סרטן, לימפומה, גידול שפיר

1873. עמ"ח 84/** א' נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב צ'רנובלסקי

גידול במוח. נקבע עובדתית כי הגידול היה קיים, כנראה, עוד לפני הגיוס. בשרות הצבאי לא היה גורם שיכול היה לגרום למחלתה. הטיפול בה מאז שהתלוננה היה ללא רשלנות או הזנחה.

1874. ע"א 77/*** מ"א נ' קצין תגמולים, בימ"ש העליון,

גידול במוח. הכרה בקשר של החמרה בין פגיעת ראש והתפתחות הגידול. אושרה קביעת הערכאה דלמטה אשר הכירה בהחמרה בלבד. המערער נפגע בראשו בתאונת דרכים. פגיעה

זו גרמה לבצקת אשר החישה את התפתחות הגידול, שהיה קיים בראשו עוד קודם לכן. אין מקום לקביעת קשר של גרימה. התופעות המעידות על הגידול (הקאות) היו עוד לפני הפגיעה בתאונה.

3003. ע"נ 08/*** ש"צ נ' ק"ת, ועדת ערעטרים ראשל"צ, הרכב הש' לחוביצקי 20.1.12

מנינגיומה. גידול בראש. בדצמבר 1993 נפגע המערער בראשו מאבן, תוך ועקב השירות. לאורך השנים התלונן המערער על כאבי ראש וסחרחורות. המערער השתחרר מצה"ל בשנת 1999. בשנת 2001 נעשתה למערער (בהפניית משרד הבטחון) בדיקת מיפוי עצמות שהדגימה ממצא במח של המערער אך המערכת הרפואית האזרחית התעלמה ממצא זה. בשנת 2003 החל המערער לסבול מליקוי קבוע של הראייה (ירידה בחדות הראייה). משום מה אושפז המערער רק בשנת 2006 לצורך בירור הירידה בחדות הראייה בעין שמאל. בשל הירידה בחדות הראייה הופנה המערער ל MRI בו הודגם ממצא גידולי של טוברקולום סלה שלחץ על הקרוטיד השמאלי. המערער הובהל לניתוח שם עבר כריתה של הגידול. המערער איבד ראייה בעין שמאל עקב הלחץ, של הגידול על עצב הראייה. ועדת הערעורים קיבלה את הערעור וקבעה כי הגידול נגרם עקב החבלה. עוד קבעה הועדה כי גורמי הרפואה הצה"ליים התעלמו ממסמכים רפואיים ובהם תלונות של המערער שחייבו בירור הדמייתי.

2916. עמ"ח 89/* הורי המנוח ש"ש נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה

(חוק משפחות). המנוח נפטר תוך כדי שירות ממחלה ממארת בשם כוריוקרצינומה – גידול במוח. נטען כי המחלה נגרמה עקב עבודתו ליד מכשירים הפולטים קרינה בלתי מיננת. הוכח כי ליד שתי עמדות בחדר בו עבד המנוח היתה רמת קרינה מעל התקן. מומחה מטעם הועדה קבע כי אין סיכום ברור ומוכח המעיד על קשר סיבתי. אין נתונים חד משמעיים לקשר. מדובר בכיוון חקירה רפואי הבודק את האפשרות שקרינה בלתי מייננת משפיעה על הופעת גידולים אולם אין עדיין מסקנות חד משמעיות. העדר התשובה אינו מצביע על שלילת האפשרות לקשר.

הערעור התקבל ונקבע כי יש להכיר בהורי המנוח ואלמנתו כמשפחה שכולה, וזאת על יסוד החזקה שבסעיף 2ב לחוק הנכים.

3324. עמח 95 – * מ"נ נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' הבר. 4.10.06. פורסם בנבו.

נטען לקשר בין גידול מסוג גליומה בגזע המוח, לבין קרינה לא מייננת, קרינה אלקטרומגנטית, אליה נחשף המנוח, בתפקידו כמהנדס אלקטרוניקה בבסיס חיל אוויר. ביהמ"ש קבע כי לא הוכח קשר סיבתי. העדיף את חווה"ד של ד"ר לרמן מטעם משהב"ט על פני חווה"ד של פרופ' ריעטר.

2020 ע"נ 87/*** ג' נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב קווארט.

סרקומה באזור הברך. נטען שחבלה היא שגרמה לגידול. הערעור נדחה. מעדות פרופ' הורן (מטעם המערערת) ופרופ' חייצ'וק (מטעם המשיב) עולה כי האתיולוגיה של המחלה אינה ידועה, שטרם הוכח קשר ישיר בין סרקומה לחבלה וכי יש השערות שונות. מכאן כי לא הוכח שמתקבל מאוד על הדעת שיש קשר סיבתי בין החבלה להופעת הסרקומה. הערעור נדחה.

2757. ע"א 03/**** קצין תגמולים נ' מ"ש, מחוזי חיפה 29.2.04

גידול עצם ברגל סרקומה אוסטאוגנית. נטען כי נגרם מחבלה בשרות, כחודשיים לפני איבחון הגידול. ועדת הערעורים הכירה בקשר של גרימה. בערעור לביהמ"ש המחוזי היו דעות השופטים חלוקות, ולבסוף שונה לקשר של החמרה בשעור מחצית.

2456. ע"נ 03/*** פלוני אלמוני נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' חרסונסקי 18.9.06.

גידול שפיר בונה סחוס המופיע בד"כ בעצמות הקטנות ופחות בארוכות. לעיתים רחוקות עלול לההפך לממאיר ואז נקרא כונדוסרקומה. הועדה קבעה כי אין קשר בין הגידול לבין חבלה בברך מרובהו של חייל אחר. אין אסכולה הגורסת קשר סיבתי כזה.

839. ע"א 00/**** ר"מ נ' קצין תגמולים, מחוזי ירושלים.

הודג'קין לימפומה. המערערת נשרטה בשרות ע"י חתול וקיבלה טיפול נ' כלבת. נקבע קשר החמרה 50% בנימוק שהטיפול החליש את המנגנון החיסוני של הגוף, דבר שהשפיע על התפתחות המחלה.

ביום 10.2.97 במהלך השירות, נשרטה המערערת על ידי חתול ונזקקה לטיפול בזריקות חיסון נגד כלבת בתנאי אשפוז. כבר לאחר קבלת שתי הזריקות הראשונות, החלה המערערת לסבול מתופעות שונות בגופה. לאחר שתי הזריקות האחרונות, הורע מצבה הרפואי והיא החלה סובלת מחולשה ומירידה דרסטית במשקל.

מכאן למקרה שלפנינו. על פי דעתו של פרופ' סלווין, אין ספק, כי קיים קשר בין שרשרת האירועים אותם חוותה המערערת במהלך שירותה, לבין המחלה. לדעה זו שותפים גם ד"ר ז.טוכנר, אשר חיווה דעתו לראשונה מטעם המשיב, וגם ד"ר אשכנזי, מומחה למחלות אוטואימוניות אשר היה בין המטפלים במערערת. לדעתי, הוועדה יכולה להסתפק בדברים אלה ולקבוע, כי הוכח הקשר הסיבתי כנדרש. ואולם, מסעיף 3 לפסק דינה עולה, שהיא לא הסתפקה בכך. הוועדה שקלה, בין היתר את נסיבותיו הקונקרטיות יוצאות הדופן של המקרה את הסכמת פרופ' מיטס, לתזה של פרופ' סלווין ובעיקר, וזאת יש להדגיש, את העובדה שגורמי המחלה לא נחקרו עד תום, וסיבותיה נחשבות בשלב זה בעולם הרפואה כבלתי ידועות. ניכר, כי כל אלה במצטבר, הובילו את הועדה למסקנה כי הוכח הקשר הסיבתי. קיומו של הקשר הסיבתי, במקרה זה, הוסק על סמך מכלול הראיות, כך שלא מצאוני צורך לחיזקק למבחני הפסיקה, אשר נועדו להקל על הנכה את נטל ההוכחה המוטל עליו ולא להחמירו.

במקרה הקונקרטי שלפנינו סבלה המנוחה מתופעות זיהומיות גם במהלך שרותה אך הדבר לא טופל ע"י הרופאים. פרופ' דינה מיטס, אינה שוללת בחוות דעתה שהמחלה קיננה במנוחה במהלך שירותה. פרופ' מיטס הסכימה עם פרופ' סלווין שדיכוי המערכת החיסונית עלול לגרום להתפרצות המחלה ושמחלות אוטואימניות יכולות להתפרץ בתת פעילות או פעילות יתר של המערכת החיסונית, כשמוסכם שגורמיה של המחלה.

המנוחה הוכיחה במידה מתקבלת על הדעת (ר"ע 187/83 רדושיצקי נ' קצין התגמולים, פ"ד לז (361,366)4 רע"א 5499/92 קצין תגמולים נ' בן עד פ"ד מז()2 471 ,)475 שהתופעות הזיהומיות והחיסונים שקיבלה החישו את המחלה ושהיו תופעות נוספות, כגון רצונה במהלך השירות לשרת קרוב לבית והביקורים התכופים אצל הרופאים, מצביעים במבט לאחור, שחוסר הטיפול וההבחנה של מחלה במועד מוקדם יותר, בתקופת שירותה ולא לאחריו, החמירו את מצבה.

3337. ע"א 41- 02 – ***** ל' ט' נ' קצין תגמולים, מחוזי חיפה 7.10.14. פורסם בנבו.

לימפומה מסוג הודג'קין. נטען כי המחלה נגרמה ע"י וירוס EBV לחץ נפשי ופיסי חשיפה לקרינה ממכשירי קשר ואיחור באיבחון. חווה"ד מטעם המשיב היתה של פרופ' להב ומטעם המערערת של פרופ' ברנר. ועדת הערר דחתה הערעור בין השאר מהטעם שלא הוכח הקשר בין ההדבקות בוירוס לתנאי השירות וגם לא הוכחה רמת החשיפה לקרינה. נקבע כי הנטל להוכחת ההדבקות עקב השירות מוטל על המערערת. עוד צויין כי האיטיולוגיה של המחלה אינה ידועה והאפשרות לקשר בינה להדבקות ויראלית אינה "מתקבלת על הדעת". הוא האמור בחשיפה לקרינה ותנאי שירות. ביהמ"ש מביא מקרים בהם כן ניתנה הכרה – ו"ע 1110/94 רחמים נ' ק"ת (פורסם בנבו) שם המערער, איש קבע, נחשף לקרינה מייננת, ועניין רחל מזרחי בו הוכרה החמרה 50%. ביהמ"ש המחוזי דחה את הערעור והשאיר את החלטת הועדה, הדוחה את הערעור, על כנה.

241 ע"נ 94/*** ר"ב נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' גלדשטיין.

מלנומה וחשיפה לשמש. הכרה במלאנומה מסוג SSM עקב חשיפה לשמש. יש התייחסות לשאלה אם המלאנומה צריכה להיות בחלק גוף החשוף לשמש דווקא.

מקבלים אנו את עדותו של המערער ואף סביר בעינינו, כי בתקופות מסויימות בעבודתו, היה חשוף לשמש בין כשלבש חולצה ובין שלא לבש חולצה. עת רחץ את המטוסים היה חשוף לשמש.

המערער הינו בהיר עור וברור כי לא בכל עת לבש חולצה עת עבד בליין המטוסים. עבודתו בשנים מסויימות כקצין טכני הייתה דומה מבחינת החשיפה לשמש לעבודתו של מציל. ככזו ברור שבעבודתו נצרב מהשמש.

המאמר של קופף (Kopf) סוקר נתונים התומכים בכך שלאור השמש יש תפקיד בפתוגנזה של מלנומה ממאירה והוא דן במלנומה ממאירה באופן כללי ללא הבחנה בין הסוגים של מלנומות ממאירות, כפי שנעשה במאמר של דארסי (C. Darcy), במאמר של דארסי מדווח הקשר בין מלנומה מסוג SSM לבין חשיפה לשמש. תוצאות המחקר באוסטרליה התואמות את המחקר בישראל מראות כי חשיפה ברמה גבוהה לשמש בגילאים שבין 25-39 קשורה לעליה במקרי SSM בעוד שלחשיפה בגילאים 0-9 ובגיל 40 ומעלה לא הייתה השפעה על מחלה זו. ההשפעה הרבה ביותר על ה– SSM נראתה כאשר הייתה חשיפה גבוהה לשמש כ-10 עד 19 שנים לפני הדיאגנוזה של המחלה.

