פסקי דין בנושא מחלת שירות לאחר תיקון 29 לחוק הנכים

 

3611.     עמ"ח 47279-06-21 פלונית נ' קצין התגמולים, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' צ'יזיק. פס"ד מיום 17.7.22. פורסם בנבו.

3657.     ע"ו 26111-11-22 קצין התגמולים נ' פלונית, ביהמ"ש מחוזי חיפה, פס"ד מיום 15.6.23, פורסם בנבו.

3658.     רעא 5549-23 פלונית נ' מדינת ישראל קצין תגמולים, ביהמ"ש העליון, פס"ד מיום 23.8.23, פורסם בנבו.

        מחלת שירות לאחר תיקון 29. קורונה כמחלת שירות

      בעלה המנוח של המערערת שירת כלוחם מג"ב בקבע. חלה בקורונה ונפטר מהמחלה. תחקיר אפידמיולוגי העלה כי קיימת סבירות לכך שנדבק במחלה במסגרת עבודתו עקב חשיפה לחולה קורונה. החשיפה היתה בעת שהיה במשמרת מבצעית בבסיס, המהווה חלק אינטגרלי מהגזרה המבצעית.

               המשיב טען ש"מחלת שירות" תוכר אך ורק בהתקיים שני תנאים מצטברים – הראשון, שהמחלה נמנית על אחת המחלות אשר נזכרות ברשימת המחלות המפורטות בתיקון לחוק והשני, מחלה אשר נגרמה עקב ארוע שאופיו מהותו ונסיבותיו יחודיים לשירות הצבאי. המשיב טען כי מחלת הקורונה אינה נמנית על המחלות אשר קבועות במסגרת החוק. כן טען המשיב כי רשימת המחלות היה רשימה סגורה וועדת הערר איננה מוסמכת להוסיף עליה את מחלת הקורונה. לדעת המשיב גם לא מתקיים התנאי השני משום שהידבקות בקורונה עשויה להתרחש גם במסגרת אזרחית  וכי לא עלה בידי המערערת להוכיח כי המנוח נדבק במחלה על רקע יחודיות תנאי השירות הצבאי.

               ועדת הערעורים קיבלה את הערעור, בנימוק שאי הזכרת מחלת הקורונה בצו אינו הסדר שלילי אלא הסדר משתמע חיובי אשר מבקש להותיר בידי המשיב ובידי ערכאות הערעור עליו את שיקול הדעת המתאים בהינתן מקרים שבהם אנשי הקבע לוקים בנכות צמיתה או חלילה הולכים לעולמם כתוצאה מחשיפה בלתי צפויה במהלך השירות למחלות אשר לא היו ידועות למדע במועד כניסתו לתוקף של תיקון מספר 29, או לחלופין נכון עדכון רשימת המחלות (בעיקר מחלות ויראליות והיווצרות של מוטציות).

               בית המשפט המחוזי ב ע"ו 26111-11-22 קיבל את ערעור משהב"ט וביטל את ההכרה.

"הגדרת "מחלת שירות" כאמור לעיל כוללת שני תנאים מצטברים: הראשון שיהיה מדובר באחת המחלות המפורטות בסעיף והשני שהמחלה נגרמה עקב אירוע שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי, או עקב תנאי שירות שאופיים ומהותם ייחודיים לשירות הצבאי.

הנה כי כן עוד בטרם נידרש לשאלה האם ההידבקות בבסיס היתה במסגרת אירוע שייחודי לשירות הצבאי (והאם די בנסיבות באישורו של מפקד הגדוד בו שירת המנוח על כי המנוח נדבק בעת שהיה במשמרת מבצעית בבסיס המהווה חלק אינטגרלי מהגזרה המבצעית), הרי בכל מקרה אין בכך די ויש צורך גם בקיומו של התנאי הנוסף. התנאי הנוסף המצטבר לתנאי של נסיבות גרימת המחלה, הוא שיהיה מדובר באחת מהמחלות המופיעות בסעיפים קטנים (1)-(2), או במחלה אחרת ששר הביטחון בהסכמת שר האוצר ובאישור הוועדה בכנסת, קבע בצו. מאחר שמחלת הקורונה אינה מופיעה ברשימת המחלות כאמור ואף לא נקבעה בצו ע"י שר הביטחון,הרי שבכל מקרה לא התקיים התנאי הנוסף הנדרש והיא אינה מהווה מחלת שירות.

לעניין היות רשימת המחלות היכולות להיכנס תחת מחלת שירות, רשימה סגורה, ראה אמירה ברורה של ביה"מ העליון ברע"א 5432/22 פלונית נ. קצין התגמולים [פורסם בנבו] (29.12.22):

"תיקון מס' 29, תיקן, בין היתר, את הגדרת המונחים "מחלת שירות" ו-"חבלת שירות", אשר עוסקים בנכויות של חיילים בשירות קבע. במסגרת זאת, צומצמו המקרים שבהם יוכרו נכויות של אנשי קבע על פי חוק הנכים, למקרים שבהם החבלה או המחלה הן בעלות זיקה ייחודית לשירות הצבאי (ראו הגדרות המונחים בסעיף 1 לחוק הנכים). לצד זאת, בפרט לעניין "מחלת שירות", נקבעה רשימה מצומצמת של מחלות שתוכרנה (וכן הוקנתה לשר הביטחון סמכות להוסיף לרשימה זו סוגי מחלות בצו, בכפוף להסכמת שר האוצר ולאישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בכנסת).

כתוצאה מהתיקון, מחלות וחבלות מסוימות בהן לוקים חיילים בשירות קבע, אשר בעבר הוכרו כנכות על פי חוק הנכים, לא תוכרנה עוד במסלול זה, ופתוחה בפני משרתי הקבע הדרך לתבוע נכות כנפגעי עבודה מכוח חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995".(הדגשה שלי – ר.א).

