הערה: המספר המופיע מימין לפרטי פסה"ד, מציין את מספרו השוטף במאגר פסקי הדין, במשרד עו"ד צדקוני – סיון ואינו חלק מפסה"ד.
2368. ע"א 00/**** ק"מ נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' דותן)
נכה מוכר 75% החמרה אסטמה. הגיש החמרת מצב. הועדה קבעה שכל ההחמרה אינה קשורה לנכות שהוכרה. נפסק: הסמכות להפעלת תקנה זו, כמו תקנה 9, מסורה לועדה רפואית. הקביעה כי ההחמרה חלה באופן טבעי וללא קשר לגורמים חיצוניים ולפיכך יש לייחסה להתפתחותה הטבעית של המחלה, היא קביעה רפואית.
יחד עם זאת נראה לי כי מידת הצדק מחייבת שהחלטת הועדה הרפואית העליונה, גם ככל שהיא מתייחסת לתקנה ,8 לא תעשה אך ורק על יסוד פניה לועדה, בלא שניתנת אפשרות למערער לבא כוחו להביע את דעתם קודם להחלטת הועדה.
נראה לי כי קביעה כאמור, במיוחד, אך לא רק, משנעשתה אחרי פניות חוזרות של יו"ר הועדה, מצדיקה, לפחות בשיל מראית פני הצדק, דיון נוסף במעמד המערער ובא כוחו, אשר גם להם הזכות לטעון באשר לקשר שבין החמרת המחלה לבין השירות.
207 ע"א 140/8923 קצין תגמולים נ' צבי גולומבק (פד"י מה(3) 23)
"כאשר המדובר בהחמרת מחלה, נקבע שיעור ההחמרה שיש לייחס לשירות על–ידי קצין התגמולים. הגדלת אחוזי הנכות עקב הרעה במצבו של הנכה ועקב התפתחות מחלתו איננה מחייבת בהכרח הגדלת שיעור ההחמרה שיש לזקוף על חשבון השירות הצבאי. ישנן התפתחויות, שהן פועל יוצא של מהלכה הטבעי של המחלה, ואשר אין קשר סיבתי בינן לבין החמרת המחלה על–ידי השירות (ראה תקנה 8 לתקנות הדנה ב-"מקרים מיוחדים של חישוב נכות הנובעת מפגימה מוחמרת". בתקנה זו מוגדר "שלב מוסב" כ"שלב בהתפתחות פגימה הנובע מהחמרת המחלה שאירעה לנכה בזמן שירותו עקב שירותו", ו"שלב בלתי מוסב" כ"שלב בהתפתחות הפגימה שאינו נובע מהחסרת המחלה שאירעה לנכה בזמן שירותו עקב שירותו אלא ממהלכה הטבעי של המחלה ואשר היה בא גם לולא ההחמרה האמורה"). זו, כמובן, שאלה שעל קצין התגמולים לענות בה;
ואולם, מקום ששיעור ההחמרה עקב השירות נקבע לצמיתות, כפי שהוא בענייננו, אין קצין התגמולים יכול להידרש לכך מעת לעת, על–פי מצבו המשתנה של הנכה, ויש להחיל את קביעתו הראשונית על כל קביעה של הועדה הרפואית בדבר אחוזי הנכות"
1165. ע"א 459/89 קצין התגמולים נ' צבי חריטן ואח', פד"י מה (5) 374).
ביהמ"ש חזר וקבע כי הסמכות לפי תקנה 8 מוקנית לקצין התגמולים, וכי על הועדה הרפואית לחלק את הנכות הכוללת הנקבעת על ידה, מעת לעת, בהתאם לקביעת החלקיות המקורית והראשונית של קצין התגמולים.
"כאשר מתבקשת הכרה בנכות המהווה "החמרת מחלה", שומה על קצין התגמולים לקבוע שניים אלה: שיעור החמרת המחלה שיש לייחס לשירות הצבאי; משך התקופה בה יש לראות את המחלה כמוחמרת על–ידי השירות. הקצין תפקידו לקבוע את כל העובדות המזכות את התובע לתגמול. הועדה הרפואית תפקידה לבדוק את התובע מעת לעת ולקבוע את דרגת נכותו כפי שהיא בעת הבדיקה, בהתאם להתפתחות מחלתו (ע"א 157/64 בע"מ 448, ע"א 274/72). מקום בו שיעור ההחמרה נקבע על–ידי קצין התגמולים לצמיתות, אין בהשתנות מצבו של הנכה כדי לשנות שיעור זה, והוא יחול על כל קביעותיה של ועדה רפואית, עם התפתחותה של המחלה. הקצין אינו רשאי להידרש שוב לעניין זה, אלא אם נתקיימו העילות הקבועות בסעיף 35 לחוק (החלטה שהושגה בעבירה או ראיות חדשות המראות כי ההחלטה בטעות יסודה)".(בעמ' 374, למטה).