במחקר זה מצוי קשר ברור של התפתחות סרטן עור, כולל מלנומה, לחשיפה לשמש, ולאור קביעתנו כי המערער היה חשוף תקופה ארוכה באינטנסיביות גבוהה למקוטעין לשמש, יש להכיר בנכותו של המערער כנגרמת תוך ועקב השירות.

873. ע"נ 97/*** מ"ל נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב בן חיים.

מלנומה וחשיפה לשמש.

שני המומחים, (ד"ר שירי מטעם קצין תגמולים ופרופ' אינגבר מטעם המערערת), מבחינים בין גורמי סיכון למחלה מזה ובין הפתוגנזה מזה. על דעת שניהם מקובלת ההנחה שבין גורמי הסיכון יש למנות חשיפה של בהירי עור לשמש בהירה (עליה בשכיחות המחלה). ובאשר לפתוגנזה ניכר כי שני המומחים מאוחדים בדעה לפיה יש קשר בין חשיפה לשמש חזקה והופעת כוויות שמש בילדות ובין מלנומה בגיל מבוגר.

ב"כ המערער תקף בחריפות את העובדה לפיה נמנע ד"ר שירי, במהלך נטילת האנמנזה לשאול את המערערת אם נחשפה לצריבת שמש במהלך שירותה (עמ' 6 לסיכומים). אנו שותפים לביקורת על ד"ר שירי בסוגיה זו ורואים לקבוע כי על רופא הנוטל אנמנזה ואפילו לצורך הכנת חוו"ד מטעם צד אחר – לחקור, ולהציג לנבדק שאלות יזומות לגבי אירועים או תופעות באורח החיים או בתנאי השירות אשר אין חולק כי הינן רלבנטיות לצורך הכנת חוו"ד מנומקת ועניינית – ולציין במפורש התייחסותו לענין זה בגוף חוו"ד.

בהקשר זה של הדברים נטעים כי בספרו של בר הסמכא הריסון על עקרונות הרפואה הפנימית (מהדורה 14) נזכרה מדינת ישראל במפורש (וגם אוסטרליה) כאזור בו מתקיימת קרינת שמש גבוהה. המחבר אף עומד על גורמי הסיכון המובהקים של עור בהיר, העדר יכולת שיזוף ונטיה לצריבות שמש. כמו כן נזכר גורם הסיכון הנעוץ בהפצעת נבוס רבים (שם בעמ' 543).

שירותה הצבאי של המערערת בגדר "שרות קצר" הוא ולפיכך היא חוסה בצל חזקת הגרימה כפי שבוטאה בע.א. 472/84 קצין תגמולים נ' רוט (פד"י מ"ה (5), 203 ). אנו פסוקים כי לא עלה בידי המשיב להפריך את העמדה הרפואית של ד"ר אינגבר, בכל הנוגע לקשר שבין תחלואה במלנומה ובין חשיפה ל"שמש יוקדת".

אין בידינו לקבל את עמדת המשיב לפיה מדובר באתיולוגיה לא ידועה. נחה דעתנו כי הן ד"ר שירי והן פרופ' אינגבר מעריכים בדרגת הסתברות גבוהה כי קרינת שמש חזקה והופעת כוויות עור קשורים בקשר סיבתי רפואי להופעת ממאירות זו.

המימצא החד המשמעי העולה מהחלת העמדה הרפואית על חומר הראיות מעלה כי אצל המערערת התקיימו גורמי סיכון מובהקים, וכי כבר בימי נערותה וקודם לשרותה נחשפה לרמת קרינה עד כדי צריבת שמש דהיינו, ברמה אשר בהתחשב בנתוניה האנטומיים – פיסיולוגיים הפכו אותה כמי שמועמדת ללקות במחלה, גם לאחר מספר שנים. המשך חשיפתה במהלך השרות לקרינת שמש בתדירות וברמה שתוארו לעיל מהווה גורם מחמיר ומאיץ את פרוץ המחלה. בנסיבות אלו לא ראינו עילה לקבוע קשר סיבתי של גרימה אולם נחה דעתנו כי התקיימו בתנאי שירותה נסיבות מחמירות לפרוץ המחלה. השוו: ע.נ. 161/95 בן ששון נ' קצין תגמולים (לא פורסם). על יסוד הממצאים שנקבעו לעיל אנו פוסקים כי שיעור ההחמרה שיש לייחס לתנאי השירות הינו 33%.

3430.     ע"נ 13586-07-15 ע.ש נ' קצין התגמולים, ועדת ערעורים ראשל"צ, הרכב הש' שני. 16.4.18. פורסם בנבו.

מלנומה וחשיפה לשמש בשירות. קצין התגמולים הכיר החמרה 50%, על יסוד חוו"ד של פרופ' שפרכר. נטען לגרימה.

נקבע עובדתית כי המערער נחשף לשמש בשירות החובה והקבע.

"אם נבחן את המקרה שלפנינו לפי ניתוח זה של השפעה מצטברת עד לכדי הופעת ממאירות, הרי שב- 15 השנים שלפני גילוי המחלה, העור הרגיש של המערער נחשף לשמש בשעות המסוכנות פעמים רבות במסגרת השירות ואף אין לשלול- כפי שפרופ' שפרכר לא שלל- שהיו כוויות פה ושם….. בנסיבות אלה כולן ניתן לומר- כאפשרות מסתברת ומתקבלת מאוד על הדעת- כי "חציית הרוביקון" מבחינת הופעת הסרטן קשורה לתנאי השירות, ולא הייתה מתרחשת, בכלל או במועד הספציפי שבו אירעה, אלמלא השירות הצבאי. גם ניתוח זה מוביל לאותה מסקנה משפטית, שלפיה יש להכיר במערער באופן מלא".

"בטרם סיום נבקש להתייחס לשתי נקודות נוספות. נקודה אחת נוגעת לעובדה שהמשיב מעלה היום טענות, אשר מתקשות לדור בכפיפה אחת עם החלטתו שלו להכיר במערער בשיעור של 50%.כך למשך הטענות הנוגעות להעדרה של אסכולה רפואית או לקשר הסיבתי המשפטי. אמנם, המשיב גורס כי החלטת ההכרה ניתנה "לפנים משורת הדין". אולם, טענה זו האחרונה אינה נקייה מקשיים. בחוות הדעת המייעצת ובהחלטתו של המשיב לא צוין כי ההחלטה היא "לפנים משורת הדין"…. יש משמעות להחלטתו של המשיב בבקשה המוגשת לו, לנימוקיה ולאופן שבו המשיב מנהל את ההליך לפני ועדת הערעורים".

"ארבעה גורמי סיכון במקרה הספציפי של המערער: 1. עור מסוג 2 לפי סיווג פיצפטריק. 2. ריבוי נמשים. 3. חשיפה לשמש בעת תפקידו כנגד קשר בכל שנות שירותו. 4. לא ניתן לשלול כי נחשף גם לקרינת השמש מחוץ לשעות העבודה שלו כפי שניתן להבין מתיקו הרפואי בו מצוין מספר פעמים כי נהג לשחק כדור רגל באופן סדיר. שני הגורמים הראשונים ברשימה הם גורמי סיכון מולדים, אשר כשלעצמם לא מצמיחים, ככלל, גידול מסוג מלנומה, אלא מעצימים את הנטייה לחלות במחלה בהינתן חשיפה לגורמי סיכון אחרים, ובראשם קרני השמש. גורם הסיכון השלישי נעוץ בתנאי השירות של המערער. הגורם הרביעי לא הוכח וגם המומחה מטעם המשיב נסוג ממנו. התוצאה היא, כי על פי התשתית העובדתית והרפואית שלפנינו, ההסבר הסביר ביותר להופעת המחלה הוא שילוב בין "עור דק" לבין חשיפה לשמש במסגרת השירות. מכאן, שעל פי אמות המידה המשפטיות שהותוו בפסיקה, יש להמיר את ההכרה החלקית בהכרה מלאה- קשר של גרימה."

 

 

3115. עמ"ח 00/*** ש"פ נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' הבר. 23.2.05. פורסם בנבו.

מלנומה. המנוח שירות בחיל קשר כאלחוטן. נטען שחלה עקב קרינה. הערעור נדחה. נטל ההוכחה על המערערת שכן המחלה התגלתה לאחר השחרור מהשירות. לא הוכח כי קרינה בלתי מייננת, ברמות אליהן נחשף המנוח, אם נחשף, מביאה להתפתחות מלנומה ממאירה. העדפת חווה"ד של ד"ר ברעם מטעם משהב"ט על פני חוות דעתו התאורטית של ד"ר ריכטר.

903 ע"נ 99/*** מ' נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' בן חיים

גידול תאי ענק בברך (Giant Cell Tumor). הוכרה החמרה 60% בגלל אחור באבחון. דיון בקצב הכפלת הגידול.

1011. ע"נ 99/*** א"ע נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' רביד

הכרה בהחמרת גידול לא ממאיר בעצם, עקב חבלה בשירות. Fibrous Dysplasia.

2806. ו"ע 08/**** ל"ש נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ב"ש, הרכב הש' בהט 14.9.09

PVNS = PIGMENTED VILO-NODULAR SINOVITIS גידול שפיר של סינוביה של המפרקים. המערער טען שנגרם עקב שנים ארוכות של עבודה עם חומרים כימיים ובתנוחות היוצרות עומס יתר על המפרק. הערעור נדחה. מדובר במחלה שהאטיולוגיה שלה אינה ברורה. אין אסכולה התומכת בקשר לתנאי השירות עליהם נסמך המערער. לא הוכיח גם קשר קונקרטי כי לא הוכח ארוע חריג בסמוך לפרוץ הפגימה. (ד"ר ברעם מטעם קצין התגמולים ד"ר קולנדר מטעם המערער).

1010. ו"ע 00/**** ק"מ נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' רביד.

סרטן הלשון. לא הוכח קשר בין סרטן הלשון ובין חשיפת המערער לעשן סיגריות במסגרת עבודתו במשטרה.

עישון פסיבי /ידוע גם בכינויים "עישון לא רצוני"  עישון מיד שניה עישון סביבתי  (כך אגב מכנה זאת הריסון, מהדורה 15 ) או בקיצור ETS (להלן נכנה זאת – "סביבת העשן"). אין היום חולק על הנזק שגורמת סביבת העשן לנמצאים בה.

במקום אחר בספר מציין הריסון כי המחקר בנושא סביבת העישון הוא חדש יחסית וכי אין מספיק מחקרים. יחד עם זאת על סמך מחקרים מסוימים ניתן להסיק כי מי שאינו מעשן וחי בסביבת עישון נחשף ל-1% מרמת העשן אליה נחשף מעשן של 20 סיגריות ליום.

מכל האמור לעיל עולה שככלל המחקר בנושא זה של הסכנה שבסביבת העשן עדיין בתחילת דרכו וכי הסרטן היחיד שהקשר בינו לבין סביבת העשן הינו מוכח הוא סרטן הריאות.

יש לציין כי גם בדיקה בספרו של הריסון ובספרות נוספת, כאמור בתחילת הדיון, מביאה למסקנה כי אין כיום כל הוכחה לקשר בין סרטן הלשון לסביבת עשן.

המחקר הבודד שהובא בפני הועדה מטעם המערער, שאף הוא אינו אלא בגדר תחילתו של מחקר בנושא, ומעיד על עצמו שאינו מאשר קיומו של קשר בין סרטן הלשון לבין סביבת העשן – אינו יכול להוות אסכולה ואף לא אסמכתא ראשונית לקיומו של קשר סיבתי רפואי ומשפטי.

עלינו לדחות את הערעור, אם כי לא בלב קל, באשר יתכן שלו היה המחקר הרפואי מתקדם יותר, ניתן היה להוכיח את הקשר הסיבתי הנדרש.

688. ע"נ 97/*** ג"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' בן חיים

המערער נפגע מנפילת ארון מתכת. הוכר קשר בין החבלה לבין התעוררות תסמינים של גידול בגזע המוח התחתון וחוט השדרה.

1261. ע"נ 97/**** ח"ח נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים באר שבע, הרכב הש' גנן

סרקומה ע"ש יואינג . אין קשר לשירות. האיבחון ארך זמן אך הברור היה סביר בהתאם לתלונות ואין לקבוע שהיה אחור באבחון.