מטרת התיקון לחוק היתה  כאמור לצמצם את הזכאות ע"פ החוק למשרתי קבע ולהפנותם לפעול להכרה במסגרת המוסד לביטוח לאומי. לאור מטרה זו,למעט מחלות ספציפיות שהוגדרו בחוק או בצו של שר הביטחון, הרי בנוגע ליתר המחלות, תרופתם של משרתי הקבע הינה בפניה למל"ל, זאת גם אם המחלה התפתחה כתוצאה או במסגרת, פעילותם המבצעית.

אמנם נכון שבעת חקיקת התיקון לחוק, טרם פרצה מגיפת הקורונה. אולם, המחוקק הותיר את האפשרות להוסיף, בכל עת, מחלות לרשימת המחלות ולפיכך לא הייתה מניעה להוסיף מחלה זו  לרשימה, אך זאת , בדרך שנקבעה בחוק. הוספת מחלות לרשימה יכולה להיעשות רק ע"י שר הביטחון, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת. אכן אי הכללת מחלה ספציפית ברשימת המחלות אינה הסדר שלילי המונע אפשרות להוסיף מחלות נוספות לרשימה, אלא שבניגוד לקביעת הוועדה, הסמכות להוספת מחלות נוספות הוקנתה והוגבלה מפורשות כאמור בס"ק (ג), לשר הביטחון בלבד ואף זאת תוך קבלת הסכמת שר האוצר ובאישור הועדה הרלוונטית של הכנסת ובתנאים ובנסיבות שיקבע. לא ניתן לבטל כלאחר יד קביעה מפורשת זו של המחוקק ולהעביר לעורר או לערכאה שיפוטית כלשהיא, סמכות שהוקנתה לשר בלבד.

למעלה מהצורך יצוין כי איננו מצויים בשלב בו רק פרצה מחלת הקורונה, אלא חודשים רבים לאחר שהתוודענו למחלה זו ולאחר שהמחוקק ואף מחוקק המשנה, ערכו בעקבות התפרצותה, התאמות ותיקונים בחוקים רבים. העובדה שעד היום שר הביטחון לא הוציא צו המכליל את מחלת הקורונה במסגרת המחלות המופיעות בהגדרת מחלת שירות, מצביעה על כך שלא מצא מקום לעשות כן.

בכל מקרה כאמור, גם אם לטענת המשיבה מן הראוי היה שהשר יוסיף מחלה זו לרשימת המחלות, אין בכך כדי להקנות לעורר או לרשות שיפוטית כלשהיא סמכות שהוקנתה מפורשות למחוקק. ויודגש ההוראה כי  הסמכות להוספת מחלות לרשימה הסגורה מצויה בידי שר הביטחון ,תוך סיוג הפעלתה בצורך לקבל אף את הסכמת שר האוצר ואישור ועדת הכנסת הרלוונטית, גם היא מצביעה על כך שמדובר בנושא שבמדיניות אשר לו השלכות רוחב והיבטים שונים (כלכליים, חברתיים ואח'), המחייבים בדיקה מקצועית של משרדי הממשלה הרלוונטיים. לפיכך ברי כי אין המדובר בסמכות שערכאה שיפוטית כלשהיא יכולה ליטול לעצמה ללא הסמכה מפורשת בחוק."  

בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון נדחתה, בנימוק שאינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית. (רע"א 5549/23).ביהמ"ש התייחס, למעלה מן הצורך לטענה כי מדובר ב"חבלת שירות" שלא נטענה בערכאה הקודמת, וכן לטענה לענין מחלת שירות.

"למעלה מן הצורך, ולגופם של דברים, אעיר כי מחלת הקורונה אינה בגדר "חבלת שירות" כהגדרתה בחוק משפחות חיילים. "חבלה" מוגדרת כנזק אנטומי לגוף אשר נגרם על ידי גורם פיזי-חיצוני (ראו: סעיף 1 לחוק משפחות חיילים). פרשנות אשר מחשיבה את מחלת הקורונה כ"חבלה" אינה עולה בקנה אחד עם לשונו של חוק משפחות חיילים ועם השכל הישר (ראו והשוו: רע"א 5578/23 פלוני נ' קצין התגמולים, פסקאות 5-4 (24.7.2023)). מסקנה זו מתחייבת גם מדברי ההסבר לתיקון מס' 37 לחוק משפחות חיילים, אשר בגדרו נוספו לחוק הגדרות למונחים "חבלה" ו"חבלת שירות":

"חבלה תוגדר: 'נזק אנטומי לגוף שנגרם במישרין מגורם פיזי חיצוני באירוע מסוים'. מוצע לייחד את ההגדרה 'חבלה' לאירוע חבלתי, פציעה, מכה וכדומה, שניתן להגדירו בזמן ובמקום, ושבמסגרתו גורם פיזי חיצוני גרם לפגיעה פיזית ולנזק אנטומי לגוף" (ראו: שם, בעמ' 460; ההדגשה הוספה – א.ש.).

טענת המבקשת כי עסקינן ב"מחלת שירות", אף היא תלויה על בלימה. ההגדרה למונח "מחלת שירות" קבועה בסעיף 1 לחוק משפחות חיילים, בזו הלשון:

"'מחלת שירות' – כל אחת מאלה, ובלבד שנגרמה עקב אירוע שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי, או עקב תנאי שירות שאופיים ומהותם ייחודיים לשירות הצבאי:

(1)   מחלה כתוצאה מחשיפה לחומר מסוכן שקבע שר הביטחון בצו, לקרינה מייננת או לקרינה אינפרא-אדומה;

(2)   הידבקות במחלה כתוצאה מחשיפה למוצרי דם ונוזלי גוף במסגרת טיפול רפואי בתנאי שדה;

(3)   מחלה אחרת שקבע שר הביטחון, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, בצו, בתנאים ובנסיבות שקבע כאמור".

