פגיעות אורטופדיות – חלק ראשון

א. טווח תנועה אובייקטיבי וסובייקטיבי

ב. עמוד שדרה

ג. פגיעה שורשית EMG

ד. כתף/ כתפיים

ה. מרפק

ו. כף יד, אצבעות

א. טווח תנועה אובייקטיבי וסובייקטיבי

1063. ע"א 99/**** א"ס נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת).

השופט מעיר כי לדעתו נכון לקבוע נכות לפי טווח תנועה אקטיבי, ולא פאסיבי. אין להתעלם מכאבים שבגללם אדם סביר נמנע מתנועות מכאיבות.

1040. ע"א 98/**** ש"ד נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת)

תנועה פאסיבית מול תנועה אקטיבית.

ב. עמוד שדרה

1474. ע"ש 03/*** מ"ח נ' קצין תגמולים, מחוזי חיפה, ש' יעקבי שוילי

(הגבלת תנועות צוואר – 1% – כאבים ללא ממצא אורגני). אכן צודק ב"כ המערער, שהכלל שצריך להיות נקוט בידי ועדה רפואית, כאשר היא מעדיפה את תוצאות הבדיקה הקלינית על פני בדיקות הדמיה, שעליה לעיין היטב בבדיקות ההדמיה ולהתייחס לממצאיהן באופן מלא (ולא באופן חלקי). ב"כ המשיב סבור שהמבחן, בדברו על "ממצא אורגני", מתכוון לממצא בבדיקה הקלינית, ואינו מתכוון לממצא בבדיקת הדמיה. אינני סבור שכך יש לפרש את המונח "ממצא אורגני", שכן פשוטו של מקרא "ממצא אורגני" כולל גם ממצא העולה בבדיקה קלינית וגם ממצא העולה בבדיקת הדמיה. הדרה קושיה לדוכתיה: "אם המונח "ממצא אורגני" כולל גם ממצא בבדיקת הדמיה, כיצד יש לפרש את ההגדרה שבמבחני המשנה א', ב' ו–ג' הנ"ל? סבורני שכוונת ההגדרה היא, שאם נכה מתלונן על כאבים והם מתועדים (וכמובן מדובר במקרה שהועדה הרפואית מאמינה שהתלונות על כאבים אינן תלונות שהנכה בודה מליבו בתרמית), ראוי להעניק לנכה אחוז נכות אחד, גם אם אין ולמרות שאין ממצא אורגני או הגבלת תנועות. מכאן ולהבא, כשיש ממצא אורגני או הגבלה בתנועות, על הועדה הרפואית לבחון את ההשפעה של הממצא ושל ההגבלה בתנועות על "איבוד הכושר לפעול פעולה רגילה, בין גופנית ובין שכלית, או פחיתתו של כושר זה", שהיא ההגדרה של המונח "נכות" בסעיף 1 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט – 1959 (נוסח משולב). ולכן, אם הממצאים האורגניים (בין אלה שעלו בבדיקה הקלינית ובין אלה שבצבצו ועלו בבדיקת ההדמיה), גרמו לירידה בכושר או לפחיתתו, כי אז יש להעניק בגין כך אחוזי נכות מתאימים, ואם לאו–לאו. באשר לפגיעה המתבטאת בהגבלה בתנועות, אחוזי הנכות הוגרו במבחני משנה א', ב' ו–ג' הנ"ל לפי חומרת ההגבלה. לגבי הממצאים האורגניים לא היה טעם בפרוט כזה, בגלל הגיוון הרב מאוד האפשרי, ועל כן הועדה הרפואית צריכה לקבוע את שעור הנכות בדרכים אחרות, בין היתר על דרך "ההתאמה", לפי תקנה 11 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), התש"ל– 1969.

