סמכות מקומית בערעור לועדת הערעורים
סמכות מקומית בערעור לועדת הערעורים
- ע"נ. 93/** ש"א נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' גרמן. פס"ד מיום 11.3.93. לא פורסם.
המערער מתגורר באשקלון (מחוז באר שבע). בהודעה על דחייית התביעה הופנה להגיש הערעור בבאר שבע. הגיש את הערעור בתל אביב. המשיב ביקש להעביר התיק לבאר שבע. המערער טען כי לפי תקנה 4 (א) (1) לתקנות בתי דין מנהליים מקום השיפוט הו משרדה הרשום של הרשות המנהלית שנתנה את ההחלטה. משרדו הרשום של אגף השיקום היה אז בתל אביב ולכן הסמכות נתונה לועדת ערעורים בתל אביב. כן נטען שמבחינת מאזן הנוחות יש לקיים הדיון בתל אביב ולא בבאר שבע. הטענות נדחו ובקשת המשיב התקבלה.
"אמנם בהתאם לתקנה 4א1 לתקנות בתי הדין המנהליים ,יש סמכות שיפוט לוועדה באזור השיפוט של משרדה של הרשות המנהלית שנתנה את ההחלטה נשוא הערר. במקרה דנן כל ההחלטות של המשיב בנושא חוק הנכים ניתנות כאמור בכותרת ההחלטה בתל אביב. כך שכל הערעורים בנושא נכים ובנושא משפחות חללים, ידון בוועדה זו שבפנינו. על כן , בין השאר, קבעו התקנות את סעיף 4ב לתקנות לפיו אנו רשאים להעביר את הדיון בערעור למקום שאנו סבורים שמאזן הנוחיות מצדיק
זאת. ב"כ המשיב הודיעתנו שמבחינתה מאזן הנוחיות נוטה להעביר את הדיון בערעור לבאר שבע. הוסף לכך את העובדה שמקום מגוריה של המערערת הוא באשקלון, ולפיכך מאזן הנוחיות מצדיק שהערעור ישמע בבאר שבע, על אף שב"כ המערערת יושב בתל אביב. גם בהחלטת המשיב הופנתה המערערת לבית משפט השלום בבאר שבע. לא בכדי קבעו התקנות כאלטרנטיבה את מקום מגוריו של העורר.
- ע"נ 21 – 12 – ***** פלוני נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' מזרחי. פס"ד מיום 22.9.22. פורסם בנבו.
המערער הגיש תביעה בה צויין מען בירושלים, ובהחלטת התביעה הופנה להגשת ערעור לועדת הערעורים בירושלים. הגיש ערעור לועדת ערעורים בתל אביב. המשיב טען להעדר סמכות מקומית. המערער טען לזיקה למחוז תל אביב מכל לימודים בת"א (שהסתבר שמתקיימים פעם בשבוע). כן טען שמתגורר אצל הוריו – בישוב שנקבע כי נכלל במחוז מרכז. טענת המשיב התקבלה והתיק הועבר לועדת ערעורים במחוז מרכז.
"לאחר עיון בטענות הצדדים, הוועדה סבורה כי הדין הוא עם המשיב.
תקנה 3 (א) לתקנות בתי דין מינהליים (סדרי דין), תשנ"ב-1992 מורה כדלקמן:
"(א) ערר יוגש במען שצוין לצורך זה בהחלטה נושא הערר; לא
צוין מען, יוגש הערר –
(1) אם הוא בענין מקרקעין או בענין מיסוי מקרקעין – לבית הדין
אשר באזור שיפוטו מצויים המקרקעין;
(2) אם הוא בענין אחר – במשרדה של הרשות המינהלית שנתנה את ההחלטה נושא הערר או לבית הדין שבאזור שיפוטו מצוי מקום מגוריו של העורר או מקום עסקו ביום הגשת הערר".
תקנה 4 (א) מורה על הגשת הערר לבית הדין שבאזור שיפוטו מצוי משרדה של הרשות המנהלית נשוא הערר, או במקום מגוריו או עסקו של העורר ביום הגשת הערר.
