התיישנות

הערה: המספר המופיע מימין לפרטי פסה"ד, מציין את מספרו השוטף במאגר פסקי הדין, במשרד עו"ד צדקוני – סיון ואינו חלק מפסה"ד.

התיישנות לפי חוק הנכים – הסדר ספציפי

1781 רע"א 166/83 בן הלל נ' קצין תגמולים, פד"י לח (3) 13.

מערער חולה נפש: חוק הנכים וחוק ההתיישנות.

890. ע"נ 99/*** בס"ג נ' קצין תגמולים

הלכה פסוקה היא כי בחוק הנכים נקבע משטר התיישנות ספציפי באופן שהוראות חוק ההתיישנות הכללי נדחות בפניו.

1393. ע"נ 00/*** א"ש נ' קצין תגמולים

ההלכה היא כי בחוק הנכים מדובר בתקופת התיישנות מיוחדת וקצרה יותר מתקופת ההתיישנות הכללית והדבר פורש כך בפסיקה (ראה ע"א 166/83), אביבה בן הילל נ' קצין התגמולים, פ"ד ל"ח (3), 13). סעיף 32 לחוק קובע את תקופת ההתיישנות המיוחדת לתביעות על פי חוק הנכים. הוראה ספציפית זו מוציאה מתחולתה את ההוראה הכללית שבחוק התיישנות תשי"ח – 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"). בהתאם לאמור, יש לקבל את עמדת המשיב כי הסמכות עפ"י סעיף 32 א' לחוק הינה לקצין התגמולים וועדת הערעורים אינה יכולה להפעיל שיקול דעתה בעניין זה בטרם פנה המערער לקצין התגמולים להפעלת שיקול דעתו ובטרם החליט קצין התגמולים בבקשת המערער.

1782. ע.א. 347/79 קצין תגמולים נ' אדרי, פד"י לא (3) 777

חוק הנכים וחוק ההתיישנות. תחולת ס' 8לחוק ההתיישנות.

42. ע.א. 455/85 קצין תגמולים נ' כספי, פד"י מב (1) 177

חוק הנכים וההתיישנות.

464. ע"נ 85/** ל"ר נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' קווארט.

כבר נפסק בעבר, כי הוראות חוק ההתיישנות, שהוא חוק כללי, אינן חלות על תביעות לפי חוק הנכים (שהוא חוק ספציפי), שבו ראה החוקק לקבוע הוראות התיישנות מיוחדות ושונות (ע.א. 463/77 וע.א. 257/76 של ביהמ"ש העליון – לא פורסמו).

2657. ע"נ 06/*** א"ס נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה (הרכב הש' חרסונסקי) 4.11.07.

נטען כי המערער לא ידע על העובדות שהביאו לפגימה ועל הקשר בין הארוע בשרות לנכות שהתגלתה כעבור שנים. נפסק: טיעון זה אינו לקוח מדיני ההשיישנות לפי חוק הנכים אלא מחוק ההתיישנות ואין להזקק לו. בחוק הנכים הסדר ספציפי ואין לקרוא לתוכו את ההסדרים השונים של חוק ההתיישנות הכללי.

2677. ע"א 07/**** ח"ע נ' קצין תגמולים, מחוזי חיפה 14.7.08

ככלל, בתי משפט מפרשים בצורה נדיבה חוקים סוציאליים, וחוק הנכים הוא חוק סוציאלי מובהק . עם זאת, המחוקק קיצר את תקופת ההתיישנות בחוק הנכים וצמצם אותה בהשוואה לתקופות ההתיישנות הרגילות, ובכך גילה דעתו שאין להכיר ללא הגבלת זמן בתביעה על פי חוק הנכים. ההתיישנות הקבועה בסעיף זה היא מהותית ולא דיונית, קרי הזכות עצמה מתיישנת אם התביעה לא הוכרה במועד הקבוע בחוק, למעט מספר מחלות לגביהן נקבעה בתקנות תקופת התיישנות ארוכה יותר". בחוק הנכים משטר התיישנות מיוחד וההסדרים המיוחדים להארכת תקופת ההתיישנות, דוגמת סעיף 8, או סעיף 11 לחולק ההתיישנות אינם חלים עליו.

2689. בג"צ 3410/07 העמותה לקידום נפגעי תגובות קרב נ' שר הבטחון, ביהמ"ש העליון 30.7.08.

נדחתה עתירת העמותה להורות לשר הבטחון להתקין תקנות מיוחדות להארכת תקופת ההתיישנות במקרה של הלם קרב. הש' ארבל אזכרה את ההלכה לפיה הסדרי חוק ההתיישנות אינם חלים על תביעות לפי חוק הנכים, וציינה בהערת אגב כי יתכן שיהיה מקום לשוב ולבחון את השאלה האם אין מקום להחיל את סעיפי חוק ההתיישנות ובייחוד את סעיף 8 שבו, על תביעות המוגשות מכוח חוק הנכים. (סעיף 8 – התיישנות שלא מדעת). הש' דנציגר הסכים עם הערותיה.

3583. ע"נ 17 – 02 – **** פלוני נ' קצין התגמולים, פס"ד של ועדת הערעורים חיפה, הרכב הש' סלאמה. 23.12.19. לא פורסם.

התיישנות ופוסט טראומה.