           במילים אחרות, "מחלת שירות" כוללת שני תנאים מצטברים: התנאי הראשון הוא שיהיה מדובר באחת מהמחלות המנויות בסעיפים קטנים (1)-(3); והתנאי השני הוא שהמחלה נגרמה בעקבות אירוע אשר ייחודי לשירות הצבאי. מחלת הקורונה אינה עומדת בתנאי הראשון, מאחר שהיא אינה תואמת את סוג המחלות המתוארות בסעיפים קטנים (1)-(2); וכן היא אינה מופיעה בצו שקבע שר הביטחון, כאמור בסעיפים קטנים (1) ו-(3). כמו כן, צדק בית המשפט המחוזי בקבעו כי רשימת המחלות אשר תוכרנה כ"מחלת שירות" הינה רשימה סגורה ומצומצמת (ראו: רע"א 5432/22 פלונית נ' קצין התגמולים, פסקה 2 (29.12.2022)). די באי-העמידה בתנאי הראשון כדי לקבוע כי מחלת הקורונה אינה בגדר "מחלת שירות".

 

3625.     ע"נ 53295-12-20 פלוני נ' קצין התגמולים, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' ג'דעון. פס"ד מיום 20.11.22.

פורסם בנבו.

               שוטר נקרא ע"י מוקד החירום לטפל בארוע של אדם שהתפרע בקופ"ח. אותו אדם תקף את
המערער באגרוף בפניו וגרם לו שבר באף. בחיפוש נמצא אצלו סכין. לטענת המערער
הסיטואציה מסכנת החיים אליה נקלע גרמה לו מצוקה נפשית, לחץ וחרדה. כחודש וחצי –
חודשיים לאחר הארוע החלו תסמינים של ירידה במשקל, טשטוש ראיה, עייפות ודחיפות במתן
שתן. אובחן כלוקה בסכרת סוג 1. הגיש תביעה לפי חוק הנכים. התביעה בגין הנזק לאף
התקבלה. התביעה בגין סכרת נדחתה בנימוק שאין תחולה לחוק הנכים לאור תיקון 29.

               בערעור טען המערער כי נסיבות הארוע יחודיות ומובהקות לשירות המשטרתי ולכן יש לראות בפגיעת
הסכרת כחבל שירות ולחלופיןכמחלת שירות וכי רשימת מחלות השירות המופיעה בסעיף 1
לחוק אינה רשימה סגורה. נטען שההפרדה בין שתי הפגיעות שמקורן בארוע אחד הינה
אבסורדית וחוטאת למטרת החוק.

הערעור נדחה.

               "לא ניתן לקבל את הטענה שהסכרת היא "חבלת שירות".

בסעיף 1
לחוק הוגדרה "חבלה" "נזק אנטומי לגוף שנגרם במישרין מגורם פיזי חיצוני באירוע מסוים….". בתיקון מס' 29 לחוק אימץ המחוקק את המלצת ועדת גורן בסוגיה זו כפי שעולה מהכתוב בדברי ההסבר כדלקמן:

"החלטות הוועדה ייושמו כדלקמן:

… חבלה תוגדר "נזק אנטומי לגוף שנגרם במישרין מגורם
פיזי חיצוני באירוע מסוים". מוצע לייחד את ההגדרה "חבלה" לאירוע
חבלתי, פציעה, מכה וכדומה, שניתן להגדירו בזמן ובמקום, ושבמסגרתו גורם פיזי חיצוני
גרם לפגיעה פיזית ולנזק אנטומי לגוף" (עמ' 460 לדברי ההסבר)

מעבר לידיעה השיפוטית, הפרשנות שמייחס המערער ל"סוכרת" במטרה לסווגה כחבלה להבדיל ממחלה הינה פרשנות מאולצת ומלאכותית ואינה מתיישבת עם הגדרת החוק כמצוין לעיל. גם ספרי הרפואה מתייחסים לסוכרת כאל מחלה וזאת כפי שציין המשיב בסיכומיו תוך הפנייה לספר הלימוד המרכזי של HOLT (HOLT RIG, cockram CS,Textbook of Diabetes.5th ed.P.822). נוסיף על כך כי גם המחוקק, בבואו לדון בזכאותם של משרתי קבע לתגמולים בגין מחלה, ציין "למען הסר ספק, גם מחלות שהן
תוצאה של אירוע חבלתי (למשל מחלת סכרת שפרצה לאחר אירוע תאונתי) ייחשבו כמחלות לכל
דבר ועניין" (עמ' 460 בדברי ההסבר).

לאור האמור הננו דוחים כאמור את טענת המערער שלפיה הסוכרת הינה בבחינת "חבלת שירות" כהגדרתה בחוק".

               גם הטענה שהסכרת היא "מחלת שירות" נדחתה. 

  אמנם עסקינן בארוע שאופיו ומהותו יחודיים לחיי השירות המשטרתי, אך נדרש גם שהמחלה נכללת

באחת המחלות המנויות בסעיף 1 לחוק תחת הגדרת "מחלת שירות". במקרה דנן המחלה אינה נכללת במחלות המנויות בסעיף 1. נטען כי אין עסקינן ברשימה סגורה.  ביהמ"ש דחה הטענה. ביהמ"ש מתחקה אחר התכלית שעמדה מאחורי תיקון 29 לחוק, כעולה מדברי ההסבר וקובע:

"יוצא אפוא שתכלית תיקון מס' 29 היתה להוציא מגדר החוק
את כלל התביעות של משרתי הקבע בנוגע למחלות שלקו בהן במהלך שירותם תוך הפנייתם
למוסד לביטוח לאומי, אם כי בנוסח הסופי של החוק ראה המחוקק לנכון להחריג מספר
מחלות שירות, ספציפיות ומוגדרות, המזכות בתגמולים על פי החוק בהתקיים התנאי השני
של ייחודיות השירות.

               תכלית זו מובילה למסקנה כי רשימת מחלות השירות המנויות בסעיף 1 לחוק תחת הגדרת
"מחלת שירות" הינה רשימה סגורה כל עוד לא הוספו לה מחלות נוספות על ידי
המחוקק ו/או על ידי שר הביטחון בהתאם לסמכותו על פי סעיף קטן (4) לעיל.

               התוצאה היא אפוא, שהחלטת המשיב שלפיה נקבע כי מחלת הסוכרת אינה מהווה מחלת שירות ואינה
מזכה את המערער בתגמולים על פי החוק במקרה שבפנינו, בדין יסודה".

