ערעור לביהמ"ש המחוזי על החלטת ביניים של ועדת הערעורים

158. בר"ע 40/95 קצין התגמולים נ' נסים עייש, פס"ד של ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע. 7.3.95. פורסם בנבו.

הגשת בר"ע על החלטה אחרת של ועדת הערעורים. באמרת אגב צוין כי יתכן ואין אפשרות לבר"ע וניתן להעלות ההשגות רק במסגרת הערעור הסופי.

1739. בר"ע 707/04 יונייב לאוניד נ' ק"ת, פס"ד של ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע. 1.11.04. פורסם בנבו.

הגשת בר"ע על החלטה אחרת של ועדת הערעורים. נקבע כי אין אפשרות לבר"ע וניתן להעלות ההשגות רק במסגרת הערעור הסופי. (מסתמך על ק"ת נ' עייש – 1469). במקרה שעמד לדיון דובר למעשה בפס"ד עליו היה צריך להגיש מלכתחילה ערעור ולא בר"ע, ויתכן וזו סיבת ההחלטה.

2817. רע"א 15023-07-09 ק"ת נ' שוורץ רועי מחוזי חיפה 11.10.09 . פורסם בנבו.

בפני ועדת הערעורים נדון ערעור על החלטת קצין תגמולים במסגרת עיון מחדש. קצין תגמולים אישר כי חוות הדעת שהוגשה מטעם הנכה הינה "ראייה חדשה" אך דחה הבקשה לעיון מחדש לגופו של עניין. בפני ועדת הערעורים טען המערער כי אין להביא ראיות וכי ההליך בפני הועדה צריך להיות עיוני בלבד תוך בחינת שאלת הסבירות ללא הגשת ראיות נוספות מטעם הנכה. ועדת הערעורים קבעה השאלה לסיכומים ובהחלטת ביניים דחתה ועדת הערעורים את עמדת המשיב והתירה לנכה להגיש ראיות נוספות, כולל התייחסות של המומחה מטעמו לחוות הדעת שעל בסיסה נדחתה הבקשה לעיון מחדש. על החלטת הביניים הוגשה רשות הערעור. ביהמ"ש קבע כי החלטת ביניים של הועדה אינה ניתנת לערעור אלא במסגרת ערעור על פסק דין סופי שינתן על ידי ועדת הערר. כן קבע ביהמ"ש, תוך ציטוט מרע"א 7436.00 טלבי נ' ק"ת כי אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהחלטות דיוניות של ועדת הערעורים, אלא אם ההחלטה יוצרת עיוות דין או מקפחת את אחד הצדדים.

3420. בר"ע 25106-04-18 ק"ת נ' פלוני ביהמ"ש המחוזי בת"א, כב' הש' שבח, 23.5.18, פורסם בנבו.

קצין התגמולים הגיש, בשני תיקים,  בקשות רשות ערעור על החלטות ביניים של ועדת הערעורים: החלטה לענין מינוי מומחה מטעם הועדה, בערעור בו לא הוגשה חוו"ד מטעם הנכה, והחלטה על מינוי אמו של מערער הלוקה בנכות נפשית, כאפוטרופסית לדין לצורך ניהול הערעור שהגיש.

לענין האפשרות להגיש בקשת רשות ערעור, על החלטת ביניים של ועדת הערעורים, הביע ביהמ"ש את עמדתו כי תכלית החוק, הסמכויות המיוחדות של הועדה והעובדה כי ניתן לערער על החלטתה בשאלה משפטית בלבד, כל אלו מלמדים על כך שאין להחיל בענינה את סעיף 45 לחוק בתי דין מנהליים ואין לאפשר ערעור על החלטת ביניים. עם זאת, ביהמ"ש קבע שאין צורך להכריע בשאלה שכן עובדתית, לא מצא מקום להתערב בהחלטות לגופן.

3600.     רע"א 4899-18 קצין התגמולים נ' פלוני,
פס"ד של ביהמ"ש העליון מיום 26.11.20. פורסם בנבו.

בימ"ש העליון, פסק בדעת
רוב, כאן לראשונה, כי לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים של ועדת
הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959; ניתן לערער בזכות רק
על החלטה סופית של ועדת הערעורים, כשהערעור נסוב על נקודה משפטית.

