הערה: המספר המופיע מימין לפרטי פסה"ד, מציין את מספרו השוטף במאגר פסקי הדין, במשרד עו"ד צדקוני – סיון ואינו חלק מפסה"ד.
1872. ע"נ 89/*** ש"ע נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' גרמן
קרוהן.
1876. ע"א 70/*** מ' נ' קצין תגמולים, פד"י כה' (.358 )1
קרוהן.
1893. ע"נ 89/** ו"נ נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' גרמן.
קרוהן.
13. ע"א 89/*** כ"ו נ' קצין תגמולים מחוזי תל אביב.
קרוהן. מקרה בו המליץ ד"ר גילון על החמרה והפרשנות שנתן לכך ביהמ"ש.
1892. ע"נ 91/*** פ"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' גרמן.
קרוהן. אין אסכולה התומכת בטענה שמתח נפשי גורם לקרוהן; פרופ' רטן / ד"ר גילון.
1955. ע"נ 88/** א' נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' ינון.
קרוהן. מתח לא מוכר ברפואה כגורם למחלה.
25. ע"נ 395/91 ר"ש נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' גרמן.
קרוהן. הכרה בהחמרה. תנאים היגיינים קשים. קשר בין המחלה לזיהומי מעיים.
26. רע"א 96/**** ר"ש נ' קצין תגמולים, ביהמ"ש העליון.
קרוהן. ביהמ"ש העליון מאשר ההחלטה בע"נ 395/91. (25).
20. ע"נ 97/** א"ש נ' קצין תגמולים
קרוהן. מקרה בו מובעת הדיעה של ד"ר ד"ר גילון על הקשר בין המחלה לזיהומי מעיים חריפים. ועדת הערעורים הפכה ההכרה לגרימה.
4. ע"א /94*** ב' נ' קצין תגמולים
קרוהן. קצין תגמולים הכיר בהחמרה זמנית. כעבור זמן נקבע כי הנכות חלפה. ביהמ"ש הפך ההכרה לגרימה.
70. ע"נ 85/*** א' נ' קצין תגמולים
קרוהן. פס"ד מ– 11.12.85 ד"ר מסכים גילון שלהפרעות פסיכוסומטיות וללחץ נפשי יש, או יכולה להיות השפעה על כל מחלה כרונית. לדעתו, זו השפעה זמנית שמביאה להתלקחות זמנית. יש להעיר שלא הייתה כל ראיה על מחלה כרונית שקדמה לשירות.
81. ע"נ 78/*** י"א נ' קצין תגמולים
קרוהן. אחד מפסקי דין בו מובאת דעתו של ד"ר ד"ר גילון כי מתח נפשי יכול להביא לפרוץ המחלה – במובן של החמרה והכיצד ביהמ"ש הופך ההחמרה לגרימה.
55. ע"א 95/**** ג"ד נ' קצין תגמולים
קרוהן. הזכות לחקור את ד"ר ד"ר גילון על שינוי דעתו:
המשיב ויתר על חקירתו של פרופ' פרופ' רטן, בעוד שד"ר ד"ר גילון נחקר בחקריה נגדית. במהלך חקירתו של ד"ר גילון בפני הועדה הנכבדה ביקש פרקליטו של המערער לשאול את המומחה שאלה בענין דברים שאמר בתיק אחר בקשר למחלת קרוהן. בהחלטה מיום 30.5.94 קבעה הועדה שאין להתיר הצגת שאלות לגבי תשובות שניתנו ע"י העד המומחה בתיקים אחרים באשר לאותה מחלה. במסגרת הערעור תוקף המערער אף את ההחלטה האמורה מיום 30.5.94
נראה לנו שיש ממש בהשגה של המערער לגבי ההחלטה.
בחקירתו של ד"ר ד"ר גילון בפני הועדה הוא אמר, בין השאר, את הדברים הבאים ]עמ' 8 לפרוטוקול[:
"אולי בעבר נטיתי להמליץ בקשר סיבתי ]כך ![ בין מצבי לחץ והופעת מחלת הקרוהן, אני בשנים האחרונות איננו ]צ"ל – אני[ נוטה לעשות זאת".
מדבריו של המומחה עולה, איפוא, כי דעתו בכל הנוגע לשאלה המסויימת שעמדה בפני הועדה השתנתה. במצב דברים זה ראוי היה להתיר חקירה של המומחה לגבי דברים שאמר בהליכים אחרים בכדי לברר מה בדיוק הסיבה לשינוי בגישה ומתי חל השינוי האמור. אכן, בהמשכה של החקירה נתן העד המומחה הסבר לגבי השינוי בגישתו, תוך שהסתמך על מחקר מסויים ]עמ' 9 לפרוטוקול[. ברם, מאחר והועדה לא איפשרה הצגת שאלות לגבי עמדתו של המומחה בתיקים אחרים, לא ניתן היה לברר האם השינוי בגישה תואם, מבחינת מועד, את הפרסום של המחקר עליו הסתמך. נראה לנו כי יש לאפשר חקירה נוספת של המומחה מטעם המשיב, בכל הנוגע לדברים שאמר בתיקים אחרים לגבי מחלת קרוהן. כמובן שלועדה קיים שיקול דעת בשאלת היקף החקירה הנוספת.
86. ע"נ 91/** א"ד נ' קצין תגמולים
קרוהן. מדובר באדם שהוכר בהחמרה. הטעם להחמרה היה קיום פיסורה טרם השירות. גרמן קיבל דעת פרופ' פרופ' רטן כי הפיסורה אינה חלק מהמחלה. בפסה"ד מובאות גם דעתו של ד"ר ד"ר גילון כי יש בתנאי השירות להחמיר את המחלה.
97. ע"נ 94/** ש"נ ואח' נ' קצין תגמולים
קרוהן. פסה"ד העקרוני של הש' גלדשטיין בסוגיה – דחיית קשר סיבתי.
125. ע"נ 93/** ש"ת נ' קצין תגמולים
קרוהן. פס"ד של הש' גנן בב"ש. תוצאת פסה"ד אינה ברורה.
200. ע"נ 87/*** ע"ד נ' קצין תגמולים
קרוהן. פסק הדין מדגים את קביעתו דאז של ד"ר ד"ר גילון שתנאים חיצוניים – אימונים קשים ומתח הביאו להתלקחות מחלה שהיתה קיימת ושכתוצאה מההתלקחות הסתבכה בניתוח.
208. ע"נ 86/*** א"ע נ' קצין תגמולים
קרוהן. ד"ר גילון דיבר על החמרה זמנית וחולפת וביהמ"ש הפך זאת לגרימה.
209. ע"נ 89/** א"ב נ' קצין תגמולים
קרוהן. הועדה קובעת כי יש לד"ר ד"ר גילון על מה לסמוך בקובעו כי אין קשר סיבתי בין המחלה לתנאי השירות אך בכ"ז נקבע כי המערער מוכר הכרה מלאה.
220. ע"נ 97/*** ג"א נ' קצין תגמולים
קרוהן. מדובר במקרה בו בפועל הוכר הנכה בהחמרה זמנית ונשאלת השאלה אם בעיות פרקים מעברה הינן ביטוי ראשוני למחלתה. ועדת הערעורים דחתה הטענה וקבעה קשר של גרימה.
222 ע"נ 90/** ר"מ נ' קצין תגמולים
קרוהן. הכרה בגרימה של רקע התפרצות מח' זיהומית.
302 רע"א 96/**** א' נ' קצין תגמולים
קרוהן. עפ"י הצעה מתקנת מטעם קצין תגמולים, קיימת הסכמה למינוי פאנל של מומחים מטעם ביהמ"ש, אשר יחוו דעתם בשאלות שבמחלוקת בקשר למחלת הקרוהן.
916. ע"נ 97/*** י"א נ' קצין תגמולים
קרוהן. היו תלונות לפני השרות.
שורה ארוכה של החלטות שיצאו תחת ידיה של ועדה זו בהרכביה השונים הניבה תוצאות שונות באשר להכרה או לצידוד בעמדה זו או אחרת, אולם בסופו של יום, ניתן לקבוע כי "הקרקע המשפטית" בסוגיה זו יוצבה לפחות בשנים האחרונות על רקע הדיון המקיף לו זכתה הסוגיה בע.נ. 81/94 ניומן נ. קצין תגמולים (לא פורסם) בו נקבעה העמדה הגורסת כי הספרות הרפואית המובילה (דהיינו ספרי הלימוד הידועים). אינה מציעה ראיה רפואית המערבת גורמים נפשיים או מזהמים באטיולוגיה של המחלה. השוו: ע.נ. 493/95 שמביק נ. קצין תגמולים (לא פורסם).
עם זאת במקרים גבולים ודרמטיים שבהם הוכח קיומם של תנאי מתח נפשי חריג (כרוני או אקוטי) הבאים בגדר הגדרה של , הוכר הקשר הסיבתי בין תנאי השירות והמחלה.
