כפיפות הועדות להכרעות שיפוטיות ולהחלטות קצין התגמולים

521. ע"א 99/**** כ"ד נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת)

כאמור, קצין התגמולים רשאי שלא להשלים עם פסיקה מסוימת, אולם איני מקבל ואיני מסוגל להבין כיצד הועדה הרפואית, ובמיוחד יו"ר הועדות הרפואיות והממונה עליהם מתעלם בצורה בוטה מפסיקה של בימ"ש, והיו"ר מורה לועדה בצורה גלויה ומפורשת להתעלם מן הפסיקה ולקבוע דרגות נכות עפ"י תקנה שבימ"ש קבע בעשרות ערעורים שיש בה חריגה מסמכות. יו"ר הועדות הרפואיות אינו נציגו של קצין התגמולים וקצין התגמולים אינו עושה את דברו ואינו היועץ שלו.

יו"ר הועדה כנראה אינו ער לתפקידו ומעמדו ואמנם, לא אחת אני מוצא ביטוי בפרוטוקולים של הועדות הרפואיות או במזכרים של הממונה עליהן, כאשר הם מוצאים צורך ביעוץ משפטי ומבקשים להתייעץ או מבקשים נוכחות של "העו"ד שלנו". או תו "עו"ד שלנו" הוא ב"כ קצין התגמולים. ביטוי שכזה שגוי ולא רק שגוי, אלא הוא ממחיש על דבר תפיסת הועדה הרפואית והיו"ר של הועדה הרפואית את מעמדם.

ב"כ קצין התגמולים אינו יועץ של הועדה הרפואית, אלא הוא יועץ של קצין התגמולים, וקצין התגמולים הוא מתדיין בפני הועדה הרפואית כפי שהנכה מתדיין בפניה. הועדה הרפואית והממונה עליה אינם עושי דברו של קצין התגמולים אלא מקיימים דברו של המחוקק, ודברו של המחוקק, כמו גם מעשיהם שלהם, כפופים לביקורת שיפוטית ולא לביקורת קצין התגמולים.

לא יתכן שועדה רפואית עליונה שהיא גוף מעין שיפוטי, והממונה עליה מבחינה מנהלית, יתעלמו מהוראות שיפוטיות בצורה בוטה, יסרבו לפעול על פיה ובכך מגלים למעשה זהות בינם לבין אחד הצדדים שהוא קצין התגמולים. זהו לעניות דעתי מעשה פסול, אשר אם לא ייפסק, ראוי שתוסקנה המסקנות המנהליות המתאימות, משום שהדבר פוגע בשיטה ובעקרון שלטון החוק וחלוקת הסמכויות שבין הרשויות השונות ופגיעה במעמד הועדה הרפואית העליונה כגוף מעין שיפוטי בלתי תלוי בצדדים.

הפגיעה אינה רק במעמדו של ביהמ"ש בכך שבמודע ובמתכוון מתעלמים מפסיקתו, אלא הפגיעה היא פגיעה בתדמית ובמעמד של הועדה הרפואית העליונה, אשר אמורה להיות מעל לשני הצדדים הכפופים להכרעותיה בהיותה גוף מעין שיפוטי בלתי תלוי, שכן בדרך שתאורה לעיל הועדה הרפואית מתייצבת לצד קצין התגמולים ומאבדת את מעמדה כגוף בלתי תלוי – מעמד שניתן לה עפ"י החוק ומעמד שעליה לשמור עליו אם היא רוצה לשמור על תדמיתה בעיני הציבור ולעמוד בדרישות החוק.

1142. ע"א 98/**** ב"חצ נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת)

…במילים אחרות, חזרתי על מה שכתבתי עשרות פעמים, כי דרגת נכות המכונה: "אין נכות", היא קביעת דרגת נכות תוך חריגה מסמכות מתקין התקנות, משום שרק קצין התגמולים מוסמך לקבוע שאין נכות.

הועדה, כאמור, התעלמה מאותה הנחיה (שהנחתה אותה וחייבה אותה, בין שהיתה נכונה ובין שלא היתה נכונה מבחינה משפטית).

1257 ע"א 02/**** ב"פ נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' שטופמן)

סבורה אני כי מסקנת הועדה מבוססת וראויה, ואין לקבל את הערעור ככל שעניינו החלטת הועדה. יחד עם זאת, איני יכולה להימנע מלהעיר על סגנונה הלא ראוי של הועדה הרפואית העליונה בכתיבת החלטתה.

