פגיעות אורטופדיות – חלק שני

ז. פרק ירך, ירך

ח. ברכיים

ט. עצמות הגפיים התחתונות, קטיעה

י. אגן

יא. קרסול, כף רגל

יב. פגיעה בשרירים

ז. פרק ירך, ירך

1525. ע"ש 03/*** ס"ד נ' קצין תגמולים, מחוזי חיפה, ש' יעקבי שוילי

(ת. 48 (1) והיחס לת. 35. ). .הועדה מצאה הגבלה בתנועות. קבעה 10% לפי 35 (4). נטען שהיתה צריכה לקבוע 20% לפי 48 (1). נפסק – לא די בעצם קיום ההגבלה כדי להעניק את כל 20% הנכות.

אינני סבור שנכון לפרש כך את מבחן משנה ו'. אין זה מתקבל על הדעת שהמחוקק התכוון להעניק נכות גבוהה בת 20% לכל הגבלה זעומה. גם אם הור"ע חייבת לגדור עצמה במבחן 48 (1) (ו), עדיין רשאית היא לקבוע את דרגת הנכות בהתאמה, בתוך התחום שבין אחוז אחד לבין 20%. כפי הנראה מהסיפא של פרוטוקול הור"ע, מידת ההגבלה שמצאה הור"ע הייתה קטנה, ולכן כתבה ש"ההגבלה בתנועות והממצאים בצילומים תואמים נכות בשיעור 10%". גם המומחה מטעם המערער בחר את מבחן 35, ולא את מבחן 48 (1), אלא שהמומחה מטעם המערער בחר את מבחן 35 (1) (ג), המעניק 20% נכות, והור"ע בחרה את מבחן 35 (4) (ג), המעניק 10%. כאמור בסעיף 4 לעיל, לכאורה רלוונטי לענייננו מבחן 48 (4) מתאים לענייננו, משום שמדובר בו ב"מחלה אוחבלה בפרק גדול בגף", ובמקרה שלנו מדובר במחלה בפרק הירך, שהוא "פרק גדול בגף".

3228. ע"א 09/**** מ"ר נ' קצין תגמולים, מחוזי ירושלים, ש' זילברטל. 11.8.09. פורסם בנבו.

למערער שבר בעצם הירך שהתאחה, ללא חיבור גרוע, ובעקבותיו סובל מהגבלת תנועות פרק הירך. הועדה הרפואית קבעה נכות לפי המבחן שבסעיף 35 (1) לתקנות הנכים. נטען כי מאחר והתוצאה של השבר הינה הגבלה בתנועות פרק הירך יש לקבוע הנכות לפי המבחן שבסעיף 48 (1)(ו). הטענה נדחתה. נקבע כי סעיף 48 עוסק בפגימות בפרק הירך. כאן ההגבלה בתנועות אינה פגימה עצמאית אלא ביטוי של הפגימה בעצם הירך. מאחר ואין בתקנות מבחן המתאים למצב אחרי שבר בעצם הירך (כשלא מדובר בחיבור גרוע), ניתן להתאים פגימה אחרת לפי תקנה 11. הועדה סברה כי מהבחן בסעיף 35 (1) (ב) הולם את מצבו של המערער. הפעלת שק"ד רפואי ולא טעות משפטית.

3032. ע"ו 09- 10-***** א' נ 'קצין תגמולים, מחוזי מרכז, ש' שילה, 5.1.10

נכות בגין הגבלה בפרק הירך. הועדה ציינה שמצאה הגבלה מזערית, לא משמעותית ולא תפקודית. קבעה 10%.לפי הסעיף הכללי 35 (1) ב. המערער טען שהיה צריך לקבוע הנכות לפי סעיף 48 (1) הספציפי, הדן בהגבלת תנועה בפרק הירך ומקנה 20%. ביהמ"ש מציין כי הובאו בפניו אסמכתאות התומכות בשתי הגישות – פס"ד בע"א 1690/99 עניא התומך בעמדת המערער ופס"ד בע"ש 703/04 סגל התומך בעמדת המשיב. ביהמ"ש מציין כי מעדיף את הגישה בפסה"ד בענין סגל המפעיל את מבחן השכל הישר. במקרה דנן נראה כי מדובר בנכות מזערית ולו היתה הועדה מחויבת לקבוע הנכות לפי פריט 48 היתה קובעת שלמעשה אין נכות לפי פריט זה. הועדה היטיבה עם המערער בכך שקבעה הנכות לפי פריט 35. קביעה רפואית שאין מקום להתערב בה.

3043. ע"ו 11- 09-***** ס"א נ' ק"ת, מחוזי ת"א, ש' וולצקי 24.4.12

דיון בקביעת נכות לפי תקנה 48 (1) ו, הגבלה בתנועות פרק הירך. הועדה מצאה מגבלה אך קבעה את הנכות לפי סעיף 35 (4) שהוא סעיף סל.

נפסק: מסקנותיה מציינת הועדה כי מדובר בהגבלה בזוויות קטנות ובקצה טווחי תנועה ומטעם זה לא ראתה לעשות שימוש בסעיף 48 (1) ו. וישאל השואל איך טווח של 30 מעלות לעומת 60 באבדוקציה או 10 מעלות לעומת 20 מעלות ברוטציה הפנימית עולה עדי "קצה טווח התנועה". לו היה מדובר בהבדל של 5 מעלות מתוך 60 ברגל הבריאה ניתן היה להבין את השימוש שעשתה הועדה במונח "קצה טווח התנועה". מקום שמדובר בהגבלה שעולה כדי מחצית בשני מישורי תנועה, לא ניתן להבין את השימוש במונח זה ובהתאם לא ראיתי לקבל גם את ההסבר הנוגע לצורך בשימוש בסעיף סל. יתרה מכך, אם טווח תנועה מימין בשיעור של 20 מעלות ברוטציה הפנימית ו– 60 מעלות באבדוקציה הוא טווח תנועה נורמאלי לאדם בגילו של המערער, אזי לא יתכן שטווחי התנועה שנמצאו ברגל הפגועה הם טווחים נורמאליים לאדם בגילו או כי מדובר בהגבלה בזווית קטנה. יש לשים לב כי בסעיף 48 )1( ו' להבדיל מסעיף 48 )1( ז' אין דרישה להגבלה בכל התנועות ועל כן סעיף 48 )1( ו' אינו מזכה ב-30% נכות. למקרא שני סעיפים אלה, ברי שכוונת מתקין התקנות הייתה שדי בהגבלה באחת התנועות היינו, אבדוקציה, אדוקציה או רוטציה כדי שיינתנו 20% נכות לנכה. משמע, שאם לצורך סעיף 48 (1) ז' נדרשת הגבלה בינונית בכל מישורי התנועה די בסעיף 48 (1) ו' בהגבלה בינונית באחד מהמישורים. למקרא ממצאי הועדה עצמה, ברי שלמערער הגבלת תנועה בשלושת המישורים המופיעים בסעיף 48 (1) ו'. גם אם מדובר בהגבלה קלה בכל אותם מישורים, גם אז לא ברור מדוע אין מקום לעשות שימוש בסעיף 48 (1) ו' ויש ללכת לסעיף סל. אני שבה ומבהירה כי ישיבתם של רופאים בועדות הרפואיות לפי חוק הנכים מחייבת אותם להישמע להוראות החוק והדין גם אם קביעה רפואית טהורה הייתה מובילה אותם למסקנה אחרת. כשם שהחוק מטיל מגבלות על שופטים שיושבים כערכאת ערעור על אותן ועדות, כך גם על הועדות מוטלות המגבלות שמכח החוק והתקנות. בשים לב לפרוש שראיתי לתת בסעיף 48 (1) ו' ו– ז' למבחני הנכות אני משיבה את הדיון לועדה על מנת שזו תקבע את נכותו של המערער. על פניו ולאור ממצאי הועדה עצמה נראה כי מצבו של המערער מתאים לסעיף 48 )1( ו' למבחני הנכות. ככל שהועדה תסבור שאין מקום לעשות כן תנמק באופן מפורט מדוע לא ראתה לתת למערער את הנכות שמגיעה לו על פי התקנות.

2269. ע"א 95/**** ל"ד נ' ק,ת, מחוזי ת"א (ש' פורת)

קביעת נכות לפי פרט 47 (2). התנאים בסעיף – סטיה של הציר מכיוונו התקין ואסימטריה של הגפיים כתוצאה מכך, הם מצטברים. א – סימטריה לא חייבת להתקיים גם כשיש חיבור בסטיה מציר תקין. נקבע לא לפי צילומי רנטגן אלא לפי בדיקה קלינית של הרגליים.

ח. ברכיים

2275 ע"א 98/*** ק"א נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת)

בדיקת MRI הראתה נזק למניסקוס. הועדה קבעה 1% בנימוק שהבדיקה הקלינית תקינה. נקבע כי פרט 48 (2) ז I קובע חזקה משפטית שאם יש נזק במיניסקוס יש לקבוע 10% נכות. אין דרישה להגבלת תנועות או פעילות.

722. ע"א 00/**** א"ל נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת)

(כריתה חלקית של מניסקוס). מקבל את הסבר הועדה הרפואית שכריתה חלקית של מניסקוס אינה זהה בהכרח לנזק למניסקוס.