השוו: ע.נ. 311/94 לוזון נ. קצין תגמולים (מחלת כיב עיכולי).
בדומה לכך היכרנו בקיומו של קשר סיבתי על רקע מוכח של תנאי זיהום שהפציעו לכדי התפרצות אפידמיה של מחלות מעיים סוערת בקרב מסגרת צבאית (חיילי מוצב או יחידה שהוצבה או פעלה באזור מסויים).
השוו: ע.נ. 411/96 נתנאל חביבי נ. קצין תגמולים.
הלכות אילו נפסקו לא במעט בהשראתו של העקרון לפיו קשר סיבת משפטי אינו זהה לקשר הסיבתי הרפואי הגם שקיומה של ראיה על קשר סיבתי רפואי מהוה תנאי בלעדיו אין לקיומו של קשר סיבתי משפטי, כמו גם על נטלי הריאה מקלים במקצת שנקבעו לגבי ערעורי נכים (השוו לדיון המפורט בסוגיה זו בפרשת רוט – ע.א. 472/89 פד"י מ"ה (5) 203).
גם לאחר שנתנו דעתנו לתימוכין הרפואי שהובא ע"י המומחים בחוו"ד שלהם ובחלקן נסקרו וצוטטו ארוכות בסיכומי הצדדים קשה להשתחרר מן התחושה כי ע"פ רוב המאמרים הרפואיים, תחושות פסיכולוגיות בספקטרום הרחב שלהם (ממצב רוח עבור דכאון וחרדה ולמעט אולי השפעתם על ארועי חיים טעונים כמו מות בן משפחה מחלת ילד וכו') משפיעים יותר על מהלך המחלה (אצל כאלו המאובחנים כחולים בה) או על הטיפול בה, מאשר על גרימת המחלה או החמרתה הצמיתה.
כבר נפסק כי לא ניתן להביא את העמדות הרפואיות השונות באשר למחלה קרוהן בגידרה של אסכולה רפואית ולו בשל העדר עמדה ברורה בקרב מומחי הרפואה ומחברי ספרי הלימוד באשר למהות הקשר הסיבתי ועוצמתו.
1325. ע"נ 92/*** פ"א נ' קצין תגמולים
קרוהן. אין די בקשר כרונולוגי, גרידא, לשירות הצבאי כדי לעמוד בתנאי הקשר הסיבתי של "עקב השירות" הנדרשים על פי החוק. גם הוכחה על דרך השלילה, באופן שהציע ד"ר גולדין, איננה מקובלת עלינו. על המערער להוכיח פוזיטיבית שתנאי שרותו הצבאי או אירוע (ים) בו גרמו למחלתו או להחמרתה. איננו מתנגדים בעיקרון לאופן הוכחה על דרך השלילה אבל התוצאה צריך שתהיה פוזיטיבית על ידי בידוד גורמים בלתי רלבנטים. אילו מצאנו בספרות הרפואית, דרך משל, שלושה גורמים אפשריים מוכחים לגרימת מחלת הקרוהן ועל דרך האלימינציה, היה המומחה מאתר אצל החולה אחד מהם בלבד, לא היינו רואים פסול בדרך הוכחה אשר כזה. לא נראית לנו המסקנה על דרך "לא ניתן לשלול", בה הולך ד"ר גולדין. מהטעמים הנ"ל אנו מבכרים את חוות דעתו של ד"ר ד"ר גילון שהיא מבוססת וחוות דעת ברי על חוות דעתו של ד"ר גולדין.
1350. ע"נ 95/* ג"ע נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב (הרכב הש' גלדשטיין) 11.3.98.
קרוהן. טענה של קשר למתח נפשי ולזיהומים. הערעור נדחה. המערער לא הוכיח לחץ נפשי
משמעותי כגון הנגרם מאובדן של קרוב משפחה, דהיינו: שהיה ארוע חריג, או שרשרת של ארועים חריגים ומיוחדים בסמיכות זמנים לפרוץ המחלה שמייד לאחריהם הופיעה המחלה.
המערער לא הוכיח קיום של מקרה של זיהום מעיים חריף וסוער אשר פגע בו וגם בחברים אחרים ליחידה שנמצאו בסביבתו, כך שניתן יהיה להסיק כי מקורו של הזיהום הוא בגורמים זיהומיים בשרות הצבאי.
452 ע"נ 03/*** ב"י נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' טובי פרידמן 12.6.06
קרוהן. אחור באבחון. המחלה אובחנה כחצי שנה לאחר שהמערער החל להתלונן על כאבי בטן ונשלח לגסטרואנטרולוג. פרופ' עינת הסכים עם פרופ' פרופ' רטן כי היתה סחבת באבחון המחלה (קרוהן). פרופ' עינת קבע כי לא ניתן לדבר על החמרה כל עוד לא ארע למערער סיבוך כמו פיסטולות חסימות מעיים וכו'. ואפילו לא הופיעה אנמיה ירידה במשקל חום ושלשולים. הועדה אימצה את חוו"ד פרופ' עינת בשל העובדה כי פרופ' פרופ' רטן נקט לשון "סביר להניח" ולא "קרוב לודאי".
2066 ע"נ 91/*** כ"ש נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' גרמן.
קרוהן. פרופ' רטן/ד"ר גילון. העדפת חוו"ד ד"ר גילון ודחיית גישת רטן והמקורות עליהן מסתמכת (העבודה של גילת) בכל הקשור למתח נפשי. כמו כן לא הוכח שתנאי היגיינה גרועים קשורים לפרוץ המחלה. מציטוט המיוחס לד"ר גילון ניתן להבין שמתח נפשי חריג מאוד או מחלת מעיים זיהומית חדשה עלולים להקדים הסתמנות חדה והתלקחות של המחלה.
2026 ע"נ 92/*** א' נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' גרמן.
קרוהן. פרופ' פרופ' רטן/ד"ר גילון. העדפת חוו"ד ד"ר גילון.
1604. ע"נ 91/*** ל' נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' גרמן.
העדפת חוו"ד ד"ר גילון. לא הוכח שמתח נפשי יש בו כדי לגרום להתפרצות מחלתה קרוהן או להביא להחמרתה.
2087 ע"נ /92*** ב"מ נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' גרמן .
קרוהן. פרופ' רטן/ד"ר גילון קרוהן ומתח נפשי ותנאים סביבתיים. העדפת ד"ר גילון.
2090 ע"נ 91/*** ד"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב הרכב הש' גרמן.
קרוהן. פרופ' רטן/ד"ר גילון. קרוהן ותנאי שרות. העדפת ד"ר גילון.
הקשר בין קרוהן ובעיות פרקים.
282 ע"נ 93/** א"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב (הרכב הש' גרמן). 12.1.95.
קרוהן. פרופ' רטן / ד"ר גילון. קרוהן ומתח נפשי. הועדפה חוו"ד ד"ר גילון. דיון גם בהשפעת מחלה זיהומית על קרוהן עפ"י ד"ר גילון. דרישה למחלה חדה וסוערת הנמשכת ימים בודדים. דיזנטריה ולא מחלות זיהומיות בכלל.
.292 ע"נ 95/*** א"ג נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה (הרכב הש' כהן). 7.1.99.
קרוהן. מאחר שהמערערת נתקפה בשלשולים זמן קצר לאחר גיוסה, נוצרת חזקה לזכותה
בדבר הקשר הסיבתי בין מחלתה לשירותה, חזקה אותה היה על המשיב לסתור. מאחר וגורמי המחלה אינם ידועים, כי אז אין המשיב יכול להוכיח את העדר הקשר לשרות. נקבעה גרימה.
.249 ע"א 98/**** מ"פ נ' קצין תגמולים, מחוזי חיפה.
קרוהן. פרופ' רטן/ עינת. קרוהן ומתח נפשי. המערערת לא עמדה בנטל ההוכחה להוכיח קשר סיבתי. דעתו של פרופ' רטן עדיין בגדר דעה יחידאית ואין מדובר בשתי אסכולות. הוועדה לא שגתה בהעדיפה את חוות דעתו של פרופ' עינת.
התייחסות לנושא התפרצות שלשולים בבסיס: התפרצות אפידמיולוגית שכזו היא, לענייננו, כאשר %10 מהחיילים מתלוננים על כאבי בטן ושלשולים.
691. ע"א (ב"ש) 1126/98 קצין תגמולים נ' כהן אדוארד, פס"מ תשנ"ח (1) 390.
קרוהן. ד"ר גילון/ פרופ' רטן. הכרה במחלת קרוהן בנסיבות מתח וזיהום. הצדדים ויתרו על ח"נ של המומחים ולכן נקבע כי לא נשללה הטענה שפרופ' פרופ' רטן מציג אסכולה מבוססת.