ככל שמוכרים לי סדרי הדין, המחייבים את הערכאות הדיוניות וערכאות הערעור, ביהמ"ש המחוזי הוא הערכאה הבודקת האם נפלה טעות בהחלטה מהחלטות הועדה הרפואית העליונה. הועדה הרפואית העליונה אינה ערכאת ערעור על ביהמ"ש המחוזי. משניתן פסק דין ע"י ביהמ"ש המחוזי, אשר בו מתבקשת הועדה הרפואית העליונה לחזור ולבדוק נכה מטעמים כלשהם המפורטים בפסק הדין, מוסמכת הועדה לבדוק את הנכה ולהחליט את החלטותיה הרפואיות והאחרות עפ"י הסמכויות המוגדרות בחוק. הועדה הרפואית העליונה אינה מוסמכת להביע דעה על פסקי הדין של ביהמ"ש המחוזי. אינני סבורה כי התבטאותה של הועדה הרפואית העליונה ראויה היא. נוטה אני לקבל, במידה מסויימת, את דעתו של ב"כ המערער לפיה החלטת הועדה מנוסחת באופן מזלזל ויהיר. הדבר אינו נכון ואינו ראוי.

2648. ע"א 06/**** מ"א נ' קצין תגמולים, מחוזי תל אביב (ש' שוחט) 3.7.08.

נכה המוכר על נכות נפשית. סובל מאינאונות. הועדה קבעה שבעית האונות קשורה למצב הנפשי. התיק הוחזר פעמיים לועדה ע"מ שתקבע דרגת נכות מתאימה, בנימוק שלא יתכן שדרגת הנכות הנפשית שנקבעה בעבר, ללא תופעת הלוואי של אין אונות, תשאר באותה דרגה כשקיימת תופעת לוואי של אין אונות, שהועדה סברה שמצדיקה 10% בפני עצמה. בדיון השלישי הועדה שללה את הקשר בין הנכות הנפשית לבעיה. ביהמ"ש מתח ביקורת חריפה על התעלמות הועדה מפסקי הדין הקודמים. ההחלטה בדבר העדר הקשר עומדת בסתירה להחלטות הועדות הקודמות. הועדה הבינה היטב את החלטת בית המשפט ואת הנחיותיו ותוך התעלמות מהן מצאה פתרון שונה לחלוטין של שלילת הקשר הסיבתי. פסקי הדין מהווים מעשה בי"ד בכל הנוגע להנחיות המפורטות בהם ולתוצאה המתבקשת מהוראות אלה. על הועדה היה לפעול לפיהן. התיק הוחזר לועדה ע"מ שהועדה תקבע נכות נפרדת בגין האין אונות או לחלופין לקבוע נכות נפשית הכוללת את אין האונות באופן שיביא להגדלת אחוזי הנכות בגין הפגימה הנפשית.

2579. ע"א 08/**** ע"ת נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א, ש' שוחט 19.2.09.

התיק הוחזר בזמנו מבימ"ש לועדהבשאלה אם יש להוסיף למערער נכות בשל אינאונותמעבר לשיעור של 20% בגין תסמונת בתר חבלתית בישיבה החוזרת החליטה הועדה לקיים דיון נוסף בסוברהכי שיעור הנכות הנפשי גבוה מידי ויש להפחיתו. קצין התגמולים לא שלח כל הודעה והמערער ערער על החלטת הביניים לביהמ"ש המחוזי. ביהמ"ש מצא לנכון להתערב ולהבהיר לועדהשאינה רשאית להפחית את שיעור הנכות הנפשי אלא היא רשאית להפנות את שימת ליבו של קצין התגמולים. למעשה קבע ביהמ"ש כי כשתיק חוזר מבימ"ש אין לועדה מנדט לדון בדברים החורגים ממנדט זה.

3238. רע"א 14/**** א"ש נ' קצין תגמולים, ביהמ"ש העליון 19.10.14 פורסם בנבו.