"הועדה הסבירה את נושא הכריתה החלקית של המניסקוס שאינה מחייבת מסקנה רפואית כפי שאולי עולה מן ההגיון, שאם נכרת חלק של מניסקוס, הרי מה שנותר הוא מניסקוס פגום. הועדה הסבירה כי הטבע יוצר לעיתים רזרבות בגוף האדם, כך שאם חלק מסויים נכרת, נשארים מספיק חלקים אחרים אשר מפצים על החסר ומאפשרים תפקוד מלא. כך עם הכריתה החלקית של המניסקוס שלא מכתיבה בהכרח ליקוי בתיפקוד ובפעולת המניסקוס. הדברים יכולים להשתנות עם הצטברות שינויים ניווניים ואלה גורמים לכאבים ולליקויים. הועדה הצביעה על כך כי לאחר שהומצאה או נתגלתה שיטת הניתוח באמצעות ארטרוסקופיה, השתכללה צורת הניתוח בברך ונמנעו שינויים ניווניים באותה כמות ואותה דחיפות כפי שנצפו לפני המצאת סוג זה של ניתוח.

זהו ההסבר שנתנה הועדה ועל פיו אכן כריתה חלקית של מניסקוס אינה זהה עם נזק למניסקוס, אלא המצב יכול להישאר ללא הפרעות תפקודיות. לו הוצא המניסקוס כולו, אפשר היה לקבוע 1% לפי פרט 48 (2) ז 3, אולם אצל המערער נכרת רק חלק של הסהרון, ולכן המצב התאים יותר לפי דעת הועדה לפרט 35 (4) א', אשר משקף מצב של כאבים כרוניים, אולם ללא הפרעות והגבלות בתנועה. יתר על כן, הוצא מגדר אפשרות לקבוע דרגת נכות גבוהה יותר משום שעפ"י דעת הועדה ואבחוניה לא נראו הפרעות."

978. ע"א 99/**** צ"י נ' קצין תגמולים

(קרע במניסקוס). הועדה בעצמה מאשרת בפרוטוקול הבדיקות שלה כי בבדיקת MRI מיום 25.2.99 נמצא קרע במניסקוס המדיאלי, בשתי הברכיים. משכך, ראויה לכאורה דרגת נכות של 10% לכל ברך, לפי המבחן בפרט 48(2) (ז)I. משום שדי בקרע במניסקוס בצורה קלה כדי לזכות באותם אחוזים בין שיש ובין שאין הגבלה תפקודית. במילים אחרות, אינני רואה כיצד בדיקה קלינית יכולה לשנות מן העובדה שיש קרע. הועדה הרפואית קבעה דרגת נכות של 10% פרט לגבי לגבי ברך שמאל, ולא קבעה שום דבר בגין הקרע במניסקוס בברך ימין. לכן נראה עילה להתערב ולהחזיר את התיק לועדה הרפואית העליונה, כדי לחזור ולדון גם במניסקוס הימני.

1411. ע"א 02/**** ז"א נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' שטופמן)

(קרע במינסקוס). אינני סבורה כי ניתן לקבל את עמדת המערערת, כי לשונו של פרט 48]2[ז1 מחייבת פרשנות לפיה די בהמצאות קרע במינסקוס, עפ"י בדיקות MRI בלא כל אינדקציה נוספת, על מנת שתקבע נכות בשיעור 10%. פרט 48 [2]ז1 עניינו ב"נזק למינסקוס" והאם אמנם ניתן לומר כי "קרע במינסקוס" זהה בהכרח ל"נזק במינסקוס". סבורה כי אין זהות בין שני המושגים, ולא תמיד ובהכרח ה"קרע" יתפרש כ"נזק".

אמנם, קרע במינסקוס, כאמור, נצפה בבדיקת MRI אולם, בדיקת MRI הינה בדיקת עזר ככל בדיקה. הועדה הרפואית היא המוסמכת לקבוע האם אובחן "נזק למינסקוס", עפ"י דרישת פרט 48 [2]ז1, ועניין זה נתון לשיקול דעתה המקצועי של הועדה. הועדה הרפואית היא גם זו המוסמכת ליתן משקל לכל בדיקה מבדיקות העזר, וקביעת משקלה של בדיקת העזר, גם היא קבעה רפואית מובהקת הנתונה לסמכות הועדה.

סבורה אני כי יש לפרש את המונח "נזק" לפי פרט 48 [2] ז1 בקורלציה עם הגדרת "נכות" עפ"י סעיף 1 לחוק הנכים ]תגמולים ושיקום[, תשי"ט 1959.

נכות, עפ"י הגדרתה משמעה איבוד או הפחתה בכושר. לא סביר בעיני שממצא בדיקתי כלשהו, בין ממצא הדמיה ובין ממצא מעבדה או אחר, יקנה "נכות" בלא שיהיה לאותה נכות כל ביטוי שהוא בקליניקה.

סבורה אני כי את פרט 48 [2] ז1 יש לפרש, כאמור, בתיאום עם הגדרת "נכות" עפ"י חוק הנכים, ומשכך אין לקבל את הפרשנות שדי באיתור "קרע" בבדיקה, כדי לחייב את הועדה לקבוע אחוזי נכות בגין נזק.

על פסה"ד הוגש בר"ע (1733) רע"א 03/**** ז"א נ' קצין תגמולים שם צומצם הדיון לשאלה האם ועדה רפואית יכולה לקבוע שאין קרע ואין נזק למניסקוס למרות תוצאות MRI ובהתבסס על בדיקה קלינית תקינה. נקבע ששיקלול הנתונים ע"י הועדה והסקת המסקנות מהם הוא ענין רפואי שאין להתערב בו.

2391. ע"א 02/**** י"ד נ' קצין תגמולים מחוזי ת"א (ש' שטופמן).

בדיקת MRI הראתה נזק למניסקוס. הוועדה הרפואית לא מצאה בבדיקתה ממצא קליני תואם ולכן לא קבעה נכות. נקבע, בהסתמך על פס"ד זיגלמן שאין די בממצא בבדיקות ההדמיה. בהעדר ממצא קליני בבדיקה אין מקום לקביעת נכות על נזק במניסקוס.

2996. ע"ו 07-11***** ק' נ' קצין תגמולים, מחוזי חיפה ש' למלשטריך לטר 5.2.12

המערער עבר כריתה חלקית של מניסקוס. נקבעה לו נכות בשעור 1%. המערער טען כי לאור הממצאים ב MRI המראים קרע במניסקוס, על הועדה היה לקבוע 10% לפי הפריט שענינו נזק במניסקוס בצורה קלה. הערעור נדחה. הועדה רשאית להסתמך על ממצאי הבדיקה הקלינית ואם בבדיקה הקלינית אין סימנים לנזק מינסקאלי ניתן לקבוע 1% בלבד.

3134. רע"א 13/ **** ה נ' קצין תגמולים,ביהמ"ש העליון, 30.10.13. פורסם בנבו.

קרע במניסקוס שאינו גורם לבעיה תפקודית – האם ניתן לקבוע נכות בשעור 10% לפי פריט 48 (2) ז I שענינו "נזק במניסקוס בצורה קלה"? המערער טען שעצם קיום הקרע מכניס את המקרה לגדר התקנה. קצין התגמולים טען שזה המקרה המתאים לקביעת 1% נכות לפי פריט 48 (2)זIII הדן במצלב לאחר הוצאת מניסקוס ללא הפרעות תפקודיות. בית המשפט דחה את עמדתו של המערער. חוק הנכים אינו מבקש לפצות על כל פגימה, אלא על זו שיש בה נזק המשליך על תפקודו של הנכה בחייו.

במקרה כאן לא נמצא שנגרמו נזק או מגבלה תפקודית ולכן הקרע שאינו גורם למגבלה תפקודית לא מהווה "נזק" כמשמעו בתקנות. עצפ קיומה של תקנה 48 (2) ז III מכוון לסיטואציה שבה נגרמה פגיעה שאינה מגבשת נזק אך יש מקום לתיקופה כפגיעה ולוא בקביעת נכות סמלית של אחוז אחד. התקנה אמנם מדברת על "הוצאת" מניסקוס וכאן נגרם קרע שאינו הוצאה שלמה ואולי יש מקום לתיקון הניסוח, אך סבור שזהו הפריט המתאים. נכות ממשית תקבע כאשר יש מקום לפצות על נזק, ובמקום שיש פגיעה שאין עמה נזק נקבעת נכות 1%.

3178. בר"ע 13 – 07 – ***** י"ח נ' המוסד לביטוח לאומי, ביה"ש הארצי לעבודה, 5.3.14. פורסם בנבו.

פס"ד בענין תקנות בטל"א, לגבי נכות בגין פגיעה במניסקוס, הזהות בנוסח לתקנות הנכים. למערער נכות בגין אי יציבות הברך. בבדיקת MRI הודגם קרע במניסקוס. בבדיקת הועדה לא נמצא כל ממצא המעיד על מגבלה תפקודית. המערער טען כי על הועדה היה לקבוע נכות נוספת, נפרדת בגין הפגיעה בנמניסקוס, לפי פריט 48 (ז) I, וכי הסעיף אינו דורש הגבלה תפקודית כי אם מצב נתון וקיים שנמצא בכל הבדיקות האובייקטיביות ובבדיקת הועדה. הטענה נדחתה. נקבע כי נדרשת מגבלה תפקודית כדי להכנס לגדרו של פריט 48 (ז) I. במקרה שלא נדרשת הגבלה תפקודית הדבר נאמר בסעיף במפורש, כמו בסעיף 48 (2)ז III.

