לבין התוצאה שבה רואים כפגיעה בעבודה המזכה לגימלה (611ו-612ב). 3. בנסיבות העניין, אין לראות בפגיעה החד פעמית במשיב משום מיקרוטראומה (612ג–ו).

עצב הפרינקוס

888. ע"נ 98/ *** ו"י נ' קצין תגמולים

פגיעה חד צדדית של עצב הפרינקוס גורמת לקוצר נשימה במאמץ. הועדה דחתה הקשר בין חשיפה לקור לפרוץ המחלה. המערער שהיה לא מיוצג הסתמך על חוו"ד ד"ר כהאן. הועדה העדיפה את חוו"ד ד"ר מזר.

ברונכיאקטזות

1661. ע"נ 99/ *** ד"ג נ' קצין תגמולים, הרכב וגנר

ברונכיאקטזיס. נטען כי לקה במחלה עקב חשיפה לאדי דבק מגע, דלק סילוני, שמנים, חומרי דילול ומתיל אתיל קטון (MEK). נקבע כי לא הוכח קשר רפואי בין החשיפה לחומרים אלו ולמחלה. עוד קבעה הועדה כי המערער עישן (בניגוד לגרסתו) דבר אליו המומחה מטעמו לא התייחס.

תסמונת אסטמה ותסמונת אאוזנופילית

2524 ו"ע 96/*** ע"י נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א (הרכב רביד), .4.6.07

נטען לקשר בין אסטמה ופניומוניה אאוזינופילית (דלקת ריאות לא זהומית) לבין חשיפה לאדי דלק ולעשן תחנת הכח רדינג.

הועדה בפס"ד קודם קבעה כי התסמונת אינה נגרמת מחשיפה לעשן הארובה ברידינג ואם בכלל נגרמה עקב העישון. לאחר שהתיק הוחזר מבית המשפט המחוזי קבעה הועדה כי מספר שנים במקביל להופעת מחלתו היה המערער חשוף לאדי דס"ל אשר תרמו להחמרת מחלתו. נקבע קשר של החמרה 20%.

Pulmonary Alveolar Proteinosis (PAP)

2695. ע"א 07/**** ע"ע נ' קצין תגמולים, מחוזי חיפה (הרכב הש' ברלינר) 3.7.08.

מחלת ריאות נדירה. נדחתה טענת קשר לתנאי השרות – עבודה באבק, עם כלים כבדים. צוין כי בספרות תעוד למקרה של המחלה לאחר עבודה של עשרות שנים באבק צמנט המכיל סיליקה באחוז גבוה.