חבלה רשומה

הערה: המספר המופיע מימין לפרטי פסה"ד, מציין את מספרו השוטף במאגר פסקי הדין, במשרד עו"ד צדקוני – סיון ואינו חלק מפסה"ד.

מהי חבלה רשומה

1801. ע.א. 260/79 פרגר (רגב) בנימין נ' קצין תגמולים, פד"י לב (1) 265.

חבלה = מאורע הגרם לנכות.

1800. ע.א. 695/78 קצין תגמולים נ' דברת, פד"י לד (2) 447

חבלה רשומה – רישום תוצאות החבלה בהבדל מרישום החבלה עצמה. רישום על הורדת פרופיל אינו מספיק. הסמכות להחליט על קיום תנאי ס' 32א' – לקה"ת.

נתקבלה טענה כי השהיית התביעה עשר שנים מקשה על השגת הראיות הדרושות לברור התביעה.

41. ע.א. 203/85 בן ארי נ' קצין תגמולים, פד"י מא (4) 133

חבלה רשומה – רישום המעיד על פגיעה בגוף; ארוע שגרם לפגיעה זו; סמיכות זמנים בין הארוע שגרם לנכות ובין הרישום.

ארוע חבלתי כולל גם תנאי אימונים באופן כללי.

הסמכות להחליט – של קה"ת.

42. ע.א. 455/84קצין תגמולים נ' כספי, פד"י מב (1) 177

דרישות הרישום מתייחסת לפגיעה הממשית במערער. לא ניתן להסתמך על רישום המלחמה באופן כללי (עמ' .)183

אם הרישום (המסמכים) אבד – ניתן להוכיחו בראיות משניות.

חבלה – גם הלם קרב.

1178. ע"נ 95/*** נ"פ נ' קצין תגמולים

לא די בהוכחת הארוע שבמהלכו נפגע החייל, וכן שדרישת הרישום איננה מתייחסת לארוע הזה, אלא לפגיעה הממשית בו. בענייננו לא יוכל המשיב להסתמך על רישומה של מלחמת יום הכיפורים ברשומות הצבא, ויהא עליו להמציא רישום של הפגיעה בו עצמו במהלך אותה מלחמה.

בהעדר כל רמז במסמך מבית החולים על תנאי השרות שגרמו, או על חבלה כלשהי שגרמה למערער לנסות להתאבד, לא ניתן לראות את החבלה כ"חבלה רשומה" שנגרמה "עקב: השרות הצבאי.

1783. ע"נ. 123/85 קרני נ' קצין תגמולים, פס"מ תשמ"ז (ג) .260

הורדת פרופיל בשל מחלה אינו רישום מספיק לענין חבלה רשומה (ע' .)264

1210. ע"נ 96/*** ק"ש נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א הרכב בן חיים

רישום על הורדת פרופיל בשל בעיה נפשית – מהווה חבלה רשומה.

1802. ע"נ. 17/89 וולף נ' קצין תגמולים, פס"מ תש"ן (ג) .62

חבלה רשומה – חל גם על מחלה.

ארוע חבלתי – יכול להיות גם תנאי שרות באופן כללי.

1803. ע"נ. 87/*** מ נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א הרכב קווארט.

רישום על תלונות לעומת רישום חבלה.

1807. ע"א 86/** ז"נ נ' קצין תגמולים מחוזי ת"א.

רישום על סימפטום (עצבנות) בהבדל מרישום על חבלה – מקור העצבנות.

5. ע"נ 46/94 דוד אדרי נ' קצין תגמולים, פס"מ תשנ"ה (4) 402

רישום על טיפול שקיבל המערער באבנים בכליות בזמן השרות עונה על הדרישה של חבלה רשומה, למרות שאין בו כל התייחסות לארוע שגרם למחלה אלא רק לטיפול הרפואי שניתן. בשלב זה לא צריךהמערער להוכיח קשר סיבתי אלא רק קיום הרישום, ע"מ שתערך בדיקה ענינית ופנייתו לא תדחה על הסף בגין ההתישנות.

892. ע"נ. 92/*** ט"י נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א הרכב גרמן.

הוצגו רישומים המתייחסים לאבחנות רפואיות. תאור סימפטומים והפניה למיון רפואי בגין אסטמה. אין במסמכים אלו רישום אודות הארוע(ים) שבמהלכם נפגע המערער ואין צורך לומר שאין רישום ע"כ שאירועים אלו פגעו בו באופן ממשי.

לא הוכחה חבלה רשומה.

1798. ע"נ. 92/*** פ' נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א הרכב הש' גרמן.

לא ניתן להתבסס באופן סתמי על שרות בטירונות או בקורס. איו אנו מוכנים לקבל כדבר נתון שקורס הטירונות שעבר המערער היה כרוך בתנאי שרות שהיה בהם משום "ארוע חבלתי".

1797. ע"נ. 91/*** ו' נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ירושלים הרכב הש' קובובי.

דרישות הרישום מתיחסת לעצם הפגיעה בתובע כתוצאה מהארוע הנטען. סיכום מחלה שנערך מס' חדשים אחרי מועד הפגיעה הנטען אינו מספיק.

1795. ע"נ. 90/*** ע' נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א הרכב הש' גרמן.

הרישום צריך להתייחס ל"חבלה" קרי לפגיעה בחייל מסוים הגורמת לנכות (היינו לאבדן הכושר או לפחיתתו) אצל אותו חייל. הרישום לא צריך להתייחס לנכות. במקרה דנן רישומים על פגיעה קרבית מבלי שצוינה פגיעה נפשית. נקבע כי אין צורך שהרישום יכלול במפורש פגימה פסיכאטרית ע"ת שתוכר 'חבלה רשומה' די ברישום על עצם הפגיעה המאזכר הן הארוע החצוני והן את העובדה שהמערער נפגע.

19. ע"נ 93/*** ת"י נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים ת"א הרכב הש' גרמן.

תצהיר אינו יכול למלא אחר דרישת הרישום. סיכומי מחלה מבי"ח כן.

במקרי גבול יש להטות את הכף לטובת הנכה.

ניתן להסתמך על הקביעה ששרות שבלבנון גורם מתח בדומה לקביעה בבן ארי ששרות בטירונות כרוך במאמץ פיזי.

סיכום מחלה של באר יעקב – צויין בו כי המערער שרת בלבנון. המסמך נתקבל כראייה חדשה. ההנמקה לא לגמרי ברורה. בס"ך (א) לכאורה עצם הרישום על ארוע פסיכוטי הספיק.

570. ע"א 1031/98 בנימין לוי נ' קצין תגמולים, פס"מ תשנ"ח (2) 489

הנטל המוטל על התובע תגמולים לעניין הארכת תקופת ההתיישנות אינו כנטל המוטל על התובע תגמולים להוכחת תביעתו. ההכרעה בדבר טענת התיישנות היא הכרעה מקדמית. קבלת טענת התובע בדבר זכותו להגיש את תביעתו אינה קביעת עמדה בדבר קבלת תביעתו. הרצון למנוע נעילת הדלת אין פרושו דחיית טענת ההגנה, מטעם הצד שכנגד, לגופו של עניין.

העלאת טענת ההתיישנות ע"י המדינה צריכה להעשות לא כפי שצד רגיל בתביעה אזרחית מעלה טענה זו. המדינה צריכה למלא את תפקידה נאמנה, כצד המעונין בצדק. אין לשכוח כי עסקינן בשוטרים וחיילים העוסקים בצרכי ציבור, תוך סיכון נפשם וגופם, הטוענים כי הפכו נכים עקב שירות זה. אין לשכוח כי מלכתחילה תקופת ההתיישנות קצרה יותר מבמשפט האזרחי.

