הערה: המספר המופיע מימין לפרטי פסה"ד, מציין את מספרו השוטף במאגר פסקי הדין, במשרד עו"ד צדקוני – סיון ואינו חלק מפסה"ד.
1676. ע"א 04/**** ד"א נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' דותן)
המערער מוכר 50% נפשי. הטענה הינה כי עקב חומרת המצב הנפשי המערער הזניח הטיפול התרופתי כך שהוחמר מהלך מחלת הסכרת. המשיב טען כי סע' 33 ה' כולל בין מרכיביו את אלמנט ההזנחה העצמית ולכן סיכוני הליקוי הנפשי כלולים בסעיף. ביהמ"ש דוחה טענת המשיב "הגבלת הכושר התפקודי יכולה להתבטא הן במישור הבינאישי והן במישור התעסוקתי. אולם כאשר הגבלה זו גורמת לנכה לעשות מעשים הגורמים לו לפגיעה נוספת, כגון נסיון אבדני או לחילופין מחדלים שכשתוצאה מהם נפגעת בריאותו, אין להתעלם מתוצאה זו. כשם שלא יעלה על הדעת שנזק גופני נגרם לנכה בשל טיפול רפואי כושל בפגימה מוכרת, לא ילקח בחשבון, כן יש להתחשב בנזק גופני שנגרם לו בשל מעשה או מחדל של עצמו אם אותו מעשה או מחדל נובע מהפגימה המוכרת". התיק הוחזר לועדה העליונה לבדיקת הסוגייה לגופה
2595. ע"א 07/**** מ"ד נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' שטופמן) 21.11.07
הנכה טען לקשר לפי תקנה 9 בין נכות נפשית וסכרת סוג 2 ונדחה. הועדה הרפואית סקרה את הספרות לגבי סוגי התרופות שקיבל ושללה קשר. נקבע: "מקובלת עלי עמדת ב"כ המשיב לפיה אכן לא נדרשת הוועדה להתייחס לכל מסמך רפואי המצוי בתיקו של המערער, יחד עם זאת, תומכים, לפחות לכאורה, המסמכים הרפואיים האוטנטיים, בטענת המערער לפיה הוחמרה מחלת הסוכרת בשל נטילת התרופות. נראה כי חוות הדעת המלומדת של הועדה הרפואית העליונה התייחסה, אכן, לספרות הרפואית ולאסכולות הרפואיות המוכרות, אך לא התייחסה לחולה הספציפי ולתופעות האינדוידואליות של התפתחות מחלותיו. נראה לי כי נכונה במקרה זה התייחסות ספציפית להתפתחות המחלה אצל המערער, גם אם לא הוכחה קיומה של אסכולה רפואית מקובלת, התומכת בטענותיו" (ביהמ"ש מפנה לפס"ד קליג').
3113. ע"ו 12- 04 – ***** פלוני נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א, ש' וולצקי. 4.3.13
המערער מוכר בגין נכות נפשית PTSD כתוצאה מתאונה. ביקש הכרה במחלת סכרת סוג 2 כנכות מוסבת, בנימוק שנובעת ממצבו הנפשי. הועדה הרפואית העליונה קבעה שאין קשר, אך ביהמ"ש ביטל ההחלטה והחזיר התיק לדיון חוזר תוך הנחיה לצרף מומחה סכרת נוסף להרכב, ולבחון את ההיסטוריה הרפואית של המערער טרם פרוץ המחלה. בדיון החוזר לא ישב מומחה סכרת נוסף ונטען כי לא נמצא מומחה כזה. במקום צרוף מומחה כחבר לועדה פנתה הועדה למומחה סכרת כמומחה חיצוני, וחווה"ד שערך הובאה לעיון הועדה שחזרה על ההחלטה בדבר העדר קשר. המערער ערער בשנית לביהמ"ש והערעור והתקבל.
לענין קביעת הקשר הסיבתי מפנה ביהמ"ש לסוגיות דומות כפי שנדונו בפני ועדות הערעורים. גם אם אין אסכולות ניתן להוכיח כי במקרה הספציפי המחלה נגרמה או הוחמרה ע"י השירות. מחיל את מבחני הקשר הסיבתי של חוק הנכים על הליך קביעת נכות מוסבת לפי תקנה 9.