במסגרת תביעתו הנ"ל טען המערער כי הוא סובל מ-PTSD עקב שירותו במלחמת יום הכיפורים. תוך שהוא מתאר אירועים מסכני חיים וכן אירוע בו היו מעורבים שבויים מצריים אשר נהרגו, כך צוין בתביעה למשיב, במהלך השבי, דבר שגרם למערער רגשות אשם. באותה תביעה התבסס המערער על אבחנה שנעשתה ביום 8.6.09 ולפיה הוא סובל מתסמונת PTSD עקב אירועי יום הכיפורים. לאחר שחרור המערער משירות סדיר, הוא למד מסגרות, וכשנה לאחר מכן הוא ביקש לחזור לשרת בקבע. על רקע זה חזר המערער לשרת בסיני שם תיפקד כקצין ממשל עד שנת 1979. למותר לציין כי הדבר אינו עולה, כלל ועיקר, בקנה אחד עם תסמונת הלם קרב, אשר כרוכה באלמנט של "המנעות", כאשר כאן לא רק שהמערער ביקש לחזור לצבא לשירות קבע, אלא חזר לסיני, שם התרחשה המלחמה. עינינו הרואות, העדר רישום כלשהו ממלחמת יום הכיפורים או לאורך כל שירותו הצבאי של לאחר המלחמה, אינו מקרי, והוא עולה בקנה אחד עם העובדה שהמערער המשיך לשרת שנים רבות בצבא לאחר המלחמה. לטענת המערער, המשיב מנוע מהעלאת טענת התיישנות, הן משום שהוא בחן את תביעתו לגופה והן משום שהוא הכיר בזכאות המערער לטיפולים במסגרת היחידה לטיפול בתגובת קרב. אין ממש בטענה. דחיית התביעה נעשתה בסופו של יום על הסף, מבלי שהמערער התייחס לגוף הדברים ביחס לטענה של PTSD עקב אירועי יום כיפור. בנסיבות אלה אין לומר כי נוצרה מניעות מצד המשיב בהעלאת טענת ההתיישנות, בניגוד למקרים אחרים אליהם הפנה במערער, בהם ק"ת דחה את התביעה לגופה, בין כנימוק עיקרי ובין כנימוק מבין מספר נימוקים. עצם העובדה שהמשיב ביקש שהות לבדוק פרטים ביחס לתביעה אינה יוצר כלפיו מניעות אם הוא סבור שהתביעה התיישנה, ואם המשיב דוחה את התביעה על הסף מבלי להתייחס אליה לגופה. במילים אחרות העובדה שהמערער ביקר שברר פרטי עדים, וכן ביקש שהות לבדוק את הדברים, הייתה נחוצה לו במקרה דנן בכדי שיחליט אם יש מקום להפעיל את סעיף 32 א' ומשמצא המשיב אין מקום, לכך, הוא דחה את התביעה על הסף, ולא בחן אותה לגופה. גם העובדה שמשרד הביטחון סיפק טיפולים במסגרת היחידה לטיפול תגובת קרב אינה הודאה מצד המשיב בדבר זכאות לפי חוק הנכים, והיא אינה יוצרת מניעות מפני העלאת טענת התיישנות. המערער אף לא הציג בדל ראיה למדיניות מצד המשיב באי העלאת טענת התיישנות למי שסובל מ PTSD, מדיניות שהמשיב מכחיש את קיומה בהליך שלפנינו. בנדון נוסיף כי במסגרת בג"ץ 3410/07 העמותה לקידום נפגעי תגובות קרב נ' שר הביטחון. אותה עתירה נדחתה, תוך שהמשיב מבהיר כי המדיניות הוא להקל בגבולות ההתיישנות כלפי נפגעי הלם קרב, והתחייבות מצידו שום ראיות משניות לחבלה רשומה יספיקו לצורך סעיף 32 א'. ברם, מכאן עולה שהמשיב אינו נוקט במדיניות מקלה בכל הנוגע לבחינת קיום תנאי סעיף 32 א'.

3281. ע"נ 12 – 04 – ***** י.א נ' קצין תגמולים משרד הביטחון, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' גולדקורן 28.7.15. פורסם בנבו.

המערער הגיש תביעה בגין נכות נפשית שנגרמה לו לטענתו בגלל פגיעה מינית שבוצעה בו בעת שהיה מאושפז, כחייל, בבי"ח. התביעה הוגשה שלוש עשרה שנים לאחר שחרורו משירות סדיר. נדחה בנימוק של התיישנות. המערער טען כי מדובר ב PTSD מושהה וכי אמנם אין רישומים על ארוע הפגיעה המינית אך יש תעוד רפואי על התוצאה של הארוע ודי בכך כדי להוות חבלה רשומה. הערעור התקבל.

ביהמ"ש דן במשמעות המונח "חבלה רשומה", כפי שנדון בפסיקה. גישה מרחיבה במיוחד כשההשתהות אינה נובעת ממחדלו של התובע ובמיוחד כאשר מדובר בנכות המתאפיינית לעיתים בתקופת חביון ארוכה, כמו הלם קרב או מחלת נפש. מאזכר את אמרת האגב של הש' ארבל בשולי פסה"ד בבג"צ 3410/07 לפיה יתכן שיהיה מקום לשוב ולבחון את השאלה אם אין מקום להחיל את סעיפי חוק ההתיישנות ובייחוד סעיף 8 שבו (בענין אי ידיעת התובע עובדות המהוות את עילת התביעה) על תביעות לפי חוק הנכים.

2710. ע"נ ***/04 ג"נ נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' חרסונסקי 13.3.08.

המערער הגיש תביעה להכרה בנכות נפשית, 20 שנה לאחר תום השרות. נקבע: ההסדר בחוק הנכים בענין ההתיישנות הינו הסדר ספציפי. לא ניתן לאמץ הסדרים מחוץ לחוק או לבצע הקשים ואנלוגיות מדברי חקיקה אחרים. לא ניתן להחדיר יסוד נפשי של מודעות לנכות ולסיבותיה כאמצעי להארכת המועד.

התיישנות מהותית

המועד להעלאת טענת התיישנות

92. ע.א. 446/77 בירנצוויג נ' קצין תגמולים, פד"י לב (1) 290

העלאת טענה מהותית שלא אוזכרה בהחלטת קצין תגמולים.

()6 ע"נ. 82/** נ נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' קווארט.

העלאת טענת ההתיישנות שלא אוזכרה בהחלטת קצין תגמולים.

1171. ע"נ 90/*** י"ד נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' גרמן.

ההתיישנות לפי החוק היא התיישנות מהותית בניגוד להתיישנות לפי חוק ההתיישנות תשי"ח 1958. ניתן לטעון בכל שלב.

464. ע"נ 85/** ל"ר נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' קווארט.

התיישנות מהותית. ניתן לטעון בכל שלב.

בע.א. 446/77 (פד"י לב (1) 290, 292) נאמר שב"כ קצין התגמולים רשאי, ואף חייב, להגן על החלטת שולחו מכל טעם חוקי ומכל העילות האפשריות, בין אם פורטו בנימוקי החלטת קצין התגמולים או לא.

הודגש, על סמך מה שנאמר בע.נ. 64/84) שהוראת סעיף 3 של חוק התיישנות היא דיונית במהותה, כביכול "נשק בחירתי" (בו משתמש הנתבע לפי רצונו), אך לפי הוראות חוק זה הזכות עצמה אינה מתבטלת עקב התיישנות, משלא נטענה טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה, אם כי אין הצד במחדל רשאי לממשה בביהמ"ש. לעומת זאת הוראות הסעיפים 32 ו-32א' שחוק הנכים הן מחייבות ומהותיות (בניגוד לדיוניות), ולפיהן, איפוא, ההתיישנות בטלת את הזכות עצמה, ואין לקצין התגמולים שיקול דעת שלא לטעון אותה או לוותר עליה, אלא אם מצא יסוד מספיק להפעלת שיקול דעתו לפי סעיף 32א' לחוק הנכים בדבר הארכת תקופת ההתיישנות, המחייב כאמור, בין השאר, קום "חבלה רשומה" דווקא.

מסקנה – לפי חוק הנכים התבטלה זכות המערער לתבוע הכרת נכות עקב התיישנות, למרות הוראות בנדון של חוק ההתיישנות, חוק הנכים הוא חוק ספציפי והוראותיו בנדון עדיפות על הוראות חוק ההתיישנות, שהוא חוק כללי. ב"כ המשיב אינו מנוע מלטעון התיישנות גם אם המשיב עצמו לא נתן דעתו עליה, ואינו חייב לטעון אותה רק "בהזדמנות הראושנה".