2391. ע"א 02/**** י"ד נ' קצין תגמולים מחוזי ת"א (ש' שטופמן).

בדיקת MRI הראתה נזק למניסקוס. הוועדה הרפואית לא מצאה בבדיקתה ממצא קליני תואם ולכן לא קבעה נכות. נקבע, בהסתמך על פס"ד זיגלמן שאין די בממצא בבדיקות ההדמיה. בהעדר ממצא קליני בבדיקה אין מקום לקביעת נכות על נזק במניסקוס.

2393. ע"א 05/**** צ"י נ' קצין תגמולים, מחוזית"א (ש' דותן).

לא נקבעה נכות בברך למרות ממצאים ב MRI . נקבע:מקרה בהחלטתה ציינה הועדה כי אין קורלציה בין ממצאי בדיקתה הקלינית לתוצאות בדיקת ה MRI ואף הפנתה לספרות מקצועית הדנה בסוגיה זו. הערכת תוצאות בדיקות הדמיה ושיקלולן בייחס לממצאים רפואיים אחרים הינה נושא רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה של הועדה.

1086. ע"א 00/**** ח"א נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת)

(כריתה חלקית של מניסקוס). אין חילוקי דעות והועדה הרפואית מאשרת זאת, כי המערער עבר כריתת מניסקוס חלקית בברך שמאל, וכי מצויים שינויים ניווניים באותה ברך. לכן, האמירה של הועדה שלא מצאה שום נכות, היא אינה נכונה, משום שדי בכריתת מניסקוס ואפילו ללא שום הפרעות בתפקוד כדי להצדיק דרגת נכות. יתר כל כן, קיום שינויים ניווניים מאשר לכאורה את תלונת המערער על קיום כאבים, ובידו מסמכים שונים שמאשרים שאכן הוא סובל מכאבים גם בברך שמאל.

1701. ע"א 03/*** ח"א נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' דותן)

(מצב לאחר כריתת מניסקוס). "ב"כ המשיב טוען כי עפ"י הגדרת "נכות" על מנת שיקבעו אחוזי נכות יש להצביע על פחיתת כושר הפעולה של הנכה. אלא שישנן פגיעות אשר מתקין התקנות סבר שעצם קיומן מהווה ראייה לכאורה לקיומה של נכות. כך למשל נקבע בפרט 48 (2) (ז) II כי מצב לאחר הוצאת מניסקוס ללא הפרעות תפקודיות מקנה נכות בשעור של 1%. מעיון בפרט 48(ז) I נראה לכאורה שגם כאן עצם קיומו של נזק למניסקוס מחייב קביעת אחוזי נכות". אע"פי כן הוחזר התיק לועדה לקביעת שעור הנכות.

2527. ע"א 06/**** א"ג נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' שבח) 24.7.07.

מ.א כריתת מניסקוס. הוועדה מצאה הבדל בהקף השרירים, בין ימין לשמאל, 1.5 ס"מ. קבעה נכות לפי מצב אחרי הוצאת מניסקוס ללא הפרעה תפקודית, (פריט 48(2)(ז) 3), ולא לפי החלופה של מצב אחרי הוצאת מניסקוס עם שיניים ארטרוטיים קלים ודלדול קל של השרירים. (פריט 48(2)(ז) 4). הנימוק להחלטת הוועדה היה שההבדל בהקפים אינו משמעותי. נקבע: כדי לבוא בשעריו של פריט 48(2)(ז) 4 אין צורך להוכיח דלדול שרירים משמעותי שכן, כלשון התקנה די בהוכחת דלדול קל. התיק מוחזר לועדה לבחינה מחודשת.

1021. ע"א 00/**** א"ח נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' שטופמן)

(כריתה חלקית של המינסקוס – רצועה צולבת קדמית – פגיעה פטלו–פמורלית). למערער אמנם בוצעה כריתה חלקית של המינסקוס ולא נמצאה הפרעה תפקודית בברך, כפי שפורט בהרחבה בפרוטוקול הועדה.

בע.א. 1099/00, אמיר לוי נ' קצין התגמולים, דן בית המשפט בהרחבה בנושא זה של כריתה חלקית של המינסקוס. בית המשפט קיבל כי במקרה של כריתה חלקית של המינסקוס יכול המצב להשאר ללא הפרעות תפקודיות ואין הדבר זהה למצב של נזק למינסקוס.

גם בענייננו, כאמור, לא נמצאה בבדיקת הועדה כל הפרעה תפקודית אצל המערער, ומשכך אינני סבורה כי נתפסה לכלל טעות שקבעה למערער נכות בשיעור 1%.

לענין פגיעה ברצועה צולבת קדמית – לטענת המערער אין לקבל את קביעת הועדה לפיה "הועדה כתבה כי הנכות בברך כוללת גם את הנזק המיניסקוסים ולכן לא מוצאת לנכון דרגת נכות נוספת ונפרדת".

עוד מפנה המערער לתיאור סעיף הפגימה כפי שצויין על ידי הועדה "חבלה בברך ימין עם נזק חלקי במינסקוס וברצועה צולבת קדמית", זאת, כטענת המערער, בניגוד לפסק דינו של כב' המחוזי ת"א (מחוזי ת"א (ש' פורת)) שהורה על הפרדת הפגיעה במינסקוס וברצועה הצולבת לסעיפי פגימה נפרדים.

לעניין זה אומנם סבורה אני כי יש לקבל את טענת המערער ולהחזיר את התיק לועדה הרפואית העליונה, על מנת שתקבע, על פי הנחיות פסק הדין כאמור, נכויות נפרדות לפגימה במינסקוס ולפגימה ברצועה הצולבת הקדמית.

לענין הפגיעה הפטלו–פמורלית – לטענת המערער התעלמה הועדה מפגיעה שהוכחה בארתרוסקופיה, קבעה כי המדובר בממצא היכול להבריא מעצמו, לא התייחסה כלל לתלונות המערער בדבר כאבים בברך ובקרסול רגל ימין וכן קשייו בישיבה ובכפיפה.

לטענת המערער, הועדה העדיפה שלא לקבל את פענוח בדיקת מיפוי העצמות שנערכה על ידי ד"ר לין, אשר על פי חוות דעתו, קיימים ממצאים בבדיקת מיפוי העצמות התומכים באבחנה בדבר קיומה של תסמונת פטלו–פמורלית בברכו של המערער.

לעניין זה אינני סבורה כי יש לקבל את עמדת המערער. הועדה בדקה את המערער בדיקה יסודית, עיינה בכל החומר הרפואי הרלוונטי, בכל חוות הדעת, עיינה בצילום ברכיים, ציינה כי הצילום תקין, וכן המשטח הפטלו–פמורלי. הועדה גם ערכה מבחני סחיטת פיקה וטחינת פיקה שהיו שליליים, לא מצאה חריקות בעת הבדיקה ובעת הנעת הפיקה.

עוד כמופרט על ידי חברי הועדה, הניעו את הפיקה לכל הכיוונים באופן חופשי, "לחצנו ומעכנו – ולא היתה תגובת כאב של הנבדק". כן קבעה הועדה כי באשר לבדיקת מיפוי העצמות, תוצאותיה מיום 6.12.98 נמצאו תקינות על ידי הרופא המבצע ובכך העדיפה הועדה את חוות דעתו על חוות דעתו של דר' לין.

אינני סבורה כי הועדה שגתה בקביעתה.

כל הבדיקות הקליניות ומירב הבדיקות העזר, היו תקינות, ומשכך אינני סבורה כי היה בפני הועדה ממצא כלשהו, שנתמך בבדיקה הקלינית אשר בגינו יכולה היתה הועדה לקבוע נכות.

אמנם נראה כי בהעדר כל אינדיקציה לכל הפרעה שהיא ולו הקלה ביותר, אין מקום לקבוע נכות למערער. ר' לעניין זה ע.א. 2508/00 ברק נ' משרד הבטחון (טרם פורסם).

1067. ע"א 99/**** ל"ת נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת)

(קרע ברצועה מוצלבת קדמית). אני סבור שהועדה הרפואית העליונה לא קיימה את ההוראות שניתנו לה, משום שלא התייחסה לשאלה של קיום או אי קיום קרע ברצועה הצולבת הקדמית. היא התייחסה רק לקיום יציבות או העדר יציבות בברך, ובכך לדעתי לא השלימה את המלאכה. הברירה איפוא היא בין החזרת התיק פעם נוספת לועדה לבין מציאת פתרון בשלב הנוכחי, ללא צורך בהחזרה נוספת.

יחד עם זאת, לגבי הקרע ברצועה הצולבת הקדמית, אין שום ראיה כאילו קרע זה התאחה לחלוטין ולא קיים עוד. היפוכו של דבר, בדיקת אמ.אר.אי. ביוני 1998 מאשרת "קרע חלקי כרוני של רצועה צולבת קדמית". לכן, חייבים להביא לידי ביטוי בטבלת הפגימות קיומו של קרע זה, שהוא לכל הדעות פגימה ופגיעה באבר מאברי הגוף שיש לו תפקיד. יחד עם זאת, בסעיף 35(1) וגם בסעיף 35(4) קיימת האפשרות של קיום פגימה אשר לא תפגע בתנועות או בפעילות הכללית, ובמראה שכזה דרגת הנכות היא 1%.

לנכה גם פגיעה במניסקוס וגם קרע ברצועה, מודגם ב MRI ובארטרוסקופיה, ללא אי יציבות. יש לתת שני סעיפי נכות נפרדים.