המדובר במחלה שביסודה היא מחלה בגיל פדיאטרי, דהיינו, גיל הילדות. המחלה נדירה ביותר אצל בני אדם מיל למעלה מ-18 שנים. המאפיין של המחלה, שהיא פוגעת ברקמות הקשות ובאחוז מסוים רקמות הרכות מסביב לעצמות. המדובר בקבוצה מאוד מיוחדת של גידולים שהמאפיין הבסיסי הם גידולים מאוד אלימים בקטעים המתחלקים בקצב מהיר. קצב ההכפלה יכול להגיע לקצב הכפלה של מחלות דם, למשל, כמו בלוקמיה או לימפומות. אין חולק, שעקב האמור לעיל, קיימת חשיבות רבה לאבחן בטיב המחלה בשלב של כמה שיותר מקודם. במקרה שלפנינו, הטיפול שלו זכתה המערערת בעת שרותה הצבאי היה סביר ונאות ובשים לב לתלונותיה של המערערת היא הופנתה לרופאים המומחים המתאימים (גסטרולוג וגניקולוג). יתרה מכך, גם לו הייתה מחלתה של המערערת מאובחנת קודם שהיא אובחנה בפועל, לא היה בכך כדי לשנות את מצבה הרפואי.

לא מדובר כאן בהיפר חובה יסודית של רופא צבאי כלשהו לברר את הסוג המצויין של מחלת המערערת. המומחה הרפואי מטעמה של המערערת מעלה "השערה" שאילו לא הייתה המערערת בשירות צבאי, קרוב לודאי, שמערכת הרפואה אזרחית הייתה מגיעה לאיבחון מוקדם יותר והדבר לא היה נמשך קרוב ל– 7 חודשים.

אין בפי המומחה הרפואי הנ"ל הסבר אלו הליכים ניתן היה לקצר וגישתו היא תמית וכללית למדי, הגם שהוא מודה, כי כאשר באה חיילת לרופא צבאי ומתלוננת על כאבי בטן הדבר האחרון שצריך לחשוב עליו הוא, כי מדובר בסרקומה ע"ש "אווינג".

1496. וע' 00/**** א"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' רביד

מולטיפל מיאלומה (מיאלומה נפוצה) וחשיפה לדלקים. נקבע כי לא היה מגע יומיומי מצטבר וממושך לדלקים ושמנים, כנדרש בספרות.

ד"ר פליקס קובנר, מומחה לאונקולוגיה, מטעם המערער כותב בחוות דעתו: "בספרות הרפואית קיימים נתונים המצביעים על כך שלאנשים העומדים במגע ממושך עם דלקים ושמנים ועם גזי פליטה של מנועים סיכון מוגבר בהשוואה לאוכלוסיה רגילה לחלות במיאלומה נפוצה.

פרופ' מיטס בחוות דעתה מתייחסת לטענת הרמת המשאות וכותבת "הרמת משאות כבדים אינה גורמת להופעת מחלת מיאלומה. הרמת משאות כבדים אינה מחמירה את התהליך הסרטני של מיאלומה.

פרופ' לרמן, מומחה ברפואה תעסוקתית, מטעם המשיב, התייחס לנושא החשיפה למוצרי דלק ואדי פליטה והתפתחות מחלת הסרטן ממנה סובל המערער וכתב כך: סקירת הספרות אינה כוללת הוכחה אפידמיולוגית על קשר חזק קבוע ומובהק בין עבודה כמכונאי רכב או נהיגה ומילומה נפוצה.

הספרות שמצוטטת על ידי ד"ר קובנר בעצמו אינה מכילה הוכחות אפידמיולוגיות ברורות לקשר סיבתי קבוע (קונסיסטנטי) חזק ומובהק בין חשיפה לאדי דלק או מוצריו בין ביצור או בהובלה לבין התפתחות מילומה נפוצה".

לאחר שבחנו את התיק, הראיות והעדויות אין לדעתנו מקום להתערב בהחלטת קצין התגמולים.

לא שוכנענו כי תפקידו של המערער היה דומה לתפקידו של מכונאי או נהג מבחינת החשיפה האפשרית למוצרי דלק או לגזי פליטה, ל מרות שהיה, בין השאר, קצין רכב. תפקידיו הרבים של המערער לא חייבו מגע יומיומי רצוף והדוק עם המוצרים בהם מדובר.

הספרות דנה במי שחשוף באופן יומיומי ומצטבר למוצרים אלה (עובדים בתעשיה כימית במשך 20 שנה, בתי זיקוק, תעשיית דלק וכ'ו) או מכונאי רכב. גם המומחה מטעם המערער, ד"ר קובנר, מציין כי נדרש "מגע ממושך" עם מוצרים אלה. המערער לא היה אף לא באחד מן התפקידים הללו ולפיכך חשיפתו, ככל שהייתה כזו מידי פעם, אין בה כדי להוות את הכמות הנדרשת, על מנת להיחשב כמי שעובד בחשיפה למוצרים אלו או "במגע ממושך" עימם.

גם באשר להרמת המשאות, אנו מקבלים את חוות דעתה של פרופ' מיטס ולפיה הרמת המשאות לא החמירה את מצבו, משום שכאשר אובחנה המחלה היה המערער ללא שברים כתוצאה מהרמת משאות ולכן לא חלה החמרה במצבו מעבר להחמרה שבעצם האיחור באיבחון.

1630. ע"א 03/**** ב"צ נ' קצין תגמולים, מחוזי חיפה

סרטן מסוג Hairy Cell Keukemia וחשיפה לקרינת מכשירים. נקבע כי אין קשר.

1539. ע"נ 02/*** ש"ח נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' טובי פרידמן

סרטן בלוטת התריס שפיתח גרורות. הוכרה החמרה בגלל אי מתן טיפול אופטימלי, כשגישה טיפולית שונה היתה יכולה לשנות את מהלך המחלה.

לאחר עיון בחוות הדעת של ד"ר אולחובסקי מיום 5.11.03, ניתן להבחין כי המומחה מתעלם מממצאים המופיעים בחוות דעתה של פרופ' פרץ בכל אחד מן השלבים כדלקמן: השלב הראשון – הניתוח – פרופ' פרץ קובעת כי הניתוח שאמנם הרחיק את הגידול היה תת אופטימלי בכך שלא נעשתה בדיקה של בלוטות הלימפה בדרך המפורטת על ידה.

ד"ר אולחובסקי מציין כי נטייתם של הכירורגים המטפלים במערער, לנתח בצורה פחות אגרסיבית הינה סבירה לאור הצורה הפחות אלימה של הסרטן בה לקה המערער.

ד"ר אולחובסקי מתייחס גם לממצא בהסתכלות בזמן הניתוח, אולם אף הוא ער לכך כי לא היה דו"ח ניתוח מפורט ולכן לא ניתן לדעת מה היו הממצאים בהסתכלות בזמן הניתוח. הכיצד איפוא ניתן להצדיקם?

דבריה של פרופ' פרץ הם ברורים וחד משמעיים, וגם אם יש תוצאות "מאכזבות" בטיפול קרינתי או כימותרפי עפ"י האמור בחוות דעתו של ד"ר אולחובסקי, הרי הייתה חובה לשקול אפשרות זו – דבר שלא נעשה, וכמו שנאמר ע"י פרופ' פרץ "אילו נבדק היה במכון אונקולוגי, היה מופנה לקבלת טיפול קרינתי…

אנו קובעים איפוא, כי מתן טיפול משלים בשנת 1996 יכול היה למנוע או לדחות את הסבל שנגרם בהמשך למערער.

לענין הקשר הסיבתי, הגיש המערער לועדה פס"ד של בית המשפט העליון ב–רע"א 8317/99, שבו נקבע כי: בסיפא של פסקה 15 נקבע ע"י ביהמ"ש:

"ער אני לכך, כי המומחים מטעם המערער לא קבעו נחרצות כי מחלתו של המערער הייתה בת טיפול או בת עיכוב. הם אישרו, כי לעיתים יש בידי הרופאים להציע מזור או הקלה לחולה, ולעיתים הדבר אינו בגדר יכולתם. הכל תלוי המחלה ובחולה. אולם בנסיבות העניין, ומשרופאי המשיב שללו מן המערער את האפשרות להוכיח כי ראוי היה, במקרה זה, לאמץ את סברתם של כל המומחים מטעמו – זאת בשל היעדרם של איבחון וטיפול במהלך שירותו הצבאי – ומשבחרו, בפועל, להימנע ממעקב רפואי, להימנע מבדיקות נחוצות ולהימנע מלשקול מתן טיפול רפואי כלשהו – די באמור כדי להקים לו זכאות לתגמולים…"

ולעניין קביעת שיעור ההחמרה, בהתחשב בכל הנסיבות, אנו קובעים כי שיעור ההחמרה במחלתו של המערער, אותו יש לייחס לשירותו הצבאי, הינו 25%.

1405. וע' 97 /*** ל"ח נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' רביד

סרטן בלוטת התריס וקרינה אלקטרומגנטית. נקבע כי לא הוכח קשר.

פרופ' הורן, מטעם המערערת, ציטט בחוות דעתו מחקרים אפידמולוגיים שהראו עקב חשיפה לקרינת אלמ"ג, שכיחות גבוהה יותר, אולם ללא מובהקות סטטיסטית, ב-3 סוגי סרטן: סרטן האשכים, לוקמיה וגידולי מח. אין כל תיאור של שכיחות גבוהה של סרטן בלוטת התריס ]התירואיד[, עקב חשיפה לקרינה אלמ"ג וצודק ד"ר ברעם בקביעתו כי גידול בבלוטת התריס "סיכוניו והתנהגותו הביולוגית שונים משלושת הגידולים האלה".

הוועדה בחנה גם את המאמר שפורסם בשנת 1999, אשר כותרתו Occopational magnetic fieled and site specific incidence: A Sweedish study [להלן – המחקר השוודי[. במאמר מתואר מחקר אפידמיולוגי שבוצע בשודיה בין השנים 1971 – 1984 על 1,596,959 ]מליון חמש מאות תשעים ושישה אלף ותשע מאות וחמישים ותשעה[ גברים ו-806,278 ]שמונה מאות ושש אלף ומאתיים שבעים ושמונה[ נשים. במחקר זה נבדק הקשר בין חשיפה לשדה מגנטי ]שיוצר קרינת אלמ"ג[ לבין שכיחות סרטן. בנוסף נחקרה גם מידת החשיפה, דהיינו עבודה בה יש חשיפה נמוכה בהשוואה לזו לזו בה החשיפה גבוהה יותר.

ע"פ המחקר אין כל עלייה בשכיחות סרטן בלוטת התריס גם למי שהיה חשוף לקרינת אלמ"ג ברמה בינונית, ואשר למי שהיה חשוף לקרינה ברמה גבוהה, הרי שהעלייה בסיכון היא בשיעור 10%, שהוא שיעור חסר משמעות מבחינה סטטיסטית.

כאשר בוחנים את חוו"ד פרופ' הורן, אשר אינו מזכיר לו גם מאמר אחד, אשר דן בקשר בין קרינת אלמ"ג לסרטן בלוטת התריס, ומוסיפים את המחקר משוודיה, אשר גם הוא אינו מוצא קשר בין השניים, הרי שאין לומר כי הוכח לועדה כי "מתקבל מאוד על הדעת" כי קיים קשר סיבתי בין קרינת אלמ"ג לבין סרטן בלוטת התריס.

111. ע"נ 98/*** ב"ע נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' גנון

סרטן בבלוטת התריס שהחל כנראה עוד לפני הגיוס. בצבא אחור של 5 חודשים באבחון. הסרטן התפשט גם לבלוטת לימפה. טופלה ונמצאת ברמיסיה. נקבע כי הסיכון לחזרת המחלה גבוה מעט יותר, ולא בצורה משמעותית כשמעורבת גם בלוטת לימפה. למרות זאת קובעים החמרה שליש שכן שאלת הקשר המשפטי לא בהכרח חופפת את הרפואי. ההחמרה בגלל הסיכון לחזרת המחלה.

3182. ע"א 06/**** צ"ב נ' קצין תגמולים, מחוזי חיפה 26.6.07.

לוקמיה. נקבע כי היה אחור באיבחון. המערער כיום ברמיסיה. למרות זאת נקבע קשר של החמרה. הנימוק: האחור באבחנה פגע בסיכויי ההחלמה. סיכוייו של המערער לסבול מהישנות ומהתפתחות ממאירויות נוספות עקב הגידול גדלו עקב האחור באיבחון. נקבעה החמרה שליש. ביהמ"ש הדגיש שמצב של רמיסיה והעדר סימפטומים אינו בהכרח מצב של אדם בריא. בתקנות נקבע 1%.

