על איזו החלטה ניתן לערער לביהמ"ש , החלטות ביניים

1054. ע"א 99/**** ש"ס נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת).

לא ניתן, במסגרת ערעור על החלטת ועדה רפואית, לתקוף החלטות של ועדות קודמות, שמתייחסות לתקופות אחרות ושעליהן לא הוגש ערעור במועד.

1074. ע"א 00/**** ג"א נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת).

דחיית ערעור על "החלטת בינים" של ועדה רפואית. אין עדיין החלטה שקבעה דרגת נכות. נכון שסעיף 12א מחוק הנכים לא מפרט מה חייב להיות תוכן ההחלטה של הועדה הרפואית שעליה ניתן לערער, ולכן אפשר אולי לחשוב שאפשר לערער על כל החלטה שהיא בגדר החלטות ביניים של הועדה הרפואית.

לכשלעצמי יש לי ספק אם זהו מצב הדברים, משום שכל עוד הועדה הרפואית לא סיימה את מלאכתה הרי היא זו שצריכה לכאורה לקבוע מה נחוץ ומה לא נחוץ לה, מה לבדוק וכיצד לבדוק ולא לביה"מ להיכנס לענינים אלו שספק אם יש להם היבט משפטי שבו יש עדיפות לביה"מ על פני הועדה הרפואית העליונה.

3491.  בש"א 08 – **** א"י נ' קצין התגמולים, מחוזי חיפה, ש' למלשטריך לטר. 28.4.08. פורסם בנבו.

ערעור שהוגש בעקבות החלטת הועדה הרפואית העליונה, שהתכנסה בשנית נוכח התערבות הממונה על הועדות הרפואיות – שדרש לדעת מדוע נקבעה נכות נפשית צמיתה והבהרות. בעקבות ההתערבות והופעת רופא מומחה מטעם המשיב החליטה הועדה להפנות לבצע איבחון נוירוקוגניטיבי. על ההחלטה הוגש ערעור זה והטענה היתה כי הממונה על הועדות חרג מסמכותו. פסק הדין מתייחס לכך שהערעור הינו בעצם על החלטת הממונה על הועדות אשר החלטתו אינה נתונה לערעור לפני ביהמ"ש המחוזי.  עוד נקבע כי ספק אם ערעור על החלטת ביניים הינו אפשרי ונראה כי זכות הערעור מתייחס רק להחלטה סופית (סעיפים 33 (א) ו-34 (א) לחוק.

1107. ע"א 99/**** מ"צ נ' קצין תגמולים

זכות ערעור היא זכות מהותית, ורק המחוקק יכול להעניק אותה, לא ב"כ הצדדים, ולא שום ערכאה שיפוטית. לכן, השאלה של זכות ערעור חייבת למצוא את פתרונה עפ"י ההסדרים של חוק. הסדר דיוני בועדת ערעורים לא יכול להעניק זכות של ערעור שלא קיימת בחוק. משכך, יש לבחון מהו אותו הסדר שנעשה, וכיצד ניתן לפרש אותו בדרך היותר רחבה כדי שלא יראה כסותר את החוק.

לכאורה, זכות ערעור על ועדה רפואית עליונה בשלב הדיונים בהכרת תביעה יכולה לעלות רק לגבי ועדה לפי ס' 28 א' אשר מוסמכת לקבוע גם דרגות נכות (הערעור הוא על דרגת הנכות), בנוסף לחוו"ד על דבר הקשר הסיבתי. אולם, כפי שציינתי לעיל, הועדה הרפואית דנן לא היתה ועדה לפי ס' 28א, משום שלא נתבקשה חוו"ד על קשר סיבתי.

העולה מהמקובץ הוא, שב"כ הצדדים בשיתוף ועדת הערעורים עשו הסדר דיוני, אשר לא נראה שגרתי (בלשון עדינה), והדרך היחידה לצאת מאותה תסבוכת היא לקבל את הפרשנות של ב"כ המשיב, אשר ב"כ המערער מקבל אותה, אולם לשני הצדדים תהיה הסמכות והזכות לטעון כל טענה שימצאו לנכון לגבי אותו ערעור ועל כך כמובן שלא אחווה שום דעה, די בכל התמיהות שכבר הבעתי לעיל.

