תביעות אנשי קבע בביטוח הלאומי אחרי תיקון 29
- ב"ל 46632-11-20 אלמוג מרדכי נ' הביטוח הלאומי, ביה"ד האזורי לעבודה, ת"א. פס"ד מיום 15.7.22, פורסם בנבו.
תביעת משרת קבע בגין טרשת נפוצה. בהתאם לתיקון 29 התביעה הוגשה לביטוח הלאומי.
נטען שבברור התביעה ובהכרעה בה יש ליישם בענינו הלכות וחזקות השאובות מפסיקה בעניינם של נכי צה"ל. הטענה נדחתה.
" עוד יובהר בטרם נדון בתביעה לגופם של דברים, כי לא מצאנו לקבל את טענת התובע בדבר אימוץ הדין והפסיקה בעניינם של נכי צה"ל על עניינו. מרגע שהוחלו על משרת כוחות הביטחון לרבות חייל בשירות קבע, ללא אבחנה בשאלה האם עסק הוא בשירות קרבי אם לאו, הוראות חוק הביטוח הלאומי לעניין נפגעי עבודה ונקבע כי רואים בשירותו כ'עבודה', הדין וההלכות הרלוונטיות הן אלה שנקבעו בפסיקת בתי הדין לעבודה."
- בר"ע 37862-07-24 המוסד לביטוח לאומי נ' לואי מקלדה, פס"ד של ביהה"ד הארצי מיום 10.3.26, פורסם בנבו.
בית הדין הארצי לעבודה נדרש לערעורים במסגרתם התעוררה שאלת ההכרה בפגיעה של חיילי הקבע כפגיעה בעבודה, וזאת בנסיבות שבהן הפגיעה, כך לפי הנטען, היא תוצאה של טיפול רפואי במתקן אזרחי אליו הופנו על ידי רשויות הצבא, שעה שהצורך בטיפול הרפואי אינו קשור לשירות הצבאי. במרכז הדיון עומדת השאלה: האם חיילי קבע, שנפגעו לטענתם עקב טיפול רפואי שניתן להם במהלך השירות אך בגין מצב רפואי שאינו קשור לשירות, זכאים להכרה לפי פרק נפגעי עבודה בחוק הביטוח הלאומי. ובפרט, האם הביטוי "בשינויים המחויבים" שבסעיף 295א(ב) לחוק מחייב להחיל עליהם את מבחן הקשר הסיבתי הנהוג בחוק הנכים, או שמא יש להחיל עליהם את מבחן הקשר הסיבתי הרגיל של ביטוח נפגעי עבודה.
ביה"ד סקר את הרקע החקיקתי לתיקון 29 בעקבותיו מופנים אנשי קבע לביטוח הלאומי, ואת מבחני הסיבתיות בכל אחד מהחוקים.
לסיכום האמור מעלה, מבחן "עקב השירות" הקיים בחוק הנכים פורש באופן שאינו חופף בהכרח את מבחן "עקב העבודה", הנהוג בפרק ה' לחוק.
בנוסף, בעוד שבחוק הנכים הפגיעה חוסה תחת חוק הנכים אם היא "עקב השירות" (בנסיבות מסוימות), בין אם הפגיעה היא תוצאה של "חבלה" או "מחלה", האופן שבו הוגדרה פגיעה בעבודה בחוק מובילה לתוצאה לפיה לא די בכך שעובד נפגע "עקב העבודה", וכדי שהוא יחשב כמי שנפגע בעבודה לפי החוק נדרש כי פגיעתו תהיה תוצאה של אחת מהעילות הבאות: תאונה, מחלה שנמנתה בתקנות או מיקרוטראומה.
ביה"ד בחן את משמעות המונח "בשינויים המחוייבים" שבסעיף 295א(ב) לחוק הביטוח הלאומי. הסעיף קובע כי על פגיעה של אנשי הקבע כאמור יחולו "בשינויים המחויבים" הוראות פרק ה' לחוק, שעניינו "ביטוח נפגעי עבודה". האם, כטענת החיילים בקבע, התיבה "בשינויים המחויבים" משמיעה כי יש להחיל עליהם את מבחן הקשר הסיבתי הנהוג בחוק הנכים ולא את מבחן הקשר הסיבתי הנהוג לגבי פרק ה' בחוק הביטוח הלאומי? מסקנת בית הדין היא כי המבחן שיחול הינו המבחן הקבוע בחוק הביטוח הלאומי, ולא מבחני הסיבתיות של חוק הנכים.
המונח "בשינויים המחויבים" רווח מאוד בחקיקה הראשית ובחקיקת המשנה. בית המשפט העליון פירש את הביטוי באופן מצמצם, וקבע שהכוונה היא לשינויים טכניים בלבד.
מבחינה לשונית הפירוש לו טוענים המוסד והיועצת מתיישב טוב יותר עם לשון הסעיף, שהרי הסעיף קובע כי הוראות פרק ה' יחולו "בשינויים המחויבים" על איש כוחות הביטחון שפגיעתו תוך כדי ועקב השירות אינו חוסה תחת חוק הנכים. יבוא של הסדר מהותי מחוק הנכים אל תוך פרק ה' לחוק אינו בבחינת "שינוי מחויב".
