הערה: המספר המופיע מימין לפרטי פסה"ד, מציין את מספרו השוטף במאגר פסקי הדין, במשרד עו"ד צדקוני – סיון ואינו חלק מפסה"ד.
314 ע"א 97/*** ס"א נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת).
המערער קיבל % 1על כאבים בברך ללא הגבלה בתנועות. בפני הועדה תצהירים על מגבלותיו. נמנע מפעולות גופניות שונות ומתקשה לבצע אחרות. לא נחוץ ידע ספציפי ברפואה ודי בנסיון האנושי כי אדם הסובל מכאבים כאשר הוא מבצע תנועות מסוימות, נמנע או נזהר מביצוען ובכך מתחוללת הגבלה בכושר הפעולה הכללי.
ההוספה שבתקנות והוספת המבחנים בפרט 35 (4) לא מייתרים עדיין את אותן אבחנות שנעשו בפסיקה דלעיל ועדיין קיימת האבחנה בין הגבלה בתנועות (פרט 35 (4) א) לבין הפרעה בצורה קלה (פרטים 35 (4) ב ו–ג).
לכן מצופה היה מהועדה להתייחס לתלונות המערער ולנקוט עמדה האם הן נכונות, או לפחות סבירות (לאור הקושי לקבוע עמדה לגבי התלונות), ואם הן אכן נכונות, מדוע לא לראות בהן בגדר "הפרעה בצורה קלה"? כדי להקדים תשובה לטענה רווחת בועדות הרפואיות שהן אינן מסוגלות לקבוע ממצאים על יסוד תלונות בלבד בהעדר ממצאים רפואיים – הרי תת המבחנים א' ו–ב' בפרט 35 (4) מתייחסים במפורש למצבים של העדר ממצא אורגני והעדר ממצא אוביקטיבי. לכן, אין מנוס מלהתייחס גם לתלונות שאין בצידן ממצאים אורגניים או אוביקטיבים.
במקרה שבפנינו הכאבים כן גורמות הגבלות אולם לא בתנועה אלא בכושר הפעולה הכללי, לכן אפילו על דרך האנלוגיה לא מתאימה דרגת נכות של 1% למבחנים לפי פרט 1(35).
2143 ע"א 95/*** ס"א נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת).
אם אדם סובל כאבים במצבים כמו ישיבה או עליה במדרגות, למרות קיומן של תנועות שלמות בברכיים, כאבים שכאלה הם בגדר השפעה על כושר הפעולה הכללי. הכאבים גורמים להגבלה על כושרו של האדם כי הוא נמנע מפעילות הגורמת לו כאב.
328 ע"א 98/**** א"נ נ' קצין תגמולים
כאבים והשפעה על כושר הפעולה. אני סבור כי לאחר שתוקן פרט ,37 אין היגיון לפנות לפרט 35(1) נוכח הפירוט הרב. מתן 10% לפי פרט 35(1)ב, לא נראה לי סביר כאשר ע"פ פרט 37(2)ג2 קובעים 5% בלבד כאשר קיימת הגבלה מזערית ואילו אצל המערער, ההגבלה אפילו אינה מזערית, היא בכלל לא קיימת. הנכות אצל המערער היא במסגרת קיום כאבים כרוניים ולכן מתאימה לעניות דעתי קביעת הועדה העליונה, לפי פרט 37(2)ג1- 1%.
740. ע"א 98/****ו"א נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת)
דיון בפרט 35 לתקנות, והשימוש בו כסעיף סל. נכון שכותרת המשנה של פרט 35 (1) היא "ארטריטיס רבמטואידית, ניוונית או מכל סוג אחר".
הדגשתי את המילים "או מכל סוג אחר" משום שיש בהן פתח להרחבה רבה. לא אכנס למחלוקות רפואיות על מהותה של ארטריטיס ודרכי אבחונה.