סמיכות הזמנים הנדרשת מהרישום צריכה להתייחס לאופי המחלה. כאן מדובר במחלת נפש שלא ארעה בבת אחת אלא בהדרגה. פער הזמנים של שנתיים בין הטריגר הנטען לרישום מוסבר בכך שזהו פרק הזמן שלקח לנכות להתגבש. ביהמ"ש מציין כי בסיכום המחלה של האשפוז יש תאור לסבל של המערער לאורך התקופה.

מחלת נפש עשויה להצביע על קשיים בניהול הענינים האישיים.

1807. ע"נ. 93/*** ו' נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א הרכב הש' גרמן.

דחיית טענה של חבלה רשומה בנימוק שקיים רישום בדבר פגיעה בגוף אך אין ברישום איזכור של הארוע שגרם לפגיעה. (הערה: לא מתישב עם הלכת בן – ארי שם דרישת הרישום נקבעה רק לגבי הפגיעה בגוף.).

418. ע"נ 96/*** ט"י נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א הרכב הש' בן חיים.

רישום על תסמיני מחלה (גודש באף, אף סתום) אינו מספיק לצורך חבלה רשומה. צריך שברישום יאוזכר ארוע חיצוני כלשהוא שיש בו כדי להסביר את התסמינים.

404. ע"נ 97/*** ק"ש נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א הרכב הש' בן חיים.

המערערת הסתמכה על רישום המתעד ירידה במשקל ונשירת שער, תלונות שלה על לחץ בעבודה והערת הרופא הבודק כי היא משרתת כפקידת לשכה בתנאי לחץ. ממלא אחר שלושת התנאים בפס"ד בן ארי: רישום המעיד על פגיעה בגוף, ארוע שגרם לפגיעה, סמיכות זמנים. מדגיש כי המבחנים לגבי חבלה ולגבי מחלה לא זהים לחלוטין לגבי מחלה מדובר בד"כ בתהליך ממושך ולא ניתן להצביע על נקודת זמן מסוימת לארוע.

415. ע.א 96/*** ש"ע נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א.

המערער ביקש להסתמך על רישום פגיעה בת"ד בו צוין כי סבל מחתכים בפנים, איבוד הכרה, סחרחורות וכאבי ראש, לצורך תביעה בגין עמו"ש צווארי. נקבע כי אין לפרש את המושג "חבלה רשומה" בצורה דווקנית ומצמצמת, כך שתידרש התאמה מלאה ומדוייקת בין הרישומים שנעשו בסמיכות לארוע לבין הנכות הנטענת. מתקיים התנאי של חבלה רשומה. יש כמובן לבחון בנפרד את שאלת הקשר הסיבתי.

3287. ע"נ 07-12 – ***** ע"ל נ' קצין התגמולים, ועדת ערעורים ירושלים, הרכב הש' צור. 6.9.15 פורסם בנבו.

המערער נפגע בשנת 1982 עקב קפיצה מטנק והוכרה לו נכות בגב התחתון. למעלה מ 30 שנה אחרי הארוע פנה וביקש הכרה בנכויות בכתף, צוואר ומפרקי ירכיים. נדחה בנימוק של התיישנות. טען לחבלה רשומה – הארוע עצמו מתועד. ועדה הערעורים קיבלה את עמדת קצין התגמולים. הקפיצה מהטנק מתועדת אך לא הפגיעה הגופנית באברים לגביהם הוגשה התביעה המאוחרת. "אנו סבורים כי מסמך המעיד על פגיעה ללא פירוט מקום הפגיעה תרוקן את דרישת הרישום מכל תוכן ממשי. אמנם אין לצפות רישום מדויק של הפגיעה במונחים רפואיים אך מי שבא לתבוע את המשיב אחרי 30 שנה צריך לפחות להראות שהייתה פגיעה בצוואר, כתף שמאל ומפרקי הירכיים ולא די ברישום פגיעה בגב. הרישום לגבי הפגיעה בגב, למשל, היה מדויק והתייחס לגב התחתון ולחלק זה בלבד. כל פירוש אחר יאפשר אחרי שנים רבות לבוא ולטעון לפגיעה כזו או אחרת כשאין לה כל קשר לפגיעה שנרשמה. "

כמו כן נקבע כי ההשהיה בהגשת הבקשה מקשה על המשיב במידה ניכרת להשיג ראיות הדרושות לברור הבקשה.

1735. ו"ע 03/*** ע"ס נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ראשל"צ, הרכב הש' רפאלי

תביעה בגין הלם קרב מיום הכיפורים. המשיב טען התיישנות והעדר חבלה רשומה. המערער הסתמך על רישום בדיקה פסיכיאטרית מ 1977 שם נרשם כי נשאר משקע נפשי מיו"כ, עוד מוגבל אך הולך ומשתפר. נפסק כי קיימת סמיכות זמנים מספקת בין המסמך למלחמת יו"כ. המסמך מלמד על היות המערער מוגבל מסיבה נפשית מאז המלחמה ועד מועד הבדיקה ועל קשר ברור בין המצב הנפשי למלחמה. מהווה חבלה רשומה. בנוסף, בתיק הרפואי חסר כל התעוד מ 1974 עד 1977 שהיה עשוי לסיע למערער. חלל זה בתעוד רובץ לפתחו של המשיב והוא מחייב לנהוג גמישות מיוחדת באשר לפרשנות ומשקל המסמך שכן נמצא.

421. ע"נ 96/*** נ"ח נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א הרכב הש' בן חיים.

המערער ביקש להסתמך על רישום ובו אבחנה של טחורים פנימיים כבסיס לטענת חבלה רשומה בתביעה על קרוהן. נפסק כי אין לפרש את המושג חבלה רשומה בצורה דווקנית ודי שהרישום כולל התייחסות לפגיעה בחייל אשר אפשרי שקיים קשר בינה לבין הנכות הנטענת. מסתמך גם על כך שהמומחה מטעם המשיב רואה קשר בין אבחנת הטחורים ומחלת הקרוהן. במקרה זה התביעה הוגשה מספר ימים לאחר חלוף מועד ההתיישנות. שיקולי הצדק מטים את הכף לטובת המערער.

413. ע"נ. 97/*** ב"מ נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א הרכב הש' בן חיים.

רישומים על כך שהמערער לקה במחלת נפש אך ללא תעוד לגבי הארוע החיצוני אינם מספיקים.

2602. ע"א 98/**** ר"ר נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א, 30.12.99.

הוגשה תביעה בגין מחלת נפש 13 שנים לאחר השחרור. הטענה הייתה שמחלת הנפש עקב ארוע של אונס. הוצגו מסמכים המתעדים תלונה כזו של המערערת בבי"ח ובמרפאה מחוזית. הוועדה דחתה בנימוק של קושי בברור העובדות בשל הזמן שחלף. נקבע כי המסמכים עונים על דרישת "חבלה רשומה" למרות שאיזכור האונס הוא כתלונה מפי המערערת. יש להבדיל בין מצב של פגיעה נפשית למצב של פגיעה פיזית. בפגיעה נפשית לא תמיד הנפגע מודע למצבו או מתלונן מיידית. אם יש חלל מסוים בתעוד הקיף הפגיעה ומהותה הרי שהדבר נעוץ באופייה של פגיעה שכזו. קה"ת לא טען לקיום תנאים אחרים (כקושי בברור העובדות) ולא היה מקום להסתמך עליהם כנימוק לדחיה. מצוין שרישום במרפאות קופ"ח הינו רישום של "מוסד ציבורי".

2600. ע"א 06/**** א"ח נ' קצין תגמולים, מחוזי חיפה 27.11.06.