1803. ע"נ. 87/*** מ' נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' קווארט.

התיישנות – טענה מהותית; חוק הנכים וחוק התיישנות.

1786. ע"נ. 91/* א"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' גרמן.

העלאת טענת התיישנות שלא אוזכרה בהחלטת קצין תגמולים.

1789. ע"נ. 92/*** ל"ש נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' גרמן.

ההתיישנות לפי חוק הנכים הינה מהותית (ולא דיונית). הזכות לתבוע פוקעת אלא אם כן הוארך המועד לפי סעיף 32א'. ניתן להעלות טענת ההתיישנות בכל שלב, גם אם לא הוזכרה בהחלטת קצין התגמולים.

1392. ע"נ 92/** פ"נ נ' קצין תגמולים

כך הבין גם כב' השופט דבורין שכתב: "…התיישנות על פי חוק הנכים טענה מהותית ולא פרוצדורלית ועל כן ניתן להעלותה בכל שלב של הדיונים". (ע"נ (ת"א) 123/85, קרני נ' קצין תגמולים, פסמ"ח תשמ"ז – 1987, חלק ג' עמ' 260, בעמ' 263 מול האות ה').

כך גם כב' השופט ב' כהן (כתוארו אז) (בע"נ 64/84 ת"א, צוטט בהסכמה בע"נ 52/82 ת"א, מפי כב' השופט קווארט), לאמור: "מכאן המסקנה שלפי חוק זה ההתיישנות היא "נשק בחירתי"… והרשות בידי הנתבע להשתמש בו או לא, כרצונו. אולם אם בחר לטעו וטענה זו (שכן הזכות גופה אינה מתבטלת עקב ההתיישנות), עלי ולעשות זאת בהזדמנות הראשונה. לעומת זאת, ההוראות בסעיף 32 לחוק הנכים הן מחייבות ומהותיות (ולא דיוניות), ההתיישנות מבטלת את זכות התביעה, ואין לקצין התגמולים שיקול דעת שלא לטעון טענה זו או לוותר עליה אלא אם החליט, לפי הוראות סעיף 32 א, בהתחשב בשיקולי הצדק ואם נתמלאו התנאים המצטברים שבו, להאריך את תקופת ההתיישנות. הוראות ס' 3 של חוק ההתיישנות אינן חלות, איפוא, ואינן מחייבות להעלות את טענת ההתיישנות בתביעה לפי חוק הנכים בהזדמנות הראשונה. תביעה לפי חוק נכים שהתיישנה מתבטלת וקצין תגמולים רשאי להעלות התיישנות בכל שלב".

דווקא חקיקתו של סעיף 32 א מצביעה על כך שמדובר בהתיישנות מהותית המבטלת את הזכות, שאם לא תאמר כן, מה מונע בעד המשיב, אם רצונו בכך, שלא לטעון טענת התיישנות. לשם מה צריך היה המחוקק להעניק לקצין התגמולים סמכות להאריך את המועד, אם עניין לנו בהתיישנות פרוצדורלית, חוסמת ולא בהתיישנות מהותית המבטלת את הזכות. הסמכות לההאריך את המועד אף היא איננה גורפת אלא מוגבלת בתנאים הנקובים בסעיף 32 א.

1393. ע"נ 00/*** א"ש נ' קצין תגמולים

יש לפרש הזדמנות ראשונה, כבישיבה ראשונה בפני ועדת הערעורים מה גם שהטענה מופיעה בכתב התשובה בסעיף הראשון. זאת ועוד, הכלל הוא כי ניתן להעלות טענת ההתיישנות שהינה טענה מהותית, בכל שלב של הדיון. מאחר שמדובר בטענה מהותית הרי ניתן להעלותה גם אם לא אוזכרה בהחלטת קצין התגמולים שכן לקצין התגמולים אין שיקול דעת אם לטעון או לוותר עליה ללא שיקול דעת אלא ביכולתו להפעיל סמכות לפי סעיף 32 (א) להארכת מועד. זאת בהבדל מטענת ההתיישנות בחוק ההתיישנות, שהינה התיישנות דיונית אותה יש לטעון בכתב הטענות. בהזדמנות הראשונה שאם לא כן יראו את המועד להעלותה כאילו הוחמץ.

ההלכה היא כי בחוק הנכים מדובר בתקופת התיישנות מיוחדת וקצרה יותר מתקופת ההתיישנות הכללית והדבר פורש כך בפסיקה (ראה ע"א 166/83), אביבה בן הילל נ' קצין התגמולים, פ"ד ל"ח (3), 13). סעיף 32 לחוק קובע את תקופת ההתיישנות המיוחדת לתביעות על פי חוק הנכים. הוראה ספציפית זו מוציאה מתחולתה את ההוראה הכללית שבחוק התיישנות תשי"ח – 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"). בהתאם לאמור, יש לקבל את עמדת המשיב כי הסמכות עפ"י סעיף 32 א' לחוק הינה לקצין התגמולים ואין יכולה ועדת הערעורים להפעיל שיקול דעתה בעניין זה בטרם פנה המערער לקצין התגמולים להפעלת שיקול דעתו ובטרם החליט קצין התגמולים בבקשת המערער.

1172. ע"נ 90/*** א"א נ' קצין, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' גרמן.

ניתן להעלות טענת התיישנות בשלב הערעור אף אם לא נזכרה בהחלטת קצין התגמולים.

ההתיישנות ע"פ חוק איננה התיישנות דיונית, שחלים עליה, בין ישירות ובין מקל וחומר, הוראות חוק ההתיישנות תשי"ה 1958, אלא שהיא התיישנות מהותית מוגדרת ונוקשה, שרק המחוקק מוסמך לשנותה, דבר שכאמור, לא נעשה עד עתה.

הסמכות להארכת מועד לפי ס' 32א' נתונה לקצין התגמולים.

1173. ע"נ 99/*** א"י נ' קצין תגמולים

נקבע כי טענת התיישנות ע"פ חוק הנכים הינה טענה מהותית אותה ניתן להעלות בכל שלב של הדיון. יתרה מכך, מאחר ומדובר בטענה מהותית הרי ניתן להעלותה גם אם לא אוזכרה בהחלטת קצין התגמולים שכן לקצין התגמולים אין שיקול דעת לטעון או לוותר עליה אלא ביכולתו להפעיל את סמכותו לפי סעיף 32א. וכל זאת בניגוד לטענת התיישנות בחוק ההתיישנות אותה יש לטעון בכתב טענות בהזדמנות הראשונה, שאם לא כן יראו את המועד להעלותה כאילו הוחמץ. ראה ע.נ.123/85 אברהם קרני נ' קצין התגמולים פס"מ מז(3) 260, 263. מכאן המסקנה כי אין באפשרות ועדת הערעורים להאריך את המועדים ואין מקום להתערב בהחלטת המשיב השניה.