2644. ע"א 05/**** ג"ש נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' דותן) 4.6.06

למערער נזק למניסקוס ומגבלת ישור. הועדה קבעה סעיף נכות אחד – שינויים ניוונים, לפי פריט 35 (1) ג, בנימוק שאין כיום חשיבות לגורם הראשוני ממנו התחילו השינויים הניוונים. בית המשפט קיבל את הערעור וקבע: "חובה על הועדה לקבוע את שעור הנכות ביחס לכל אחת מהפגימות בברך ובלבד ששעור הנכות הכולל לא יעלה על זה שנקבע לקשיון של הברך. השיטה בה נקטה הועדה בהכניסה את כל הפגימות ל'סל אחד' המוגדר 'שינויים ניוונים' אינה עולה בקנה אחד עם הוראות תקנה 10 (ג)."

2261 ע"א 99/**** ע"א נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת)

פגיעה ברצועה ופגיעה במניסקוס: שתי פגימות נפרדות.

1053. ע"א 99/**** ר"מ נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת).

פגיעה ברצועות ואי יציבות. כדי לקבוע 20% לפי הפגימה בפרט 48 (2) ב צריך שתהיה התמוטטות הברך תחת משקל הגוף.

2214 ע"א 00/**** א"כ נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת)

כדי לקבוע 20% לפי המבחן בפרט 48 (2) ב צריך שתהיה אי יציבות עם התכופפות הברך תחת משקל הגוף. משנמצאה אי יציבות ללא התכופפות כאמור, לא ניתן היה לתת נכות לפי סעיף זה, והועדה פעלה נכון בקבעה 10% לפי פרט 35 (4) ג בגין אי יציבות קדמית אחורית ללא התכופפות הברך תחת משקל הגוף.

3050. ע"ו 12-10 – ***** גי"ל נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א, ש' וולצקי, 9.10.11

נכות בגין אי יציבות הברך. הועדה ציינה שמצאה בבדיקה הן אי יציבות קדמית אחורית והן צידית קשה שהוועדה הגדירה כדרגה 1,2 מתוך 3. הועדה סברה כי אי היציבות הצדית אינה מגיעה לכדי הדרגה של 30% לפי פריט 48 (2) א' אך מכיוון שהמערער סובל גם מאי יציבות קדמית אחורית קבעה לו 30% נכות בגין שתי הבעיות. המערער טען כי ממצאי הועדה מצדיקים קביעת נכות בשעור 30% בגין אי היציבות הצידית ובנוסף נכות נפרדת בגין אי היציבות הקדמית אחורית. הערעור התקבל. "במצב דברים שבו הועדה סברה שבכל צעד בעת דריכה על הרגל השמאלית ישנה קריסה, ברי שמתמלאות הדרישות בסעיף 48 (2) א. …. אכן לא מצאתי בקובץ מבחני הנכת הוראה לפיה מקום שנכה סובל הן מאי יציבות צדית והן מי יציבות אחורית קדמית, ניתן לאחד את הנכויות עפ"י סעיף מסוים. סעיף כזה לא קיים. … יתכן שמכלול הנכות אשר צריכה להנתן למערער על פי מבחני הנכות גבוהה במידת מה לטעמה של הועדה אלא שאף היא מחויבת בהליכה בהתאם למבחני הנכות והוראות הדין".

2217 ע"א 99/**** ד"י נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת)

יש לקבוע נכות מינימלית למצב אחרי שחזור רצועה, גם אם הברך יציבה ואין הפרעה תפקודית. 1% לפי פרט 35 (1) א.

2257. ע"א 99/**** ב"א נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת)

בבדיקת MRI הודגם נזק למניסקוס. במצב של פגיעה במניסקוס, גם אם היא אסימפטומטית, יש זכות לכאורה לקבל דרגת נכות של ,10% בגלל נזק במניסקוס בצורה קלה והדבר אינו מותנה בשום הפרעות קליניות של הליכה, עמידה וכו'. (פרט 48(2)זI )

 

3539.  בל (נצ') 8824-1-18 פ"ס נ' המוסד לביטוח לאומי, בד"ע אזורי נצרת, פס"ד מיום 12.8.19. פורם בנבו.

נטען כי די בממצאי הדמיה המלמדים על נזק למניסקוס כדי לקבוע נכות בשעור 10% לפי פריט 48 (2) ז. הטענה נדחתה. נפסק:

"טענתו עיקרית של המערער, הייתה כי הוועדה טעתה משלא הותירה את הנכות הצמיתה אשר נקבעה על ידי הוועדה מדרג ראשון בגין הקרע החלקי במניסקוס אשר עולה ממצאי הדימות, על אף וללא קשר לכך שממצאי הבדיקה הקלינית היו תקינים.  אין לקבל טענה זו של המערער. הטענה כי די להוכיח נזק ללא מגבלה תפקודית לצורך סעיף 48(2)(ז), נדחתה בין השאר בהחלטה אשר ניתנה, ביום 6/11/18,בבר"ע (ארצי) 6980-11-18 מחמוד עלי – המוסד לביטוח לאומי, וכך נקבע שם:

"כבר נפסק כי ברירת המחדל להכרה בליקוי לצורך קביעת שיעורי הנכות על פי חוק  הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] היא קיומה של הגבלה תפקודית, וכי במקרה שבו לא נדרשת מגבלה תפקודית הדבר נאמר במפורש בחוק: "בנדון דידן נקבע, כי בחלק המניסקוס שלא הוצא אכן נגרם קרע, אך כי המבקש אינו סובל מבעיה תפקודית, ולא נגרם לו נזק כמשמעו בתקנות. על פניו דומה כי הפרשנות שהציע המשיב הולמת את תכלית חוק הנכים. חוק הנכים, כשמו כן הוא; עסקינן בחוק סוציאלי המבקש להעניק תגמול למי אשר נפגע ואשר נגרמה לו נכות. "נכות", כפי שגם הטעים המשיב, היא "איבוד הכושר לפעול פעולה רגילה, בין גופנית ובין שכלית, או פחיתתו של כושר זה". ראו גם ע"א (תל-אביב-יפו) 1093/02 זיגלמן נ' קצין תגמולים  ((השופטת שטופמן) פסקה ז'):

נראה על פני הדברים כי אין חוק הנכים מבקש לפצות על כל פגימה, אלא על זו שיש בה נזק המשליך על תפקודו של הנכה בחייו (והאמור עולה גם מרוח הדברים בדיוני הכנסת – ראו דברי הכנסת 2 (תש"ט)  1577-1572)."

רע"א 3986/13 הנדרוגר נ' משרד הבטחון – קצין התגמולים, עמוד 5 לפסק הדין (30.10.2013). התכליות העומדות בבסיס תקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), תש"ל-1969, זהות לתכליות העומדות בבסיס התקנות הרלוונטיות למבקש. בעניין זה נקבע כך:

"כטענת המוסד, בית המשפט העליון דן לאחרונה, בעניין הנדרוגר בשאלה דומה, ביחס לפרשנות תקנה 48(2)(ז) לתקנות הנכים, והיא – האם קרע שאינו גורם לבעיה תפקודית מהווה נזק כמשמעו בתקנות הנכים. על שאלה זו, השיב בית המשפט העליון בחיוב, בקבעו כי התקנה כולה עניינה מגבלות תנועה, ועל כן נדרשת מגבלה תפקודית כדי להיכנס לגדריה של תקנה זו…זאת ועוד, ניתן ללמוד גם מתוכנו של סעיף 48(2)(ז) לתוספת לתקנות, כי מדובר בסעיף הדורש הגבלה תפקודית מכך, שבמקרה שלא נדרשת הגבלה תפקודית הדבר נאמר בו במפורש, כפי שנקבע בסעיף קטן 3 לסעיף 48(2)(ז)-"מצב לאחר ניתוח הוצאת המיניסקוס ללא הפרעות תפקודיות". בר"ע (ארצי) 12391-07-13 חוק – המוסד לביטוח לאומי, (05.03.2014):

משכך, לצורך קביעת דרגת נכות לפי פריט 48(2)(ז), על המבקש להראות מגבלה תפקודית ואין להסתפק בהוכחת נזק לעצם או לרצועות הברך. משעל פי ממצאי הוועדה שפורטו בפרוטוקול אין ביטוי למגבלה תפקודית, הטענה נדחית".

 

 

2264 ע"א 00/**** א"א נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת).

ב MRI קרע במניסקוס. הועדה קבעה כי עפ"י בדיקתה אין ממצאי נזק למניסקוס, ובארתרוסקופיה לא נמצא נזק כזה. הועדה קבעה כי זו בדיקת עזר העשויה להיות "פאלס פוזיטיב" והדבר הוכח בניתוח. נקבע: השאלה היא במישור הרפואי, דהיינו אם בדיקה מסוימת היא מספקת או אינה מספקת. הועדה נימקה את דבריה מדוע בדיקת ה MRI אינה קונקלוסיבית.

לעניין סעיף 35 (4) ניתן לומר כי קיימים ממצאים אובייקטיביים:קליטה במיפוי עצמות, חולשת שרירים וצורך בפיזיותרפיה.

2288 ע"א 96/**** י"ב נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת)

בקביעת נכות בגין מספר פגימות באותו פרק לא ניתן לקבוע נכות מעל לקשיון של אותו פרק (תקנה 10 (ג) (1)). לגבי ברך המכסימום הוא 50%. הולכים לפי קשיון לא נח, ולא לפי קשיון נח.

