בחירה בזכויות חוק הנכים ותביעה בנזיקין או לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים

1839. ע.א.  399/81 טימסוד נ' לויס קיטרינג פד"י לו (3) 686

          נפגעת שהוכרה כנכה לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה. הגישה תביעה בנזיקין בגין אותו ארוע. נפסק: נפגע שבחר לתבוע לפי חוק הנכים רשאי לשנות דעתו לאחר מעשה ולתבוע לפי פקודת הנזיקין ובלבד שנתקיימו שני תנאים: ראשית, שהמדינה טרם גבתה את המגיע לה מידי הגורם האחראי לנזק, ושנית שהנכה החזיר את כל התשלומים והתגמולים ותמורתן של יתר טובות ההנאה. הסכמתו של קצין התגמולים להחזר התשלומים, התגמולים ותמורתן של טובות ההנאה היא תנאי מוקדם להתגבשותה של זכות תביעה בנזיקין.

1840    ע"נ 90/**   בש"י נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים ת”א, הרכב הש’ גרמן.

          המערער נפגע בת"ד וקיבל פיצוי מחברת הביטוח. ביש הכרה כנכה צה"ל. נפסק: משגבה המערער פיצויים על נזקים אזרחיים אין הוא זכאי לגבות תשלומים לפי חוק הנכים.

1837    ע"נ  91/** ו"י  נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים ת”א, הרכב הש’ גרמן.

          חייל שנפגע בת.ד. ותבע לפי חוק הפלת"ד. עקב התיקון מתשמ"ט נאלץ להפסיק תביעתו ולהגיש תביעה לפי חוק הנכים. המחלוקת: ממתי יחושבו התגמולים.

2132. ת.א  97/***** מנצור נ' אדרי, מחוזי חיפה.

          במקרה מתאים מבחינה עובדתית, ניתן לתבוע הן עפ"י חוק הנכים והן עפ"י חוק אחר ובלבד שאם נגבו כספים מאחד המקורות נפסקת הזכות להמשיך בהליך השני.

2304. בג"צ 92/83 ניסים נגר מנהלת אגף נפגעי פעולות איבה במל"ל, פד"י לט (1) 341

          נכה שבחר בתגמולים לפי נפגעי פעולות איבה, ומבקש להגיש תביעת נזיקין. השיקולים שעל קצין תגמולים לשקול לצורך מתן אישורו לכך. 

434. ע"א 98/*** ס"מ, ד"ו נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' בן חיים.  2.3.99

          שני המערערים ביקשו לוותר על זכותם לתגמולים ולתבוע לפי חוק הפלת"ד. קצין תגמולים סרב לגבי אחד והתנה בתנאים לגבי השני. השיקולים: טובת הנכים. הועדה דנה בשאלה תוך התייחסות לפס"ד נגר (2304). נקבע כי אין ליישם הגישה הפטרנליסטית בצורה דוגמטית. במקרה דנן הנכים מבינים היטב ההליכים ויש להם יצוג בתביעה לפי הפלת"ד. מבטל ההחלטה בכפוף להתחייבות להחזר הכספים וההטבות שוות כסף שכבר ניתנו.

752. ע"נ 00/***  מ"ע  נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' גנון .

          דיון בפרשנות סעיף 36, לאור הלכת וייס נ' מאק, במצב בו הנכה תבע לפי פקודת הנזיקין וקיבל פיצוי, וכעת מעונין בזכויות לפי חוק הנכים. זהו מצב הפוך למצב בוייס נ' מאק . לא מושפע מההלכה החדשה. לא יתכן שמזיק שפרע את חובו ידרש כעת, כעבור שנים, לקבל את הפיצויים ולהיות חשוף לתביעת שיפוי של אגף השיקום.

2306. ע"א 2856/00 הרצל שקוי נ' הדר, פד"י נ"ו (2), 518

          פס"ד בענין תגמולים לנפגעי איבה הניתן ליישום לחוק הנכים. לאור הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו יש להעדיף פרשנות של חוק השומרת על מרב זכויותיו של הנפגע לקבלת פיצויים בשל נזקיו. אפשר לנקוט צעדים משפטיים למימוש זכויות עפ"י שני החוקים, אך לא לגבות משני מקורות. 

22. ע"א 5001/92 אריה ברקמן נ' קצין תגמולים, פד"י נ (5) 641

          פסק הדין מתייחס לבחירה בזכויות על אנשי שב"כ אשר חוק הנכים הוחל עליהם באופן רטרואקטיבי. מדובר באיש שב"כ שנפגע בתאונת דרכים עוד בטרם חוקק החוק (סעיף 63 ז' לחוק שירות המדינה גמלאות) אשר החיל, באופן רטרואקטיבי, את חוק הנכים גם על אנשי שירותי הבטחון. במקרה כאן התובע כבר קיבל פיצויים מחברת הביטוח וקיבל הכרה במוסד לביטוח לאומי. לאחר כניסת החוק המתקן לתוקף ביקש לתבוע את קה"ת. נקבע: לחוק מיטיב תוקף רטרואקטיבי. כשמימש הזכות בנזיקין + בטל"א לא היתה אפשרות בחירה ולא נחשב כמי שבחר. הזכאות לתגמולים לפי חוק הנכים תהיה רק מהתקופה ממנה חל החוק. יכול לשמור בידיו כספים שקיבל והמתייחסים לתקופה זו אך עליו להחזיר סכומים שניתן לייחס לתקופה לגביה זכאי לתגמול לפי חוק הנכים. 

2144. ע.א  90/** אליהו נ' ס"א , בימ"ש עליון.

          חיילת נפגעה בחופשה לפני התיקון לחוק בעניין חבלה שלא בעת מילוי תפקיד. לאחר שנכנס החוק לתוקף תבעה לפי חוק הנכים והוכרה. נתקבלה טענתה שזכאית לפיצוי לפי הפלת"ד לגבי התקופה בה לא הייתה זכאית לתגמולים לפי חוק הנכים.

320. ע.א  1162/96 וייס נ' מאק, פד"י נג (2) 79.

          חידוש בהלכה בענין בחירה בזכויות. ניתן להגיש תביעה לפי חוק הנכים ונזיקין במקביל. התנאים של סעיף ( 36א)( )5מופעלים רק בשלב של קבלת הפיצויים הנזקיים. החזרת התגמולים לפי חוק הנכים אינה תנאי מקדים לניהול התביעה אלא רק לגביית הפיצויים לפיה. הפסקת התגמולים השוטפים תעשה גם כן, רק עם גביית הפיצוי הנזיקי.

          לעניין הסכמת קה"ת: באופן עקרוני יש לתת הסכמה ואין לנקוט גישה פטרנליסטית.

          לניזוק הזכות לגבות מהמזיק את "עודף הנזק" שאינו מכוסה ע"י התגמולים.

2931. ת"א 09/*** ח"ד נ' הרשות הפלסטינית, מחוזי נצרת 24.11.10

          התובעת מוכרת כנפגעת איבה ומקבלת תגמולים מהמל"ל. הגישה תביעת נזיקין נ' הרשות הפלסטינית. נטען כי מנועה מכך כי בחרה בזכויות לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, שלענין בחירה בזכויות מפנה להוראה בחוק הנכים. נפסק: עצם תשלום התגמולים אינה שוללת מהתובעת להגיש תביעה כלפי המזיקים. התובעת לא תוכל לגבות מן המזיקים את סכום הפיצויים שיפסק לטובתה אם יפסק, עד אשר תשיב למדינה את מלוא התשלומים שקיבלה על כל רכיביהם. 

922. ת"א (חי') 98/*** ב"י  נ' מ"י (ביהמ"ש המחוזי בחיפה)

          "השאלה היא אם כן האם כוונת ס' 11 לחוק הגזזת היא מקום שמוגשת תביעת נזיקין מנוע התובע מלתבוע על פי חוק הגזזת, כגישת המדינה, או שמא יוכל לתבוע על פי חוק הגזזת היה ותביעת הנזיקין שלו תכשל כאשר במצב כזה לא תחסם דרכו להגשת תביעה על פי חוק הגזזת, כגישת התובע".

          "בעוד חוק הנכים קובע בס' 36 (א) (1) כי, בעל זכאות כפולה רשאי לנקוט צעדים משפטיים כדי לזכות בתשלומים על פי שני החוקים אך לא יגבה פיצויים על פי שניהם כאחר, הרי אין בחוק הגזזת הוראה דומה וס' 11 לחוק הגזזת קובע הסדר שונה".

          "נראה כי סעיף 11 אינו מאפשר נקיטת צעדים משפטיים במקביל בשני הערוצים, בניגוד להסדר הקיים בסעיף 36 לחוק הנכים".

"לדעתי את הביטוי "הוגשה תביעה לבית משפט בשל אחת מן העילות המנויות בחוק זה" המופיע בסעיף 11 (2) יש להבין כמתכוון לתביעה שצלחה, קרי, תביעה המזכה את הנפגע בפיצוי".

          "פירוש אחר של סעיף 11 (1) לחוק הגזזת, על פיו, גם הגשת תביעה בעבר לבית משפט מכח חוק אחר, תביעה שנכשלה, תשלול את זכאות הנפגע לתשלום על פי חוק הגזזת, ופירוש סעיף 11 (2) כמתכוון לשלול זכות לתשלומים על פי חוק הגזזת גם מקום שתביעה על פי חוק אחר נכשלה אינו סביר בעיני ואינו תואם את התכלית הסוציאליסטית שביסוד חוק הגזזת".

          פירוש אחר, לפיו עצם הגשת תביעה על פי חוק אחר יגרום לאבדן זכות לתשלום על פי חוק הגזזת אינו סביר לדעתי. קיומה של תביעה על פי חוק הגזזת לאחר שנכשלה תביעה על פי חוק אחר עלול אמנם להביא לבירור משפטי נוסף אך נראה לי כי שקילת הטרדה זו לעומת אבדן זכות לתשלום כלשהו מקום שתביעה על פי חוק אחר נכשלה מצדיק את פירוש אמור בס' 11 (2) כחל, רק מקום שתביעה על פי חוק אחר צלחה. פירוש זה מגשים טוב יותר את תכליתו הסוציאלית של חוק הגזזת.

          "זכות הקניין החוקתית כוללת כל זכות בעלת ערך כלכלי.

          סעיף 11 לחוק יסוד כב' האדם וחירותו מחייב את רשויות השלטון לכבד את הזכויות המעוגנות בחוק היסוד. על המדינה ועל בית המשפט לכבד זכויות אלה על ידי מתן פירוש שיתן ביטוי למעמדה של זכות הקניין כזכות יסוד חוקתית על חוקית (ראה דברי כב' השופטת דורנר בבג"צ 5263/94 הירשנזון ואח' נ' שר האוצר פד"י מ"ט (5) עמ' 837 בעמ' 846 )

          גם לו סברתי שפירושה של הנתבעת הינו סביר באותה מידה הרי נכון היה להעדיף את הפירוש המקל עם הנפגע, שכן פירוש כזה תואם את תכליתו של חוק כבוד האדם וחירותו, ואת המטרה הסוציאלית שביסוד חוק הגזזת ומאפשר לנכה קבלת תשלום מכח חוק הגזזת מקום שלא קיבל פיצוי על פי חוק אחר (ראה לענים פירוש סעיף 36 (א) (5) לחוק הנכים בע,א 1162/96 וייס נ' מאק הנ"ל).

          לא רק זאת אלא שחוק הגזזת נחקק ב-1994. על הוראותיו לעמוד בדרישת פיסקת ההגבלה שבחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. נראה לי כי בחירה בפירוש המורה על שלילת זכות תביעה או עילת תביעה או קבלת תשלום מכח חוק הגזזת גם מקום שעילה שמקורה בחוק אחר נכשלה, (כגישת המדינה לפירוש סעיף 11 (2) לחוק הגזזת), כאשר אינטרס המדינה הלגטימי יכול לבוא על סיפוקו בפירוש הביטוי כמתכוון לתביעה שצלחה בלבד, הינה פגיעה במידה העולה על הנדרש".