יש לדחות את עמדת חיילי הקבע שלפיה יש לפרש את סעיף 295א(ב) לחוק כמאמץ את מבחן הקשר הסיבתי של חוק הנכים. הביטוי "בשינויים המחויבים" אינו יוצר שינוי מהותי בהסדר הזכאות אלא נועד להתאמות טכניות בלבד. יבוא של הסדר מהותי מחוק הנכים אל תוך פרק ה' לחוק אינו בבחינת שינוי מחויב. נהפוך הוא, הוא שינוי מהותי שאינו מחויב אלא טעון הסדרה מפורשת.
התיבה בשינויים המחויבים המופיעה בסעיף 295א(ב) לחוק לא מחייבת ייבוא' של הסדרים מתוך חוק הנכים אל תוך פרק ה' לחוק, ובכלל זה את החלתו של מבחן הקשר הסיבתי הנהוג בחוק הנכים.
גם תכלית התיקון מכריעה את הכף לטובת הפירוש לו טוען המוסד. תיקון 29 לחוק הנכים נועד בראש ובראשונה לצמצם את תחולתו של חוק הנכים על משרתי קבע אשר חבלתם או מחלתם אינה בנסיבות מבצעיות תוך הפניית האחרונים למיצוי זכויותיהם לפי פרק ה' לחוק כ"נפגעי עבודה". תכלית העברת משרתי הקבע הנ"ל לקבלת זכויות לפי פרק ה' לחוק היתה להחיל עליהם את ההסדר של פרק ה' כאילו היו עובדים ותוך השוואתם לעובדים. חבלות או מחלות שהן "עקב" נסיבות מבצעיות, אימונים או צבאיות אחרות ממשיכות לחסות תחת חוק הנכים.
זאת ועוד, קבלת הפירוש לו טוענים חיילי הקבע משמעה יצירתם של שלוש אוכלוסיות מבחינת כללי הזכאות: האחת, אוכלוסיית משרתי הקבע שחוסים תחת חוק הנכים; השניה, אוכלוסיית העובדים שחוסים תחת החוק, והשלישית היא אוכלוסיית משרתי הקבע שאינם עונים על כללי הזכאות לפי חוק הנכים ולא צריכים לעמוד בכללי הזכאות לפי פרק ה' לחוק, אלא במבחני הזכאות לפי חוק הנכים. עיון בדו"ח ועדת גורן ובדברי ההסבר מעלה כי לא זו הייתה התוצאה לה כיוונו. הטעם להוצאת משרתי קבע מסוימים מתחולת חוק הנכים הייתה כי אין הצדקה להבחין בין פגיעתם שנעשתה בנסיבות "אזרחיות" לבין פגיעתם של יתר העובדים. דהיינו, הכוונה היתה כי לאחר התיקון יוותרו שתי אוכלוסיות בלבד: האחת, של משרתי הקבע שעל פגיעתם חל חוק הנכים; השנייה, של יתר משרתי הקבע ושל העובדים שעל פגיעתם חל פרק ה' לחוק.
קיום התנאי של "עקב העבודה" יבחן במקרה של עובד, ככלל ומבלי למצות, באמצעות שני מבחני משנה: הראשון – האם קיים קשר בין המחלה בגינה נדרש הטיפול הרפואי לבין העבודה; השני – האם העובד חויב בטיפול הרפואי לשם המשך העסקתו ומהו הצורך של המעסיק בטיפול הרפואי. במקרה שלפנינו, מעוררים הצדדים מבחן משנה שלישי, שבשלב זה ולאור החוסר הראייתי אליו נדרש בהמשך איננו נדרשים להשלכותיו, ועניינו, השפעת יכולתו של העובד (חייל הקבע) לבחור את הגורם אשר מעניק את הטיפול הרפואי, מה שכונה "הסדרי הבחירה".
במקרים כאן אין קשר בין תנאי השירות לבין המחלות בגינן נדרש הטיפול. ספק גם אם הוכח שהתובעים חוייבו ע"י צה"ל לקבל את הטיפול הרפואי ושהאינטרס של צה"ל שיקבלו את הטיפול חרג מהאינטרס שלהם עצמם.
לענין זכות הבחירה לגבי נותן השירות או העדרה סבר ביה"ד כי השאלה לא בוררה עד תום. עמדת היועמ"שית לממשלה היתה כי לחייל בשירות קבע זכות בחירה באשר לרפואת המומחים אשר תוענק לו או לגבי הפניה לחדר מיון. ברם, בענייננו, לא נבחנו ההיבטים העובדתיים הנוגעים להיקף הבחירה שניתנה לאופק ולואי בביצוע הטיפול הרפואי בכל אחד מהמקרים הקונקרטיים. שאלה עובדתית זו, שהנטל להוכיחה מוטל על הטוען לה, כלל לא הועמדה לבחינתו של בית הדין האזורי. הצדדים כלל לא העמידו תשתית ראייתית רלוונטית שמאפשרת הכרעה עובדתית ולאחריה בחינה של ההיבטים המשפטיים.
לפיכך הוחלט על החזרת התיק לביה"ד האזורי לשם בחינת שאלת היקף הבחירה שניתן להם בעת ביצוע הטיפול הרפואי. בשים לב להכרעות העובדתיות בשאלה זו יבחן הרובד המשפטי של שאלת הקשר הסיבתי לפי פרק ה' לחוק בעניינם.