משמצאה הור"ע בבדיקתה הקלינית שאין הגבלה בתנועות (ואכן כך גם מצאה הור"ע הקודמת), וכן מצאה ש"אין כל סימן של קיפוח נוירולוגי ואין סימנים של דלדול שרירים. לא ניכר כל סימן פירמידלי", רשאית הייתה להסיק ש"אין ירידה או פחיתה" בכושר. למרות זאת לא היתה הור"ע בת חורין לקבוע שאין להעניק כלל אחוזי נכות, אלא חייבת היתה להעניק אחוז אחד, כפי שעשתה.

1437. ע"ש 677/03 ב"מ נ' קצין תגמולים, מחוזי חיפה, ש' יעקבי שוילי

(קיבוע 2 חוליות). אינני סבור שהפרוש של המערער למבחן 37]1[א', לפיו די בקיבוע כלשהו בעמוד השדרה הצווארי, אפילו הוא בין זוג אחד של חוליות, כדי שנכה יזכה במלוא אחוזי הנכות שקבועים במבחן 37[1]א'. לדעתי הפרוש של הור"ע, שלפיו נחוץ קיבוע של כל עמוד השדרה הצווארי, כדי שנכה יזכה במלוא אחוזי הנכות המצויינים במבחן 37[1]א הוא הפרוש הנכון יותר. כך הוא הגיונם של דברים, וכך גם משתמע מלשון המבחן. הגיונם של דברים כיצד ? שכן המבחן מקנה 30 אחוזי נכות על "קיבוע עמוד השדרה הצווארי" כולו, ולא מסתבר ששעור זהה ]30%[ יחול גם על קיבוע של חלק קטן מעמוד השדרה הצווארי; לשון המבחן כיצד ? שכן במבחן מופיעה הא' הידיעה במילים "השדרה הצווארי", ואל נאמר קיבוע בעמוד השדרה הצווארי [דגש על האות ב'. אין צורך לומר שלפני המילה עמוד לא תופיע האות הא לצורך היידוע של המילה "עמוד", משום שהמילה עמוד מופיעה כנסמך למילה "השדרה" שהיא הסומך, וממילא הנסמך מיודע גם ללא הא הידיעה].אולם גם קיבוע חלקי מצדיק לבחון את תחולת מבחן 37[1]א', אבל בהתאמה, כפי שמאפשרת תקנה 11 לתקנות הנכים [מבחנים לקביעת דרגת נכות].

הור"ע החילה את מבחן 37[1]א', הדן ב"הגבלת התנועות בעמוד השדרה הצווארי". אכן גם מבחן זה רלבנטי למקרה של המערער. ואולם כיון ששני מבחנים יכולים לחול על המערער, מבחן 37]1[א' בהתאמה ומבחן 37]2[א', ואפשר שאחוז הנכות לפי אחד משניהם גבוה מחברו, ראוי שהור"ע תשקול מה אחוזי הנכות המתאימים לכל אחד משני המבחנים הנ"ל, ותקבע את הגבוה מבין השניים (רע"א 9347/96, קצין תגמולים נ' בנימן).

הערעור מתקבל במובן זה שענינו של המערער, במה שנוגע לפגימה בעמוד השדרה הצווארי, מוחזר לור"ע להמשך דיון, על מנת שתבחן כמה אחוזי נכות ראוי לקצוב למערער עקב הקיבוע בשני זוגות החוליות בעמוד השדרה הצווארי, וזאת על פי מבחן 37[1]א' בהתאמה, ואם תגיע למסקנה שאחוזי הנכות עולים על 10 [כפי שקבעה לפי מבחן 37]2[א'3], תעניק למערער את שעור הנכות לפי מבחן 37[1]א' בהתאמה.

2579. ע"א 07/ **** א"ג נ' קצין תגמולים, מחוזי ירושלים (ש' זילברטל) 10.10.07.

קיבוע 2 חוליות בעמוד שדרה צווארי. ניטען שהיה צריך לקבוע נכות לפי פריט 37 (1)(א)(I) שענינו קיבוע עמוד שדרה צווארי בזוית נוחה, ובנוסף נכות בגין הפגיעה בתנועתיות. ביהמ"ש אישר את גישת הועדה כי אין להחיל את המבחן שענינו קיבוע עמוד השדרה הצווארי במקום בו קובעו 2 חוליות בלבד. פריט זה מתאים למצב של קיבוע כל עמוד השדרה הצווארי ולא של חלקו. כמו כן אין מקום לקביעת שני סעיפי נכות – אחד בשל עצם הקיבוע ואחד בשל ההגבלה בתנועה.