1115 ע"א 98/**** י"ט נ' קצין תגמולים

נכון שועדה רפואית עליונה החליטה בניגוד לרצון המערער, בהימנעותה מלקבוע דרגת נכות על פגיעה בשריר ועל הצלקת, אולם קצין התגמולים לאחר מכן ביטל את הכרת הנכות בשני פריטים אלו.

מאחר וביטול הנכות על ידי הועדה הרפואית העליונה הוא מיום הדיון בועדה ולא רטרואקטיבית, הרי אם יזכה המערער בפני ועדת העירעורים והביטול יבוטל, ממילא יהיה זכאי לקביעת דרגות נכות ללא הפסקה של רצף בתקופה שהנכויות היו מוכרות ובתקופה שלאחר מכן. לכן, מבחינה תכליתית עדיף הערעור בפני ועדת הערעורים, משום שאין תכלית לערעור על הועדה הרפואית העליונה שהתקופה שלגביה היא מתיחסת היא למעשה רק יום הבדיקה בפני הועדה הרפואית.

לו הביטול היה רטרואקטיבי, יתכן שהיה טעם לדון הן בערעור על הועדה הרפואית העליונה, והן בערעור על החלטת קצין התגמולים. אולם מאחר והביטול אינו רטרואקטיבי, עדיף הערעור בפני ועדת הערעורים בלבד.

1133 ע"א 02/**** ש"ד נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' שטופמן)

ועדה רפואית מחוזית קבעה "אין נכות". קצין התגמולים נתן החלטה בהתאם. אפשרות ערעור לועדה רפואית עליונה, לפנים משורת הדין. נקבע כי אין זכות ערעור על החלטת הועדה רפואית העליונה לביהמ"ש מחוזי, אלא צריך להגיש הערעור לועדת הערעורים לפי חוק הנכים.

2579. ע"א 08/**** ע"ת נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א, ש' שוחט 19.2.09.

התיק הוחזר בזמנו מבימ"ש לועדהבשאלה אם יש להוסיף למערער נכות בשל אינאונות מעבר לשיעור של 20% בגין תסמונת בתר חבלתית. בישיבה החוזרת החליטה הועדה לקיים דיון נוסף בסוברה כי שיעור הנכות הנפשי גבוה מידי ויש להפחיתו. קצין התגמולים לא שלח כל הודעה והמערער ערער על החלטת הביניים לביהמ"ש המחוזי. ביהמ"ש מצא לנכון להתערב ולהבהיר לועדה שאינה רשאית להפחית את שיעור הנכות הנפשי אלא היא רשאית להפנות את שימת ליבו של קצין התגמולים. למעשה קבע ביהמ"ש כי כשתיק חוזר מבימ"ש אין לועדה מנדט לדון בדברים החורגים ממנדט זה.

305. בג"צ 98/**** ג"א נ' הועדה הרפואית, ביהמ"ש העליון 6.7.98

במהלך בדיקה חוזרת להערכת נכות בברכיים, שנקבעה קודם כזמנית, המליצה הוע"רלקת לעשות מעקה סמוי. בג"צ לא היה מוכן להתערב בהחלטת הועדה לבקש מעקב. בג"צ מציין כי בשלב זה מדובר בהחלטת ביניים בלבד. אגב אורחא העיר בית המשפט כי "החלטתה של הועדה הרפואית, ניתן לערער עליה, כולל החלטות הביניים שלה, בפני ועדה רפואית עליונה, ועל החלטת הועדה הרפואית העליונה קיימת זכות ערעור בנקודה משפטית לבימ"ש מחוזי

2973. ע"ו 10-10- ***** י"י נ' קצין תגמולים, מחוזי ירושלים, ש' שפירא, 8.3.11

הועדה הרפואית המחוזית קבעה לנכה נכות משוקללת של 39.25%. המערער ערער לועדה רפואית עליונה בטענה כי יש לעגל את שעור הנכות כלפי מעלה ולא כלפי מטה. יו"ר הועדות לא זימן ועדה אלא נתן בעצמו החלטה הדוחה את הערעור, בהסתמך על הוראת נוהל של משרד הביטחון. הערעור לביהמ"ש המחוזי הוגש על החלטת היו"ר כאמור. בית המשפט קבע כי ההחלטה ניתנת לתקיפה בערעור לביהמ"ש המחוזי, לפי הסמכות הקבועה בסעיף 12א לחוק. ביהמ"ש הסתמך על מכתב אגף השיקום בו נכתב שהחלטת יו"ר הועדות היא כהחלטת ועדה רפואית עליונה.