               (ערעור למחוזי נדחה ראה 3625א )

3625א   ע"ו 52542-01-23 עדן מלמד נ' קצין התגמולים, מחוזי חיפה, פס"ד מיום 21.5.23 פורסם בנבו.

               ערעור על פס"ד של ועדת הערעורים (3625). המערער טען כי יש להכיר במחלת סכרת בה לקה לאחר שהותקף במסגרת תפקידו כשוטר, ולראות בה "חבלת שירות". הטענה נדחתה.

חבלה הוגדרה כאמור כנזק אנטומי לגוף שנגרם במישרין מגורם פיזי חיצוני באירוע מסויים. פרשנות סבירה והגיונית של "חבלה" בלשון בני אדם ואף כעולה מדברי ההסבר להצעת החוק היא שמדובר בפגיעה פיסית ונזק אנטומי לגוף ולא במחלה, בעוד שסוכרת הינה מחלה המוגדרת אף בספרי הרפואה כמחלה. אכן יתכנו מחלות המתפתחות כתוצאה מאירוע חבלתי, אולם אין בכך כדי לשנות מהגדרתן כמחלה ולהפכן כשלעצמן לחבלה. גם המחוקק היה מודע לכך וציין בדברי ההסבר:

 

"למען הסר ספק, גם מחלות שהן תוצאה של אירוע חבלתי (למשל מחלת סוכרת שפרצה לאחר אירוע תאונתי) ייחשבו כמחלות לכל דבר ועניין" (עמ' 460 בדברי ההסבר).

 

               אין לקבל את טענות המערער בפנינו כאילו יש להתעלם מדברי ההסבר להצעת החוק מאחר שהנוסח שהתקבל בסופו של דבר אינו זהה לזה שהוצע. כאמור בדברי ההסבר, מדובר בהצעת חוק שבאה ליישם את המלצות וועדת גורן. גם אם הנוסח שהתקבל בסופו של דבר אינו זהה אחד לאחד להצעת החוק, עדיין יש בדברי ההסבר כדי לשקף את העקרונות והמטרות שהנחו את וועדת גורן ואת המחוקק אשר מצא לקבל את המלצותיה בתיקון זה, כאשר ברור כי תמיד ובכל הצעת חוק הניסוח הסופי המתקבל נקבע ע"י המחוקק.

               זאת ועוד, במקרה דנן אף מהמשך הגדרת "חבלה" במסגרתה פירט המחוקק מקרים פרטניים ספציפיים (מכת חום, מכת קור, או מוות פתאומי שנמנע על רקע אירוע לבבי תוך כדי האירוע (Aborted Sudden Cardiac Death), וכן הפרעות בתר חבלתיות (Post-Traumatic Stress Disorder)",כאשר לא מצא לכלול בהם את מחלת הסוכרת,יש כדי להצביע על כך שלא ניתן לראות בסוכרת  כחבלה,אף אם התפתחה כתוצאה מחבלה.

               טענת המערער כאילו בציון "הפרעות בתר חבלתיות" כלל המחוקק כל הפרעה רפואית לרבות כל מחלה מכל סוג שהוא שתגרם עקב חבלה,מאחר שהמחוקק השתמש במונח "הפרעות בתר חבלתיות" ולא "הפרעת דחק בתר חבלתית", אין לה יסוד. ראשית ככל שכך,הרי היה המחוקק קובע מפורשות כי כל מחלה שנגרמת עקב חבלה,גם היא בגדר חבלה. שנית ובעיקר, ברור כי כוונת המחוקק בהפרעות בתר חבלתיות הינה להפרעות בתחום הנפשי מסוג Post-Traumatic Stress Disorder,כאמור בהגדרה הלועזית המופיעה בצד ההגדרה בעברית. ראיה לכך מופיעה בפרט 34 א' לתוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), תש"ל-1969, אשר כותרתו זהה "הפרעות בתר חבלתיות" (ולא "הפרעת דחק בתר חבלתית") ולצידה ההגדרה באנגלית-PTSD וסעיפיו הקטנים של פרט זה מפנים לדרגות נכות מ5% ועד 100% ביחס לדרגות שונות של הפרעות נפשיות בהיבט חומרת ההשפעה על כושר התפקוד ותסמיני PTSD.כלומר המחוקק רואה זהות בין ההגדרה האנגלית המצויה בסוגריים והמתייחסת להפרעות שונות של PTSD להגדרה בעברית שניתנה על ידו: "הפרעות בתר חבלתיות" ומתייחס בה להפרעות מסוג PTSD דווקא ולא כטענת המערער.

               הנה כי כן אף שיש ממש בטענת המערער כי פגיעתו ארעה במהלך אירוע שנסיבותיו יחודיות לשירותו, עדיין, מאחר שמדובר במחלה ולא בחבלה, אין די בכך והאפשרות שמערער יוכר כזכאי ע"פ החוק בגין מחלת הסוכרת היא רק ככל שמחלה זו תיכנס בגדר מחלת שירות".

מאחר והסכרת אינה נכללת ברשימת מחלות השירות, לא ניתן להכיר בה במסלול מחלות שירות. (בר"ע לעליון נדחתה – רע"א 5578/23).

 

 

 

 

 

3682.     ע"נ 2513-12-22 פלוני נ' קצין התגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' טרכטינגוט. פס"ד מיום 11.5.24, לא פורסם.

               סוהר בשב"ס. הוכר כנכה צה"ל בגין PTSD מאסון הכרמל. הגיש בקשה להכיר בפיברומיאלגיה כנכות מוסבת מה PTSD ולאחר שהבקשה נדחתה ע"י ועדה רפואית הגיש תביעה לקצין התגמולים להכיר בפיברומיאלגיה כנכות ישירה מאסון הכרמל. התביעה נדחתה בנימוק שאין מדובר ב"מחלת שירות".

               הועלו מס' טענות בערעור:

               א.           אסון הכרמל הוא ארוע חבלתי ולכן נכנס לגדר "חבלת שירות"

               ב.            המילה "לרבות" בהגדרת חבלה מרחיבה את ההגדרה. הריבוי בהגדרה בא לרכך את ההגדרה הבסיסית ואין מדובר ברשימה סגורה .הביטוי הפרעות בתר חבלתיות רחב יותר מהדוגמא של הפרעת דחק בתר חבלתית  והפיברומיאלגיה הינה מקרה פרטני של הפרעות בתר חבלתיות.

