נכות נפשית הנובעת מנכות גופנית – תקנה 34

3506. ע"ש 03 – *** נ"ע נ' קצין התגמולים, מחוזי חיפה, ש' יעקבישווילי, 12.1.04. פורסם ב"נבו". 

המערערת לקתה בלימפדמה שמאוד מכערת את הרגל. הועדה קבעה לה 5% בשל תגובה נפשית חורגת "קצת מהרגיל". המחלוקת הינה ביחס לאופן החישוב האם יש לקבוע שעור נכות כולל או רק ביחס לחלק החורג מהרגיל.

"עפ"י תקנה 4 לתקנות הנכים, כאשר נגרמה פגימה גופנית, אחוז הנכות הקבוע לצד הפגימה הגופנית במבחנים, כולל גם את "התגובה הנפשית הנובעת ממנה; אולם הועדה הרפואית רשאית לקבוע דרגת נכות נוספת עבור התגובה הנפשית, כמפורט בסעיף 34 לתוספת (היינו המבחנים, י.י.ש.), אם מצאה כי התגובה הנפשית חורגת בעוצמתה מזו ההולמת את אותה פגימה". 

הועדה מדרג ראשון סברה שהתגובה הנפשית אצל המערערת היא תגובה הולמת לפגימה הגופנית, ולא העניקה למערערת אחוזי נכות בגין התגובה הנפשית. הור"ע סברה כאמור שהתגובה הנפשית "חורגת במקצת מהרגיל", ולכן העניקה 5%. 

מחלוקת נפלה בין באי כח הצדדים בשאלה שהצגתי בפניהם, היינו: כאשר התגובה הנפשית לפגימה גופנית חורגת מהרגיל, האם ראוי להעניק לנכה את מלוא האחוזים עבור המצב הנפשי שהוא נתון בו, או שמא רק את האחוזים עבור התגובה החורגת מהרגיל, היינו תוך "ניכוי" האחוזים המתאימים לתגובה הרגילה, "ההולמת", כלשון תקנה 4. ב"כ המערערת טוען: משחלה חריגה מהרגיל, ראוי להעניק את מלוא האחוזים התואמים את המצב הנפשי המצוי לפנינו, וב"כ המשיב טוענת לא כי, יש להעניק אחוזי נכות רק על החלק החורג מהתגובה הנפשית הרגילה, ההולמת. 

במחלוקת העקרונית הנ"ל שבין באי כח הצדדים נראית לי עמדת המערערת מעמדת המשיב".  התגובה החריגה יוצרת מצב חדש שונה במהותו ולא רק ברמתו ממצב של תגובה נפשית שגרתית. 

3505. רע"א 05 – ****  פלוני  נ' קצין התגמולים. ביהמ"ש העליון 7.11.05. פורסם בנבו. 

מוזכר פסק דין של הש' יעקבישווילי בע"ש  787/03 נ"ע נ' ק"ת  [3506] בו פורשו תקנה 4 וסעיף 34 לתקנות. בפס"ד זה נקבע כי משיש מצב של תגובה נפשית החורגת בעוצמתה מהצפוי לנכות הפיזית יש לקבוע את מלוא שעור הנכות הנפשית  בשל אותו מצב נפשי "חדש" ולא רק את החלק החורג מהתגובה הצפוייה. ביהמ"ש המחוזי קבע כי החלטת הועדה הרפואית העליונה כי הנכות הנפשית נובעת מתגובה פוסטראומטית לאירוע ותגובת הסתגלות לפיטורין מעבודה הינה סבירה. הבר"ע הנוכחית מתבססת על פס"ד זה והבקשה נדחתה מהטעם שאין בתיק נסיבות המצדיקות משפטית "גלגול שלישי". אגב אורחא העיר ביהמ"ש העליון כי יש מקום להרהר בפירוש שניתן בפסק דין נעמה עובד וכי הפירוש צריך להיות לפי פשט – שעור הנכות צריך להקבע לפי התוספת ללא המצב הבסיסי, וזאת כדי למנוע מצב של כפל נכות. אולם אין הדבר נצרך להכרעה בתיק זה.

3579. ע"ו 36564-11-20 נ"ש נ' קצין התגמולים, מחוזי ת"א, ש' וולצקי. פס"ד מיום 3.2.21. לא פורסם.

סעיף 34 – נכות נפשית בתגובה לנכות גופנית. הועדה קבעה שלמערער נכות נפשית גם ממקור שאינו קשור לנכות. נקבע: "בהינתן שלמערער נכות נפשית חריגה לנכות גופנית, על הוועדה היה לבחון מה סך כל הנכות הנפשית שלו וממנה להוציא את הדלתא של אותה חריגות לנכות הגופנית, שכוללת בתוכה גם נכות נפשית מסויימת. ברי, כשמתקין התקנות ציין שבכל נכות פיזית כלול גם מרכיב נפשי, לא ראה באותה נכות  נפשית משמעותית אלא תגובה סבירה ונורמלית לפגיעה גופנית. נדמה שלא ניתן לומר ששימוש בטיפול תרופתי קבוע יכול להכנס לגדר אותה נכות

3581. ע"א 06/**** א"ח נ' קצין התגמולים ביהמ"ש המחוזי ת"א, ש' דותן. פורסם בנבו.

המערער הוכר בגין חבלה אקוסטית עם טנטון וירידה עצבית בשמיעה בתדירויות הדיבור. שנים אח"כ טען המערער כי בנוסף על הפגיעות המוכרות, נגרמה לו נכות נפשית מוסבת החורגת מגדרה של התגובה הנפשית הנובעת מהפגיעה בשמיעתו. ועדה רפואית אשר בדקה את המערער בתאריך 09.09.04 דחתה את הטענה כי יש מקום לקבוע נכות נפשית מוסבת ונפרדת מהנכות השמיעתית. גם ועדה רפואית עליונה, בפניה הובא הערעור על החלטה זו, לא הכירה בטענות המערער.

תקנה 4 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) תש"ל-1969 קובעת כ       דלקמן:

"דרגת הנכות הקבועה לצד כל פגימה גופנית כוללת גם את התגובה הנפשית הנובעת ממנה; אולם הועדה הרפואית רשאית לקבוע דרגת נכות נוספת עבור התגובה הנפשית, כמפורט בסעיף 34 לתוספת, אם מצאה כי התגובה הנפשית חורגת בעוצמתה מזו ההולמת את אותה פגימה".

פרט 34 למבחנים לקביעת דרגת נכות חוזר על הוראתה הכללית של תקנה 4 ומפרט את דרגות הנכות הנפשית החריגה, בהתאם למידת התגובה והשפעתה על התפקוד היומיומי של הנכה.

יודגש כי שיעור הנכות הקבוע בגין הפגימות השונות כולל גם תגובה נפשית הנובעת מהפגימה. קביעת דרגה נפשית נפרדת יוחדה לאותם מקרים בהם התגובה הנפשית הינה חריגה ומשפיעה על תפקודו של הנכה מעבר להשפעה התפקודית הנגרמת בשל הנכות הגופנית. משהגיעה הועדה הרפואית למסקנה לפיה תגובותיו של המערער אינן חורגות מעבר למוגדר בתקנה 4, אין להתערב בשיקול דעתה בסוגיה זו.

הערעור נדחה.