- ע"ו 18 – 07 – ***** ג"ג נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א, ש' וולצקי. 2.12.19. לא פורסם.
אכן מקובל לחשוב שלתסמונת פיברו' יש מרכיב גנטי. גם נייר העמדה של האיגוד הישראלי לראומטולוגיה, מציין זאת. יחד עם זאת, לא ראיתי שנעשתה בדיקה כלשהי באשר למשפחתו של המערער ומכל מקום גם אם ידוע בכלל האוכלוסייה על מרכיב גנטי מסוים, אין הדבר פוטר את הועדה מדיון במקרה הספציפי שבפניה. על פי הפסיקה, ככל שישנו ספק והועדה לא יכולה להצביע על מקור אחר ודאי להתקיימות תסמונת מסוימת, הרי שעליה לפעול לטובת הנכה והספק יפעל לטובתו. הועדה לא התייחסה כלל לאותם מאמרים עליהם נסמכת חוות דעתו של פרופ' טישלר. היא גם לא התייחסה לאותו פסק דין שהוצג בפניה שבו מופיעה עמדתו של ראומטולוג בעל שיעור קומה, אף לשיטת המשיב שמשתמש בשירותיו, פרופ' פרס. פסק דין עולה שפרופ' פרס שימש באותו עניין, דומה לעניין שבפני, מומחה מטעם המשיב והוא לא חושש מלטעון, כי המחלה היא גלית ומחמירה בעקבות טראומות ומאורעות לא נעימים כאשר חולה פיברו' רגישים גם למאורעות זניחים. לעומת זאת טראומות קשות כמו חבלה ובעיקר PTSD יכולים להחמיר את הסימפטומים לחודשים ולעתים אך ליותר. לאור המאמרים שצורפו ואף נייר העמדה של האיגוד הראומטולוגי דומה שנכון יהיה לעשות חשיבה עמוקה גם אצל חברי הועדות בכל הנוגע לקשר סיבתי אפשרי בין דחק נפשי להתפרצות פיברו' ועל כן נכון יהיה שבאותו דיון ישבו לפחות שני ראומטולוגים.
3678. ע"ו 22638-02-23 י.פ נ' קצין התגמולים,
מחוזי ת"א, ש' וולצקי. פס"ד מיום 19.5.24, לא פורסם.
המערער
ביקש הכרה בפיברומיאלגיה כנכות מוסבת מ PTSD. הוע"ר דחתה את הבקשה בשני נימוקים:
האחד שהתלונות והטיפול אינם מכוונים לתסמונת פיברומיאלגיה. השני, שגם אם מדובר
בתסמונת פיברומיאלגיה הרי שהקשר המוכר בין PTSD לפיברומיאלגיה הוא אסוציאטיבי בלבד, כלומר
שכיחות יתר של שני המצבים, אבל הוא אינו הוכחה לקשר בלתי אמצעי וישיר כדרישת תקנה
9.
ביהמ"ש
דן בשאלה מהו הקשר הבלתי אמצעי הנדרש לצורך קביעת קשר סיבתי לפי תקנה 9.
ביהמ"ש
מציין כי קביעת קשר סיבתי לשירות, שבסמכות קצין התגמולים נעשית לא רק על בסיס
רפואי אלא יכול שיקבע גם על בסיס שיקולי מדיניות.
ביהמ"ש
מפנה לפס"ד של ביהמ"ש העליון ברע"א 1746/23 פלונית נ' ק"ת בבר"ע
על פס"ד של ביהמ"ש המחוזי בענין מ.ה.א. וקובע כי נדרש קשר "חזק
וברור".
הקשר
שנדרש לצורך הכרה בנכות מוסבת הינו קשר בין הפגימה המוכרת לבין הנכות המוסבת
הנטענת.
"לצד דרישה זו עומדת הדרישה כי הנכות המוסבת וננבע באופן
בלתי אמצעי מהפגימה
המוכרת. המשמעות של המונח "בלתי אמצעי" בהגדרת הקשר
הסיבתי היא שהקשר יהיה חזק וברור. באותו עניין מ.ה.א. ופסק הדין הנוסף שהוזכר שם (ע"ו
16816-06-22 מ.פ. נ' קצין התגמולים, מיום 14.12.22)
הבהרתי שכדי להכיר בנכות מוסבת נדרש קשר סיבתי רפואי חזק יותר מזה שנדרש לצוויך הכרה
בפגיעה שארעה בשירות או כתוצאה מהשירות. הטעם לכך הוא שהנכה מבקש הכרה בנכות שלא נבעה
מהשירות ויש בה כדי להוסיף על סה"כ הנכויות המוכרות שלו, על כל המשתמע מכך
"אותה דרישה לקשר
"בלתי אמצעי" באה לסייג את ההרחבה שבבסיס ההכרה בנכות מוסבת. זו אינה נכות שנגרמה בשירות ועקב השירות
אלא כפועל יוצא מאותה נכות וללא כל
קשר לשירות. האפשרות להכרה בנכויות מוסבות באה להיטיב עם הנכים מקום שמעבר לפגיעה שנגרמה בשירות ועקב השירות, צצה
בעיה נוספת. אלא שבמצבים אלו בחר מחוקק
המשנה לסייג ולהעמיד דרישה שהיא גבוהה מן הדרישה לקשר סיבתי 24 הרפואי המקובל
לצורך הכרה בפגימה עקב השירות."
אותו קשר חזק וברור צריך ללמד כי הנכות המוסבת נובעת מהפגימה המוכרת.
כלומר שהפגימה המוכרת היא שהביאה לאותה נכות מוסבת נטענת.
מכאן שאי בידי לקבל את הטיעון שהובא בהשלמת טיעונה של ב"כ
המערער שביקשה ללמוד מהלכת רוט לענייננו אודות מידת הקשר הסיבתי. שם דובר בקשר סיבתי
שנדרש בין האירוע בשירות כפגימה ולא בין פגימה מוכרת לנכות מוסבת…. ".
ביהמ"ש התייחס לספרות שהובאה לתמיכה בטענת הקשר הסיבתי
וקבע כי היא מלמדת על קשר אסוציאטיבי בלבד. לא נאמר שתסמונת פיברומיאלגיה נובעת
מתוך תסמונת PTSD
אלא שמוכר לראותן ביחד אצל אותו חולה.
מכאן
שלא הוצגה אסכולה ואף לא מאמר שיקבע כי פיברומיאלגיה נובעת מתסמונת PTSD.
הערעור
נדחה.