עובדות המקרה: המשיב פנה לק"ת בתביעה להכרה
בנכות בהתאם לחוק הנכים. תביעתו נדחה והוא הגיש באמצעות עו"ד ערעור ראשוני ללא
נימוקים לוועדת הערעורים. אצל עורכת הדין התעוררו ספקות באשר לכשרותו המשפטית.
אימו של המשיב ביקשה להיות ממונה כאפוטרופוסית שלו. לבקשה זו צורפה חוו"ד של
פסיכיאטר בה צוין כי הוא מתמודד עם מחלת נפש וכי המשיב אינו כשיר לנהל את ענייניו
המשפטיים. ק"ת התנגד למינוי אמו של המשיב כאפוטרופסית. ועדת הערעורים קיבלה את
הבקשה ומינתה את האם כאפוטרופסית וקצין התגמולים הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה
לביהמ"ש המחוזי. הבקשה נדחתה בנימוק שאין אפשרות לבקש רשות ערעור על החלטת
ביניים של ועדת הערעורים. על החלטת ביהמ"ש המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור
לביהמ"ש העליון. קצין התגמולים טען כי הבקשה מעלה שתי סוגיות חשובות: האפשרות
להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים של ועדת הערעורים; והסמכות של ועדת
הערעורים להורות על מינוי אפוטרופוס לבעל דין לצורך ניהול הליך בפניה. קצין
התגמולים טוען כי תקנות סדר הדין האזרחי אינן חלות על ערכאה זו וכי דרך המלך
למינוי אפוטרופוס היא באמצעות הגשת בקשה לביהמ"ש לענייני משפחה לפי חוק הכשרות
המשפטית והאפוטרופסות. לשיטת קצין התגמולים, אלו הן סוגיות משפטיות עקרוניות
החורגות מעניינם של הצדדים, ומצדיקות מתן רשות ערעור.

המשיב טען, בין היתר, כי קצין התגמולים מנוע
מלטעון כי על פי דין יש אפשרות להשיג על החלטות ביניים של ועדת הערעורים, שעה שהוא
עצמו טען אחרת במסגרת הליכים אחרים. כן העלה המשיב טענות לגופה של המחלוקת.
ביהמ"ש העליון קבע כי שאלת ההשגה על החלטות ביניים של ועדת הערעורים הינה אכן
החלטה עקרונית בעלת השלכות רוחב שטרם זכתה לליבון ולמענה בביהמ"ש העליון וכי לאור
קיומן של החלטות סותרות בענין יש צורך בהכרעת ביהמ"ש העליון. ביהמ"ש קבע
כי מאחר ומדובר בשאלה שאינה נוגעת רק לקצין התגמולים, יש מקום לדון בה ולקבוע הלכה
כללית, ולא לדחות את הבקשה ש קצין התגמולים אך ורק בשל השתק שיפוטי.

ביהמ"ש העליון, בדעת רוב, מפי כב' הש' הנדל,
אליו הצטרף הש' שטיין וכנגד דעתו החולקת של הש' סולברג קבע כי לא ניתן להגיש ערעור
על החלטת ביניים של ועדת הערעורים.

ביהמ"ש הפנה לנוסח סעיף 34 לחוק, הדן בערעור
על החלטה של ועדת הערעורים. האם המונח "החלטה" מכוון להחלטה סופית בלבד
או גם להחלטת ביניים? מסקנת ביהמ"ש היא כי הסעיף דן בהחלטה סופית בלבד:

"כפי שכתבתי בעניין פדידה, יש להתמקד בכך שהמחוקק קבע כי ישנה זכות ערעור על החלטת ועדת הערעורים, כי הערעור
יידון בבית המשפט המחוזי במותב תלתא, וכי ניתן להגיש על פסק דינו של בית המשפט
המחוזי בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. דומה כי המחוקק לא התכוון לקבוע הסדרים
אלו באשר להחלטות ביניים, אלא רק באשר להחלטות סופיות. יושם אל לב כי במשפט
האזרחי, החלטת ביניים אינה ניתנת לערעור בזכות אלא רק ברשות, ובקשת רשות הערעור
אינה נידונה על-ידי מותב תלתא (סעיף 41
וסעיף 52 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב],
תשמ"ד-1984). מכאן המסקנה כי סעיף 34
לחוק הנכים מקנה זכות ערעור על החלטה סופית בלבד של ועדת הערעורים".