נראה לי לאחר שעדות המערער בדבר תנאי סניטציה גרועים ולחצים נפשיים לא נסתרה ולא עורערה בחקירה שכנגד שלא התקיימה, ולאחר שהמומחה מטעמו לא נחקר בחקירה שכנגד – עמד המערער בנטל השכנוע – הוא הוכיח את העובדות השנויות במחלוקת אשר הוכחתן מהווה תנאי לזכייתו במשפט. במילים אחרות המערער הביא ראיות המספיקות להוכיח את תביעתו הוכחה לכאורה. משהביא המערער ראיות לכאורה לביסוס ערעורו עברה חובת הראיה אל המשיב.
"לדעתי, בשל העדר חקירה נגדית של המשיב את המומחה מטעם המערער, לא נדרשת מהמערער ודאות מוחלטת לגרסתו. גרסתו של המערער שנשא בנטל השכנוע קרובה יותר לאמת המדעית מגרסת המומחה מטעם המשיב.
במשפט אזרחי, כאשר יש לקבוע סיבת מחלה, למשל, אין בית המשפט עוסק בחקירה מדעית לגילוי הסיבה, ואין זה מחובתו להיות משוכנע בדבר קיומה במידה הנעלה מכל ספק. על בית המשפט להיווכח רק מהו הקרוב לודאי, עליו להחליט על פי חומר הראיות, מהי הסיבה הנראית כמתקבלת על הדעת ביותר להתהוות המחלה הנדונה… הדרישה איננה לעדיפות מכרעת, אלא רק שגרסתו של התובע תיראה יותר מגרסת הנתבע…..בל נשכח כי הליך מעין זה עניינו החולה ולא המחלה. פסק הדין מכריע לגבי הראשון ולא לגבי השני. לא מחלת קרוהן עומדת להכרעה, אלא המשיב הסובל ממחלת קרוהן והטוען כי מצבו הוא נגרם עקב שרותו. ועדת הערעורים אמורה לקבוע קביעה בנוגע לחולה ספציפי."
.2190 ע"נ 95/*** ש"מ נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' בן חיים.
קרוהן. פרופ' רטן/ ד"ר גילון. מאזכר את המאמר על החיילים האמריקאים בוויטנאם. מסקנתו כי הטענה בדבר השפעת מתח נפשי ותנאי הגיינה גרועים מתבססת על השערות שטרם הוכחו ובוודאי שלא זכו לגושפנקא רפואית בת קיימא, וככאלו אין בהם כדי לבסס קיום קשר סיבתי.
700. ע"נ 96/*** נ"ח נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' בן חיים
קרוהן. פרופ' רטן/ ד"ר גילון. הכרה בחייל שלקה במחלת מעיים זיהומית סוערת ולאחריה בקרוהן, בעת שירות מילואים במוצב שהתנאים התברואתיים בו היו ברמה ירודה. נקבע כי לא הוכחה אסכולה אך הוכח קשר סיבתי במקרה הקונקרטי.
1124. רע"א 2985/97 קצין תגמולים נ' רפאל מאיר ובן חמו ואח' פד"י נז (1) 931.
פס"ד עקרוני בענין מחלת קרוהן. לענין מתח נפשי: מקבלים את עמדת הפאנל שמינה ביהמ"ש העליון שאמנם אין הסכמה בדבר השפעת המתח אך הדבר נובע מחוסר ידע עובדתי
מדעי מספיק ולא מאסכולות. הטענה של קשר סיבתי בין מתח למחלה לא עומדת במבחן האסכולות של הלכת קליג'. יש דעות שהן בבחינת השערות שאינן מצביעות על התהליך המחולל את המחלה כקשור לתנאי השירות. לגבי זיהומים: החומר אינו מגיע לרף הנדרש של רמת פרוט סבירה. אין די בחומר כדי לקבוע כי לזיהומים במהלך השירות יש חלק כלשהו בהתפרצות המחלה או החמרתה ואין לשלול את המסקנה שדווקא זיהומים בילדות משפיעים. מה גם שדעת הרוב בספרות אינה שותפה להשערות ולניחושים. אושר ב (1357) דנ"א 1240/03 רפאל מאיר נ' קצין תגמולים, ביהמ"ש עליון
1357. דנ"א 1240/03 רפאל מאיר ובן חמו נ' קצין תגמולים ביהמ"ש העליון.
קרוהן. ניתן אמנם להסכים כי להכרעת בית המשפט בשאלת הקשר הסיבתי נודעת משמעות הלכתית כללית בדיני הנכים. ואולם, דברי בית המשפט בסוגיה האמורה אינם אלא בבחינת נדבך נוסף בפיתוחה ויישומה של "הלכת האסכולות", שנקבעה בפרשת קליג'. כידוע, "כל דבר הלכה יש בו משהו מן החידוש ומן התוספת, ובה בעת נסכים כולנו כי לא כל חידוש ראוי הוא שיוסיפו וידושו בו" (דברי השופט חשין בדנ"א 4818/03 טמפו תעשיות בירה בע"מ נ' מנהל מס קניה (טרם פורסם), והאסמכתאות שם). פסק הדין נושא העתירה משרטט גבולות ברורים יותר מבעבר להכרה בקשר סיבתי משפטי על פי "הלכת האסכולות". אין הוא סותם את הגולל על האפשרות להוכיח קיום קשר סיבתי במקרים של מחלות אחרות שהאתיולוגיה שלהן אינה ידועה בודאות, אלא אך מבהיר מהו הרף הנדרש להוכחת קיומה של אסכולה, התוצכת בקיומו של קשר סיבתי אפשרי במקרים שבהם המדע אינו מספק תשובה חד משמעית לכך. יישום ההלכה על מחלת הקרוהן הביא את בית המשפט למסקנה כי אין די בידע הרפואי הקיים, כפי שהוכח על ידי התובעים ונבחן על ידי ועדת המומחים שמונתה על ידיו, כדי להצדיק הכרה בקיום קשר סיבתי בין השירות הצבאי לבין הופעתה או החמרתה של מחלת הקרוהן. קביעה זו – אף שהיא קשה לתובעים ולעותר בכללם – אינה מעוררת קושי מיוחד במישור הכללי, מן הסוג העשוי להצדיק דיון נוסף.
בדו"ח ועדת שמגר אין כל חידוש לעניין מבחני הקשר הסיבתי. הדו"ח אך מיישם את המבחנים שנקבעו בפסיקה על מידע רפואי וסטטיסטי ספציפי הנוגע לנושא שנחקר על ידי הועדה על נסיבותיו המיוחדות. המקור לשוני בתוצאה בין המלצת הנשיא שמגר לבין החלטת בית המשפט בפרשתנו אינו הקריטריון המשפטי שהוחל, כי אם המידע העובדתי והמקצועי השונה שהוצג בכל אחד מהמקרים. למותר לציין, כי לטענת האפליה שהעלה העותר כנגד שר הביטחון אין מקום במסגרת עתירה זו לדיון נוסף.
לא למותר להוסיף, כי אם יתגלה בעתיד מידע רפואי, אשר ישפוך אור חדש על האתיולוגיה של מחלת הקרוהן, אפשר וניתן יהיה להעמיד לדיון מחודש את שאלת הקשר הסיבתי שבין תנאי השירות הצבאי לבין התפרצותה או החמרתה.
1320. ו"ע 00/**** א"א נ' קצין תגמולים
קרוהן. בפסק דין מנחה שניתן ע"י בית המשפט העליון (רע"א 8373/96 ורע"א 2985/97 רפאל מאיר ואח' נ' קצין תגמולים) דן ביהמ"ש העליון בקשר הסיבתי שבין גורמי דחק וזיהומים בשירות הצבאי לבין היווצרותה של מחלת הקרוהן. המדובר במחלת מעיים דלקתית ממשפחת המחלותת עליהן נמנית המחלה הכרונית שפקדה את המערער. ביהמ"ש העליון מסתמך על צוות של רופאים גסטרואנטרולוגים שהגיעו למסקנה אחידה בדבר העדר אסכולה רפואית מבוססת המצביעה על קשר אטיולוגי בין גורם סביבתי מסויים להיווצרות המחלה או בין דחק נפשי לבין היווצרות המחלה. ומכאן שאין לראות בזיהומי מעיים בשירות הצבאי או בדחק הנפשי במהלך השירות גורם להיווצרות המחלה.בית המשפט העליון כבר הספיק לחזור על הלכה זו במספר פסקי דין ואף קבע כי ניתן ללמוד מחוות דעת המומחים לעניין הקרוהן אף לעניין מחלות מעיים דלקתיות אחרות, דוגמת מחלת המערער. גם ביהמ"ש המחוזי כבר אימץ את הלכת ביהמ"ש העליון הן לעניין קרוהן והן לעניין מחלת הקוליטיס.
בעקבות פסיקת ביהמ"ש העליון והמחוזי וכמתחייב מהן – אין מנוס מדחיית הערעור והוא אכן נדחה בזאת.
1256. רע"א 8119/98 קצין תגמולים נ' יאיר עופר, פד"י נז (3) 865
קרוהן. לאחר פס"ד רפאל מאיר. המומחה מטעם המערער לא מצביע על קשר סיבתי בין גורמים סביבתיים ונפשיים ספציפיים למחלה. לא מספיק כדי לעמוד בנטל ההוכחה. (וזאת, גם אם מתקבלת קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה עופר היה נתון בלחץ נפשי במהלך שירותו).
