הערה: המספר המופיע מימין לפרטי פסה"ד, מציין את מספרו השוטף במאגר פסקי הדין, במשרד עו"ד צדקוני – סיון ואינו חלק מפסה"ד.

תקציר: ועדה רפואית. קביעת נכות בגין פגיעה בשמיעה, טיניטוס (טנטון). 

טינטון (טיניטוס)

416. ע"א 98/****   צ"מ נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א  (ש' פורת). 

מתייחס לתקנה בענין טיניטוס, המגבילה את האפשרות לקביעת נכות רק לטיניטוס שהופיע עד חצי שנה מתום החשיפה לרעש. מתקין התקנות חרג מסמכותו. זו קביעה בתחום הקשר הסיבתי ולא קביעת נכות. 

מתי טינטון יחשב כטינטו קבוע/ טינטון תמידי

2175 ע"א 00/**** ע"ר  נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת). 

רעש לא קבוע, שמופיע מספר פעמים ביום, אולם מדי יום, או כמעט כל יום מעיד על תופעה קבועה, אך הטנטון אינו קבוע. 

2205 ע"א 99/**** ח"א  אלי נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת) 

המערער סובל מצפצופים כל יום, אבל עם הפוגות במהלך היום. לא טנטון קבוע.  

2366 ע"ש 04/*** ש"ש נ' קצין תגמולים, מחוזי חיפה (ש' יעקבי שוילי ). 

טנטון תלונה סוביקטיבית. ניתן להסתמך על דברים שאמר המערער בהזדמנויות אחרות. מסר על צלצולים באים והולכים וצפצופים הנמשכים מספר דקות. תאור זה לא הולם טנטון תמידי.  

טינטון תלונה סובייקטיבית. הסתמכות על תלונות הנכה

106. רע"א 03/***** י"ר  נ' קצין תגמולים, ביהמ"ש העליון.   

נכה היה מוכר על טנטון קבוע ופגיעה בשמיעה. ביקש לדון בהחמרה ומסר לועדה כי הצפצופים לא מופיעים במשך היום. נכות הורדה. ערער, הוחזר לועדה רפואית ואז תאר טנטון קבוע אך הועדה לא נתנה אמון בדבריו. המחוזי אישר ההחלטה. העליון ביטל בנימוק שבנסיבות אלו, בהן שאלת קיום הפגימה מוכרעת ע"ס דברי הנכה בלבד, ולאורך שנים היתה הפגימה מוכרת, יש לנקוט משנה זהירות בשלילת הזכאות, רק ע"ס דברים שהנכה, המוכר על פגימות נפשיות וגופניות, מעיד שנאמרו בשעה שנכשל בלשונו. כשהתאפשר לו למסור גרסתו שוב, לאחר שהוזהר כראוי, חזר על תלונת הטנטון הקבוע.  

1390. ע"א 03/*** מ"ב  נ' קצין תגמולים, מחוזי חיפה (ש' יעקבי שוילי). 

טנטון – תלונה סובייקטיבית. האמינות נבחנת, בין היתר, ע"י השוואה של תלונות קודמות מפי המערער.  

2366 ע"ש 04/*** ש"ש נ' קצין תגמולים, מחוזי חיפה (ש' יעקבי שוילי ). 

טנטון תלונה סובייקטיבית. ניתן להסתמך על דברים שאמר המערער בהזדמנויות אחרות. מסר על צלצולים באים והולכים וצפצופים הנמשכים מספר דקות. תאור זה לא הולם טנטון תמידי.  

1677. ע"א 760/04 מאור כהן נ' קצין תגמולים 1677({ (לא פורסם צילום מצ"ב) 

טנטון תלונה סובייקטיבית. בקביעת נכות ועדה רפואית יכולה להסתמך על דברים שאמר המערער בהזדמנויות אחרות ועל השוואת דברים אלו למה שמסר לה.  

2964. ע"ו 09-10-***** א"צ נ' קצין תגמולים, מחוזי חיפה, ש' למלשטריך לטר, 21.11.10.  

אין בדיקה אובייקטיבית שמאשרת שקיים טנטון קבוע. קביעה של טנטון קבוע תלויה בין היתר באמינות דבריו של המערער, ולכן יש חשיבות לאופן התיאור של הטנטון וכן לדברים שאמר בהזדמנויות קודמות בהם ביקש לשכנע שהטנטון שהוא סובל ממנו הוא טנטון קבוע.  