מסקנה זו נתמכת גם בפסיקה בשאלה דומה שהתעוררה
לגבי החלטות של טריבונלים אחרים.

ביהמ"ש קבע כי ההסדר האמור בסעיף 34 הינו
הסדר ממצה, ולא הסדר שיש בו לאקונה הדורשת השלמה. זאת לאור לשון החוק ומבנהו ולאור
טעמים הנוגעים לתכלית החקיקה הספציפית.

התוצאה שלפיה לא  יתאפשר להשיג על החלטות ביניים ש ועדת הערעורים,
במהלך ניהול ההליך, באמצעות בקשת רשות ערעור, אינה צפויה לגרום לחוסר צדק שכן
יתאפשר להשיג על החלטות אלו במסגרת ערעור על ההחלטה הסופית של הועדה ובכך יש להפיג
את החשש מהיווצרות נזק בלתי הפיך.

3696. ע"ו (תל אביב-יפו) 43250-07-25 קצין תגמולים נ' ש.ק, מחוזי ת"א, פס"ד מיום 10.9.25, פורסם בנבו.

               ביהמ"ש קבע כי ההחלטה עליה מבקש קצין התגמולים לערער הינה החלטת ביניים שלא ניתן לערער עליה אלא במסגרת הערעור על פסה"ד הסופי

"בערעור שהגיש קצין התגמולים על החלטת ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט – 1959 (להלן – חוק הנכים), בראשות כב' השופט שי מזרחי מיום 7.5.2025, בה התקבלה  בדעת רוב טענת המשיב בפן המשפטי לתחולה רטרואקטיבית של הוראת סעיף 18(ו) לחוק  הנכים ('תגמול נצרך') – "טענותיו של המערער מתקבלות בפן המשפטי"  (להלן – ההחלטה) – וכפועל יוצא הוסיפה ועדת הערעורים והורתה כי "ההליכים בתיק ימשכו לבחינת עמידתו של המערער בתנאי התגמול הנצרך" …..

ההחלטה ניתנה בגדרו של ערעור שהוגש על ידי המשיב על החלטת קצין התגמולים מיום 7.10.2018,  לפיה נדחתה בקשתו לתשלום 'תגמול נצרך' החל משנת 1976 ועד לשנת  2006, ולאחר שוועדת הערעורים בהחלטתה מיום  14.10.2024 הורתה על  פיצול הדיון בפניה באופן שראש וראשון תידונה ותוכרענה, על דרך הגשת סיכומים בכתב, "הטענות המשפטיות הנוגעות לסעיף 18(ו) בנסיבות הספציפיות של המערער לעניין תגמול נצרך".

עם הגשת הערעור שלפנינו ובטרם ניתנו הוראות ביחס לאופן ומועד בירורו (הגשת כתב תשובה), נדרש קצין התגמולים בהחלטה מיום 22.7.2025 "לנמק מקור הזכות להשיג על ההחלטה עתה", זאת בהינתן שההחלטה "אינה ה"החלטה הסופית" בהליך שהונח" מלפני ועדת הערעורים ובראי הפסיקה הנוהגת כפי שנקבעה בדעת רוב ברע"א 4899/18 קצין התגמולים נ' פלוני (26.11.2020) (להלן – עניין פלוני), ולפיה בהתאם להוראת סעיף 34(א) לחוק הנכים ניתן לערער בזכות רק על החלטה סופית של ועדת הערעורים כשהערעור נסוב על נקודה משפטית, ואין כל אפשרות לערער על החלטות ביניים…..

לאחר שנתנו דעתנו להוראות הדין, לפסיקה הנוהגת ולטיעוני הצדדים, באנו לכלל דעה כי דין הערעור להימחק, משלא קמה לקצין התגמולים זכות ערעור על ההחלטה.