3564.    ת"א 9189-07 ג"ו נ' סהר חברה לביטוח, ביהמ"ש המחוזי בירושלים. פס"ד מיום 20.6.10, פורסם בנבו.

התובע נפצע בתאונת דרכים בזמן שהיה בשירות סדיר. נקבעה לו נכות ע"י משרד הביטחון והוא החל לקבל תגמולים. לאחר כשלוש שנים פנה לקצין התגמולים והודיע כי הוא מבקש לבדוק את זכויותיו מול חברת הביטוח. לאחר הגשת התביעה הסתבר לתובע כי חברת הביטוח ומשרד הביטחון חתמו על הסכם שיפוי, המאיין את זכותו לבחור במסלול התביעה לפי חוק הפיצויים, מבלי לידעו.

ביהמ"ש קיבל את עמדת התובע וקבע כי:

כאשר נכה פונה תחילה לקבלת תגמולים, הוא רשאי לפתוח בתביעה נגד המזיק ולנהלה עד לסיומה. כל עוד לא פוצה משרד הביטחון בעד הסכומים ששילם לנכה או התקשר עם המזיק בהסכם, פתוחה בפני הנכה הדרך לתבוע את האחראי לנזקו ולבחור בקבלת פיצוי מאת המזיק, בכפוף להשבת התגמולים שקיבל לפי חוק הנכים. ברם, משנכרת הסכם בין משרד הביטחון לבין האחראי לנזק בדבר שיעור הפיצויים או משפוצה משרד הביטחון בפועל, נחסמת בפני הנכה האפשרות לתבוע את האחראי לנזק. הפסיקה הכירה בכך שכאשר נחסמת דרכו של הנכה לתבוע מהמזיק את מלוא נזקו, התוצאה היא הפסד לנכה ורווח למזיק. התגמולים על-פי חוק הנכים הם רק פיצוי חלקי על הנזק שנגרם, וממילא הזכות העוברת למדינה לתבוע מהמזיק מצומצמת לתשלומים שהיא שילמה וצפויה לשלם. נקודת המוצא היום היא אפוא כי שלילת זכות הנכה לתבוע את האחראי לנזקו מהווה פגיעה בזכויות היסוד של הנכה. חוק הנכים "אדיש" ביחס לשאלה אם משרד הביטחון רשאי לנהל הליך משפטי מול האחראי לנזק בלא ליידע כלל את הנכה, שמא חלה עליו חובת דיווח לנכה ואילו דרכי פעולה פתוחות בפני הנכה עת הוא מעודכן בעניין.

תכלית החוק להטיב ולהקל על הנכים, לצד בניית מערך נגיש לפונה, המאפשר הגשת תביעה להכרה בנכות באופן ישיר וללא תיווך משפטי, מקנות לקצין התגמולים מעמד מיוחד. ככל רשות מינהלית חב הוא בחובת נאמנות לציבור. אלא שקצין התגמולים אינו בחזקת רשות מינהלית "רגילה", אלא רשות החבה חובת נאמנות מוגברת ביחס לציבור "לקוחותיה" – נכי צה"ל. חובת נאמנות מוגברת זו משליכה על היקף חובת הגילוי ומסירת המידע לנכה החלה על קצין התגמולים. המסקנה המתחייבת מסיווגה של שלילת זכות הברירה בין עילות התביעה כפגיעה בזכויות יסוד של הנכים, מתכליתו של חוק הנכים וממעמדו המיוחד של קצין התגמולים, היא כגישת התובע: לנכה זכות לקבל הודעה טרם חתימת הסכם פשרה בעניינו בין משרד הביטחון לבין האחראי לנזקו וכן שהות קצובה כדי להסתייג מעצם כריתתו והזדמנות למצות את זכויותיו מול האחראי לנזקו. מסקנה זו נתמכת בעקרונות מן המשפט הציבורי וכן בחובת הגילוי המוגברת החלה על גופים החבים בחובות אמון כלפי קהלי יעד מסויימים.

הסכם הפשרה הוא חוזה בין משרד הביטחון לבין חברות הביטוח. כאשר משרד הביטחון מתקשר בחוזה, הוא נתון למשטר של "דואליות נורמטיבית". הסכם הפשרה הוא אפוא חוזה מינהלי, אשר כפוף הן לדיני החוזים והן לדיני המשפט המינהלי. בהתקשרותו של משרד הביטחון בהסכם הפשרה, תוך הפרת חובת השימוע, ובלא שנשקלה הפגיעה האפשרית בזכויותיו של הנכה, סטה הוא מכללי הצדק הטבעי. מכאן, כי החלטתו של משרד הביטחון להתקשר בהסכם הפשרה היא החלטה שנתקבלה תוך חריגה מסמכות. המשמעות הנובעת מאי-קיום כללי הצדק הטבעי ומהתקשרות בחוזה מינהלי תוך חריגה מסמכות, היא סיווג החוזה כחוזה בלתי חוקי. אי החוקיות נעוצה בשלב כריתת החוזה. חוזה החורג ממסגרת כוחותיה וסמכויותיה החוקיות של הרשות הוא חוזה בלתי חוקי, ולכן בטל.

ביהמ"ש הכריז על בטלות ההסכם בין משהב"ט לחברת הביטוח והורה למשהב"ט להחזיר הסכומים שקיבל, וכי תביעת הנכה מול חברת הביטוח תמשיך להתברר.

 

            

יחוד העילה – תביעת נזיקין נ' המדינה

443. ע"א 507/79 ראונדנאף (קורן) נ' חכים, פד"י לו (2) 757. .

חיילת נפגעה ברכב צבאי בו נהג חייל אחר. פנתה בתביעה לפי חוק הנכים אך בטרם מימשה הזכויות הגישה תביעה בנזיקין כנגד החייל הנהג. (טרום חוק הפלת"ד). נפסק שהחסינות לפי סעיף 6 (א) לחוק הנזיקים האזרחיים חלה על המדינה ולא על החייל עצמו. החייל הוא בגדר עובד ציבור וחל עליו סעיף 7 (א) לחוק. עם זאת, אין אפשרות לקבל פיצוי משני המקורות וקבלת פיצוי, חלקי או מלא ממקור אחד יש בה כדי למנוע גביית פיצוי מהמקור האחר.  

2588. א /99**** א"ע נ' מ"י, מחוזי באר שבע (ש' מרוז) 12.10.06. 

          תביעה אזרחית נ' המדינה, בנזיקין, בנימוק שהמדינה התרשלה בכך שלא הכירה בתובעת, במועד, כיתומת צה"ל, כשלה בטיפול בה ועקב כך נגרמו לה נזקים. 

          נקבע: חוק התגמולים אינו מאפשר הכרה רטרואקטיבית במעמדו של יתום לפיכך, התובעת אינה זכאית מכוחו לסעד המבוקש. מנסה לסלול את דרכה לביהמ"ש באמצעות עוולת הרשלנות. המחוקק אינו מאפשר זאת. כוונתו  ברורה ולפיה אין זכות תביעה אלא לפי חוק התגמולים. לא ניתן לעקוף את ההסדרים המיוחדים והכובלים של חוק זה באמצעות פק' הנזיקין. אף אם המדינה חטאה ברשלנות כלפי התובעת היא עדיין מוגנת מפני תביעות מכח החסינות שהוענקה לה בסעיפים 6-7  לחוק הנזיקין האזרחיים. 

          אף אם קה"ת שגה בדחותו את תביעותיה הקודמות שומה היה עליה להשיג על החלטותיו בדרך של ערעור, דבר שלא נעשה.

2773. רע"א 04/***** מדינת ישראל נ' ת"ש בימ"ש העליון 10.12.08

          המשיבה הגישה תביעה לפי חוק הנכים בשל אחור באיבחון מחלה במהלך השרות. הגישה גם תביעת נזיקין כנגד המדינה וכנגד בי"ח שערי צדק. בתביעה לפי חוק הנכים הוכרה החמרה. המדינה טענה כי את התביעה בנזיקין יש לדחות על הסף בשל יחוד העילה. הטענה התקבלה. סעיף 36 לחוק הנכים עליו הסתמכה המשיבה אינו מסייע למשיבה, שכן מכוון לתביעת נזיקין נגד מזיק שאינו המדינה. סעיף 6 לחוק אחריות המדינה מונע הגשתה של תביעה כנגד המדינה בהתמלא התנאים המנויים בו. 

2934. ת"א 08/**** פלוני ואח' נ' מדינת ישראל, מחוזי ירושלים, 20.6.10.

התובע, שוטר לשעבר במשטרת ישראל, אשתו ובנותיו, תובעים את המדינה ישראל בגין נזק  שנגרם לתובע 1 בעקבות אירוע בו, עת שירת התובע כחובש במרפאת בית המעצר, התנפל עליו מחבל בו התבקש לטפל. במהלך הדיון במשפטו של המחבל התבקש התובע להעיד נגדו. בעקבות חשיפת פרטיו והאיומים אליהם נחשף על ידי החמאס במהלך עדותו, התערער מצבו הנפשי של התובע והוא אף שוחרר מן השירות. התובע הוכר כנכה לפי חוק הנכים והגיש בנוסף תביעה בנזיקין. תבע את נזקיו ונזקי בני משפחה, כולל הצורך לעבור למדינת מסתור בגלל היותו מאוים. המדינה ביקשה למחוק התביעה על הסף. 

          בית המשפט המחוזי דחה את התביעה ופסק: דין שוטר כדין חייל לעניין חוק הנכים. חוק הנזיקים האזרחיים וחוק הנכים יצרו הסדר סימטרי, ולפיו מצד אחד אין בידי חייל או שוטר שנפגעו תוך ועקב שירותם לתבוע את המדינה על נזקיהם, ומצד אחר יזכו לתגמולים לפי חוק הנכים. רק מקום שהמזיק הינו צד שלישי עומדת לשוטר או לחייל הזכות לבחור בין מסלול הפיצויים הנזיקי למסלול התגמולים לפי חוק הנכים. אלא שאז חייב הנפגע לבחור, ואין הוא יכול לקבל, בגין אותו נזק גוף, הן תגמולים לפי חוק הנכים והן פיצויים מכוח דיני הנזיקים. המחוקק ייחד את עילה התביעה לחייל או שוטר שנפגעו תוך ועקב שירותם, הטיל אחריות מוחלטת על המדינה לפצותם לפי חוק התגמולים, וקבע פטור למדינה ולשלוחיה מאחריות על בסיס אשם לפי דיני הנזיקין. לאור האמור, אין בידי התובע עילת תביעה בנזיקין כנגד המדינה, ככל שהיא מתייחסת לטענותיו בנוגע לרשלנותם של מי משלוחיה שגרמו לפגיעה הנפשית ממנה הוא סובל. עילת התביעה שבידו יוחדה לתביעה לפי חוק הנכים. התובע אף מימש את עילתו, והיא הוכרה.

          ככל שמדובר בטענה כי יש לפצותו על הנזק שייגרם לו בגין הצורך להעתיק את מקום מגוריו ומגורי משפחתו, אין היא מקימה לו עילת תביעה בנזיקין, שכן עילתה בפגיעה שנגרמה לו תוך ועקב שירותו. מדובר בטענה המבקשת לעקוף את חוק הנזיקים האזרחיים ואת חוק הנכים, המייחדים את עילת התביעה בגין פגיעה שנפגע שוטר או חייל תוך ועקב שירותו, לתגמולים לפי חוק הנכים.  ערעור שהוגש לביהמ"ש העליון נדחה, תוך שביהמ"ש העליון מאמץ את קביעות ביהמ"ש המחוזי. (2934א ע"א 7468/10 פלוני נ' מדינת ישראל, ביהמ"ש העליון. 25.12.11. פורסם בנבו).