2346 ע"ש 03/*** ס"א  נ' קצין תגמולים, מחוזי חיפה (ש' יעקבי שוילי )

אישור החלטת ועדה שקבעה למערער 1% בגין טנטון לא קבוע. תלונה סובייקטיבית. הועדה הסבירה כי המערער לא היה אמין בבדיקות שמיעה, דבר שהוכח בין היתר, בבדיקת ברה ולכן אין לסמוך גם על תלונותיו בענין טנטון קבוע.  

3605.  ע"ו 11034-09-21 פלוני נ' קצין תגמולים, מחוזי חיפה, ש' ורבנר. פס"ד מיום 7.4.22, פורסם בנבו.

          המערער פנה מספר פעמים למשיב בבקשה להכרה בפגיעה בשמיעה ובטנטון. הוכר בסופו של דבר ה 1% בגין ירידה בשמיעה התדרים גבוהים ו 1% בגין טנטון לא קבוע. ניהל מס' סבבים של הליכים להעלאת הנכות, שלא הביאו לשינוי. לא נקבעה נכות על פגיעה בתדירויות דיבור. הועדה הרפואית הסבירה כי היא מתבססת בקביעת הנכות השמיעתית על תוצאות בדיקות השמיעה ובדיקות BERA. לענין טנטון הועדה הצביעה על אי התאמות בין דיקות שונות ועל פערים המעידים על אגרבציה שלא מאפשרים קבלת התלונה הסובייקטיבית של טנטון קבוע.

          המערער טען כי על הועדה היה להפנותו לבדיקת מאפייני טנטון. הערעור נדחה.

          לענין החלטת הועדה נקבע כי אין כאן נקודה משפטית. החלטת הועדה היתה מנומקת וביהמ"ש אינו מתערב בקביעות הרפואיות. ביהמ"ש מפנה לפס"ד שם דנו ביהמ"ש בעדיפות בדיקת ה BERA כבדיקה אובייקטיבית. לענין בדיקת מאפייני טנטון, זו אינה בדיקה אובייקטיבית המאפשרת להסיק קיומו של טנטון תמידי. דרכי הבדיקה של הועדה הינן ענין רפואי שביהמ"ש לא יתערב בו וביהמ"ש אינו קובע לועדה אלו בדיקות נדרשות לה לצורך הגעה למסקנה. ככל שהמערער סבר שבדיקת מאפייני טנטון נדרשת היה יכול לבצעה ולהמציא תוצאותיה לועדה.

          

טינטון ללא פגיעה בתדרים גבוהים

3001. ע"ו 09-11***** ח"ח  נ' קצין תגמולים, מחוזי חיפה ש' למלשטריך לטר. 19.2.12 

טנטון. למערער אין ליקוי שמיעה בתחום צלילים גבוהים 3000 ו – 4000 הרץ כנדרש בסעיף 72 (ג). נטען שיש מקום לעשות שימוש בתקנה 11א ולהתאים לו נכות שכן מדובר בפגימה שאינה נקובה בתוספת (טנטון, אך ללא פגיעה בתחום צלילים גבוהים כאמור). הטענה נדחתה. "מדובר בפרוש בפגימה שנקובה בתוספת, אלא שהיא דורשת דרישות סף מסוימות על מנת שתוכר כנכות ועל מנת שהמערער יהיה זכאי לדרגת הנכות הקבועה בצידה. משלא עומד המערער בתנאי הסף הנדרשים בדיוק לאותה פגימה ממנה הוא טוען שהוא סובל, איננו זכאי לדרגת נכות כלשהיא".  

(ראה
שינוי ההלכה בפסה"ד בע"א 1978-02-20 פלוני נ' קצין תגמולים, מחוזי
ת"א. פס"ד מיום 7.2.21, פורסם בנבו – מס' 3587)

 

קביעת הנכות על ירידה בשמיעה

2243 ע"א 97/**** מ"ח  נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת) 

בפני הועדה מספר בדיקות שמיעה. הסתמכה על אחת מהן. אין מקום להתערבות. המחלוקת לא בתחום המשפט.  

2351 ע"ש 04/*** מ"מ  נ' קצין תגמולים, מחוזי חיפה (ש' יעקבי שוילי ). 

על אף שמבחן 72 דן בקביעת נכות לפי בדיקה אודיומטרית, אין פסול בהסתמכות הועדה על בדיקת BERA ובהעדפתה על פני הבדיקה האודיומטרית. בדיקה חדישה ואמינה יותר.  