2586. ע"א 07/***** נ"י נ' קצין תגמולים, מחוזי ירושלים (הרכב הש' זילברטל) 10.10.07.

ביהמ"ש חוזר על הקביעה בע"א 11189/07 א"ג (פס"ד מס' 2579), לענין קיבוע חוליות. התיק הוחזר לועדה מהטעם שלא צוינה בפרוטוקול בדיקת טווחי התנועה.

3297. ב"ל 15 – 05- ***** ר"כ נ' המוסד לביטוח לאומי, ביה"ד האזרי לעבודה, ב"ש, 23.10.15. פורסם בנבו.

המערער עבר ניתוח לקיבוע חלק מחוליות עמו"ש צווארי. נקבעה נכות לפי הגבלת תנועה. טען שהנכות צריכה להקבע לפי הסעיף שדן בקיבוע עמו"ש צווארי. הטענה נדחתה.

" מקובלת עלי עמדת המשיב שלפיה פריט ליקוי 37(1) לתקנות מתייחס למצב של קיבוע מלא של עמוד השדרה הצווארי, בשונה מקיבוע חלקי בעמוד השדרה הצווארי. כפי שנקבע בפסק הדין בבר"ע 634/09 ישראלי – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 18.1.10) אשר אישר את פסק דינו של בית הדין האזורי בתיק ב"ל (תל אביב) 2920/09 ישראלי – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 16.11.09) שבו נקבע כי:

"פריטי הליקוי 37(1) ו– 37(3) לתקנות דנים במצבים של קיבוע מלא של חטיבות בעמוד השדרה – הצוארי, הגבי והמתני".

סוגיית התאמת סעיף הליקוי כאשר מדובר בקיבוע חלקי נדונה גם בתיק ב"ל (ת"א) 5589/07 לוס – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 13.1.08). בפסק הדין נקבע כי אין להחיל את סעיף ליקוי 37(3) על כל קיבוע בעמוד השדרה המותני וכי כאשר אין המדובר בחטיבות שלמות אלא בקיבוע חלקי של חוליות מסוימות באותה חטיבה, יש לקבוע אחוזי נכות בגין הגבלות תנועה. בית הדין הסתמך בפסק דינו, בין היתר, על ע"א(י–ם) 11189/07 גולדשטיין נ' קצין התגמולים, מיום 10.10.07….

לא מצאתי לקבל את טענת המערער שלפיה אין ללמוד מהפסיקה אליה הפנה המשיב לענייננו, וכי קיים הבדל לעניין החלת סעיף ליקוי 37(1) כאשר מדובר בקיבוע של 4 חוליות מתוך 5 לבין מצב של קיבוע של חוליה אחת או שתיים.

הפרשנות שנתנה הוועדה למצבו של המערער היא פרשנות רפואית לגיטימית העולה בקנה אחד עם פסיקת בית הדין הארצי ונוסח התקנות.

מידת המוגבלות הנוצרת כתוצאה מקיבוע של יותר מחוליה אחת או שתיים, תבוא לידי ביטוי בקביעת הנכות ביחס להגבלת התנועה, כפי שקבעה הוועדה."

2210 ע"א 98/**** ע"י נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת).

אמנם המומחה מטעם המערער פרט את ההגבלה בתנועות במעלות, אך אין פסול בכך שהועדה לא עשתה כן. די בכך שנקטה במבחנים הקבועים בתקנות (הגבלה קלה וכו').

2356 ע"א 03/**** ר"ע נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' דותן).

הועדה מצאה בחלק מתנועות עמוד השדרה הגבלה קלה, באחרות לא נמצאה כל מגבלה ובתנועה אחת נמצאה מגבלה בינונית. הועדה קבעה נכות לפי הגבלה קלה. אין מקום להתערב.