104. וע' 01/*** מ"ה נ' קצין תגמולים

סרטן בלוטת התריס. }הועדה דוחה הערעור מחוסר אמון בדברי המערערת. כן נקבע כי לא הוכח קש"ס רפואי, מה גם שבסוג זה של סרטן יש תקופת חביון ארוכה – למעלה מ-3 וחצי חודשים – לפי פרופ' הורן אפילו שנים{.

1727. ע"נ 99/**** ק"נ נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים באר שבע, הרכב הש' גנן

סרטן אשכים סמינומה. נשלל קשר לחשיפה לקרינת מכ"ם, קרינת אנטנות, שמנים, צבעים ודלקים.

2738. ו"ע 03/**** א"כ נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ב"ש, הרכב הש' גנן 15.6.08.

סרטן אשכים. סמינומה. נשלל קשר לחבלה בשרות. נקבע שבזכות החבלה הגיע לבדיקות ואובחן הסרטן. החבלה לא גרמה לסרטן.

.2178 דנ"א 5707/04 מדינת ישראל נ' קרישוב, ביהמ"ש העליון.

נזיקין. אדם שלקה בלימפומה, וטען כי מחלתו נגרמה עקב חשיפה לאסבסט. האסבסט מוכר כחומר מסרטן, אך בהקשר למחלות סרטן אחרות, ולא בהקשר ללימפומה. ביהמ"ש הכריע לטובת קביעת קשר סיבתי, על אף שלא נמצא מחקר רפואי המוכיח בוודאות את קיומו של קשר כזה. כב' הש' דורנר, בדעת הרוב בדיון בע"א 1639.01 קבעה כי ביהמ"ש יכול להסיק את הקשר מתוך ראיות נסיבתיות, וכי נטל ההוכחה הוא של מאזן הסתברויות.

בין הראיות הנסיבתיות עליהן התבסס ביהמ"ש היתה עובדת היותו של האסבסט חומר מסרטן (כאמור, לאו דווקא בהקשר ללימפומה). ותאורי מקרים בספרות, מהם נלמד קשר בין החשיפה למחלה.

105. ע"נ 98/*** ק"י נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' גנון

הודג'קין לימפומה. קביעת קשר בין חשיפה לדלק סילוני וחומרים כספירט, שמנים וכו' לבין הודג'קין לימפומה. (לרמן, מיטס, ברנר, הורן).

המערער נחשף למגע תמידי עם דלק סילוני לא פעם מתחת למטוס נזל דלק על כל גופו וראשו, בסיום יום עבודה מצא שבגדיו ספוגים דלק ושמנים. העורר תיפקד בצורה זו זמן ממושך, היה חשוף לחומרים שונים, גזי פליטה ממטוסים, בעבודה צפופה וקשה. לא פעם חדרו לעיניו חומרי ניקוי ודס"ל.

פרופ' הורן קבע כי העורר חלה במחלת הודג'יקן לאחר כשנתיים של חשיפה רצופה לכימקלים ממשפחת הנפט, ספירט לבן, תוצרות שמן וגריז, חומרי דלק שונים דס"ל ומוצרי פליטה של מטוסים. החשיפה היתה ממושכת ובלי אמצעי הגנה. על בסיס נתונים אלה הוצבה השאלה אם העורר היה חשוף לחומרים שבהם קיים פוטנציאל קרצינוגני מוכח, והאם אלה היוו גורם אטיולוגי במחלתו. בסיכום חוות דעת הנסמכת על ספרות עניפה, היא חיובית.

העמדה כי חשיפת העורר לחומרים כמו רויקו גריז, D13, ספירט לבן, דלק מטוסים שבו תרכובות שונות בהן לפחות 6 תרכובות בנזן ]הוצג מבנה החומר[, בוצעה ללא מיגון לגופו ]כפפות וכו'[, מתיישב היטב עם הגירסה שהחשיפה היתה הגורם למחלה, מאשר הטענה כי קיום החומרים הקרצינוגניים לא היה בהם ולא כלום עם התלקחות המחלה. פרופ' ברנר מבהיר את הדבר הבהר היטב בחוו"ד משלימה מיום 7.10.01 והדברים משכנעים אותנו. נראה לנו כי המאמץ האינטלקטואלי שעשה פרופ' לרמן – וראוי להערכה בכל מקרה, להוכיח כי אין בספרות הרפואית הסכמה מקצועית לגבי גורמי הסיכון התעסוקתיים למחלה – אינו יכול לשמש הסבר לדחיית התביעה. המומחה הוא אכן מומחה לרפואת הציבור ורופא תעסוקתי, אולם המבחנים הם בעיניינים המדעיים והמקצועיים – רפואיים לגופם.

סבורים אנו שהעורר הצליח להרים נטל ההוכחה הרובץ עליו הן במישוא העובדתי והן במישור הרפואי / משפטי. העורר הועמד בפני סיכונים מיותרים לחלוטין, שכן המגע והעבודה עם חומרים מהסוג שבהם עסק ראוי לו שיתבצע תוך הקפדה יתרה על תנאי הגיינה מלאים, על אמצעי הגנה מירביים על גופם של העוסקים, בעוד שהלכה למעשה, שררה אווירה של חוסר כל אמצעי הגנה. הראייה היא שהמשיב אפילו לא טרח להביא עד אחד על מנת להצביע על שיטת העבודה שנהגה בפועל במקום ובזמן שהעורר שירת בטייסת.

הערה נוספת ראויה לציון. פרופ' לרמן מנתח ומבקר מאמרים שונים מחקרים ודעות שפרופ' הורן מצטטם והויכוח בינהם מאוד מעניין אולם אל לנו לשכוח שפרופ' הורן מומחה בעל שם שתחום התמחותו ועיסוקו השוטף, הוא במחלות אונקולוגיות כולל מנהל מח' אונקולוגית בבי"ח מספר שנים, ואילו פרופ' לרמן הוא מומחה ברפואה תעסוקתית שאינה דציפלינה ספציפית למחלות אונקולוגיות פרשנויות אחדות שמציע פרופ' לרמן אינן תואמות את האמור במאמרים ויש במידה רבה נסיון להדגיש עניינים הנוחים לתזה שלו.

פרופ' הורן עצמו מעיר שהוא נמנע מלהתייחס לוירוס  כגורם המחלה, מאחר וזה פרק זמן נפרד במהות מחלה זו ואינו קשור כלל לנושא העיקרי בדיון הנוכחי.

.324 וע 00/**** מ"ק נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים באר שבע, הרכב הש' גנן – 22.6.06

הודג'קין לימפומה. שלילת קשר לחשיפה לחומרים. המערער בוחן תחמושת ונחשף לחומרי תחמושת, ניקוי, גריז, צבע תעופתי, דס"ל וחומרים מסוכנים אצטון טולואן מדללי צבע ואקטואט. הידע הרפואי אודות המחלה מצומצם, אך יתכן וקיימת מעורבות של חומרים מסויימים המסייעים להתפתחות המחלה. בנוסף יש תקופת חביון. הועדה קבעה כי אין בנסיבות המקרה משום אחור באבחון. כאשר המחלה מתפתחת בבית החזה אין לה גילוי חיצוני כדוגמת הופעתה בצוואר או בבית השחי. הסימפטום הראשון היה שיעול והמחלה אובחנה 3 חודשים לאחר הופעת השיעול. עוד קבעה הועדה כי הקף ותדירות החשיפה לחומרים לא היתה גבוהה בעוד שפרופ' הורן דיבר על מגע גופני הדוק וממושך. עוד נקבע שבד"כ השתמש המערער באמצעי מיגון. הערעור נדחה.

2868. ע"א 10 – ****** שא"ח נ' קצין תגמולים, מחוזי באר שבע 27.6.10.

לימפומה וחשיפה לאדי דלקים ושמנים. נקבע עובדתית כי החשיפה לא היתה תקופה ממושכת. לא הוכח שחשיפה לאדי בנזן גרמה למחלה. גם בהעדר אסכולה רשאי המערער להוכיח קיומו של קשר סיבתי על דרך שיטת ההסתברות האינדוקטיבית. להוכחת קשר סיבתי זה נמנו חמישה מבחנים: אם החומר המדובר גורם לסרטן, אם קיים קשר סיבתי בין החשיפה לחומר לבין המחלה המדוברת, משך החשיפה לחומר, גיל החולה, מספר של מקרים דומים. המערער לא הוכיח קיומו של קשר סיבתי גם בדרך זו. הערעור נדחה.

619. דב"ע נה/116-0 המל"ל נ' אידה שטיין ביה"ד הארצי 16/11/00.

לימפומה מסוג הודג'קין. פס"ד לענין הביטוח הלאומי.

במקרה שלפנינו יש איפוא להציג שתי שאלות כדי להחליט, האם ניתן ליישם את תורת המיקרו– טראומה לעבודתה ולמחלתה של המשיבה. השאלה הראשונה – האם קיים קשר סיבתי בין עבודתה של המשיבה במעבדה לבין הופעת מחלת ההודג'קין? השאלה השניה – האם המגע היומיומי של המשיבה עם חומרים במעבדה גרם לפגיעות זעירות ומצטברות?

חוזק הקשר – ככל שעוצמת הקשר (ערכי סיכון יחסי או יחס צולב) בין חשיפה תעסוקתית למחלה עולה, כך גדל הסיכוי שמדובר בקשר סיבתי. במקרה שלפנינו, דהיינו חשיפה לחומרים רדיואקטיביים וכימיים, כל קשת המאמרים שהובאה בחוות דעתו של ד"ר ריכטר ושנסקרה על ידי במאגרי המידע הרפואיים והתעסוקתיים אינה מצביעה על קשר משמעותי. המחקרים רובם ככולם הם מחקרים רטרוספקטיביים (מקרה בקורת) וסובלים ממספר ליקויים בסיסיים: רובם דנים במחלות למפופרוליפרטיביות כקבוצה ואינם יורדים לפרוט ספציפי לפי מחלות. אי אפשר לדון במחלת הודג'קין בכפיפה אחת ללימפומות אחרות.

עקביות – קונסיסטנטיות – המחקרים שתוארו קודם אינם קונסיסטנטים. אין כיום שום גורם תעסוקתי המזוהה בביטחון כגורם למחלת ההודג'קין.

ספציפיות הקשר – במידה ומצליחים להוכיח שיש גורם תעסוקתי הגורם באופן ספציפי למחלה מסוימת הרי זה ביטוי לקשר סיבתי. דווקא במקרה של מחלת ההודג'קין אין כל קשר בין ספציפי. הועלו שמות של תעסוקות וחומרים, אך עד עתה לא נמצאה כל הוכחה הקושרת חד משמעית וספציפית חומר מסוים או חשיפה למחלה.

אסקור את החומרים עמם עבדה גב' שטיין: רדיואיזוטופים, פורמאלדהיד, פאראפורמאלדהיד, גלוטראלדהיד, ממיסים אורגניים (בנזן טולואן וקסילן).

יחס מנה תגובה – בדרך כלל כאשר יש חשיפה ברמה גבוהה לחומר מסוים ומופיעה עקב כך שכיחות עולה של מחלה הקשורה לרמת החשיפה, הרי זה מחזק את הקשר הסיבתי. לא מצאתי בהקשר למחלת ההודג'קין חשיפות תעסוקתיות המראות יחס מנה– תגובה.

בדב"ע 135/96 נתקבלה תובענה המקשרת בין עבודתו של המבוטח ומחלת הלימפומה אשר לקה בה כתוצאה מעבודתו, וזאת על סמך חוות דעתו של פרופ' ריבק. כאמור מחלת הלימפומה בה לקה המנוח בפסק דין דב"ע 135/96 היתה לימפומה שאינה הודג'קין.

לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי עבודתה של המשיבה לבין הופעת מחלת ההודג'קין בגופה.

כמו כן, לא הוכחו פגיעות זעירות, הדרושות כדי ליישם את תורת המיקרו טראומה.

779. ע"נ 97/*** ט"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' גנון

לימפומה עורית. קשר לחשיפה לשמש.

כאשר אנו שוקלים את נסיבות העניין ואת תנאי שירותו של העורר, את חשיפתו לשמש במקומות שונים בארץ, בדרום ובבקעת הירדן ובמשך שנים ארוכות, וזאת לאור שתי חוות הדעת המונחות בפנינו, ניתן לומר במידת ההסתברות הנדרשת, כי העורר הרים את הנטל להוכיח על קיומו של קשר בין החשיפה לשמש לבין התפרצות המחלה. אין מדובר בקשר מלא של גרימה אלא בקשר של החמרה, כפי שפרופ' מיכאל דוד עצמו קבע בסוף חוות דעתו. העמדה המוצגת ע"י פרופ' מיכאל דור, מניחה את דעתנו ועדיפה על פני זו שהציגה פרופ' מיטס. הביקורת על המאמרים והמחקרים אמנם קיימת, אולם אין בכך כדי לשלול את התיזה כולה.