.2796 ע"א 05/**** ע"מ נ' ק"ת מחוזי ירושלים, ש' זילברטל 12.9.05 

למערער נכות בגין דלקת כרונית של האוזן החיצונית.

הועדה ביצעה בדיקת שמיעה רק לאחר ניקוי האוזן תחת מיקרוסקופ. המערער טען כי יש לבדוק ליקוי השמיעה לפני הניקוי.

בית המשפט דן בטענה במסגרת סעיף 10 ו' לתקנות (שימוש בתרופות עזרים ואמצעים אחרים). המשיב טען כי הניקוי בא בגדר "ואמצעים אחרים".

בית המשפט קיבל הערעור וציטט מע"א 1124/97 צור יואב נ' ק"ת דינים מחוזי לב (1) ,771 שם נקבע כי הגיון הסעיף חל כאשר מדובר בתרופה הנלקחת על דרך השגרה ומשפיעה דרך קבע על מצבו של הנכה (כגון תרופה להורדת לחץ דם) או עזרים בהם משתמש הנכה דרך קבע (כמו משקפיים).

בית המשפט קבע כי אין כוונת הסעיף לטיפולים מיוחדים שמבוצעים מפעם לפעם ע"י מומחים, אלא למצבי שגרה שבמהלכם הנכה נוטל תרופה או משתמש במכשיר כלשהו באופן שוטף.

מדובר בשימוש באמצעים כחלק משגרת יומו של הנכה, באופן המשפיע בקביעות על מצבו, ולא אמצעי הננקט במיוחד (גם אם מפעם לפעם) והשפעתו הולכת ופוחתת לאורך ציר הזמן עד לפעם הבאה שנוקטים בו.

בהעדר נתונים הוחזר התיק לועדה לצורך שקילת הפרמטרים ומתן החלטה מנומקת.  

3236. ע"ו 42648-05-14 ע"מ נ' קצין תגמולים, מחוזי חיפה ש' קראי גירון. 19.10.14. פורסם בנבו. 

המערער נחשף לרעש בשירות ב 2010. ב 2013 המליץ המומחה בן טובים, מטעם ק"ת להכיר בנכות בשמיעה.

ועדה רפואית קבעה שלא נותרה נכות, מאחר ובדיקת שמיעה מ 2011 היתה תקינה. הוועדה ציינה כי אמנם יש עדות לפגיעה בשמיעה בבדיקה חוזרת מ 2013, אולם לאור הבדיקה התקינה מ 2011 הרי שאין קשר בין הנכות לארוע בשירות.

ביהמ"ש קיבל הערעור והחזיר לועדה ע"מ שתשקול ותנמק, תוך בדיקת האפשרות שבבדיקה מ 2011 נפלה טעות.

הנימוקים לכך – המלצת ד"ר בן טובים בדבר קשר סיבתי, שניתנה ב 2013, בדיקת השמיעה הנוספת מ 2013, העובדה כי בחייו האזרחיים המערער עובד עבודה משרדית ולא חשוף לרעש. 

החמרת נכות בשמיעה

3497. רע"א  19- ****  פלוני נ' קצין התגמולים, ביהמ"ש העליון. 10.10.19. פורסם בנבו. 

המערער נכה צה"ל הוכר בגין ירידה בשמיעה, בגין חשיפה לרעש עד שנת  2005 ונקבעה לו נכות.

פנה לוע"ר בבקשה להחמרת מצב ונדחה. הועדה שללה את הטענה כי ההחמרה במצב נובעת מהחשיפה המוכרת עד שנת 2005 וציינה כי אם ההחמרה נובעת מחשיפה לרעש לאחר שנת 2005, עליו לפנות בענין זה לקצין התגמולים.

המערער טען כי הועדה הרפואית חרגה מסמכותה וכי היה עליה לדון בבקשה. הטענה נדחתה. 

"יודגש כי נכונה טענת המבקש, כי הוועדה הרפואית, כגוף מנהלי, נדרשת לפעול רק כפי שהסמיך אותה החוק. אולם בענייננו, בניגוד לטענת המבקש, הוועדה הרפואית לא חרגה מסמכותה כאשר "החזירה את הדיון", כלשון המבקש, לקצין התגמולים; היא קבעה, בהתאם לסמכותה, כי ההחמרה בשמיעה של המבקש אינה נובעת מחשיפה לרעש לפני 2005, קרי – מהנכות המוכרת.