בקשה לדיון בנכות מוסבת. המערערים ערעורו לביהמ"ש על החלטת וע"ר עליונה לדון גם בנכות המוכרת. ערעורם נדחה בנימוק שהועדה העליונה מוסמכת, מכח תקנה 4 (א) לבחון כל קביעה של וע"ר מדרג ראשון, מה גם שהמערערים עצמם העלו בפני הועדה את נושא הנכות המוכרת. התיק הוחזר לועדה העליונה לענין הנכויות המוסבות. בדיון החוזר ביקשו המערערים לדון גם בנכות המוכרת והועדה העליונה סרבה. המערערים טענו כי היה עליה לקיים הדיון כפי שנעשה בפעם הקודמת. ביהמ"ש המחוזי דחה הטענה וקבע כי בפעם הראשונה היתה הועדה מוסמכת להפעיל שיקול דעת מכח תקנה 4 (א) ולהדרש לנושא, אך משהוחזר התיק דיון חוזר, ע"י ביהמ"ש, כפופה הועדה לקביעות ביהמ"ש ועליה לדון אך ורק בנושאים לגביהם הוחזר אליה הדיון. בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון נדחתה.

"למעלה מן הצורך, אציין כי המבקשים לא שכנענו בצדקת טענותיהם בכל הנוגע לצד הדיוני. המבקשים מסתמכים בטענתם על עמדת המשיב שניתנה בבקשת רשות הערעור הקודמת בפני בית משפט זה, לפיה הוועדה הרפואית העליונה מוסמכת לבחון מחדש את החלטתה של הוועדה הרפואית, בין שהתבקשה לכך ובין אם לאו. סמכות זו קבועה בתקנה 4(א) לתקנות הוועדה הרפואית העליונה, ואין לגביה מחלוקת (ראו למשל: רע"א 3345/96 זקבך נ' קצין התגמולים משרד הביטחון (3.11.1996); רע"א 5750/98 אבוטבול נ' קצין התגמולים, משרד הביטחון אגף השיקום (23.11.1998); רע"א 10572/06 פרג' נ' קצין התגמולים, פסקה 5 (1.5.2007)). המבקשים טוענים כי ניתן ללמוד מכך שהוועדה הרפואית העליונה הייתה צריכה להפעיל את סמכותה ו"לפתוח נושאים מחדש" אם התבקשה לעשות כן, גם לאחר שבית המשפט המחוזי דן בעניין. אולם, אין הנדון דומה לראייה – ואין דומה דיון בוועדה הרפואית העליונה בשלב זה על–פי הוראותיו של בית המשפט המחוזי לדיון המקורי בוועדה הרפואית."

3072. ב"ל 07-11-**** ה"ת נ' המוסד לביטוח לאומי, ביה"ד לעבודה באר שבע (פורסם בנבו, 18.1.12).

פס"ד בענין וע"ר לעררים, רלבנטי גם לחוק הנכים.

משהוחזר ענינו של המערער על ידי בית הדין, לועדה לעררים, בצרוף הוראות, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה.

1410. ע"א 02/**** א"ד נ' קצין תגמולים

בתאריך 15.4.02 פסקה כב' המחוזי ת"א (ש' שטופמן) [ע"א 1849/01] כי בשל ממצאים אובייקטיבים העולים ממסמכיה הרפואיים של המערערת בניגוד להחלטת הועדה הרפואית עליונה, השוללת הימצאותם של ממצאים אובייקטיבים אלה, יוחזר הדיון בעניינה של המערערת לבחינה מחודשת, בפני ועדה רפואית עליונה, אשר תדון ותנמק את חוות דעתה החדשה בהתייחס לאותם ממצאים אובייקטיבים שהצוגו על ידי ב"כ המערערת.

בתאריך 1.10.03 התכנסה ועדה רפואית עליונה נוספת בהרכב של 2 אורטופדים ונוירוכירוג אשר קבעו כי הממצאים לה טוענת המערערת מופיעים גם אצל חולים אשר אינם סובלים מהנכות שנגרמה לה בגין שירותה הצבאי ועל כן אין לראות בכאבים מהם סובלת המערערת ממצא אובייקטיבי המניח את הדעת כי דרגת הנכות של המערערת הינה גבוהה יותר מדרגת הנכות שנקבעה לה ע"י הועדה הראשונה.

פרטתי בהרחבה את "ההסטוריה" של המערערת על מנת להדגיש קיומו של נתק בין החלטות ביהמ"ש לביצוען ע"י הועדות ועל מנת למנוע אי הבנות נוספות, אני מדגישה, שעל הועדה הרפואית לשוב ולבדוק את המערערת ולקבוע את דרגת נכותה בהתחשב בממצאים האובייקטיבים בהם סרבו הועדות הקודמות להכיר.