3021. ת"א 09/**** מדינת ישראל נ' פלונית, מחוזי ירושלים, 7.11.10

          המשיבה הגישה תביעה בנזיקין, כנגד המדינה, בגין נזקים נפשים שנגרמו לה עקב הטרדה מינית שסבלה מאח בבי"ח שיבא, במהלך שירותה הצבאי. המשיבה הופנתה ע"י הצבא לאישפוז במח' פסיכיאטרית ושם סבלה מהמעשים. המדינה ביקשה לסלק התביעה על הסף בנימוק שאם נגרם נזק בעטיים של המעשים, יש לתבוע לפי חוק הנכים. הבקשה לסילוק על הסף התקבלה. ביהמ"ש דן בשאלה מתי יחשב נזק מטיפול רפואי כנזק עקב השירות. 

          לחייל הנזקק לטיפול רפואי עקב מחלה שאין לה עם שירותו הצבאי ולא כלום, ובעקבות גילויה והטיפול בה או סיבוך הנוצר בעקבותיה, בדרך הרגילה והמקובלת, נגרמה לו נכות או הוחמרה מחלתו, אין לקבוע כי הנכות נגרמה עקב השירות. ברם, משהוכח שהטיפול הרפואי שניתן לאדם בתקופת שירותו הצבאי סטה מכללי הרפואה המקובלים ובשל סטייה זו נגרמה או הוחמרה המחלה, אזי גם כאשר מדובר בטיפול שהקשר שלו לשירות הוא רק בעובדה שהוא ניתן במהלך השירות  יש בו כדי לקבוע כי הנזק הוא עקב השירות. 

          "הטעם לכך נעוץ בעובדה שהחייל במסגרת שירותו הצבאי נתון בסד של טיפול רפואי הניתן לו ע"י הצבא, והוא אינו יכול לבחור באפיק חלופי. משהוזקק חייל לאותו מקום ריפוי שהצבא מפנה אותו לשם, הטיפול הרפואי שהוא מקבל הוא עקב שירותו בצבא, ובמקרה של תקלה המתרחשת במסגרת טיפול זה, יהא הצבא אחראי לנזק שנגרם כתוצאה ממנה. בהקשר זה אין שום חשיבות אם הייתה רשלנות או לא היתה רשלנות בטיפול הרפואי …, ובלבד שניתן להוכיח קיומו של נזק שלא היה נגרם ממילא לולי הטיפול הרפואי שקיבל החייל, כאמור." 

3523.     תא (פ"ת) 16657-04-19 מדינת ישראל נ' פלונית, ביהמ"ש השלום פ"ת, פס"ד מיום 24.3.20, פורסם בנבו.

               המשיבה הגישה תביעה בנזיקין כנגד המדינה וכנגד רופא שניתח אותה, בזמן השירות הצבאי, בטענה שהטיפול היה רשלני. המבקשים טענו כי יש לדחות התביעה על הסף בנימוק של יחוד עילה ותחולת חוק הנכים.

               המשיבה טענה כי החלה לסבול מכאבים בברכיים ובשוקיים במהלך קורס קצינים אך חרף תלונותיה חויבה להמשיך באימונים כסדרם, על מנת למנוע את הדחתה מהקורס. הכאבים נמשכו גם אחרי הקורס. פנתה לבדיקות ולברורים במוסדות שונים במסגרת הצבא ובמסגרת פרטית. את הרופא הנתבע פגשה לראשונה במסגרת צבאית (בי"ח עשר). איבחן קרע בלברום והמליץ על ניתוח. נבדקה אצלו עוד מספר פעמים במסגרת פרטית. ביצע את הניתוח בבי"ח ממשלתי. לאחר הניתוח המשיכו הכאבים והסתבר כי יש צורך בניתוח מתקן.

               הוגשה תביעה בנזיקין. המדינה טענה כי חל חוק הנכים וכי יש לדחות התביעה על הסף מחמת יחוד עילה. המשיבה טענה כי טופלה ע"י הרופא במסגרת צבאית ובמסגרת פרטית כך שלא ניתן להפריד הנזק, ויש לאפשר התביעה בנזיקין גם ביחס לטיפולים שבוצעו במסגרת הפרטית.

               בקשת המדינה לסילוק על הסף התקבלה.

"לאחר עיון ובחינה של מכלול טענות הצדדים וכן בהוראות החוק והפסיקה אליהן הפנו המבקשים, מצאתי להגיע למסקנה כי דין הבקשה להתקבל שכן תביעת המשיבה מקימה לה עילה לפי חוק הנכים ודינה להתברר רק במסגרת חוק זה, כשבמקביל לא עומדת לה עילת תביעה נזיקית נגד מי מהמבקשים.

הוראת סעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים הינה ברורה ומוחלטת ויש בה משום חסימת כל זכות תביעה אזרחית – נזיקית, כלפי המדינה, בגין נזקים שאירעו לחייל בתקופת שירותו ועקב שירותו. לצד האמור המחוקק קבע, כי חוק הנכים הוא שיהווה את המסלול הנכון והיחידי לתגמולו ושיקומו של מי שנפגע תוך ועקב שירותו הצבאי, כך שהמחוקק ייחד את עילת התביעה למסגרת חוק הנכים כאמור בהוראת סעיף 6 האמור.

חוק הנכים מקנה זכות לתגמולים ושיקום לנכה או לבן משפחה של נכה. המונח "נכות", המוגדר בחוק התגמולים, מדבר על "מחלה", "החמרת מחלה" או "חבלה" שאירעו "בתקופת שירותו ועקב שירותו" של החייל. ויודגש כי הזכאות לפי חוק התגמולים יכולה לחול גם במקרה שמחלה נגרמה או הוחמרה כתוצאה מטיפול רפואי במהלך השירות הצבאי (ר' ע"א 503/76 כהן נ' קצין התגמולים, פ"ד לא(2) 36; רע"א 8317/99 שוקרון נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(5), 321 והאסמכתאות שם).

במקרה דנן כאמור נטען בכתב התביעה ברחל בתך הקטנה כי המשיבה חשה לראשונה בכאבים (הרלוונטיים לאבחנה שבגינה נותחה) במהלך קורס הקצינים בו השתתפה (כשנה לאחר גיוסה לשירות סדיר) ומכלול הבדיקות והאבחונים כמו גם הניתוח נערכו בעת שירותה הצבאי.  יישום האמור על נסיבות המקרה לפני מביא לתוצאה לפיה חל החריג בסעיף 6 לחוק הנזיקים.

באם לחלץ את מהות טענות המשיבה בתגובתה, הרי שזו מבקשת בעיקר להיבנות מכך שההתייעצות והטיפול עובר לניתוח עם המבקש היו גם מאופיינים בכך שהם ניתנו על ידי האחרון במסגרת פרטית ולא רק בכובעו כגורם רפואי מטעם הצבא (בו פגשה לראשונה במתקן רפואי צבאי).

יש לדחות טענה זו מכל וכל; זאת לא רק משום שעסקינן בבקשה להפרדה בלתי אפשרית ומאולצת של מכלול הטיפול הרפואי, אלא שגם אם היא הייתי מכירה באפשרות להפרדה בין שני סוגי הייעוץ שהעניק המבקש למשיבה (על בסיס שני כובעיו והמסגרות השונות בהן פגש וטיפל במשיבה), ממילא על פי הפסיקה, אחריות המדינה על פי חוק הנכים כוללת גם אחריות לתוצאותיו של טיפול רשלני שקיבל מי שנפגע במהלך השירות ועקב השירות, אף אם הטיפול ניתן על ידי גורמים אזרחיים.

ובמה דברים אמורים; הפטור המעוגן בסעיף 6 האמור, שניתן תחילה למדינה, הורחב בתיקון מס' 3 תשמ"ט-1989, והוחל גם על שלוחי המדינה, כאמור בסעיף 7ב לחוק הנזיקים האזרחיים:

"7ב. פטור מאחריות בנזיקים שלוחי המדינה

(א)   בנסיבות שבהן אין המדינה אחראית בנזיקים לפי אחד הסעיפים 5 עד 7, יהא פטור מאחריות כאמור גם מי שבגללו היתה המדינה אחראית בנזיקים אילולא הסעיפים האמורים."

כעולה מסעיף זה, במקרים בהם קמה למדינה חסינות מפני תביעות, על פי סעיף 7 לחוק הנזיקים האזרחיים (המתייחס להעדר אחריות המדינה בין היתר מהחמרת מחלה שנגרמה בתקופת שירות הצבאי) מחיל סעיף 7ב האמור, חסינות זו גם על "מי שבגללו היתה המדינה אחראית בנזיקים". בהגדרה זו נכלל גם כל מוסד רפואי אשר אליו נשלח/פנה החייל לשם קבלת טיפול רפואי בגין פגיעה במהלך השירות ועקב השירות, שכן, כאמור לעיל, על פי חוק התגמולים אחראית המדינה לפצות את הנפגע, גם על נזק שנגרם לו בגין רשלנות המוסד הרפואי בטיפול בו. (ר' והשווה גם עם ע"א (מחוזי-ת"א) 2507/07 ארז שדיאל נ' משרד הביטחון – קצין התגמולים [פורסם במאגרים] (28/7/09); ת.א. (מחוזי-חיפה) 3183-05-12 בית חולים שערי צדק נ. מסאלחה [פורסם במאגרים] (26/2/13); רע"א 2270-10-19 מדינת ישראל נ' א' ו' ואח' [פורסם במאגרים] (26/12/19)).

מכאן, מתבקשת המסקנה כי יש לראות גם במבקש כגורם רפואי המהווה שלוח המדינה בנסיבות העניין, וכ-"מי שבגללו" אחראית המדינה לפצות את הנפגע בפיצוי שהיא הייתה מחויבת בו לולא הרשלנות (ככל שאכן התרשל)…..

הנה כי כן, המצב המשפטי בענייננו ברור ואינו יכול להיות נתון לשיקולי נוחות כאלה ואחרים של המשיבה; פגיעה נטענת שאירעה לה במהלך שירות צבאי וטענות לרשלנות בטיפול רפואי שניתן במהלך השירות הצבאי, אף אם הטיפול ניתן על ידי גורמים אזרחים – מהווים מצב שנגרם "עקב השירות הצבאי" ועניינים מסוג זה אמורים להידון בפני קצין התגמולים ולא בתביעה נזיקית בבית משפט אזרחי. בנסיבות אלה יש לדחות כל טענה מצד המשיבה אודות סגירת הדלת להוכחת נזקיה ופגיעה בזכותה לקבל את יומה, שכן יש בנמצא מתווה ברור למיצוי ובירור טענותיה ומשעה שעולה כי האחרונה בחרה שלא ללכת בו, אין לה אלא להלין על עצמה."

הערה: הקביעות של ביהמ"ש מנוסחות בצורה כללית שעלולה להטעות. נראה כי בבסיס ההחלטה עמדה העובדה שההפניה הראשונית לטיפול ע"י הרופא היתה מטעם הצבא. כמו כן נראה שבכתב התביעה נטען לקשר בין הופעת הכאבים או החמרתם לבין האימונים בקורס קצינים.

  

3524.     רע"א 2270-10-19 מדינת ישראל נ' א' ו'.  מחוזי ת"א, 26.12.19, פורסם בנבו.

               המשיבה הופנתה בהיותה חיילת, לבי"ח איכילוב, ובוצע לה ניתוח בחשד לדלקת חריפה בתוספתן. לאחר הניתוח סבלה מכאבי בטן ולטענתה בעת הניתוח נותר גוף זר בגופה, הגורם לכאבים ושקיים סיכון בהוצאתו. הגישה תביעה בנזיקין נגד המדינה בטענה שהניתוח היה רשלני. המדינה טענה כי יש לדחות את התביעה על הסף בשל יחוד העילה, וכי חוק הנכים חל על נסיבות המקרה.

