הערה: המספר המופיע מימין לפרטי פסה"ד, מציין את מספרו השוטף במאגר פסקי הדין, במשרד עו"ד צדקוני – סיון ואינו חלק מפסה"ד.
73. ע"א 99/**** ל"י נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת)
על אף קיומו של מעשה בי"ד מנהלי, סעיף 37 מאפשר לנכה לבקש זימון לועדה רפואית גם ללא החמרה במצבו אלא כשהוא חושב ששעור הנכות שנקבע לו אינו הולם. בסאנקציה של חיוב המערער בהוצאות ועדה רפואית כזאת יש להשתמש לעיתים נדירות ביותר. פועלו של עקרון מעשה בי"ד מנהלי הינו כי העלתה הועדה את שעור הנכות החיוב בתגמול מתייחס לועדה הרפואית האחרונה בלבד, דהיינו אין תחולה למועד המתייחס לועדה הרפואית הקודמת.
107. רע"א 03/**** א"ר נ' קצין תגמולים, ביהמ"ש העליון
קצין תגמולים זימן את הנכה לבדיקה חוזרת לפי סעיף 37. הנכה טען כי קצין תגמולים נמנע מלערער על קביעה קודמת של ועדה רפואית. במקום זה זימן בדיקה חוזרת. הנכה טען כי לא היה מקום לזימון כזה אם לא חל שינוי במצבו. ביהמ"ש ציין כי לשון החוק מלמדת לכאורה אחרת. סעיף 37 (א) לחוק מתיר לקצין התגמולים להורות אחת לשנה על בדיקת הנכה שנית, אם לא הורתה ועדה רפואית אחרת. אם היה לקצין התגמולים יסוד להניח כי חל שינוי בדרגת נכותו של נכה, הוא רשאי להורות על בדיקתו מחדש גם בטרם חלפה שנה ובכל עת לאחר שחלפה חצי שנה מיום הבדיקה האחרונה. עם זאת כל הנ"ל נאמר כאוביטר. ביהמ"ש קובע כי לא ראה צורך להכריע בכל אלה בתיק זה כי לא ראה מקום למתן רשות ערעור.
3200. רע"א 7454/10 ש"ב' קצין תגמולים, ביהמ"ש העליון, 17.10.12. פורסם בנבו.
נכה הוכר לאורך שנים בנכות בשעור 50% בגין קטיעת מחצית מכף רגלו. במסגרת טיפול בבקשה להחלפת רכב רפואי סבר קצין התגמולים כי דרגת הנכות אינה מתאימה למצבו (בתקנות קבועה לפגימה זו נכות של 30% בלבד) ולכן הורה למבקש להתייצב בפני ועדה רפואית חוזרת לפי סעיף 37 (א) לחוק. המבקש ערער על ההחלטה בטענה שלא חל כל שינוי במצבו הרפואי ולכן לא היה מקום לזמנו לבדיקה החוזרת. ביהמ"ש דחה את עמדת הנכה.
ביהמ"ש קבע כי עמדת קצין התגמולים – לפיה סמכותו להורות על בדיקה חוזרת אחת לשנה הינה בלתי מסויגת – עולה בקנה אחד עם לשונו הברורה של סעיף 37(א) לחוק ומשתלבת היטב במנגנון שנקבע בסעיף 37. סעיף 37(א) כולל שני מסלולים: הרישא מקנה לקצין התגמולים סמכות לערוך בדיקה תקופתית אחת לשנה (בהיעדר הוראה אחרת של הוועדה הרפואית) ואינה כוללת סייגים או תנאים; והסיפא מקנה לקצין התגמולים סמכות לערוך בדיקה חוזרת מקום בו סבור קצין התגמולים כי חל שינוי בדרגת הנכות של הנכה וקובעת כי ניתן לזמנו לבדיקה חוזרת, בכפוף לסייג שחלפה חצי שנה ממועד הבדיקה האחרונה. הנה כי כן, בניגוד לטענת המבקש, הסמכות הקבועה ברישא לסעיף 37(א) אינה מוגבלת רק למצב בו סבור קצין התגמולים כי חל שינוי בדרגת נכותו של הנכה. למעשה נועדה היא לאפשר בחינה מחודשת מעת לעת של דרגת הנכות שנקבעה לפלוני והתאמתה למצבו הרפואי הקונקרטי, כאשר הרציונל הינו כי דרגת הנכות אינה גורם קשיח אלא מושג דינמי העשוי להשתנות עם הזמן.