לא מדובר אפוא בהחזרה אלא בהכוונה של המבקש. משמעות הדבר היא שאם המבקש מעוניין לקבל הכרה בנכות חדשה – בעקבות אירועים מאוחרים למועד הנכות שהוכרה לו, גם אם הם דומים במובנים מסוימים לאלו שהתרחשו בטרם הוכרה נכותו – עליו להגיש ראשית בקשה לקצין התגמולים. אין בכך הבעת עמדה לכאן או לכאן לגוף הבקשה, אם אכן תוגש".

קביעת נכות בגין פגיעה בשמיעה באוזן אחת, כאשר יש פגיעה בשמיעה באוזן השניה שלא עקב השירות

3367. רע"א 16/**** קצין התגמולים נ' פלוני, ביהמ"ש העליון. 20.7.17. פורסם בנבו. 

"אדם נפגע בעינו או באוזנו בתקופת ועקב שירותו הצבאי. במרוצת השנים, נפגע גם האיבר השני – עין או אוזן – ללא קשר לשירות הצבאי, כך שמצבו הכללי הוחמר.

השאלה הניצבת במוקד בקשת רשות הערעור שבפנינו, היא האם רשאית ועדה רפואית לשנות את דרגת נכותו בהתחשב במצבו של האיבר השני?" ביהמ"ש ענה לשאלה זו בחיוב.

ביהמ"ש סקר את לשון תקנות בפרטים 52 (הדן בנכות בגין ליקוי בראיה) ו – 72 (הדן בנכות בגין ליקוי בשמיעה) וקבע:

" מלשון ההוראות עולה כי כאשר בוחנים את שיעור הנכות ביחס לעין או לאוזן, יש להתחשב במצבם של שני האיברים, ולחשב את אחוזי הנכות תוך הצלבתם.

על פי הפשט, קביעת התקנות היא כי יש לבחון את נכות האיבר שנפגע עקב השירות ביחס למצבו של האיבר האחר. .. התקנות מורות באופן מפורש כי יש להתחשב במצבו של האיבר שנפגע עקב השירות למול האיבר השני. 

ההיגיון להצלבת שני האיברים – ועל כך יורחב בהמשך – הוא כי התקנות הנוגעות לפגיעה בעיניים או באוזניים, נועדו להעניק תגמול בגין פגיעה חוּשית, בחוש הראייה או בחוש השמיעה.

ברי כי פגיעה כזו קשורה מעצם טיבה לתפקודם של שני האיברים….

פרשנות זו נתמכת במנגנון החישוב הפנימי הקבוע בתקנות :

" בבוחננו את מנגנון החישוב, נפנה את הזרקור לכך שלפי התקנות כאשר איבר אחד נפגע – עין או אוזן – אך ישנו איבר שני מתפקד, התגמול עבור האיבר שנפגע אינו עולה לכדי מחצית מאחוזי הנכות המקסימאליים.

דהיינו, בעוד עיוורון מוחלט מקנה 100% נכות, עיוורון בעין אחת אינו מקנה 50%, אלא אך 30%.

בדומה, ליקוי שמיעה באחת האוזניים בשיעור המקסימלי בטבלה, של למעלה מ-80 דציבלים, אינו מקנה 30% נכות (מחצית מ-60% עבור שתי האוזניים) – אלא אך 10%. ניתן לומר כי השלם עולה על סך חלקיו.

מהו הטעם לכך? מדוע אחוזי הנכות עבור אובדן הראייה או השמיעה באיבר אחד, אינו עולה לכדי מחצית הפגיעה בשני איברים? דומני כי התשובה לשאלה זו גלומה בהיגיון החוּשי המאפיין את התקנות הנוגעות לפגיעה בראייה ובשמיעה.

ודוק, כפי שהובהר לעיל, התקנות עושות שימוש במונחים "חוש השמיעה" ו"ראייה".

הנחת-היסוד המגולמת בהסדרים אלה זה היא שכל עוד קיים איבר בריא ומתפקד, הפגיעה הכללית בראייה או בשמיעה אינה עולה לכדי מחצית, אלא פחות מכך. זאת באשר האיבר הבריא "מפצה" על חוסר התפקוד של רעהו בבחינת הפגיעה הכללית בחוּש.

להמחשה, בעת אובדן הראייה בעין אחת – ההנחה היא, כאמור, שהפגיעה הכללית בראייה היא 30% ולא מחצית. מזווית אחרת, ניתן לומר שהעין הבריאה והמתפקדת עודנה מאפשרת 70% מכושר הראייה. ההסתכלות היא על המכלול. 