               המשיבה הגישה תביעה לפי חוק הנכים ונדחתה בנימוק שלא נמצאה עדות לרשלנות בניתוח ולא הוכח קשר סיבתי בין התלונות על כאבי בטן תחתונה לבין הניתוח. בהבהרה להחלטה צויין כי הדחיה הינה משום שלא הוכחה רשלנות רפואית ולא בנימוק שאין קשר בין השירות לרשלנות רפואית וכי קצין התגמולים מכיר בכך שככל שיגרם לחייל נזק בשל טיפול רפואי רשלני הרלבנטי לשירות, גם אם התבצע ע"י גורמים אזרחיים, אזי קיים קשר לשירות. כן צוין בהבהרה כי אם בעתיד יוכח קיומו של גוף זר באגן, ניתן יהיה לבחון מחדש את ההחלטה.

               לאור ההחלטה חזרה המשיבה והגישה תביעה בנזקין. המדינה חזרה וטענה לדחיה על הסף מהטעם של יחוד עילה. בקשת המדינה נדחתה ועל החלטה זו הוגש הבר"ע למחוזי.

               הש' עינת רביד עמדה בהחלטתה על הנסיבות בהן חל חוק הנכים וכפועל יוצא מכך מתקיים יחוד העילה, ועל ההבדל בין דחיית תביעה לפי חוק הנכים מהטעם שלא קיימת עילה לפי חוק הנכים – שאז פתוחה בפני התובע האפשרות להגיש תביעה בנזיקין, לבין דחיה כמו במקרה דנן, מהטעם שלא הוכחה רשלנות, שאז אין אפשרות לתובע להגיש תביעה בנזקין.

               וכך נפסק:

               "רקע נורמטיבי

על פי סעיף 6 לחוק, נהנית המדינה מחסינות מפני תביעות נזיקין, בגין חבלה שנגרמה (או         הוחמרה) בשירות הצבאי. סעיף 6 לחוק אחריות המדינה, קובע:

"6.   חבלה שנגרמה בשירות צבאי

א.   אין המדינה  אחראית  בנזיקים על  חבלה  שנחבל אדם ועל מחלה או   

      החמרת מחלה שנגרמו לו בתקופת שירותו הצבאי עקב שירותו הצבאי.

                     ב. 'שירות צבאי'  בסעיף  זה פירושו  כבחוק  הנכים (תגמולים  ושיקום)

                         התשי"ט-1949."

הוראה זו המקנה למדינה פטור מאחריות בנזיקין מקיימת יחס של "כלים שלובים" עם ההוראות המקנות לנפגע סעד בגדר חוק הנכים, במובן זה שקיומה של עילה על פי חוק הנכים "מרוקנת" את יכולתו של הנפגע לתבוע את המדינה בנזיקין.

העיקרון בדבר ייחוד העילה מכוון לחול על נזקי גוף הנובעים מאירוע שהתרחש "בעת" השירות הצבאי ו"עקב" השירות הצבאי. על כך ניתן ללמוד מהגדרת המונח "נכות" המזכה בתגמולים על פי חוק הנכים בשילוב עם הוראת הפטור שבסעיף 6(א) לחוק הנזיקים האזרחיים. שתי ההוראות הללו מתייחסות לחבלה, מחלה או החמרת מחלה אשר נגרמו לאדם "בתקופת שירותו הצבאי עקב שירותו הצבאי". על כן, אין הנפגע בנסיבות אלה יכול להישמע בתביעה נזיקית נגד המדינה לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו [ראו ע"א 7468/10 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (25.12.2011), ע"א 3349/13 דורון זהבי נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון [פורסם בנבו] (21.10.2015)].

כבר בע"א 289/59 קצין התגמולים נ' שנדור כהן [פורסם בנבו] (31.7.1960) נקבע כי נזק גוף שאירע לחייל מחמת רשלנות רופאים, שהחייל הופנה לטיפולם על ידי הצבא, אשר לא אבחנו במועד את מחלתו, כדין כל פגיעה אחרת שאירעה לחייל תוך ועקב שירותו. במקרה כזה יהיה זכאי החייל לתגמולים אך לא לפיצוי נזיקי מטעם המדינה בגין הנזקים שנגרמו לחייל בשל רשלנות זאת.

על פי הפסיקה, אחריות המדינה על פי חוק הנכים כוללת גם אחריות לתוצאותיו של טיפול רשלני שקיבל מי שנפגע במהלך השירות ועקב השירות, אף אם הטיפול ניתן על ידי גורמים אזרחיים [ראו ע"א (מחוזי תל אביב-יפו) 835/84 שלמה מלמד נ' קצין התגמולים, [פורסם בנבו] תשמ"ו(3) 173, רע"א 4391/98, קצין התגמולים נ' עמר, פ"ד נ"ג (2), 673, דנ"א 2861/99 קצין התגמולים נגד מאיר עמר [פורסם בנבו] (27.5.1999)]. ראו גם בע"א 8317/99 שלמה שוקרון נ' מדינת ישראל, פ"ד נו (5) 321 (2002) בו נכתב כי "מקום שהטיפול הרפואי שניתן לאדם בתקופת שירותו הצבאי סטה מ"כללי האמנות הרפואית", ומקום שבו בשל סטייה זו נגרמה מחלתו של החייל או הוחמרה, נקשר הקשר הסיבתי הדרוש." (עמוד 329). ראו גם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בע"א (מחוזי תל אביב-יפו) 2507/07 ארז שדיאל נ' משרד הביטחון- קצין התגמולים [פורסם בנבו] (28.07.2009), סעיף 14 לפסק הדין:

"חובתו של חייל להיזקק לשירות רפואי במסגרת שירותו הצבאי היא חלק מתנאי שירותו ולפיכך, הטיפול הרפואי הוא "עקב" (סעיף 1 לחוק הנכים) שירותו בצבא ומכאן שבדרך כלל טיפול רפואי שקיבל חייל במהלך שירותו הצבאי ייחשב כחלק משירותו הצבאי. יחד עם זאת, עדיין מוטלת על החייל החובה להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הטיפול הרפואי שקיבל לבין הנזק (ע"א (חיפה) 3194/04 אברג'יל נ' קצין תגמולים (לא פורסם, [פורסם בנבו] ,5.7.06) וכן ע"א (חיפה) 3511/06  אלפסי נ' קצין תגמולים (לא פורסם, [פורסם בנבו], 5.8.08)) דהיינו, שכתוצאה ממתן טיפול רפואי שחרג מהרגיל והמקובל, נגרמה או הוחמרה מחלתו של המערער…".

 

ומן הכלל אל הפרט

בית משפט השלום קבע כי היות ו"קצין תגמולים דחה את תביעת המשיבה בהעדר קשר לשירות, משכך ולאור ע"א 303/75 מדינת ישראל נ' אילן רפאל, פד"י כ"ט (2) 601 (1975)… מקום בו האירוע אינו בא בגדר חוק הנכים, אין תחולה לאמור בסעיף 6 לחוק".

לא מצאתי לקבל את קביעתו של בית המשפט השלום בעניין זה.

דחיית תביעה על ידי קצין תגמולים אינה מקימה זכות לתביעה נזיקית נגד המדינה. השאלה  שיש לשאול במקרים אלה היא, האם קיימת עילת תביעה בהתאם לחוק הנכים, כאשר אם קיימת עילה כזאת, יש לבררה בפני קצין תגמולים בלבד; ואם לא קיימת עילה, תקום זכות תביעה בנזיקין גם אם נדחתה התביעה על פי חוק הנכים. לעניין זה ראו ע"א 4044/07 פרייברג זהר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (22.3.09), שם קבע בית המשפט העליון כי מקום בו קיימת לנכה זכות תביעה לפי חוק הנכים, אך זו נחסמה בשל תקופת ההתיישנות שעל פי חוק הנכים, עדיין חסומה בפניו הדרך לתביעה ברשלנות, וזאת מכוח סעיף 6 לחוק הניזיקים האזרחיים.

בעניין שבפני, נקבע בהחלטת הדחייה שהוציא קצין תגמולים כי תביעת המשיבה נדחית לאחר שלא נמצאה עדות לרשלנות בניתוח או בטיפול לאחריו, ולא הוכח קשר סיבתי בין תלונותיה בגין כאבי בטן תחתונה לתנאי השירות הצבאי. עוד צוין, כי ההחלטה התקבלה על בסיס החומר העובדתי והרפואי שהונח בפני קצין התגמולים, לרבות חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעמו, ד"ר בעז שגיא.

מעיון בהחלטת קצין תגמולים עולה כי תביעת המשיבה נדחתה בשל אי קיומה של רשלנות בניתוח או בטיפול לאחריו. מכאן שקצין תגמולים אינו כופר בכך, ועל פי הפסיקה אף אינו יכול לכפור בכך, שלו הייתה מוכחת רשלנות רפואית בטיפול במשיבה, היה קם קשר סיבתי לשירות הצבאי, ותביעתה של המשיבה הייתה מתקבלת על פי חוק הנכים.

לו סבר קצין תגמולים כי הטענה לרשלנות בטיפול הרפואי איננה מקימה קשר סיבתי לשירות הצבאי, לא היה קם הצורך בהפניית המשיבה לבדיקה ולקבלת חוות דעת רפואית מטעמו של קצין תגמולים. בפועל, קצין תגמולים העביר את תביעתה של המשיבה לבדיקה על ידי מומחה מטעמו, אשר בחן את התביעה לגופה, וקבע כי אין עדות לרשלנות בניתוח או בטיפול שלאחריו, מכאן שקצין התגמולים הכיר בעילה על פי חוק הנכים, בדק אותה, ודחה אותה לגופה.

עוד ציין המומחה בחוות דעתו כי במידה ויוכח קיומו של גוף זר באגן, התיק יידון בשנית. הקביעה בחוות הדעת לפיה המשיבה תוכל לפנות לקצין התגמולים בעתיד, משמעה כי זכותה של המשיבה לברר את תביעתה מול קצין תגמולים לא נחסמה בשל העדר עילה על פי חוק הנכים, אלא בשל כך שלא הוכחה טענתה לרשלנות. בהתאם לחוות הדעת, למשיבה פתוחה הדרך לבקש את בחינת תביעתה בעתיד בפני קצין התגמולים, וזאת ככל שתצליח להוכיח טענתה בעניין קיומו של גוף זר.

במכתב ההבהרה שהוצא על ידי קצין התגמולים צוין כי תביעתה של המשיבה נדחתה, לא בשל העדר קשר סיבתי בין השירות לרשלנות הרפואית ככל שהייתה, שכן קצין התגמולים מכיר בכך כי ככל שתוכח רשלנות רפואית בגין טיפול רשלני הרלוונטי לשירות, גם אם ניתן על ידי גורמים אזרחיים, אזי הנכות נגרמה או הוחמרה על ידי השירות. אך היות ולא הוכח אירוע רשלנות נדחתה התביעה להכרה בנכות. עוד צוין בהחלטת ההבהרה, כפי שצוין בחוות הדעת, שניתנה על ידי ד"ר שגיא, כי ככל שיוכח בעתיד קיומו של גוף זר באגן ניתן יהיה לבחון ההחלטה מחדש".

הערעור התקבל וביהמ"ש הורה על סילוק תביעת המשיבה על הסף, מחמת יחוד עילה.

 

 

3046. ת"א (נצ') 11-11 -**** מדינת ישראל נ' א"ט , שלום נצרת 15.4.12

          המשיב הגיש תביעה בנזיקין נגד המדינה בטענה שנגרמו לו נזקים עקב טיפול רפואי רשלני, והתנהגות לא ראויה של מפקדיו. בקשת המדינה לסילוק התביעה על הסף התקבלה. יכול לתבוע רק לפי חוק הנכים. חוק הנזיקים האזרחיים וחוק הנכים יצרו הסדר סימטרי לפיו, מצד אחד אין בידי חייל שנפגע תוך ועקב השירות לתבוע את המדינה על נזקיו, ומצד שני הוא זוכה לתגמולים במסגרת חוק הנכים. 