המערער הגיש תביעה על נכות בעמו"ש אותה יחס לארוע בשרות מילואים, 24 שנים קודם לכן. נדחה בשל התיישנות. טען לחבלה רשומה והסתמך על רישום בתיק קופ"ח סמוך לאחר שרות המילואים בו נרשם כי סובל מכאבי גב תחתון, מזה 3 שבועות, בעקבות הרמת דברים כבדים בשירות מילואים.

המשיב טען כי אין מדובר בחבלה רשומה מאחר ואין מדובר ברשומות של צה"ל, או המתנהלות ע"י המדינה, או ע"י מוסד ציבורי שאושר לענין זה ע"י שר הבטחון, כדרישת סעיף 32א. התברר במהלך הדיון כי שר הבטחון לא אישר אף מוסד כ"מוסד ציבורי" לצורך הסעיף. ביהמ"ש פסק כי העובדה שהשר לא קבע רשימה של מוסדות כאמור איננה בגדר לאקונה כי אם הסדר שלילי. לפיכך, הרישום בתיק קופ"ח אינו עונה על דרישות החוק לחבלה רשומה.

ביהמ"ש העיר כי ראוי ששר הבטחון יפעל בנושא.

2172. ע"נ 98/*** ב"מ נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה הרכב הש' גנון,

מחלת אסטמה שאובחנה אחרי השרות. התביעה הוגשה שבע שנים אחרי השחרור. בתיק הצבאי רישומים על מחלות ודלקות בגרון ובריאות וקוצר נשימה. נקבע כי רישומים אלו עונים על דרישת ה"חבלה רשומה". מותר ואפשר להסתפק ברישומים של ארועים רפואיים אשר יכולה להיות להם משמעות רפואית לגבי התפתחות המחלה נשוא המחלוקת.

1210. ע"נ 96/*** ק"ש נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א הרכב הש' בן חיים

הוגשה תביעה באחור ונטען להתיישנות. מעבר הזמן הניכר לכשעצמו מעמיד חזקה של קושי באיתור הראיות אך אין לנקות את המערכת הצבאית מאחריות שכן תעוד על בדיקות שנעשו בזמן אמת (ושיש אליהן התייחסות בתעוד מאוחר יותר) אבד. קיפוד זכות התביעה של המערער בשל השהיית ברור תביעתו כאשר רשומה רלבנטית אשר אמורה להיות מצויה בתיקו הרפואי ולסייע לענינו אינה מתיישבת עם דרישת הצדק היחסי אשר לאורו יש לבחון את הקושי בהשגת הראיות.

557. ע"נ 99/*** פ"מ נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א הרכב הש' בן חיים.

רישום על תלונות בפני קב"נ אינו עונה על דרישת חבלה רשומה, כי אין רישום של הארוע העומד ביסוד הפגימה. אין גם שיקולי צדק ולא הוכח כי מאפייני מחלתו (מחלת נפש), עיכבו את הגשת התביעה. טענת המשיב בדבר נזק ראייתי כתוצאה מהשיהוי מכריעה את הכף לחובת המערער.

449. ע"א 3876/98 וילמוט ניב נ' קצין תגמולים, פס"מ תשנ"ט (2) 1.

מקרה של מחלת נפש. במחלת נפש אין מדובר במקרים רבים בארוע ספציפי חד פעמי אלא בשורת ארועים, כאשר לנכה הנפגע אין לפעמים אפשרות לאבחן את המצב ולהשמיע קול תלונה, בהבדל מפגיעה פיזית מוחשית. התוצאה ברורה אך הארועים קשים פעמים הרבה לאיבחון ואיתור. מסתמך על פס"ד ונטורה. הרישום צריך להתייחס לתוצאה המזיקה שנגרמה שנגרמה ולא לארוע שבו נגרמה אותה תוצאה.

862. ו"ע 00/**** ש"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א הרכב הש' בן חיים

בעקבות פס"ד ניב. הרחבת המונח "חבלה רשומה" לגבי מחלת נפש כך שכולל רישום על מצב נפשי של המערער (התוצאה), אף שאין רישום לגבי הארועים שגרמו לה.

בהלכה שנפסקה בפרשת ונטורה נ' בולוטין (ע"א 3368/93 – פד"י נ (4) 452 ) נקבע כי המונח "חבלה" כולל גם את התוצאות (להבדיל מן האירוע החבלתית עצמה.

1403. ו"ע 03/**** ב"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א הרכב הש' רביד

במקרה שלפנינו קיימים רישומים במהלך השירות בתיק המערער כי: "נראה שמדובר בריאקציה פסיכוטית סטרסוגנית שלא תמה עדיין, אינה מאפשרת לו להתארגן במסגרת הצבאית" ו– "התרשמנו ממצב פסיכוטי וחשד לקיומו של תהליך", מכאן שמתקיימת הדרישה לרישום של "חבלה" בהקשר של בעיה נפשית כלשהי במהלך השירות, ואין הכרח להראות רישום מפורט לגבי האירועים שגרמו לה. ראה גם ע"א 1056/01, קצין התגמולים נ' צרויה רפאל.

869. ע"נ 98/*** ש' נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א הרכב הש' בן חיים.

בעקבות פס"ד ניב. מכתב קב"נ המתעד מצב נפשי, שלא בסמיכות לארוע, עונה על דרישות חבלה רשומה. בפס"ד ניב נתן ביהמ"ש ביטוי להקלת הנטל הראייתי המוטל על מערער חולה נפש בדרכו להוכיח רכיב סמיכות הזמנים, שבין מועד התרחשות החבלה ובין עצם רישומה או מועד רישומה, וכי בנסיבות אלה ניתן להסתפק ברישום לגבי התוצאה.

999. ו"ע 00/**** ב"מ נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א הרכב הש' רביד

במקרה של תסמונת פוסט טראומטית יתכן והתסמונת תתפתח בשלב מאוחר יותר לשירות ולכן לא תמצא חבלה רשומה כפשוטה ברשומות הצבא. לצורך חבלה רשומה די במסמך המתעד פגיעה נפשית לאחר השירות, כאשר המסמך קושר את הפגיעה הנפשית לשירות.

749. ע"נ 99/*** א"ש נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה הרכב הש' גנון.

תביעת המערער על נכות בגב נדחתה מחמת התיישנות. המערער הסתמך על דו"ח פציעה בו נרשמה פגיעה בירך ימין. הסביר כי זה היה האיבר שכאב לו. נראה כי ניתן לשמוע את תביעתו גם על בסיס הרישום בדו"ח הנ"ל. המומחה מטעמו היה ער לכך שנרשם רק ירך ימין, אך סבר, על בסיס רישום זה, שיש קשר סיבתי בין בעית הגב לפציעה. לא יהיה זה נכון לשלול מן המערער את ברור תביעתו בנסיבות אלו. על המשיב לדון בתביעה לגופה.

2203. ע"א 3368/93 ונטורה נ' בולוטין, פד"י נ(4) 452.

דיון במונח "חבלה" בחוק הנכים, במסגרת תיק נזיקין. במונח חבלה הכוונה היא לתוצאה ולא למעשה שגרם לה.

2703. ו"ע 06/**** מ"ש נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים באר שבע (ועדת ערעורים ת"א הרכב הש' בנאי) 2.7.08.

המערער הגיש תביעה בשנת 2004 בה טען שלקה באוטם שריר הלב בשרות מילואים ב – 1993. התביעה נדחתה בשל התיישנות. המחלוקת היתה האם מסמך ממועד הארוע בו נרשם "דקירות בחזה מאמש בלילה. כאבים בעלי אופי של דקירות" מהווה חבלה רשומה. בהחלטת קצין התגמולים נרשם גם כי חלוף הזמן יקשה על ברור הבקשה. הועדה קבעה כי המסמך מהווה חבלה רשומה וכי לא הובאה בפנה כל ראיה שאכן חלוף הזמן יקשה על ברור התביעה. הערעור התקבל.

