צהבת, הפטיטיס

554. ע"נ 98/*** א"י נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' גנון.

מחלת צהבת. המערער סוהר שטען שבא במגע יומיומי עם אסירים שחלקם נגועים. אמנם לא הוכיח ארוע ספציפי של הדבקות, אך אין דרישה לכך. די בכך שהיה בריא לפני השרות, ובא במגע יומיומי עם אסירים חולים. שכיחות המחלה אצל האסירים גבוהה, על כך אין מחלוקת. העורר טען שחלק גדול מהם נגוע בנגיף (על כך לא נחקר וראיה לסתור לא הובאה), אך גם אם העורר הפריז מאוד, הרי שאין ספק שחלק מהאסירים היה נגוע, והוא היה במגע יומיומי גם איתם. הוא מציין שלא אחת טיפל והעביר לטיפול אסירים שנפצעו או חתכו את עצמם וככל הנראה היה לו מגע עם דם נגוע. נראה לנו, שמצבור הנסיבות כפי שתוארו לעיל, לרבות העובדה שהעורר היה בריא לפני השירות במשטרה וכי בזמן שירותו היה במגע עם אסירים חולים, יוצרים את החזקה כי קיים סיכוי רב חהידבקותו במחלה עקב מגע זה, וחזקה זו לא נסתרה ע"י המשיב. גם בחוות הדעת של פרופ' עינת, מטעם קצין תגמולים, אין כדי להפריך את החזקה או לסותרה.

679. ע"נ 96/*** מ"ב נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' בן חיים.

הפטיטיס B. נשללה הטענה שסביר שההדבקות בנגיף HBV ארעה בשרות. קיומו של הנגיף בדמו של המערער, התגלה לראשונה בשנת 1991 ולא הובאו כל ראיות העשויות לקשור בין הופעת הנגיף ובין הניתוח משנת 1987, מאידך גם הנסיון לקשור את נשאותו של הנגיף לתקופת הילדות, על בסיס של שכיחות התופעה על בסיס אתני – רחוקה מלהיות נקיה מספקות. אין מנוס איפוא אלא מלהכריע בערעור זה על בסיס נטלי הראיה ובבחינתו של בסיס זה אנו פוסקים כי ההסתברות לכך שהמערער נחשף להידבקות בנגיף תוך כדי ועקב השירות הצבאי אינה נופלת מן ההסתברות של הידבקות שלא על רקע השרות הצבאי אך גם אינה גדולה ממנה. לאור זאת אנו קובעים כי נטל הראיה המוטל על כתפי המערער, אשר כפי שהובהר לעיל, אינו זכאי לחסות בצל חזקת הגרימה – חייב אותו להטות את כף המאזניים מעבר למאזן הסתברות – 51% – ולהוכיח ברמה של מתקבל מאוד על הדעת את הקשר הסיבתי הנדרש.

1102. ו"ע 00/**** ל"ג נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' רביד

נקבע קשר בין צהבת C וטיפול שיניים בשירות. הופעת תסמינים בסמוך לטיפול. האפשרות שנדבק בנסיבות אחרות השערה בלבד.

1299. ע"נ 01/*** ר"נ נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' גנון

הפטיטיסB. סוהר במשך 20 שנה. טען שבמהלך עבודתו בא במגע עם דם של אסירים, שריטות ודקירות לעיתים שטחיות. התגלה כנשא דלקת כבד B . נקבע כי לא צריך להראות רישומים על כל ארוע או להצביע על הארוע בו נדבק. די בכך כי היו מספר ארועי חשיפה בשירות.