ברע"א 2985/97, 8373/96 מאיר ואח' נ' קצין התגמולים ואח' (ניתן ביום 21.1.03, לא פורסם) (להלן: פרשת מאיר) עמדנו בהרחבה על עיקרי ההלכה המשפטית העוסקת בהוכחת קיומו של קשר סיבתי בין גרימת מחלה לבין השרות הצבאי. די אם נחזור כאן על עיקרי הדברים: "לשם הוכחתו של קשר סיבתי בין המחלה לשירות הצבאי על התובע להוכיח קיומה של אסכולה רפואית התומכת בעמדתו. שאלת אופן הוכחת קיומה של אסכולה רפואית נדונה בהרחבה ברע"א 2027/94 צביה קליג' נ' קצין התגמולים, פ"ד נ (1) 529 (להלן: הלכת קליג'). (שם) הובהר… כי על מנת שאסכולה תתפש כמבססת קשר סיבתי בין השרות הצבאי לבין היווצרות מחלה, נדרש שיתמלאו בה שני תנאים בסיסיים (שם, בעמודים )538-539 ראשית, על האסכולה להגדיר ברמת פירוט סבירה את מהות המצב שגרם למחלה, ואין די בקביעה כללית ומעורפלת. שנית, נדרש שהאסכולה תקבע כי קיים קשר סיבתי ברמה גבוהה של הסתברות ("מתקבל מאוד על הדעת"), בין הנסיבות המסויימות אליהן נחשף התובע במהלך שירותו לבין גרימתה או החמרתה של המחלה. היינו, שהאסכולה הרפואית תקבע כי "מתקבל מאוד על הדעת" שתנאי השרות גרמו למחלה או החמירו אותה".
בפרשת מאיר התייחסנו למצב בו אין כל דרך להצביע על אסכולה התומכת בקיומו של קשר סיבתי בין השרות הצבאי למחלה, או שוללת אותו. ההלכה המתייחסת למצב זה נקבעה בע"א 6274/92 רזי נ' קצין התגמולים, פ"ד מח (3) 326, 330.
חוות דעתו של פרופ' רוזן מובילה למסקנה כי מדע הרפואה ניצב כיום במצב של חוסר ידע מספק ביחס למחלת הקרוהן, ולא ניתן להצביע על קשר סיבתי בין גורמים סביבתיים או נפשיים ספציפיים לבין התפרצות המחלה. בהתאם להליך רזי, שצוטטה לעיל, מסקנה זו צריכה להוביל לדחיית תביעתו של עופר.
1186. ע"נ 97/*** ק"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב הרכב הש' בן חיים
לאחר פס"ד רפאל מאיר דחיית ערעור בנושא קרוהן – גם לגבי מתח נפשי וגם לגבי זיהומים.
לאחרונה נדרג בית המשפט העליון לסוגיה זו במלוא מוטתה ב– רע"א (מאוחד) 8373/96 מאיר נ' קצין תגמולים (טרם פורסם – להלן: פרשת מאיר).
בהידרשו לחוות הדעת של פנל המומחים שמינה לצורך בחינת השאלה האם הוכחה אסכולה רפואית בסוגיה בה עסקינן קבע בית המשפט: "המוסכמה של חוות דעתם (של חברי הפנל – מ.ב.ח) שאין אסכולה רפואית מבוססת המצביעה על קשר סיבתי בין גורם סביבתי מסויים להיווצרות המחלה או בין דחק נפשי לבין היווצרותה או החמרתה".
קביעה זו משליכה בהכרח גם על כישלון הנסיון לבסס קשר סיבתי בזיקה ספציפית בין תנאי השרות להם נחשף המערער דהיינו לתנאי סביבה מזוהמים ו/או לחץ נפשי.
סוגיה נוספת אשר גם בה נאחז המערער כנימוק לערעורו זכתה להתייחסות ביקורתית של בית המשפט: הדברים אמורים בטענת המערער לפיה ד"ר ד"ר גילון העיד על עצמו כמי שנטה להכיר בקשר סיבתי במקרים מסויימים. על כך השיב בית המשפט: "המידע הקיים בידינו ביחס למחלת הקרוהן אינו מאפשר לקבל את תביעתו של מאיר… תוך התבססות על מדיניו ישנה של קצין התגמולים המנוגדת להלכה המשפטית דהיום…". ובהמשך הדברים נאמר: "אני מעורר שאלה זו בעיקר כדי להדגיש כי קביעותיו של קצין התגמולים חייבות להתבסס על מדיניות ברורה ואחידה… בדרך של קביעת מדיניות עקרונית באשר לידע הרפואי הקיים… רק כך תימנע התוצאה של חוסר שיוויון בין התובעים השונים.
.1190 ע"נ 93/*** ג"י נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' בן חיים
קרוהן. לאחר פס"ד רפאל מאיר דחיית ערעור בנושא קרוהן לגבי מתח נפשי.
1743. ע"נ 98/*** ש"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה, (הרכב הש' טובי פרידמן).21.8.05.
קרוהן והדבקות בסלמונלה. המחלה פרצה אצל חייל ששרת בבמוצב בלבנון בו נסגר המטבח עקב תנאי היגיינה לקוים, בעקבותיהם סבלו מספר חיילים, ובכללם המערער משלשולים וכאבי בטן. אצל המערער התגלתה בבדיקת צואה סלמונלה. קובעים קשר בין השירות למחלה. התבססות על חוו"ד שנתן פרופ' עינת מטעם המשיב, בהליך בבי"ד לעבודה, בו קבע קשר בין קרוהן לסלמונלה.
הועדה מציינת כי ביהמ"ש העליון קבע בזמנו כי אם יתגלה מידע רפואי חדש יהיה ניתן להעמיד את שאלת הקשר הסבתי לדיון מחדש. הועדה קבעה כי יש להכיר במערער כאן, בדומה למקרה האחר בו המליץ פרופ' עינת להכיר
3286. ע"נ 104-09 מ"ט נ' קצין התגמולים משרד הביטחון, ועדת ערעורים ירושלים, הרכב הש' צור. 6.9.15. פורסם בנבו.
תביעה בגין מחלת קרוהן. נטען שהמחלה נגרמה עקב מתח נפשי וזיהום ומגיפה בבסיס. כן נטען לאחור באיבחון. מומחים פרופ' אורן מטעם המערער, פרופ' סקפה מטעם המשיב.
הועדה קבעה כעובדה שהמחלה החלה עוד לפני הגיוס, אך למעלה מהדרוש התייחסה גם לנושא הקשר הסיבתי. הועדה הפנתה לפסה"ד המנחה בענין רפאל מאיר וקבעה כי לא ניתן לומר שיש שינוי מדעי לגבי האמור בפס"ד זה.
לענין אחור באיבחון קבעה הועדה כי עפ"י הפסיקה משך הזמן הממוצע בין הופעת הסימפטומים לאיבחון המחלה הוא 9 חודשים וזמן סביר לאבחנה יכול להגיע ל 24 חודשים. במקרה דנן אבחנה תוך 4 חודשים. סביר ביותר. אין אחור באיבחון.
3482. ע"נ 21411-03-13 א"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים באר שבע, הרכב הש' טהר שחף. 28.5.19. לא פורסם.
נטען לקשר בין מחלת קרוהן ומתח נפשי בשירות וכן לאחור באיבחון שגרם נזק.
הערעור נדחה. נשלל הקשר בין המחלה למתח נפשי.
לגבי אחור באיבחון – בספרות מדובר על פרק זמן של 9 חודשים עד לאיבחון. כאן האיבחון נעשה בתוך פרק זמן קצר יותר. אמנם גרם לסבל אך לא הוכח שנגרמו נזק או החמרת מהלך המחלה.
3359. רע"א 348-16 פלוני נ' קצין תגמולים, ביהמ"ש העליון 26.7.16. פורסם בנבו.
טענה לקשר בין מחלת קרוהן ותנאי שירות – מתח נפשי, זיהום סביבתי, תנאי תברואה לקויים. התביעה נדחתה, וכן ערעורים שהוגשו לביהמ"ש. בקשת רשות הערעור לביהמ"ש העליון נדחתה אף היא.