אם כן, הנחת המוצא לדיוננו, היא כי בקביעת אחוזי הנכות עבוד אבדן עין או אוזן אחת – יש התחשבות ביחסי הגומלין בין האיברים, ובכך שישנו איבר בריא, "מפצה", בבחינה כוללת של הפגיעה בראייה או בשמיעה. משמע, בבחינת מצבו של האיבר שהפגימה בו מוכרת וקשורה לשירות, יש התחשבות במצבו של האיבר השני, שאינו מוּכר. …

אם כך הוא הדבר, סבורני כי אך טבעי שבמקרה בו האיבר ה"מפצה" נפגע בהמשך חייו של הנכה, וה"פיצוי" שקיומו הוּנח הולך ומתפוגג – ראוי כי תהא התחשבות בכך בעת בחינת המצב מחדש.

קבלת עמדה לפיה אין להתחשב כלל בהחמרת מצבו של האיבר, למעשה תביא למצב שבו בעת קביעת הנכות מלכתחילה, אחוזי הנכות "הופחתו" (ולו לשם ההמחשה) בשל קיומו של איבר בריא. אך כאשר אותו איבר בריא מתדרדר – לא תהא בכך התחשבות.

דעתי היא שגישה כזו לוקה בחוסר הגינות, ואף אינה תואמת את תפיסת "התיק הפתוח" הנזכרת לעיל ומאפיינת את חוק הנכים. אמוֹר מעתה: משהטבלאות המובאות לעיל מתחשבות בקיומו של איבר בריא בעת קביעת אחוזי הנכות, אין המדינה יכולה להתנער מאותו איבר במקרה בו מצבו כבר אינו "אופטימלי". 

חיזוק לכך מוצא ביהמ"ש בהלכה לפיה יש לפרש את חוק הנכים באופן רחב ובפתיחות הלב: "הנה, תכלית חוק הנכים וקולה של הפסיקה מורות לנו לפרש את ההסדר באופן רחב, המיטיב עם הנכה. לשון אחר: לא בצרות העין, אלא בעין יפה ובאוזן קשבת. אכן, טעם זה אינו עומד באופן עצמאי.

ישנם מקרים בהם שיקולים שונים, תקציביים ואחרים, יכריעו את הכף. ואולם, בענייננו, כאשר למסקנה המיטיבה עם הנכים יש תימוכין בלשון החוק, והיא אף עולה מההיגיון הפנימי של ההסדר ומתכליתו – יש בטעם זה כדי לחזק את רעיו ולו במובן הפרשני." 

בית המשפט עומד על ההבדל בין מצב של פגיעה באיברים זוגיים כגון שתי ידיים או שתי רגליים, לבין פגיעה בשתי אוזניים או שתי עיניים. במקרה של יד או רגל מדובר באיבר שמבחינת המודעות של האדם ההפרדה בינו לבין האיבר הנוסף ברורה.

פגיעה באחד משפיעה על האחר אך ניתן להפריד בין האיברים. לא כך בעיניים ובאוזניים, שם מדובר בפגיעה בחוש, והמבחן מעצם טבעו, נוגע ליכולת הכוללת, כפי שבא לידי ביטוי בלשון התקנות.

ביהמ"ש מאזכר את נושא הפגיעה בכליות כדומה לפגיעה באוזניים ובעיניים. 

3577. ע"ו 53679-01-20 פלוני נ' קצין התגמולים, ביהמ"ש המחוזי חיפה, הש' שטמר, 10.1.21. פורסם ב"נבו". 

בעקבות ההלכה שנקבעה ברע"א 7677/17 דן ביהמ"ש בשאלת חישוב אחוזי הנכות בהתאם לתקנות הנכים  כאשר הפגיעה היא בחוש ששני איברים זוגיים מאפשרים אותו (חוש השמיעה וחוש הראיה) וחלה החמרה בשמיעה או בראיה באחד האיברים הללו, וההחמרה לא נוצרה עקב תנאי השירות.

במקרה הנדון המערער הוכר בעבר בגין ירידה בשמיעה (5%) וטנטון באוזן שמאל (10%). עם השנים חלה החמרה בשמיעה בשתי האוזניים. פנה לוע"ר וטען כי יש להכיר בהחמרה במצב השמיעה, ולפסוק לו 15% בגין הפגיעה בשמיעה, על אף שאין היא קשורה לתנאי השירות וזאת בהסתמך על פסה"ד ברע"א 7677/17. 