בנושא הדבקות של סוהרים במחלה הספציפית כבר עסקנו רבות בשורה של פסקי דין, ודוגמא גם בע"נ 202/98 אלמן נ' קצין תגמולים שצוטט ע"י ב"כ העורר. אנו מודעים לכך שיש גם וועדות שסוברות אחרת, אולם העיקר בערר זה הוא בדבר הקשר הקונקרטי בין התנאים הספציפיים בהם שירת העורר לבין שירותו – גם אם נתעלם לחלוטין משאלת קיומה של קבוצת סיכון מיוחדת, ברור לנו כי לעורר ארעו אירועים מספר במהלך כל שירותו שבהם נחשף קונקרטית לתנאים אשר מהווים אופציה וסכנה מוחשית להידבקות מאדם חולה. דקירת מזרקים, סמים, דם של אסירים ועוד, לכל אלה נחשף העורר באופן קונקרטי. עדותו משכנעת ולא נסתרה. ברור שלא נמצא רישומים על כל אירוע ואירוע, שכן גם העורר עצמו הודה שמדובר בשריטות או דקירות קטנות ושטחיות שלא שם להן ליבו – עד אשר התבשר כי חלה. הדבר טבעי ומובן. העורר עובד בשב"ס כ-20 שנה, וסביר מאוד שנדבק במהלך העבודה ועקב האירועים שתאר כאשר ההנחה שהעובדות יוצרות לא נסתרה כלל ועיקר.

2348. ע"נ 02/*** ב"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' טובי – פרידמן

חייל שנפצע בתאונה טען שנדבק בצהבת מעירוי, בעת הטיפול בבי"ח. לא הוכח שקיבל עירוי או

שהעירוי היה נגוע ולכן נדחה. חוו"ד פרופ' עינת מטעם קצין תגמולים לפיה לגבי 40% מהחולים לא ידוע כיצד נדבקו.

1505. ע"א 06/**** ח"ע נ' קצין תגמולים מחוזי חיפה 4.11.07

הפטיטיס B. הערעור נדחה באשר המערער לא הוכיח אירוע ספציפי שכתוצאה ממנו נדבק בנגיף ההפטיטיס B. כל זאת הגם שהמערער הוכיח כי לא היתה הדבקות הנגיף בין בני משפחתו. המומחה מטעם המערער העלה שתי אפשרויות האחת הדבקות תוך שטיפל בנפגעים. השנייה שקיבל עירוי בסורוקה ונדבק (והוכח שלא קיבל עירוי דם).

3662.     ע"נ 1105-97 ע"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים באר שבע, הרכב הש' גנן. פס"ד מיום 2.11.98. לא פורסם.

דלקת כבד נגיפית סוג B. המומחה מטעם משהב"ט קבע שלא ניתן לשלול קשר בין טיפול שיניים בצבא להדבקה בדלקת.  המליץ להכיר גרימה אך קבע כי המחלה חלפה והנבדק הבריא. הכרה זמנית וחולפת  וקביעה שלא נותרה נכות. תוך כדי הדיון נבדק המערער ע"י וע"ר ונקבעה לו נכות 1%. לאור זאת שינה ק"ת את עמדתו והמערער הוכר כנכה עפ"י החוק בדרגה של 1%.

כבד שומני

2571. ע"א 02/**** י"ש נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א 11.7.06.

המערער שרת כנשק במג"ב. במסגרת עבודתו בא במגע יומיומי עם החומר ג'נקלין המכיל את הרעלן טריכוליתאן. לקה בכבד שומני. ועדת הערעורים קבעה כי היו שלושה גורמי סיכון לפרוץ המחלה: העבודה עם ג'נקלין, עודף משקל, שתיית אלכוהול, ולכן הכירה בהחמרה בשעור 50%. ביהמ"ש המחוזי שינה את הקשר לגרימה. עפ"י חווה"ד הרעלן יכול לגרום לפרוץ המחלה ולא רק להחמירה. המחלה לא היתה לפני השרות. משניתן לקבוע כי הרעלן היה אחד הגורמים למחלת הכבד השומני ניתן גם להסיק משפטית כי המשיב אחראי באופן מלא לפרוץ המחלה. מסקנה זו נובעת מנטייתו של ביהמ"ש לפרש את החוק באופן המיטיב עם הנכה.