2255 ע"א 99/**** ה"א נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת).

עודף משקל עלול לגרום להגבלה בתנועות עמוד השדרה.

1029. ע"א 01/**** מ"ר נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' שטופמן)

(יישור הלורדוזיס ). הועדה הרפואית מציינת בפרוטוקול הבדיקה כדלהלן:

" הועדה עיינה בצילומי רנטגן עמה"ש מותני מ-11.6.00 בו נראה יישור הלורדוזיס המותני עקמת טורקולמברית ללא שינויים ניווניים… בזמן עמידה מראה עקימות לצד שמאל…"

למרות ממצאיה קבעה הועדה למערער נכות בשיעור 1% בגין כאבים כרוניים מתועדים ללא ממצא אורגני וללא הגבלת תנועות. לא ברור מדוע בחרה הועדה בסעיף ליקוי אשר יש לעשות בו שימוש, בהעדר ממצאים אורגנים. קביעה זו של הועדה אינה עולה בקנה אחד הן עם צילומי הרנטגן והן עם ממצאי הועדה. מכל מקום, לא פירטה הועדה ולא הסבירה מדוע בחרה בסעיף הליקוי 37(2) ג  , למרות הממצאים.

1523. ע"א 04/**** צ"ה נ' קצין תגמולים, מחוזי ירושלים

הועדה הרפואית קבעה נכות לפי כאבים מתועדים ללא ממצא אורגני. נטען שתוצאות בדיקת סי. טי מלמדות על קיום ממצא אורגני. נפסק כי לממצא האורגני יש משמעות רק אם יש בו כדי לגרום הפרעה כלשהיא . כאן למרות הממצאים אין הגבלה בתנועות או הפרעה ולכן הממצא נטול משמעות לקביעת הנכות.

2935. ע"ו 08-10 ****** ע' נ' קצין תגמולים מחוזי חיפה ש' למלשטריך לטר 31.10.10.

הועדה קבעה נכות לפי כאבים מתועדים ללא ממצא אורגני. נטען שתוצאות בדיקת סי. טי מלמדות על קיום ממצא אורגני. נפסק כי לממצא האורגני יש משמעות רק אם יש בו כדי לגרום הפרעה כלשהיא . כאן למרות הממצאים אין הגבלה בתנועות או הפרעה ולכן הממצא נטול משמעות לקביעת הנכות.

.392 ע"אנ 99/*** ז"מ נ' קצין תגמולים

(קביעת שעור הנכות ע"י ביהמ"ש). הועדה הרפואית קבעה 1% נכות בג"ת אך תארה מגבלה מזערית בכל מישורי התנועה. בביה"מש קבע בעצמו 5% נכות, לפי תאור המגבלה בפרוטוקול הועדה.

1139. ע"א 00/**** ב"ד נ' קצין תגמולים

שבר בגוף החולייה. הועדה העליונה קבעה שאין שינוי בציר עמוד השדרה והעניקה 5% ולא 10%. התקנה של 10% מדברת על שבר בגוף החולייה עם סטייה ניכרת. בפועל ביהמ"ש מאשר כי סטייה ניכרת = שינוי בציר עמוד השדרה.

2662. ע"א 07/**** ד"י נ' קצין תגמולים, מחוזי תל אביב (ש' שוחט) 19.5.08.

הועדה קבעה למערער נכות בשעור 5% תוך שהיא מציינת כי מדובר בשבר בגוף החוליה עם תזוזה ניכרת. לפי הסעיף המתאר מצב זה בתקנות שעור הנכות המתאים הוא 10%. בית המשפט לא קיבל הטענה כי הטעות היא בתאור וקבע הנכות בעצמו כ – 10%.