1170. ע"נ 98/*** ש"י נ' קצין תגמולים

לאחר עיון במסמכים הנ"ל ניתן ללמוד כי יש בהם אומנם לתעד אבחנות רפואיות שנעשו במהלך השירות אך מאידך לא ניתן לדלות מהם קיומו של ארוע חיצוני המעיד על גרימת החבלה במהלך השירות. עצם היותה של האבחנה בה לקה המערער ידועה לשלטונות הצבא ומתועדת על ידם, אין בה כדי לספק את הדרישה להוכחת התקיימותו של התנאי בדבר "חבלה רשומה", כאשר רישומים אלו נעדרים ביטוי כלשהו בדבר ארוע חיצוני במהלך הטירונות (במהלך השירות), כטענת המערער, או ארוע חיצוני אחר במהלך השירות הצבאי אשר רק התקיימותו בשילוב תוצאות הפגיעה, מגיע כדי ביסוס התקיימותה של "חבלה רשומה" (ע"נ 282/95 פרץ נ' קצין תגמולים). כמו כן נקבע בע"נ 126/92 טובי יואב נ' קצין תגמולים כי אין די ברישומים המתייחסים לאבחנות רפואיות ותאור סיפטומים כדי להעיד אודות ארוע חיצוני שבמהלכו נפגע המערער לצורך "חבלה רשומה".

למעלה מן הדרוש נוסיף כי, המסמכים אשר, לטענת המערער מהווים רישום של "חבלה רשומה", לא רק אינם מעידים על ארוע כלשהו במהלך שירותו הצבאי של המערער אשר הביאו לחבלה הנטענת, אלא ניתן ללמוד מהם היפוכו של דבר, היינו כי הם מתעדים קיומו של קרע ישן שמקורו טרם השירות בעת ששיחק כדורגל.

1422. ע"נ 97/*** מ"א נ' קצין תגמולים

בתמצית, דרישת תנאים אלו משמעותה כי החבלה נרשמה בסמיכות לאירוע או האירועים אשר גרמו לה, ברשומות המתנהלות על ידי המדינה, כשבדרך זו ניתן לוודא את האוטנטיות של הרישום המהווה כמובן חלק חשוב מהתביעה. (ע"א (באר שבע 1031/98 בנימין לוי נ' ק. התגמולים תק–מח 98 (3) 6630 עמ. 6635 . במקרה בו אנו דנים, ביקש המערער מועדת הערעורים להכיר במסמכים הבאים כעונים על הדרישה של "חבלה רשומה": סיכום ראיון עם קצין איבחון והערכה בצה"ל, מכתבים של אם המערער לרשויות הצבא, מכתב של הפסיכולוג המטפל הפרטי מהתקופה טרם הגיוס וכן מהתקופה שלאחריו, מכתבה של קצינת פניות ציבור בו נדחית בקשה לשינוי שיבוצו של המערער. כמו כן טוען המערער כי טופל מספר פעמים על ידי קב"ן, אך לא הצליח להביא לכך הוכחה.

אין בתיעוד שצורף לערעור המצוין לעיל כדי למלא את התנאי של רישום המועד על הפגיעה בגוף ברשומות צה"ל או ברשומות אחרות המתנהלות על ידי המדינה או על ידי מוסד ציבורי שאושר לעניין זה על ידי שר הביטחון. יש לזכור כי המשיב הינו גוף נפרד מצבא הגנה לישראל ועל המערער הנטל לחפש ולהמציא מסמכים מרשומות המתנהלות על ידי המדינה או מוסד ציבורי וזאת לא עשה.

1393. ע"נ 00/*** א"ש שי נ' קצין תגמולים

עם זאת דרישת הרישום של ה"חבלה רשומה" עפ"י הגדרתה קרי: הפגיעה הגורמת לנכות ולא הנכות עצמה, מחייבת אירוע או אירועים קונקרטיים ואין די ברישום המחלה או הפגיעה מאחר שהחבלה היא הגורם לנכות, אין היא יכולה להיות אירוע חיצוני סתמי, אלא חייבת היא להכיל את הפגיעה בחייל עצמו. דהיינו, בתהליך הגרימה אם כן ישנם שני שלבים – ראשית, אירוע חיצוני הגורם לחבלה. ושנית, על החבלה לגרום לנכות, חובה על המערער להוכיח את שני השלבים באופן מצטבר, כי הרישום מתייחס לפגיעה הממשית לא רק לאירוע החיצוני. על הרישום להיות המסמך צה"לי או מסמך רשמי אחר ולא ניתן לראות בתצהיר מטעם המערער את הרישום הנדרש.

עוד לעניין הרישום, נקבע כי אין מקום להבחנה בין רישום קונסטיטוטיבי לרישום דקלרטיבי בעניין זה שכן העניין הוא נזיקי וכל אבחנה כזו תהא מלאכותית מכאן ניתן להוכיח את הרישום בראיות משניות בהתאם לכלל "הראיה הטובה ביותר". למשל באם המסמכים אבדו או הושמדו. עם זאת נקבע כי הורדת פרופיל בשל מחלה אינו רישום מספיק לעניין חבלה רשומה (ראה סקירה בספרו של ע. יעבץ הנ"ל). כמו כן נקבע כי רישום ביחס לאבחנות רפואיות, תיאור סימפטומים והפניה למיון רפואי בגין מחלה, ללא רישום האירוע שגרם להם ושבמהלכו נפגע המערער, אינו רישום לצורך "חבלה רשומה". מסמכים המלמדים על תוצאות החבלה אין בהם כדי לשמש כרישום האירוע החבלתי כנדרש.

1463. ע"נ 96/*** פ"י נ' קצין תגמולים

המערער טען בפנינו כי סמוך לסיום שרותו התקיימה פגישה בינו ובין קב"ן בבסיס …, שנמשכה מספר דקות ובמהלכה ביקש המערער להשתחרר מן השרות והקב"ן ענה לו "זה יהיה עוד מלחמה" – שאז יצא המערער מחדר הקב"ן. המערער הטעים כי הוא בטוח שהקב"ן רשם את פרטי השיחה (סעיף 9 לתצהירו) עם זאת בחקירתו בפנינו הודה המערער כי לא ראה שהקב"ן רושם את תוכן השיחה (שם בעמ' 9 לפרוטוקול). בהיעדרו של רישום החבלה ביקש המערער להשליך יהבו על הסייג שנקבע בפרשת כספי (ע"א 455/85) לפיו ניתן להוכיח את הרישום בראיות משניות מקום שבו המסמכים אבדו או הושמדו.

כמושכל ראשון נטעים כי לא הוכח בפנינו כלל ועיקר כי השיחה הנטענת בין המערער לקב"ן אמנם תועדה בכתב ואפילו המערער לא טען כך, מכאן שהביסוס של הטענה המכשירה עדות בעל פה (אובדן או השמדת המסמכים) נתקלת בקושי לוגי. יתר על כן, המערער מבקש כי נקבל לעניין זה את עדותו אך מצאנו כי מדובר בעדות יחיד של בעל דין המעונין בתוצאות המשפט לטובתו ולקושי זה נלווה מימד מכביד הנוגע לזהירות המתחייבת מהערכת המשקל שיש לייחס לעדותו של חולה נפש ועוד לגבי אירועים שאירעו לפני כעשר שנים.

1421. ע"א 99/**** ה"י נ' קצין תגמולים

פרופ' סגל אישר כי לא נוהל רישום לגבי פצועים שטופלו במרפאה במהלך המלחמה, אך בתאג"ד קויים נוהל רישום ע"י הנחת פתק על הפצוע. כן העיד כי לא זכור לו שנוהל יומן בתאג"ד.