הטענה האחרונה שיש לדון בה היא טענת המערער כי יש להחיל את סעיף 18 לחוק הנכים לענין ההתיישנות. המשיב טען כי טענה זו נעדרת כל בסיס, ובפסיקה נדחתה האפשרות לעשות שימוש בסעיף 18 כמנוף להארכת מועד ההתיישנות.

1178. ע"נ 95/*** נ"פ נ' קצין תגמולים

התיישנות זו הינה מהותית וניתן להעלותה בכל שלב ושלב. אף אם המשיב אינו מעלה טענה זו, ועדת הערעורים ובית המשפט רשאית להעלות טענה זו מיוזמתו בכל עת ובמיוחד כאשר המשיב טען טענה זו בדיון.

494. וע 05/*** ? נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים ראשל"צ. הרכב הש' יעקובוביץ 5.7.06

ועדת הערעורים קובעת כי ההתיישנות הינה מהותית ולא דיונית. על כן חייב המשיב להעלותה ואף ועדת הערעורים רשאית לדון בה מיוזמתה. העובדה שקצין תגמולים דן בתביעה לגופה, מבלי להעלות טענת התיישנות, אינה חוסמת העלאת הטענה של התיישנות בפני ועדת הערעורים. ועדת הערעורים מנסה לאבחן את עניין רע"א 202/00 פלונית נ' קצין תגמולים ע"י אמירה שהקביעות שם יפות לנסיבות העניין שם – עיסוק בשאלת קיום "חבלה רשומה".

1783. ע"נ. 123/85 קרני נ' קצין תגמולים, פס"מ תשמ"ז (ג) .260

חוק הנכים וחוק ההתיישנות.

התיישנות – טענה מהותית שניתן להעלות בכל שלב. "…התיישנות על פי חוק הנכים טענה מהותית ולא פרוצדורלית ועל כן ניתן להעלותה בכל שלב של הדיונים". (בעמ' 263 מול האות ה').

()13 ע"נ. 89/*** פ"י נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' גרמן.

ההתיישנות לפי חוק הנכים, מהותית. את טענת ההתיישנות ניתן להעלות לא רק בהזדמנות הראשונה, אלא בכל שלב ואף אם לא הוזכרה בהחלטת קצין התגמולים שעליה הערעור.

1000. ו"ע 00/**** ד"צ נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' רביד

דחיית טענת התיישנות שהועלתה רק בשלב ההוכחות, ולאחר שהסתיימו הליכים מקדמיים רבים שהיו בתיק. נפסק: במיוחד לא ראויה היא טענת ההתישנות להישמע, כאשר לא נטענה בהזדמנות הראשונה. כב' השופטת דורנר בע"א 202/00 פלונית נ' קצין תגמולים (טרם פורסם) קובעת כי על קצין התגמולים לטעון את הטענה בהדמנות הראשונה ואם לא טען ודן בתביעה לגופה כי אז הוא מנוע מלהעלותה בשלב מאוחר יותר (סעיף 11).

3082. ע"נ 08/*** ב"ר נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ראשל"צ, הרכב הש' לחוביצקי 11.10.12.

נדחתה טענת התיישנות לגופו של עניין, לאור המועד בו הוגשה התביעה. עם זאת הועדה ציינה כי די בכך שהטענה הועלתה לראשונה בסיכומים, ולא נזכרה בכתב התשובה או בכל שלב אחר שהו, כדי להביא לדחייתה.

3251. ע"נ 34632-07-14 ג.א.ר נ קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' רובס. 20.11.14. פורסם בנבו.

קה"ת בדק את התביעה לגופה ודחה אותה בהחלטה ענינית. במסגרת הערעור בפני ועדת הערעורים הועלתה, לראשונה, טענת התיישנות. ביהמ"ש קבע כי אין מניעה שקצין התגמולים יערוך בדיקה לגופו של ענין, ובסופו של דבר יחליט על דחיית התביעה בנימוק של התיישנות, אולם אם נדחתה התביעה בנימוק של העדר קשר, מבלי להעלות טענת התיישנות, מנוע קצין התגמולים מלהעלות את טענת ההתיישנות בהמשך, במסגרת הדיון בערעור.

1787. ע"נ. 90/*** י"צ נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' גרמן.

תקופות שרות בלתי רצופות: העלאת טענת ההתיישנות בתום שמיעת הראיות.

3260. ע"נ 6536-03-11 פלוני נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' פרידמן. 22.10.14. פורסם בנבו.

דיון בענינו של איש צד"ל (הוראות ההתיישנות זהות לחוק הנכים). הגיש תביעה בגין מס' פגימות. תביעתו נדחתה בנימוק שלא נמצאו הוכחות כי נפגע עקב פעילות מבצעית בצד"ל. הוגש ערעור ובכתב התשובה לערעור טען המשיב שי התביעה התיישנה. ועדת הערעורים קבעה כי יש לדחות את טענת ההתיישנות מהטעם שהמשיב לא העלה אותה במועד (בהחלטת הדחיה) אלא רק בכתב התשובה. ביהמ"ש התייחס לפס"ד בירנצוויג עליו נסמך המשיב וקבע כי אין בו כדי ללמד שגם טענת התיישנות ניתן להעלות בכל עת. בפסה"ד בענין בירנצוויג הטענה שהועלתה היתה "התנהגות רעה וחמורה" אשר מטבעה עשויה להתגבש רק לאחר ברור כל העובדות ושמיעת הראיות, בהבדל מטענת התיישנות המתגבשת מעצם חלוף הזמן. ביהמ"ש הפנה לפסה"ד המאוחר יותר של ביהמ"ש העליון ברע"א 202/00 פלונית נ' קצין התגמולים, שם נקבע כי העובדה שקצין התגמולים דן בתביעה לגופה לאחר תום תקופת ההתיישנות אין להיזקק עוד לטענת ההתיישנות.

ביהמ"ש דן במשמעות ההלכה שנקבעה בפס"ד פלונית ומסקנתו היא כי ברור טענת ההתיישנות כרוך גם בחובת קצין התגמולים לבדוק את התקיימות תנאי סעיף 32 (חבלה רשומה). אם בתום הברור מסקנתו היא כי אין מקום להאריך את תקופת ההתיישנות, עליו ליתן החלטה מתאימה לענין התיישנות ואי התקיימות תנאי סעיף 32.

משניתנה החלטה לגופו של ענין, מנוע קצין התגמולים להעלות את טענת ההתיישנות בערעור.

התיישנות ומחלת נפש

1780. ע.א. 685/82 רוס נ' קצין תגמולים, פ"ד לז (.24 )3

התיישנות: מערער חולה נפש; סעיף ( 8ו) לחוק הנכים.

1785. ע"נ. 90/** ד"מ נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' גרמן.

מערער חולה נפש; חוק הנכים וחוק ההתיישנות.