הועדה הכירה בהחמרה 50% עקב חשיפה לשמש. המומחה של המערער פרופ' מיכאל דוד ציין כי התפתחות הלימפומה קשורה בתורשה, זיהומים ויראליים וקרינה על סגולית שהינה חלק ממרכיבי קרינת השמש. הועדה ציינה את הגינותו של המומחה בכך שהודה כי אין לזקוף את מלוא המחלה על חשבון השירות וקיבלה את המלצתו.

2635. ע"נ 03/** א"ד נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים ירושלים, הרכב הש' קובובי 12/12/04

Sclerosing mediastinal lymphoma.

המערער סבל משיעול ממושך שבשלב מסויים לוו בכאב חזה טורדני. בבי"ח הדסה אובחן Sclerosing mediastinal lymphoma Primary. קצין תגמולים הכיר בחמרה של מחצית בשל אחור באבחון. המחלוקת בפני ועדת הערעורים הינה בשאלת שעור ההחמרה. המחלוקת היתה באשר לקצב התפשטות המחלה. פרופ' רונד העידה כי באפריל 01 לכשהתלונן המערער על כאבי חזה כמות הנוזל סביב לריאות היתה קטנה. לו נשלח לצילום חזה כפי שנתחייב היה מתגלה הגידול ואז הפרוגנוזה היתה טובה (70% להחלמה לפי סטטיסטיקה). לדעתה האחור של 4 חודשים באבחון היה קריטי מבחינת הפרוגנוזה. פרופ' רונד אמנם ציינה כי קשה להעריך מה בדיוק היה קורה לו אובחן הגידול 4 חודשים קודם, אך הועדה קיבלה את עמדתה וקבעה קשר של החמרה בשעור 100% לא היתה מחלוקת כי הגידול אינו קשור בתנאי השירות אעפ"י שמלכתחילה נטען כי יש קשר לחשיפה לחומרים – שמן ודלק.

870. ע"נ 96/*** א"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' בן חיים.

סרטן כבד – קרצינומה פפילרית ע"ש ואטר.

עפ"י העדויות אשר הובאו בפנינו, אנו פוסקים כי המערער היה חשוף, בקרבה יתירה ולמשך פרקי זמן ממושכים לשמנים, תוצרי דלק ולחומרי פליטה של שריפת מוצרי אסבסט. כמו כן אנו פוסקים, כי פרק הזמן שבין תחילת חשיפתו של המערער לחומרי הפליטה מארובת התנור ועד לסימן הראשון של מחלתו (צהבת שאובחנה במרס 1994) , נחשב כגבולי במובן ההבחנה שבין "שירות קצר" ובין "שירות ארוך" בהם דנה בין היתר הילכת רוט.

אנו פוסקים כי ריכוז החשיפה של המערער לפליטת תוצרי השריפה משך תקופה של כ-4 שנים, אשר נקבעה על ידינו כגבולית לענין חזקת הגרימה, וכן חשיפתו משך תקופה ממושכת יותר לתוצרי דלק ושמנים, כשהיא נבחנת על רקע הממצאים ומהסקנות שהובאו בחוו"ד של המומחה מטעמו, די בה כדי לקבוע כי המערער הביא ראיות לכאורה לביסוס הקשר הסיבתי (נטל ראיה טקטי) ומכאן יש לבחון אם עלה בידי המשיב להביא ראיות לסתור.

בעוד שפרופ' הורן (מטעם המערער) הביא בחוות הדעת שלו תימוכין רפואי רב היקף המצביע על הקשר שבין כמיקלים שונים ותוצרי שריפה מן הסוג אליהם נחשף המערער ובין תחלואת סרטן בכלל ותחלואה במחלה הספציפית בפרט, לא עלה בידי ד"ר ברעם (מומחה המשיב) להביא תימוכין רפואי נגד כלשהוא כדי לסתור את התיזה הרפואית בה דוגל פרופ' הורן.

לענין זה נדגיש כי המאמרים מס' 9,10,11,13,1,3,6,7 שפורטו בחוו"ד של פרופ' הורן (מיום 1.7.97) מצביעים על קיומו של קשר בין החשיפה לתוצרי דלק ממיסים אורגניים והידרוקרבוניים, וסרטן. המומחה אף תיאר את הפתוגנזה המתבטאת בקשר שבין חשיפה למחולל הסרטן (קרצינוגן) ובין המרכיב הגנטי לאמור: "הדעה הרווחת היום היא כי לאחר מגע מחולל הסרטן (בין אם כימי ביולוגי פיזיקלי או אחר) עם המארח, נוצר קשר מסויים בין הקרצינוגן ובין מולקלת ה–DNA של המרכיב הגנטי של תא המטרה. קשר זה אינו רבזיבילי והוא גורם לאחר מכן לשינוי מבנה מולקלת ה–DNA וכתוצאה מכך לשינוי במבנה התא המאכסן המשנה את אופיו המקורי והופך לתא סרטני.

ולמעלה מזה בהתייחס לגורמים הכימיים הוא מחווה: "בין הגורמים האטיולוגיים השונים לסרטן, קיימת הקרצינוגנזיס הכימית היכולה לגרום להופעת גידולים גם אם נוצר מגע במנות קטנות בין הכימיקל מחולל הסרטן לגוף החולה".

ד"ר ברעם קבע, "כי החומרים אליהם נחשף המערער אינם מוכרים כגורמי סיכון לסרטן צינור המרה – לא דווח על ריבוי מחלה זאת בקרב אנשים שעסקו בעבודות אלו". דא עקא, שקביעה נחרצת זו לא זכתה לתימוכין רפואי כלשהוא. נטעים, כי ד"ר ברעם פירט גורמי סיכון אחרים, כמו נוכחות מחלות כרונית של המעיים, אבנים בדרכי המרה וכו', אולם אין בהם כדי לשלול את גורמי הסיכון אלא להוסיף עליה.

למעלה מן הדרוש נוסיף, כי חוו"ד שהובאו מטעם מערער מציעה אפשרות יותר מסבירה באשר לקבלתה, והיא חורגת מתחום ההשערה גרידא באשר היא מסתמכת גם על הסתברות סטטיסטית בדוקה. (השווה: ע.א. 6274/92 רזי נ' קצין תגמולים פד"י מ"ח (3) 326 עמ' 337). העולה מן המקובץ הוא, כי לא עלה בידי המשיב להביא ראיות לסתור את הקשר הסיבתי אשר הוכח לכאורה כמפורט לעיל.

הוכח בפנינו כי המערער היה מעשן כבד, וזאת כעולה מן הרישום.למותר לציין כי לא נוכל להתעלם מממצא זה בדבר תרומת העישון על קביעת דרגת הנכות, ואנו פסוקים כי יש לזקוף לגורם זה החמרה בשיעור של .50%.

977. ע"נ 97/*** ד"ר כ"ח נ' קצין תגמולים

שאת הלןע והאף. המערער לא שרת שרות ממושך תוך כדי חשיפה לקרינת מכ"מ. לכאורה, על מנת להוכיח את תביעתו, היה על המערער להביא מידע על עובדים ששרתו שנים רבות ליד ובתוך מבנים בהם מתקני מכ"מ, להצביע כי מבחינה סטטיסטית ואפידימיולוגית קיימת ארעות גדולה של סרטניים בכלל ובמיוחד שאת לוע האף אצל עובדים שכאלה, לעומת האוכלוסיה הכללית. נתונים שכאלה לא הובאו בפנינו.

יאמר כבר עתה כי מבחינת הסבירות ועל פי הגיון פשוט, המערער לא היה עובד יחיד בסביבה זו ובתפקיד זה. רבים היו לפניו, יחד עמו ולאחריו ולא הובאה כל ראיה באשר לפגיעות שכאלו אצל אחרים.

אין אמנם להקיש לגבי מקרהו של המערער רק ממקרים אחרים, אך כאשר אין מצויות בפנינו ראיות אחרות, ראיות אפידימיולוגיות הן המעט שיכול היה המערער להציג על מנת לנסות לבסס את ערעורו.

המערער היה חשוף לקרינה מייננת ובלתי מייננת רק תקופות קצרות (כפי שמציין ד"ר ריכטר בעמ' 7 לחוות דעתו) ולמעשה עבד בפועל במתקני המכ"ם רק כ-6 חודשים בלבד.

יש לזכור כי עדותו של המערער הינה עדות יחיד. הגם שועדת הערעורים אינה כפופה לדיני הראיות והפרוצדורה, בהתחשב בעובדה כי מדובר בשירות שהיה לפני עשרות שנים, מן הראוי היה שהמערער יביא בפני הוועדה עדויות נוספות של מי ששרתו עמו, כל מנת לאשש את טענותיו לגבי תנאי שירותו וחשיפתו לקרינה מייננת ובלתי מייננת.

עדים נוספים לא הביא המערער בפני ועדת הערעורים ולכן גם סדק שכזה לא נפער.

האונקולוג ד"ר ברעם, מציין בחוות דעתו כי שאת לוע האף אינה נכללת ברשימת גידולים ששכיחותם רבה יותר בעקבות חשיפה לקרינה מייננת ולא ידוע על שום דיווח הקושר ריבוי גידולים סרטניים בעקבות קרינה שאיננה מייננת.

מחלתו של המערער נתגלתה עשרות שנים לאחר שיחרורו מהשירות הצבאי נטל ההוכחה בשאלת קיומו של קשר סיבתי בין פרוץ המחלה לבין השירות הצבאי, רובץ תמיד על המערער.

הערעור נדחה מחוסר הוכחה מדעית כאשר הועדה מציינת האפשרות לפעות לפי סע' 35 עם התפתחות הידע הרפואי. (ערעור למחוזי נדחה – ע"א 02/**** כ' נ' קצין תגמולים 977א, בר"ע לעליון נדחה – רע"א 06/**** י"כ נ' קצין תגמולים 977ב).

96. וע 209/99 מאור אבי נ' קצין תגמולים

סרטן קיבה מסוג Sigent ring cell הועדה דחתה הערעור. מדובר בחייל בסטי"ל ששרת חצי מ' ממכ"ם בקרת האש של הספינה. הודה קבעה כי לא הוכח קשר סיבתי רפואי וגם לא קיבלה שהנכה היה חשוף לקרינה מעל למותר בתקן.

27. וע 00/**** ח"י נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' רביד 22.5.06

סרטן שלפוחית השתן. המערער חלה ב–Transitional cell carcinoma של שלפוחית השתן –Bladder cancer. המערער עבד כשוטר מז"פ ונחשף לחומרים כימיים: אבקת אלומיניום, אדי סופרגלו, נינהדרין, אבקה מגנטית, אבקה שחורה spr וקריסטל ויולט. המערער היה מעשן כבד 15 סגריות ליום 18 שנים עד לגילוי מחלתו. הועדה סוקרת את חוות דעת המומחים ביחס לכל חומר וחומר הנ"ל ומידת הקרצינוגניות שלהם. הועדה מסכמת כי החומר היחיד קשור קשר סיבתי למחלה הינו אנילין השייך למשפחת החומרים האנילינים והוא מצוי בחומר קריסטל ויולט. הועדה קבעה כי הוכח שהמערער נחשף לחומר זה. עוד קבעה הועדה, בהסתמך על ספר הלימוד של האריסון, כי העישון הינו גורם סיכון ולכן חילקה את הסיבה להופעת המחלה מחצית על חשבון העישון והמחצית השנייה על חשבון האנילין. המערער הוכח בהחמרה בשעור מחצית.

3320. ב"ל (נצ') 09 – **** צ"א נ' המוסד לביטוח לאומי, ביה"ד האזורי לעבודה, 7.9.11. פורסם בנבו.

פס"ד של ביה"ד לעבודה. כבאי לקה בסרטן שלפוחית השתן. ביה"ד מינה מומחה אחד שקבע כי המחלה קשורה לעישון ולא לחשיפה לחומרים בעבודתו. לאחר שהסתבר כי המומחה חבר בועדות רפואיות של הביטוח הלאומי, מונה מומחה אחר, שקבע כי קיים קשר הן לעישון והן לחשיפה לחומרים מסרטנים (אמינים ארומטיים) הנפלטים בעת שריפה, ואליהם נחשף התובע בעבודתו ככבאי.