"בדומה לוועדה, התבסס בית המשפט המחוזי בפסק דינו בין היתר על הלכת מאיר, לפיה לשם הוכחתו של קשר סיבתי בין המחלה לבין השירות הצבאי על התובע להוכיח קיומה של אסכולה רפואית התומכת בעמדתו... בית המשפט המחוזי התייחס גם לאופי ההתפתחות של מדע הרפואה, והוסיף כי הקביעות של הלכת מאיר חזרו על עצמן גם בפסקי דין שניתנו לאחריה, וכי גם במקרה הנוכחי לא עלה בידי המבקש להוכיח את קיומה של אסכולה רפואית לעת הזאת. לבסוף, נקבע כי לא הוכח קשר סיבתי קונקרטי בין השירות לבין המחלה……אמנם, הרפואה היא מדע המתפתח תדיר, ואין הכרח כי הקביעות שנקבעו בהלכת מאיר כוחם יפה גם לתקופה מאוחרת להן. ואלם, בית המשפט המחוזי היה ער לסוגיה זו, והפנה הן לפסקי דין מאוחרים יותר והן לחוות דעת המומחה מטעם המבקש, שלא השכילה לבסס אסכולה כזו גם לעת שבה ניתנה."
דלקת כיבית של המעי הגס (קוליטיס)
.1959 ע"נ 88/*** כ"ר נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' קווארט.
פרופ' רטן / ד"ר גילון. קוליטיס. סיבות המחלה אינן ידועות או אינן ידועות במידה מספקת. קיימות השערות והנחות בלבד בדבר גורמיה. לא הוכח שתנאים חיצוניים מהווים גורם. אין קשר.
.2010 ע"נ 88/*** א' נ' קצין תגמולים, הרכב סביר.
קוליטיס. האטיולוגיה של המחלה לא ידועה. לא ניתן להגיע למסקנה פוזיטיבית רק משום שאפשרות קיומו של גורם (כאן – גורם אמוציונלי) לא נשללה. הערעור נדחה.
.2091 ע"נ 91/*** ג"ל נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' גרמן.
דלקת כיבית של המעי (קוליטיס). פרופ' רטן/ד"ר גילון. נדחה הטענה שמתח נפשי גרם למחלה.
בגוף פסה"ד איזכור דעתו של ד"ר גילון בדבר קשר אפשרי בין זיהום מעיים ופרוץ המחלה.
649. ע"נ 92/ *** ב"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' גרמן.
קוליטיס. פרופ' רטן/ד"ר גילון. דלקת כיבית ומתח נפשי. ניתוח מעמיק של האסמכתאות עליהן מתבסס פרופ' רטן ודחיית גישתו.
מובאים דברי ד"ר גילון מהם ניתן להסיק על הכרתו בקשר בין המחלה לבין זיהומי מעיים חדים, כגון דיזנטריה (בהבדל משלשולים).
82. ע"א (חי') 96/*** מ"א נ' קצין תגמולים, מחוזי חיפה.
הכרה בקוליטיס בקשר של החמרה, בנימוק של מתח נפשי.
.293 ע"נ 97/*** ס"כ נ' קצין תגמולים, הרכב וגנר
חייל לקה במחלה בתקופת שרות קצר בתנאים של מתח, מאמצים, תברואה ירודה. הוועדה קבעה כי עדיין אין אסכולה ברורה ומפורטת בענין הגורמים למחלה, לרבות השפעת הגורמים הסביבתיים. מאידך, מאחר ומדובר במקרה גבולי ושרות קצר, מכירים בהחמרה, בשעור 50%.
.291 ע"נ 96/*** א"ז נ' קצין תגמולים, הרכב כהן
קוליטיס. חייל לקה במחלה בתחילת השרות. בבסיס מקרים רבים יחסית של שלשולים באותה תקופה. נקבע כי אין עדיין אסכולה באשר לקשר בין זיהומים והמחלה. עם זאת מכיוון שזמן קצר לאחר שהחל המערער את הטירונות לקו חיילים רבים בשלשולים, נוצרה חזקה לזכותו בדבר הקשר הסיבתי. על המשיב הנטל לסתור חזקה זו, ומאחר וגורמי המחלה לא ידועים אין הוא עומד בנטל זה. מאזכר גם את ההנחיה של פרופ' פרנקל בענין זיהומים וקוליטיס.
148. רע"א 96/**** קצין תגמולים נ' מ"ב , בימ"ש עליון.
קוליטיס ומתח נפשי. ביהמ"ש המחוזי קבע כי סיבות המחלה לא ידועות. המומחים מסתמכים על השערות. האחד מוצא אפשרות לקשר סיבתי והשני שולל. נראה כשתי אסכולות. גם אם יש ספק הוא פועל לטובת הנכה שכן המחלה פרצה בזמן השרות. ביהמ"ש העליון סרב לתת רשות ערעור ולא מצא פסול במבחנים המשפטיים של המחוזי.
1321. ע"א 97/**** ד"ד נ' קצין תגמולים, מחוזי ירושלים. 13.11.97.
דחיית תביעה בגין קוליטיס שנטען שפרצה בגלל מתח נפשי וזיהומים. בר"ע שהוגשה – נדחתה (ראה 1322).
1322. רע"א 98/**** ד"ד נ' קצין תגמולים ביהמ"ש העליון 1.10.98.
קוליטיס. די בכך שלמקרא פסק הדין אך ברור הוא שנקבע ממצא עובדתי שאינו רואה קשר סיבתי בין מחלתה של המבקשת לבין הזיהום שנגרם למבקש, לפי טענתה, בניתוח הראשון, על מנת שבקשתה תידחה.
.2148 ע"א 97/**** מ"א נ' קצין תגמולים, מחוזי חיפה.
נטען שמחלת הקוליטיס פרצה בגלל מתח נפשי. הערעור נדחה.
607. ע"נ 97/*** ש"פ נ '"ת, ועדת ערעורים חיפה (הרכב הש' כהן) 25.2.99.
קוליטיס. נטען למתח נפשי וזיהומים. נדחה לגבי מתח במישור העקרוני. לגבי זיהומים הועדה מתייחסת להעדר ידע רפואי באשר לגורמי המחלה. לדעת הועדה, בהבט העקרוני, אם מוכח אירוע של מחלה זיהומית חדה הפוגעת במספר חיילים, כולל המערער, הרי חל היפוך הנטל ועל המשיב לשכנע כי המחלה אינה קשורה בשירות במקרה כזה בהעדר ידיעה במדע הרפואה באשר לגורמי המחלה לא יוכל המשיב להוכיח כי המחלה אינה קשורה בתנאי השירות. מכאן המסקנה כי יש להכיר. בנסיבות הספציפיות כאן לא היו ראיות שיחד עם המערער חלו חיילים נוספים במחלת מעיים זיהומית.
798. ע"נ 94/** ה"ש ואח/ נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' בן חיים
קוליטיס. פס"ד המרכז שמונה תיקים. סקירת ספרות כולל הריסון 15. הוועדה מגיעה למסקנה כי לא הוכח קיומה של אסכולה בדבר קשר סיבתי בין קוליטיס למתח נפשי או
זיהומים. עם זאת פתוחה הדרך בפני המערערים להוכיח כי במקרה הספציפי שלהם הוכח הקשר. קובעים כי למרות שאין אסכולה רפואית מבוססת, הרי שעפ"י הספרות העדכנית אין ספק כי גורמים פסיכולוגיים אכן נוטלים חלק במהלך המחלה. מקבלים את העמדה שהציג ד"ר ד"ר גילון בח"נ ולפיה יש להכיר בקשר סיבתי רק במקרה של מתח חריג שהתקיים בסמיכות זמנים הדוקה ביותר למחלה סוערת (שלשולים רבים, חום גבוה, צורך באישפוז ובעירוי). לא רואים בתנאי שירות של שעות עבודה ארוכות, נסיעות, לחץ מצד ממונים, עומס, יחסי עבודה עכורים, תסכול ואכזבה, משום מתחים חריגים. אלו מתחים בהם נתקלים גם במערכת אזרחית. לעומת זאת ארועי מתח ולחץ של קצין ששרת באזור מסוכן בלבנון הם קשים ורווי מתח מעבר למה שצפוי לאדם באזרחות. עמידה בסכנת חיים. באשר לתנאי היגיינה הולכים בעקבות ד"ר גילון, שמכיר רק במקרה שהייתה קיימת מחלת מעיים זיהומית סוערת. קובעים הכרה בשניים משמונת המקרים.
1206. ע"נ 00/*** ב"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' בר זיו
פרופ' רטן/עינת. קוליטיס. הכרה בהחמרה. שני המומחים מסכימים כי גורמים סביבתיים (כמו זיהום) יכולים לגרום לגילוי הדלקת הכיבית (גילוי ולא גרימה). אף אם פרופ' עינת קובע כי המדובר במקרים נדירים ביותר בלבד. סמיכות הזמנים בין גילוי הזיהום וגילוי המחלה די בו כדי לקבוע כי הזיהום גרם לגילוי המחלה. קובעים החמרה כי קיים רקע משפחתי – גם לאם קוליטיס.
הטענה כי לא הוכחה מגיפה נדחית. המערער טען ועובדה זו לא נסתרה, כי מרבית חיילי היחידה לקו בזיהום, ודי בכך כדי לקבוע קיומה של מגיפה. פסה"ד מיום 24.10.02, לפני ארייך.
1253. ע"נ 97/**** כ"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים באר שבע, הרכב הש' גנן
הכרה בקוליטיס לאחר מחלת מעיים סוערת של המערער ושל חיילים נוספים ביחידה (לפני ארייך).