741 ע"א 99/**** ק"ש נ' קצין תגמולים
(כאבים סובייקטיביים והשפעה על כושר פעולה). סוגיה זו עולה הרבה בערעורים והיא שאלה נוקבת גם בערעור הנוכחי. המערער פרט את תלונותיו בפני הועדה כפי שמשתקף מהפרו' ואלו דבריו: "אני סובל מבעיות בברכיים, בגב, יש לי כאבים בברכיים במן הליכה, נהיגה, עמידה ממושכת, אפילו של 10 דקות – ואז צריך להישען על משהו, גם בזמן ישיבה יש לי כאבים. בעיקר הכאבים כשהברכיים מקופלות. יש ימים יותר ופחות טובים, יש כאבים חזקים שיכולים להימשך שבוע שבועיים, בעיקר בברך ימין. הועדה הרפואית ערכה בדיקות שנראות על פני הדברים נרחבות ויסודיות, אולם כל הבדיקות נערכו בחדר ולא בשטח. אולם, העיקר הוא קו המחשבה המנחה את הועדה הרפואית כי דרגת הנכות תיקבע על יסוד ממצאים קליניים בלבד, אשר מופקים ע"י הועדה הרפואית, משום שעל פי השקפתה (ולאו דווקא בתיק הנוכחי אלא בתיקים רבים אחרים) היעדר ממצאים קליניים מעיד על היעדר ליקוי תפקודי ומשכך, אין למעשה מגבלה הראויה לקביעת דרגת נכות או שדרגת הנכות אכן תהיה מינימלית אם לא סמלית. זאת ועוד, לא אחת כתבה הועדה הרפואית כי הכשרתה היא הכשרה רפואית, ואינה יכולה לבחון כליות ולב כאשר אדם טוען שכואב לו, אולם לא נמצא שום ממצא אובייקטיבי שיוכל לתמוך בכך.
בנדון זה, המפורט בפסקה הקודמת, יש לי חילוקי דעות עם הועדות הרפואיות וכתבתי על כך רבות בעבר: הגדרת נכות היא רחבה מאוד: התלונות שהעלה המערער הן תלונות על כאבים ומגבלות בשטח ולא בחדר בדיקות.
אם להשוות רופא המכהן בועדה רפואית לרופא המקבל לקוח לטיפול, איני סבור כי מדובר ב"שני זנים של רופאים". ההכשרה של שני הרופאים היא אותה הכשרה רפואית, אולם כאשר יבוא פציינט ויתלונן על כאבים, קשה לי להאמין כי רופא אחראי אשר לא מוכן להסתכן בתביעת נזיקין ישלח פציינט מעליו למרות שהוא מתלונן על כאבים ויאמר לו כי אין לו שום דבר, לא צריך שום תרופה, לא צריך שום טיפול וכיו"ב. גזרה שווה יש לגזור גם מהתנהגות רופאים בועדות רפואיות. מצופה מרופא המכהן בועדה רפואית להפעיל לפחות אותו שיקול דעת ואותן דרכי חשיבה שהוא מפעיל כאשר הוא מקבל פציינט המתלונן על כאבים שונים ומבקש את עזרתו.
1117. ע"א 98/**** ד"ר נ' קצין תגמולים
המצב המשפטי חייב להיקבע עפ"י המבחנים בפרט 35(1), ולגבי אלה יש פסיקה של ביהמ"ש העליון ברע"א 2127/97 קצין התגמולים נ' סעדיה בנימין ורע"א 3363/97 קצין התגמולים נ' בן אלי ליאת, המאשרים כי אם יש ממצא של כאבים, הרי שיש להחיל את המבחן בפרט 35(1)ב, משום שאי אפשר לומר על אדם הסובל מכאבים שהדבר לא משפיע ולו השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי, גם אם אין הגבלת תנועות.
1036. ע"א 97/**** ש"פ נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת).
ההנמקות של הועדה הרפואית העליונה נראות כלוקות בחסר: נכון שבפרוטוקול ישנו פירוט של בדיקות לא מעטות, אשר על פיהן לכאורה "הכל בסדר". אולם, עובדה היא כי המערער מרכיב על ברך שמאל מכשיר והוא הדין לגבי חגורת גב באזור הגב התחתון. שני אביזרים אלו אושרו ע"י רופא מחוזי של אגף השיקום, משמע אביזרים אלו נחוצים ואם אביזרים אלו נחוצים, קשה להבין מדוע אין הגבלה לפחות על כושר הפעולה הכללי, הן לגבי הגב התחתון והן לגבי ברך שמאל. מה עוד שהועדה עצמה מאשרת קיום כאבים בפעילות כל אחד משני אברים אלה.