1779. בל 1821/98 עז' המנוח פחימה ז"ל נ' המל"ל

סרטן ריאות. עובד קמ"ג תבע המל"ל על נזקי קרינה מייננת אליהם היה חשוף. הוא זכה בתביעת נזיקין מול הקמ"ג לאחר שלאור ועדת דולב הכירה המדינה בקשר סיבתי. ביה"ד האזורי קבע, בהחלטה מנומקת, כי למרות העדר הזהות בין הצדדים, מאחר שקמ"ג היא הנוגע בדבר הרי ההכרה בקשר סיבתי הינה השתק פלוגתא גם מול המל"ל. ביה"ד מאזכר את ת"א (ת"א) 1070/92 איטח נ' הקמ"ג שם היה מדובר בעובד היה חשוף משך 20 שנים לקרינה ופיתח סרטן דם מסוג לוקמיה מיאלואידית כרונית – CML וביהמ"ש הכיר בקשר סיבתי שכן הוכיח כי סביר הקשר בין המחלה לתנאי העבודה. ביה"ד הכיר בתביעת העזבון.

2427. ע"נ 02/*** פלוני נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה (הרכב הש' גנון) 15.12.05.

גידול מוחי מסוג פינאתומיטומה . המערער שרת בחיל קשר וטען לחשיפה לקרינה בלתי מיננת. הסתמך על חוו"ד פרופ' ריכטר. הועדה קיבלה את עמדת ד"ר לרמן מטעם קצין תגמולים. ביקורת על פרופ' ריכטר שלא מבחין בין סוגי גידולים שונים וממליץ על קשר למרות העדר מדידות של רמות הקרינה. אין אסכולה התומכת בטענה שחשיפה לקרינה תגרום לגידול. מטילים ספק במומחיותו בנושא הנדון. ביקורת על רשויות צה"ל שאינן מבצעות מחקרים אפידמיולוגים בנושא הקרינה למרות המלצת מבקר המדינה. נראה שהמצב הקיים של העדר מחקר ומידע נוח לרשויות. הערר נדחה תוך קריאה לשלטונות צה"ל לפעול לעריכת הבדיקות.

2765. ו"ע 05/*** א"ש נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ראשל"צ, הרכב הש' יעקובוביץ 16.11.08.

גידול מוחי Germ cell tumour. נטען שנגרם עקב חשיפה לקרינה אלקטרומגנטית מטנטנות וממכשור אלקטרוני בבסיס המודיעין בו שרת המערער. הערעור נדחה. לא הונחה כל תשתית עובדתית באשר לרמות הקרינה. מטעם המשיב הובאה עדות על כך שמדובר באנטנות קולטות (בהבדל ממשדרות) שאינן פולטות קרינה, ובמכשור שאינו פולט קרינה מסוכנת.

3121. עמ"ח 94/** ר"מ נ' קצין התגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' בן חיים 23.8.06. פורסם בנבו.

סרטן קיבה. המנוח שרת כאלחוטן על ספינת טילים. נטען שהסרטן נגרם עקב חשיפה לקרינה אלקטרומגנטית בלתי מיינננת (אלמ"ג). הערעור נדחה. לא הוכח שרמת הקרינה היתה חורגת עד כדי גרימת סכנה. כן לא הוכח, במידת הוודאות המספקת, קשר סיבתי משפטי המתבסס על קשר רפואי אטיולוגי או אפידמיולוגי בין קרינת אלמ"ג והתפתחות מחלת המנוח.

 

3571.     ב"ל 25567-10-16 א"ש נ' הביטוח הלאומי, פס"ד של ביה"ד לעבודה בת"א, מיום 21.10.20. פורסם בנבו.

               BCC וחשיפה לשמש. התייחסות לנייר עמדה של הביטוח הלאומי בענין קשר סיבתי בין גידולים סרטניים של העור וחשיפה לשמש בעבודה.

התובע עבד כקצין בטחון משנת 2000 ועד לשנת 2017. התובע עבד משרה מלאה, לרוב החל משעות הבוקר, ושעות נוספות. עבודתו נחלקה לעבודת שטח, מחוץ למשרד, ולעבודה משרדית. מרבית מהזמן, כ- 70%, היה בעבודת השטח. בשטח שהה בחלק מהזמן בחצרים פתוחים ובחלק עבד בחצרים סגורים. כאשר שהה בחצרים הפתוחים, לא היה בהכרח חשוף לשמש בכל זמן השהייה.

התובע נדרש לנסיעות מרובות ברחבי הארץ.

באופן מצטבר ובממוצע, התובע שהה בחצרים פתוחים, במהלך כל שעות היום ועונות השנה, כשלוש וחצי שעות ביום (כ- 30% ממשך הזמן ששהה מחוץ למשרד), כן היה התובע בנסיעות ברכב כשעה ביום (כ- 10% ממשך הזמן מחוץ למשרד). התובע לא השתמש באמצעי הגנה, פרט למשקפי שמש.

מונה מטעם בית הדין המומחה פרופ' אריה אינגבר, לתשובת המומחה צורף נייר עמדה מפורט, שזו לשונו, בכל הנוגע לענייננו:

"גידולים סרטניים של העור – קווים לקביעת קשר סיבתי לחשיפה לשמש בעבודה רקע בלשכה הרפואית של הביטוח הלאומי הוקמה ועדה לקביעת הקריטריונים להכרה בקש"ס בין חשיפה לשמש בעבודה לבין גידולי עור סרטניים. לאחר דיון ממושך נקבעו הקווים המנחים המפורטים להלן: חברי הועדה: ד"ר מרק טרגין סגן הרופא הראשי של ביטוח לאומי, ד"ר יהודה ששון לשכה רפואית, ד"ר דקלה שגיא, הממונה על תחום רפואה תעסוקתית, הלשכה הרפואית ופרופ' אריה אינגבר יועץ ארצי למחלות עור ומין, הלשכה הרפואית. בישיבה המסכמת השתתף גם ד"ר ישי אוסטפלד, הרופא הראשי של הביטוח הלאומי. מסכם: פרופ' אריה אינגבר. מבוא הגידולים הסרטניים העיקריים של העור הם שלושה: השכיח ביותר הוא BASAL CELL CARCINOMA (BBC), השני בשכיחותו הוא (SCC) SQUAMOUS CELL CARCINOMA והשלישי הוא: MALIGNANT MELANOMA (MM). אלה הם גם שלושת הגידולים הסרטניים של העור שמוגשים בד"כ למל"ל לקבלת הכרה של קש"ס לעבודה. החולים הם בדרך כלל עובדים שעסקו במקצועות בהם היו חשופים לשמש. נגע נוסף הוא SOLAR KERATOSIS (SK) הנחשב לנגע טרום סרטני והוא גם יכול להיות קשור לחשיפה לשמש בעבודה. BASAL CELL CARCINOMA זהו הגידול הסרטני העורי השכיח ביותר. מקורו בשכבה הבזלית (BASAL LAYER) של האפידרמיס. מופיע בעיקר בעור חשוף לשמש. הוא שכיח יותר בקרב בהירי עור עיניים ושיער. BCC מופיע ב-90%-80% מהמקרים בראש: פנים, מצח, אף ובצוואר. הופעתו במיקומים אחרים נדירה יחסית. לגידול זה התנהגות ביולוגית טובה דהיינו לעיתים נדירות מאד הוא שולח גרורות. לעומת זאת הוא הרסני מקומית אם לא מטפלים בו הוא מתפשט מקומית לעומק ולרוחב ויכול להרוס רקמות, שרירים, סחוסים ואף עצמות. … SQUAMOUS CELL CARCINOMA הגידול העורי הסרטני השני בשכיחותו…. SOLAR KERATOSIS נחשב לנגע טרום סרטני, יכול לעבור ל-SCC…MALIGANAT MELANOMA הגידול הסרטני העורי הפחות שכיח אך המסוכן ביותר…קשר בין BCC, SCC ו-SK וחשיפה לשמשלענייננו BCC, SCC ו-SK דינם אחד. הקשר בין הופעת נגעים אלה וחשיפה מסיבית לשמש איננה נתונה במחלוקת ומקובלת על הכל והיא מנכסי צאן ברזל של רפואת עור. קיימת ספרות ענפה בנושא זה ובפני הועדה עמדו עשרות מחקרים החשובים ביותר בתחום. ברשימת הספרות בסוף נייר עמדה זה, מובאים המחקרים העיקריים שעמדו בפני הועדה. כאמור אין מחלוקת שהופעת נגעים אלה קשורה לחשיפה לשמש. הקשר בין חשיפה רצופה לשמש ו-SCC מובהק יותר מאשר הקשר ל-BCC, אבל אין חולק על כך שגם BCC וגם SK קשורים לחשיפה רצופה לשמש. קשר בין BCC, SCC ו-SK, רקע גנטי וכוויות שמש בילדות אין כל ספק שיש קשר בין הופעת הגידולים הסרטניים העוריים ורקע גנטי. אחרת לא ניתן להסביר מדוע רק מיעוט של אנשים הנחשפים לשמש מפתחים גידולים סרטניים של העור. הטענה הבסיסית היא שלמרות הרקע הגנטי, אם אנשים אלה לא היו נחשפים מסיבית לשמש לא היו מפתחים את הגידולים האלה. לגבי כוויות שמש בילדות, הקשר להופעת גידולים אלה בגיל מבוגר, יש להניח שקיים. כאשר ישנה חשיפה מסיבית לשמש בעבודה, יש לחשב את מידת התרומה של כוויות שמש בילדות וחשיפה לשמש בעבודה להופעת נגעים אלה. לסיכום, אם ישנה אנמנזה מתאימה של חשיפה מסיבית לשמש (ראה בהמשך ההגדרה לחשיפה מסיבית) והנגעים מופיעים בעור חשוף לשמש, מקובל לייחס את הופעת גידולים אלה לחשיפה לשמש. זו עמדה מקובלת שנים רבות אבל היא זכתה לתמיכה בשנים האחרונות בעקבות מחקרים חדשים על נזקים לעור מחשיפה לשמש. נציין רק מחקר אחד מוביל מאוניברסיטת סטנפורד שפורסם לאחרונה, שהוכיח ברמה גנטית ע"י בדיקת הגנום של גידולים סרטניים של העור, את הקש"ס בין חשיפה לשמש ו-SCC ותיאר את המנגנונים שגורמים לתא בריא לההפך לתא ממאיר בעור. מנגנון זה קיים גם ב-BCC ובמלנומה. נמצא גם שחשיפה לשמש גורמת להשראה של ONCOGENE יחודי לעור שגורם להתמרה סרטנית ל-BCC, SCC ומלנומה ואיננו קיים בגידולים סרטניים ויסצרלים. קשר בין MALIGNANT MELANOMA וחשיפה לשמש אין חולק על כך שחשיפה מסיבית לשמש מעלה את הסיכון למלנומה. מספר מחקרים בעבר הראו שהקשר בין חשיפה לשמש והופעת מלנומה היא בחשיפה לסירוגין וחשיפה רצופה לשמש איננה מעלה את הסיכון למלנומה אלא אף "מגינה" ומפחיתה את הסיכון הופעת מלנומה. בעשור האחרון פורסמו מספר מחקרים אשר מסקנתם הייתה שחשיפה לשמש ברציפות בעבודה מעלה את הסיכון להופעת מלנומה בעור חשוף לשמש בראש צוואר, אך לא בעור שאיננו חשוף לשמש. בדיקה מדוקדקת של המחקרים הרבים שפורסמו בנושא זה, מביאה למסקנה שאין הוכחה חד משמעית שחשיפה לשמש בעבודה מעלה את הסיכון לחלות במלנומה (זאת בעיקר עקב העדר מיטה – אנליזות התומכות בקשר הזה). למרות זאת החלט בוועדה להכיר בקש"ס בין חשיפה מסיבית לשמש בעבודה לבין הופעת מלנומה בעור חשוף לשמש, עקב הנימוקים הבאים: א. בארצות רבות מוכר קש"ס בין חשיפה לשמש בעבודה ומלנומה ביניהם: אוסטרליה, גרמניה, אנגליה, ארה"ב ויפן. ב. כל המומחים הדרמטולוגים והאונקולוגים העוסקים בתחום של מלנומה בארץ ובעולם, שהתייעצו איתם, מכירים בקש"ס בין חשיפה לשמש בעבודה והופעת מלנומה. ג.המחקרים החדשים המראים באופן ברור שכל חשיפה לשמש, בין לסירוגין ובין רציפה, גורמת לנזק ב-DNA התאי בעור, גורמים להיווצרות גנים המקדמים הופעת מלנומה (ONCOGENES) ומדכאים גנים מעכבים של מלנומה (SUPRESSOR GENES), בהכרח מובילים למסקנה שחשיפה רצופה לשמש בעבודה גורמת להופעת מלנומה. ד.ישנם מחקרים התומכים בקש"ס בין חשיפה לשמש בעבודה לבין הופעת מלנומה בעור חשוף לשמש. קשר בין MALIGNANT MELANOMA לרקע גנטי וכוויות בילדותמחקרים רבים מראים שיש קשר בין מלנומה לכוויות בילדות. עובדה זו איננה סותרת את העובדה שמלנומה יכולה להופיע גם אצל מי שלא נכווה בילדותו. במילים אחרות, אם אדם נכווה בילדותו יש לו סיכון יתר לפתח מלנומה, אבל חשיפה לשמש בעבודה בהחלט תורמת להופעת המלנומה. במקרים אלה, בדומה לכל מחלה, יש לבדוק האם התרומה של חשיפה לשמש בעבודה להופעת המלנומה, היא מעל 20%. מה ההגדרה של חשיפה מסיבית לשמש?מקובל שחשיפה לשמש נחשבת למסיבית במידה שיכולה לגרום להופעת BCC, MM, SK, אם היא הייתה לפחות חצי יום עבודה דהיינו 4 שעות ביום ולפחות במשך 10 שנים. האם החשיפה של 10 שנים צריכה להיות רצופה?התשובה היא: לא. צריכה להיות חשיפה מצטברת של 10 שנים גם אם יש מרווח ללא חשיפה בין החשיפות (ההסבר לכך הוא: חשיפה לשמש גורמת למוטציות ב-DAN התאי. חלק מהמוטציות הינן ממאירות. ההערכה היא שכל הזמן כאשר אנחנו נחשפים לשמש מופיעות מוטציות ממאירות ב-DNA התאי בעור כאשר במצב הטבעי ישנם אנזימים המתקנים את המוטציות. כאשר החשיפה היא מסיבית מנגנון התיקון קורס ומתרבות מוטציות ממאירות שבסופו של התהליך יגמרו ל"שבירת סף" ולהופעת הגידול הסרטני בעור. מתי קורית "שבירת הסף" הזו על עקומת החשיפות החוזרות לשמש? איננו יודעים. איננו יודעים גם כמה חשיפות חוזרות צריך כדי שהיא תקרה, האם היא מתרחשת בתחילת התהליך והולכת ומתעצמת, או שהיא קורית רק בסוף התהליך בחשיפות הולכות ומצטברות וכדומה לכן מקובל לקבל קש"ס בין חשיפה לשמש לפחות במשך 10 שנים גם אם היא לא הייתה רצופה. כמו כן מקובל לקבל שהופעת הגידול הסרטני בעור עונה על העיקרון של מיקרוטראומה. מה אם החשיפה לשמש הייתה רק 9.5 שנים? זו דוגמא מצוינת למקרה בו הפוסק צריך להפעיל שיקול דעת במקרים גבוליים. הרופא צריך לנהוג עפ"י הקווים המנחים, אבל בהחלט יש לו מקום לשיקול דעת במקרים גבוליים בלבד עפ"י הנתונים שלפניו אחרת אין לדבר סוף. ברירת המחדל היא לא להכיר ובמקרה חריג יש להסביר ולנמק למה הוכר. האם להכיר בקש"ס בין חשיפה מסיבית לשמש והופעת BCC, SCC, MM ו-SK שמופיעים בעור שאינו חשוף לשמש?התשובה היא: לא. יש להכיר בקש"ס רק אם הגידולים האלה מופיעים בעור חשוף לשמש. אם הםא מופיעים בעור חשוף לשמש שאיננו מובהק כמו: גב עליון, שוקיים אצל גברים כשישנה עדות שעבדו במכנסיים קצרים (כמו מצילים בים או בבריכה) או נשים שעבדו בשמש עם חצאיות קצרות וכדומה ההחלטה נתונה לשיקול דעתו של הפוסק עפ"י הנתונים שלפניו. לציין ש-SK מופיעה כמעט תמיד בעור חשוף לשמש. מה הדין במקרה שבו יש עדות ברורה לחשיפה מסיבית לשמש מחוץ לשעות העבודה? הגישה צריכה להיות שאם העובד עומד בקריטריונים של חשיפה לשמש בעבודה של 10 שנים לפחות ו-4 שעות ביום עבודה לפחות, יש להכיר בתביעתו ולכמת את זמן החשיפה לשמש מחוץ לשעות העבודה ולהתחשב בעובדה זו בעת קביעת אחוזי הנכות. חשוב להדגיש שכפי שאנו דורשים הוכחות לחשיפה לשמש בעבודה, כך גם מידת החשיפה לשמש מחוץ לשעות העבודה תילקח בחשבון, רק כאשר ישנה עדות ברורה של חשיפה זו מחוץ לשעות העבודה. האם יש להכיר בגידולים סרטניים שהופיעו שנים לאחר החשיפה לשמש בעבודה? בעקבות ההבנה החדשה של המנגנונים הקשורים לנזקים הנגרמים עקב חשיפה לשמש והופעת הגידולים הסרטניים בעור בעקבות חשיפה זו, ברור שיש להכיר גם בגידולים שהופיעו שנים ואף שנים רבות לאחר החשיפה המסיבית לשמש בתנאי שהם הופיעו בעור חשוף לשמש. עבודות אפידמיולוגיות מראות שגידולים הסרטניים בעור, לעיתים קרובות, מופיעים שנים ואף עשרות שנים לאחר החשיפה לשמש. מה הדין של גידולים סרטניים של העור שהופיעו בעור חשוף לשמש לאחר שגידולים דומים הופיעו קודם לכן בעור שאיננו חשוף לשמש, בעובד שעומד בקריטריונים הנדרשים? אין בעובדה זו כדי לפגוע בהכרה בגידולים שמופיעים בעור חשוף לשמש ואין להכיר בגידולים שהופיעו בעור שאיננו חשוף לשמש. אין גם להכיר בגידולים שהופיעו בעור שאיננו חשוף לשמש, לאחר ההכרה בגידולים שהופיעו בעור חשוף לשמש. חשיפה לקרינה מייננת והופעת סרטני עור חשיפה לקרינה מייננת מגבירה את הסיכוי להופעת גידולים סרטניים בעור. הקש"ס תלוי במידת הקרינה המייננת שהעובד היה חשוף אליה. מאחר שהתובעים עובדים בד"כ בעבודה מסווגת, במקרה של תביעה זו, מומלץ להעביר את התביעה ללשכה הרפואית להחלטה ע"י רופא עם סווג בטחוני מתאים. גידולים סרטניים בעור של חולים מושתלים…הערה: הקווים המנחים מבוססים כולם על מחקרים (המובאים בסוף מסמך זה) ועל דעת חוקרים מובילים בתחום זה שהתייעצנו איתם".  