….. נקבע כי ממכלול העדויות של פרופ' סגל לא ניתן היה להסיק ממצא בדבר עריכת רישום כאמור.

כל שהעיד פרופ' סגל לעניינו התייחס לנוהל כללי לפיו בתאג"ד הוצמד לפצוע פתק שבו נרשם הטיפול שקיבל. גם אם אכן נרשם הטיפול שקיבל הפצוע על גבי פתק, אין הדבר מהווה "חבלה רשומה" שכן איננו עונה על דרישות דיות הרישום. בהתאם להלכת כספי על הרישום להתייחס "לחבלה", קרי ל"הלם הקרב", ואין להסתפק בפתק המתאר את הטיפול שקיבל הפצוע כתוצאה מהחבלה, כאשר החבלה עצמה איננה רשומה. חייב להיות מסמך כלשהו המתאר את "הגרימה" או "ההחמרה". הרישום עצמו ביחס לקבלת הטיפול, אינו מספיק. (ראה לעניין זה ע"נ 26/96 חורי משה נ' קצין תגמולים עמ' 4 פסקה 25). תנאי מצטבר נוסף להפעלת הכלל המתיר הבאת ראיות משניות הינו כי המסמך המקורי אבד או הושמד. גם תנאי זה לא הוכח בענייננו. בפרשת כספי, להבדיל מהמקרה שבפנינו, לא הייתה מחלוקת שכל תיקו הרפואי של המערער שם, אבד. ואילו במקרה דנן, תיקו הרפואי של המערער נמצא כולו והונח בפני ועדת הערעורים, ובתיקו הרפואי של המערער לא קיים כל תיעוד רפואי כתוב המתייחס לחבלה ולהלם הקרב הנטען.

1738. וע' 04/*** ג"י נ' קצין תגמולים

המערער שרת בגד' גישור במלחמת יו"כ. בדצמבר 73 נרשם ע"י קב"ן "הנ"ל מספר כי לוקח סמים מסוג אופיאטים ועתה מאוד עצבני עם תמונה של תגובת חרדה. ובהמשך רשם הקב"ן "… והתרשמתי מאישיות עם קווים פסיכופטיים עם סף גירוי נמוך". המשיב טען כי זהו אינו רישום המהווה "חבלה רשומה" שכן אין בו תאור של האירועים שגרמו לפגיעה. הערעור נתקבל וועדת הערעורים קבעה כי עניין לנו ב"חבלה רשומה" ועדת הערעורים ציטטה את ע"א 3368/93 ונטורה נ' בולוטין פ"ד נ()4 452 לפיו הרישום צריך להתייחס לפגיעה בחייל עצמו ולאו דווקא האירוע בו נפגע. "כאמור על פי הפסיקה יש מקום להקל בדרישת רישומם של אירועים כאלה כאשר מדובר בתביעות חיילים שעניינם פגיעות נפשיות וע"י כך לדעתי די, לצורך שלב מקדמי זה, ברישום במסמך ההפנייה, שבוצע כאמור ע"י פסיכיאטר בבסיס פאיד, סמוך למלחמה". באשר לקושי להשיג ראיות ציינה ועדת הערעורים כי ידוע כי המשיב בודק ואף מכיר בתביעות של נכי הלם קרב מיום הכיפורים, על אף קיומו של קושי זה ואין די בו בכדי לחסום את נסיונו של המערער להוכיח תביעתו.

2491. ע"נ 06/*** מ"ב נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' חרסונסקי 29.1.07

במקרהו של המערער התעוד התייחס לקיום הפרעה נפשית אך אין בו תאור של מלחמת יום כיפור כגורם להפרעה. קצין תגמולים טען כי בהעדר רישום על הגורם להפרעה אין כאן "חבלה רשומה". הערעור נתקבל וביהמ"ש חייב את קצין תגמולים להתייחס לגופה של התביעה.

"לאור כך, שההלכה המשפטית מכירה בכך שמחלת נפש מתפתחת לעיתים באורח הדרגתי ויש להתייחס אל רישום אשר מתעד פגיעה נפשית, כפי שבמקרה שלנו, כבא לענות על המונח חבלה רשומה" ".

1461. וע' 02/*** מ"ו נ' קצין תגמולים

המונח "אירוע" או "מאורע" לובן בפסיקה ונקבע כי המונח "חבלה" בסעיף זה משמעותו שילוב של אירוע חיצוני המעיד על גרימת החבלה והפגיעה המעשית במערער (ראה ע"נ 472/97 מאיר ביטון נגד קצין התגמולים). היינו, על המערער להוכיח שתיים אלו: את קיומו של האירוע החיצוני ואת קיום החבלה, כאשר החבלה חייבת להיות מתועדת במסמכים אשר נרשמו בסמוך לאירוע החיצוני.

1393. ע"נ 00/*** א"ש שי נ' קצין תגמולים

3237. ע"ו 31447-2-11 פלוני נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א, 5.3.14. פורסם בנבו.

המערער טען ל PTSD ממלחמת לבנון. קה"ת דחה הערעור בנימוק של התיישנות והעדר חבלה רשומה. במסגרת הערעור ניתנה גם חוו"ד מומחה מטעם המשיב, אשר קבע כי אין מדובר ב PTSD אלא הפרעת הסתגלות שבחלקה קשורה למלחמת לבנון, והמליץ על הכרה בשעור שליש. קצין התגמולים נשאר בעמדתו כי מדובר בתביעה שהתיישנה, וכי לא הוכח קיומה של חבלה רשומה. מומחה שמונה מטעם ועדת הערעורים קבע גם הוא כי אין מדובר ב PTSD אלא הפרעת חרדה חברתית אשר יתכן שהתחילה או הואצה ע"י המלחמה. המומחה מטעם הועדה הצביע על כך שעד המלחמה שירת המערער במילואים ללא כל בעיה, בעוד שלאחריה החלו המנעויות קשות ולא היה מסוגל לשרת במילואים. הועדה קבעה כי יש קשר בין מלחמת לבנון למצב הנפשי אך כי לא הוכחה חבלה רשומה ולכן ההתיישנות בעינה עומדת. ביהמ"ש המחוזי קבע כי הרישומים על שירות מילואים פעיל עד המלחמה והפסקתו לאחריה, מהווים חבלה רשומה.

3584. ע"נ 63189-10-17 פלוני נ' קצין התגמולים, ועדת ערעורים ראשל"צ, הרכב הש' פפקין. פס"ד מיום 4.4.19, לא פורסם.

המערער הגיש תביעה בגין פסוריאזיס ונדחה בשל התיישנות. הגיש תביעה חדשה עם תצהיר והתביעה נדחתה גם בשל העדר חבלה רשומה וגם בשל בחירה בזכויות לפי חוק הביטוח הלאומי.. באשר לטענת ההתיישנות טען כי משקיים תעוד על הדחק הנפשי שלטענתו גרם לפסוריאזיס, אין לדחות התביעה בשל התיישנות.