אציין כי מדובר בנכה "ישן" שהתיקונים בפרט 35(4) ו– 37(2) החדש לא חלים לגביו, משמע אם יש הגבלות קלות יש מקום לקבוע 10% לגבי כל אחת משתי הפגימות, ואם אמנם יש כאבים כפי שהועדה אישרה, חייבים להסביר מדוע אין לכאבים אלה השפעה ולו קלה על כושר הפעולה הכללי. כמובן יש להסביר כיצד יתכן שרופא באגף השיקום מאשר אביזרים בגלל התלונות שהשמיע המערער בפני הועדה, והועדה עפ"י החלטתה למעשה קובעת שלא צריך היה לאשר אביזרים אלו, או על כל פנים כיום אין יותר צורך להשתמש בהם, ואין הצדקה לשימוש בהם.
1047. ע"א 98/**** ע"ז נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת)
על הועדה להתייחס לתלונות בדבר כאבים בתנועות מסומנות ולקבוע האם היא נותנת בהן אמון, ובהתאם לכך לקבוע את דרגת הנכות.
כידוע עפ"י הפסיקה, קיומם של כאבים מצדיק 10% לפי פרט 35()1ב (רע"א 2127/97 קצין התגמולים נ' סעדיה בנימין ורע"א 3363/97 קצין תגמולים נ' ליאת בן אלי). לעומת זאת, כאשר אין כאבים, אולם קיימת תלונה על כאבים, החזיר ביה"מ העליון בשני מקרים אחרים את התיק לועדה הרפואית, כדי לקבוע אם יש או אין כאבים (רע"א 1103/97 קצין תגמולים נ' אליהו וינברג ורע"א 581/97 קצין תגמולים נ' קנר אברהם).
1142. ע"א 98/**** ב"חצ נ' קצין תגמולים
כל עוד אין ממצא מפורש שהמערער מתחזה, הרי אי אפשר לשלול את כאביו כפי שהוא מתאר אותם, ואם ניתן לבסס אותם על הממצאים השונים בבדיקות, כולל אותו שביב עצם, הרי לכאורה יש אימות אובייקטיבי לתלונות מעבר להיותם סוביקטיביות. אם אכן ישנם כאבים, יש לאשר לפחות 10% כדרגת נכות לפי פרט 35 (1)ב,… משום שאותו סעיף מתייחס לא רק להגבלות תנועה, אלא גם להגבלות בתפקוד הכללי ובנדון זה קיימת פסיקה שאושרה בביהמ"ש העליון, כי קיומם של כאבים מצדיק קביעת דרגת נכות של 10% לפי פרט 35 (1)ב (ראה רע"א 3363/97 קצין תגמולים נ' ליאת בן אלי, ורע"א 2127/97 קצין תגמולים נ' סעדיה בנימין).
1271. ע"א 01/**** ב"שת נ' קצין תגמולים
הטענה הראשונה והעיקרית היא כי היה על הועדה הרפואית להחיל על עניינו של המנוח את סעיף 35 (1) (ז) לתוספת. לפי הטענה, מחלת העצמות שהמנוח סבל ממנה, נוסף על קטיעת רגלו, היא זו שגרמה לכך שירותק לכיסא גלגלים, לכן יש להשוות את מצבו למצב של חולה במחלת עצמות המרותק לכיסא גלגלים. מצב כזה קבוע בסעיף 35 (1) (ז) לתוספת, הגם שהוא מתייחס למחלת עצמות מסוג אחרולא למחלה שהמנוח סבל ממנה. הטענה החלופית היא כי יש להחיל את סעיף35 (1) (ז) הנ"ל באופן עקיף, על דרך ההתאמה הקבועה בתקנה 11 (ב) לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות) (להלן – התקנות). תקנה זו קובעת מנגנון התאמה של פגימה ופגיעה בכושר פעולה בהיעדר מבחן ספציפי מתאים בתוספת.
אין לקבל טענה זו. החלה ישירה של סעיף 35 (1) (ז) לתוספת משמעה קביעת אחוזי נכות שאינם מושתתים כלל על הפגימה שהנכה סובל ממנה. כפי שטען בא כוח המשיב, זוהי פרשנות הנוגדת את העיקרון שלפיו בהתקיים מבחן המתאר במדוייק את הפגימה, אין להשתמש בסעיף המתאר פגימה אחרת אשר אין חולק שהמנוח לא סבל ממנה. התוצאה של קבלת גישת בא כח המערערת היא שהועדות הרפואיות יצטרכו לקבוע אחוזי נכות כאילו לא נתקיים מבחן המתייחס לפגימות. זאת ועוד, מתקין התקנות התייחס באופן מפורש למחלת העצמות שהמנוח סבל ממנה (אוסטיאומליטיס כרונית) ואף הכיר בנכות בשיעור של 100% גם בגין מחלת עצמות זו, אולם רק ביחס לחולה המרותק למיטה.