               ג.            מחלת הפיברומיאלגיה היא מחלת שירות. בהתאם לתיקון 29 הוטל על שר הביטחון להתקין רשימת "מחלות שירות" בצו אך הדבר לא נעשה. לא ניתן לפרש העדר מעש והעדר רשימה כ"רשימה סגורה". בהעדר רשימה מדובר בלקונה ולפיכך יש לדון במחלת המערער בהתאם לדין הקודם שקדם לתיקון 29. לענין זה צויין כי הפסיקה אליה מפנה המשיב לענין רשימה סגורה ש מחלות שירות עוסקת במחלות לפי ס"ק 2 להגדרת מחלות שירות, לגביו אכן פורסמה רשימה ואילו בעניננו מדובר בס"ק (4).

               ביהמ"ש דחה את הטענה כי מדובר ב"חבלה" תוך הפניה לפסיקה בתיק ע"ו 52542-01-23 פלוני שם נדונה מחלת הסכרת. בר"ע על אותו פס"ד נדחתה (רע"א 5578/23) וכן הפנה ל ברע"א 5549/23 שם נדונה מחלת הקורונה.

ביהמ"ש סיכם:

"מכאן עולה כי אין די שליקוי נגרם בפעילות מבצעית, כפי שטוען המערער (לענייננו אסון הכרמל) כדי שייכנס לגדר חבלה.

משמחלת הפיברומיאלגיה כמחלת הסוכרת (כמו גם הקורונה) הינה בגדר מחלה המוגדרת בספרי הרפואה, אין די בכך שתתפתח כתוצאה מאירוע חבלתי.

יש להבחין בין האירוע לבין הנזק הנטען שהוא תוצאה שלו.

אף אם מדובר באירוע חבלתי, לרבות פעילות מבצעית, יש צורך שהתוצאה תהא חבלה כהגדרתה וזאת בשונה ממחלה.

פרשנות המערער לפיה הגדרת "חבלה" כוללת את כל המחלות מרוקנת את הסעיף מתוכן, כך אף הטענה כי מחלת הפיברומיאלגיה הינה בגדר הפרעות בתר חבלתיות, ואין לנו בעניין זה אלא לאמץ את הנאמר בע"ו 52542-01-23 הנ"ל."

               ביהמ"ש דחה גם את הטענות לענין "מחלת שירות" והעדר צו

""מחלת שירות" היא רק אחת מהמחלות המפורטות בהגדרה ובלבד שנגרמה עקב אירוע שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי, או עקב תנאי שירות שאופיים ומהותם ייחודיים לשירות הצבאי.

כלומר שני תנאים מצטברים להיות מחלה בגדר "מחלת שירות", האחד שנגרמה עקב אירוע או תנאי שירות שייחודיים לשירות הצבאי, והשני שהיא בגדר המחלות המופיעות בס"ק (1) (2) או (3).

ס"ק 4 מקנה לשר הביטחון סמכות להוסיף "מחלה אחרת", בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת בצו, בתנאים ובנסיבות שקבע כאמור.

אין חולק כי עד היום לא התקין שר הביטחון רשימה ולא הוסיף כל מחלה.

טענת המערער כי משלא הושלם האקט החקיקתי חל ההסדר החוקי הקודם, דינה להידחות".

ביהמ"ש הפנה לפסה"ד בענין רע"א 5549/23 (מחלת קורונה) בענין היות רשימת המחלות רשימה סגורה ופסק:

"אין רלבנטיות לטענת המערער לפיה מחלת הקורונה הינה מחלה זיהומית ונכנסת לס"ק (2). הפסיקה ראתה במחלת הקורונה מחלה שאינה נכנסת לגדר ס"ק (1) – (3), וכדי להכלילה בגדר מחלת שירות היתה צריכה להיכלל בצו שיקבע שר הביטחון.

משלא נקבעו מחלות אחרות בהתאם לס"ק (4) הרי שהמחלות אשר יכולות להיכלל בגדר מחלות שירות הן אלה המנויות בס"ק (1) – (3) ובתנאי שנגרמו עקב אירוע או תנאי שירות ייחודיים לשירות הצבאי.

קצין התגמולים וועדת הערר נעדרי סמכות להוסיף על רשימת מחלות השירות המפורטות בהגדרה".

               הערעור נדחה.

 

 

3628. ע"נ 6260-07-21 ב.ט נ' קצין התגמולים, ועדת ערעורים ירושלים, הרכב הש' דהאן. פס"ד מיום 3.11.22, פורסם בנבו.

               דיון  בסעיף התחולה לענין מחלות. 

               משרת בשב"ס שהגיש תביעה על פגיעה בשמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש בשירות: נפילת סירים,
סירנות אזעקה, צעקות אסירים, טריקת דלתות, טרקטורים, משאיות וכלי עבודה שונים.

               טען
שהחשיפה לרעש והנזק עוד משנת 2006. ביוני 2018 אובחן כסובל מירידה בשמיעה וטיניטוס
ואז הגיש תביעה. קצין התגמולים דחה התביעה על הסף לאור לאור תיקון 29 והגשת התביעה
לאחר מועד כניסת התיקון לתוקף.

               נפסק:   החשיפה לרעש אינה מאמצעי לחימה ולכן אין זו מחלת שירות. 

               לעניןמועד התחולה של התיקון יש לפנות לסעיף 53 לחוק ההתיעלות הכלכלית שם נקבע כי התיקון

לא יחול על תביעות שהוגשו לפני כניסת התיקון לתוקף ועל מחלה או החמרת מחלה שהתגלולפני 1.1.14.

סעיף 53 האמור קובע כי מחלה תוחרג מתחולתו של התיקון אף באם הוגשה התביעה בגינה לאחר כניסת
התיקון לתוקף ובלבד שמדובר במחלה שהתגלתה לפני 01-01-2014.