ביחס להתיישנות נטען כי אמנם אין תעוד בזמן השירות למחלת הפסוריאזיס אולם קיים תעוד ברור לדחק נפשי בו היה המערער מצוי וכי תעוד זה מהווה "חבלה רשומה". הועדה קיבלה הטענה וקבעה כי בנסיבות אלו על ק"ת לבחון התביעה לגופה:

"אין ספק כי תביעתו של המערער להכרה התיישנה וזאת מאחר שתביעתו הוגשה יותר משלוש שנים לאחר שחרורו. חבלה רשומה לטענת מערער התיעוד בדבר החבלה הרשומה הוא התיעוד ביחס לדחק הנפשי, החריג לטענתו שהיה בשירות. המערער מודה כי לא היה תיעוד רפואי בשירות על מחלת הפסוריאזיס. לטענת המשיב יש צורך בתיעוד ביחס למחלה עצמה, הדורשת רישום של פגיעה בגוף. על פי הפסיקה חבלה נפשית, דחק נפשי, מהווה אף הוא רישום על פגיעה בגוף. כל שאנו קובעים הוא כי אל לקצין התגמולים לסתום את הגולל על הבדיקה ועל התביעה. בשלב הנוכחי אנו קובעים רק שעל המשיב, קצין התגמולים, לבחון את הקשר הסיבתי לגופו ולא לדחות התביעה של המערער על הסף. אשר להעדר רישום של מחלת הפסוריאזיס בזמן השירות – אכן אין רישום כזה. הרישום שקיים הוא מתקופה שלאחר שחרורו של המערער. אך כאמור, שאלת הקשר הסיבתי, בין היתר לנוכח העדר תיעוד רפואי והעדר סמיכות הזמנים בין הדחק הנפשי הנטען לבין עיתוי מחלת הפסוריאזיס, פרוץ המחלה וכיו"ב, אלו שאלות שצריכות להיבחן לגופה של תביעה".

הוכחת הרישום בראיות משניות

42. ע.א. 455/84קצין תגמולים נ' כספי, פד"י מב (1) 177

דרישות הרישום מתייחסת לפגיעה הממשית במערער. לא ניתן להסתמך על רישום המלחמה באופן כללי (עמ' .)183

אם הרישום (המסמכים) אבד – ניתן להוכיחו בראיות משניות.

890. ע"נ 99/*** בס"ג נ' קצין תגמולים

עפ"י ההלכה בהפרשת כספי הנ"ל עולה כי הבאת ראיות משניות על קיום ארוע חבלתי תותר רק מקום שהנכה מוכיח כי הרישומים עצמם אבדו. הערעור נדחה איפוא על הסף מחמת התיישנות

1421. ע"א 99/*** ה"י נ' קצין תגמולים

תנאי מצטבר נוסף להפעלת הכלל המתיר הבאת ראיות משניות הינו כי המסמך המקורי אבד או הושמד. גם תנאי זה לא הוכח בענייננו. בפרשת כספי, להבדיל מהמקרה שבפנינו, לא הייתה מחלוקת שכל תיקו הרפואי של המערער שם, אבד. ואילו במקרה דנן, תיקו הרפואי של המערער נמצא כולו והונח בפני ועדת הערעורים, ובתיקו הרפואי של המערער לא קיים כל תיעוד רפואי כתוב המתייחס לחבלה ולהלם הקרב הנטען.

למי הסמכות להחליט

1801. ע.א. 260/79 פרגר (רגב) בנימין נ' קצין תגמולים, פד"י לב (1) 265.

סמכות ההחלטה – לקה"ת

1800. ע.א. 695/78קצין תגמולים נ' דברת, פד"י לד (2) 447.

הסמכות להחליט על קיום תנאי ס' 32א' – לקה"ת.

41. ע.א. 203/85 בן ארי נ' קצין תגמולים, פד"י מא (4) 133

הסמכות להחליט – של קה"ת.

1780. ע.א. 685/82 רוס נ' קצין תגמולים, פד"י לז (3) 24.

הסמכות להחליט על קיום תנאי סעיף 32א' – לקה"ת (בעמ' 28.)

1784. ע"נ. 82/** נ' נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א הרכב הש' קווארט.

סמכות ההחלטה של קצין תגמולים.

121. ע"נ. 89/*** ג"פ נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א הרכב הש' גרמן.

לאחר העלאת טענת ההתיישנות לראשונה בדיון נטען חבלה רשומה. נקבע כי יש להניח תשתית עובדתית לטענה בפני המשיב כדי שיוכל להחליט. בהעדר התייחסות של המשיב והכרעה אין לפני הוועדה ערעור בשאלה.

1172. ע"נ. 90/*** א' נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א הרכב הש' גרמן.

הסמכות להארכת מועד לפי ס' 32א' נתונה בידי קה"ת. רק לאחר שקה"ת ידחה את בקשת ההארכה של המערער הוא רשאי לערער על ההחלטה לועדה ועדת הערעור איננה מוסמכת להפעיל שיקול דעתה בענין זה לפני שהמשיב מפעיל שיקול דעתו ומחליט.

1827. ע"נ. 92/*** ר' נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א הרכב הש' גרמן.

הערעור נדחה מחמת התיישנות. נטען לקיום חבלה רשומה. הסמכות להחלטה בענין מסורה קצין תגמולים. על המערער לפנות לקצין תגמולים שם תידון הבקשה.

חבלה רשומה בנכות נפשית

42. ע.א. 455/84 קצין תגמולים נ' כספי, פד"י מב (1) 177

דרישות הרישום מתייחסת לפגיעה הממשית במערער. לא ניתן להסתמך על רישום המלחמה באופן כללי (עמ' .)183

חבלה – גם הלם קרב.

1738. ו"ע 04/*** ג"י נ' קצין תגמולים,ועדת ערעורים ראשל"צ, הרכב הש' רפאלי

תביעה בגין נכות נפשית – הלם קרב מיו"כ אצל חייל עם בעיות קודמות. המסמך שהציג – בדיקת פסיכיאטר מ 12/73 שאבחן אישיות עם קוים פסיכופטים וסף גרוי נמוך, תגובת חרדה. נטען שלא עונה על הדרישה לחבלה רשומה. אין תעוד לארועים הטראומטים להם טוען, והאבחנות לא כוללות הלם קרב. נפסק כי יש להקל בתביעות חיילים שענינן פגיעה נפשית. לצורך השלב המקדמי של התגברות על התיישנות די במסמך. הקושי להשיג ראיות אינו נימוק עליו יכול להסתמך המשיב שכן קושי זה יכביד על המערער. בשקילת האפשרות להאריך תקופת התיישנות על המשיב לשקול שיקולי צדק. גישתו של המשיב צריכה להיות תמיד גישה גמישה, ליברלית ואנושית ולא גישה צרה וטכנית. שיקולי הצדק מחייבים שלא לטרוק בפני המערער את דלת ההתישנות ולאפשר לו לנסות ולהוכיח את טענותיו לגופן.

449. ע"א 3876/98 וילמוט ניב נ' קצין תגמולים, פס"מ תשנ"ט (2) 1

862. ו"ע 00/*** ש"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א הרכב הש' בן חיים

1403. ו"ע 03/**** ב"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א הרכב הש' רביד

869. ע"נ 98/*** ש' נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א הרכב הש' בן חיים.

999. ו"ע 00/**** ב"מ נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א הרכב הש' רביד

1690. וע' 01/**** א"י נ' קצין תגמולים

ועדת הערעורים מצטטת מוע' 1856/00 בניזרי נ' קצין תגמולים שם נדחתה טענת התיישנות ונקבע כי "די במסמך המתעד פגיעה נפשית לאחר השירות, כאשר המסמך קושר את הפגיעה הנפשית בשירות, על מנת לספק הדרישה של 'חבלה רשומה'".

1738. וע' 04/*** ג"י נ' קצין תגמולים

2491. ע"נ 06/*** מ"ב נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' חרסונסקי 29.1.07

3281. ע"נ 04-12 – ***** י.א נ' קצין תגמולים משרד הביטחון, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' גולדקורן 28.7.15. פורסם בנבו.

המערער הגיש תביעה בגין נכות נפשית שנגרמה לו לטענתו בגלל פגיעה מינית שבוצעה בו בעת שהיה מאושפז, כחייל, בבי"ח. התביעה הוגשה שלוש עשרה שנים לאחר שחרורו משירות סדיר. נדחה בנימוק של התיישנות. המערער טען כי מדובר ב PTSD מושהה וכי אמנם אין רישומים על ארוע הפגיעה המינית אך יש תעוד רפואי על התוצאה של הארוע ודי בכך כדי להוות חבלה רשומה. הערעור התקבל.