1064. ע"א 99/**** ל"י נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת)

(כאבים). עמוד שדרה צווארי – אולם כיום, לפי המבחנים החדשים, מתברר כי יכול שיהיו כאבים, ובכל זאת יינתן 1% בלבד, אלא אם תהיה הגבלת תנועה. במילים אחרות, כאבים לא חייבים לגרור הגבלות תנועה, ובמקרה שכזה דרגת הנכות היא 1%.

עמוד השדרה המותני – יש ממצאים על פגיעה בדיסקוסים שונים, והכיפוף של המערער הוא עד מעט מתחת לברכיים. לאור נסיון במאות תיקים לקביעת דרגת נכות על בעיות גב, אוכל רק לציין כי כיפוף שכזה עד מעט מתחת לברכיים הוא כיפוף די מוגבל.

אם הכיפוף אכן עד מעט מתחת לברכיים יש להסביר מדוע כיפוף כזה הוא תיקני, ואין בו שום הגבלה, בעוד שבתיקים רבים מאד הכיפוף הוא עמוק בהרבה מהכיפוף המתואר זה עתה.

1063. ע"א 99/**** א"ס נ' קצין תגמולים

הגבלת תנועות אקטיבית מול פאסיבית). הועדה הרפואית מוסיפה הערה כי אמינות המערער בספק, אולם גם אמירה זו לא ברורה נוכח הממצא שפורט לעיל, ונוכח קבלת עמדתו של ד"ר ששון. הועדה הרפואית מציינת כי הבדיקות מדברות על תלונות אקטיביות ולא על הפאסיביות. כפי שאני מבין תנועה פאסיבית היא תנועה שמבצע הבודק מעבר לתנועה הספונטנית שמבצע הנבדק. זאת ועוד, כנראה שבביצוע התנועה הפאסיבית נגרם לנבדק כאב, שאם לא כן – היה מבצע את התנועה באופן אקטיבי.

לכשלעצמי, לא ברור לי מדוע אדם חייב לפעול מתוך כאבים, ואם הוא מוגבל בגלל הכאבים, מתעלמים מכאבים אלה, ומתחשבים במגבלות התנועה למרות קיום הכאבים ולמרות שאדם סביר ורגיל נמנע מתנועות מכאיבות.

במילים אחרות, לא ברור ולא מוסבר ע"י הועדה מדוע דרגת נכות חייבת להיקבע עקב הבדיקה הפאסיבית ולא עקב הבדיקה האקטיבית כל עוד אין סיבה לפקפק במהימנותה.

לגבי המערער. המהימנות התייחסה לבדיקה הפאסיבית ולא לבדיקה האקטיבית.

1378. ע"א 02/**** א"מ נ' קצין תגמולים מחוזי ת"א (ש' שטופמן)

(מסמכים רפואיים המעידים על טיפולים, ביקורים במרפאת כאב, טיפולים כירופרקטים ועוד). בתיקו הרפואי של המערער עשרות מסמכים רפואיים המעידים על טיפולים, ביקורים במרפאת כאב, טיפולים כירופרקטים ועוד.

הועדה הרפואית העליונה בדקה את המערער ופרטה בחוות דעתה את ממצאי בדיקתה. גם מבדיקת הועדה עולה כי נמצאו מגבלות בתנועת עמוד שדרה מותני אצל המערער. יחד עם זאת, הועדה מצאה כי המדובר בהגבלה קלה בלבד.

באשר להיבט הנוירולוגי, הועדה מצאה כי החזר קרסול שמאל ירוד, אולם גם ממצא זה, כך סבורה הועדה, איננו מלמד אלא על הפרעה קלה בלבד.

נראה לי כי מוצדקת בנסיבות הענין בדיקה מחודשת של הועדה הרפואית העליונה, אשר בה מתבקשת התייחסות נרחבת יותר, מפורטת ומנומקת, לעברו הרפואי של המערער כמו כן, לממצאי המומחה מטעמו.

1376. ע"א 02/**** י"ל נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' שטופמן)

(ראוי שהועדה תעיין במסמכים המתעדים את ההתקפים). המערער מתאר התקפים חמורים, במהלכם מוגבל מאוד בתפקודו הפוגעים פגיעה ממשית בשגרת חייו. נראה כי ראוי שהועדה תעיין במסמכים המתעדים את ההתקפים שסובל מהם המערער, על מנת שתקבל תמונה אוטנטית של עוצמת הפגיעה הנטענת.

