המידע המובא באתר הינו מידע כללי בלבד ואינו בגדר יעוץ משפטי. המידע אינו מהווה אסמכתא משפטית ואינו מהווה תחליף לקבלת יעוץ משפטי מתאים
חוק הנכים, (תגמולים ושיקום) – תשי"ט 1959, נותן מענה למקרה בו חייל צה"ל נפגע תוך ועקב שירותו הצבאי, ונגרמה לו נכות. אך מה הדין כאשר החייל נפגע בחופשה? עפ"י החוק, פגיעה שארעה לחייל בדרך אל המחנה או ממנו, תחשב אף היא פגיעה תוך ועקב השירות, ובהתקיים התנאים המפורטים בחוק (השהות מחוץ למחנה היא כדין, לא חלו בדרך הפסקות או סטיות ועוד). חשוב – עד לתיקון 29 לחוק הנכים היה דין שווה לחייל חובה ולחייל בשירות קבע, ובמקרה של פגיעה בדרך אל המחנה או ממנו, הפגיעה הוכרה כפגיעה תוך ועקב השירות. תיקון 29, שנכנס לתוקף בתאריך 27.4.17 שינה מצב זה, ובכל מקרה של חבלה בה נחבל איש קבע, אחרי המועד האמור, עליו להפנות את תביעתו לביטוח הלאומי, אלא אם כן מדובר ב"חבלת שירות" כהגדרתה בחוק. אולם, קורה וחייל נפגע, לא בדרך מהמחנה או אליו, אלא ממש בזמן החופשה, וללא כל קשר לשירות הצבאי. מה הדין בקרה כזה? בעבר, חייל שנפגע בחופשה אכן לא יכול היה לקבל הכרה כנכה צה"ל, והדבר הביא לתוצאות קשות – חיילים בחופשה שנפגעו קשה ולא היו זכאים לכל פיצוי. כדי לפתור בעיה זו נחקק חוק תגמולים לחיילים ולבני משפחותיהם (חבלה שלא בעת מילוי תפקיד) תשמ"ח – 1988. חוק זה קובע כי בהתמלא תנאים מסויימים, ניתן יהיה להכיר גם בחיייל שנפגע בחופשה, כנכה צה"ל. חשוב לשים לב לכך שהכרה בפגיעה בחופשה אפשרית אך ורק כשמדובר בחייל בשירות חובה !!. התנאים להכרה מפורטים בחוק, ויש לבדוק בכל מקרה ומקרה האם הם מתמלאים במלואם. גם בנושא ההכרה בפגיעה בחופשה, חלו שינויים בתנאים להכרה, בעקבות תיקון 29 לחוק הנכים, שנכנס לתוקף ביום 27.4.17. כאשר בוחנים את המקרה העומד על הפרק, צריך בראש ובראשונה לבדוק מהו מועד החבלה. חבלה בחופשה שארעה לפני כניסת התיקון לתוקף, תיבחן לפי נוסח החוק לפני התיקון. חבלה בחופשה שארעה אחרי 27.4.17, תיבחן לפי נוסח החוק לאחר התיקון. התנאים העיקריים בחוק, לפני ואחרי התיקון, להכרה בחייל שנפגע בחופשה, כנכה צה"ל, הינם: – החייל הינו חייל בשירות חובה. – הנכות הינה כתוצאה מחבלה. – דרגת הנכות הינה 20% או יותר. כלומר – חייל בקבע, אשר נפגע בחופשה, אינו זכאי להכרה עפ"י החוק. חייל בחובה שנפגע בתאונה ונכותו הינה 15% בלבד, אינו זכאי להכרה עפ"י החוק. לפני תיקון החוק, ניתן היה לשלול מהחייל זכאות להכרה, במקרה שהפציעה נגרמה עקב "התנהגות רעה וחמורה", וזאת בהתאם להוראת סעיף 9 לחוק הנכים. כך, חייל בחופשה שעסק בפעילות פלילית ונפגע, לא הוכר כנכה צה"ל. התיקון לחוק הוסיף מבחנים והגדרות ספציפיות לגבי מקרים שלא יוכרו עפ"י החוק. כך נקבע כי ארוע החבלה יוכר ובלבד ש: "(2ב) החבלה לא אירעה בתאונת דרכים שבשלה היתה נשללת זכאותו של החייל לפיצוי לפי סעיף 7 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, ולעניין פסקה (5) של הסעיף האמור – בכפוף להוראות סעיף 7א לחוק האמור; (2ג) החבלה לא אירעה כתוצאה מייצור של סם מסוכן כהגדרתו בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג- 1973, או של חומר אסור בהפצה כמשמעותו בסעיף 5 לחוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים, התשע"ג-2013, מסחר בהם או שימוש בהם, או אגב ביצוע עבירה בהשפעת חומר אלכוהולי; (2ד) החבלה לא אירעה כתוצאה מביצוע מעשה הכרוך בנטילת סיכון בלתי סביר מצד החייל, מתוך כוונה לגרימת החבלה, מתוך שוויון נפש לאפשרות גרימת החבלה או מתוך תקווה להצליח למנעה;" (2ה) החבלה לא אירעה מחוץ לשטח מדינת ישראל ואזור יהודה והשומרון, למעט אם אירעה בחופשה שאושרה לחייל בודד לצורך ביקור משפחתו, כהגדרתם בפקודת הצבא; ניתן לראות כי כוונת המחוקק היתה למנוע הכרה ממי שעסק בפעילות שנתפסת כלא ראויה לזכות בהכרה כנכה צה"ל וממי שנטל סיכונים בלתי סבירים. כמו כן נעשתה השוואה בין תנאי ההכרה הקיימים בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, לבין התנאים להכרה בחבלה בחופשה, וכך, למשל, מי שנהג ביודעין ללא רשיון נהיגה, ונפגע בתאונה בחופשה, לא יוכל לקבל הכרה עפ"י החוק. בנוסף, דן החוק בהכרה במי שנפגע בחופשה בעת היותו בחו"ל, ולענין זה נקבע: "(2ה) החבלה לא אירעה מחוץ לשטח מדינת ישראל ואזור יהודה והשומרון, למעט אם אירעה בחופשה שאושרה לחייל בודד לצורך ביקור משפחתו, כהגדרתם בפקודת הצבא;" במקרים מסוימים נסיבות הפגיעה מקנות לחייל אפשרות לתביעה לפיצויים גם לפי חוקים אחרים, למשל: חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים או פקודת הנזיקין. במקרים כאלו על החייל לשקול היטב את יתרונותיו וחסרונותיו של כל אחד ממסלולי התביעה הפתוחים בפניו, שכן לא ניתן לגבות פיצוי גם לפי חוק הנכים וגם לפי החוק האחר, ועליו לבחור באחד מהם.