הערה: המספר המופיע מימין לפרטי פסה"ד, מציין את מספרו השוטף במאגר פסקי הדין, במשרד עו"ד צדקוני – סיון ואינו חלק מפסה"ד
.153. ע"נ 03/ *** ס"ע נ' ק"ת, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' טובי פרידמן
מועמד בהליכי גיוס למשטרת ישראל השתתף ב"גיבושון" במתקן של המשטרה. בעת אימוני כושר נפל ונחבל. נקבע – לא נחשב בזמן "שירות במשטרה". רק מועמד. חוק הנכים לא חל.
2092. ע.א. 94/*** ע"צ נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' גרמן.
אזרח עובד צה"ל איננו יכול להיות מוכר כנכה עפ"י החוק. לא שירות בצבא.
542. ע"נ 97/ *** נ"ר נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' כהן . 18.9.97.
חוק הנכים אינו חל על שוחר בביה"ס הטכני. תקופת שוחרות אינה שירות צבאי. משרד הביטחון נטל עצמו לפצות שוחרים לפי קנה המידה של חוק הנכים אולם במקרה של דחיה אין מקום לערעור על החלטה לועדת הערעורים אלא על הנפגע למצות זכויותיו בהליך אזרחי.
2417. ע"נ 05/*** פ"י נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ראשל"צ (ש' יעקובוביץ) 3.10.06.
שוחר בפנימיה צבאית. תביעה בגין מחלת אפילפסיה שארעה בעת שהמערער היה שוחר בפנימיה צבאית. בהליך קודם, (הרכב צ'רנובילסקי), נקבע כי חוק הנכים חל, אך התביעה נדחתה לגופו של ענין. המערער פנה ב"ראיה חדשה" ונדחה בנימוק שעפ"י פקודת מטכ"ל חוק הנכים חל על שוחרים רק במקרה של נכות מחבלה, ולא במקרה של מחלה. נפסק כי ההחלטה הקודמת מהווה השתק פלוגתא ולא ניתן להעלות שוב את הטענה כי חוק הנכים אינו חל. נדחתה גם טענה בדבר חוסר סמכות הוועדה בהליך זה – לוועדת הערעורים סמכות לדון בערעור על כל החלטה של המשיב, אף בהחלטות בענינים המוסדרים מחוץ לחוק לרבות הוראות פנימיות והוראות נוהל כאלו ואחרות.
2808. ו"ע 04/**** ע"ח נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ב"ש, הרכב הש' גנן. 7.5.08.
גידול מסוג קרניופרינגיומה. נטען להחמרה עקב אחור באיבחון. הטענה היתה שבעת בדיקת המערער בלשכת הגיוס, במסגרת הבדיקות למלש"ב, היה על הרופא הבודק לשים לב לסימנים מסוימים, לחשוד בקיום הגידול ולהפנות את המערער לבדיקות נוספות. גילוי מוקדם כאמור היה מונע חלק מהנזק שנגרם בהמשך. הועדה קבעה כענין שבעובדה שלא היו סימנים חריגים שהיו צריכים לעורר את חשד הבודק. עם זאת מצאה הועדה לנכון לציין כי "חרף כך שמסכימים אנו שמטרת בדיקת המלש"ב נועדה לשם קביעת כושרו הרפואי של הנבדק למילוי תפקיד, כמו גם קביעת התאמתו לשירות והענקת פרופיל רפואי מתאים, הרי שאין להעלות כלל על הדעת, כי מי שנפגע עקב הבדיקה האמורה לא יחולו עליו חוקי השיקום לרבות חוק הנכים". ערעור ובר"ע שהוגשו נדחו (2809. רע"א 5343/09 עינב חרמש נ' קצין תגמולים, ביהמ"ש העליון 15.9.09).
2735. ע"נ 02/*** ל"ע נ' משהב"ט, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' חרסונסקי
שוחר. בהתאם להגדרת המונח "חייל" בחוק השיפוט הצבאי, יש לראות בתלמיד מן המניין במוסד להכשרה קדם צבאית כחייל לפי חוק הנכים.