1279. ע"א 02/**** י"ג נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' שטופמן)

הועדה קבעה 1% בגין כאבים פטלופמורלים. נקבע כי ממצאים של רגישות בפיקות בזמן הנעתן, הבדל בהקף הגפה הימנית והשמאלית, קריפטציות קלות בזמן כיפוף הברך ותלונות על כאבים תמידיים וחיקות, מצריכים שקילת הפעלת פריט 35 (4) וקביעת 10%. מוחזר לועדה.

1327. ע"א 01/**** ע"א נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' שטופמן)

הועדה קבעה 10%, בגין נזק למניסקוס, לפי פריט 48(2) ז IV , ובתאור הפגימות נכתב מ.א חבלה בברך עם שינויים ניוונים והגבלה בתנועות. ציון ההגבלה בתנועות בתאור הפגימה אינו סתמי, אלא משקף ממצא. התיק מוחזר ע"מ לבדוק נושא זה.

2260 ע"א 99/**** ל"ס נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת)

היו"ר החזיר התיק לועדה עם הערה לגבי זמניות הנכות והועדה שינתה הנכות מצמיתה כך למשל בפרט 48 (2)(ז) II נקבע כי מצב לאחר הוצאת מניסקוס ללא הפרעות תפקודיות מקנה 1% נכות.

1746. ע"א 05/**** א"ב נ' קצין תגמולים, ש' זילברטל

התייחסות באוביטר לכך שיש פגימות שעצם קיומן מוכרת כיוצרת נכות, גם ללא פגיעה תפקודית – כגון 48 (2) (ז) III, 34א (א).

1514. ע"א 03/**** ג'"א נ' קצין תגמולים

ועדה רפואית אשר דנה בעניינו של המערער בתאריך 5.9.02 קבעה לו דרגת נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין מצב לאחר קרע ACL (רצועה צולבת) בברך ימין עם הגבלה תפקודית קלה לפי פרט 35 (4) (ג) למבחנים לקביעת דרגת נכות. פרט 35 (4) שעל פיו נקבעה נכות המערער מתייחס להפרעה בצורה קלה עם ממצא אובייקטיבי מבלי להתייחס לסוג ההפרעה. בענייננו נמצאו מספר ממצאים, כגון אי יציבות קדמית של הברך ואטרופיה של שרירי הירך, כאבים ונוזל בברך וספק בעיני אם ממצאים אלה אכן עונים להגדרה "הפרעה בצורה קלה". מאידך גיסא, גם הפרט אליו מפנה המערער מסווג את הפגימות על פי מידת ההפרעה כאשר המצב אותו הוא מציע לאמץ הינו מידת ההשפעה על כושר הפעולה. לאור האמור לעיל, החלטתי להחזיר הדיון לועדה הרפואית העליונה על מנת שתשוב ותשקול את שיעור נכותו של המערער תוך בחינת התאמתו לפרט אחר של המבחנים.

3081. ע"ו 12-04- ***** ח"ג נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א, ש' וולצקי 22.12.12

חובה לקבוע נכות בגין חוסר יציבות גם ללא קריסת הברך.

בגין אותה פגימה לפי סעיף 35. מקום שנמצא שהמערער עונה להגדרה של סעיף 48 (2) ז' IV – יש לתת לו נכות לפי סעיף זה כסעיף ספציפי בגין מצב שלאחר ניתוח במניסקוס. ואילו בשל חוסר היציבות, שאינה מגעת כדי הדרישות שבסעיף הספציפי סעיף 48 (2) א' או ב' – ניתן נכות לפי סעיף 35 כסעיף מתואם. כעת נותר לדון רק בקביעת הועדה כי המערער אינו סובל מאי יציבות. טענה זו אינה מתיישבת עם ממצאי הוועדה עצמה בבדיקתה כפי שאף נכתבו על ידי יו"ר הוועדות הרפואיות. משראתה הוועדה לקבוע כי מצאה מבחן לחמן, מגירה ופיבוט שיפט חיוביים ביחד עם הסבר בהדמיה לממצאים אלה – זכאי המערער לקביעת נכות נוספת בגין אותו ממצא של אי יציבות או סימנים חיוביים (לחמן, מגירה, פיבוט שיפט וסימן לקרע של רצועה צולבת קדמית) מקום שהועדה מבקשת שלא לעשות שימוש בביטוי "אי יציבות". המערער זכאי לנכות בגין אותם ממצאים לבד מהנכות שנקבעה לו בגין הנזק למניסקוס שלא נקבע כי הם מלמדים על הנזק למניסקוס ומכאן שיש לקבל הטכנה שהם מלמדים על נזק אחר. למעלה מן הצורך ראיתי לציין כי יש טעם בטענת ב"כ המערער בעת הדיון בפני ולפיה הסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין התבססה על ההבנה שלבד מנכות בגין הנזק למניסקוס תשוב הוועדה ותקבע את נכותו של המערער בגן הנזק הנוסף אשר עד לישיבה האחרונה של הוועדה כונה "אי יציבות". המשיב אינו רשאי לחזור מהסכמה זו והועדה מחוייבת לפעול בהתאם לאותה הסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין. אשר על כן, התיק מוחזר לועדה הרפואית העליונה על מנת שתקבע את נכותו של המערער בגין אותה אי יציבות או לחילופין בגין אותם ממצאים שפורטו בין היתר בסעיף 21 לעיל על פי סעיף 35 למבחנים.

3174. ע"ו 01-13 – ***** צ"ד נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א, ש' וולצקי 27.12.13.

הועלתה טענה כי אם נקבעה נכות, לפי תקנה 35, בשל חוסר יציבות, אין לקבוע נכות נפרדת בשל פגיעה מניסקלית. ביהמ"ש קיבל הערעור ודחה הטענה.

"מתוך דברי הוועדה ניכר כי המערער סבל מקרע הוריזונטלי במניסקוס המדיאלי וקרע מסוג ידית דלי במניסקוס הלטרלי. הוא עבר מניסקטומיה לבד משחזור רצועת ACL. מכאן שטענת ב"כ המערער כי הייתה פגיעה כפולה, הן המניסקוס והן הרצועה הצולבת הקדמית מקובלת עלי. הועדה קבעה למערער נכות בגין מצב לאחר שחזור הרצועה הצולבת הקדמית בברך שמאל בהתאם לתקנה 35 (4) למבחני הנכות. הצדדים חלוקים בשאלה האם ניתן בכלל לקבוע למערער נכות נוספת בגין הממצאים בברך, ככל שנמצאים כאלו, לאור ההערה שבתחתית סעיף מבחן זה שקובעת כך: "אחוזי נכות לפי פסקה זו, לא ייקבעו במקום או במקביל לסעיף מבחן ספציפי בפרק זה" עיון בפסיקה מלמד כי אכן נעשתה הבחנה לעניין ההערה הנ"ל באופן שמקום שמדובר בפגימה אחת למשל מחלת פסוריאזיס שמערבת פגיעה במפרק גדול. לעניין זה ראה למשל המקרה ברע"א 9347/96 גדי בנימין נ' קצין התגמולים, פ"ד נה (3) 337. באותו המקרה דובר במחלת הפסוריאזיס שתקפה מספר מפרקים והמערער שם ביקש לקבוע את נכותו בגין כל מפרק בנפרד. בית המשפט שם הבהיר כי מקום שמדובר במחלה אחת וניתנת נכות בגין סה"כ הפגיעה בתפקוד– לא ניתן לתת נכות בגין כל מפרק ומפרק. לעומת זאת בעניין ע"א (ת"א) 2666/06 נזרי שמעון. דובר בשתי פגימות. האחת, אי יציבות בברך והשנייה הגבלת תנועות הברך. בית המשפט שם ראה לקבוע כי מקום שהמערער סובל משתי פגימות שונות ניתן לקבוע נכות בגין שתיהן באופן שנכות אחת נקבעת בהתאם לסעיף ספציפי ונכות שנייה נקבעת על פי סעיף הסל שבסיף 35 (4). דיון במקרים נוספים ניתן למצוא בפסק דיני בע"ו 36659/04/12 גבריאל חזיזה. במקרה שבפניי, על פניו מדובר בשני נזקים שונים או שתי פגימות שונות שנותרו בעקבות החבלה בברך, מכאן שבאופן עקרוני אין מניעה מקביעת נכות בגין אי יציבות מכוח סעיף 35 (4) ואילו נכות בגין הפגיעה במניסקוס מכוח סעיף ספציפי– סעיף 48 (2) ז'. הוועדה מצאה דלדול שרירים וכן ציינה כי בבדיקת ה–MRI נצפו תחילתם של השינויים ניווניים. במצב דברים זה יש לבחון האם זכאי המערער להכרה בנכות נוספת בגין הפגיעה שמצויה במניסקוס. לטעמי דווקא מתוך דבריו של כב' השופט רובינשטיין בעניין הנדרוגר ניתן ללמוד כי על הוועדה לשקול האם אין מקום להעניק נכות בגין ממצאים אלו מכוח סעיף 48 (2) ז' למבחנים. מכאן שאם עבר המערער התערבות כירורגית במניסקוס הרי שיש לבחון אם אין מקום לזכותו ולו בנכות מכוח סעיף 48 (2) ז' או מכוח 48 (2) ז' IV למבחנים ככל שיימצא שנותר נזק. הוועדה התייחסה אמנם לממצא של רגישות בסדק הפרק הפנימי שמצא ד"ר ארבל מטעם המערער אך לא ברור האם אין בו ביחד עם דלדול השרירים כדי ללמד על נזק למניסקוס. הדיון מוחזר לוועדה על מנת שתשוב ותבחן האם הפגיעה במיניסקוס כפי שעלתה מדברי המערער בפניה, מן המסמכים הרפואיים, לרבות חוות דעתו של ד"ר ארבל, מבדיקות ההדמיה ובדיקת הוועדה עצמה– מצביעים על היוותרות נזק ובהתאם תקבע את הנכות המגיעה למערער אם מכוח סעיף 48 (2) ז' IV או סעיף (2) ז' III למבחני הנכות. במסגרת זו תתייחס הוועדה לאותו ממצא של רגישות בסדק הפרק הפנימי ותבהיר משמעותו".