לענין הקשר הסיבתי בין מתח נפשי להופעת סכרת סוג 2 מציין ביהמ"ש כי השאלה לא קיבלה עד היום תשובה חד משמעית בספרות הרפואית.
3663. ע"ו 13 -03 *****
פלוני נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' פרידמן. פס"ד
מיום 2.12.14, פורסם בנבו.
דיון בקשר שבין מתח נפשי לסכרת סוג 2. הדיון במסגרת ועדת ערעורים לפי חוק
הנכים. הועדה שללה קשר בין ארוע לחימה בשירות לבין המחלה אך הכירה בקשר בין המתח כתוצאה
מהפוסט טראומה בה לקה המערער לבין המחלה. למעשה זו הכרה בנכות מוסבת, למרות שהמסגרת
היתה של ועדת הערעורים.
המערער השתתף בלחימה בבינת ג'בייל באוג' 06 מלחמת לבנון.
בעקבות אירועי המלחמה פיתח המערער פגיעה נפשית כרונית
פוסט טראומתית, המוכרת ע"י המשיב. נכותו נקבעה על ידי הועדה הרפואית בשיעור
של 30%.
אצל המערער התפתחה
מחלת סוכרת מסוג 2, אותה הוא מייחס לאותו קרב.
לגבי הסטרס של פוסט הטראומה – " אולם כן ניתן
לטעמנו לקבוע שמתקבל מאד על הדעת, ולא כאפשרות רחוקה, שבנתוני המקרה הוחמר התהליך
הסוכרתי בשל הסטרס. אין כוותנו כאמור לארוע הסטרסוגני "הראשוני" שהיה
אמנם חריף, אלא לתסמונת הדחק הפוסט
טראומטי שהנביע. תסמונת זו שקיימת אצל המערער והוכרה בשעור נכות לא מבוטל של 30%,
מייצרת כעניין שבהגיון מצבים סטרסוגנים נמשכים בעלי עוצמה ממשית, גם אם אינם ברצף
והנם בעצימות נמוכה יותר ביחס לאירוע הקרב הראשוני. יש לזכור שחלק ממן הסימפטומים
המוכרים של PTSD הנם זכרונות חודרניים ,ושחזור ארוע , סיוטים
וקשיי שינה (מה שמתקיים אצל המערער, כעולה מן התיק הרפואי וחוווה"ד של
ד"ר בן אפריים מטעם המשיב שהכירה במערער כסובל מ PTSD).
גם פרופ' וייס אינו חולק על עצם המנגנון המתואר
בחוו"ד ד"ר ויינשטיין שהסטרס גורם לייצור הורמונים נוגדי אינסולין. הוא
טוען שבחלוף הסטרס רמת הסוכר חוזרת
לקדמותה. הגיוני – ביחס לסטרס הראשוני , הישיר, של הקרב. אך היות ותסמונת הדחק
הפוסט טראומטי ממשיכה לייצר מצב סטרסוגני גם אם בעצימות יותר נמוכה, נושאת היא
הגיונית בחובה פוטנציאל ממשי להחמרה במצב הסוכרת. בכך, כאשר מדובר במצב נמשך, יש
פוטנציאל להחמרה במצב הסוכרת. האם יתכן
שהמחלה היתה ממשיכה באותו מסלול ובאותו קצב ודרגת חומרה גם אלמלא אותו קרב?: התשובה חיובית.
אולם די בכך שיש אסכולה מקלה מכוחה ניתן לקבוע שמתקבל
מאד על הדעת (לא וודאי) שהתסמונת הפוסט טראומטית החמירה מחלת הסוכרת. הרי יסודה של
זו באותו קרב , היינו בשירות. בכך עבר הנטל המשני למשיב לסתור שבנסיבות המקרה לא
היתה החמרה כזו, והנטל לא הורם (ספק אם יכול להיות מורם)".
נקבעה החמרה בשעור של מחצית ע"ח השירות. )בגלל קיומו של מצב אי סבילות לגלוקוז עוד לפני הקרב).
הערה: המספר המופיע מימין לפרטי פסה"ד, מציין את מספרו השוטף במאגר פסקי הדין, במשרד עו"ד צדקוני – סיון ואינו חלק מפסה"ד.