3063. ת"א 10- 09- ***** ש"ב נ' מועצה אזורית מגילות ים המלח ואח', השלום ירושלים 25.7.12.

            התובעת נפצעה קשה בתאונה בהיותה חיילת בשירות חובה בחופשה. הגישה תביעת נזיקין כנגד נתעים שונים ובכללם המדינה. ביהמ"ש דן בשאלה האם ניזוק הזכאי לגמלה עפ"י חוק הנכים רשאי להגיש תביעה נגד המדינה עפ"י פקודת הנזיקין, ומה היחס בין הוראת סעיף 36 לחוק הנכים, להוראות סעיפים 6 ו – 7 לחוק הנזקים האזרחיים (אחריות המדינה). 

            נפסק: נכה הזכאי לתגמולים לפי חוק הנכים זכאי גם להגיש תביעה עפ"י פקודת הנזקיקין אך לא רשאי לקבל פיצויים לפי שני החוקים, אלא עפ"י אחד מהם בהתאם לבחירתו. הברירה העודת לנכה לתבוע את המזיק הינה רק נגד מזיק שאינו המדינה. 

            עקרון זה חל גם כאשר מדובר בפגיעה בחופשה בנסיבות המזכות בהכרה לפי חוק הנכים. 

3123. א 06/***** תב"ט נ' ד"ר ניב ומדינת ישראל, שלום ת"א, 12.11.06. פורס בנבו.

התובע טען שבהיותו חייל נגרם לו נזק עקב טיפול רפואי רשלני של רופא בחר"פ. המדינה ביקשה לדחות התביעה על הסף מאחר ומדובר בפגיעה תוך ועקב השירות, הנמצאת בגדרו של חוק הנכים, ומכח סעיף 6 לחוק אחריות המדינה. התובע טען כי לפי חוק הנכים עלול להיוותר ללא כל פיצוי אם נכותו נמוכה מ 10%, ולכן יש לאפשר לו  לתבוע בנזיקין. הטענה נדחתה. נקבע כי נזק מטיפול רפואי רשלני  במהלך השירות הוא נזק עקב השירות, וכי בפני התובע פתוח אך ורק המסלול של חוק הנכים. ביהמ"ש הורה על מחיקת התביעה האזרחית.

3126. בש"א 07/***** צ"כ נ' א"ז, מחוזי ת"א, ש' אורנשטיין, 11.5.08. פורסם בנבו.

               התובע טען שנגרמה לו נכות עקב טיפול רפואי רשלני שקיבל בזמן השירות הצבאי, בהפניית הצבא, בי"ח איכילוב. הוכר ע"י קצין תגמולים ב 10% נכות. הגיש תביעת נזיקין כנגד הרופא. טען כי נכותו התפקודית גבוהה וכי הפיצוי על פי חוק הנכי םאינו מכסה הנזק, ויש לאפשר לו לתבוע ההפרש. ביהמ"ש קיבל את הבקשה לסילוק על הסף של התביעה. בהתקיים קשר סיבתי בין השירות לנכות קם הפטור מאחריות המדינה בהתאם לסעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים.

3171. בש"א 17882/06 (בתיק א 919/06) מדינת ישראל נ' עזבון ר ז"ל, מחוזי חיפה, 11.3.07. פורסם בנבו.

בתם המנוחה של התובעים סבלה מגידול בראש. הגישו תביעהבנזיקין  כנגד המדינה בגין רשלנות בטיפול רפואי  בתקופת השירות. טענו כי מצבה החמיר עקב כך. התקבלה בקשת המדינה למחיקה על הסף. אם היתה רשלנות שגרמה להחמרת מצב יהיו זכאים לתגמולים לפי חוק משפחות.

ביהמ"ש התייחס לנושא אחריות צה"ל לטיפול הרפואי: "ההלכה היא, כי כיוון שחייל מנוע מלפנות לקבלת טיפול רפואי ע"י גורם אזרחי, לפיכך 'מרובה כפל כפליים אחריותם של רופאי הצבא…".

3186. ת"א 32692-06-12 ר.א נ' מ"י, מחוזי באר שבע, 13.7.13, פורסם בנבו.

המערער נפגע בגבו בשירות הצבאי והוכר כנכה צה"ל. לאחר שנים הסתבר שלקה בבכטרב. הגיש תביעה לפי חוק הנכים והוכר בהחמרה. הגיש תביעה נוספת בנזיקין כנגד המדינה בטענה שרופאי הצבא ומשהב"ט התרשלו באיבחון המחלה וכך נמנע ממנו טיפול במועד, ונגרם נזק. טען שההכרה לפי חוק הנכים חלה רק ממועד התביעה, לאחר איבחון המחלה, ואינו מקבל פיצוי על כל הזקים שקדמו לאיבחון. התביעה נדחתה על הסף בין היתר מכח סעיף 6 (א) לחוק אחריות המדינה והטעם של יחוד העילה. נדחתה טענת התובע כנגד צמצום בפרשנות של יחוד העילה. "בהזדמנויות שונות ניסו תובעים לתבוע את המדינה בהליכים עוקפים לחוק התגמולים: אם בכדי להתגבר על התיישנותן של זכויות, אם בתקווה לזכות בפיצוי בגין תקופות – עבר ואם בתקווה לזכות בסכומים גבוהים יותר. עמדתו העקבית של בית המשפט העליון היתה כי דין אחד ודיין אחד לכולם: הדין הוא חוק התגמולים והדיין הוא הערכאות המינהליות והשיפוטיות המוסמכות על פיו".

3342. ת"א 16 – 02 – ***** פלוני נ' מדינת ישראל, השלום חיפה. 5.10.16. פורסם בנבו.

               התובע הגיש תביעת נזיקין כנגד בי"ח רמב"ם, בגין רשלנות רפואית לכאורה במהלך ניתוח  שבוצע בעת שהיה חייל בשירות צבאי. המדינה ביקשה כי התביעה תדחה על הסף, שכן התובע היה חייל בשירות סדיר והטיפול הרפואי ניתן לו עקב השירות הצבאי, ולפיכך על התובע למצות תביעתו לפי חוק הנכים. התובע טען מצידו כי מאחר והוא מוכר ע"י הביטוח הלאומי ומקבל תגמולים בנכות כללית, צפויה תביעתו לפי חוק הנכים להדחות, ולכן אין למנוע ממנו להגיש התביעה בנזיקין.

               ביהמ"ש עמד על ההלכה לפיה נכות שנגרמה לחייל במהלך השירות מחמת רשלנות רופאים הינה נכות שנגרמה "עקב השירות" ומזכה בהכרה לפי חוק הנכים. (תוך סקירת פס"ד והפניה אליהם). עם זאת, נקבע כי התביעה לא תדחה על הסף, אלא רק תמחק עם אפשרות חידוש, ע"מ לאפשר לתובע להגיש תביעה לפי חוק הנכים, ואם אכן ההכרה במוסד לביטוח לאומי תביא לדחיית תביעה זו, יוכל לחדש את תביעת הנזיקין.

"עם זאת, נוכח טענת המשיב כי פנייתו למל"ל תביא לדחיית התביעה מול קצין התגמולים, ומאחר ולא ניתן להעמיד את המשיב ללא סעד לטענת הרשלנות לכאורה בטיפול בו אני מורה על מחיקת התביעה ולא דחייתה. המשיב יוכל לפנות לקצין התגמולים בתביעה על פי חוק הנכים, ובמידה ותביעתו תדחה יוכל לחדש את תביעתו כאן."

3374. ת"א 17- 02-**** ל.א ואח' נ' מדינת ישראל, ביהמ"ש השלום ת"א, הש' ש. מזרחי. 28.9.17. פורסם בנבו.

               התובעים הם יורשי המנוחה ל.א שהתאבדה בעת שהיתה בשירות קבע. היורשים הגישו תביעה להכרת זכות לפי חוק משפחות בטענה שההתאבדות נגרמה עקב לחצים בשירות. התביעה נדחתה וערעור על החלטת הדחיה נמצא בברור.

               בנוסף, הגישו היורשים תביעה בנזיקין כנגד המדינה, בטענה כי בשל כשלים ביורוקרטיים לא גויסה המנוחה לשירות קבע מיד עם תחילת תפקידה וכתוצאה מכך, עקב תקופת ביטוח קצרה, נדחתה תביעת היורשים לקבלת תגמולי ביטוח בגין מקרה מותה של המנוחה. רשלנות המדינה גרמה אבדן תגמולי ביטוח.

               המדינה ביקשה לסלק התביעה על הסף נוכח עקרון יחוד העילה. לחלופין ביקשה המדינה להורות על התליית ההליכים בתביעה בנזיקין עד לקבלת פס"ד בערעור שהוגש על החלטת קצין התגמולים. התובעים, מנגד, טענו כי מדובר בתביעות בעילות נפרדות וכי אין קשר בין עילת התביעה הנזיקית לבין קבלת אחריות של המדינה למותה של המנוחה. שתי הבקשות של המדינה נדחו.

               ביהמ"ש עמד על כך שסילוק תביעה על הסף הינו צעד חריג שהשימוש בו יעשה אך ורק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן.

ביהמ"ש קבע כי "בשלב זה לא ניתן לשלול את טענת התובעים כי התביעה דנן מנותקת משאלת אחריותו של צה"ל למות המנוחה, וכי המדובר בייחוס התנהלות רשלנית לרשויות הצבא בכל הנוגע לבירוקרטיה הכושלת בסיווג השירות של המנוחה בניגוד לשאלת אחריותו של הצבא למות המנוחה הנדון במסגרת הערעור התלוי ועומד בבית משפט השלום בראשון לציון. ודוק, אין המדובר במסכת אחת של התנהגות עוולתית אלא במחדל רשלני שקדם למותה של המנוחה, ואשר ההשתלשלות העובדתית הנוגעת לו אינה קשורה לנסיבות שהובילו, לטענת המשיבים, למות המנוחה."

לענין השאלה האם לתובעים זכות לתבוע פיצוי בעילה נזיקית, קבע ביהמ"ש:

"סע' 7 לחוק הנזיקים האזרחיים, שכותרתו "מוות שנגרם בשירות צבאי", קובע:

                                      "(א) אין המדינה אחראית בנזיקים על מותו של אדם שבא כתוצאה

                                      מחבלה שנחבל, או ממחלה, או מהחמרת מחלה שנגרמו לו בתקופת

                              שירותו הצבאי עקב שירותו הצבאי.

                              (ב) 'שירות צבאי', בסעיף זה, פירושו כבחוק משפחות חיילים שנספו              במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י – 1950".

בסעיף זה (כמו בסעיף 6 לחוק) מוענקת למדינה חסינות ואין היא חבה בנזיקין, עקב מקרה נזק שאירע לחייל תוך כדי ועקב שירותו הצבאי.

לצד זאת, חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) מסדיר מנגנון של פיצוי למשפחות חיילים שנספו במערכה. תשלום התגמולים במקרה כזה אינו מותנה בהוכחת אחריות על בסיס אשם (ע"א 303/75 מדינת ישראל נ' רפאל, פ"ד כט(2) 601)

נראה כי הנטייה בפסיקה היא לפרש בצמצום את הוראות סעיפים 6 ו-7 לחוק הנזיקים האזרחיים, במצבים בהם נזקו של התובע נובע ממחדל רשלני של המדינה שאירע במנותק מאירוע המוות או הפציעה ובנסיבות בהן אין הניזוק יכול להיפרע במסגרת חוק התגמולים/ חוק המשפחות בשל חסינות המדינה. זאת מאחר שהחסינות המוקנית למדינה בסעיפים 6 ו-7 לחוק הנזיקים האזרחיים, מוקנית על רקע קיומם של הסדרים חוקיים אחרים המבטיחים פיצוי לנפגעים או לבני משפחותיהם, ללא כל צורך בהוכחת אחריות.