שאלה נוספת – האם רשאי היה קצין התגמולים לשנות את דרגת הנכות שעה שאין חולק שלא חל כל שינוי במצב המבקש. ביהמ"ש הגיע למסקנה כי יסודה של קביעת הנכות בעבר היה בטעות ולא במבחן רפואי או השקפה רפואית שהשתנו עם השנים. לפיכך, הלכת דוקטורי אינה רלבנטית. ביהמ"ש מאשר את החלטת הועדה הרפואית המתקנת את הטעות. הנצחת הטעות אינה משרתת שיקולי צדק והגינות ולמול אינטרס ההסתמכות של המבקש יש לראות את האינטרס הציבורי הרחב.
ביהמ"ש התייחס בהקשר זה לסמכות קצין התגמולים לפי סעיף 35, הדן בראיה חדשה – את סעיף 35 יש לקרוא על רקע יתר סעיפי החוק ועל רקע תכליתו. לצורך הדיון הנוכחי יש לקרוא את סעיף 35 יחד עם סעיף 37 ולפרשם באופן שיצור "הרמוניה חקיקתית", ולא באופן שייצור התנגשות וסתירה ביניהם. אכן, לפני המשיב לא הונחו "ראיות חדשות" בדמות חוו"ד רפואית או מחקר רפואי חדשים. אולם מעת שנקבעה בסעיף 37(א) הסמכות הבלתי מסויגת של קצין התגמולים לזמן אחת לשנה את הנכה לבדיקה חוזרת, וכאשר בבדיקה זו התגלתה טעות מסוג אי התאמה בין דרגת הנכות וסעיף הנכות לבין המצב הרפואי, ניתן לראות בממצאי הבדיקה החוזרת "ראיות חדשות" כמשמעותה של תיבה זו בסעיף 35 לחוק.
במקרה דנן התיקון נעשה מעתה והלאה. הנכה לא נדרש להחזיר הפרשי התגמולים ששולמו בטעות. איזון ראוי.
3223. ע"נ 11 – 10 – ***** ר"כ נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ירושלים, הרכב הש' צור. 12.7.12. פורסם בנבו.
ערעור על החלטת קצין התגמולים לזמן את המערער לבדיקה חוזרת, לפי סעיף 37 (א) לחוק הנכים, בנימוק שיש יסוד להניח שחל שינוי במצבו הרפואי. קצין התגמולים הסתמך על הערות ועדה רפואית עליונה שבדקה את המערער. המערער סרב להתייצב ועדה רפואית מחוזית הפחיתה לו את הנכות שלא בנוכחותו. בינתיים הוגש ערעור על החלטת הועדה הרפואית העליונה, שעל יסוד הערותיה החליט קצין התגמולים על הבדיקה החוזרת, והיא בוטלה. המערער טען כי החלטת קצין התגמולים על הזימון החוזר לפי סעיף 37 ניתנה בחוסר סמכות וכי יש לבטלה ולהחזיר לו זכויותיו רטרואקטיבית. ביהמ"ש התייחס לנושא הזימון לבדיקה חוזרת לפי סעיף 37 וציין כי לצורך הזימון צריך שיהיו בידי קצין התגמולים לפחות ראיות לכאורה לכך שחל שינוי בדרגת הנכות. הערות הועדה הרפואית העליונה אכן מבססות יסוד סביר להנחה שחל שינוי, אולם משביטל ביהמ"ש המחוזי את החלטת הועדה העליונה התבטלה גם התשתית לזימון המערער לבדיקה החוזרת. עם זאת ביהמ"ש לא התערב שכן קבע שהנושא אינו בסמכותו. מכתב קצין התגמולים המודיע על הכוונה לזמן לבדיקה חוזרת הינו בגדר "הודעה" ואינו החלטה עליה ניתן לערער. על המערער היה לפעול בדרך של הגשת ערעור על החלטת הועדה הרפואית שהתקיימה ללא נוכחותו או להגיש עתירה מנהלית.