המונח "התגלו" משמעותו כפשוטו. ההנחה הגלומה בשימוש במונח זה היא כי המחלה או
ההחמרה נוצרו ואף קיננו בגופו של האדם ואף הטרידו אותו – עוד טרם תאריך הגילוי,
אלא שהתאריך הקובע הוא תאריך הגילוי. לעניינים שברפואה מדובר בתאריך האבחנה הרפואית
המוקדם ביותר של המחלה או ההחמרה. על פי הדין המהותי ומכאן גם דיני הראיות אין אדם
המוסמך לגלות מחלה בגופו של אדם אחר אלא אם הוא אדם המורשה לעסוק ברפואה על פי דין
מקום המעשה.  זוהי למעשה חזקה ראייתית
חלוטה אשר מצד אחד מרככת את כלל התחולה הדיוני הנוקשה של יום פתיחת ההליך, ומאידך
קובעת כאיזון תאריך סף ברור ופשוט לבדיקה ולהוכחה.

אין עוררין כי בענייננו נתגלתה חבלתו/מחלתו של המערער לראשונה רק בשנת 2018. אף אם נקבל את ההנחה כי מחלה זו החלה, עוד קודם לכן – והתפתחה בגופו כטענתו עוד בשנת 2006, אין בעובדה זו
כדי לשנות את מצבו המשפטי של המערער. המערער הופנה לבדיקת השמיעה במסגרתה נתגלתה המחלה
לראשונה רק ביום 31-05-18, ומשכך חל עליו תיקון 29 ולא הדין שקדם לו.

הערעור נדחה.

 

3629.     רע"א 5432-22 פלונית נ' קצין
התגמולים, ביהמ"ש העליון, פס"ד מיום 29.12.22, פורסם בנבו.

               דיון
במשמעות המונח "התגלו" שבהוראות התחולה של תיקון 29, לגבי מחלות שהתגלו
לפני 1.1.14, לגביהן יחולו הוראות החוק שלפני התיקון גם אם התביעה הוגשה לאחריו.

               נקבע כי נדרש שלמחלה יהיה ביטוי חיצוני כלשהו, בין אם אובחנה ובין אם טרם אובחנה. על
מחלה שמקננת בגוף מבלי שניתן לה ביטוי חיצוני, לא ניתן לומר ש"התגלתה".

"הוראת המעבר קובעת כי תיקון מס' 29 יחול על תביעות להכרת זכות שהוגשו החל מיום 27.4.2017 ואילך. עם זאת, נקבע בהוראת המעבר (סעיף 53(ג)(1))
חריג להוראה זו, לפיו, תיקון מס' 29 לא יחול על תביעות להכרת זכות שעניינן מחלה או
החמרת מחלה אשר התגלו לפני יום 1.1.2014 (להלן: המועד הקובע), גם אם הוגשו לאחר יום 27.4.2017 (להלן: החריג). קרי – החריג מאפשר הכרה בזכות לפי חוק הנכים מכוח מחלה (או החמרת מחלה) אשר אינה בהכרח נכללת בהגדרת "מחלת שירות" בתיקון, ובלבד שהמחלה (או החמרת המחלה) התגלתה לפני
המועד הקובע".

  המבקשת, שרתה בשירות חובה ובקבע. לטענתה עקב תנאי השירות החלה לסבול לסרוגין מכאבי מכאבי
גב תחתון שהלכו והחמירו לאורך זמן. ובפרט החל מחודש מרץ 2017. לדברי המבקשת,
על אף התגברות הכאבים היא המשיכה במילוי תפקידה, עד שביום 20.6.2017, בעת שהרימה
ציוד משרדי, חשה כאב עז בגבה, בעקבותיו נזקקה לטיפול רפואי ואף פנתה לחדר מיון. לאחר
מכן, כפי שטוענת המבקשת, ביום 5.7.2017 חשה ברע ואיבדה שליטה על סוגריה, ובעקבות
כך אושפזה המבקשת ועברה ניתוח חירום.

המבקשת טענה בתביעתה כי הפגימה בגבה, אשר גרמה לה לכאבים ולאירועים שתוארו לעיל, נובעת ממחלה או לחלופין מחבלה שנגרמו לה עקב אופיו הפיזי של תפקידה הצבאי, אשר כלל מאמצים פיזיים מסוג הרמת ציוד כבד והתכופפות, ומכאן שיש להכיר בזכותה לפי חוק הנכים.

תביעת המבקשת להכרת זכות נדחתה על הסף בהסתמך על תיקון 29
ובנימוק שאין מדובר בחבלת שירות.  

המבקשת טענה שמדובר בחבלה שהיא חבלת שירות, ולחלופין כי מדובר
במחלה שהתגלתה לפני המועד הקובע, ומשכך ענינה נופל לגדר החריג כאמור.

ועדת הערעורים שדנה בענינה של המערערת קבעה כי הארוע מיום 20.6.17, של הזזת רהיט אינו בעל אופי, מהו או נסיבות יחודיות לשירות הצבאי ולכן אינו "חבלת שירות" לענין הטענה של תחולת החריג קיימה ועדת הערעורים ברור רפואי ועובדתי לרבות שמיעת עדויות המבקשת ומומחים רפואיים.

במסגרת פסק הדין, נדרשה ועדת הערעורים לשאלת
פרשנותו של המונח "התגלו" המופיע בנוסח החריג. הוועדה קבעה כי הן
הפרשנות הלשונית של המונח, והן התכלית החקיקתית של תיקון מס' 29 (צמצום היקף
המקרים אשר ייחסו תחת חוק הנכים), מלמדות כי יש לפרש מונח זה כך שרק מחלה אשר היה
לה "ביטוי חיצוני וגלוי לעין" לפני המועד הקובע, תיכלל בגדר החריג. משכך, כך נקבע,
"אין די שיוכח כי המחלה היתה קיימת לפני 1.1.14". מן הכלל אל הפרט, ועדת הערעורים קבעה כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח קיומו של כל ביטוי חיצוני למחלה הנטענת (ובכללם כאב גב), אשר קדם למועד
הקובע – לא מבחינה עובדתית ולא מבחינה רפואית. על כן נקבע כי תביעתה של המבקשת
אינה נופלת לגדר החריג. ועדת הערעורים אף קבעה כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח
שמחלתה כלל הייתה קיימת לפני המועד הקבוע, לא כל שכן שהיה לה ביטוי חיצוני.