3362. ע"נ 09/** פלוני נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ירושלים, הרכב הש' צור. 28.12.16. פורסם בנבו.
המערער השתתף בגיבושון לצנחנים לפני הגיוס. כתוצאה מהמאמץ הפיזי הקשה הגיע למצב של שטף דם בלבלב ונזקק לניתוח שהותיר צלקת גדולה ומכערת. הוכר כנכה צה"ל בגין הפגיעה הפיזית לפי הוראת נוהל 48.14. לקה לאחר מכן בסכיזופרניה וביקש להכיר גם במחלה זו.
השאלה המתעוררת בערעור זה היא האם יש קשר סיבתי בין הפציעה הקשה שאירעה למערער במהלך הגיבושון לבין מחלת הסכיזופרניה שבה לקה המערער? ב"כ המשיב טען שמאחר והמערער סובל מ"מחלה" ולא מ"חבלה" הרי שסעיף 48.14 להוראת משהב"ט לא חל עליו וגם חוק הנכים [תגמולים ושיקום] הועדה קבעה כי חבלה כוללת גם מחלה:
"אין ספק בכך ש"חבלה" כוללת בחובה גם מחלה נפשית שגורמת ליקוי גופני. לכן, מי שנפגע פגיעה פיזית במהלך שירותו מאירוע שניתן לקבוע שגרם למחלה הנפשית, נכנס, לדעתנו, לגדר הוראת משהב"ט 48.14 הנ"ל; ומרגע שנקבע שהמערער לקה בנפשו כתוצאה מפציעתו, וכך אנו סבורים, הוא יהיה בבחינת "נכה" כמשמעותו בחוק הנכים, המגדיר "נכות" כ"איבוד הכושר לפעול פעולה רגילה, בין גופנית ובין שכלית, או פחיתתו של כושר זה… ".".
הועדה קבעה כי אין מצב קודם. הועדה לא קיבלה את סברת ד"ר עמיעז , מטעם המשיב, שלפני פציעתו סבל המערער ממחלת נפש. למערער נקבע פרופיל 97 . ד"ר סטולר מטעם המערער ציין בחוות דעתו בהסתמך על אנמנזה ותיעוד שראה ש"מדובר בנער מצטיין בספורט ובלימודים וללא כל סימן למחלה נפשית". אין לראות בהפרעת ההתנהגות הקלה שהייתה למערער בתקופת לימודיו כמחלת נפש. הוא סיים לימודיו עם תעודת בגרות מצויינת. ד"ר עמיעז הודתה שהמערער לא היה בטיפול פסיכיאטרי לפני הפציעה. ד"ר עמיעז נחקרה באשר לשאלה על יסוד מה קבעה שהמערער עסק במיסטיקה לפני הפציעה והודתה ש"יכול להיות שאני טועה".
הטריגר למחלה היה ניתוח שעבר המערער לאחר שבגיבוש נגרם לו שטף דם פנימי עם חבלה בלבלב, הוא עבר ניתוח ובעקבות הניתוח נשארה לו צלקת גדולה ומכוערת. הועדה קבעה כי האירוע החל תהליך פרודרומלי שכעבור שנה הבשיל לסכיזופרניה:
"מה שברור ממכלול הראיות שלפנינו הוא שהמערער נפגע במהלך הגיבושון הן בפגיעה פיזית והן בפגיעה נפשית. עם הפציעה התוך בטנית והניתוח הקשה שעבר המערער נגרמה למערער פוסט טראומה נפשית שבמבט שלאחר מעשה ניתן לראות בה פרודרומה שהייתה חלק ממחלת הסכיזופרניה שממנה החל המערער לסבול כשנה לאחר מכן; ברוח דומה כתב פרופ' עמיחי לוי ש"…ישנו קשר טמפוראלי (קשר זמני) בין הפוסט טראומה לבין הפסיכוזה הראשונה (ולסיכזופרניה) שכן הפסיכוזה הראשונה פרצה זמן לא רב מעת שהתהוותה הפוסט טראומה. בנוסף, ישנו קשר תכני/מהותי בין שתי התסמונות, שכן הן הפוסט טראומה והן הסכיזופרניה מרכזן הינו החולשה/הפגיעות הגופנית".".