3247. בג"צ 5221/06 פלוני נ' הועדה הרפואית ביהמ"ש העליון, בשבתו כבג"צ. 6.9.07. פורסם בנבו.

לעותר נקבעה בעבר נכות בשעור 0% בגין הפרעה פוסט טראומטית קלה, ובהתאם לתקנות שהיו אז בתוקף. שנים אח"כ שונו התקנות. סיווג הנכות של 0% בוטל ונקבע רף מינימלי של 5% להפרעה פוסט טראומטית, ושעור של 10% להפרעה קלה. העותר טוען כי בהתאם לתיקון בחוק ולממצאי הועדה האחרונה שבדקה אותו הוא זכאי לנכות בשעור 10%, או לכל הפחות 5%. פנה לוע"ר אך סרב להיבדק בטענה כי יש לשנות את נכותו ללא בדיקה ועפ"י השינויים שחלו בחקיקה. הועדה סרבה לדון בנכות ללא בדיקה ובעקבות סרובה הוגשה העתירה. בג"צ דחה את העתירה. הסעד הפתוח בפני העותר הינו ערעור לוע"ר עליונה. זכות הערר לפי סעיף 12 ו 12א לחוק התגמולים היא זכות כללית, לגבי כל החלטה של הועדה הרפואית כולל ההחלטה המסרבת לבחון את בקשתו ללא בדיקה.

3275. ע"ו 14 – 12-***** לי"י נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א, ש' וולצקי. 24.6.15.

הועדה הביעה דעתה באשר לחוסר האפשרות לקבוע למערער נכויות הן בגין חבלת ראש והן בגין PTSD והפנתה שאלה בענין זה ליועמ"ש לועדות. המערער ביקש לפסול את הועדה לאור גישת הועדה כי המערערהוכר בנכות שאין לה מקום. קצין התגמולים טען שיש להמתין להחלטה סופית ואין לאפשר ערעור בשלב זה, בו הועדה טרם סיכמה החלטתה.

ביהמ"ש דחה את עמדת המשיב ודן בערעור לגופו.

"אין בידי לקבל את עמדתה של ב"כ המשיב במקרה זה שבפניי ולפיה יש להמתין לקביעת הועדה איזו מבין העמדות המשפטיות יתקבלו כאשר תשוב ותדון בעניינו של המערער לאחר שהתקבל חוות דעתה של היועמ"ש לוועדות…… לא מצאתי במקרה זה לקבל את עמדת ב"כ המשיב, כי יש לאפשר לוועדה קודם לדון גם בטענה המשפטית מבלי שבית משפט יביע עמדתו, שכן לטעמי מדובר בבזבוז זמן יקר שיביא בהכרח לערעור נוסף בפניי לאור עמדתה הלכאורית של הוועדה והעובדה שחוות דעתה של עו"ד הלן מור אינה נוגעת בטעות המשפטית שעלתה על ידי הוועדה בדבריה בתחילת הדיון. "

3344. ע"ו 14 – 12 – ***** ע.נ נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א, ש' וולצקי. 3.9.15. פורסם בנבו.

המערער נפגע בראשו בתאונה. הוכר כסובל מנכות נפשית. הגיש בקשה להכרה גם בנכות קוגניטיבית. פרופ' שדה מטע המשיב קבע שיש בעיה קוגניטיבית. לא ברור האם משנית למצב הנפשי או אורגנית אולם יש להביאה בחשבון בקביעת אחוזי הנכות. ועדות רפואיות, מחוזי ועליונה, דחו את בקשת המערער לקבוע נכות קוגניטיבית נפרדת. ערער לביהמ"ש שפסק כי התיק יוחזר לועדה בהרכב אחר, ע"מ לקבוע למערער שעור נכות עקב פגימת הנכות הקוגניטיבית. בדיון החוזר בפני הוע"ר ציינה הועדה בפני ב"כ הערער כי לשיטתה כל הסעיפים של הנכויות הנפשיות והנוירולוגיות פתוחות לדיון מחדש. ב"כ המערער התנגד בטענה שהנכות בגין התגובה הנפשית חלוטה ואין ערעור לגביה, ולכן אין לועדה הרפואית העליונה סמכות לדון בה. הועדה ציינה כי לדעתה יש קשר בין המצב הנפשי והקוגניטיבי ויש חפיפה בין התחומים. הועדה ביקשה נוכחות עו"ד "מטעם המשרד" בדיון ולא סיכמה החלטתה. הוגש ערעור לביהמ"ש המחוזי.