3653.  ע"ו 22- 04- **** פ.מ נ' קצין תגמולים, מחוזי חיפה ש' ורבנר, פס"ד מיום 9.3.22, לא פורסם.

          נכות בגין קרע ברצועה ובגין פגיעה במניסקוס.

בזמנו נקבע לנכה 10% בשל קרע ב-ACL עם מגירה 1+, לפי מבחן ליקוי מותאם 35 (4) ג. צויין כי המניסקים תקינים. לימים נמצא קרע קטן במניסקוס ופגיעה סחוסית והוגשה בקשה להחמרה בהתבסס על הממצאים החדשים. חוו"ד מטעם המערער המליצו לקבוע נכות בשיעור 20% לפי פריט 35 הכוללת הפגיעות ברצועה מניסקוס וסחוס. הועדה העליונה קבעה 10% בשל המניסקוס לפי סעיף 48 (1)I ו-1% בשל ה-ACL לפי 35 (4)א. הועדה לא התריעה בדבר הכוונה להפחית שיעור הנכות בשל הרצועה. המשיב הפנה לאזהרה הכלולה בזימון לועדה כהתרעה מספקת. ביהמ"ש קיבל הערעור וקבע כי חובה היתה על הועדה לנמק את הפחתת שיעור הנכות הרצועתית. לא ברור מדוע הועדה בחרה להפחית/ לשנות את אחוזי הנכות שניתנו בעבר בגין הקרע ברצועה הצולבת. הועדה הרפואית רשיאית לקבוע את מכלול הנכות בהתאם לסעיף ליקוי אחד מותאם, או לפתל את הנכות בין שני סעיפי ליקוי, אולם עליה לנמק החלטתה. "ההחלטה מדוע למעשה להפחית את הנכות שניתנה בעבר בשעור 10% בגין הקרע ברצועה הצולבת ובעית היציבות, כאשר לכאורה הועדה מעניקה נכות בגין הנזק הנוסף שהתווסף במניסקוס ושלא היה קיים קודם לכן, אינה מנומקת.

יש לציין, כי סעיפי הליקוי 35 ו  – 48 הינם על פי רוס סעיפים חלופיי ולא מצטברים, ככל שמדובר באותה פגימה ודרגת הנכות אמורה להקבע על פי מבחן הנכות שבסעיפי התוספת ההולם ביותר אתמצבו של הנכה כאשר יש סעיף ספציפי יש לקבוע הנכות על פיו ובהעדר סעיף ספציפי המתאים למצב, יש לקבוע הנכות בהתאם לסעיף תואם וכאשר יש מבחנים חלופיים יש לבחור בחלופה המקנה לנכה את אחוזי הנכות הגבוהים יותר".

 

3343. ע"ו 15 – 12 – ***** א.כ. נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א, ש' רביד. 10.6.16. פורסם בנבו.

פסק הדין דן בטענה כי מעבר ל-40% נכות בשל מגבלת יישור בברך יש לקבוע נכות נפרדת בשל שינויים ניווניים. הטענה מבוססת על טיעון לפיו הנכה סובל מכאבים בברך ע"ר השינויים הניווניים ולכן יש לזכות בנכות נפרדת. ביהמ"ש דחה הערעור בהסתמך על פסיקה לפיה רעיון בסיסי הוא כי יש להמנע מכפל נכויות. ביהמ"ש קיבל את הסבר הועדה כי מגבלת הישור הינה ביטוי של השינויים הניווניים. כן מוזכרת פסיקה לפיה כשנקבע שעור נכות בשל מגבלת תנועה אין לקבוע שעור נכות בשל כאבים.

ט. עצמות הגפיים התחתונות, קטיעה

3280. ע"ו 10-13 – **** ס"א נ' קצין התגמולים משרד הביטחון, מחוזי חיפה, ש' למלשטריך לטר. 27.11.13, פורסם בנבו.

חיבור גרוע של השוק. המערער מוכר על שברים בעצמות שוק ימין עם חיבור גרוע וקיצור רגל ימין ב 1ס"מ. ביקש שתקבע לו בנוסף נכות ברך ימין בגלל שינויים ניוונים בסחוס ונזק למניסקוס וכן נכות מוסבת בברך שמאל בעקבות שנים ארוכות של צליעה והליכה בתבנית לא טבעית. הוע"ר העליונה דחתה את שתי הבקשות. לענין הברך הועדה הסכימה שמתקיים מצב של 10% נכות בשל נזק למניסקוס אך לא מצאה לנכון להוסיף נכות לאור הוראות סעיף 47 (2) ולפיו במצב של שבר עם חיבור גרוע ללא הפרעה תפקודית במפרק תקבע נכות של 10% ואם יש הפרעה במפרק הנכות תקבע לפי המגבלה בתנועה.

ביהמ"ש קיבל את הערעור לענין ברך ימין. לאור קביעת הועדה שמתקיים המצב של נזק למניסקוס לא ברור מדוע לא החליפה את הסעיף ויש כביכול אנומליה לפיה הנכות על חיבור גרוע תהיה זהה לנכות בגין חיבור גרוע עם מגבלות. התיק הוחר לועדה לענין זה.

1114. ע"א 99/**** ק"א נ' קצין תגמולים

(חיבור גרוע של השוק). טיעונו של ב"כ המערער הוא, כי לו הגבלת התנועה היתה רק קלה, היה מקבל 5% לפי המבחן בפרט 48(3)א , היינו פחות מכפי שהיה מקבל על החיבור הגרוע ללא שום הגבלות תנועה, היינו 10% לפי פרט 47(2)א.

מאחר ולמערער לא נקבעו 5%, איני סבור שעלי להכנס לסיטואציה שכזאת שלא קרתה, אלא די להתייחס לכך כי המחוקק קבע שלגבי חיבור גרוע האבחנה היא אם יש או אין הגבלות תנועה, ואי אפשר לקבל פעמיים דרגת נכות על החיבור הגרוע, שהיא פגימה אחת.

יצוין, כי גם חיבור גרוע הוא שאלה מורכבת. לפעמים יש קיצור רגל ולפעמים אין, ואצל המערער ניתנה דרגת נכות על קיצור הרגל שהיא תוצאה של החיבור הגרוע.

לפי המבחנים, זוהי פגימה נפרדת ונוספת שמפורטת בפרט 47(5) ולכן אין כפילות. לעומת זאת, עבור החיבור הגרוע כשלעצמו, האבחנה היא בין מצב שיש בו או אין בו הגבלות תנועה, ואיני סבור כי חייבים לצאת מתוך הנחה כי אם יש הגבלות תנועה, המצב הוא גרוע יותר.

עד אשר שאלה זו לא תעלה בצורה יותר מפורטת שעם הגבלות תנועה הנכות נמוכה יותר, איני סבור שעלי לקבוע עמדה בדבר.

2241 רע"א 98/**** מ"ב נ' קצין תגמולים, בימ"ש עליון

קטיעה מתחת לשליש העליון של הירך עם אפשרות להתקנת פרוטזה – לפי פרשנות פרט 47 יש לקבוע 65% בלבד.

485. ע"א 04/**** י"א נ' קצין תגמולים, מחוזי תל אביב (ש' דותן) 6.8.06.

המערער עבר ניתוח החלפת מפרק ברגל שמאל שיצר הפרש באורך הרגליים בעצם הירך. בנוסף היה קיים הפרש טבעי האורך נשוקיים. התעוררה מחלוקת כיצד יש לחשב את ההפרש באורך לשם קביעת הנכות. ביהמ"ש פסק כי יש לחשב את ההפרש הכולל באורך הרגליים, ולהפחית ממנו את ההפרש הטבעי שאינו קשור בנכות המוכרת.

2681. ע"ש 08/*** א"ר נ' קצין תגמולים, מחוזי חיפה (ש' למלשטריך – לטר) 15.4.08.

נכה קטוע רגל מתחת לברך. טען לנכות נוסף בברך בשל גוף חופשי הגורם למגבלה בתנועות. הועדה הרפואית לא קבעה נכות נפרדת בנימוק שכלול בקטיה. התיק הוחזר לועדה לבדיקה והבהרה: אם המצב של מגבלה בתנועות הברך מצוי בכל מצב של קטיעה הרי שיש הגיון רפואי בטענה שדרגת הנכות בגין הכריתה כוללת גם מגבלה זו אך אם ההנחה איננה נכונה, וזוהי נכות נוספת למצב הכריתה, אין זה מובן מאליו שהינה נכללת בתחום דרגת הנכות המוענקת בעבור כריתה.