אם סבורה הועדה כי אין קשר בין הממצאים הללו לשרות הצבאי עליה לציין נימוקיה רק לאחר שתקבע את דרגת הנכות גם ביחס לאותן תלונות על מנת שבית המשפט יוכל לשקול את סבירות המסקנה.

1544. ע"א 03/**** ס"א נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (שופטת דותן)

הנכה הוכר בהחמרת מחלת רנו, וזאת לאחר דיון בועדת הערעורים. נבדק ע"י ועדה רפואית לקביעת נכותו. מעיון בפרוטוקול הועדה הרפואית העליונה מתעורר הרושם שהועדה אינה משלימה עם קביעת ביהמ"ש ואף מפקפקת בקיומה של המחלה ואיפיוניה. לנוכח התבטאויות חברי הועדה נראה שלא ניתן למערער יומו בפני הועדה שהתקשתה להשלים עם פסה"ד וממצאי פרופ' פרס. יוחזר לועדה בהרכב אחר.

250 ע"א 03/**** ח"ח נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (שופטת דותן)

}התיק הוחזר בזמנו לועדה לאחר שביטלה נכות מוכרת ללא זימון המערער. בדיון החוזר קבעה הועדה למערער 1% נכות בנימוק כי אין קשר בין הנכות השמיעתית לחשיפה לרעש אלא להשמנה והיפרליפידמיה מהן סובל המערער{. "גם אם סבורה הועדה כי אין קשר בין מצבו של המערער בעת הבדיקה לשרות הצבאי, הסמכות לקבוע העדר קשר סיבתי אינה נתונה לה אלא לקצין התגמולים. כל עוד לא בוטלה ההכרה בפגימה, חובתה לקבוע את שעור הנכות ותו לא". }ביהמ"ש החזיר התיק לועדה בהרכב שונה לקביעת שעור הנכות{.

448. ע"א 99/**** א"ס נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת).

הממונה על הועדות הביע דעה שפסיקה שאינה עולה בקנה אחד לפי השקפתו עם נוסח התקנות, היא פסיקה לא מחייבת. הממונה אינו ערכאת ערעור. אם קה"ת סבור שהפסיקה שגויה עליו לערער.

1237. ע"ש 02/*** ש"מ נ' קצין תגמולים, מחוזי חיפה (ש' יעקבי שוילי).

יו"ר הועדות הארציות החזירה תיק עם מזכר לועדה רפואית עליונה. אין פגם בפעולת יו"ר או ממונה על ועדות המפנה את תשומת הלב של הועדה לטעות שנפלה כדי שהועדה תשקול את עמדתה שקול נוסף. יחד עם זה אין זה ראוי שהיו"ר או הממונה יתנו הנחיות או הוראות לועדה כיצד עליה לפעול. שקול הדעת הוא של הועדה הרפואית ולא של היו"ר או הממונה. כאן ניתנה הנחיה, פסולה, ובנוסף, הדבר נעשה בניגוד להוראות פס"ד. אם היו"ר סבור שפסה"ד מוטעה עדיין חייב לפעול לפיו. יכול לפעול לשינויו עפ"י הדרכים הקבועות בחוק.

866. ע"א 96/*** א"ק נ' ק", מחוזי ת"א (ש' פורת)

ביקורת על כך שב"כ קה"ת הציעה לועדה פרשנות בניגוד לפסה"ד מכוחו הוחזר הדיון. אם לדעת קה"ת פסה"ד שגוי, עליו להגיש בר"ע.