834. ע"נ 99/*** פ"ש נ' קצין תגמולים, הרכב בן חיים
סעיף 37 מקנה לנכה זכות בלתי מסויגת לבקש בדיקה חוזרת ע"י ועדה רפואית. תקנות אינן יכולות לסייג זכות זו הקבועה בחוק. עם זאת רשאי קצין התגמולים, המשמש "קצין קישור לועדה" לבקש מהנכה פרטים הדרושים לשם הרכבת הועדה המתאימה.
1607. וע' 02/**** כ"א נ' קצין תגמולים
זהו ערעור על החלטת קצין תגמולים מיום 12.12.01 ולפיה: "מאחר ולא מילאת החובה המוטלת עליך לפי סעיף 37 ג' לחוק הנכים, החלטתי בתוקף סמכותי לפי סעיף 37 ד' להורות על הפחתת תשלומי התגמולים בגין דרגת הנכות במלואם ….. וזאת עד למילוי חובתך".
בעקבות אותה הועדה, בה לא נבדק המערער פיזית, הודיע ד"ר גלזיבסקי, הממונה על הועדות הרפואיות, כי הנכה סירב להבדק ולכן אין החלטה של הועדה הרפואית האחרונה. בעקבות כך, ביום 26.9.00 הודיע קצין תגמולים למערער, כי הואיל ולא היה שיתוף פעולה עם הועדה, הוחלט להפחית את תגמוליו של המערער במלואם החל מיום 1.11.00.
לאחר שהבאנו בפירוט רב את השתלשלות העניינים בפני הועדות הרפואית עולה בברור כי המערער עשה כל שביכולתו, על מנת למנוע בדיקה פיזית ע"י הועדה הרפואית, למרות והביעה את דעתה כי זו הבדיקה הנדרשת לה.
הועדה רואה בהתנהגותו של המערער התחמקות מהתייצבות לבדיקה פיזית, כפי שדרשה ממנו הועדה הרפואית, ובכך יש למלא אחר האמור 37 ד לחוק הנכים.
מן הסעיפים עולה בבירור, כי הנכה חייב להתייצב ולהבדק כל בדיקה הנדרשת, לדעת הועדה הרפואית, לשם קביעת דרגות נכותו מחדש. במסגרת הביטוי "כל בדיקה" בוודאי, ואך מובן מאליו הוא, שנכללת בדיקה פיזית – קלינית, פשוטה ואלמנטרית, כפי שנדרש המערער לעבור ע"י הועדה שוב ושוב במהלך כל הדיונים, שהתקיימו בפניה, החל מן הראשונה ]31.1.00[. מיותר לציין, שמדובר בבדיקה שאינה פולשנית, אינה מסוכנת ואינה כואבת. ומכאן, שאין מנוס מן המסקנה, כי המערער מבקש למנוע בכל מחיר בדיקה פיזית ע"י הועדה.
הועדה התרשמה כי המערער מנהל הליכי סרק ארוכים ומייגע את המערכת כולה בטענות, אשר כל מטרתן למנוע את בדיקתו והוצאת האמת לאור. התייצבות גרידא בפני ועדה רפואית, כאשר המערער לא מילא אחר דרישותיה להיבדק – אין בהם כדי לעמוד בדרישותיו של חוק הנכים בדבר שיתוף פעולה מלא של הנכה עם הועדה הרפואית.