אכן, הכללים בתקנות ובתוספות הם אחידים ונוקשים. כללים אלו נועדו, בין היתר, להסדיר את פעולתן של הועדות הרפואיות ולהסמיכן לקבוע דרגות נכות לפי הפגימות והמבחנים בתוספת ובהתאם למצבו הרפואי של הנכה וליקוי כושר הפעולה הנובע ממצב זה. הועדות הרפואיות אינן יכולות לחרוג מסמכותן ולקבוע לנפגע דרגת נכות לפי מבחנים המותאמים לפגימה אחרת שממנה אינו סובל.
למעשה, השאלה המשפטית המתעוררת היא אם ניתן להשתמש בתקנה 11 (ב) לתקנות ולהתאים מבחן הקבוע בפגימה אחרת, קרובה באופייה ודומה בליקוי המתואר בה לפגימה שהמנוח סבל ממנה במקרה שוב פורש בתוספת מבחן לאותה פגימה שהמנוח לקה בה, אך מבחן זה אינו מבטא באופן מדוייק את הליקוי התפקודי שממנו הוא סבל.
נכונה הטענה כי הועדות הרפואיות פועלות בהתאם לכללים ברורים ואחידים. יש בכך כדי לייעל את עבודתן ולהבטיח שוויון ומניעת שרירות בקבלת ההחלטות, לפיכך ככלל, כאשר התוספת נוקבת בפגימה מסויימת, שהיא היא הפגימה שהנכה סובל ממנה, ויש בתיאור הפגימה פירוט של מבחן המתאר את מצבו הרפואי של הנכה ואת דרגת הנכות המתאימה לו, אין מקום להחיל את תקנה 11 (ב) לתקנות. עם זאת נוטה אני לדעה כי אין לקבוע בעניין זה כלל גורף וכוללני. מוכנה אני להניח שיימצא גם מקרה חריג שבו הפגימה אמנם נכללה בתוספת, אך המבחן אינו משקף את ליקוי כושר הפעולה. אם הפער בין ליקוי כושר הפעולה למבחן הקבוע בתוספת הוא כה משמעותי, עד כי אינו יכול לבטא כראוי את דרגת הנכות, ייתכן שיהיה צורך לבצע התאמות מיוחדות. בגדר התאמה זו יוחל על הנכה מבחן הקבוע בפגימה אחרת, המבטא את ליקוי כושר הפעולה באותה מידה או במידה הקרובה ביותר לליקוי שהנכה סובל ממנו – הכול כאמור בתקנה 11 (ב) לתקנות. מתקשה אני לראות דוגמא למקרה חריג כזה שבו הפגימה המיוחסת לנכה מתוארת בתוספת, אך המבחן בגדרה יימצא בחסר משמעותי שלא יהה בו כדי לתאר את הליקוי שממנו סובל הנכה, עד כי תתחייב התאמה כאמור. אך מובן שהמציאות חזקה מן האפשרויות שצפה מתקין התקנות מראש: אין זה בלתי אפשרי שליקוי כושר פעולה משמעותי לא הובא בחשבון במבחן הקבוע בפגימה מסויימת, ולכן אין לשלול קיומה של אפשרות התאמה על פי תקנה 11 (ב) לתקנות, גם כאשר הפגימה המסויימת והמבחן שבצידה קבועים בתוספת. בעניין הפגימה שלפנינו מתקין התקנות ראה לקבוע בסעיף 47 (7) (ב) לתוספת את המבחן הקשור בפגימה עקב קטיעת גפה תחתונה, על פי מיקום הקטיעה. ככל הנראה נקבע מבחן זה מתוך הנחה מקצועית שהכושר התפקודי ייקבע על פי אמת המידה של מידת הקטיעה ומיקומה. אם ככלל יש לקבוע את ליקוי הכושר גם על פי אפשרות התקנת התחליף המלאכותי לגפה, ראי עניין זה לתיקון התוספת כהמלצת ביהמ"ש המחוזי. מכל מקום, כאמור, נוכח הקביעה של הועדות הרפואיות בדבר עניינו המיוחד של המנוח, אין מקום להתערבותנו בפרשה זו.
