סמכות ועדה רפואית לקבוע את שעור ההחמרה

115. ע"נ (חי') 241/87 אמדו נ' קצין תגמולים פסקים תשמ"ט א' 397.

נראה לי, שהמחוקק הראשי – בחוק, ומחוקק המשנה – בתקנות, קבעו גם דרך אלטרנטיבית (אף שהדברים לא נאמרו במפורש כך, באותם פסה"ד שהובאו לעיל), למקרה שההסדר הראשוני ישתבש, היינו שהמשיב, קצין התגמולים, לא קבע בעצמו את מידת ההחמרה, או שועדת ערעור לא קבעה את מידת ההחמרה ולא החזירה את העניין למשיב לקביעת אותה מידה של החמרה, משהגיע העניין אליה בדרגת ערעור (או שביהמ"ש המחוזי בערעור שלפניו לא נקט בדרך זו). במקרה כזה, מעביר המשיב את הענין לועדה הרפואית, אשר מזמינה את הנכה לקביעת דרגת נכותו, לרבות קביעת החמרת הנכות עפ"י התקנות. או אז על הועדה הרפואית לקבוע את הנכות האמורה, כפי שנקבע על ידי באותם פסקי דין, במשך תקופה ארוכה, ונראה היה שהמשיב אכן הסכים עם פסיקה זו.

126. ע"א חי' 26/89 בן סוסן נ' קצין תגמולים פסקים תש"נ (א) 377.

בשני התיקים שהדיון בהם אוחד נקבעה למערערים דרגת נכות של 30% אך הועדה הרפואית הרפואית ניכתה מחצית מנכותו זו לאור העובדה שמדובר בהחמרה. לטענת המערערים קביעת הועדה הרפואית הרפואית אינה תואמת את הוראות הדין והפסיקה וכי הם זכאים לקבל את מלוא דרגת הנכות שנקבעה להם מבלי שינוכה ממנה דבר. הדיון נסב על שאלת הדרך לקביעת נכות ע"י הועדה הרפואית הרפואית וביסוסה המשפטי. בית המשפט קיבל את הערעור ופסק: 1. א. בעקבות ע"נ 241/87 הועדות הרפואיות אינן מוסמכות לקבוע את מידת ההחמרה, והסמכות בנידון מסורה לקצין התגמולים בלבד שקביעתו עומדת למבחן לפני ועדת הערעור ובית משפט מחוזי. ב. אם התגלגלו הדברים כך שקצין התגמולים לא קבע מראש את מידת ההחמרה וכן לא הערכאות שמעליו, נתונה הסמכות לועדות הרפואיות.

229 ע"נ 89/*** א"ג נ' קצין תגמולים

הד לקביעת ביהמ"ש המחוזי כי לועדה אין סמכות לקבוע שעור החמרה.

1941 ע"א 39/79כרמי יאיר נ' קצין תגמולים, לג (2) 421.

קביעת שעור ההחמרה – בסמכות ועדה רפואית. הערעור בהתאם לועדה רפואית עליונה. פרשנות – ניתן ללמוד גזירה שווה מחוק נכי רדיפת הנאצים, הוא כשאין הוראה מפורשת בחוק. (ר' שינוי בפס"ד חריטן).

2047 ע"נ 921/*** ש' נ קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' גרמן.

קצין תגמולים הכיר בחבלה כנגרמה עקב השרות והמערער נבדק ע"י ועדה רפואית שקבעה כי מחצית מדרגת נכותו היא ע"ח השרות. ועדה רפואית פעלה בסמכות. אין בכך שינוי של טיב הקשר הסיבתי (שנשאר גרימה) אלא קבעה שמחצית מנכותו אינה קשורה כלל לארוע התאונה שהוכר ע"י קצין תגמולים.

2813. ע"א 08/**** א"פ נ' קצין תגמולים, מחוזי ירושלים, ש' זילברטל, 30.6.08.

הנכה מוכר בפגימה של הפרעה בנשימה דרך האף בשעור של מחצית. מלכתחילה הוכר קשר חלקי כי ההפרעה יוחסה לפגיעה באף בתאונה בשירות, ולבעית פוליפים שלא קשורה לשרות. נכותו היתה 1%, מזה חצי ע"ח השירות. פנה בבקשה להחמרת מצב. אין מחלוקת שנכותו כיום 20%. הועדה קבעה 1% בלבד בנימוק שהחסימה המלאה כיום נובעת ממחלת הפוליפים שאינה קשורה לשירות. ביהמ"ש קיבל את הערעור. הועדה אינה נדרשת לבחינת שעור ההכרה מחדש. הועדה רשאית אך לקבוע את שעור הנכות (במובחן משעור ההכרה בה), כפי שהוא עשוי להשתנות מעת לעת. משמעות החלטת הועדה היתה שינוי חלקיות ההכרה והיחס בין הפגיעה בתאונה למחלת הפוליפים, מיחס של חצי חצי ליחס של אחוז אחד מול תשעה עשר. כידוע שעור ההחמרה, או שעור הנכות המיוחס לשרות, נותר קבוע גם אם משתנה מצבו הרפואי הכולל של הנכה. כשההפרעה בנשימה, בכללותה, הוחמרה, תיקבע הנכות עפ"י הדרגה המתאימה למצב הכולל, ומתוכה יגזר שעור הנכות שהוכר כנובע מהשירות הצבאי (כאן: מחצית). [הערה – לא נערך כל דיון בתקנה 8 והתקנה כלל לא אוזכרה].

2858. ע"ר 10 – **** ע"ע נ' קצין תגמולים, מחוזי ירושלים, ש' זילברטל 4.5.10.

נכותו של המערער בעמו"ש מתני הוכרה בהחמרה מחצית. נקבעו 10% נכות מהם 5% ע"ח השירות. כשהנכות הכוללת הועלתה ל 20% טען שצריך להשאר 5% לא ע"ח השרות והיתרה (15%) ע"ח השירות, בדומה לחשבון "עובר ושב" הנהוג בביטוח הלאומי. הטענה נדחתה. לא נוהגים כפי שבביטוח הלאומי (מפנה לפס"ד חריטן). קביעת שעור ההחמרה מסורה לקצין תגמולים ולא לוועדה. כאן היה פס"ד בהסכמה על הכרה במחצית . המשמעות היא שאם לאחר מכן הנכות הכוללת בגין הפגימה שהוכרה תעלה, יעלו גם שעור הנכות המיוחס לשירות ושעור הנכות המיוחס למצב קודם, אך החלוקה היחסית בינהם תיוותר כפי שנקבעה בהסכמה ע"י ועדת הערעור.

תקנה 8 שהמערער הפנה אליה אינה רלבנטית שכן היא מתייחסת למצבים בהם לא ניתן להבחין באופן מתקבל על הדעת בין ה"שלב המוסב" ל"שלב הבלתי מוסב". במקרה דנן, כפי שעולה מהחלטת ועדת הערעור ומהסכמת הצדדים ניתן גם ניתן להבחין בין השניים ולכל אחד נקבע שעור נפרד מתוך סך כל הנכות.