1178. ע"נ 95/*** נ"פ נ' קצין תגמולים

העובדה כי המערער כיום הינו חולה נפש, אין בה כדי להביא להארכת תקופת ההתיישנות מעבר למה שנקבע בחוק.

מחלת הנפש אינה נמנית על המחלות ששר הבטחון קבע לגביהן בתקנות תקופת התיישנות ארוכה יותר. לעניין זה ראה ע"א 347/77 קצין תגמולים נ' אדרי פ"ד לא(3) 777, 778. ע"א 455/85 קצין תגמולים נ' כספי פ"ד מב(1) 177.

3469. ע"ו 12 – 01 – ***** פלוני נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א, 4.4.13. פורסם בנבו

התיישנות ב PTSD:

גם קביעתה הנוספת של ועדת הערעורים, בדבר התיישנות תביעתו של המערער, אינה יכולה לעמוד. שלושה נימוקים חברו והביאוני למסקנה זו ולהלן אמנה אותם אחד לאחד:

ראשית, טענת ההתיישנות הועלתה על ידי המשיב באופן מסויג. אביא את הדברים כלשונם: "משלא הוכח כי המערער סובל מפוסט טראומה, הרי שהתביעה התיישנה, לאחר שהוגשה כ-10 שנים ממועד שחרורו של המערער מתום השירות הסדיר, ולא קיימת חבלה רשומה" (סעיף 30 לעיקרי הטיעון של המשיב; ההדגשה אינה במקור). עיננו הרואות, כי הטענה מצמצמת עצמה רק למקרה שבו תעמוד דחיית התביעה לגופה על כנה ("משלא הוכח…" וגו').

שנית, המשיב נמנע מלדחות את תביעתו של המערער על הסף עם קבלתה, אלא הפנה את המערער לבדיקה רפואית לצורך קבלת חוות דעת רפואית "לשם קביעת זכויותיך לפי החוק" (מכתב המשיב מיום 8/10/03). בעצם דיונו של המשיב בתביעה לגופה הראה, כי הוא מאריך את המועד להגשת התביעה ומוכן להכיר בזכויותיו של המערער כנכה ובלבד שיוכח הקשר הסיבתי (ראו והשוו: בר"ע 205/00 פלונית נ' קצין התגמולים, פ"ד נו(1) 649).

שלישית, בהתאם למדיניותו הקבועה של המשיב, "ככל שהוכחה טראומה במהלך השירות, מדיניות קצין התגמולים במקרה של פוסט טראומה הנה להאריך את תקופת ההתיישנות…" (מוצגים 49 ו-44 למוצגי המערער). בעניינו הוכחה טראומה, כמפורט לעיל, ולא הובא על ידי המשיב כל נתון או הסבר שיש בכוחם להצדיק העלאת טענת התיישנות דווקא בעניינו של המערער תוך אפלייתו לרעה. דין הוא, כי "קביעותיו של קצין התגמולים חייבות להתבסס על מדיניות ברורה ואחידה…רק כך תימנע התוצאה של חוסר שוויון בין התובעים השונים, תוצאה היוצרת תחושות קשות, שניתן וראוי למנען" (רע"א 8373/96 מאיר נ' קצין התגמולים, פ"ד נז(1) 931, 952). נמצא, שאף אם הייתה טענת ההתיישנות מועלית על ידי המשיב בפה מלא וללא הסתייגות, עדיין ראוי היה לדחותה.

למעלה מן הדרוש אוסיף, כי אף אם לא היה המשיב מנוע להעלות את טענת ההתיישנות מהטעמים שפורטו לעיל, עדיין ראוי היה לדחותה ולהורות על הארכת התקופה, שכן כל תבחיניו של סעיף 32א לחוק, שעניינו בהארכת מועד ההתיישנות, מתקיימים בעניינו של המערער ברמה גבוהה: ד"ר שוכביצקי הסבירה כי פניה מאוחרת לקבלת טיפול רפואי בבעיה מסוג זה, שהמערער סובל ממנה, הנה תופעה שכיחה ומקובלת. משכך ובהינתן שהמשיב אינו נוהג להעלות טענת התיישנות כלפי פוסט-טראומה, "מן הצדק" להאריך את המועד. זאת ועוד: בהינתן שאירוע הירי בנער הפלסטיני, אשר הותיר את רישומו על המערער, תועד כדבעי בתיק מצ"ח, קיימת בענייננו "חבלה רשומה", וזאת כפי שנפסק על ידי ההרכב בראשות חברי, השופט שנלר, בגלגולו הקודם של ערעור זה (ע"א 2609/05 הנזכר בסעיף 4 לעיל; כן ראו בג"ץ 3410/07 העמותה לקידום נפגעי תגובות קרב נ' שר הביטחון [פורסם בנבו] (30.7.2008)); ההשהיה בהגשת התביעה לא הקשתה על המשיב לזמן לעדות את כל מפקדיו של המערער על מנת להוכיח את העובדות לאשורן, ואף לא הובאה כל ראיה כאילו הביאה, במישרין או בעקיפין, להחמרת נכותו של המערער".

3510. ע"נ 52341-08-18 פלוני נ' קצין התגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' מזרחי 6.1.20. לא פורסם.

המערער נפצע בידו בדרך מהבסיס לבית ונזקק לניתוח. הוכר כנכה צה"ל בגין הפגיעה הפיזית. לאחר כמעט 4 0שנה הגיש תביעה בה טען ל PTSD מאותו ארוע. המשיב דחה התביעה בנימוק של התיישנות. טען שאין רישומים על פגיעה נפשית לאחר הארוע, וכי המערער עבר תאונת דרכים, שלאחריה הופיעו תלונות נפשיות שיוחסו לאותה תאונה.

המערער ערער כנגד דחית התביעה על הסף. ערעורו התקבל ונקבע כי טרם קבלת החלטה כלשהיא היה על המשיב לבדוק את התביעה לגופה.