3206. ע"נ 12 – 02 – **** פלוני נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' מזרחי, 16.4.14. פורסם בנבו.
פגיעה במהלך גיבושון לסיירת מטכ"ל. המערער הגיש תביעה בגין מחלת סכרת, בה לקה לטענתו עקב השתתפות בגיבושון לסיירת מטכ"ל, טרם גיוסו הרשמי לצה"ל. התביעה נדחתה. במסגרת הערעור העלה קצין התגמולים לראשונה את הטענה כי אין תחולה לחוק הנכים, באשר המערער לא היה עדיין חייל.
הטענה נדחתה. בחוק הנכים אין הגדרה למונח "חייל". ביהמ"ש נעזר במונח "חייל" בחוק שירות ביטחון הכולל אדם הנמנה עם הכוחות הסדירים של הצבא על פי חוק שירות ביטחון או על פי התנדבות, בין בדרך של התחייבות לשירות קבע ובין בדרך אחרת. ביהמ"ש הסתמך על פסה"ד בע"נ 374/02 עמר נ' קצין תגמולים, (2735) שם דובר בשוחר וקבע כי אין כל סיבה להבדיל בין מעמדו של שוחר לבין מעמדו של משתתף בגיבוש לפני גיוס, לענין חוק הנכים.
ביהמ"ש דן בהוראת משהב"ט 48.14 בדבר הקניית זכויות שיקום לפנים משורת הדין לאזרים המופעלים ע"י צה"ל לפני גיוסם. משהב"ט טען כי הוראה זו חלה רק במקרי חבלה ולכן לא תחול בענינו של המערער. ביהמ"ש קבע כי התיבה "בגין פגיעה במקרה של חבלה" לא בהכרח שוללת את האפשרות לפגיעה בגין מחלה. בחוק הנכים המונח "נכות" מוגדר כפגיעה בכושר הפעולה כתוצאה ממחלה, החמרת מחלה או חבלה. מאחר והוראת משהב"ט דנה בתגמולים לפי חוק הנכים, יש להתייחס למונחים "חבלה" ו"מחלה" כפי שהחוק מתייחס אליהם, קרי כאחד המרכיבים של המונח "נכות". בנוסף, ניתן לטעון כי המתח הרב הביא לפגיעה במערכת החיסונית שגרמה להתפרצות הסכרת ובמקרה כזה אפשר יהיה לומר כי המערער נחבל תוך ועקב השירות. (בדומה למה שנקבע בפסה"ד בענין יניב פז ).
653. ע"א 4672/99 ק"ת נ' ממן פנחס, מחוזי חיפה 31.12.00.
מתנדב משא"ז, נושא תעודת "שוטר מיוחד" נפצע כשהתנדב לאמן קבוצת בנות מג"ב. נקבע שחוק הנכים חל, למרות שלא עולה בקנה אחד עם פרשנות דווקנית של הסעיפים. נראה כי הצדק דורש שכאשר רשות ממנה מתנדב לשוטר מיוחד, מפעילה אותו בתור שכזה, שולחת אותו למשימה… מפיקה תועלת מכושרו ונהנית מפרי עבודתו, בהתנדבות, אין היא יכולה להתנער מכך. ניתנה הוראה לאמן את נבחרת הבנות וכך עשה.
3536. רע"א 411-20 פלוני נ' קצין התגמולים, ביהמ"ש העליון. 5.3.20. פורסם בנבו.