מכל האמור לעיל עולה, כי הועדה אינה מוצאת לנכון להתערב בהחלטת קצין תגמולים להפחית את תגמוליו של המערער במלואם. הועדה אינה מוצאת סיבה לפיה הפחתה שכזו אינה יכולה להגיע בנסיבות מסוימות להפחתה מלאה ולא רק להפחתה חלקית של התגמולים. הועדה בחנה את האמור בסעיף 35]ב[ הקובע "עיכוב תשלום", לעומת הביטוי "הפחתת תגמולים" ואינה מוצאת, כי הדבר מונע בנסיבות מסוימות מן המשיב להפחית את התגמולים במלואם. נראה כי סעיף 37[ד] אכן מקנה לקצין תגמולים יתר גמישות בדבר גובה התגמולים, אשר ניתן שלא לשלם למערער, אשר אינו משתף פעולה לעומת סעיף 35 ב, אשר קובע כי עיכוב תשלום תגמולים. הועדה אינה מוצאת כל סיבה משפטית ועל פי רוח הדברים , שלא לבצע הפחתה מלאה של התגמולים למי שאינו משתף פעולה עם בדיקה סבירה ורגילה של ועדה רפואית וניתן בהחלט לראות בכך פרשנות נכונה לסעיף זה.
3484. ע"נ 18- 05- ***** ש נ' הקצין תגמולים, ועדת ערעורים ראשל"צ, הרכב הש' פפקין. 3.3.19. לא פורסם.
המערער מוכר בנכות, בשעור 80%, בגין מחלת בכטרב בצורה קשה עם קשיון מפרקים. לקצין התגמולים נודע כי המערער נפגע בתאונת דרכים קשה וכתוצאה ממנה נותר פראפלג מגובה D5 ומטה. המוסד לביטוח לאומי קבע למערער נכות בשעור 100% בגין פגיעה זו. לנוכח מידע זה החליט קצין התגמולים להשתמש בסמכותו לפי סעיף 37 ולזמן את המערער לבדיקה רפואית לבחון האם נכותו נותרה בעינה והאם הנכות "נבלעת" בנכות שנקבעה במל"ל, במלואה או בחלקה.
המערער ערער על ההחלטה לזמנו לבדיקה כאמור וביקש לבטלה. הערעור נדחה.
התערבות עוד בשלבי הבירור, בהחלטות מנהליות הנסמכות על הוראות חוק מפורשות שמורה למקרים חריגים ביותר בהם הונחה תשתית ברורה לקיומה של עילה המחייבת התערבות מידית בשיקול הדעת המנהלי כאשר הפעולה השלטונית לוקה בחוסר סבירות קיצונית. לא זו בלבד שאין מדובר בשיקול דעת החורג ממתחם סמכותו של קצין התגמולים ואין מדובר בחוסר סבירות קיצוני או במקרה חריג אלא שלטעמנו יש בעבודה כי המערער היה מעורב בתאונת דרכים קשה בגינה נותר פראפלג מגובה D5 ומטה כדי לאפשר למשיב לבדוק את נכותו של המערער הגם שהוא מוכר בגין מחלת בכטרב (וזאת גם בהינתן טענות המערער שאין קשר כזה או אחר בין אותן פגימות, וגם בהנחה כפי שטענת המערער כי מדובר בנכויות שונות כשמחלת הבכטרב עיינה בעיקר פגיעה בעמוד השדרה). ודוק, מדובר בזימון לבדיקה ואין בעצם הבדיקה כדי ללמד שנכותו של המערער תשתנה או תישאר על כנה, אך סמכות לבדוק האם יש מקום לשנותה נתונה אף נתונה. {לא נדונה הטענה כי יש לנכה זכות לשלמות הגוף וכי הסעיף אינו חל על בליעה של נכות}.
3534. בל (תא) 26639-03-17 ג' נ' המוסד לביטוח לאומי, ביה"ד האזורי לעבודה, פס"ד מיום 12.4.20, פורסם בנבו.