1250. ע"א 01/**** ק"י נ' קצין תגמולים
לטענת המערער, טעתה הועדה הרפואית העליונה טעות משפטית בולטת, המהווה פסול משמעותי בהחלטתה, משהחליטה בשאלת כושר הפעולה הכללי של המערער בלא בדיקת המערער. הועדה הרפואית העליונה בהרכבה החדש זקוקה לבדיקה פיזית מחודשת של המערער.
כמוסכם על הצדדים, אמנם סבורה אני כי מן הראוי להחזיר את הדיון לועדה הרפואית העליונה על מנת שתבדוק את המערער, ואמנם תתייחס לשאלת השפעת הכאבים על כושר הפעולה הכללי של המערער.
יחד עם זאת, אינני רואה כלל ועיקר לקבוע כי הועדה הרפואית העליונה תתכנס בהרכב השונה מהרכבה הקודם. סבורה אני כי הועדה הרפואית העליונה, שהיא ועדה מקצועית הפועלת עפ"י קריטריונים מקצועיים אתיים ברורים, תוכל כמובן, לתת חוות דעת בעיניינו של המערער, בלא התייחסות לקביעתה הקודמת, שאיננה מחויבת לה לאחר שטרם מתן חוות דתה הקודמת לא בדקה את המערער.
2245 ע"א 97/**** ל"צ נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת)
אם תאושר התלונה על כאבים, ויש לכך השפעה על כושר הפעולה, יש לקבוע נכות מתאימה לפי סעיף 35 (1) ב.
199 ע"א 98/*** ש"ר נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת)
הועדה קבעה ממצא של כאב בסוף תנועה ורגישות ללחץ בכף היד. ברור כי מי שהשימוש בכף ידו גורם לו כאב ימנע מלעשות בה שימוש מלא. מגביל בפעילות. ביהמ"ש קובע 10% לפי פרט 35.
2279 ע"א 98/**** ג"ש נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת)
פגיעה בכתף. הועדה ציינה קיום כאבים, הגבלה אקטיבית בתנועות (יכול לבצע פסיבית בעזרת היד השניה). לא יתכן שמקרה כזה יכונה כפגימה שאין לה השפעה על כושר הפעולה.
2127 96/**** ב"אל נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת).
הועדה מצאה כאבים בסוף כיפוף. אינו מוצא מקום לפקפק בתלונות של המערערת לגבי הופעת כאבים והתנפחות של הברך הגבלה במדרגות. כל אלה פעולות רגילות בחיי היום יום ואם פעולות אלו מלוות כאבים או גוררות כאבים הרי שאי אפשר לומר שאין השפעה ולו קלה על כושר הפעולה. קביעה זו אינה בהכח ממצא רפואי טהור ויכולה להעשות גם ע"י ביהמ"ש. (אושר בעליון).
877. ע"א 01/**** ג"א נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' שטופמן)
המערער התלונן על כאבים והגבלה בפעילות ממושכת. הבדיקה הקלינית תקינה. הבדיקה הקלינית לא נותנת מענה לתלונות על הפרעות לאחר פעילות מתמשכת. אם הבעיה קיימת יתכן ויש בכך משום הפרעה או הגבלה. צריך להתייחס ספציפית לתלונות המערער.
2177. ע"א 00/**** ל"י נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת)
נכות בקרסול. הועדה הרפואית התייחסה רק להגבלה בתנועה ולא לשורת תלונות של המערער המצביעות לכאורה על פגיעה והגבלה בפעילות הכללית. על הועדה להתייחס התייחסות נפרדת לכל תלונה ותלונה.
2131 ע"א 98/**** צ"א נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת)
הועדה הרפואית אישרה קיומן של נקיעות חוזרות בכתף. אין ספק כי מי שסובל מנקיעות אחת למספר שבועות עד כדי צורך להחזיר את הכתף למקומה, תופעה הכרוכה בכאבים, נזהר מאוד כי לא להגיע למצב זה ולכן הוא מוגבל בכושר הפעולה הכללי בהשוואה למי שאינו סובל ממצב כזה. לכן אמורה הייתה הועדה לקבוע לפחות % 10לפי המבחן בפריט )1( 35ב.