בבג"ץ 3410/07 העמותה לקידום נפגעי תגובות קרב נ' שר הביטחון (פורסם בנבו) הדגיש בית המשפט העליון כי יש לאפשר גמישות ככל שההשתהות בהגשת התביעה אינה נובעת ממחדלו של התובע, ובמיוחד כאשר מדובר בנכות המתאפיינת לעיתים בתקופות חביון ארוכה (כמו הלם קרב או מחלת נפש).הפסיקה לימדתו כי כאשר המדובר בטענה למצב נפשי אשר התפתח כתוצאה מהשירות הצבאי, על אחת כמה וכמה, מצב הנפשי אשר הוחמר ברבות השנים, יש לנהוג זהירות רבה: בע"א (ת"א) 2609/05 קייזר נגד משהב"ט-אגה"ש-ק"ת [פורסם במאגרים](10.9.08) (להלן:קייזר), נקבע כי מעת שמשיב לא בחר לדחות את התביעה על הסף עם קבלתה מחמת התיישנות, אלא הפנה את התובע לבדיקה רפואית לצורך קבלת חוות דעת רפואית, יכול ויהיה מנוע הוא, מלדחות את התביעה בגין התיישנות, לאחר קבלת חוות דעת, תוך הפניה לאשר נקבע בבר"ע 202/00 פלונית נ' קצין התגמולים פ"ד נו(1)649. עוד נקבע, כי מעת שמדובר במחלת נפש או במקרה של PTSD , אשר נטען כי אירעו עקב השירות הצבאי, מן הראוי כי המשיב לא ידחה תביעה כזו על הסף, אלא יבחן את התביעה על כל הבטיה. בסופו של יום, נקבע באותו מקרה, כי הגישה הראויה להתנהלותו של המשיב, כי מעת שמדובר במחלות או תסמונת שמעצם טבען יכול ויתפרצו במועד מאוחר ואף בחלוף שנים מאת השירות הצבאי, יש מקום שלא לדחות על הסף תביעה שכזו, אלא לבחון, ולו בחינה ראשונית, אודות קיומה של אותה מחלה או תסמונת נטענת, כך גם אם קיים קשר סיבתי בין הנטען לבין השירות הצבאי. בנוסף מצאו שופטי ההרכב לנכון לציין, כי יש להרחיב את פרשנות אותה "חבלה רשומה" "…ואף אם לא צויינה ברישום פגיעה, קרי מחלה, יהיה די ברישום האירועים עצמם… על מנת לראות כעין "ראשית ראיה" לאותו רישום נדרש". לאחר שנתנו דעתנו, שלל החומר שעמד לפנינו ולטענת הצדדים, נחה דעתנו כי דין הערעור להתקבל, גם אם בדוחק. אכן המערער אינו טוען כי מחלת הנפש שלו פרצה ברבות השנים, אדרבה, הוא טוען כי מאז המקרה והטיפול שקיבל בעקבותיו, נתקף בתסמונת דחק בתר חבלתית. לדעתנו, הפסיקה שדנה בעיקר בטענות החיילים להתפרצות תסמונת כאמור ברבות השנים (תסמונת מושהית) יפה גם לעניינו. נסביר. לדידנו, בראי העובדה כי האירוע ככזו הוכר, הרי שהגם שראיות על מצבו הנפשי של המערער (קרי התסמונת) עולות שנים ארוכות לאחריו, לא היה מקום לדחות את בקשתו של המערער על הסף מחמת התיישנות קודם שנבדק על ידי רופא המשיב לבדיקת הקשר בין מצבו לבין העובדות הנטענות על ידו (בעיקר בקשר לניתוח שחווה). שהרי יש לפחות ראשית ראיה של פסיכיאטרית הסבורה כי יש קשר לשירות הצבאי. על פי הפסיקה שהובאה לעיל, עומדת למשיב האפשרות לדחות את הבקשה גם לאחר בדיקתו של המערער על ידי מומחה מטעמו, אם בהעדר אבחנה של התסמונת ואם בהעדר קשר בין התסמונות, ככל שתמצא במערער, לאירוע שהוכר או בגין בחירה בזכויות. המשיב יטרך לבדוק את שלל טענותיו העובדתיות של המערער, לשקול מה דינו של החסר במסמכים הקשורים בניתוח ולאחריו, ולהוציא תחת ידו החלטה מושכלת, אשר יכול ותסמוך ידיה גם על סעיפי החוק המדברים בהתיישנות התביעה.

טיפול קצין התגמולים בתביעה לגופה – האם מונע העלאת טענת התיישנות

1289. ו"ע 02/*** ק"נ נ' קצין תגמולים, ש' גולדס

עצם בדיקתה של המערערת על ידי המומחה הרפואי מטעם המשיב ובדיקת קיומה של חבלה רשומה עדיין לא מביאה את הבדיקה לידי הארכת מועד או ויתור על טענת התיישנות. לכן, עצם הבדיקה והדיון בתביעה להכרה אין בה משום הארכת המועד. הועדה מאבחנת מקרה זה מענין פלונית שם דובר במחלה נפשית.

.404 ע"נ 97/*** ש"ק נ' קצין תגמולים

טענתה של המערערת לפיה, טיפולו של קצין התגמולים בתביעה לגופה, מהווה ויתור על טענת ההתיישנות, אינה משקפת את הדין המצוי ואת ההלכה הפסוקה. בסוגיה זו, הננו מקבלים את עמדת ב"כ המשיב ומטעמיו כמפורט בסעיף ב' של כתב התשובה, ומחליטים, כי טענת ההתיישנות שהועלתה ע"י ב"כ המשיב, בדין הועלתה וכי בכפוף לאמור להלן, יש בהתיישנות זו כדי להפקיע את זכותה המהותית של המערערת.

.409 ע"נ 96/*** א"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' בן חיים.

טענת האפלייה הינה סתמית והמערער לא טרח לפרטה ו/או להצביע על אמסכתא כלשהי המעוגנת בחוק ו/או בפסיקה שיש בה כדי לתמוך בטענה או להבהירה.

אין אנו סבורים כי הכרה מצד המשיב בפגימה כלשהי בעמוד שידרה, מחייבת אותו  להאריך את המועד להגשת תביעה בגין פגימה אחרת בעמוד שידרה.

בין הפגיעה לתביעה חלפו 14 שנה. פרק זמן ניכר המהווה שיהוי בלתי סביר ומערים קשיים אובייקטיביים באיתור עדויות ומסמכים. זהו נימוק לדחיית טענה נגד התיישנות הנסמכת על "חבלה רשומה"

836. רע"א 202/00 פלונית נ' קצין תגמולים נו (1) 649.

קצין תגמולים דן פעמיים בתביעה ודחה אותה לגופה. כשהוגש ערעור על ההחלטה השניה הועלתה טענת התיישנות. נפסק: הפסיקה הרחיבה ככל האפשר את האפשרות להזקק לתביעות, בעיקר במקרי נפש, למרות התיישנות. כאן קצין תגמולים דן בתביעה לגופה, פעמיים, למרות התיישנות, ובעצם הדיון לגופו של ענין הראה כי הוא מאריך את המועד ומוכן להכיר בזכויות כנכה אם יוכח הקשר הסיבתי. אין להזקק בערעור לטענת ההתישנות.

2701 ו"ע 04/*** מ"ש נ' ק"ת, ועדת ערעורים ראשל"צ (הרכב הש' יעקובוביץ) 2.7.06.

קצין התגמולים דן בתביעה לגופה, למרות ההתיישנות, ודחה אותה. במסגרת הערעור לועדת הערעורים הועלתה טענת התיישנות. נטען, בהסתמך על פס"ד פלונית, כי קצין התגמולים מנוע מלהעלות טענה זו, מאחר ודן בתביעה לגופה.