126. ע"א חי' 26/89 בן סוסן נ' קצין תגמולים פסקים תש"נ (א) 377.
תקנה המנוסחת בצורה לא ברורה. לפי כותרת השוליים היא מיוחדת וחריגה לענין מסוים. נראה שכוונת התקנה לקבוע נכות לתקופה מסוימת בה לא ניתן להבדיל בקביעת הנכות בין התפתחות המחלה כפי שהיא לבין המהלך הקשור בהחמרה. מצב מיוחד.
2813. ע"א 08/**** א"פ נ' קצין תגמולים, מחוזי ירושלים, ש' זילברטל, 30.6.08.
הנכה מוכר בפגימה של הפרעה בנשימה דרך האף בשעור של מחצית. מלכתחילה הוכר קשר חלקי כי ההפרעה יוחסה לפגיעה באף בתאונה בשירות, ולבעית פוליפים שלא קשורה לשרות. נכותו היתה 1%, מזה חצי ע"ח השירות. פנה בבקשה להחמרת מצב. אין מחלוקת שנכותו כיום 20%. הועדה קבעה 1% בלבד בנימוק שהחסימה המלאה כיום נובעת ממחלת הפוליפים שאינה קשורה לשירות. ביהמ"ש קיבל את הערעור. הועדה אינה נדרשת לבחינת שעור ההכרה מחדש. הועדה רשאית אך לקבוע את שעור הנכות (במובחן משעור ההכרה בה), כפי שהוא עשוי להשתנות מעת לעת. משמעות החלטת הועדה היתה שינוי חלקיות ההכרה והיחס בין הפגיעה בתאונה למחלת הפוליפים, מיחס של חצי חצי ליחס של אחוז אחד מול תשעה עשר. כידוע שעור ההחמרה, או שעור הנכות המיוחס לשרות, נותר קבוע גם אם משתנה מצבו הרפואי הכולל של הנכה. כשההפרעה בנשימה, בכללותה, הוחמרה, תיקבע הנכות עפ"י הדרגה המתאימה למצב הכולל, ומתוכה יגזר שעור הנכות שהוכר כנובע מהשירות הצבאי (כאן: מחצית). [הערה – לא נערך כל דיון בתקנה 8 והתקנה כלל לא אוזכרה].
2857. ע"ש 06/*** מ"ג נ' קצין תגמולים, מחוזי חיפה, ש' ברלינר, 4.1.07.
הנכה היה מוכר על נכות בברכיו. פנה בבקשה להחמרה. הועדה קבעה כי השינויים בברכיים הינם תוצאה ישירה של התקדמות המחלה עם הגיל. החמרה תלוית גיל. הנכות לא הועלתה. הסתמכות על תקנה 8. ביהמ"ש ביטל ההחלטה. מבחין בין נכות שהוכרה מלכתחילה בהחמרה, לבין נכות שהוכרה במלואה כגרימה, כמו כאן. "לא כך באשר למחלה שנגרמה כולה עקב השרות. …. אם המחלה המוכרת מתפתחת ומתרחבת, או אם השינויים והמגבלות שהיא גורמת החמירו, יש לזקוף אותם, כך נראה לי, בשלמות, לנכות שבגין המחלה שנגרמה, מיסודה, ע"י השירות. זאת להבדיל מנכות שהוכרה על דרך של החמרה, שם יש להבדיל בין ההחמרה המוסבת לבלתי מוסבת."
2858. ע"ר 10 – **** ע"ע נ' קצין תגמולים, מחוזי ירושלים, ש' זילברטל 4.5.10.
נכותו של המערער בעמו"ש מתני הוכרה בהחמרה מחצית. נקבעו 10% נכות מהם 5% ע"ח השירות. כשהנכות הכוללת הועלתה ל 20% טען שצריך להשאר 5% לא ע"ח השרות והיתרה (15%) ע"ח השירות, בדומה לחשבון "עובר ושב" הנהוג בביטוח הלאומי. הטענה נדחתה. לא נוהגים כפי שבביטוח הלאומי (מפנה לפס"ד חריטן). קביעת שעור ההחמרה מסורה לקצין תגמולים ולא לוועדה. כאן היה פס"ד בהסכמה על הכרה במחצית . המשמעות היא שאם לאחר מכן הנכות הכוללת בגין הפגימה שהוכרה תעלה, יעלו גם שעור הנכות המיוחס לשירות ושעור הנכות המיוחס למצב קודם, אך החלוקה היחסית בינהם תיוותר כפי שנקבעה בהסכמה ע"י ועדת הערעור.
