ערעור לביהמ"ש המחוזי על החלטת ביניים של ועדת הערעורים

158. בר"ע 40/95 קצין התגמולים נ' נסים עייש, פס"ד של ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע. 7.3.95. פורסם בנבו.

הגשת בר"ע על החלטה אחרת של ועדת הערעורים. באמרת אגב צוין כי יתכן ואין אפשרות לבר"ע וניתן להעלות ההשגות רק במסגרת הערעור הסופי.

1739. בר"ע 707/04 יונייב לאוניד נ' ק"ת, פס"ד של ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע. 1.11.04. פורסם בנבו.

הגשת בר"ע על החלטה אחרת של ועדת הערעורים. נקבע כי אין אפשרות לבר"ע וניתן להעלות ההשגות רק במסגרת הערעור הסופי. (מסתמך על ק"ת נ' עייש – 1469). במקרה שעמד לדיון דובר למעשה בפס"ד עליו היה צריך להגיש מלכתחילה ערעור ולא בר"ע, ויתכן וזו סיבת ההחלטה.

2817. רע"א 15023-07-09 ק"ת נ' שוורץ רועי מחוזי חיפה 11.10.09 . פורסם בנבו.

בפני ועדת הערעורים נדון ערעור על החלטת קצין תגמולים במסגרת עיון מחדש. קצין תגמולים אישר כי חוות הדעת שהוגשה מטעם הנכה הינה "ראייה חדשה" אך דחה הבקשה לעיון מחדש לגופו של עניין. בפני ועדת הערעורים טען המערער כי אין להביא ראיות וכי ההליך בפני הועדה צריך להיות עיוני בלבד תוך בחינת שאלת הסבירות ללא הגשת ראיות נוספות מטעם הנכה. ועדת הערעורים קבעה השאלה לסיכומים ובהחלטת ביניים דחתה ועדת הערעורים את עמדת המשיב והתירה לנכה להגיש ראיות נוספות, כולל התייחסות של המומחה מטעמו לחוות הדעת שעל בסיסה נדחתה הבקשה לעיון מחדש. על החלטת הביניים הוגשה רשות הערעור. ביהמ"ש קבע כי החלטת ביניים של הועדה אינה ניתנת לערעור אלא במסגרת ערעור על פסק דין סופי שינתן על ידי ועדת הערר. כן קבע ביהמ"ש, תוך ציטוט מרע"א 7436.00 טלבי נ' ק"ת כי אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהחלטות דיוניות של ועדת הערעורים, אלא אם ההחלטה יוצרת עיוות דין או מקפחת את אחד הצדדים.

3420. בר"ע 25106-04-18 ק"ת נ' פלוני ביהמ"ש המחוזי בת"א, כב' הש' שבח, 23.5.18, פורסם בנבו.

קצין התגמולים הגיש, בשני תיקים,  בקשות רשות ערעור על החלטות ביניים של ועדת הערעורים: החלטה לענין מינוי מומחה מטעם הועדה, בערעור בו לא הוגשה חוו"ד מטעם הנכה, והחלטה על מינוי אמו של מערער הלוקה בנכות נפשית, כאפוטרופסית לדין לצורך ניהול הערעור שהגיש.

לענין האפשרות להגיש בקשת רשות ערעור, על החלטת ביניים של ועדת הערעורים, הביע ביהמ"ש את עמדתו כי תכלית החוק, הסמכויות המיוחדות של הועדה והעובדה כי ניתן לערער על החלטתה בשאלה משפטית בלבד, כל אלו מלמדים על כך שאין להחיל בענינה את סעיף 45 לחוק בתי דין מנהליים ואין לאפשר ערעור על החלטת ביניים. עם זאת, ביהמ"ש קבע שאין צורך להכריע בשאלה שכן עובדתית, לא מצא מקום להתערב בהחלטות לגופן.

3600.     רע"א 4899-18 קצין התגמולים נ' פלוני, פס"ד של ביהמ"ש העליון מיום 26.11.20. פורסם בנבו.

בימ"ש העליון, פסק בדעת רוב, כאן לראשונה, כי לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים של ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959; ניתן לערער בזכות רק על החלטה סופית של ועדת הערעורים, כשהערעור נסוב על נקודה משפטית.