הועדה דנה בהלכה העולה מפס"ד פלונית. לשיטתה ההלכה כוונה אך ורק למקרים בהם מתקיימות נסיבות של חבלה רשומה, ולקצין התגמולים יש סמכות להאריך את מועד ההתיישנות. הדיון בתביעה לגופה כמוהו כהארכת המועד, תוך שימוש בסמכותו החוקית. וכך נקבע:

"לאחר שנתנו דעתנו להלכה שנקבעה בענין פלונית, באנו לכלל דעה כי אין בה כדי לקדם ענינו של המערער. למקרא פסק דינה של כב' השופטת דורנר נהיר הוא כי קביעותיה יפות אך באותן נסיבות עובדתיות הבאות בגדר 'חבלה רשומה'. נסיבות בהן מסור למשיב שיקול הדעת להאריך את המועד להגשת תביעה על פי החוק ועל כן רואים בעצם בירורה של התביעה לגופה משום הפעלת הסמכות והארכת המועד, אף אם לא נקבע הדבר ע"י המשיב במפורש.

דומה עלינו כי פרשנות אחרת, שונה, של פסק הדין עשויה להוביל לתוצאה אשר הדעת אינה סובלתה, ולפיה ינתן תוקף להתנהלות המשיב – רשות מנהלית החורגת מסמכות, זאת משהמשיב רשאי להאריך את תקופת ההתיישנות על פי המנגנון הקבוע בחוק ('חבלה רשומה') ועל פיו בלבד".

1484. וע' 02/**** ש"א נ' קצין תגמולים

פסק הדין רע"א 202/00 פלונית נ' קצין התגמולים, גם הוא אינו מסייע למערער, באשר בית המשפט הכיר שם ב"חבלה רשומה" ולכן היה מקום לטענה כי משלא הועלתה טענת ההתיישנות ע"י המשיב לראשונה, הרי שיש לראות בכך הארכת מועד מכללא. מה שאין כן במקרנו, כאשר אין "חבלה רשומה", ולכן לא ניתן להאריך מכללא מועד שאין להעריכו.

1000. ו"ע 00/**** ד"צ נ' קצין תגמולים

במיוחד לא ראויה היא טענת ההתישנות להישמע, כאשר לא נטענה בהזדמנות הראשונה. כב' השופטת דורנר בע"א 202/00 פלונית נ' קצין תגמולים (טרם פורסם) קובעת כי על קצין התגמולים לטעון את הטענה בהדמנות הראשונה ואם לא טען ודן בתביעה לגופה כי אז הוא מנוע מלהעלותה בשלב מאוחר יותר (סעיף 11). קל וחומר במקרה זה כאשר כב' השופט בן חיים כבר פסק כי המשיב מנוע מלהעלות טענות מקדמיות בשל האיחור בהגשת כתב תשובה מטעמו וכאשר התיק היה קבוע כבר להוכחות והמשיב ניצל את הדחייה שקיבל מב"כ מערער לניהול מו"מ – להעלאת טענות מקדמיות – יש בכך אכן משום חוסר תום לב. לפיכך הטענות המקדמיות נדחות בשל העלאתן בשלב כל כך מאוחר של הדיון בניגוד להחלטתו הקודמת של כב' השופט בן חיים ותוך ניצול העובדה שהצדדים ניהלו מו"מ.

1393. ע"נ 00/*** א"ש נ' קצין תגמולים

יש מקרים בהם המשיב אינו מעלה טענת התיישנות ויש לפרש זאת כהסכמה להאריך מועד וכך קרה בע"א 361/78 פלונית נ' קצין התגמולים, פ"ד לב (3) 805 במקרה זה מדובר היה בחולת נפש אשר מחלתה נתגלתה בשנת 1949. תביעת אפוטרופסה לתגמולים הוגשה רק בשנת 1977 "אבל קצין התגמולים נמנע מלעורר שאלת התיישנות".

3251. ע"נ 34632-07-14 ג.א.ר נ קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' רובס. 20.11.14. פורסם בנבו.

3260. ע"נ 6536-03-11 פלוני נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' פרידמן. 22.10.14. פורסם בנבו.

משניתנה החלטה לגופו של ענין, מנוע קצין התגמולים להעלות את טענת ההתיישנות בערעור.

3469. ע"ו 12 – 01 – ***** פלוני נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א, 4.4.13. פורסם בנבו

ראשית, טענת ההתיישנות הועלתה על ידי המשיב באופן מסויג

שנית, המשיב נמנע מלדחות את תביעתו של המערער על הסף עם קבלתה, אלא הפנה את המערער לבדיקה רפואית לצורך קבלת חוות דעת רפואית "לשם קביעת זכויותיך לפי החוק" (מכתב המשיב מיום 8/10/03). בעצם דיונו של המשיב בתביעה לגופה הראה, כי הוא מאריך את המועד להגשת התביעה ומוכן להכיר בזכויותיו של המערער כנכה ובלבד שיוכח הקשר הסיבתי (ראו והשוו: בר"ע 205/00 פלונית נ' קצין התגמולים, פ"ד נו(1) 649).

שלישית, בהתאם למדיניותו הקבועה של המשיב, "ככל שהוכחה טראומה במהלך השירות, מדיניות קצין התגמולים במקרה של פוסט טראומה הנה להאריך את תקופת ההתיישנות

התיישנות טענת סף – אין להעלות טענות לגופו של ענין

1289. ו"ע 02/*** ק"נ נ' קצין תגמולים

בפתח הדיון בשאלה זו יובהר כי מסכימים אנו עם עמדת ב"כ המערערת כאמור בסעיף 8 רישא לתגובה כי בבקשה לסילוק על הסף לא ניתן לטעון טענות על בעיות גב לפני הגיוס או כל טענה אחרת שעניינם הקשר לשרות הצבאי. נוכח זאת, אנו מוחקים מהבקשה לדחיה על הסף את הטענות הנ"ל שמקומן בבירור הערעור לגופו.

709. ע"נ 99/*** ב"ש נ' קצין תגמולים

ב"כ המשיב טוענת, כי הגשתה של התביעה החדשה שביסודה חוו"ד חדשה של ד"ר ציק למעלה מ-15 שנה לאחר האירוע, נגועה בשימוש לרעה בהליכי בית המשפט ואין להתירה. בעניין זה הסתמכה ב"כ המשיב על פרשת מיראי. בפרשת מיראי התבססה הפסיקה על העובדה שהמערער לקה בחוסר מעש ושקד על שמריו ללא הסבר משך כ-3 שנים. בנסיבות הערעור דכאן, מדובר במערער אשר ידו היתה לו רבה בייזום הליכים רבים בפני המשיב, כמו גם בפני הוע"ר שדנו בעניינו חדשות לבקרים (ראו פרוט בפרק "רקע עובדתי" בסיכומי המשיב). מכאן שלא מדובר בחוסר מעש מצד המערער.

היחס בין התיישנות לראייה חדשה.

709. ע"נ 99/*** ב"ש נ' קצין תגמולים

הגשת בקשה לדיון מחודש, ע"ס ראיה חדשה, תוך העלאת טענה של חבלה רשומה – מאפשר התגברות על התיישנות.

