חייל צה"ל, שנפגע בקרב, זכאי להיות מוכר כנכה צה"ל. אבל, במדינת ישראל, שבה "כל הארץ חזית, כל העם צבא", נפגעים, למרבה הצער, גם אנשים שאינם חיילים, כתוצאה מפעילות עוינת הנובעת מהסכסוך הישראלי – ערבי.
מי שאינו חייל, ונפגע כתוצאה מפעולת איבה, יטופל במסגרת המוסד לביטוח לאומי, ויהיה זכאי להכרה כנפגע פעולות איבה, בהתאם לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה. הכרה כזו עשויה להקנות זכויות שונות, בהתאם לחומרת הפגיעה ולאחוזי הנכות. אם חלילה הסתיימה הפגיעה במות הנפגע, תוכר משפחתו כמשפחה שכולה לפי החוק.
לא רק מי שנפגע ישירות מפעילות צבאית כנגד ישראל, או מפיגוע טרור, יוכר כנפגע פעולות איבה. ההגדרה ל"נפגע פעולות איבה", רחבה למדי וכוללת גם מי שנפגע בשוגג במהלך ארוע איבה, (למשל, כאשר כתוצאה מירי על מחבל נפגע אדם שעמד בסמוך לו), ואפילו מי שנפגע בשוגג, כאשר כלל לא התרחש ארוע איבה, אך בנסיבות בהן היה חשש סביר, שארוע כזה מתרחש.
נפגע פעולות איבה יכול להיות אזרח ישראל, תושב ישראל או מי שאינו אזרח ואינו תושב אך נכנס לישראל כדין. (למשל, עובד זר שנפגע מפצצת מרגמה בעת שעבד בשדות סמוך לרצועת עזה או תייר שנפגע בפיגוע).
הפגיעה לא חייבת להתרחש בגבולות מדינת ישראל, והחוק מאפשר להכיר גם במי שנפגע בחו"ל, כנפגע פעולות איבה, אם נפגע בפעולה של ארגון עויין כנגד ישראל, שבוצעה בחו"ל. (למשל, ההתקפה כנגד תיירים ישראלים בקניה).
בכל הנוגע לזכויותיהם של נפגעי פעולות איבה, אנו נתקלים לא פעם בבעיות הנובעות מההסדר המיוחד שנקבע לגבי נפגעי פעולות איבה:
מצד אחד, כל הטיפול בנפגעי פעולות איבה, נעשה במסגרת המוסד לביטוח לאומי. (למעט עצם מתן האישור העקרוני מטעם משרד הביטחון שאכן מדובר בארוע איבה). הגשת התביעה הינה למוסד לביטוח לאומי, הועדות הרפואיות מתקיימות במוסד לביטוח לאומי, וכל הסדרת הזכויות השונות נעשית במוסד לביטוח לאומי.
מצד שני, זכויות נפגעי איבה נקבעות, ברוב התחומים, לפי זכויות נכי צה"ל, כפי שהן מוסדרות בחוק הנכים, בתקנות ובנהלים הפנימיים של משרד הביטחון. אפילו קביעת הנכות, שמתבצעת בועדות רפואיות, במוסד לביטוח לאומי, נעשית לפי תקנות הנכים, היחודיות לנכי צה"ל, ולא לפי תקנות הביטוח הלאומי.
וכך, בכדי להבין ולהתמצא בכל זכויותיהם של נפגעי פעולות איבה, צריך להכיר היטב הן את המערכת של המוסד לביטוח לאומי, והן את החוקים, התקנות והנהלים בנושא זכויות נכי צה"ל. התוצאה היא, שלעיתים, נפגעי איבה לא מודעים למלוא זכויותיהם, לא נחשפים למידע מתאים, ולא מקבלים את מלוא המגיע להם בהתאם למצבם.