אף שהמסמך אינו מחייב, העקרונות המופיעים בו תואמים באופן כללי את העובדות נשוא ענייננו.

הלכה היא, כי המומחה הרפואי הממונה על ידי בית הדין הוא המנחה את בית הדין בקביעות בשאלות שברפואה, ובית הדין לא יסטה מחוות דעתו אלא בנסיבות יוצאות דופן. בעב"ל (ארצי) 64257-12-14 יניב יהוד- המל"ל (8.8.16), נפסק כי:"הכלל הוא כי "בתי הדין נוהגים ליתן משקל רב לחוות דעת המוגשות על ידי מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין, שכן אובייקטיביות המומחה מטעם בית הדין רבה יותר. חוות דעתו הרפואית של המומחה היא בבחינת ראיה ויש להתייחס אליה ככזאת. מטבע הדברים, מייחס בית הדין לחוות הדעת משקל מיוחד, הגם שאין הוא כבול בה. ברור, כי בשאלות רפואיות, יסמוך בית הדין את ידיו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן, לעשות כן" (ראו: עב"ל 388/05 אליעזר וידר – המל"ל, מיום 28.2.2006; עב"ל 310/07 בשארה באסם – המל"ל, מיום 4.2.2008). עוד נקבע כי "לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה" (עב"ל 1035/04 דינה ביקל נ' המל"ל, ניתן ביום 6.6.2005)". וראו גם: עב"ל (ארצי) 43408-02-11 אהרונוף – המל"ל, 30.4.12; עב"ל (ארצי) 46434-06-11 עארף – המל"ל, 25.4.12.

אין חולק, כי חלק מן הנגעים הופיעו במקומות שאינם חשופים לשמש. עם זאת, המומחה הסביר בהתייחס למקום הופעת הליקויים, כי: "85% מנגעי BCC מופיעים בראש צוואר בעור חשוף לשמש. רק מיעוט הנגעים מופיעים בעור שאיננו חשוף לשמש. זו עדות מובהקת לכך שיש קשר ישיר בין חשיפה לשמש והופעת סרטני עור".

המומחה התייחס למחלת הודג'קין ממנה סבל התובע בילדותו, והסביר: "…בחומר הרפואי מצוין שהוא עבר הקרנות רנטגן בילדותו לאזור הצוואר כולל גם לאזור הקדמי של האפרכסות, ששם הופיעו הגידולים הסרטניים מסוג BCC. גם רופאים שבדקו אותו במשך השנים סברו כך וציינו זאת בתיק הרפואי. זה מחזק את עמדתי שלא ניתן ליחס את הופעת הגידולים רק לקרינת השמש. מאידך לא ניתן ליחס את הופעת הגידולים רק להקרנת הרנטגן וזו משתי סיבות עיקריות:1. איננו יודעים לכמת מה מידת ההשפעה של השמש להופעת הגידולים ומה מידת השפעת הקרנות הרנטגן ולכן יש ליחס מידה שווה של גרימה לשני הגורמים. 2. עפ"י המידע החדש שהועבר אלי, הקרנות הרנטגן היו ממוקמים לאזורים בהם הייתה הגדלה של קשרי לימפה: צוואר כולל אזור אפרכסות קדמי והמפשעות. למר ש. גידולים סרטניים מעבר למיקומים שהוקרנו: בקרקפת קדמית ואחורית (סיכום ביקור ביוני 2015) בגב ובשכם (סיכומי ביקור ב-27.1.2011 ו-19.6.2015). לסיכום, אני עומד מאחורי חוות דעתי שיש לייחס את הופעת הגידולים הסרטניים בעורו של מר ש., 50% להקרנת הרנטגן בילדותו ו-50% לחשיפה לשמש בעבודה לאורך שנים רבות". משמע, המומחה מייחס לחשיפה לשמש תרומה זהה לזו המיוחסת להקרנות בילדותו של התובע.

ביה"ד קיבל את התביעה וקבע קשר בין תנאי העבודה של התובע למחלתו BCC.

3669.     עמ"ח 55568-09-16 ל.מ נ' קצין תגמולים. ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' צ'יזיק. פס"ד מיום 11.1.24. פורסם בבו.

סרטן ריכטר וחשיפה לבנזן.

המנוח נפטר מזן אלים מאוד של מחלת הסרטן "RICHTER SYNDROM המשיב דחה את תביעתה של המערערת בהסתמך על המלצתו של המומחה מטעמו בתחום הרפואה הפנימית וההמטולוגיה, פרופ' מאיר להב, אשר ציין במסגרת חוות דעתו כי המנוח נפטר מסוג מחלה אגרסיבי במיוחד, אשר מתפרץ מסיבה אקראית וללא כל קשר לחשיפה סביבתית או לכל סיבה חיצונית אחרת.

מטעם המערערת צורפו לתיק חוו"ד מומחה תעסוקה, דר' מונל רורליך, וכן גם חוו"ד של מומחה בתחום הרפואה הפנימית ובתחום ההמטולוגיה, דר' שי יגנה.