המבקש השתתף בקורס הכשרה לקראת עבודה כמאבטח בשגרירויות ישראל בחו"ל מטעם משרד החוץ שהועבר על-ידי השב"כ. לטענת המבקש, במהלך אימון גופני שנערך במסגרת הקורס הוא לקה בליבו. בעקבות האירוע האמור הגיש המבקש לקצין התגמולים בקשה להכרה בנכותו לפי חוק הנכים. קצין התגמולים דחה את הבקשה בקבעו כי המחלה לא אירעה בעת שביצע המבקש "שירות", כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הנכים, ולפיכך חוק הנכים אינו חל על עניינו. המבקש הגיש ערעור על החלטה זו לוועדת הערעורים, נטען כי תחולתו של חוק הנכים הורחבה גם לגבי עובדי השב"כ, ולפיכך השתתפותו של המבקש בקורס שהועבר על-ידי השב"כ באה בגדר "שירות", כהגדרתו בחוק הנכים. וועדת הערעורים דחתה את ערעורו של המבקש, בקבעה כי הקורס אמנם הועבר על-ידי השב"כ, אך המבקש עצמו לא היה עובד של השב"כ או המוסד באותה עת. לפיכך, נקבע כי המבקש לא נפגע במהלך "שירות" המוכר לפי חוק הנכים, ובדין דחה קצין התגמולים את תביעתו. וועדת הערעורים הדגישה כי מטרתו של הקורס הייתה להכשיר את המבקש כעובד אבטחה במשרד החוץ, וכי משכורתו אף שולמה על-ידי משרד זה. עוד הוטעם כי המבקש הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי לקבלת דמי פגיעה בגין מחלתו, ובה ציין כי משרד החוץ הוא המעסיק שלו. כן יוער כי משרד החוץ אף אישר את התביעה כמעסיק.
המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, בית המשפט המחוזי סמך את ידיו על קביעותיה של וועדת הערעורים. נדחתה טענת המבקש, כי יש להחיל על המקרה דנן את המבחנים שנקבעו בהלכה הפסוקה ביחס להכרה בקיום יחסי עבודה ובהתאם לכך להכיר בו כעובד, ובשב"כ, שתחת פיקוחו והנחייתו הוא פעל במסגרת הקורס כמעסיק שלו. בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון נדחתה.
דחיית שירות (דח"ש)
3429. ע"נ 39190-09-14 ח. י נ' קצין התגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' מזרחי. 16.2.17. פורסם בנבו.
המערער התחייל לשירות אך הוצא לדחיית שירות (דח"ש) ביום 10.9.13. היה אמור להתייצב ביום 24.10.13. ביום 21.01.13 טופל בבי"ח בשל תלונות בתחום הנפשי. לא התייצב בלשכת הגיוס במועד שנקבע. ב 6.11.13 נפצע מנפילה מקומה שלישית. נטען כי במועד הארוע בו נפצע נחשב ל"חייל", בהיותו לאחר מועד ההתייצבות. נטען שמשפחתו הודיעה למפקדו הישיר על נבצרותו לחזור לשירות והמפקד אישר למערער להיות בבית עד שמצבו יוטב. עבודתית נקבע כי המפקד לא אישר למערער חופשת מחלה, אלא במועד מאוחר יותר, לאחר ארוע התאונה ובעקבותיו.
לענין מעמדו של המערער מהמועד בו הסתיים הדח"ש, הפנתה הועדה לסעיפים 35 ו – 38 לחוק שירות ביטחון, ולתיקונים שנעשו בסעיפים אלו, ע"מ להבהיר את מעמדו של מי שנקרא להתייצב בתום דח"ש. מנוסח הסעיפים לאחר התיקון עולה כי מי שלא התייצב במועד שנקבע לו להתייצבות, לא יחשב חייל, אלא אך ורק לצורך תחולת חוק השיפוט הצבאי, לענין נפקדות. לכל ענין אחר לא יחשב חייל ולא יראו בו כמי שהחל את שירותו. יש להבדיל בין מועד ההתייצבות למועד ממנו יחל השירות. על יוצא צבא להתייצב לשירות במועד שנקבע (כאן ביום 24.10.13) וביום התייצבותו יחליט הפוקד האם יחל את שירותו באותו יום אם לאו.
מכאן שביום הארוע לא היה המערער "חייל" וחוק הנכים אינו חל עליו.
הערה: המספר המופיע מימין לפרטי פסה"ד, מציין את מספרו השוטף במאגר פסקי הדין, במשרד עו"ד צדקוני – סיון ואינו חלק מפסה"ד.