הליך בענין נפגע איבה, רלבנטי לחוק הנכים. התובע נפגע פעולות איבה שנקבעה לו נכות צמיתה. המוסד לביטוח לאומי לא ערער על קביעה זו. במסגרת טיפול בבקשתו לחידוש תו נכה הועבר התיק לעיון ד"ר צביה בר און רופאה מוסמכת של המל"ל שכתבה כי הנכות הנוירולוגית שנקבעה לצמיתות עשויה היתה להשתפר באופן ספונטני עם הזמן, כדרכן של פגיעות נוירולוגיות. לאור מכתבה ביקש פקיד התביעות לזמן את התובע לבדיקה חוזרת. התובע התנגד.
סעיף 4 לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל, מחיל את סעיף 37 לחוק הנכים על התובע שהוא נפגע פעולות איבה. כמו כן בהתאם לסעיף 4 (א) לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, נקבע כי קצין התגמולים יבוא במקום פקיד תביעות. הדיון כאן בסמכות פקיד התביעות רלבנטי לענין סמכות קצין התגמולים.
התובע טען כי פקיד התביעות יכול לזמנו לבדיקה חוזרת רק אם נכותו לא נקבעה כצמיתה, או אם יש יסוד להניח שחל שינוי במצבו. לטענתו, שני התנאים לא מתקיימים כאן. האמור במכתבה של ד"ר בר און הינו בגדר השערה היפותטית ואינו יכול להוות בסיס לזימון לבדיקה חוזרת.
כן טען התובע כי לטענת התובע כי יש לראות בקביעת הנכות כצמיתה, כ"הוראה אחרת" של הועדה הרפואית המסייגת את רישא של סעיף 37 א'.
הנתבע טען כי המלצת הרופא המוסמך מספיקה כדי שלפקיד התביעות יהיה יסוד להניח שחל שיפור. בנוסף נטען כי גם לפי הרישא של סעיף 37 יש סמכות לזמן לבדיקה חוזרת תוך שנה, ללא כל תנאי או הגבלה, גם במקרה של נכות צמיתה.
בית המשפט דחה את טענת התובע כי נוכח העובדה כי נקבעה לו נכות צמיתה, הרי שיש לראות בכך, כהוראה אחרת של הועדה הרפואית המסייגת את רישא של סעיף 37 א'.
ביה"ד קבע כי הסמכות הקבועה ברישא לסעיף 37(א) אינה מוגבלת רק למצב בו סבור קצין התגמולים כי חל שינוי בדרגת נכותו של הנכה. ביה"ד הפנה לפסה"ד בענין בנית, רע"א 7454/10 שם גם היה מדובר במערער שהיתה לו נכות צמיתה ונקבע כי בסמכותו של קצין התגמולים לערוך בדיקה חוזרת אחת לשנה וכי סמכות זו עולה בקנה אחד עם סעיף 37 לחוק הנכים הקובע מנגנון ברור לעריכת בדיקות תקופתיות חוזרות לנכים במטרה לבצע התאמות של דרגת הנכות שנקבעה לנכה בעבר למצבו בהווה.
לפיכך " בהתאם לרישא של סעיף 37 לחוק הנכים הרי שלפקיד התביעה יש סמכות לזמן את התובע לבדיקה חוזרה אחת לשנה וזאת ללא כל סייג".
בנוסף קבע ביה"ד כי הוכח במקרה דנן כי לפקיד התביעות , נוכח המלצת רופא המוסמך, ד"ר בראון היה יסוד להניח כי אכן יכול להיות שינוי בדרגת הנכות של התובע ועמדה זו הובאה הרבה לפני פניית התובע לחידוש תו הנכה כעולה מחקירתה הראשית של ד"ר בראון, שלא נסתרה. נוכח האמור שוכנע בית המשפט כי בנסיבות העניין, הייתה הצדקה לזימונו של התובע לבדיקה מחדש בהתאם לסעיף 37 לחוק הנכים וכי מדובר בהחלטה שאין להורות על ביטולה. משכך, התביעה נדחתה.
הערה: המספר המופיע מימין לפרטי פסה"ד, מציין את מספרו השוטף במאגר פסקי הדין, במשרד עו"ד צדקוני – סיון ואינו חלק מפסה"ד.