השאלה בדבר קיומו של "קשר סיבתי" בין המחלה האמורה לבין זיהומי מעיים, כבר שימשה נשוא לשורה ארוכה של פסקי דין שניתנו על ידנו ומספר רב יותר של פסקי דין שהוצאו בערכאות השונות בארץ. כאשר נשאל המומחה הרפואי מטעם המשיב (ד"ר א. ד"ר גילון), לדעתו, מתי יש להכיר בקשר כזה ? הוא השיב לנו, מדי פעם, לעיתים רחוקות, הוא ממליץ להכיר ב"קשר סיבתי" בין השירות לבין המחלה הנדונה בערעור זה. המלצתו זו ניתנת במקרים שבהם, בסמוך לתנאים בשירות הצבאי, מופיעה אצל אחד החולים מחלת מעיים סוערת ביותר. ד"ר א. ד"ר גילון גם הסביר לנו כיצד הוא מגדיר "מחלה סוערת". לדבריו, מחלה סוערת – חייבת לההתבטא בחום גבוה, כאבי בטן, שלשולים מרובים, הקאות, ולא סתם הקאות אלא הקאות המביאות להתייבשות ולמצב המחייב אשפוז.
בנסיבות מקרה זה, אנו מוצאים "קשר סיבתי" בין מחלתו של המערער לבין בעיות הזיהום, בהן היה המערער שרוי במהלך שירותו במג"ב; תנאים אשר באו לידי ביטוי, בין היתר, באכילת הארוחות ליד תעלות ביוב פתוחות ואספקה בלתי סדירה של מגשיות המזון ואוכל קר; באחת – תנאי הגיינה ירודים ביותר.
אין לנו אלא לחזזור ולקבוע, כי היו תנאי–השירות של המערער תנאי–סניטריים ירודים, והגם שלמדע הרפואה אין ידיעה ברורה, בדבר הגורם למחלה, שממנה הוא סובל כיום, הרי שיש לראות בתנאים אלה – גורמים אפשריים לפגימה זו, בבחינת "מתקבל יותר על הדעת".
דעתנו היא, שיש לקבל את הערעור ולקבוע, כי הפגימה הקשורה עם דלקת כיבית של המעי הגס , שבה לקה המערער "נגרמה" בתקופת שירותו ועקב שרותו, כתוצאה מהתנאים החיצוניים שתוארו לעיל.
1182. רע"א 00/**** ל"א נ' קצין תגמולים, ביהמ"ש העליון. (26.3.03)
דחיית הטענה שקיים קשר סיבתי בין מתח נפשי וקוליטיס. ניתן להקיש מפסה"ד על קרוהן גם לענין קוליטיס, שכן שני המומחים התייחסו לשתי המחלות בחווה"ד, והפנו לספרות משותפת.
למעשה, בחוות דעתו מבסס פרופ' פרופ' רטן את המסקנה, כי קיימים גורמים סביבתיים כלשהם המסייעים להתפרצות מחלת קרוהן והדלקת הכיבית, אך לא ניתן להצביע על מהותם של גורמים אלה ועל חלקם – המכריע או השולי – בהתפרצות המחלות. מסקנה זו מחייבת את דחיית התביעה של ארייך, כפי שיובהר להלן.
בחוות דעתו של פרופ' פרופ' רטן חסרים שני המרכיבים הבסיסיים להוכחתה של אסכולה התומכת בעמדתו של ארייך. ראשית, קביעתו, לפיה לא ניתן לזהות בצורה מדוייקת את ההשפעות הסביבתיות המסייעות להתפרצות המחלות מוכיחה, כי לא ניתן להציג "רמת פירוט סבירה של מהות המצב שגרם למחלה". שנית, התייחסותו לספרות רפואית מגוונת בחוות דעתו, לפיה "אצל הסובלים ממחלות כרוניות ממקור לא ידוע מגיל צעיר קיים קשר למצבי כעס, התרגשות ודיכאון", ולפיה "גורמים פסיכולוגיים עשויים להשפיע בחלק מהמקרים על התפרצות ומהלך המחלה בחלק מהחולים" אינה מצביעה על קשר סיבתי ברמה של "מתקבל מאוד על הדעת" בין התפרצות הדלקת הכיבית לבין השרות הצבאי. בנסיבות אלה יש לקבוע שלא הוכח קיומה של אסכולה רפואית התומכת בקיומו של קשר סיבתי בין הדלקת הכיבית לבין השרות הצבאי.
בפרשת מאיר התייחסנו למצב בו אין כל דרך להצביע על אסכולה התומכת בקיומו של קשר סיבתי בין השרות הצבאי למחלה, או שוללת אותו.
חוות דעתו של פרופ' פרופ' רטן מובילה למסקנה כי מדע הרפואה ניצב כיום במצב של חוסר ידע מספק ביחס לדלקת הכיבית, ולא ניתן להצביע על קשר סיבתי בין גורמים סביבתיים או נפשיים ספציפיים לבין התפרצות המחלה. בהתאם להלכת רזי, שצוטטה לעיל, מסקנה זו צריכה להוביל לדחיית תביעתו של ארייך.
מעבר לאמור לעיל, יש להתייחס לטענות השונות בדבר מקומן של מסקנות קודמות של וועדת הערר ביחס למחלת קרוהן בהליך הנוכחי. ככלל, מקום בו מונחת בפני הועדה תשתית זהה בחוות דעת בשני מקרים שונים היא יכולה להשתית את מסקנותיה במקרה אחד על מסקנות המקרה האחר, אך זאת תוך עיון מעמיק בנסיבות כל מקרה. כך עשתה הועדה במקרה זה. לכאורה, הדבר אינו מתיישב עם העובדה, שבמקרה הנוכחי עסקינן בדלקת כיבית, בעוד שועדת הערר השתיתה מסקנותיה על מקרה אחר, בו עסקה במחלת קרוהן. אך השוואה זו התאפשרה בשל חוות דעתו של פרופ' פרופ' רטן, אשר קשרה בין שתי המחלות, בלא שהוא מציין שיש מקום להבחין בין הגורמים להן. בהתקיים תשתית עובדתית כזו, רשאית הייתה הועדה להסתמך על מסקנותיה במקרה בו עסקה במחלת קרוהן, שבהן התובע עצמו – ארייך – קשר בין המחלות. כפי שהובהר, ממילא נדחות טענותיו של ארייך גם בבחינת המקרה שלו לגופו, ולכן לא נגרם לו כל עוול בשעה שהועדה השוותה בין המקרים.
1336. ע"נ 97/*** נ"י נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב (הרכב הש' רביד) 19.10.03.
מתח נפשי וקוליטיס. דחיית הערעור ע"ס פס"ד של העליון – רפאל מאיר, ארייך, ואחרים.
1254. ע"נ 99/*** ל"ש נ' קצין תגמולים, הרכב גנון
שלילת קשר בין מתח נפשי וגורמים סביבתיים וזיהומיים לקוליטיס. באותו מקרה לא הוכח שהיתה מגפת דיזנטריה.
אנו סבורים כי לאור חוות הדעת שהובאו בפני יש להשיב בשלילה לגבי שאלת הקשר הסיבתי רפואי בנקודה זו. בעניין זה מקובלת עלינו דעתו של פרופ' עינת כי לא נמצא כל ראיה מדעית מספקת התומכת בגורמי הזיהום כגורם אטיולוגי למחלת הקוליטיס. בעבודתם של גילת, לנגמן ורוזן, בה נחקרו הגורמים הסביביתיים האפשריים לאיטיולוגיה של המחלה, נאמר לגבי הגורמים הזיהומיים (המדביקים) כי המחקר האינטנסיבי בנושא לא העלה כל תוצאות המאפשרות להסיק מסקנות משכנעות או מכריעות.
מסקירת הציטוטים בחוות הדעת ניתן ללמוד אם כן, שיש מעט מאוד ראיות המצביעות על קשר אטיולוגי לגורמים פסיכולוגיים. אם קיימת השפעה, הרי היא דווקא בכיוון ההפוך, דהיינו קימוה של מחלה כרונית עם אטיולוגיה לא ידועה מביאה לרגשי כעס, חרדה ודיכאון אשר משפיעים על הטיפול במחלה ועל מהלכה. כלומר, לא מצב לחץ שמוביל למחלה אלא קיום מחלה ואח"כ החרפת סימפטומים עקב לחץ.
השאלה אם קיימת אסכולה רפואית כשמשמועתה בפסיקה ביא שאלה משפטית ואין די להצביע על מאמר כזה או אחר שיתמוך במסקנה בדבר קיומה שלא אסכולה רפואית. עיון מעמיק בחוות הדעת מלמדת כי לא ניתן למצוא בה את שמבקש המערער למצוא. המערער לא עמד בנטל המוטל עליו להראות קיומה של אסכולה רפואית התומכת בעמדתו.