ביהמ"ש דן במשמעות המונח "חבלה רשומה", כפי שנדון בפסיקה. גישה מרחיבה במיוחד כשההשתהות אינה נובעת ממחדלו של התובע ובמיוחד כאשר מדובר בנכות המתאפיינית לעיתים בתקופת חביון ארוכה, כמו הלם קרב או מחלת נפש. מאזכר את אמרת האגב של הש' ארבל בשולי פסה"ד בבג"צ 3410/07 לפיה יתכן שיהיה מקום לשוב ולבחון את השאלה אם אין מקום להחיל את סעיפי חוק ההתיישנות ובייחוד סעיף 8 שבו (בענין אי ידיעת התובע עובדות המהוות את עילת התביעה) על תביעות לפי חוק הנכים.

פגיעה מינית הגורמת לפגיעה נפשית הינה מקרה מיוחד בעל מאפיינים משלו.

"ראינו כי הפסיקה הבחינה בין אירוע חיצוני (כמו מלחמה או תאונה), חבלה (לגביה נדרש רישום) ונכות, וכי חבלה פורשה כפציעה פיסית (עניין כספי), נזק גופני (עניין ונטורה) או תוצאה, כשמדובר במחלת נפש (עניין וילמוט).

כך, למשל, התפוצצות פגז בסמוך לחייל (אירוע) מבלי שהוא נפגע פיסית עשויה להביא להלם קרב (חבלה), שתוצאתה תהא קביעה של נכותו.

כשמדובר בפגיעה מינית המובילה לפגיעה נפשית, עלינו "למקם" את המשתנים השונים במקומות הנכונים, על מנת להימנע מטשטוש ההגדרות וכדי שנוכל לזהות לגבי איזה רכיב חלה החובה שבחוק להמציא רישום "בסמוך ליום האירוע". נזכיר כי חובת הרישום אינה מתייחסת לאירוע אלא לחבלה. בסיטואציה זו, של פגיעה מינית המובילה לפגיעה נפשית, רכיב האירוע הוא בעל שני חלקים: אירוע חיצוני, שהינו זירת הפגיעה המינית (הסביבה בה פעלו הפוגע והנפגע, בדרך כלל בדלת אמותיהם), ואירוע הפגיעה המינית עצמה (האקט הפוגע הפיסי). רכיב החבלה מתייחס לנזק הנפשי כתוצאה של אירוע הפגיעה המינית (או לתוצאה שלו, כגישת בית המשפט בעניין וילמוט), ורכיב הנכות הינו, בהתאם להגדרתה בחוק הנכים, איבוד או פחיתת הכושר לפעול כתוצאה של החבלה. חלוקה דומה תהא אף כשמדובר בפגיעה כפולה (פיסית ונפשית) מסוג אחר: התפוצצות פגז המובילה לפגיעה פיסית ואף לפגיעה נפשית של הלם קרב. גם אז, לעניין התיישנות של התביעה לנכות נפשית, האירוע יהא בעל שני חלקים – התפוצצות הפגז והפגיעה הפיסית בחייל.

אולם לפגיעה מינית המובילה לפגיעה נפשית קיים מאפיין נוסף, שבדרך כלל אינו קיים בפגיעה מסוג אחר המובילה לפגיעה נפשית: הדחקה של הפגיעה, אי שיתוף הזולת באירוע ו"כבישת העדות". החשש מפני היחשפות ציבורית, ותחושות בושה, עלבון וקלון, הם אשר מונעים מקורבן הפגיעה המינית לחלוק עם סביבתו הקרובה את החוויה הקשה שעבר, להתלונן במשטרה או לתעד בכתובים את הפגיעה המינית. בבתי המשפט עלתה סוגיית כבישת העדות פעמים רבות, ובמרבית המקרים נקבע כי כאשר קיים הסבר סביר ומשכנע לכבישת העדות, אין בעצם ההשתהות של מתלונן כדי לפגום באמינות גרסתו. (ראו, למשל, ע"פ 6643/05 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 34 (פורסם בנבו, 3.7.2007) והאסמכתאות שם).

הבהרנו בפסקה הקודמת כי אין נדרש "רישום" של אירוע הפגיעה המינית אלא של החבלה, אולם לנוכח התופעה השכיחה של כבישת עדותו של נפגע עבירת מין, קשה לחזות כי במצב כזה יהא בנמצא רישום של החבלה בסמוך לאירוע הפגיעה המינית. על מנת שדרישת הרישום שבסעיף 32א לחוק לא תחסום לחלוטין את דרכו של נפגע עבירת מין בתביעה להכרה בנכותו, לאור הקושי להציג רישום הסמוך בזמן למועד ביצוע הפגיעה המינית, יש ליישם את מידת הגמישות עליה הורה בית המשפט העליון בפסק דין העמותות, באופן שנקבע בעניין וילמוט, תוך ראיית דרישת הרישום של חבלה כמתייחסת לתוצאת הפגיעה הנפשית ובסמוך להופעתה של תוצאה זו. המשמעות של יציקת תוכן זה להגדרת "חבלה רשומה" בסיפא של סעיף 32א לחוק, במקרה של פגיעה מינית שגרמה לפגיעה נפשית, הינה "מחיקה", או הוצאתה מכלל חשבון, של התקופה בה קורבן הפגיעה המינית "כבש את עדותו" והדחיקה. עם זאת, יש ליישם פרשנות זו רק באותם מקרים בהם קיימת "ראשית ראיה" לקיומה של הדחקה של אירוע הפגיעה המינית, שבגינה כבש הקורבן את עדותו.

לסיכום, עמידה בתנאי הראשון של חבלה רשומה לגבי פגיעה מינית שגרמה לפגיעה נפשית, מחייב את המערער להוכיח את שלושת אלה:

(א) הוכחה של זירת ביצוע הפגיעה המינית (אירוע חיצוני) ושל אירוע הפגיעה המינית.

(ב) הוכחת "ראשית ראיה" לקיום הדחקה של הפגיעה.

(ג) הוכחת קיום רישום של תוצאת הפגיעה המינית, שנעשה בסמוך לאותה תוצאה. יוער כי שלבים (א) ו-(ג) כלולים, למעשה, שלושת מרכיביה של "חבלה רשומה", כפי שפורשה בעניין בן ארי)."

שיהוי, קושי בברור התביעה

2424. ו"ע 04/*** ר"י נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ראשל"צ (ועדת ערעורים ת"א הרכב הש' רפאלי) 22.10.06.

מכתב רופא צבאי שבע שנים אחרי המלחמה בו נרשם מפי המערער כי נפגע נפשית בשרות, עונה על הדרישה של חבלה רשומה. "אכן מדובר בפער של מספר שנים, לא מעטות, ואולם רישומים אלו נעשו באופן אמיתי, בלא קשר לתביעה משפטית, ולטעמנו הם קושרים היטב בין פגיעה נפשית כלשהיא למלחמה. עוד סבורים אנו כי בנסיבות אלה, אין לראות בפער של 7 שנים כפער השולל לראות במסמכים משום 'חבלה רשומה'". הועדה התייחסה גם לטענה בדבר הקושי להשיג ראיות אשר אינו מפריע למשיב כענין שבשגרה. הנושא בו מדובר מצריך רגישות רבה וכל מאמץ לדון בתביעות לגופן. הערעור נדחה על יסוד בחירה בזכויות לפי חוק הביטוח הלאומי.

1800. ע.א. 695/78 קצין תגמולים נ' דברת, פד"י לד (2) 447.

נתקבלה טענה כי השהיית התביעה עשר שנים מקשה על השגת הראיות הדרושות לברור התביעה.