ביהמ"ש קבע כי בנסיבות העובדתיות של המקרה דנן, ההלכה שנקבעה ברע"א 7677/17 לא חלה. 

"ההלכה הנוהגת לענייננו נפסקה ב-רע"א 7677/16: נקבע לעניין מקרים שהפגיעה היא בחושים, כמו בחוש הראיה או בחוש השמיעה, שכאשר  אוזן אחת או עין אחת נפגעו עקב השירות, והאיבר השני (אוזן או עין) לא נפגע, רואים את האיבר התקין כמפצה ומקטין את הפגיעה באיבר הפגוע.

לכן, אם תחול החמרה באיבר הלא פגוע, ההחמרה תוכר כפגיעה עקב השירות, אפילו ההחמרה נגרמה שלא עקב השירות. …. 

ההסתכלות הרפואית על פי רע"א 7677/16 היא על המכלול של השמיעה או הראיה ולא על כל אוזן בנפרד. ההנמקה לכך היא שעל פי תקנות הנכים, האיבר הפגוע אינו מוכר במלוא אחוזי הנכות המגיעים לו עקב הפגימה, כיוון, כאמור, שהשמיעה באוזן השניה מפצה על הירידה בשמיעה בגין הליקוי באוזן הראשונה שנפגעה עקב השירות. כך, לדוגמא, אדם שאיבד שמיעה כליל באוזן אחת לא יוכר ב-50% נכות, שהם תקרת האחוזים הניתנת לפגימה באוזן אחת, אלא ב-30% על פי הטבלה שבפרט 72  לתוספת שבתקנות הנכים, המצליבה בקביעת האחוזים בין מצב הפגיעה בכל אחת מהאוזניים,  בידיעה שהאוזן "הבריאה" מפצה את זו שנפגמה. לפיכך, אם חלה החמרה במצב השמיעה באוזן שהייתה בריאה, החמרה זו תלקח בחשבון חישוב אחוזי הנכות החדשים של הנפגע, אפילו לא נבעה מתנאי השירות.

חידוש זה בהלכה בהתייחס למקרים שנדונו ברע"א 7767/16, אשר קבע הכרה בהחמרה שאיננה נובעת מתנאי השירות, הוא יוצא דופן לגבי ההלכה הכללית, הקובעת שהחמרה שלא מתנאי השירות לא תוכר (וראו דיון על כך בסעיף 11 לפסק דינו של כב' השופט הנדל ברע"א 7677/16)".

המערער טען שבעת קביעת הנכות המקורית אוזן ימין שלו היתה בריאה ופיצתה על הירידה בשמיעה בשמאל, וכעת משחלה החמרה במצב השמיעה באוזן ימין, יש ליישם את ההלכה ולקבוע לו נכות הלוקחת בחשבון החמרה זו.

ביהמ"ש קבע כי עובדתית לא זה היה מצב הדברים וכי בעת קביעת הנכות נמצאה אצל המערער נכות כמעט זהה בשתי האוזניים. לא מצב בו אוזן בריאה מפצה על ירידה בשמיעה באוזן שנפגעה. 

וכך קבעה הש' שטמר:

"לדעתי, ההלכה שב-בר"ע  7677/17 תחול רק מקום בו בעת ההכרה הייתה פגיעה רק באיבר אחד (ואשאיר בצריך עיון מקרים בהם היה הפרש גדול בין המצב בשתי האוזניים) ומצבו של האיבר התקין פיצה על זה של האיבר החולה.

שלושת הערעורים שנדונו בבר"ע התייחסו למצב זה של הכרה באיבר אחד.  אין לכן, להחיל את הלכת 7677/17 בעובדות שלפני כאן.  

… אולם, כאמור, כאן ההכרה בנכות ופסיקת אחוזי הנכות היה בעת שמצב שתי האוזניים היה דומה".  

הש' קובעת כי צדקה הועדה העליונה בקבעה כי הפסיקה עליה מסתמך המערער אינה מתאימה למקרה כאן בו קיימת החמרה בשתי האוזניים כתוצאה מגורמים תחלואתיים שאינם קשורים לשירות. 

הערה: המספר המופיע מימין לפרטי פסה"ד, מציין את מספרו השוטף במאגר פסקי הדין, במשרד עו"ד צדקוני – סיון ואינו חלק מפסה"ד.