בראי הפסיקה הנוהגת, כפי שנקבעה בעניין פלוני, ואשר איננו סבורות כי זה המקרה המצדיק להרהר אחריה, ניצבת לפתחנו השאלה האם ניתן וצריך להתבונן על ההחלטה כעל 'פסק דין חלקי' בנקודה משפטית, אשר לצדו זכות ערעור כעמדת קצין התגמולים, שאלה אשר אנו מוצאות להשיב עליה בשלילה.

כאמור, בית המשפט העליון נדרש בעניין פלוני להוראת סעיף 34(א) לחוק הנכים המסדירה את זכות הערעור לבית משפט זה ("התובע או קצין התגמולים רשאים לערער על החלטת ועדת הערעורים לפני בית המשפט המחוזי, בנקודה משפטית בלבד"), ומתוך קביעה כי ההסדר המעוגן בה הוא הסדר ממצה, הוסיף וקבע כי לצדדים זכות ערעור על ה'החלטה הסופית' של ועדת הערעורים בלבד וכי "כל עוד המחוקק לא קבע באופן מפורש כי יש זכות ערעור או אפשרות לבקש רשות ערעור" על החלטה שאינה סופית, קרי;  'החלטת ביניים', "בית המשפט אינו יכול לקבוע זאת על דעת עצמו".

קצין התגמולים בטיעונו לפנינו מבקש לקבוע 'קטגוריה' חדשה של החלטות. החלטה שאינה 'פסק דין', מאחר ואינה ההחלטה הסופית המסיימת את ההליך בפני ועדת הערעורים, אך גם אינה 'החלטת ביניים' משמכריעה היא באופן סופי בשאלה משפטית.

איננו שותפות לדרך הילוכו זו של קצין התגמולים.

ההבחנה בעניין פלוני חדה. זכות הערעור שנקבעה בדין קמה ביחס להחלטה הסופית של ועדת הערעורים, זו שמסיימת את ההליך שלפניה, בלבד. כל החלטה אחרת, שניתנת במהלך ניהול ההליך, בין שעניינה הכרעה במחלוקת משפטית, עובדתית, או בעניין פרוצדורלי – 'החלטת ביניים' היא, ומשלא נקבע על ידי המחוקק בחוק הנכים מנגנון להשיג עליה (זכות ערעור או רשות ערעור), הרי שהדבר לא ניתן.

'פסק דין חלקי' בשאלה משפטית הינו 'יצור' שלא בא אל העולם ודומה כי יתקשה לעמוד על רגליו ולו נוכח הפסיקה הקובעת כי 'פסק דין חלקי' הינו החלטה שיש בה כדי לסיים את הדיון לגבי חלק מבעלי הדין או לגבי חלק מהסעדים שהתבקשו בתובענה, אך לא החלטה המשמשת, כבענייננו, שלב ביניים בדרך לבירור הסעד הסופי (ראו: חמי בן נון, טל חבקין הערעור האזרחי, מהדורה 3 (2012), פרק רביעי, עמ' 107 והאסמכתאות הנזכרות שם).

               זאת ועוד.

פיצול הדיון על ידי ועדת הערעורים במקרה דנן מקביל לאופן בו נוהגים, מעת לעת, בתי המשפט ביחס לבירורן של תביעות נזיקין – הקדמת הדיון וההכרעה בשאלת החבות ולאחריה, במידת הצורך, דיון והכרעה בשאלת הנזק.

על פי הפסיקה הנוהגת החלטה לפיה הנתבע אחראי לנזק ככל שיוכח מסווגת כ'החלטה אחרת' ולא כ'פסק דין חלקי', כך שלא קמה זכות ערעור עליה (ראו לשם הדוגמה: ע"א 7153/21 פלוני ואח' נ' לאומית שירותי בריאות (30.5.2022)). דומה כי במצב דברים זה יקשה להעניק לקצין התגמולים זכות ערעור מכוחה של פסיקה ביחס להחלטה המונחת מלפנינו.

קצין התגמולים יהיה, איפוא, רשאי לערער על ההחלטה, ככל שימצא לנכון, לאחר מתן ההחלטה הסופית על ידי ועדת הערעורים".