במקרה דנן, כאמור נראה כי המחדלים הרשלניים הנטענים בתביעה דנן מנותקים משאלת אחריותו של צה"ל למות המנוחה- ברי כי אין כל דמיון בין מצגי שווא לכאורה לגבי סיווג השירות של המנוחה וההשלכות הנובעות מכך מבחינת תוקפה של פוליסת הביטוח, לבין טענה לתנאי שירות דוחקים ולחוצים שהובילו כנטען למצוקה נפשית ואל מותה הטרגי של המנוחה.

ודוק, מעיון בפוליסת הביטוח ובמכתב הדחייה ניכר כי הסיבה בגינה נדחתה התביעה לקבלת תגמולי ביטוח אינה קשורה כלל וכלל בנסיבות שהובילו למותה ו/או בשאלת אחריותו של הצבא לכך, אלא קשורה בטבורה לעובדה כי ההתאבדות ארעה בתוך השנה הראשונה מיום ההצטרפות לביטוח, ותו לא.

על כן, הטענה לצפיות בהקשר התביעה שלפני היא לכל נזק (החוסה תחת הפוליסה) העלול להיגרם לחייל בשירות קבע אשר הצטרף לפוליסה הנ"ל ולא סווג כראוי ע"י מי משלטונות הצבא, ולאו דווקא להתאבדות כפי שארעה בנסיבות המקרה דנן.

אף הסעדים הנתבעים בהליך זה אינם ברי פיצוי לפי חוק המשפחות- להבדיל מהערעור התלוי ועומד, הסעד המבוקש כאן הוא תשלום תגמולי הביטוח. סעד זה מגלם בתוכו גם פן הצהרתי כי המנוחה תוכר כמי שגויסה לשירות קבע החל מיום 11.3.13. חוק משפחות חיילים ממילא אינו מאפשר פיצוי בגין אובדן הזכות החוזית לתשלום תגמולי ביטוח על פי הפוליסה.

נוכח האמור לעיל, הדעת נותנת כי תוצאת הדיון בערעור המתנהל בפני כב' הוועדה בבית המשפט בראשון לציון, ממילא אינה גורעת מזכותם של המשיבים לתבוע בגין אובדן תגמולי הפוליסה.

אשר על כן, לא ראיתי טעם בהתליית ההליך דנן עד למתן הכרעה בערעור."

3498.     רע"א 14 –  **** פלוני נ' קצין תגמולים, בהיהמ"ש העליון. 17.1.17. פורסם בנבו.

 

               המשיב חייל צה"ל שנפגע במבצע לעצירת המרמרה. הוכר כנכה צה"ל. במהלך המבצע צולם ע"י אנשי המרמרה כשהוא פצוע וחבול וללא כיסוי פנים. נציגי הצבא החרימו את הציוד האלקטרוני אך התרשלו בבידוק ולא גילו את תמונותיו, שפורסמו בהמשך ברחבי העולם. הגיש תביעת נזיקין נגד המדינה בעילות נזקיות רבות: פגיעה בפרטיות, פגיעה בשמו הטוב ובבטחונו האישי, פגיעה בחופש התנועה שלו בשל חששו מגורמי טרור ומצווי מעצר ופגיעה בחופש העיסוק, עקב חששו לצאת לעבודה בחו"ל.

               המבקשת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף, לפי סעיף 6 (א) לחוק הנזיקים האזרחייים (אחריו המדינה). הבקשה נדחתה ועל כך בקשת הערעור.

               בקשת רשות הערעור נדחתה. שופטי הרוב דחו הבקשה בנימוק של העדר עמידה באמות המידה למתן רשות ערעור, בפרט כשמדובר בהחלטת ביניים, כאשר אחד מהם, הש' סולברג, ציין כי לדעתו סעיף 6 מוגבל בתחולתו ואינו מונע הגשת תביעה שאינה בגין נכות, בעוד שהשופט מזוז סבר שאין הדברים כך. שופט המיעוט הנדל, סבר כי כלל יחוד העילה אינו חל במקרה זה.

הש' הנדל: דן בהיקף התחולה של סעיף 6, לענין יחוד העילה. "הסעיף אינו אומר – "אין המדינה אחראית בנזיקים שנגרמו לו בתקופת שירותו הצבאי עקב שירותו הצבאי". המחוקק הגביל את היעדר האחריות לראשים ספציפיים – "חבלה שנחבל אדם, ועל מחלה או החמרת מחלה". לשון החוק אינה טומנת בחובה קביעה רחבה יותר, הפוטרת את המדינה מכל אחריות נזיקית כלפי חייל שנפגע בתקופת שירותו הצבאי ועקב שירותו. אין בפנינו מונח שסתום עמום, שדרכו ניתן לקרוא ולפרש את הסעיף כמכיל וכרחב בהרבה. הסעיף לא נקבע ככזה שמעניק למדינה חסינות גמורה. לשון החוק פשוטה ובהירה. זו מצוות המחוקק. המדינה מוגנת מפני תביעה במקרים בהם נגרמה לאדם חבלה, מחלה, או החמרת מחלה, שנגרמו בתקופת השירות ועקב השירות. באלו המקרים המדינה מוגנת מפני תביעה. באלו, ובאלו בלבד."

  "תכלית חוק אחריות המדינה וחוק הנכים בכלל, ותכלית סעיף 6(א) לחוק אחריות המדינה בפרט, ניתנת להבנה. המדינה שולחת את מיטב בניה ובנותיה לשירות רב סיכונים, במהלכו עלולים הם להיפצע, ללקות במחלות גופניות או נפשיות, ואף לאבד את חייהם, חלילה וחס. אלה הסיכונים העיקריים הגלומים בשירות צבאי מנדטורי, שאינו נתון לבחירה או לוויתור. בכדי לתמוך ולסייע לאותם חיילים שנפגעו בדרך של מחלה, החמרת מחלה או חבלה בעת השירות הצבאי, יצרה המדינה מעין "רשת ביטחון". חקיקה סוציאלית בדמות חוק הנכים נועדה לסייע לחיילים הללו, שהרע התממש בעניינם. עסקינן בהסדר מיוחד – סוג של אחריות שלא על פי כללי דיני הנזיקין. אך שטר ושוברו בצידו. יחד עם הסיוע – אם בתגמולים או בצדדים אחרים – נקבע גם פטור של המדינה מנשיאה באחריות נזיקית ביחס לפגיעות מעין אלה. המחוקק פתח את שער התשלום, והגבילו על פי מתווה ייחודי. זוהי דוגמא של צדק חלוקתי בשדה הקרב. כך בראיה של התפקיד הייחודי של החייל, וחובת המדינה לדאוג לו במקרה של גרימת נכות עקב ותוך כדי השירות".

הש' הנדל אינו מקבל את טענת המדינה כי תכלית החוק היא גם למנוע התדיינות משפטית בין חייל לבין המדינה במסגרת דיני הנזיקים האזריים. הדבר אמור למנוע מצבים בהם שיקול דעתו ומעשיו של הצבא בפעולות מבצעיות ייתקפו ע"י בתי משפט אזרחיים. רציונל זה לדברי המבקשת, תומך בפרשנות מרחיבה של דברי החוק". הש' הנדל קובע כי תכלית זו, של מניעת התדיינות, היא לכל היותר תכלית משנית.

"המבקשת מציינת כי גם ההכרה במשיב כנכה צה"ל וגם תביעתו הנזיקית –מתבססות על אירוע אחד. לכך ניתן להשיב כי אף אם נתאר את מקרהו של המשיב כסיפור אחד, תביעתו כאן מתייחסת לחלק אחר של אותו סיפור. במילים אחרות – הדרכים מתפצלות. כאמור, סעיף 6(א) לחוק קובע נזקים ספציפיים שמהם פטורה המדינה – חבלה, מחלה או החמרת מחלה. לכך קם ייחוד עילה, כפי שדנו לעיל. אולם, הנזק בגינו תובע המשיב כלל אינו נוגע בראשי נזק אלו. המשיב הוכר כנכה צה"ל בגין האלימות הקשה אותה ספג על סיפון אותה ספינה, ובעקבות הנזקים הנפשיים שנגרמו לו בגין אלימות זו. מנגד, את תביעותיו הנזיקיות בענייננו מבסס המשיב על ראשי נזק שונים, שנגרמו לטענתו כתוצאה מתשתית עובדתית אחרת. לדבריו, התרשלה המדינה – לאחר תום האירוע שבו נפגע המשיב – באי מניעת הפצת תמונותיו בכל העולם. ההתרשלות הנטענת הזאת, שבעקבותיה פורסם קלסתר פניו ברשתות האינטרנט, היא זו שהקימה את עילות התביעה המתבררות בהליך העיקרי. אין קשר מחייב בין ההתרשלות בסוגיות מושא התביעה בהליך זה, לבין הפגיעות הפיזיות והנפשיות מהן סובל המשיב, שבגינן הוכר כנכה צה"ל לפי חוק הנכים. במקרה זה – העובדות, העילות וראשי הנזק – שונים בשתי התביעות. טענות אלה יש לברר בערכאה קמא, ואין הצדקה לדחיית התביעה על הסף כאילו עסקינן בהכרח בתביעה לכפל פיצוי."

  בעיניי, התוצאה אליה הגענו – המפרידה בין תביעות לנזקי גוף ונפש, לבין נזקים אחרים – מתווה גישה משפטית ראויה לתחום המשפט בו אנו עוסקים. כאשר מדובר בנזק מסוג של חבלה, מחלה או החמרת מחלה, שנגרם לחייל עקב ותוך כדי שירותו, חשוב לאמץ דין בעל מאפיינים סוציאליים. פגיעה מעין זו, שנגרמה לחייל שמשקיע את מיטב שנותיו בשירות הצבא, ולעיתים עד כדי סיכון חייו על כל המשתמע מכך, דורשת פתרון מעשי – קרי כלכלי – לחייל. זאת כאשר עסקינן בפגיעה רפואית לחייל שהיה חלק מהמארג הצבאי. התוצאה, לפיה עלול החייל להיוותר עם מציאות קשה שפקדה אותו, נעדר אמצעים כלכליים להתמודד עימה – קשה במיוחד. מצב כזה עשוי להשפיע לא רק עליו, אלא גם על סביבתו. כשם שהיעדר סיוע כלכלי לחייל הנפגע עשוי לפגום במוטיבציה של חיילים פוטנציאליים, כך סיוע ופיצוי ללא הוכחת התרשלות עשויה לשדר מסר חיובי למתגייסים אחרים. לכן נראה כי יצירת אחריות ללא אשמה – הסדר סוציאלי – כמעט מתבקשת. שונים פני הדברים כאשר מדובר בנזק שאינו עומד בגרעין התפקוד היומיומי של חייל. בתביעה מעין זו – איזון ראוי עשוי להיות כי החייל יכול לתבוע, אך תוצאה חיובית אינה מובטחת לו, גם אם נגרם נזק תוך כדי ועקב השירות. כמובן יתכן הסדר חקיקתי אחר. אך כל אשר ברצוני להראות הוא כי המצב הקיים, כפי שהוצג, בעל היגיון פנימי הנובע משיקולים עניינים וצודקים על פניהם".

" לסיכום הדברים: סעיף 6(א) לחוק אחריות המדינה חוסם תביעות נזיקיות של חיילים רק במקרה של חבלה, מחלה או החמרת מחלה. במקרים אלו יוחדה עילת התביעה לחוק הנכים בלבד, וחיילים לא יוכלו לתבוע בנזיקין את המדינה. חוק הנכים ממצה את זכויותיהם במקרה זה. אולם, תביעה נזיקית בעילה אחרת, שלא נובעת מהחבלה, מחלה או החמרת מחלת החייל – אינה חסומה על ידי סעיף 6(א) לחוק אחריות המדינה, וכלל ייחוד העילה אינו חל עליה. למרות שבמקרה שבפנינו המשיב נפגע "בתקופת שירותו הצבאי ועקב שירותו הצבאי", ואף הוכר כנכה צה"ל, החוק אינו חוסם בהכרח את דרכו לתביעה נזיקית בעילות אחרות. בלשון אחרת, כל תביעה לנזק גוף או נזק נפשי חסומה בשל ייחוד העילה, אם הוכר החייל כנכה צה"ל אם לאו. לעומתן, תביעה בעילות אחרות, שאינן נובעות מנזק גוף או נפש, אינן חסומות אפריורי במסגרת החוק הנוכחי."