בנסיבות העניין, נראה לי כי מן הראוי להחזיר את התיק לועדה הרפואית העליונה על מנת לאפשר למערער להציג בפני הועדה הרפואית העליונה מסמכים רפואיים המתעדים התקפים ומבוקש כי הועדה הרפואית העליונה תתייחס בחוות דעתה הן למסמכים הרפואיים, המעידים על פריצת הדיסק והן למסמכים הרפואיים שיומצאו ע"י המערער.

1144. ע"א 01/**** ב"ב נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' שטופמן)

(התקפי כאבים) הועדה הרפואית ציטטה את ממצאי בדיקות ה–EMG וה–MRI, אך נראה כי לא ניתן להן משקל. הבדיקות אליהן מפנה מערער הינן בדיקות משנים 2000 ו-2001 ויש בהן כדי להשפיע על מסקנות הועדה הרפואית העליונה.

נראה לי כי בנסיבות הענין, כאשר תלונת המערער היא כי סובל מהתקפי כאבים משממצאים אובייקטיביים נמצאו בבדיקות EMG ו–MRI, נראה כי מן הראוי שהועדה תתייחס ספציפית לתלונות המערער בדבר התקפי כאבים, במועדים שונים למרות שאיננו לוקה בהתקף במהלך הבדיקה.

1572. ע"א 03/**** ב"ב נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' דותן)

(כאבים, ללא ממצא ממצא אורגני). מאחר שהמערער התלונן על התקפי כאבים, עיינו חברי הועדה במסמכים רפואיים שהוצגו להם וציינו כי לא מצאו רישום של אותם התקפים עם ספזם שתוארו על ידי המערער בפניהם ובהסתמך על ממצאיהם והתעוד הרפואי הגיעו למסקנה כי הנכות שנקבעה משקפת את מצבו של המערער.

פרט 37 (2) (א) I למבחנים לקביעת דרגת נכות מצוי בסעיף שעניינו הגבלת התנועות בעמוד השדרה הצוארי אך מתאר מצב בו הנבדק סובל מכאבים כרוניים מתועדים. ללא ממצא אורגני וללא הגבלת תנועות. והנכות בגינם היא 1%.

דהיינו, חברי הועדה הרפואית לא שללו את טענותיו של המערער שהוא אכן סובל מכאבים, אולם בבדיקה לא נמצא כל ממצא אורגני כמתואר לעיל ובבדיקות הקליניות לא נתגלתה כל הגבלה בתנועות עמוד השדרה. באשר לטענת ב"כ המערער לפיה רק בעת התקף ניתן לגלות ממצא אורגני, נסתרה במסמכים הרפואיים בהם עיינה הועדה ולא מצאה בהם אישור לתאורו של המערער באשר לספזם הנגרם לו בעת התקף.

באשר לממצאי בדיקות ההדמיה, הועדה הבהירה כי מדובר בממצאים קלים שלא נמצא להם ביטוי קליני ונקבע כבר בשורה ארוכה של פסקי דין, שלא ניתן לראות בבדיקות הדמיה שלא נמצא להן ביטוי קליני כלשהו, ממצא אורגני.

1330. ע"א 02/**** ר"כ נ' קצין תגמולים

בנושא הגבלת התנועות, אמנם הועדה התייחסה להליכה ללא צליעה, עקבים ובהונות. עם זאת צויין כי הליכתו איטית בצורה מופגנת, מדווח על כאב עז בנגיעה קלה בגב תחתון תוך שלילת פגיעה בשרירים. כן צויין כי הסרת הגרביים בישיבה בוצעה ללא קושי. בבדיקה בשכיבה "מפגין חוסר יכולת לשבת תוך כאבים עזים".