משהב"ט טען כי ביהמ"ש טרם קנה סמכות לערעור שכן הועדה טרם סיימה דיוניה ולא נתנה החלטה ברת ערעור. יש לאפשר לועדה לסיים עבודתה.

ביהמ"ש דחה את טענת משהב"ט וקיבל את הערעור.

לענין האפשרות לערער על אף שהועדה לא סיימה עבודתה נקבע:

"הוועדה הבהירה עמדתה באופן שאינו משתמע לשתי פנים כפי שעולה הדבר מתוך דבריה בדיון….. ניתן להתרשם כי הוועדה אחזה בדעה כי היא סוברנית לפתוח את הדיון גם בנכות הנפשית שנקבעה…. לאחר שעברתי על הפסיקה שהונחה בפניי אני סבורה כי לא ניתן לומר שבית המשפט העליון אמר דברו בכל הנוגע לזכות ערעור על החלטות ביניים במסגרת סעיף 12 א' לחוק. משאין הלכה פסוקה בעניין זה, יש לבחון את טענות הצדדים. בסופו של יום לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי המערער רשאי היה להגיש את הערעור ויש לדון בו וזאת ממספר נימוקים שיפורטו להלן:

ראשית, נוסחו של הסעיף אינו מדבר על החלטה סופית אלא על החלטה של וועדה רפואית עליונה. חזקה על המחוקק שאם ביקש לסייג את סוג ההחלטות ברות הערעור – היה עושה כן כשם שקבע כי זכות הערעור מוקנית רק בשאלה משפטית.

שנית, דבריו של בית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, בעניין גל נ' קת"ג התייחסו להחלטה של וועדה רפואית עליונה לעכב את הדיון בעניינו של העותר על מנת שיבוצע מעקב אחריו. פנייתו של העותר לבג"ץ נדחתה בהחלטה קצרה שממנה עולה כי אין הסוגיה מצדיקה את התערבות בג"ץ וכי לאחר שתיתן הוועדה הרפואית החלטה לגופה – יוכל המערער לשוב ולערער, במסגרת ערעור על ההחלטה, גם על החלטת הביניים הזו. איני סבורה כי ניתן ללמוד גזירה שווה למקרה שבפניי שכן שם דובר בפנייה להליך שאינו ערעור אלא עתירה לבית הדין הגבוה לצדק על כל המשתמע מכך.

שלישית, גם מפסק הדין בעניין יהודה ברק נ' מנהל מס שבח לא ניתן ללמוד לענייננו. ראשית שם דובר בהחלטה שנוגעת לסדרי הדיון – לקבל מוצג כראיה רק לאחר שיתייצב עורכו. מדובר בהחלטה טכנית שאין בה כדי לגרום למערער נזק ככל שיעיד את אותו עורך מסמך. יתרה מכך מדובר בהחלטה של טריבונל שהערעור עליו הוא ישירות לבית המשפט העליון ומכוח חוק ותקנות אחרים.

רביעית, אף החלטת כב' השופט טירקל בעניין קת"ג נ' עייש נגעה להחלטה שבסדרי הדין ועניינה האם להתיר לצד לחקור מומחה של הצד השני. איני בטוחה כי החלטה זו הייתה מתקבלת גם היום במיוחד כאשר היא מנעה מהצד לחקור את המומחה של הצד השני. אלא שכך או כך לא ניתן ללמוד מתוך אותה החלטה כאילו בית המשפט קבע מסמרות בעניין זה. אין בה אלא אמרת אגב ולא יותר שלא נדרשה לצורך הכרעה באותו עניין. למעלה מן הצורך אציין כי דעה שונה הובעה על ידי כב' השופטת הילה גרסטל במסגרת בר"ע (ת"א) 1043/02 אשר יעקב נ' קת"ג, מיום 9.6.02.

חמישית והיא העיקר, בענייננו מדובר על החלטה שעניינה נוגע למהות ההליך – היקף סמכותה של הוועדה לדון בפגימותיו של המערער. משהוועדה הביעה דעתה, קשה לומר כי מדובר בהחלטת ביניים כהגדרתה הרגילה. טכנית אמנם לא סיכמה הוועדה את עמדתה אך באופן מהותי הביעה דעתה כיצד היא רואה את סמכותה. השאלה שעלתה היא לב ליבו של ההליך בפני הוועדה בעקבות השבת הדיון אליה.