י. אגן

1048. ע"א 98/**** ט"ג נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת)

שבר עם תזוזה של האגן שגרם לקיצור מדומה. הנכות נקבעת לפי פרט 46 (3) שענינו מצב לאחר שבר עם תזוזה והפרעות בהליכה, ואין מקום לקביעת נכות נוספת לפי הפריט של קיצור רגל.

בקביעת נכות בגין פגיעת לסת וריניטיס וזומוטורית ראוי שבין חברי הועדה יהיו מומחה פה ולסת ומומחה אא"ג.

2308 ע"א 01/**** מ"ש נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' שטופמן).

שבר של האגן שהתאחה עם תזוזה, ויצר קיצור מדומה של הרגל. אין מקום לקביעת נכות נוספת בגין קיצור הרגל.

יא. קרסול, כף רגל

2980. ע"ו 02-11 – ***** אי"פ נ' קצין תגמולים, מחוזי תל אביב, ש' וינבאום וולצקי, 6.7.11

דיון בפריט 48 (3) ב – קביעת הנכות בקרסול לפי מידת הפתיחה ביתר, במעלות.

"בכל הנוגע לפרשנות ששנויה במחלוקת בין המערער לועדה והיא נושא הערעור שבפני, ראיתי לציין, כי לפרשנותה זו של הועדה אין כל זכר בתקנות ומכאן שאין לה בסיס. המבחן לקביעת ממצא שהוא 'ביתר' נמדד ממצב נייטראלי. עצם העובדה שחלקה של האוכלוסיה סובלת מפתיחת יתר בשעורים מסוימים לא יכולה להוות דרישת סף מנה מודדים את הממצא, אלא אם כן דבר זה נרשם באופן מפורש וברור בתקנות".

2989. ע"ו 12-10***** בא"נ נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א, ש' וולצקי 19.12.11

קביעת נכות בגין אי יציבות הקרסול לפי מידת הפתיחה במעלות. הועדה מצאה פתיחה של 20 מעלות אך קבעה נכות לפי פריט של פתיחת יתר עד 15 מעלות. נטען כי ערכה השוואה לקרסול השני וקבעה את פתיחת היתר בהשוואה אליו, בעוד שהנכות צריכה להקבע לפי הממצא בקרסול הפגוע בלבד. ביהמ"ש קבע כי לא נפל פגם בעריכת ההשוואה בין הקרסולים, שכן גם המומחה מטעם המערער ביצע השוואה כזו.

3054. ע"ו 11 -12-**** ד"ס נ' קצין תגמולים, מחוזי חיפה, ש' למלשטריך לטר 26.2.12

לצורך קביעת נכות לפי פריט 48 (3) ב (נקע בקרסול) נדרש צילום מתיחה השוואתי בין שתי הרגליים.

460 ע"א 99/**** פ"ש נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת).

הנמקת הועדה הרפואית אינה מספקת. הסברו של ד"ר ארבל הוא נרחב וברור, וטעון התיחסות יותר מפורטת מאשר אמירה סתמית של אי הסכמה למסקנות.

ניתוח העובדות ע"י ד"ר ארבל נותן חומר למחשבה בשני כיוונים:

א. אצל המערערת בקרסול ישנן שתי "פתיחות", האחת של 12 מעלות (של המורדיס) והשניה של 7 מעלות (במישור הקדמי).

הסיכום הוא איפוא 19 מעלות שהן למעלה מ-15 מעלות, ולכן רומזות על האפשרות להיכלל בתת מבחן 2

ב. ד"ר ארבל מציין כי התקנות עוסקות באי יציבות צדדית, בעוד שאצל המערערת, יש גם אי יציבות קדמית, אלא שלא מצאתי מונחים אלו במבחנים שבתקנות ולא ברור לי מניין קביעות עובדתיות אלה. יחד עם זאת, מסכם ד"ר ארבל וקובע כי אי יציבות רב כיוונית זו היא קשה ולא בינונית, ולכן אינה מתאימה למבחן בתת מבחן 3.

במאמר מוסגר אוסיף כי אם מבחן 3 אינו מתאים משום שהמצב חמור יותר, אפשר לשקול העזרות במבחן 4 ולו על דרך ההתאמה.

1070. ע"א 00/**** ע"נ נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת).

על פני הדברים קיימת פגיעה גם בקרסול וגם בפרק הסובטלרי, אך נקבעה נכות לפי פריט הדן בקרסול בלבד. מצדיק החזרה לועדה.

1143. ע"א 01/*** ק"פ נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' שטופמן)

(קשיון). הועדה הרפואית התייחסה לענין הקשיון וקבעה כי הקשיון הינו בתנוחה נוחה (פיזיולוגית) וכן לדעתה הקשיון הינו קשיון נוח.

סבורה אני כי יש לקבל את טענת המערער בענין זה. המחוקק לא קבע תנאים להגדרת קשיון נוח או לא נוח. לא נקבע ע"י המחוקק כי על מנת שקשיון יוגדר לא נוח עליו להיות קשיון פיזיולוגי, הנובע מהמנח של האיבר. בענייננו מצאה הועדה הרפואית העליונה הגבלה קשה עם תנוחה של מעלות בודדות, וכן ציינה כי המערער מהלך בצליעה ואיננו מסוגל ללכת על קצות האצבעות ועקב שמאל. נראה, איפוא, כי נותרה תנועה מועטת ומכאיבה בלבד בקרסול, ומשכך לא ברורה לחלוטין קביעת הועדה לפיה הקשיון הינו קשיון נוח. קביעה זו מבוססת, כאמור, על המנח בלבד, ואיננה מתייחסת למוגבלות התנועה בקרסול.

נראה לי כי מן הראוי לשוב ולבדוק את המערער ולבחון האם מצב הקרסול מתאים לקשיון נוח או קשיון לא נוח, כהגדרת התקנות.

112. ע"א 04/****מ"פ נ' קצין תגמולים

(קשיון נוח בקרסול). }הגם שהוא מציין כי אין הנחייה ומבחן לקיומו של קשיון לא נח אין ה' זילברטל מוכן להתערב בקביעת הועדה שקבעה כי אין שינוי בעמדה נייטראלית המאפשרת דריכה. המערער חוייב בהוצאות{.

2706. ע"א 06/**** ק"פ נ' קצין תגנולים, מחוזי ת"א, ש' שוחט, 22.7.08.

קשיון נח בקרסול. גלגול נוסף של ההליך בפס"ד 1143. למערער קשיון בקרסול במנח פיזיולוגי אולם האיחוי אינו מושלם וקיימת תנועתיות מסוימת הגורמת כאבים. נטען כי המבחן של קשיון "נח" אינו מתייחס אך ורק למנח הפיזיולוגי של הקרסול אלא לתפקודיות ולכן יש לקבוע במקרה זה נכות לפי קשיון שאינו נח. ביהמ"ש דחה הטענה וקבע כי הפרשנות למונחים "קשיון נח" וקשיון לא נח" הינה רפואית ולא משפטית, וביהמ"ש לא יתערב בפרשנות הועדה, לפיה הכוונה למבחן אנטומי בלבד. עם זאת, התיק הוחזר לועדה ע"מ שתבחן האם יש מקום להביא בחשבון את הכאבים עקב התנועתיות המעטה, על דרך של סעיף מותאם.

2156 ע"א 97/**** פ"ד נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת).

ניתוח פריטי הנכות הדנים בקרסול.

2220 ע"א 00/**** ש"בש נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת).

קביעת הועדה הרפואית שהקרסול יציב והפתיחה, במעלות, בתחום תקין, מספקת. לא צריכה לומר כמה מעלות בדיוק.

2274 ע"א 98/*** ל"י נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת)

דיון בפריט התקנות המתאים לקביעת נכות בגין הגבלת תנועה במפרק הסובטלרי.

.2222 ע"א 00/**** ק"א נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' שטיין).

מאחר והתקנות אינן קובעות קריטריונים להגדרת קשיון נח או קשה בקרסול, הועדה הרפואית היא הקובעת מהו המצב, עפ"י התרשמותה מהבדיקה הקלינית ומהבדיקות שעבר הנכה.

552. ע"א 99/**** כ"ג נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת)

ועדה רפואית קבעה נכות על הגבלה בתנועות קרסול עם הפרעה קלה בתחושה בגב כף הרגל. יש לקבוע שתי נכויות נפרדות: האחת על ההגבלה בתנועה והשניה על ההפרעה בתחושה.

יב. פגיעה בשרירים

128. ע"א 94/**** ר"ג נ' קצין תגמולים

(פגיעה בשריר ובפרק / תקנה 10 (א) ). לכאורה כשיש פגיעה בעצם ויש פגיעה בשריר הרי שמדובר בשתי פגימות ויש להתייחס לכל פגימה בנפרד ולקבוע לה את דרגת הנכות המתאימה לה. התקנות רומזות על כך באופן מפורש בכך שהן קובעות בתקנה 10 (א) מהתקנות (לא מן התוספת). על מקרים שבהם למרות פגיעה בשרירים לא קבועים דרגת נכות נפרדת בגינו. הווה אומר בכל מקרה אחר חייבים לקבוע דרגת נכות נפרדת ואמנם בתוספת לתקנות פרטי 51 מפרט שורה של שרירים בגפיים התחתונים כאשר השרירים דנן מופיעים באותו פרט בתת פסקאות שונות. ולכן זו גם אינידקציה ששרירים שנמצאים בתת פסקאות שונות (להבדיל משרירים באותה תת קבוצה) חייבים לזכות להתייחסות נפרדת.