דר' רורליך ציין כי המנוח נחשף במהלך תקופת שירותו הארוכה במשטרת ישראל לאדי דלק מסוג בנזן (BENZENE) בעיקר במהלך שלבי מילוי הדלק ובעת מדידת מפלסי הדלק אל תוך מיכלי המילוי. דר' רורליך הביא בחוות דעתו שורה של מחקרים רפואיים אשר פורסמו באנגליה ובארה"ב מהם עלה שעובדי ה"שטח" של תעשיית הדלק נחשפים באופן שגרתי לאדי דלק מסוג בנזן, וכי ממחקרים אשר התבצעו במדינות שמזג האוויר בהן קר בהרבה, ניתן להסיק שרמת החשיפה הנשימתית לאדי דלק גבוהה בהרבה במדינות חמות כמו מדינת ישראל. דר' רורליך הבהיר כי המחלה שבה אובחן המנוח (CLL – לוקמיה לימפוציטית כרונית) נחשבת לתת סוג של מחלות שאינן בסיווג "הודג'קין", וכי לרוב מדובר במחלה אשר מאובחנת בקרב אנשים בגילאי 70 ומעלה, כך שהאבחון עלול להימשך שנים רבות. לטענתו, במקרה זה התבצעה טרנספורמציה/התמרה של מחלת ה-CLL לסוג מחלה אגרסיבי יותר ושונה (ריכטר), שבו לוקים כ-3% ועד 5% מהחולים במחלת ה-CLL מקרב 15% מהחולים במחלת ה – CLL שהינה תת סוג של NHL, אשר ניתן לאבחון אך ורק באמצעות ביופסיה, וכי זמן ההישרדות המוערך של הלוקים בסינדרום מסוג "ריכטר" נע בין 5 ועד 8 חודשים מרגע התפרצותו של הסינדרום. דר' רורליך ציין כי הארגון הבינלאומי לחקר הסרטן (IARC) סיווג את הכימיקל בנזן כמסרטן וכי בשנים 2009 ו-2017 נקבע באופן עקרוני שקיימות עדויות לקיומו של קשר סיבתי בין חשיפה תעסוקתית לבנזן לבין תחלואה ב-CLL ו ב-NHL וכי הספרות הרפואית מכירה בכך שחשיפה לחומרי הדברה, לקוטלי עשבים, לחומרים ממיסים לגז ראדון עלולה לגרום לעלייה בסיכון ל-CLL.

פרופ' להב התייחס בחוות דעתו למאמר בשם "CHEMICAL EXPOSURES AND RISK "OF CHRONIC LYMPHOCYTIC LEUKEMIA, אשר התפרסם בתאריך 24.10.2007 במסגרת כתב העת "bjh review ", שממנו עולה כי אין מספיק נתונים לבסס קשר סיבתי בין חשיפה לחומר מסוג "בנזן" לבין התפתחות של סרטן מסוג CLL.

דר' יגנה ציין בחוות דעתו כי מחלתו של המנוח לא אובחנה בזמן, מאידך לא היה במעקב אצל המטולוג ולא קיבל שום טיפול. המנוח הופנה לבית חולים פורייה לאחר שמצבו התדרדר והחלו סיבוכים של המחלה : פקקת ורידית עמוקה ותסמונת ריכטר כתוצאה מאי אבחון וטיפול בזמן. בהגיע המנוח לבית החולים המחלה הייתה כבר מפושטת עם סיבוכים של פקקת ורידית ברגל שמאל עקב לחץ של בלוטות לימפה מוגדלות והתמרה של המחלה ללימפומה ממאירה ע"ש ריכטר. אי אבחון המחלה בזמן ואי טיפול ומעקב של רופא המטולוג הביאו לכך שמצבו של המנוח התדרדר ולמותו. אבחנה וטיפול בזמן היו מצילים את המנוח".

מציין פרופ' להב כי מדובר במחלה חשוכת מרפא אשר מהלכה אינו משתנה למעט אם מאובחנים סימפטומים של ירידה במשקל, הזעה לילית, אנמיה, ירידה במספר הטרומבוציטים או בהגדלה מסיבית של הטחול. שום התערבות רפואית לא הייתה משנה את המהלך הטבעי והופעת הלימפומה האגרסיבית במסגרת RICHTER TRANFORMATION.

לגבי נטל ההוכחה – במסגרת תיקון מספר 37 משנת 2016, דהיינו, בתביעות המתייחסות לחיילים בשירות סדיר בלבד ושהוגשו החל מיום 27.4.2017 ואילך, נקבעה במסגרת סעיף 2ב' לחוק, אשר כותרתו "מוות בשירות בחזקת מוות עקב השירות", חזקה הניתנת לסתירה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין תנאי השירות לבין מותו של החייל, דהיינו, במקרי חבלה או לחילופין כתוצאה ממחלה או מהחמרת מחלה אשר אירעו במהלך תקופת שירותו והכל אם הוכח היפוכו של דבר. טרם התיקון מיום 29.12.2016 קבע סעיף 2ב' לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה כי כלל אנשי כוחות הביטחון, לרבות חיילים בשירות סדיר וקבע, אשר מתו כתוצאה מחבלה, ממחלה או מהחמרת מחלה שאירעו במהלך תקופת השירות הוחזקו כמי שמתו עקב השירות זולת אם הוכח היפוכו של דבר. לפיכך, כל אימת שקצין התגמולים מגיע למסקנה כי מותו של החייל/איש כוחות הביטחון לא נגרם עקב השירות או אז מוטל עליו הנטל להוכיח היפוכו של דבר. ודוק, אין שוני משמעותי בין שני נוסחיו של סעיף 2ב לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה בכל הנוגע למשרתי השירות הסדיר ולכן בנסיבות העניין יש לבחון האם עלה בידי קצין התגמולים לעמוד בנטל אשר מוטל עליו מכוח סעיף זה ולפיו לא מתקיים קשר סיבתי בין שירותו הצבאי של המנוח לבין האירוע שהביא לפטירתו ("היפוכו של דבר"), דהיינו, כי מותו של המנוח לא נגרם עקב השירות. משמעות החזקה הינה כי מקום שבו הוכח על ידי משפחת המנוח כי מחלה/חבלה/החמרת מחלה גרמה למותו של חייל או אז עובר הנטל לקצין התגמולים לשלול את האפשרות כי המוות נגרם בשל תנאי השירות. עמידה בנטל זה אינה קלה מאחר ועל ק"ת להוכיח עובדה שלילית, בין היתר, באמצעות הוכחה כי הגורם לחבלה או למחלה שהביא למות החייל הינו חיצוני לשירות, או לחילופין, באמצעות הבאת ראיות ולפיהן אין בתנאי השירות כל גורם בעל פוטנציאל לגרום את החבלה או המחלה שהביאו למוות, וכי אף לא גורם מגורמי השירות לא יכלו לגרום למחלה. ככל שלא עלה בידי ק"ת להוכיח בראיות פוזיטיביות את הגורם למוות, ולא עמד גם בנטל לשלול קיומו של גורם סיכון פוטנציאלי בתנאי השירות, או אז תעמוד החזקה על מכונה וייקבע כי מותו של הנספה נגרם עקב השירות. מאחר שק"ת נדרש להוכיח עובדה שלילית נקבע בפסיקה שניתן להקל עמו במידת מה, ולכן, די בכך כי ק"ת ישכנע במאזן ההסתברויות את האפשרויות השונות, כלומר שאין סיכון פוטנציאלי בתנאי השירות או כי הגורם למחלה הנו חיצוני לשירות. עוד נקבע, כי הוכחת קיומו של גורם חיצוני למוות יכולה להיעשות בדרך של הוכחת גורמי סיכון מיוחדים בתנאים שלהם נחשף הנספה מחוץ לשירות וזאת גם אם אין ראיה פוזיטיבית שגורמים אלו הם אשר הביאו למותו.

במקרים שבהם חייל לוקה במחלה אשר מתפרצת במהלך שירותו הצבאי הרי שדי להראות כי מבחינה עובדתית ישנו קשר סיבתי בין השירות הצבאי לבין הופעת המחלה, ואין מקום לדרוש שיתקיים יסוד אובייקטיבי נוסף אשר קשור למיוחדות של השירות הצבאי או למהות האירוע אשר הוביל לפגימה, בכדי לגבש קשר סיבתי ביניהם (ראה : רע"א 2652/19 פלוני נ' מדינת ישראל – ק"ת מיום 11.1.2021).

בפסיקות בתי המשפט, בתי הדין לעבודה וועדות הערר הוכרו פעמים רבות עובדי תעשיית הדלק ורכב הן בסקטור האזרחי והן בסקטור הצבאי אשר נחשפו במסגרת תפקידם לבנזן ובעקבות כך לקו במחלת לימפומה כאשר בפסיקת ביה"ד הארצי אף נקבע כי יש להכיר בחשיפה של עובדי תעשיית הרכב והדלק לאדי דלק ולבנזן בהתאם לתורת המיקרוטראומה (ראה: ב"ל (חיפה) 3988/02 ז'ן פוליטי חיים נ' המל"ל מיום 22.6.2009; עב"ל (ארצי) (ראה: עמ"ח (באר-שבע) 46411-04-18 פלונית נ' ק"ת מיום 21.3.21 ; עב"ל (ארצי) 10490-10-16 מיכאל מועדים לשמחה נ' המל"ל מיום 19.10.2017 + ב"ל (אזורי ת"א) 22173-12-12 מיכאל מועדים לשמחה נ' המל"ל מיום 26.11.2019).

בנוסף לכך, המשיב לא הציג תרשומות של יומני העבודה של המנוח, וכן גם את סוגי החומרים שאליהם נחשף במהלך תקופת שירותו, והאם השתמש בציוד הגנה מתאים בעת ביצוע הבקרות בתחנות הדלק המשטרתיות, ובעיקר במהלך התקופה שבה לא הותקנו מערכות מישוב אדים בתוך התחנות. יתירה מכך, העד מטעם המשיב לא ידע להשיב במהלך עדותו מה הייתה עוצמת החשיפה של המנוח לאדי דלק במסגרת תפקידו, בכמה תחנות דלק נחשף בפועל לאדי דלק טרם שהותקן בהן ציוד מישוב, ובנוסף לכך גם לא ידע להשיב מדוע לא בוצעו בדיקות ניטור בתחנות הדלק וכן גם מעקבים רפואיים תקופתיים אחר שוטרים אשר נדרשו לעבוד באותה עת בתחנות דלק.

על פי פסיקת בית המשפט העליון ההכרה במקרי מוות מסרטן כתוצאה מחשיפה לחומרים כימיים מתבססת על סמך ממצאים עובדתיים אשר מטבע הדברים משתנים בין אדם אחד למשנהו (ראה : רע"א 7910/08 עזבון המנוח יניב רחמים ז"ל נ' ק"ת מיום 14.5.2009) וכך גם ההכרה במקרים שבהם מוגשת תובענה מכח חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (ראה : רע"א 8618/09 תומר גבאי נ' קצין התגמולים מיום 13.7.2010 ; ע"ו (מחוזי תל-אביב) 45931-06-19 פלונית נ' ק"ת מיום 9.11.2020).

קביעת הקש"ס המשפטי צריכה להיעשות מתוך גישה מקלה בשל ההכרה בתרומתם של המשרתים בכוחות הביטחון לחברה הישראלית (ראה: עו"ד רינת גולד-גזית, זכויות נכי צה"ל, 2019, עמודים 255-256 ; רע"א 4278/21 פלוני נ' ק"ת משרד הביטחון אגף השיקום מיום 8.7.2021).

לכך גם מתווספים העקרונות אשר הותוו על ידי בית המשפט העליון בהלכת דנ"א 5707/04 מדינת ישראל נ' יצחק קרישוב מיום 5.1.2005, שבמסגרתו נדונה סוגיית קיומו קש"ס בין סרטן הלימפה לבין חשיפה לאזבסט של עובד במוסך רכב, בהתבסס על הערכה שיפוטית של מכלול הראיות הנסיבתיות המובאות בפני בית המשפט אף בהעדרן של הוכחות מבוססות בעולם הרפואה והמדע, ותוך התחשבות בהתחשב בחוות דעתם של המומחים אשר העידו בפני בית המשפט (ראה גם : ע"א 7144/14 נתן מכנס נ' מעון רוחמה ואח' מיום 3.9.2015 והאסמתכתאות דשם).

אשר על כן, אנו מוצאים לנכון לקבוע כי מתקיים ברמה של מתקבל מאוד על הדעת קש"ס משפטי (עובדתי-רפואי) בין מות המנוח לבין תנאי שירותו במשטרת ישראל וחשיפתו הממושכת לאדי בנזן, מכאן, די בטעם זה כדי לקבל את הערעור.

בנוסף נקבע גם כי היה כשל במעקב אחרי מצבו של המנוח ובכך שלא הובא לידיעתו קיומו של טיפול המאט את התקדמות המחלה.