1763. ע"נ 01/*** פ"ע נ ' קצין תגמולים, הרכב גנון
קוליטיס. הכרה בהחמרה מחצית עקב אחור באבחון של 6 שנים. התלונן על דמם וטופל כטחורים. הדלקת במעי לא אובחנה. הועדה קבעה כי די בכך שהאחור באבחון שלל מהמערער טיפול יעיל ומהיר יותר וקיימת אופציה שמהלך המחלה היה קל בהרבה גם אם אין בכך ודאות. נקבע כי המחלה החנמירה במחצית עקב השירות.
575. ע"א (י–ם) 381/94 ליז לוינגר נ' קצין תגמולים תקדין מחוזי כרך 95 (3) 474
מטבע הדברים, החלטת ועדה או ערכאה שיפוטית נשענת על חומר ראיות וחוות דעת רפואיות המובאות בפניה, והמתייחסות למקרה נתון. אין היא כבולה להכרעות בערכאות אחרות שנתבססו על חומר רפואי שלא עמד לנגד עיניה. עשוי להיות כי בתחום הרפואה קיימות בשאלה מסויימת גישות מקצועיות שונות, אולם לעולם, שומה על ערכאה הדנה בעניין לקבוע עמדה עפ"י הגישות המקצועיות שהובאו בפניה.
} ד"ר פיש מטעם המערערת מדבר בחוות הדעת על מצב של "העדר אפשרות לשלול" או על "סבירות" שגורם סביבתי הביא לפרוץ המחלה. הוא הסתמך על ההכרה העקרונית של ד"ר ד"ר גילון במקרים של זיהום אקוטי. בנסיבות המקרה שלל ד"ר ד"ר גילון מצב של זיהום אקוטי שהביא לפרוץ המחלה. ביהמ"ש קבע כי "יש להצביע בפועל על הגורם הסביבתי שהשפיע על פרוץ המחלה ולהוכיח מהו אותו גורם וכי היה מצוי במערערת באותה עת …".
842. ע"נ 97/*** א"ד נ' קצין תגמולים
קוליטיס. פרופ' רטן קבע קשר על יסוד מתח נפשי. לא הונחה תשתית עובדתית מהימנה כדבעי לטענת הדחק הנפשי, ואין להתיר הרחבת חזית ע"פ אנמנזה שאינה מתיישבת עם תביעת המערער ותצהירו; המתחייב מכך הוא כי נתעלם, לצורך מתן החלטה בהליך זה מאותו חלק בחוו"ד של פרופ' פרופ' רטן, הדן בהשפעתם של תנאי דחק ומתח נפשי. לא עלה בידי המערער לבסס בפנינו את קיומה של התמונה הקלינית והסיפטומים האופניים שיש בהם להציע תשתית לקיומה של מחלת מעיים סוערת, כבסיס להסתברות בדרגה המתקבלת מאוד על הדעת, של קשר סיבתי בין מחלתו לתנאי שרותו.
1169. ע"א 00/**** ח"ר נ' קצין תגמולים מחוזי ת"א 26.1.03.
קוליטיס. יישום של החלטת ביהמ"ש העליון בעניין רפאל מאיר על קוליטיס.
1266. ו"ע 00/**** בא"ש נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים ת"א (הרכב הש' רביד) 6.7.03.
קרוהן. בעקבות פסק דין ברע"א 8373/96 ורע"א 2985/97 רפאל מאיר ואח' נ' קצין התגמולים דחיית טענה בדבר קשר אטיולוגי בין גורם סביבתי מסויים להיווצרות המחלה או בין דחק נפשי לבין היווצרות המחלה.
1273. ע"נ 95/*** ב"א נ' קצין תגמולים
קוליטיס. סקירת הפסיקה העניפה שביקשה להתחקות אחר הגורמים הסביבתיים העומדים ביסוד מחלות המעיים הדלקתיות בכלל ומחלת הקוליטיס בפרט מלמדת, כי עד כה לא בוססה אסכולה רפואית שיש בה להציע בסיס לקביעת קשר סיבתי משפטי בין תנאי דחק
נפשי בשרות, ובין התחלואה במחלה. (השוו: ע.נ. 9/93 אלמוזלינו נ' קצין תגמולים. ע.נ. 20/93 שחר נ' קצין תגמולים).
בגלגולה הסופי הגיע פרשת אלמוזלינו לדיון בביהמ"ש העליון (בר"ע 6915/96) וזה פסק כי לא ניתן לגזור מן הפסיקה המגוונת שהתגבשה עד אז עמדה המצדדת בזכות קיומה של אסכולה זו או אחרת. גם בע.נ. 110/97 סהר כפיר נ' קצין תגמולים ראתה ועדת הערעורים (בחיפה) לקבוע כי אין בנמצא אסכולה ברורה ומפורטת בעניין זה.
לאחרונה נדרשה ועדה זו לסוגיה בקשר הסיבתי בהקשר למחלת מעיים אחרת (מחלת קרוהן) דווקא בהיבט הספציפי של תנאי השרות, מבלי שסוגיית האסכולה נבחנה לעומקה. בפרשה אחרונה זו (ע.נ. 493/95 שמביק נ' קצין תגמולים – לא פורסם) פסקנו בין היתר: "…נפקותו של הדחק הנפשי כגורם אופרטיבי (לגבי מחלת קרוהן) טרם זכתה להכרה מלאה בספרות רפואית ועדיין ניכרת תנועת מטוטלת חריפה במשרעת שבין מצדדי הגישה ובין שולליה…"
ובהמשך, לאחר שנתנו דעתנו לממצאים העולים מספרי הלימוד וממחקרים רפואיים עדכניים פסקו כי לעת הזאת נוטה המטוטלת לכיוון השוללים גורמים של זיהום ודחק נפשי באטיולוגיה של המחלה.
ב"כ המערער העלה בפנינו טענה נוספת ולפיה אין להצדיק את השינוי במדיניות ההכרה של המשיב שהתבססה בזמנו על המלצותיו של ד"ר ד"ר גילון – אלא אם יוכח שהשינוי מתבסס על ספרות רפואית.
בנסיבות הערעור דכאן, לא ראינו לקבל טענה זו. התרשמנו כי מדובר בגרסה כנה. הגם שאין היא חפה מחוסר עקביות, הרי בהיעדר טיעון או ראיה הפוגעים במהימנותה של הגרסה סברנו, כי לא מתקיימת עילה משפטית לחייב את המשיב לאמץ עמדה רפואית אשר מלכתחילה לא הייתה מגובה בבסיס מדעי איתן.
1292. ע"נ 99/*** י"א נ' קצין תגמולים
סוגיית הקשר הסיבתי שבין תנאי השרות הצבאי ובין התחלואה במחלת מעיים דלקתיות בכלל ומחלת קוליטיס, חזרה ועמדה על מדוכת הדיון בערעורים השונים חדשות לבקרים. סקירת הפסיקה המקיפה שביקשה להתחקות אחר הגורמים הסביבתיים העומדים ביסוד מחלות המעיים הדלקתיות בכלל ומחלת הקוליטיס בפרט מלמדת, כי עד כה לא בוססה אסכולה רפואית שיש בה להציע בסיס לקביעת קשר סיבתי משפטי בין תנאי נפשי בשירות ובין התחלואה. לא זו אף זו: בימים אלו נדרש בית המשפט העליון לסוגיית הקשר הסיבתי בהקשר למחלת מעיים אחרת (מחלת קרוהן) שאף היא שייכת לקבוצת מחלות המעיים הדלקתיות (…) דווקא בהיבט הספציפי של תנאי השרות כבעניינו, הדברים אמורים, ברע"א (מאוחד) 3873/96 מאיר קצין תגמולים (טרם פורסם – להלן – פרשת מאיר) וכן ברע"א 5709/98 אלון ריבובסקי נ' קצין תגמולים (טרם פורסם). בית המשפט הטעים כי ראה לנכון למנות ועדה של מומחים אשר הגישה את חוות דעתה ביחס לגורמים למחלת הקרוהן, חוות דעתה של ועדת המומחים הייתה חד משמעית ולפיה "לא ניתן להצביע על קיומו של קשר בין מחלת הקרוהן לבין השרות הצבאי". בהידרשו לחוות הדעת של פנל המומחים שמינה לצורך בחינת השאלה האם הוכחה אסכולה רפואית קבע בית המשפט "המוסכמה של חוות דעתם שאין אסכולה פואית מבוססת המצביעה על קשר סיבתי בין גורם סביבתי מסויים להיווצרות המחלה או בין דחק נפשי לבין היווצרותה או החמרתה".