635. ע"א 00/**** ש"ע נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת).

אפילו אקבל שאין שום הפרעה תפקודית בפעולת השריר הקרוע חלקית, הרי עצם הקרע הינו פגימה משום שאי אפשר לומר על שריר קרוע שהוא כמו שריר שאינו קרוע ולפיכך ראוייה דרגת נכות, ולו מינימלית, כדי להביע קיומה של הפגימה.

1050. ע"א 99/**** פ"מ נ' קצין תגמולים

(פגיעה בשריר ובפרק / תקנה 10 (א) )אם הפגיעה היא המפרקים – הרי שנכון שלא צריך לקבוע דרגת נכות לגבי הפגיעה בשרירים, אולם אם אין פגיעה במפרקים אלא רק בשרירים – הרי שיש לקבוע את דרגת הפגיעה בשרירים, ובמקרה שכזה, לכאורה, המינימום הוא 10%, אם מדובר באותה קבוצת שרירים שפרט 42 (ד) עוסק בהם.

מאחר והמבחנים בפרט 42 (ד) עוסקים בקרע שהוא לפחות בינוני, יכולה להתעורר שאלה מה אם הקרע הוא פחות מבינוני, ואזי יש לפעול עפ"י תקנה 11, היינו למצוא סעיף התאמה. זוהי לדעתי הדרך הסיסטמטית שבה יש לנהוג.

1576. ע"א 03/**** ג"א נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' דותן)

(פגיעה בשריר ובפרק / תקנה 10 (א) ). ב"כ המערער גורס כי תקנה זו סותרת את הוראת החוק העיקרי ועל כן דינה להתבטל. אף אני סבורה כי הנוסח הגורף של התקנה סותר את הוראת החוק ועל כן אינו יכול לעמוד.

כפי שציינתי לעיל, דרגת הנכות הינה פונקציה של ההגבלה הנגרמת לנכה בשל הפגימה המוכרת, ואין ספק כי מתקין התקנות רשאי לקבוע הוראה לפיה פרטים המגדירים פגימות שהשפעתן התפקודית זהה, לא יחושבו במצטבר. אולם מכאן ועד לקביעה גורפת לפיה בכל מרה בו הפגימה המוכרת הינה הגבלת תנועות פרק גדול, לא יתחשבו בנזק שנגרם לשריר, רחוקה הדרך.

על הועדה הרפואית לשקול את מידת ההגבלה על כושרו של הנכה בשל הפגיעה בפרק ואם קיימת פגיעה בשריר, גם בשל פגיעה זו. במקרה בו חלק מן הפגימות השפעתן חופפת, יש לקבוע את דרגת הנכות הכוללת בשל כל הפגימות, וזאת על מנת למנוע תוצאה לפיה תיקבענה נכויות נפרדות ומצטברות שסך חלקיהן עולה על המגבלה שנגרמה לנכה עקב הפגיעה. אולם הגבלת שיקול דעתה של הועדה באופן המונע בעדה לבחון את מידתההגבלה הכוללת תוך חיובה להתעלם מפגיעה בשריר הינה תקנה שהותקנה תוך חריגה מהוראת החוק ודינה להתבטל.

מקובלת עלי השקפתו של כב' השופט חנוך אריאל כפי שהובאה בהרחבה בע"א (נכים) 160/86 בעניין יעקב אזולאי נ' קצין התגמולים לפיה בערעור על החלטות הועדה הרפואית העליונה נתונה לבית המשפט הסמכות לקוע את תוקפה ותקפותה של התקנה נשוא הדיון (ראה לענין זה ע"א 2561/70 יצחק פרידמן ואח' נ' עיריית חיפה פ"ד כז (2) 577).

1746. ע"א 05/**** א"ב נ' קצין תגמולים, מחוזי ירושלים (ש' זילברטל)

המערער טען לפציעת שריר. הועדה הרפואית מצאה התעבות שריר קטנה אך לא קבעה נכות. המשיב טען כי אין ירידה בכושר הפעולה. ביהמ"ש קיבל הערעור בהזכירו כי לא בכל מקרה הגדרת נכות כוללת ירידה תפקודית. "עפ"י פשוטם של דברים, משנמצאה "פציעה" בשריר הירך של המערער, מתחייב נימוק מפורש, מדוע לא נקבע נכות בשל כך, במיוחד לנוכח ניסוחו של המבחן בתוספת, שאינו מפנה לקיומן של מגבלות תנועה או תפקוד" בכך רומז ביהמ"ש כי לדעתו גם הסעיפים העוסקים בפציעת שריר אינם מחייבים ירידה בתפקוד. עוד ציין ביהמ"ש כי על הועדה להסביר אם לדעתה שעור הנכות כבר כלול בגדר בגיעה בינונית הנדרשת בסעיף. עוד התייחס ביהמ"ש לעובדה שברגל השנייה כן נקבעה נכות לפציעת השריר".

2965. ע"ו 06-10-***** ג"ג גולדנברג נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א, ש' וינבאום וולצקי. 24.3.11

המערער נפגע בשרירי העכוז, הירך והתאומים. הועדה קבעה כי תפקוד השרירים תקין וקבעה 10% נכות לפי פריט 51 (8) א', בגין כל הפגיעות. נטען כי היה צריך לקבוע נכות בגין פגיעה בכל שריר ושריר בהתאם לרמת הפגיעה בשריר ולא לרמת התפקוד. ביהמ"ש לא הכריע בשאלה הפרשנית אך החזיר התיק לועדה ע"מ שתקבע ממצאים באשר לרמת הפגיעה בשריר (בהבדל מהרמה התפקודית), ותשוב ותשקול האם יש מקום לקביעת נכות עבור כל שריר בנפרד.

1764. ע"א 05/**** ש"א נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' דותן)

פגיעה בשריר ובפרק / תקנה 10 (א). עניין דומה מאוד ל – ע"א 03/**** ג"א נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א. (1576). מדובר בועדה רפואית שביטלה נכות מוכרת בשל דלדול שרירים (של 2 ס"מ). התיק הוחזר לועדה על מנת שתשקול את שעור נכותו של המערער לפי ההגבלה הכוללת. ביהמ"ש חזר על דעתו כי הוראת הסעיף הינה גורפת למדי.

3248. ע"ו 13 – 07- **** ר"ז נ' קצין התגמולים, מחוזי ת"א ש' וולצקי. 3.1.13.

פגיעה בקבוצת שרירים תקנה 10 (ב). המערער נפצע בשרירים מפסקי הירך ומקרבי הירך. טען כי יש לקבוע לו דרגת נכות גבוהה יותר לפי סעיף 10 (ב) במבוא לתקנות. ביהמ"ש החזיר הדיון לועדה ע"מ לבדוק אם סעיף 10 (ב) אינו חל על כל הגפה שכן נפגעו קבוצות שרירים נוספות.

3545.  בר"ע 38337-10-18  מרדכי רחמים נ ' המוסד לביטוח לאומי, בית הדין הארצי לעבודה פס"ד מיום 26.11.18. פורסם בנבו.

ממצא קליני בבדיקה – בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה אשר הוא פסק הדין השלישי בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) אשר קבעה למבקש נכות יציבה בשיעור 10% ביה"ד הארצי לעבודה קבע כי אין להתערב בפס"ד של ביה"ד האזורי לעבודה.

המבקש טוען כי קרע בעובי של הגיד מצביע באופן ישיר על פגיעה קשה בשריר על פי סעיף 42(1)(ד)(III) לתוספת לתקנות, או לכל הפחות פגיעה ניכרת בשריר על פי סעיף 42(1)(ד)(II). טענה זו נדחתה לאור קביעת בית הדין האזורי הוועדה איננה כבולה בהחלטתה לבחינת תוצאות בדיקות הדימות. סיווג חומרת הפציעה בשריר לפי סעיף 42 על ידי הוועדה צריכה להיעשות באמצעות בחינת היכולת התפקודית של השריר.

בעניין זה קבע בית המשפט העליון בעבר כי ברירת המחדל להכרה בליקוי לצורך קביעת שיעור הנכות על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), היא קיומה של הגבלה תפקודית אין חוק הנכים מבקש לפצות על כל פגימה, אלא על זו שיש בה נזק המשליך על תפקודו של הנכה בחייו לפיכך, דרגות החומרה של הפציעות המתוארות בסעיף 42(1) לתוספת לתקנות מתייחסות לליקוי התפקודי בשריר ולא רק להיקף הפגימה שהתגלתה בבדיקת הדימות באופן בלעדי. מכאן, שלוועדה הייתה הסמכות לערוך בדיקה תפקודית למבקש על מנת לקבוע את חומרת הפציעה בשריר ובכך להתאים לו את הסעיף הנכון בתוספת לתקנות. הטענות אשר הובאו בפני בית הדין נוגעות לעניינים אשר נמצאים בלב ליבו של שיקול הדעת הרפואי של הוועדה ואילו לבית הדין אין את הכלים והידע לבחון את היכולות התפקודיות או את חומרת הליקויים של מי שמופיע בפני הוועדה. כל שיכול בית הדין לעשות הוא לבחון אם נפלה טעות משפטית בקשר שבין הממצאים לתוצאה, אך לא להתערב בקביעת הועדה או בפסק הדין.