2835. ע"ו 08/**** ה"ש נ' קצין תגמולים, מחוזי תל אביב, ש' גנות, 24.11.09

"קצרה היריעה מלפרט את עינויי הדין והנפש אשר עוברים על מערער זה, והנני מצרה מאוד על התעלמותה הסיסטמטית של הועדה מפסקי דין, הן של בית המשפט המחוזי והן של בית המשפט העליון. הנני מציינת בצער רב כי הועדה הרפואית טרם הפנימה כי תפקידה הינו לקבוע נכויות של נכים תוך ביצוע פסקי דין של בית המשפט, אף אם אינם לטעמה, או שאינם סבורים כי מדובר בפסקי דין שגויים. לאחרונה הנני עדה למצב מטריד ביותר על פיו רופאי הועדה מתעלמים מפסקי דין של בית המשפט משום שהם סבורים שפסקי הדין אינם עולים בקנה אחד עם דעתם הרפואית של רופאי הועדה, אולם משיקולים השמורים עמם, קצין התגמולים אינו מערער על פסקי הדין של בית המשפט ואילו רופאי הועדה מתעלמים מפסקי הדין תוך ביזויים של הנכים ושל בית המשפט. מצב זה הינו בלתי אפשרי ולא ניתן להמשיך בו".

3173. ע"ו 05-13 -***** ר.ק. נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א, ש' וולצקי 1.1.14.

"אני ערה לכך שהועדה, כגוף רפואי מקצועי סבורה כי ממצא זה של ספונדילוליסטזיס הוא ממצא התפתחותי, ואין לי אלא לשוב ולהבהיר לועדה שמעמדה הוא כטריבונל מעין שיפוטי, ועל כן היא מחוייבת גם בקביעות משפטיות אף אם הן אינן מתיישבות באופן מדוייק עם עמדתה הרפואית הטהורה".

"משהמשיב הכיר בפגימה בעמוד שדרה מתני ולא סייג אותה, הרי שכל ממצא שנמצא בהדמייה והיה בו כדי להסביר את תלונת המערער עובר לפסק הדין כלול בפגימה המוכרת. פסק הדין מחייב את המשיב ומחייב אף את הועדות הרפואיות ועל כן כל ממצא בבדיקה קלינית, שיכול להיות מוסבר בממצאי ההדמייה בגבהים שבין L4 ועד S1 לרבות הספונדילוליזיס מחייב קביעת נכות מתאימה".

3199. ע"ו 12 – 09 – **** מ.ר נ' קצין התגמולים, מחוזי ת"א, ש' וולצקי. 5.5.13. פורסם בנבו.

סמכות ועדה רפואית לסטות מהחלטת קצין התגמולים. המערער מוכר בגין חבלת ראש עם תסמונת PTSD קשה ותסמינים פסיכוטיים. בקשתו להעלאת הנכות בגין החמרת מצב נדחתה בנימוק שהתסמינים הנפשיים אינם קשורים לנכות המוכרת. ביהמ"ש דחה את עמדת הועדה בדבר העדר קשר סיבתי בין ההחמרה והנכות המוכרת.

"גם אם רשאית וועדה לקבוע כי במהלך השנים סובל נכה גם מתסמינים נפשיים שאינם קשורים לפגימה המוכרת, גם אז על הוועדה להראות שאכן לא ניתן להכיר בקשר כזה. כך למשל מקום שנכה נפגע במהלך השנים בתאונה אחרת אשר כתוצאה מאותה תאונה מאוחרת פיתח נכות אחרת, רשאית הוועדה לקבוע שהנכות הנפשית הנוספת אינה קשורה לפגימה המוכרת. כך גם מקום שהתפרצה מחלה נפשית שתסמיניה שונים במובבהק מן התסמינים מהם סבל הנכה בגין הפגימה המוכרת. משמעות הדברים היא שהוועדה צריכה לסמוך על גורם מסוים שמחולל את אותו שינוי בנכות הנפשית או שיצר את הנכות הספציפית השונה ולחילופין שהתסמינים שונים במובהק ולא ניתן לייחסם לפגימה המוכרת.

מנגד, הוועדה אינה מוסמכת לסטות מן הקביעה של קצין התגמולים שפגימה מסוימת נובעת מאירוע בשירות. מכאן שאם וועדה רפואית סבורה שמבחינה רפואית טהורה שגה קצין התגמולים בעת שהכיר בנכה, או שבית משפט שגה בקשר סיבתי שמצא בין תסמינים מסוימים לאירוע בשירות – אין לה אלא להכפיף עצמה לקביעות אלו."

ביהמ"ש ציין כי מהתעו דבתיק, כולל ועדות קודמות, עולה כי התלונן בעבר על התסמינים עליהם מתלונן כיום, והשינוי הוא רק בחומרה. לא תסמינים חדשים שלא היו כשהוכר. כמו כן לא עולה כל ארוע חיצוני חריג נוסף שיכול היה להצביע על סיבה אחרת להחמרה במצבו של המערער.