כאמור לעיל, בהחלטת המשיב מיום 1/11/2021 צוין כי את הערעור יש להגיש ליו"ר ועדת הערעורים לפי חוק הנכים בבית משפט השלום בירושלים, וזאת נוכח העובדה כי כתובתו של המערער באותה העת לפי רישומי המשיב הייתה בירושלים.
אלא שכידוע הערעור דנן לא הוגש במען שצוין בהחלטה, ואף לא בבית הדין שבאזור שיפוטו מצוי מקום מגוריו של המערער- הלא הוא ביה"ד במחוז מרכז. המערער למעשה בחר להגיש את הערעור במחוז ת"א, והזיקה למחוז ת"א, כפי שהתחוור לימים, היא לימודיו בטכניון בת"א במסגרת תכנית ניהול פרויקטים בבנייה אשר מתקיימת אחת לשבוע.
לא נעלמה מעיני הוועדה הפסיקה המורה כי יש לפרש את חוק הנכים ואת תקנות בתי דין מנהליים לטובת העורר, אלא שבנסיבות העניין המערער לא הצביע על סיבות שבגינן הגיש את הערעור למחוז ת"א, מלבד הטענה כי הוא לומד שם אחת לשבוע. ודוק, התקנות מצביעות על מקום מגוריו או עסקו של העורר ולא מקום לימודיו של העורר.
לחילופין ניתן להגיש בביה"ד שבאזור שיפוטו מצוי משרדה של הרשות המנהלית נשוא הערר. בהחלטת המשיב צוין מען הרשות בעיר פ"ת, שאף היא משויכת למחוז מרכז. יצוין כי על אף שלימודי המערער הסתיימו לפני כחודש ונראה כי הזיקה לא מתקיימת עוד, לשון התקנה מורה כי יש לבחון את הזיקה לפי יום הגשת הערר ולכן לא נייחס חשיבות לסיום לימודיו במסגרת החלטה זו.
אימוץ גישת המערער באופן גורף וללא כל סייגים עלולה להוביל למעמסה מכבידה מאוד על מחוזות מסוימים בהשוואה לאחרים, שכן בפועל לא ידרשו עוד המערערים להגיש ערעוריהם בהתאם לאפשרויות המנויות בתקנות, אלא לפי נטיית ליבם ו/או העדפתם האישית.
הוועדה ערה לכך כי לעתים המשיב נוהג להפנות נכים להגיש ערעורים במחוז שאינו קשור בהכרח למחוז בו מצויה כתובת מגוריהם, וככלל אין זה מן הראוי כי המשיב יעלה טענה להעדר סמכות מקומית בהיותו שחקן חוזר ומשעה שלא פעם בחר שלא לעמוד על טענה להעדר סמכות מקומית הגם שהנכה גר במחוז אחר וכד'.
כמו כן, ברבות השנים (והתיקים) נגלה לא אחת כי המשיב אינו עקבי. ברצותו- מעלה את הטענה וכשאין הדבר משרת אותו- זונח אותה (עו (ת"א) 50670-02-16 פינקלשטיין נ' קצין התגמולים; עו(ת"א) 18556-10-17 ג.ס נ' קצין התגמולים).
חרף האמור, הוועדה אינה סבורה כי ראוי לתקן עוול אחד בעוול אחר ואף התנהלות המערער בהליך דנן אינה חפה מביקורת, ולראיה השתלשלות העניינים שנסקרה דלעיל המדברת בעד עצמה. משעה שלא הצביע על סיבה בגינה יש לסטות מן האמור בתקנות ובהתחשב בהיבטים כלל מערכתיים, הוועדה שוכנעה לקבל את עמדת המשיב.
יובהר כי הוועדה שוכנעה כי אין בהחלטה זו כדי לקפח את המערער בשום מובן. אדרבא, הגשת הערעור בביה"ד במחוז מרכז עשויה להקל על המערער עשרות מונים בהתחשב במקום מגוריו, ובהתחשב בעובדה כי הלמידה בת"א היא אחת לשבוע ולא מעבר לכך, והלא זו מטרת התקנות וחוק הנכים בכלל".