הש' סולברג: סבור כי אין הצדקה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי, במיוחד כשמדובר בהחלטת ביניים ושהתשתית העובדתית לא נתלבנה כל צרכה. סבור כי יש טעם טוב בכלל יחוד העילה  – ריכוז כל תביעות נכי צה"ל תחת קורת גג אחת בחוק הנכים (תגמולים ושיקום) ודין אחד לכולם, מטעמי שיוויון, יעילות, מומחיות, משפט וצדק. עם זאת עולה מפסק דינו כי הוא מסכים עם פרשנותו של הש' הנדל, שנוסחו של סעיף 6, מגביל את יחוד העילה לתביעה בגין חבלה או מחלה בלבד: "אכן, דומני כי שיקולי מדיניות משפטית תומכים בגישתה של המדינה, משום שדיני הנזיקין אינם האכסניה ההולמת להסדרת הסיכונים לנזקי גוף ונפש הנובעים מן השירות הצבאי, וזו אינה ראויה להסדרת יחסי החייל והמדינה. אני גם מתקשה לראות כיצד ידורו חוק הנכים ופקודת הנזיקין בכפיפה אחת, כשמדובר בתביעות בקשר לאותם אירועים. תחולתה של מערכת דינים אחת מוציאה לכאורה – רעיונית ומעשית – את תחולתה של האחרת. ברם, כוחו של סעיף 6 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952 אינו עִמו לשאת את המשא שהמדינה מבקשת להעמיס על כתפיו, כפי שהראה חברי השופט נ' הנדל. כשלעצמי, וזאת בניגוד לחברי, אני מצדד בכלל יחוד העילה בעניין הנדון, אך על-פי לשון סעיף 6 הנ"ל, קצרה ידינו. עניין הוא למחוקק לענות בו".

הש' מזוז: אין מקום למתן רשות ערעור שכן מדובר בהחלטת ביניים לענין דחיה על הסף. "מאחר שגם המדינה לא שללה בדיון לפנינו כי יתכנו מקרים, גם אם חריגים, בהם עקרון ייחוד העילה לא יעמוד למכשול לחייל התובע את המדינה, איני סבור כי החלטה שלא לדחות את תביעת המשיב על הסף – גם אם זו לכאורה אינה בגדר חריגים אלה – מצדיקה דיון בערכאת הערעור בשלב זה של ההליכים, ובירורה של סוגיה עקרונית סבוכה זו בטרם ניתן פסק הדין בתביעה לגופה". מציין כי דחיית הבקשה לרשות ערעור היא בהעדר עילה למתן רשות ערעור, ולא מנימוקים לגופה של המחלוקת ומפרט עמדתו בשאלת יחוד העילה.

אני סבור שיש טעם רב בכלל ייחוד העילה, שביסודו הסדר סטטוטורי ייחודי ומאוזן להטבת נזקי חיילי צה"ל (ומשרתי כוחות הביטחון האחרים שגם עליהם חל חוק התגמולים) שנפגעו בזמן ועקב שירותם. הסדר זה כולל מחד גיסא, איזון בין הטלת אחריות מוחלטת על מדינה, לפי חוק התגמולים, ללא תלות באשם וברשלנות; ומאידך גיסא, חסינות למדינה כלפי תביעות בגין נזקים כאמור לפי דיני הנזיקין הכלליים. ביסוד הסדר זה עומדת מערכת היחסים הייחודית שבין המדינה לבין חייל, אשר מטבע הדברים נדרש להעמיד עצמו ביודעין בסיכונים שונים הכרוכים בשירות צבאי באשר הוא, כאשר לצד זאת עומדת אחריות מוגברת של המדינה כלפיו.

מערכת יחסים ייחודית זו אינה דומה כלל למערכת היחסים שבין מעוול לניזוק במציאות האזרחית הרגילה, וממילא אינה מתאימה כלל להסדרה על פי דיני הנזיקין הכלליים. לפיכך נקבע לענין זה הסדר מיוחד ושונה, בדגש על מאפיינים שיקומיים-סוציאליים. הסדר זה נועד גם להבטיח שורה של תכליות ראויות נוספות, ובהן: מניעת הצורך בהתדיינות משפטית בין המדינה לחייליה, בה יהיה צורך לעסוק בהחלטות מבצעיות-צבאיות, להוכיח אשם ועוולה, להתמודד עם הגנות ואשם תורם ולדון בפעילות מבצעית ובשאלות שבמומחיות צבאית במסגרת משפט אזרחי; ריכוז תביעות נכי צה"ל תחת קורת גג אחת תוך הענקת זכויות שוות ואחידות לכל נפגעי צה"ל, על בסיס שיקומי-סוציאלי, ולא נזיקי, והענקת תגמולים והטבות החורגים מהפיצוי הנזיקי הרגיל, כל נכה לפי צרכיו. לא למותר עוד לציין, כי בנוסף לתגמולים שלפי חוק התגמולים זכאים נכי צה"ל ובני משפחותיהם לשורה ארוכה של הטבות נוספות, שתכליתן שיקומו ורווחתו של החייל ולא פיצוי במסגרת יחסי ניזוק-מעוול.

כאמור, דיני הנזיקין הכלליים אינם מתאימים להסדרת נזק שנגרם במסגרת פעילות צבאית-מלחמתית בכלל, ולהטבת נזק שנגרם לחייל במסגרת מערכת היחסים הייחודית שבין המדינה לבין חייל בשירותה, ובמיוחד בכל הנוגע לפגיעה במסגרת שאירעה במסגרת פעילותו הצבאית. ….

אכן, לשונו של סעיף 6 לחוק אחריות המדינה תוחמת לכאורה את הפטור לראשי נזק מוגדרים (חבלה, מחלה והחמרת מחלה, גופנית או נפשית). ברם, מונחים אלה טעונים פרשנות בהתאם לתכלית החקיקה, וממילא פרשנות כזו לא תהא בהכרח זהה לפרשנות מונחים אלה בהקשרים אחרים…

איני שותף לגישתו של חברי כי התכלית של מניעת התדיינות בין חייל למדינה במסגרת דיני הנזיקין הכלליים בקשר עם נזק שנגרם לו במסגרת שירותו הצבאי היא "לכל היותר תכלית משנית". לדעתי זוהי מהתכליות המרכזיות של הסדר ייחוד העילה (פסקה 6 לעיל), ולדעתי בצדק הצביעה המדינה על כך שתכלית זו עולה גם מדברי ההסבר לתיקון מס' 3 לחוק אחריות המדינה (ה"ח התשמ"ה 118), במסגרתו הוספו סעיפים 7ב ו- 7ג לחוק (ס"ח התשמ"ט 16). אכן מדובר בדברי הסבר לתיקון מאוחר לחוק, אך כזה שתכליתו המוצהרת הינה לשמר את תכליתו המקורית של החוק (על ידי הענקת חסינות גם לפועלים מטעמה של המדינה). דווקא בגלל שמדובר בחוק ישן, אשר פרשנותו על ידי בית המשפט עשויה להשתנות עם שינוי העתים (ענין ברזילי, בעמ' 620-618; בג"ץ 680/88 שניצר נ' הצנזור הצבאי הראשי, פ"ד מב(4) 617, 628 (1989)), חשוב האשרור העדכני של המחוקק לתכליות החוק. אזכיר כי תיקון מס' 3 הנ"ל, שבא לעולם בעקבות הערות בית משפט זה בע"א 507/79 ראונדנאף נ' חכים, פ"ד לו(2) 757 (1982)), מבטא את תפיסתו של המחוקק השוללת את תחולת דיני הנזיקין לא רק בין חייל למדינה, אלא גם בין חייל לחייל אחר בנסיבות בהן עוסק התיקון.

אעיר לבסוף כי לתוצאה בדבר אי תחולת דיני הנזיקין על נזקים שנגרמו במסגרת שירותו הצבאי של חייל, ניתן לכאורה להגיע גם דרך פרשנות דיני הנזיקין עצמם, בין היתר באשר לתחולתה ולהיקפה של "חובת הזהירות" במערכת יחסים זו. 

סוף דבר: אני סבור כאמור כי יש לדחות את בקשת המדינה לרשות ערעור, וזאת בהעדר עילה למתן רשות ערעור כמפורט לעיל, ולא מנימוקים לגופה של המחלוקת."

 

3601      ת"א 47530-12-15 פלונים נ' מדינת
ישראל משרד הבריאות, ביהמ"ש המחוזי ירושלים, 16.6.2020. פורסם בנבו.

               התובעים
הם יורשיו (אלמנתו ואחיו) של נכה צה"ל, מוכר על נכות נפשית, שסבל גם מנכויות
ומחלות פיזיות. הגישו תביעה כנגד מדינת ישראל, משרד הבריאות, בי"ח איתנים,
בטענה שנפטר מטיפול לקוי. המדינה ביקשה לדחות את התביעה על הסף בנימוק של יחוד
עילה. זאת מאחר והאלמנה הגישה תביעה לפי חוק משפחות להכיר בפטירה כקשורה לנכות
המוכרת ולטיפול התרופתי לו נזקק המנוח בגינה, ותביעתה התקבלה.

               נפסק: "יישום העקרונות שנקבעו בפסיקה בענייננו מביא למסקנה שהתובעים אינם זכאים הן לפיצוי והן לגמלאות לפי חוק משפחות חיילים. תכליתו של הסדר הגמלאות לחיילים ולמשפחות חיילים שנפטרו היא מניעת התדיינות נוספת ותשלום נוסף מהקופה הציבורית, ולפיכך, משהוכרה תביעתו של המנוח לגמלאות לפי חוק הנכים, ולאחר מכן תביעת המשפחה לתגמולים לפי חוק

משפחות חיילים, מוצו זכויותיו של המנוח ושל כל מי שבאים בנעליו, ויש לדחות את
התביעה לפיצוי". 

התובעים טוענים כעת לסיבת מוות שונה מזו שנטענה בבקשה להכרה לפי חוק משפחות. ביהמ"ש קבע כי אין לאפשר זאת וכי המניעה חלה גם על אחיו של המנוח ולא רק על אלמנתו.

"התובעים אשר הגישו את תביעתם כיורשיו והנהנים מעזבונו של המנוח, אשר נהנים מזכויות לפי חוק
משפחות חיילים, מנועים מהעלאת טענות סותרות, שיש בהן הכחשה של הקשר בין הנכות שנגרמה למנוח בזמן ועקב השירות הצבאי לבין פטירתו.

מסקנה זו חלה ביתר שאת על אמו של התובע, אשר הגישה את הפניה להכרה בזכויותיה לפי חוק
משפחות חיילים, בה טענה לקיומו של הקשר הסיבתי, ואף הוכרה עוד בשנת 2013 כזכאית זכויות
אלו. לגביה מתקיים גם השתק שיפוטי, אשר אינו מאפשר העלאת טענות סותרות בהליכים משפטיים
שונים…

לאור האמור, בין אם מדובר בהשתק שיפוטי, בין במניעות אחרת מכח חובות תום הלב וההגינות, תובעת 2 אינה רשאית לטעון עתה טענות מנוגדות לאלו שטענה מלכתחילה בתביעתה למשרד הביטחון; טענות שבגינן זכתה לזכויות של  משפחה שכולה….

באשר לתובעים 3-5, אחיו של המנוח, תביעתם מושתתת על היותם יורשיו של המנוח ולא על עילת תביעה עצמאית. לפיכך אף הם מנועים מלטעון טענות העומדות בסתירה לטענות התובעת 2.