לכאורה, מהפרוטוקול עצמו נראה כי יתכן וקיימת מגבלה בתנועה, הגם שיתכן מכוונת, חרף אשר צויין בענין הסרת הגרביים. למעשה, הועדה לא מצאה לנכון לפרט ואף לציין, כאילו אין כל הגבלה בתנועה תוך תיאור התנועות ללא הגבלה אשר המערער ביצע. ההיפך מכך, לכאורה, המערער לא ביצע את כל אשר התבקש. כן אין להתעלם מקיום הכאבים אשר יתכן ומסביר נושא של הגבלת תנועה זאת או אחרת. בנסיבות אלו, הערעור מתקבל באופן שעניינו של המערער יוחזר לועדה, לרבות בדיקה נוספת שלו וכשהועדה תפרט ממצאיה, לרבות בכל הקשור לנושא התנועות וכפי שפרטה ונימקה בנושא הפגיעה השורשית.

ג. פגיעה שורשית, EMG

699. ע"א 00/**** ג"ח נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' שטיין)

(בדיקת EMG בבדיקת אי. אם. ג'י נמצא נזק שורשי. הועדה קבעה שהבדיקה הקלינית תקינה. אין כאן נכות כמשמעה בחוק הנכים. משלא נמצאה הפרעה, ולו הקלה ביותר, בבדיקה הקלינית, אין מקום לקביעת נכות.

981. ע"א 00/**** ב"א נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' מודריק)

(בדיקת EMG). חרף אי הבהירות לענין ממצאי האלקטרומיוגרפיה והיחס בינה לבין הממצאים הקליניים – אני סבור שבהעדר הכוון (אינדיקציה) רפואי לכל הפרעה שהיא ולו הקלה ביותר, אצל המערער, כתוצאה מן הפגיעה המותנית השורשית, אין מקום לקבל את ערעורו ואני דוחה אותו.

בהעדר ממצא קליני בבדיקה אין משמעות לממצא של נזק שורשי ב EMG .

982. ע"א 00/**** א"י נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' שטופמן)

ב EMG נזק שורשי. הועדה הרפואית קבעה שהבדיקה הקלינית תקינה. אין מקום להתערב בהחלטה שלא לקבוע נכות.

1045 ע"א 98/**** ט"י נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת).

(בדיקת EMG). נכון שהועדה הרפואית כתבה שבבדיקת אי.אמ.גי. לא מצאה שום נזק נוירולוגי, אולם אני קורא כל שני וחמישי בפרוטוקולים של הועדות הרפואיות כי לא ממצאי ה–אי.אמ.גי. הם המכריעים אלא דווקא ההגבלות הקליניות. במקרה נעשו מספר בדיקות אי.אמ.גי. והתוצאות כל פעם שונות.

רופאים שונים מצביעים בחווה"ד שלהם על ליקויים שמוסברים בנזק נוירולוגי, אפילו הועדה הרפואית מפרטית נזקים שכאלה בבדיקתה הקלינית.

לכן לא נראית לי ההחלטה הסומכת על בדיקת אי.אמ.גי. האחרונה אחת בלבד לשלילת כל נכות בתחום הנוירולוגי.

1055. ע"א 99/**** ד"מ נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת).

EMG הראה נזק שורשי. הדחיה של קיום נכות נוירולוגית לא משכנעת. ניתן לקבוע נכות על נזק שורשי ללא הפרעה בהליכה ובעמידה או על פגיעה תחושתית. אם הועדה סבורה שיש טעות בפענוח הבדיקה יכולה לבקש בדיקה חוזרת.

"לענין הנוירולוגי, אני מוצא טעם להתערב כפי שהתערבתי גם בתיקים קודמים, כגון: ע"א 2378/99 מרק נתן נ' קצין התגמולים, ע"א 2689/99 אבשלום חלפון נ' קצין התגמולים, ע"א 1592/99 סבג שמעון נ' קצין התגמולים וע"א 374/97 צבי פרידמן נ' קצין התגמולים (כל אלה בניגוד לע"א 3545/98 אלפסי שרון נ' קצין התגמולים, שם סברתי אחרת, אולם בערעורים האחרים שיניתי את דעתי).