התיק הוחזר לועדה ע"מ שתקבע את שעור הנכות הכוללת לפי מצבו היום, במלואו.

3275. ע"ו 14 – 12-***** לי"י נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א, ש' וולצקי. 24.6.15.

למערער הוכרה נכות בגין חבלת ראש. בנוסף הכיר קצין התגמולים בנכות נפשית PTSD עקב מה שחווה המערער לאחר החבלה, (בעת הפינוי). כשהגיע לועדה הרפואית לשם קביעת הנכות בגין חבלת הראש, סברה הועדה כי אין מקום לקביעת נכות בגין PTSD בנוסף לנכות בגין חבלת הראש. ביהמ"ש קבע כי הועדה אינה מוסמכת להדרש לענין שהוכרע ע"י קצין התגמולים.

"מקום שהמשיב קיבל את עמדתו של ד"ר רוזיצקי ועל פיה לבד הפגיעה המוחית סובל המערער גם מתסמונת PTSD והכיר במערער בפגימה נוספת, לא יכולה הוועדה כיום לאיין את אותה קביעה של המשיב שכן היא מחוץ לסמכותה. הוועדה הרפואית העליונה היא וועדה מעין שיפוטית וככזו חלים עליה כללי הדין ולא רק כללי הרפואה. כך למשל, אם סבורה וועדה רפואית שנכות מסוימת שקבועה בגין פגימה מסוימת כבר אינה תואמת את חידושי הרפואה, היא אינה יכולה שלא להקנות נכות לפי מבחני הנכות, שכן היא מחויבת בהם. וועדה רפואית עליונה מוסמכת לקבוע נכויות רפואיות לאותן פגימות שהוכרו על ידי המשיב. מכאן, שגם אם לטעמה של וועדה לא היה מקום להכיר בנכות בגין PTSD אלא היה מקום לכלול את כל מכלול מצבו של המערער בגין אותה אנצפלופטיה תולדת חבלת הראש האורגנית, אין לה אלא לכוף ראשה בפני קביעת המשיב. על כן משתשוב הוועדה ותתכנס עליה להביא בחשבון שככל שהיא מבקשת לקיים דיון בנכות בגין PTSD אין היא מוסמכת לעשות כן במקרה זה, שכן הוועדה המחוזית לא דנה בנכות זו והיא נקבעה בנפרד מהנכות מכוח סעיף 29 (11)."

3294. ע"ו 09-14 – ****** ו"מ נ' קצין התגמולים משרד הביטחון מחוזי ת"א, ש' וולצקי. 21.4.15

למעלה מן הצורך אציין שהעובדה שהמערערת הוכרה באופן מלא בגין מחלת רנו היא עובדה מוגמרת מבחינתה של הועדה, והיא אינה יכולה להביא עניין זה במסגרת שיקוליה בבואה לקבוע את הנכות. ראיתי לציין זאת לאור העובדה שהועדה הרפואית העליונה ראתה לציין עובדה זו פעמיים במהלך הדיון והמסקנות, ויתכן שהדבר מלמד על כך שקביעה זו אינה נראית לה. כאמור כפי שבית משפט אינו יכול להתערב בקביעות של ועדה רפואית, כך גם ועדה רפואית אינה יכולה להתערב בקביעות של קצין התגמולים, בין אם היא סבורה שהן נכונות ובין אם היא אינה סבורה כך. זו תמציתו של הכלל של הפרדת סמכויות מצד אחד, ושל החובה לפעול במסגרת הסמכות הנתונה מן הצד השני.

3344. ע"ו 14 – 12 – ***** ע.נ נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א, ש' וולצקי. 3.9.15. פורסם בנבו.