בהתייחס למניעות והשתק הוכר בפסיקה, בנסיבות של השתק מכח מעשה בית דין, העקרון המחיל את
המניעות לא רק על הצדדים וחליפיהם אלא על מי שבנסיבות העניין הרציונל המונח ביסודו
של כלל זה חל גם בענייננו. גם אם אחיו של המנוח לא הגישו במו ידיהם את התביעה
להכיר בזכויותיהם, הרי שהתביעה הוגשה על ידי אמם, כאשר הן האם והן האחים אינם
תובעים מכח עילה עצמאית אלא כיורשיו של המנוח, כך שהם יונקים את זכויותיהם
מזכויותיו ומעמדו של המנוח. אם לא יוחל ההשתק על אחי המנוח, הרי שבפועל יתכן מצב בו ישולמו למנוח ולמשפחתו הן גמלאות לפי חוק משפחות חיילים והן פיצוי מקופת המדינה בגין תביעה זו. בכך יהיה כדי לרוקן מתוכן את עקרון ייחוד העילה ואת ההסדר שנקבע בחוק".

 

3615.     ת"א 5205-11-21 ע.י.ג נ' שרותי בריאות כללית, ביהמ"ש השלום ת"א, פס"ד מיום 1.1.22. פורסם
בנבו.

               תביעת נזיקין שהוגשה כנגד בי"ח סורוקה בגין אחור בזיהוי של זיהום בתוספתן. התובע,
הופנה למיון בי"ח סורוקה ע"י רופא צבאי בשל כאבי בטן. הומלץ על  טיפול תרופתי ושוחרר. למחרת פנה למרפאה צבאית כדי לקבל את התרופות אך לא התקבל בגלל חום (כנראה בגלל חשש מקורונה). פנה כעבור כמה שעות לביקורופא, הופנה למיון ואז אובחן עם דלקת בתוספתן שהצריכה ניתוח פתוח ולא
לפרוסקופיה, בשל חומרת המצב. תבע בנזיקין את בי"ח סורוקה. הועלתה טענת יחוד עילה והתבקשה דחיית התביעה על הסף.

               ביהמ"ש קיבל את הטענה ודחה את התביעה על הסף, למרות שמדובר בתביעה כנגד בי"ח של
קופ"ח הכללית (בהבדל מבי"ח ממשלתי).

               ביהמ"ש ראה בביה"ח סורוקה שלוח של המדינה, לענין הטיפול הרפואי, וככזה חוסה בגדר סעיף  7ב לחוק הנזיקים האזרחיים הדן בשלוחי המדינה.

"כאשר הצבא שולח חייל להבדק או לקבל טיפול בידי אחר אזי חריג אחריות המדינה חל עליו. ….נקבע בפסיקה כי קבלת טיפול רפואי במהלך השירות הצבאי בין אם בידי הצבא ובין אם בידי שלוחיו נחשב "עקב" שירות הצבאי. ולענין זה ראה הקביעה בע"א (ת"א) 835/84 שלמה מלמד נ' קצין התגמולים (07.03.86) …..

לפיכך נראה על פניו שמדובר בתביעה שעניינה פגיעה בעת השירות ועקב השירות. פועל יוצא מכך שייחוד העילה חל בעניינו ודין התביעה להתברר במסגרת חוק הנכים".

יש כאן הרחבה של יחוד העילה למוסד רפואי שאינו המדינה, שטיפל בחייל מכח הפניה צבאית.

3656.     תא (הרצליה) 63505-08-22 פלונית נ' דר אלכסנדר ברמנט, שלום הרצילה , הש' יוסי ברכיה. פס"ד מיום 3 יולי 2023, פורסם בנבו.

               יחוד עילה.

               תביעת נזיקין כנגד רופא מבי"ח וולפסון, בי"ח וולפסון, מדינת ישראל. התובעת סובלת מילדות גמישות יתר במפרקים, פריקות ונקעים חוזרים בקרסולים. בהיותה חיילת הופנתה לניתוח בבי"ח וולפסון, שלטענתה בוצע בשיטה לא מתאימה, בניגוד לספרות ולפרקטיקה המקובלת וגרם לנכוץ. הגישה תביעה בנזיקין בגין רשלנות רפואית.

נטען כי "הואיל בזמנים הרלוונטיים לתביעה היתה התובעת חיילת בצה"ל והופנתה לניתוח בקרסול רגל ימין על ידי הצבא במסגרת שירותה הצבאי הסדיר (אשר גם הסדיר את תשלום ההליך הניתוחי), ונוכח טענתה כי לאחר ביצוע הניתוח הנ"ל מצבה הוחמר והיא נותרה עם נכות, על התובעת להפנות את תביעתה לקצין התגמולים, שכן הוא האחראי לפצותה בגין נזקיה".

התובעת טענה, בין היתר, כי תביעתה לפי חוק הנכים התיישנה וכי יש לאפשר לה לתבוע בנזיקין.

ביהמ"ש קיבל את הבקשה לדחיית התביעה על הסף.

נפסק:

"השאלה העומדת להכרעתי היא האם מתקיים בנסיבות העניין כלל ייחוד העילה כך שמיצוי זכות התביעה של התובעת בגין נזקיה הנטענים בכתב התביעה, צריך להתקיים רק במסגרת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תש"יט-1959 (להלן – "חוק הנכים") בתביעה מול קצין התגמולים, או שמא עומדת לתובעת הזכות לתבוע גם בנזיקין. 

סעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952 (להלן – חוק הנזיקים האזרחיים) מעניק למדינה פטור מאחריות בנזיקין בגין נזקים שנגרמו לאדם במהלך שירותו הצבאי ועקב שירותו זה. ביסוד הוראת חסינות זו טמון הרעיון כי על חבלות או מחלות שנגרמו לחייל בתקופת שירותו הצבאי ועקב שירותו זה, וכן על חבלות או מחלות שהוחמרו במהלך ועקב השירות הצבאי, נושאת המדינה באחריות כלפי הנפגע במסגרת חוק הנכים. עוד נקבע כי הזכאות לפי חוק הנכים יכולה לחול גם במקרה שמחלה נגרמה או הוחמרה כתוצאה מטיפול רפואי במהלך השירות הצבאי (ע"א 503/76 כהן נ' קצין התגמולים, פ"ד לא(2) 36 (1977; רע"א 8317/99 שוקרון נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(5) 321, 329-328 (2002); רע"א 11990/04 מדינת ישראל – משרד הבטחון נ' פלונית (נבו, 31.12.2008).

הרציונל העומד בבסיס הפטור שניתן למדינה והחלתו גם על טיפול רפואי שניתן לנפגע בעקבות פגיעתו, הוא שחייל אינו יכול לבחור לאן לפנות לשם קבלת טיפול רפואי, אלא הוא מופנה למוסד רפואי על ידי הצבא. הטיפול הרפואי הינו אפוא חלק מתנאי השירות והמוסד המטפל הינו שלוח של המדינה. על פי הפסיקה, אחריות המדינה על פי חוק הנכים כוללת גם אחריות לתוצאותיו של טיפול רשלני שקיבל מי שנפגע במהלך השירות ועקב השירות, אף אם הטיפול ניתן על ידי גורמים אזרחיים (ראו: ע"א (מחוזי ת"א) 835/84 שלמה מלמד נ' קצין התגמולים (נבו, 7.3.86); דנ"א 2861/99 קצין התגמולים נגד עמר (נבו, 27.5.1999) ).

ההסדרים הקבועים בחוק הנכים מקנים לאדם שנפגע במהלך שירותו הצבאי, זכות לקבל תגמולים והטבות מהמדינה) רע"א 7097/10 יעקב זכאי נ' מדינת ישראל משרד הביטחון אגף השיקום (נבו 24.01.2012)‏‏. כלל "ייחוד העילה" נועד לרכז את כל התביעות שעניינן בנזק גוף, אשר על פי הנטען נגרם "תוך ועקב" השירות הצבאי, תחת דין אחד – חוק הנכים – וכך להבטיח שוויון בזכויות לכל הזכאים להכרה על פי אותו חוק. תכלית נוספת הינה מניעת כפל תשלום מקופת המדינה." )ת"א (מחוזי ת"א) 33820-09-17 ש.ר נ' בית חולים איכילוב ואח' (נבו 02.06.2019)‏‏.

אוסיף כי מודע אני לסעיף 36(א)(1) לחוק הנכים, הקובע הסדר מיוחד למקרה בו קיימת זכות לפי חוק הנכים ובעת ובעונה אחת גם זכות לפיצויים בשל עוולה נזיקית. אלא שסעיף זה עוסק במצבים בהם המזיק אינו המדינה או שלוח שלה (רע"א 11990/04 מדינת ישראל – משרד הביטחון נ' פלונית (נבו, 31.12.2008). במקרה שלפנינו, מדובר בבית חולים וולפסון בי"ח ממשלתי בבעלות המדינה והנתבע 1 הינו שלוחו.  

לאחר עיון ובחינה של מכלול טענות הצדדים, בהוראות החוק והפסיקה הרלוונטית, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל, שכן עומדת לתובעת עילת תביעה לפי חוק הנכים ודינה להתברר במסגרת חוק זה בלבד.

……

באשר לטענת התובעת כי יש לאפשר לתובעת לתבוע בנזיקין מאחר ותביעתה על פי חוק הנכים התיישנה זה מכבר, אציין כי בע"א 4044/07 פרייברג זהר נ' מדינת ישראל –משרד הבטחון (נבו, 22.3.09), נטענה טענה דומה לעניינו, לפיה בנסיבות בהן התיישנה התביעה לפי חוק הנכים, אף מבלי שדבק בנפגע כל אשם ביחס לחלוף תקופת ההתיישנות על פי אותו חוק, אזי יש לפרש את הוראת סעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים בצמצום, באופן שלא תחול הוראת החיסיון על אחריות המדינה בנזיקין. בית המשפט (כב' השופטת א. פרוקצ'יה) דחתה את הטענה וקבעה כי מקום בו קיימת לנפגע זכות תביעה לפי חוק הנכים, אך זו נחסמה בשל תקופת ההתיישנות על פי חוק הנכים, עדיין חסומה בפניו הדרך לתביעה ברשלנות, וזאת מכוח סעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים.

לאור המפורט לעיל, טענות התובעת בדבר רשלנות רפואית בטיפול הרפואי שניתן לה במהלך השירות הצבאי, מהווה מצב שנגרם "עקב השירות הצבאי" ועניין מסוג זה אמור לידון בפני קצין התגמולים ולא בתביעה נזיקית בבית משפט אזרחי. בנסיבות אלו, שומה היה על התובעת למצות זכויותיה בהתאם לחוק הנכים ולהגיש תביעתה לקצין התגמולים….

לאור האמור לעיל, אני מורה על סילוק התביעה, כנגד שלושת הנתבעים על הסף מחמת ייחוד העילה".

  

3648.     ת"א 37883-11-22 פלוני נ' ענבל,
השלום קריות, פס"ד מיום 28.8.23, פורסם בנבו.

               תאונת דרכים וטענת יחוד עילה, כאשר מבטחת הרכב היא חברת "ענבל".

               התובעים שוטרים שנפגעו בתאונת דרכים במהלך "משמרת סיור", כאשר היו במעקב אחרי רכב אחר. תבעו את חברת הביטוח הממשלתית "ענבל", המבטחת של הרכב בו נסעו.

               הנתבעים טענו כי מדובר בארוע שהוא בגדר "חבלת שירות" וכי חל עקרון יחוד העילה ולכן על הנפגעים לתבוע במסגרת חוק הנכים. התובעים טענו כי עומדת להם זכות הבחירה בין שני המסלולים – חוק הנכים ופלת"ד.

               נפסק:

"בענייננו הנסיבות  בהן נפגעו התובעים לטענתם הם במסגרת "הגרעין" של חבלת שירות ולכן מתקיים סעיף ייחוד העילה. בעניין זה ראה גם ע"נ (חיפה) 21321-09-19 פלוני נגד קצין התגמולים (פורסם בנבו)."