הארכת תקופת ההתיישנות – מקרים מיוחדים

1431. וע' 01/**** ז"ר נ' קצין תגמולים

המדובר כאמור במחלה מסוג מנינגיומה, אשר לעיתים נדירות יכולה להיות סרטנית, ואשר על מנת לבחון את טיבה פנתה ועדת הערעורים לרופא המערערת המטפל בה (אשר אף כתב בעבורה מכתב לאגף השיקום). ביקשנו את הרופא המטפל להודיענו מאיזה סוג מנינגיומה סובלת המערערת – האם גידול סרטני או שפיר. ועדת הערעורים ביקשה לברר סוגיה זאת באופן מעמיק, על מנת לבחון את חלות תקנות הנכים (תגמולים ושיקום) (התיישנות זכויות), תשנ"ז 1956 (להלן – "תקנות ההתיישנות", שם קיימת תקופת התיישנות מיוחדת למחת "התנוונות סרטנית" של 7 שנים מהאבחון הראשון של המחלה.

ביום 14.4.03 כתב לנו הרופא המטפל מכתב לפיו המערערת "סובלת מגידול שפיר במוח, מסוג מנינגיומה".

מכאן שהמחלה ממנה סובלת המערערת אינה נכנסת בגדר תקנות ההתיישנות ואינה זוכה בהארכה המיוחדת על פי חוק הנכים. מן העובדה שגידול שפיר מסוג מנינגיומה אינו מופיע ברשימת המחלות שבתקנות ההתיישנות עולה כי מתקין התקנות לא סבר כי מחלה מסוג זה יכול שיהיה לה קשר עם שירות צבאי בחלוף תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק.

3295. ע"נ 98/** ו.מ. נ' קצין תגמולים משרד הביטחון, ועדת ערעורים ראשל"צ, הרכב הש' יעקובוביץ. 17.10.11.

המערער טען ל– PTSD ממלחמת של"ג. תלונות נרשמו רק משנת 93. האירוע הוכח בתצהירים והוגשה חוו"ד פרופ' פניג על האבחנה. מולו סבר ד"ר בירגר כי מדובר בהפרעת הסתגלות אשר בחלה נובעת מאירועי מלחמת של"ג. הועדה מינתה את פרופ' שלו שקבע אבחנה של פוביה חברתית. הערעור נדחה בשל התיישנות ובהעדר חבלה רשומה. באמרת אגב צויין כי: "צר לנו על תוצאה זו המתחייבת, להבנתנו, מהוראות החור והפסיקה הנוהגת … ומוצאים אנו להעיר כי בנסיבות בהן מצא מומחה רפואי מוטעם המשיב להמליץ על הכרה ולו חלקית, המלצה אשר זכתה לאישורו של היועץ הרפואי למשיב, ראוי שלא לדבוק עוד בטענת ההתיישנות ולאפשר בירורה של התביעה".

זהות העילה העובדתית לנכות מוכרת

1511. וע' 03/** ו"א נ' קצין תגמולים

לדידו של המערער, עילת התביעה לעניין מחלת הסכרת נסמכת על אותה תשתית עובדתית עליה נסמכה עילת התביעה לעניין התסמונת הפוסט טראומטית. לפיכך משהכיר המשיב בתסמונת הפוסט טראומטית על יסוד אותה תשתית עובדתית, אין מקום לטענת ההתיישנות בגין מחלת הסכרת.

המערער מבקש להקיש מההכרה אשר הוכר לענין התסמונת הפוסט טראומטית אף לענין מחלת הסכרת 2. נדמה לי שאין הנדון דומה לראיה, שכן לעניין התסמונת קיימים מסמכים סמוכים עד מאוד למלחמה ] מסמכים 15,2,4,5,7,8 לתיק הרפואי[ המלמדים על מצבו הנפשי של המערער אשר בעקבות זאת הכיר קצין התגמולים בפגימה הנ"ל גם אם לאחר שנים כה רבות. לעומת זאת לענין מחלת הסכרת 2, המערער פנה לראשונה בשנת 2001 ולא נמצא כל רישום לחבלה הנ"ל ככל שהיא קשורה למלחמת יום הכיפורים. סבורים אנו כי אילו מדובר היה בהכרה לפנים משורת הדין בתסמונת הפוסט טראומטית ודחיה של הכרה בסכרת 2 מחמת התיישנות, הרי שלכאורה מטעמים של מדיניות ציבורית ראויה היה צריך לנהוג בדרך אחת בשתי הפגימות יחד. אלא שכאן ענין התסמונת הפוסט טראומטית יסודה באבני תשתית ובמסמכים ואילו לענין הסכרת אין המערער בא בשערי הסייג הקבוע בסעיף 32 א'.

חישוב תקופת השרות לענין התיישנות

484. ע"נ 97/*** ש"ר נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' בן חיים.

עתודאי שנפגע בטירונות. לאחר מכן היה בדחיית שרות, למשך הלימודים, ואז חזר לשרות חובה. נקבע כי תקופת שרות החובה לא תבוא במנין הימים לצורך התיישנות . בהסדר ההתיישנות בחוק הנכים קיים חסר, שאינו מתייחס למצב כזה והפרשנות הנכונה היא השעיית תקופת ההתיישנות במשך התקופה בה שרת בשרות חובה.

1787. ע"נ. 90/*** י"צ נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' גרמן.

תקופות שרות בלתי רצופות: העלאת טענת ההתיישנות בתום שמיעת הראיות.

חיוב בהוצאות

39. ע"נ 92/** ר' נ' קצין תגמולים

טענת ההתיישנות הפתיעה המערער ומנע ממנו לכלכל את מעשיו. ועדת הערעורים חייבה את המשיב בהוצאות.

1392. ע"נ 92/** פ"נ נ' קצין תגמולים

המסקנה היא, איפוא, שאנו מקבלים, כאמור, את טענת ההתיישנות. יחד עם זאת, מן הראוי היה שהמשיב יעלה את טענת ההתיישנות כבר בהחלטתו או, על כל פנים, בשלב מוקדם יותר מאשר שלב הסיכומים. אומנם לגופה של טענת ההתיישנות אין הדבר מעלה ואינו מוריד כנ"ל, אבל העלאת הטענה בשלב כה מאוחר גרמה למערער הוצאות שאפשר והיו נמנעות אילו ידע קודם הגשת הערעור שעליו להתגבר על טענת ההתיישנות.

הערעור נדחה מחמת התיישנות אך המשיב חויב בהוצאות.

אודות

מפת הגעה

שעות פתיחה

פסקי דין בנושא

אוטם מוחי/ ארוע מוחי

אסכולות רפואיות והאפשרות לקביעת קשר סיבתי בהעדר אסכולה

מחלת כליות, אבנים בכליות, אי ספיקת כליות – קשר לשירות צבאי