המערער נפגע בראשו בתאונה. הוכר כסובל מנכות נפשית. הגיש בקשה להכרה גם בנכות קוגניטיבית. פרופ' שדה מטע המשיב קבע שיש בעיה קוגניטיבית. לא ברור האם משנית למצב הנפשי או אורגנית אולם יש להביאה בחשבון בקביעת אחוזי הנכות. ועדות רפואיות, מחוזי ועליונה, דחו את בקשת המערער לקבוע נכות קוגניטיבית נפרדת. ערער לביהמ"ש שפסק כי התיק יוחזר לועדה בהרכב אחר, ע"מ לקבוע למערער שעור נכות עקב פגימת הנכות הקוגניטיבית. בדיון החוזר בפני הוע"ר ציינה הועדה בפני ב"כ הערער כי לשיטתה כל הסעיפים של הנכויות הנפשיות והנוירולוגיות פתוחות לדיון מחדש. ב"כ המערער התנגד בטענה שהנכות בגין התגובה הנפשית חלוטה ואין ערעור לגביה, ולכן אין לועדה הרפואית העליונה סמכות לדון בה. הועדה ציינה כי לדעתה יש קשר בין המצב הנפשי והקוגניטיבי ויש חפיפה בין התחומים. הועדה ביקשה נוכחות עו"ד "מטעם המשרד" בדיון ולא סיכמה החלטתה. הוגש ערעור לביהמ"ש המחוזי.

לענין היקף סמכותה של הועדה לדון בנושא מחוץ לפסה"ד: "צודק ב"כ המערער כי משמזומנת וועדה לאחר שהדיון בה הוחזר על ידי בית המשפט, הרי שסמכותה של הוועדה מוגבלת רק לאותו עניין שהוחזר על ידי בית משפט. הוועדה עצמה אינה רשאית כוועדה רפואית עליונה, ללא שמונח בפניה ערעור חדש, לשוב ולדון בנושאים אחרים כאשר אלו לא היו מושא הערעור לבית המשפט או שפסק הדין אינו נוגע בהם.

גם אם מכוח תקנה 4 (א) לתקנות, ניתנה לוועדה העליונה סמכות להתערב גם בקביעות עליהן לא הוגש ערעור (וככל שהן בגדר מומחיותה של הוועדה), הרי שאין הדבר כך בשלב שבו מוחזר הדיון לוועדה עליונה בהתאם לפסק דין של בית משפט.

טול דוגמה מבית משפט בדרגה נמוכה שנתן פסק דין בתביעת נזיקין והוא נדרש על ידי מותב הערעורים לשוב ולדון ברכיב נזק אחד, האם דבר זה מקנה לו את הזכות לפתוח דיון מחדש ברכיב נזק אחר? התשובה היא חד משמעית לא.

בעניין זה אין לי אלא להפנות לדברי בית המשפט העליון בעניין אסתר שוורץ שאוזכר לעיל.

אין בידי לקבל את הטיעון של "נכויות חופפות" שהעלו עו"ד גב' הלן מור ואף ב"כ המשיב.

טיעון זה כוחו יפה מקום שערעור מגיע בפני וועדה עליונה בתחום אחד והיא סבורה כי הנכויות חופפות ועל כן נדרשת לדון גם בתחום החופף השני. אזי, כפי שאף ציינה היועמ"ש לוועדות במכתבה, זכאית הוועדה לעשות כן ובלבד שהזהירה את המערער מבעוד יום ונתנה לו להיערך לדיון גם על הנכות הנוספת.

אלא שטיעון זה אין כוחו יפה מקום שניתן פסק דין שהורה לוועדה לדון בשיעור נכות בגין פגימה מסוימת. כבר כתבתי לא אחת על הבעייתיות המתעוררת לעיתים בין רצונם של הרופאים בוועדות ליתן החלטות שמתיישבות לחלוטין עם דעתם הרפואית לבין המסגרת החוקית מכוחה הם פועלים ביושבם כחברים באותן וועדות. עקרון ההיררכיה ומסגרת הסמכויות מביא לעיתים לכך שוועדה עליונה, או למשל בית משפט בערכאה נמוכה, נדרשים "לקבל את הדין" גם אם אינם לחלוטין שלמים עמו ולפעול בהתאם להוראות שקיבלו ובמסגרת שהוכתבה". ביהמ"ש ציין כי במצב דברים רגיל, כאשר מתעוררת בפני וע"ר עליונה שאלה של נכויות חופפות, ועל כן הועדה נדרשת לדון גם בתחום החופף השני, היא רשאית לעשות כן, לאחר מתן אזהרה מתאימה לנכה ונתנה לו אפשרות להערך לדיון על הנכות הנוספת. אך לא כך הדבר מקום שניתן פסק דין שהורה לועדה לדון בשעור נכות בגין פגימה מסויימת. אז על הועדה "לקבל את הדין" ולפעול לפי הנחיות ביהמ"ש גם אם אינה שלמה עמן.