במצב דברים זה ולאור כל האמור לעיל אין כל מניעה כי המערער יפנה לבית המשפט ויערער על אותה החלטה גם אם לא נוסחה באופן חלוט."

3412.  ע"ו 16-  10 ***** ס"א נ' ק"ת. מחוזי ת"א, ש' וולצקי. 29.3.17.

ערעור על החלטת הועדה הרפואית העליונה להפנות את המערער להערכה איבחונית. המשיב טען שיש להמתין להחלטה הסופית של הועדה הרפואית העליונה. עמדתו נדחתה. נפסק:

"בכל הנוגע לשאלת הסמכות, הרי שסעיף 12 א' לחוק קובע כי ניתן לערער על החלטה של וועדה רפואית עליונה. בחוק אינו קובע כי נדרשת החלטה סופית של הוועדה ומכאן אני למדה, כי גם החלטה אחרת, החלטת ביניים, יכולה להיות מושא להגשת ערעור.

במקרה שבפניי, ברור שמדובר בשאלה משפטית והעובדה שהחלטה אינה סופית, היינו אין קביעת נכות אין בה לכדי לאיין את זכות לפנות לבית המשפט. אכן ברגיל נהוג להמתין עם החלטות ביניים עד להחלטה סופית מסיבות שונות, כמו יעול הדיון וכו'. אלא כאשר החלטת ביניים נוגעות במהות של ההליך אין טעם להמתין לסופו של הליך".

בעקבות פסק הדין של וועדת הערעורים עמד המערער לפני וועדה רפואית מדרג ראשון אשר הבינה את תפקידה כפי שהסובר לעיל וראתה לקבוע את נכותו של המערער בגין אותה הפרעה נפשית בשיעור 30%. כל שנדרשת הוועדה הרפואית העליונה היא לבחון את טענות המערער לפיהן שיעור הנכות שנקבע בוועדה הרפואית מדרג ראשון הינו שגוי. בשלב זה כלל אין זה רלוונטי מהי האבחנה ממנה סובל המערער, שכן כאמור כל אבחנה שהיא של התנהלותו והתנהגותו כלולה בפגימה המוכרת בשיעור הקשר שבה היא הוכרה. ככל שהוועדה נדרשת לאבחון חדש לצורך קביעת שיעור הנכות בגין מצבו של המערער, היא רשאית לעשות כן בהתאם לסמכויותיה.

ככל שהפניית המערער להערכה אבחונית נעשה מתוך רצון של הוועדה לשוב ולבחון את הפגימה המוכרת ולשפוך אור חדש על קביעת וועדת הערעורים – דבר זה אינו בסמכות הוועדה. הפניית המערער לצורך זה לאבחון היא בזבוז כספי ציבור שיכול לשרת רק את הסקרנות המקצועית של חבר הוועדה. לא יהיה בו דבר כדי לקדם את קביעת שיעור הנכות, כפי שהיא נדרשת לעשות. בנסיבות אלה, התיק מוחזר לוועדה על מנת שתבחן האם היא נדרשת לאור הסברי זה, באשר לגבולות סמכותה לאותו אבחון, או שמא ניתן לקבוע את נכותו של המערער על בסיס אותם ממצאים של הוועדה כפי שעולים מפרק הבדיקה, היינו דיבור מונוטוני, לקוני, יצירת קשר עין רק לפעמים, אינטונציה שלא תמיד תואמת לתכני החשיבה, הביזריות, המחשבות הכפייתיות, הקומפולסיביות בעקבות המחשבות הקשורות בניקיון, ניתוק חברתי, תפקוד מינימלי, שיפוט חברתי לקוי, תובענה חלקית שטחית ומינימלית למצבו, אפקט שוטח שלא תואם את תכני החשיבה והסיטואציה.

אני ערה לכך שחברי הוועדה שמקצועם הוא רפואה חשים שהם נדרשים קודם כל לאמת הרפואית, אך ביושבם בוועדה רפואית עליונה, שהיא וועדה מעין שיפוטית, נדחים לפעמים אותם רצונות מפני קביעות שבחוק ובדין אשר יש בהם לעיתים כדי לכבול את ידם ועליהם לכוף ראשם ולקבל את הדין וראו דבריי שם בפסק הדין.