במקרים של נכים שנכותם הוכרה לפני השינוי בתקנות הנכות, יש לקבוע הנכות לפי התקנות הישנות.
310 ע"א 98/**** פ"ש נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת)
הנכה סובל מכאבים בברך ופרט מגבלותיו. הכאבים גורמים להגבלה על כושר הפעולה הכללי. קובע % 10ללא החזרה לועדה.
התיחסות לנושא שינויים ניוונים שהגיל גרמם. די בכך שיתכן והשינויים הקדימו להופיע בגלל הפגיעה.
287 ע"א 98/**** ק"א נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת)
הועדה הרפואית מצאה הגבלה בכיפוף אקטיבי באגודל היד הדומיננטית. בוודאי שיש כאן הגבלה על כושר הפעולה. קובע %( 10ללא החזרה לועדה).
1072. ע"א 00/**** א"ש נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת)
אין לתת על פגיעה באותו אבר שתי דרגות נכות, האחת על הגבלה בתנועה והשניה על פגיעה בכושר הפעולה. זו כפילות.
304 ע"א 93/**** ד"ס נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת)
ועדה רפואית קבעה למערער % 10נכות זמנית בגין עמו"ש, למרות שלא היה ממצא של הגבלה בתנועות. כנראה בגלל שסובל מכאבים. גישה זו נראת לביהמ"ש נכונה. מאידך לא יתכן שועדה חוזרת תפחית מהנכות למרות שלא חל שינוי בממצאים ובתלונות על הכאבים. מבטל החלטתה וקובע 10%.
617. ע"א 00/**** ג"ב נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת)
המערער התלונן על כאבים בביצוע פעולות מסוימות. על הועדה הרפואית להתיחס לתלונותיו ולנקוט עמדה האם הן נכונות או לפחות סבירות. אם הן נכונות, מדוע לא לראות בהן בגדר "הפרעה בצורה קלה" על כושר הפעולה?
3155. ע"ו 01-12 -***** ג"א נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א, ש' ויינבאום וולצקי 23.1.13.
פגיעה בכתף. הועדה ציינה כי המערער "חש בכאבים בהרמה מעל 90 מעלות ומפסיק". אם אין מדובר ב'הצגה' יש להתייחס לממצא כאל כאב בהרמה מעל גובה הכתף. האמירה כי אין בבדיקת הכתפיים הגבלה בתנועה המצדיקה סעיף ספציפי אינה מתייחסת לממצא לפיו המערער חש כאב והפסיק את הבדיקה של הרמה. "אף אני סבורה שמקום שנכה טוען לכאב והבודק מתרשם שאכן מדובר בכאב שמגביל את התנועה באופן שהנכה לא יעשה אותה באופן עצמאי ואם באופן פסיבי יבצעו עבורו את התנועה היא תלווה בכאב של ממש, מדובר בהגבלת תנועה ובוודאי שמדובר בהגבלה קלה לתפקוד כדרישת סעיף 35 (4) ב' או ג'. ".
1051. ע"א 99/**** א"ל נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת)
המערער נפגע בקרסול ימין ועדה רפואית עליונה קבעה לו 10% עפ"י המבחן בפרט 35 (1) ב, מהתוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) תש"ל – 1969.
במלים אחרות, יכול מאד להיות שכל הממצאים של ד"ר חורב נכונים, כלל שהוא קורא את הצילומים השונים והבדיקות הממוחשבות, אולם אין לכך שום השפעה על התוצאות הקליניות ואלה הן הקובעות את הפגיעה בכושר הפעולה.
3234. ע"ו 04-14- ***** א"א נ' קצין תגמולים, מחוזי חיפה, ש' קראי – גירון. 29.9.14. פורסם בנבו.
למערער נכות בקרסול. נקבעה נכות לפםי פריט 48 (3) (א) II. טען שהנכות משפיעה על כושר הפעולה וכי לאור מצבו התפקודי היה צריך לקבוע נכות נוספת לפי פריט 35. הטענה נדחתה. הפריט לא נועד להענקת נכות נוספת. סעיף סל המעניק נכות בגין אותה מגבלה לגביה הוענקה הנכות לפי פריט 48.
הערה: המספר המופיע מימין לפרטי פסה"ד, מציין את מספרו השוטף במאגר פסקי הדין, במשרד עו"ד צדקוני – סיון ואינו חלק מפסה"ד.