על פסק דין זה הגישה המבקשת ערעור נוסף לבית המשפט המחוזי (ע"ו 23890-04-22). במסגרת הערעור טענה המבקשת, בין היתר, כי יש לפרש את המונח "התגלו" לפי המועד בו החלה המחלה "לקונן"
(להתקיים) בגופו של אדם, גם לפני שגילתה סימן חיצוני. זאת, בהסתמך על הלכות שנפסקו,
לפני התיקון לחוק, בעניין הכרה במחלות "רדומות".

הערעור למחוזי נדחה בנימוק שהוא מכוון בעיקרו כנגד קביעות של מהימנות וכנגד ממצאים עובדתיים. למעלה מן הצורך קבע ביהמ"ש כי פרשנות ועדת הערעורים למונח "התגלו" היא נכונה. 

המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור.

הבקשה לרשות ערעור נדחתה. 

"השאלה המשפטית שהמבקשת טוענת כי מתעוררת בעניינה עוסקת בפרשנות המונח "התגלו" המופיע בחריג. ודוק, השאלה הינה האם יש לפרש את החריג כך שיש להוכיח קיומם של "סימנים חיצוניים" למחלה
שהופיעו לפני המועד הקובע, או שמא יש לפרשו כך שמספיק שהוכח שהמחלה הייתה קיימת
לפני מועד זה, גם אם עדיין לא היו לה "סימנים חיצוניים".

שאלת פרשנות המונח "התגלו" בתיקון אכן טרם נדונה והוכרעה על ידי בית משפט זה. עם זאת,
ככלל, אין די בהעלאת שאלה שכזו על מנת לקבל רשות לערער ב-"גלגול שלישי".
כדי לקבל רשות כאמור, על ההכרעה בשאלה להיות נחוצה במקרה הקונקרטי שבו עסקינן (רע"א 7148/22 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' סילברמן, פסקה 4 [פורסם בנבו] (13.11.2022)). ובענייננו, גם לו תתקבל פרשנות המבקשת למונח
"התגלו", לא יהיה בכך כדי להועיל לה. זאת, משהערכאה הדיונית קבעה, כממצא
עובדתי, כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח כי מחלתה הייתה קיימת בגופה לפני המועד
הקובע".

"עם זאת, ובבחינת "למעלה מן הצורך",
מצאתי לנכון להתייחס לגופם של דברים, לטענות ביחס לפרשנות המונח "התגלו",
וזאת מפאת חשיבות הדברים.

מבחינה לשונית פשוטה המונח "התגלה" מצריך כי הדבר ש-"התגלה" הפסיק להיות חבוי. במילון אבן שושן ההגדרה למונח "התגלה" (כהטיה של המונח "התגלות") הוא: "הֵרָאוּת דבר שהיה נעלם, הופעה" ("הִתְגַּלּוּת" אברהם אבן-שושן מלון אבן-שושן המֻרכז: מחֻדש ומעודכן לשנות האלפיים (משה אזר עורך ראשי 2004)). על יסוד ההגדרה הלשונית האמורה, נראה כי בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי המקרים החוסים תחת החריג הם מקרים בהם "ניתן ביטוי חיצוני כלשהו למחלה, בין אם אובחנה ובין אם לאו"; ולפרשנות זו מצטרפת גם המשיבה (פסקה 44 לתשובת לבקשת רשות הערעור). לא ניתן ליישב את משמעותה הלשונית של המילה "התגלו" עם הפרשנות לה טוענת המבקשת בבקשת רשות הערעור דנן, שלפיה גם מחלות חבויות, שאין להן כל סימן חיצוני (אך קיננו בגוף התובע), יכללו בחריג. אם יינתן הפירוש אותו מייחסת המבקשת לתיקון, ברי כי המילה "התגלו" מתייתרת, ודי היה לכתוב כי כל תובע אשר "חלה" במחלה לפני המועד הקובע ייכנס בגדרי החריג.

פרשנות זו מתיישבת גם עם תכלית התיקון, אשר נועד להביא לייעול של מערכת השיקום במשרד
הביטחון, על ידי צמצום גדרי המקרים בהם חבלות ומחלות של משרתי קבע תוכרנה במסגרת
חוק הנכים.

כמו כן, מסקנה זו מתיישבת גם עם פסיקה קודמת בעניינים דומים. כך למשל, בעניין מחלות רדומות, ההלכה היא כי "מקום שמחלתו של התובע פרצה לראשונה בעת שירותו והוכח קשר סיבתי לשירות, הרי שלמרות קיומה – עוד בטרם השירות – של נטייה קונסטיטוציונאלית אצל התובע ללקות במחלה האמורה, רואים את המחלה כאילו נגרמה כולה עקב השירות, ולא רק הוחמרה על-ידיו" (ע"א 472/89 קצין התגמולים נ' רוט, פ"ד מה(5) 203,
210 (1991)). משמע, הפסיקה הכירה בכך כי מקום בו פרצה אצל תובע מחלה רדומה לראשונה בעת שירותו הצבאי, והוכח קיומו של קשר סיבתי לשירות, קמה חזקה שלפיה המחלה נגרמה במלואה עקב השירות, ולא רק הוחמרה על ידו. אזי – הדין מתייחס למחלה (שהייתה רדומה בגופו של התובע) כמחלה קיימת רק לאחר הופעת ביטוי קליני בזמן השירות הצבאי. בניגוד לכך, פרשנותה
של המבקשת למונח "התגלו" מביאה למעשה לתוצאה שלפיה מחלה שאין לה כל ביטוי חיצוני (וזאת נקבע כממצא עובדתי בערכאה הדיונית), תיחשב כמחלה קיימת לצורך המועד הקובע".

3665.     ע"נ 63177-11-22 ב.מ נ' קצין
התגמולים, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' קאופמן. פס"ד מיום 10.12.23,
פורסם בנבו.