עובדות המקרה: המשיב פנה לק"ת בתביעה להכרה בנכות בהתאם לחוק הנכים. תביעתו נדחה והוא הגיש באמצעות עו"ד ערעור ראשוני ללא נימוקים לוועדת הערעורים. אצל עורכת הדין התעוררו ספקות באשר לכשרותו המשפטית. אימו של המשיב ביקשה להיות ממונה כאפוטרופוסית שלו. לבקשה זו צורפה חוו"ד של פסיכיאטר בה צוין כי הוא מתמודד עם מחלת נפש וכי המשיב אינו כשיר לנהל את ענייניו המשפטיים. ק"ת התנגד למינוי אמו של המשיב כאפוטרופסית. ועדת הערעורים קיבלה את הבקשה ומינתה את האם כאפוטרופסית וקצין התגמולים הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה לביהמ"ש המחוזי. הבקשה נדחתה בנימוק שאין אפשרות לבקש רשות ערעור על החלטת ביניים של ועדת הערעורים. על החלטת ביהמ"ש המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור לביהמ"ש העליון. קצין התגמולים טען כי הבקשה מעלה שתי סוגיות חשובות: האפשרות להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים של ועדת הערעורים; והסמכות של ועדת הערעורים להורות על מינוי אפוטרופוס לבעל דין לצורך ניהול הליך בפניה. קצין התגמולים טוען כי תקנות סדר הדין האזרחי אינן חלות על ערכאה זו וכי דרך המלך למינוי אפוטרופוס היא באמצעות הגשת בקשה לביהמ"ש לענייני משפחה לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. לשיטת קצין התגמולים, אלו הן סוגיות משפטיות עקרוניות החורגות מעניינם של הצדדים, ומצדיקות מתן רשות ערעור.

המשיב טען, בין היתר, כי קצין התגמולים מנוע מלטעון כי על פי דין יש אפשרות להשיג על החלטות ביניים של ועדת הערעורים, שעה שהוא עצמו טען אחרת במסגרת הליכים אחרים. כן העלה המשיב טענות לגופה של המחלוקת. ביהמ"ש העליון קבע כי שאלת ההשגה על החלטות ביניים של ועדת הערעורים הינה אכן החלטה עקרונית בעלת השלכות רוחב שטרם זכתה לליבון ולמענה בביהמ"ש העליון וכי לאור קיומן של החלטות סותרות בענין יש צורך בהכרעת ביהמ"ש העליון. ביהמ"ש קבע כי מאחר ומדובר בשאלה שאינה נוגעת רק לקצין התגמולים, יש מקום לדון בה ולקבוע הלכה כללית, ולא לדחות את הבקשה ש קצין התגמולים אך ורק בשל השתק שיפוטי.

ביהמ"ש העליון, בדעת רוב, מפי כב' הש' הנדל, אליו הצטרף הש' שטיין וכנגד דעתו החולקת של הש' סולברג קבע כי לא ניתן להגיש ערעור על החלטת ביניים של ועדת הערעורים.

ביהמ"ש הפנה לנוסח סעיף 34 לחוק, הדן בערעור על החלטה של ועדת הערעורים. האם המונח "החלטה" מכוון להחלטה סופית בלבד או גם להחלטת ביניים? מסקנת ביהמ"ש היא כי הסעיף דן בהחלטה סופית בלבד:

"כפי שכתבתי בעניין פדידה, יש להתמקד בכך שהמחוקק קבע כי ישנה זכות ערעור על החלטת ועדת הערעורים, כי הערעור יידון בבית המשפט המחוזי במותב תלתא, וכי ניתן להגיש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. דומה כי המחוקק לא התכוון לקבוע הסדרים אלו באשר להחלטות ביניים, אלא רק באשר להחלטות סופיות. יושם אל לב כי במשפט האזרחי, החלטת ביניים אינה ניתנת לערעור בזכות אלא רק ברשות, ובקשת רשות הערעור אינה נידונה על-ידי מותב תלתא (סעיף 41 וסעיף 52 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984). מכאן המסקנה כי סעיף 34 לחוק הנכים מקנה זכות ערעור על החלטה סופית בלבד של ועדת הערעורים".

מסקנה זו נתמכת גם בפסיקה בשאלה דומה שהתעוררה לגבי החלטות של טריבונלים אחרים.

ביהמ"ש קבע כי ההסדר האמור בסעיף 34 הינו הסדר ממצה, ולא הסדר שיש בו לאקונה הדורשת השלמה. זאת לאור לשון החוק ומבנהו ולאור טעמים הנוגעים לתכלית החקיקה הספציפית.

התוצאה שלפיה לא  יתאפשר להשיג על החלטות ביניים ש ועדת הערעורים, במהלך ניהול ההליך, באמצעות בקשת רשות ערעור, אינה צפויה לגרום לחוסר צדק שכן יתאפשר להשיג על החלטות אלו במסגרת ערעור על ההחלטה הסופית של הועדה ובכך יש להפיג את החשש מהיווצרות נזק בלתי הפיך.