תקנה 8 שהמערער הפנה אליה אינה רלבנטית שכן היא מתייחסת למצבים בהם לא ניתן להבחין באופן מתקבל על הדעת בין ה"שלב המוסב" ל"שלב הבלתי מוסב". במקרה דנן, כפי שעולה מהחלטת ועדת הערעור ומהסכמת הצדדים ניתן גם ניתן להבחין בין השניים ולכל אחד נקבע שעור נפרד מתוך סך כל הנכות.
3049. ע"ו 03-11 – ****** ל"ע נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א, ש' וולצקי. 8.9.11
נכה מוכר בהחמרה בגין מחלת האסטמה. פנה בבקשה להעלאת הנכות בגין החמרת מצב. הועדה הרפואית קבעה שמצבו אכן הוחמר אך לא שינתה אחוזי הנכות המוכרים בנימוק שמדובר במהלך הטבעי של המחלה ואין קשר לנכות שהוכרה עקב השירות.
נפסק: "ראיתי להבהיר לועדה כי ביושבה כועדה מעין שיפוטית היא נדרשת לעיתים להבחנה שבין קביעות רפואיות מובהקות לבין קביעות רפואיות שהן תלויות קביעות משפטיות, דוגמת קשר סיבתי משפטי להבדיל מרפואי. אני ערה לקושי של הרפאים להתעלם לעיתים מקביעה רפואית נקיה….. הכלל הוא שאת שאלת שיעור ההשפעה של השרות על המצב הרפואי קובע קצין התגמולים והעדה הרפואית דנה בשעור הנכות. … בענייננו לא בא כל הסבר רפואי כיצד ניתן להבחין בין התקדמות המחלה הטבעית ללא כל קשר להחמרה שהוכרה כתוצאה מהשירות הצבאי לבין ההחמרה שהוכרה כנובעת מהשרות הצבאי…. מכאן ברור שבמקום שלא ניתן מבחינה רפואית לעשות הבחנה כזו, אין מנוס מהותרת חלקיות ההכרה בהחמרה תולדת השירות על כנה, כפי שקבע קצין התגמולים…. "
3243. ע"ו 14 – ** – ***** ז"א נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א , ש' וולצקי. 29.9.14.
"ב"כ המערער הסכים כי גם אם דרך המלך מלמדת שאין לוועדה רפואית עליונה להתערב בשיעור ההחמרה שהוכרה, מקום שהנכות הוחמרה במהלך השנים, קיימים מקרים חריגים שבהם מבחינה רפואית סבורה וועדה כי לא ניתן לשייך את ההחמרה שאירעה במהלך השנים באותו יחס שנקבע בשעתו בעת ההכרה. מסכימה אני עם ב"כ המערער שמדובר במקרים חריגים בלבד ושבאותם מקרים על הוועדה להיכנס לדיון רפואי מעמיק וממצה תוך התייחסות לספרות עדכנית ולכל המסמכים הרפואיים שהונחו בפנייה, אם היא סבורה שאין מקום ללכת בדרך המלך ולקבוע רק את שיעור ההחמרה בנכות ולהעמידו בהתאם ליחס שנקבע בשעתו כקשור לשירות מתוך סך כל הנכות".
משהוועדה קיבלה ייעוץ משפטי שלא הונח ולא הומצא לב"כ המערער בעת הדיון בפניה והוא לא יכול להתייחס אליו, אך מאידך ראה המשיב לאחר הגשת הערעור בפניי כי נכון יהיה לאפשר לב"כ המערער להתייחס לאותו טיעון משפטי, אני סבורה כי אין מקום לקבוע היום מסמרות בטרם ניתנה לוועדה הזכות לקיים דיון הן בשאלה הרפואית והן בשאלה המשפטית שמונחת לפניה. יושם לב לכך שמדובר בוועדה מעין שיפוטית וגם אם התמנה לה יועץ משפט שאמור לסייע לה באותם נושאים שאינם בתחום מומחיותה המובהק, עדיין מוסכמת הוועדה לקבוע בניגוד לעמדת היועמ"ש לוועדה כפי שהיא מוסכמת לקבוע בניגוד לעמדת יועץ רפואי שהיא. לא בכל יום נדרשת וועדה רפואית עליונה לקיים דיון בשאלה משפטית, אך ברי שבאותם מקרים היא נדרשת לכך היא אינה יכולה לחמוק מכך או להעביר את שיקול דעתה לשיקול דעתה של יועמ"ש לוועדות.
הערה: המספר המופיע מימין לפרטי פסה"ד, מציין את מספרו השוטף במאגר פסקי הדין, במשרד עו"ד צדקוני – סיון ואינו חלק מפסה"ד.