שאלתי היא, מהו אותו הבט קליני כאשר עפ"י התקנות בפרט 32(7)א נאמר מפורשות שלמקרה של קיום נזק שורשי בצורה קלה ללא הפרעה בהליכה או בעמידה ראוי לקבוע 5%. זאת ועוד, אפילו אם הנזק הוא תחושתי בלבד, דרגת הנכות יכולה להיות 5%, לפי פרט 32(7) , או פחות מזה לפי המבחן בפרט 32(7)ז , שהמחוקק קבע כדרגת של "אין נכות", אולם בערעורים שבפני אני תמיד מתקן דרגת נכות זו ל-1%, משום שדרגת נכות של "אין נכות" היא לדעתי אינה דרגת נכות. "

1110. ע"א 98/**** ס"ב נ' קצין תגמולים

(פגיעה שרשית ). השאלה שהזדקרה לנגד עיני ושצרכה תגובה היא, ההשלכות מן הממצאים של הועדה הרפואית העליונה, הקובעת שהמערער מהלך בצליעה קלה, מתקשה בעמידה על קצות האצבעות, אם כי מסוגל לבצע פעולה זו, וכמו כן מסוגל, אם כי בקושי, להלך על העקבים בלבד. במלים אחרות, לכאורה יש הפרעה, ולו קלה, בהליכה, ואולי גם בעמידה. השאלה היא, האם הסיבה למגבלה זאת היא נוירולוגית או אורטופדית.

מאחר ואני נוטה לסברה שההפרעות בהליכה ובעמידה מקורן בפגיעה העצבית, ולא בפגיעה האורטופדית גרידא, הרי שיש מקום להחזיר את הענין לועדה הרפואית העליונה, הן כדי להסביר מה מקור הליקוי, ואם אמנם הסיבה היא נוירולוגית, יש להעלות את דרגת הנכות לכאורה לפחות ל-10%.

1043. ע"א 98/**** א"ש נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת)

(פגיעה שרשית ). הועדה הרפואית קבעה מפורשות כי למרות ממצא בבדיקת אי.אמ.גי. על נזק שורשי, אין לכך שום ביטוי קליני. יתר על כן, גם ד"ר לין בחוות דעתו כתב שאין חסר ואין קיפוח נוירולוגי.

משכך, אני סבור כי העדר ביטוי קליני לנזק שקיים מבחינה טכנית, אכן לא מצדיק דרגת נכות, מה עוד שענין הכאב זכה לביטוי בדרגות שנתנו הן לגבי הגב והן לגבי הירך.

1064. ע"א 99/**** ל"י נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת)

הנכה מתלונן על בעיות בהליכה לאחר הליכה למרחק מסוים, ובעיות בעמידה בתנוחה מסוימת. קשה לבדוק בבדיקה בפני הועדה, שרואה אותו צועד מספר צעדים. העדר הפרעה בהליכה של מטרים ספורים אינה אמירה מספקת, אלא יש לשקול את התלונות של המערער, ואם יש בהן סבירות לאור הממצאים הנוירולוגים, דרגת הנכות חייבת להיות גבוהה יותר, ודי בהפרעה קלה בהליכה או בעמידה כדי לזכות ב-10% כפי שמציע ד"ר מירובסקי.

1062. ע"א 99/**** צ"ר נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת).

(פגיעה שורשית). לענין הנכות הנוירולוגית נראה שיש מקום להתערב משום שדרגת הנכות שנקבעה היא עקב הפרעה קלה בשורשים המותניים, ללא הפרעה בהליכה ובעמידה. היו ראיות בתיק כי למערער אושר מקל הליכה, וכן אושר שינוי ברכב על מנת שיוכל להשתמש ברגל שמאל בדוושות בגלל הקושי להשתמש ברגל ימין. זאת ועוד, היו תלונות שהכאבים הם החל מהליכה מעבר ל-200,300 מ'.