1301 ע"נ 94/*** ש"ר נ' קצין תגמולים
ד"ר א. ד"ר גילון, חוזר ומדגיש, כי בספר הלימוד, הידוע כ"אורים ותומים" בנושא הגסטרואנטרולוגיה: Slizenger & Fordtran בפרק הדן ב–Psychosocial considerations in Gastroenterology, כותב המחבר, שקיים קשר ברור בין מערכת העצבים, כולל מצבי דחק דיכאון ומצבים נפשיים אחרים, לבין שינויים פונקציונאליים של מערכת העיכול, לכל אורכה, והוא מתחיל את הפרק במשפט הבא: “The relationship between stress and GI function has been part of the writing of poets and philosophers ovar the centuries” הנה כי כן, במחלות שונות, לגורמים נפשיים, יש השפעה כללית על הבריאות.
אין לנו אלא לקבל את מסקנתו של ד"ר א. ד"ר גילון, שלפיה סבל המערער ממחלת, דלקת הכיבית של המעי הגס במשך שנים רבות. שנים רבות – אפילו בטרם ההתרחשויות
המתוארות בסעיפים האמורים של פסק דין זה. מסקנותינו היא, כי לא הייתה אז התלקחות פתאומית בסמוך ל– "אירוע סביבתי חריג".
בהיעדר "אירוע חריג", סמוך, הקשור לשירות, שגרם למערער לחץ נפשי – הרי שיש לראות בהשתלשלות הנסיבות רק "קשר כרונולוגי מקרי".
לנו נראה, שהאסכולה המיוצגת ע"י פרופ' רוזן, אינה מבוססת עד כדי כך. לא הוכח, שקיימת אסכולה, אשר לפיה מתח נפשי או לחץ נפשי, יש בהם כדי לגרום למחלה, ממנה סובל המערער.
1335. ע"נ 98/*** ד"ל נ' קצין תגמולים
יישום הלכת ביהמ"ש העליון – ודחיית הערעור א–פריורית.
1324. ע"א 1017/99 לוי גלעד נ' קצין תגמולים
קוליטיס. כבר נקבע פעמים הרבה כי לא הוכח קשר בין גורמים נפשיים לאטיולוגיה של המחלה (פרשת ניומן, ע"נ 316/91 לישע נ' קת"ג, ע"נ 295/91 הינדי נ' קצין תגמולים, ע"נ 315/88 כווינה נ' קצין תגמולים ואח'). לגבי האבחנה לה טוען המערער בין מחלת הקרוהן לבין מחלת הדלקת הכיבית של המעי הגס, אין לכך כל נפקות. פרופ' פרופ' רטן מתייחס בחוות הדעת שמסר בתיקים השונים לאסמכתאות רפואיות שנושאן מחלות דלקתיות של המעיים, קרי הן קרוהן והן דלקת כיבית ולכן אין כל חשיבות לכך שפסקי הדין, לרבות פרשת ניומן, דנים במחלת קרוהן דווקא.
1365. ע"נ 97/*** נ"ת נ' קצין תגמולים
אם נותר ספק באשר לתחולת פרשת מאיר גם לגבי מחלות מעיים דלקתיות אחרות ובכללם דלקת כיבית של המעי הגס, הרי שספק זה הוסר לאחרונה בעקבות פסה"ד ברע"א 5853/00 ארייך נ.קצין תגמולים (טרם פורסם) בו נדרש בית המשפט העליון לטענה לפיה אין ללמוד גזירה שווה הכרחית בין מחלת הקורהן (אשר עמדה לדיון בפרשת מאיר) ובין המחלה בה עסקינן. בדחותו את הטענה לפיה העמדות הרפואיות שהובאו בעניינו של ארייך מייצגות אסכולות רפואיות שוות ערך פסק בית המשפט כי בחוו"ד מבסס פרופ' פרופ' רטן את המסקנה כי קיימים גורמים סביבתיים כלשהם המסייעים להתפרצות מחלת קרוהן והדלקת הכיבית, אך לא ניתן להצביע על מהותם של גורמים אלו ועל חלקם המכריע או השולי בהתפרצות המחלות.
אינדיקציה לכך מצויה בעובדה כי פרופ' פרופ' רטן עצמו מתייחס לעובדות מחקר אשר טרם הניבו ממצאים ברורים (ע"מ 6 לחוו"ד) ובע"מ 8 לחוו"ד הוא מחווה "יש להדגיש כי פרסומים אחרונים אלו מהווים התפתחות במחקר הרפואי בכל הקשור לשימוש בטכניקות מתקדמות כדי להגיע לחקר האטיולוגיה של מחלת הקרוהן (ההדגשה שלי – מ.ב.ח). בהעדר אסכולה רפואית התומכת בעניינה של המערערת תלוי הערעור על בלימה.
1471. וע' 00/**** ש"ד נ' קצין תגמולים
מחלת הקוליטיס. בית המשפט העליון כבר הספיק לחזור על הלכה זו במספר פסקי דין ואף קבע כי ניתן ללמוד מחוות דעת המומחים לעניין הקרוהן אף לעניין מחלות מעיים דלקתיות אחרות. גם בית המשפט המחוזי כבר אימץ את הלכת בית המשפט העליון הן לעניין קרוהן והן לעניין מחלת הקוליטיס. שתיהן מחלות מעיים דלקתיות, אשר גם המומחה מטעם המערער מתייחס אליהן כמיקשה אחת. (ר' תחילת הדיון בו הוא מציין כי לשתיהן מאפיינים משותפים ובהמשך הוא דן באטיולוגיה שלהן ביחד ללא אבחנה). ר' רע"א 5853/00 ארייך נ' קצין התגמולים (ניתן ביום 26.3.03 – טרם פורסם) לעניין דלקת כיבית. ע"א (ת"א) 3238/00 חן רפאל נ' קצין התגמולים (ניתן ביום 26.1.03 – טרם פורסם) לעניין דלקת כיבית, רע"א 5709/98 אלון ריבובסקי נ' קצין התגמולים (ניתן ביום 6.2.03 – טרם פורסם). לעניין קרוהן, רע"א 5265/97 איליה סמי נ' קצין התגמולים (ניתן ביום 26.3.03 – טרם פורסם) לעניין קרוהן ותסמיניו. גם ועדת הערעורים חזרה על כך לענין קרוהן ר' ע"נ 508/95 אוקונסקי נ' קצין התגמולים (ניתן ביום 19.3.03 – טרם פורסם), ע"נ 234/93 יוסף גווילי נ' קצין התגמולים (ניתן ביום 18.3.03 – טרם פורסם) ולעינין קוליטיס ר' ע"נ 71/96 יוסף תמיר נ' קצין התגמולים (ניתן ביום 30.3.03 – טרם פורסם) ו"ע 2150/02 נבות עידו נ' קצין התגמולים (ניתן ביום 18.9.03 טרם פורסם) ועוד.
בעקבות פסיקת ביהמ"ש העליון והמחוזי וכמתחייב מהן – אין מנוס מדחיית הערעור והוא אכן נדחה בזאת.
2441. ע"א 04/**** ד"פ נ' קצין תגמולים מחוזי חיפה 9.12.04
הועדה לא שוכנעה כי היו אירועים חריגים או תנאי היגיינה ירודים. הכלל הוא כי למעט מקרים קיצוניים לא יוכר הקשר בין המחלה לשירות. לעניין אסכולה כבר נקבע בפס"ד מאיר כי לא הוכחה אסכולה.
89. ע"נ 02/*** ז"נ ואח' נ' קצין תגמולים
קוליטיס. אחור בטיפול. הועדה מכירה בהחמרה של שליש מהטעם שאמנם אין קשר סיבתי קונקרטי בין המחלה לתנאי השירות (פס"ד ארייך ורפאל מאיר) לאור העובדה שהמערער שרת במשך למעלה משנה בתנאים קשים ותברואה לקוייה, הגם שלא היו עדיין סימנים חיצוניים למחלה. גם כאשר החל לסבול משלשולים המשיך לשרת באותם תנאים. קיבל טיפול רפואי שלא התאים לתלונותיו ורק לאחר החמרה במצב לכדי אי שליטה בצואה נשלח לקולונסקופיה. איחור זה גרם להחמרת המחלה לדברי ד"ר שטמר דבר שלא הוכחש ע"י פרופ' עינת.
.2683 ע"א 08/**** כ"א נ' קצין תגמולים, מחוזי באר שבע .15.9.09
קוליטיס. נטען לאחור באיבחון ובטיפול. ועדת הערעורים קבעה כי יתכן ועובדתית לא נערך מעקב רפואי מסודר, ולא ניתנו למערער ההסברים על חשיבות מעקב זה, אך אין בכך כדי ליצור קשר סיבתי. לא נמנע מהמערער טיפול שהיה מונע או מעכב את המחלה, משום שאין בנמצא טיפול כזה. ביהמ"ש המחוזי ביטל את החלטת ועדת הערעורים וקבע קשר של החמרה. כדי להכיר בזכאות לתגמולים לפי חוק הנכים די להצביע על העדר טיפול בסימפטום של המחלה שבגינו נפגעה איכות חייו של הסובל ממחלה.
הערה: המספר המופיע מימין לפרטי פסה"ד, מציין את מספרו השוטף במאגר פסקי הדין, במשרד עו"ד צדקוני – סיון ואינו חלק מפסה"ד.