               המערער
הגיש תביעה בגין הפרעת חרדה. נדחה. הגיש ערעור לועדת הערעורים. במסגרת הערעור טען
משיב כי יש לדחות הערעור עקב תחולת תיקן 29 ומאחר והמערער לא עמד בתנאים שנקבעו
להכרה במחלת שירות.

               המחלוקות:

1.            האם מחלת
המערער התגלתה לפני 1.1.14. בתעוד הרפואי שני רישומים ממועדים קודמים על ארועי
חרדה.

2.            האם
העובדה שהמשיב בדק את תביעת המערער לגופה מהווה מחסום מפני העלאת הטענה של דחיה על
הסף בהסתמך על תיקון 29.

לענין העלאת הטענה של דחיה על הסף קבע ביהמ"ש כי המשיב רשאי
להעלות הטענה על אף שבדק בתביעה לגופה:

"תחילה, עלינו לדחות את טענתו הפרוצדורלית של המערער כי
הוראות תיקון 29 מהווים טענה מקדמית שעל המערער היא להעלות בהזדמנות הראשונה.
תיקון 29 קבע גדרים חדשים לסמכותו של המשיב להכיר בנכות לפי חוק הנכים, לא מדובר
בטענה דיונית שיש חובה להעלותה בהזדמנות הראשונה. אין חולק כי טענה דבר חוסר סמכות
עניינית רשאי צד להעלות בכל שלב של ההליך המשפטי, היות והיעדר סמכות עניינית הופך
את ההכרעה השיפוטית לבטלה מעיקרה. לדעתנו יש לגזור גזירה שווה בהקשר לטענות לעצם
סמכותו של המשיב, אשר יכול למצוא גם בשלב מאוחר כי אינו מוסמך לדון בבקשה. קבלת
עמדת המערער לעניין זה למעשה תיצור אפיק להכרה בנכות שלא על פי חוק, ואיננו יכולים
להסכים לקביעה שכזו.

לפיכך, עצם העובדה כי המשיב בדק תביעתו של המערער לגופה, אינה
מהווה, לדעתנו, מחסום מהעלאת הטענה בהמשך כי ניתן היה לדחות את התביעה על הסף".

לענין השאלה מתי "התגלתה" המחלה – האם לפני מועד
תחולת התיקון או לאחריו, קבע ביהמ"ש כי במקרה הנדון לא ניתן להכריע ע"ס
התעוד ויש צורך בקבלת חוו"ד רפואית.

"מכאן
לשאלה האם יש באותם רישומים בדבר חרדה, תצהירו של המערער וחוות דעת המומחה מטעמו
משום ביסוס לטענה כי מחלתו התגלתה לפני המועד הקובע.

שאלת פרשנות
המונח "התגלו" בהקשר הרלוונטי טרם הוכרעה בהלכה מחייבת
מפי בית המשפט העליון. מחד גיסא, ברור כי אין צורך באבחנה רשומה מפורשת של המחלה
ודי בסממנים ברורים שלה, אך מאידך גיסא, אף ברור כי אין להכניס תחת המונח מחלות
רדומות שהיו קיימות בגוף החייל, ולא נתנו כל סימן חיצוני, וראו בהקשר זה פסק דינו
של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"ו 23890-04-22, והחלטת בית המשפט העליון ברע"א
5432/22 אשר דחתה בקשת רשות ערעור על פסק דין זה.

המקרה דנן אינו
מקרה חד וברור.
למערער משוכה לא פשוטה לקשור בין שני רישומים מוקדמים להתגלות מחלה מספר שנים לאחר
מכן. מבלי לקבוע מסמרות, ובכל הזהירות, נאמר כי מובן שלא כל רישום רפואי בדבר בעיה
בתחום כלשהו תיחשב "כגילוי" של מחלה באותו תחום שאובחנה מספר שנים לאחר
מכן. בהחלט ניתן לסבור כי אין קשר בין אירועים בודדים של חרדה מהם עלול לסבול כל
אדם מסיבות שונות, לבין מחלה ממשית המאובחנת שנים לאחר מכן.

אף המומחה
הרפואי מטעם המערער אינו קושר את מצבו היום לאותם רישומים. אולם ד"ר הידש
קושר את מצבו של המערער לאירועים החל משנת 2008-2009 ואילך וקובע כי "מאז
מתאר התדרדרות רצופה במצבו" ואת קיומו של "רצף חרדות" מאז שנת
2008, בלא התייחסות כלשהי לאירועים הבודדים המוקדמים יותר. השאלה אם אותה התדרדרות
אליה מתייחס המומחה כי בגדר התגלות כנדרש, אף היא אינה שאלה פשוטה ודורשת הכרעה.

במצב זה, אנו
סבורים כי טרם הכרעה בשאלה המשפטית בדבר מועד התגלות המחלה, יש צורך
בקבלת חוות דעת רפואית אובייקטיבית של מומחה בתחום שיכריע האם ניתן
לומר שהתפרצה המחלה באותו המועד. כידוע, אבחון מצבים רפואיים אינו
תמיד פשוט, ולעתים נעשה הדבר רק בדיעבד, בבחינת תסמינים שהופיעו קודם לכן, והדבר
נכון במיוחד בתחום הנפשי, שם לעתים קיימים סימנים למחלה אשר באים לידי ביטוי מסוים
בהתנהגותו, אולם רק במבט לאחור ניתן להבין כי אכן היו אלה תסמינים מוקדמים של אותה
המחלה.

לפיכך אנו
סבורים כי מן הראוי לבחון את השאלה הרפואית האם המחלה התפרצה באותו מועד,
ולקבוע האמנם יש קשר בין התלונות המוקדמות של המערער ובין מחלתו. אם לא התפרצה
מחלתו דאז אז ודאי כי לא התגלתה, וככל שהתפרצה המחלה אזי יש להכריע בשאלה
המשפטית האם יש לראות בתסמינים החיצוניים המתועדים בתיקו הרפואי של המערער כראיות
מספקות לשם הקביעה כי מחלתו אף התגלתה".