1796. ע.א. 92/** ר' נ' קצין תגמולים, מחוזי ירושלים.

נטען שהמערער לקה בהלם קרב. רישום בכרטיס קופ"ח על התנהגות מוזרה שנערך מס' חדשים אח"כ אינו מספיק לצורך חבלה רשומה.

השהייה של 15שנה בהגשת התביעה – מקשה על השגת הראיות הדרושות לברורה.

443. ע"נ 286/93 ר"ע נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א הרכב הש' גרמן. 19.6.94.

נטען כי אין חבלה רשומה + כל התנאים בס' 32א' (קושי בהשגת ראיות וכו') נפסק: אין די באמירה סתמית שיש למשיב קושי בהשגת ראיות וכו'. צריך להצביע על הקושי ולפרט.

38. ע"נ 94/*** ל"ל נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א הרכב גרמן.

כאשר דוחים תביעה גם מן הטעם שההשהיה עשויה להקשות על ברורה יש להתייחס למקרה הספציפי ולפרט שנבדקה האפשרות לברור ולהראות תשתית לטעם זה.

19. ע"נ. 93/*** ת"י נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א הרכב גרמן.

המשיב איננו יוצא ידי חובתו באומרו שההשהיה בהגשת הבקשה עשויה להקשות על ברור הבקשה. על המשיב לנמק את הקביעה בהתייחס לתביעה הספציפית שבפניו. גם אין די בקביעה שההשהיה עשויה להקשות אלא צריך לומר אם בפועל מקשה או לא. דרישת החוק: מקשה במידה ניכרת.

במקרי גבול יש להטות את הכף לטובת הנכה.

745 ע"נ 98/*** דד"ג נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה הרכב גנון.

המערער הגיש תביעה בגין מחלת נפש אחרי 37 שנים. טען שאישפוז מיותר גרם לו למחלה. הציג סיכומי אישפוז. המשיב דחה בשל התיישנות. נדחה בשל התיישנות. נקבע כי קיימת חבלה רשומה. המערער נתן הסבר לשתיקתו כל השנים – בושה וקושי להתמודד. המשיב לא הראה כל טעם מאלה הקבועים בסעיף 32א לכך שקיימת מניעה לברור התביעה. יש תעוד ברור והצבעה על ארוע ומועד. אין קושי לברר. יש לדון לגופו של עניין.

999. ו"ע 00/**** ב"מ נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א הרכב הש' רביד

אשר לקושי הנגרם לקצין התגמולים בהשגת ראיות כתוצאה מן השהייה, הרי אין במקרה זה קושי מיוחד השונה מן הקשיים במקרים אחרים בהם הוכרה חבלה רשומה והוארך מועד ההתיישנות וכאשר מדובר במלחמת לבנון ובתפקיד של נהג אמבולנס אשר ניתן לבדוק לפרטיו.

986. ו"ע 00/**** כ"ד נ' קצין תגמולים

בבדיקת המסמכים המצויים בתיק המערער בהקשר של ליקויים נפשיים, שתועדו במהלך שירותו נמצא כמובן את המסמך מב"ח בלומנטל המתעד התמוטטות נפשית במהלך השירות, אישפוז, קבלת טיפול בהלם חשמל ואינסולין ושחרור לאחר הטבה.

לאור כל האמור לעיל נראה כי במקרה זה לא הוכחה "חבלה רשומה". לא זו אף שחלוף 51 השנה לא יאפשר לועדה עם כל הרצון והנכונות ללכת לקראת המערער לקבל תמונה נכונה של מה שאירע.

ועדת הערעורים אינה מתעלמת מע"א 3876/98 וילמוט ניב נ' קצין תגמולים (לא פורסם) מן המגמה להקל על מערערים בנושא התיישנות, אך בכל המסמכים הקיימים בתיק מתקופת שירותו של המערער, והן אינם רבים, אין כל זכר לאירוע בסמוך לפרוץ המחלה, וזאת להבדיל מע"נ 316/96 קשש נ' קצין תגמולים (לא פורסם), שבה נמצא רישום על פעולת ענישה כנגד המערער בסמוך לפרוץ המחלה. יתירה מזו לאחר שעברנו על המסמכים המעטים שבתיק עולה כי הזמן הרב שחלף לא יאפשר לועדה לקיים דיון ראוי ולהגיע לחקר האמת.

כאשר הטיפול הרפואי שניתן לחייל אינו חורג מן הרגיל והמקובל – ובכל זאת נגרמה או הוחמרה מחלתו של המטופל – אין מתקיימת בהכרח זיקה סיבתית בין השירות הצבאי לבין הנכות. ברם, מקום שהטיפול הרפואי שניתן לאדם בתקופת שירותו הצבאי, סטה מ"כללי האמנות הרפואית", ומקום בו בשל סטיה זו נגרמה או הוחמרה מחלתו של החיל – נקשר הקשר הסיבתי הדרוש". לדעתנו אי אפשר כעת משחלפו 51 שנה מקבלת הטיפול הפסיכיאטרי בבי"ח בלומנטל לברר האם הטיפול "סטה מכללי האמנות הרפואית".

1173. ע"נ 99/*** א"י יצחק נ' קצין תגמולים

עוד טוען המשיב אף אם נסכים שמדובר בחבלה רשומה הרי שלא התמלאו יותר תנאיו של סעיף 32א לחוק הואיל והדעת נותנת כי חלוף תקופה כה ממושכת עד להגשת התביעה (20 שנה) עשויה להכביד במידה ניכרת על השגתה ראיות הדרושות לבירורה. בענ 286/93 רדומילסקי עמיהוד נ' קצין התגמולים קבע כי השהיה של 15 שנה בהגשת התביעה עשויה להקשות במידה ניכרת על השגת הראיות לבירורה. כמו כן נקבע בעא 695/78 קצין התגמולים נ' דברת כי השהיית התביעה במשך 10 שנים מקשה על השגת הראיות הדרושות לבירור התביעה.

לפיכך מסקנתינו היא כי יש ממש בטענת המשיב לעניין הקושי בהשגת הראיות הדרושות ואין מקום להתערב בהחלטת המשיב הראשונה לפיה נקבע כי לא נותרה נכות בקרסול שמאל עקב החבלה משנת 1977.

709. ע"נ 99/*** ב"ש נ' קצין תגמולים

לכאורה יש במשקל המצטבר של איחור בלתי מוסבר מצד המערער ולבעיה האובייקטיבית של קושי בהשגת ראיות – כדי להצמית את זכותו של המערער, אולם יש לזכור כי המשיב נמנע בהחלטתו מושא הערעור לטעון טענה כלשהי שעניינה קושי בהשגת ראיות (ואף לא טען טענה כנגד עצם השימוש במנגנון של ראיה חדשה), בעוד ששהלכה הפסוקה קובעת באופןעקבי וחד משמעי, כי על המשיב לטעון טענה זו במפורש בנימוקי הדחייה של התביעה.

השוו: ע"א 695/78 קצין תגמולים נ' דוברת פד"י ל"ד(2)447. ע"א 203/85 בן ארי נ' קצין תגמולים פד"י מ"א(4)133. ע"א 685/82 רוס נ' קצין תגמולים פד"י ל"ז(3)24. ע"נ 52/82 נהרי נ' קצין תגמולים. ע"נ 343/89 גת פז נ' קצין תגמולים. ע"נ 387/90 אטיאס נ' קצין תגמולים.

1177. ע"נ 97/*** א"זי נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' וגנר – 25.1.99

הערעור נדחה על בסיס בחירה בזכויות.

"ביישום הכללים הנ"ל על המקרה שבפני, נראה שהמערער לא הביא עדות של ממש לקרות הארוע ואף לא צורף כל מסמך רפואי המתייחס אליו. יתרה מזאת, המערע בעצמו בסעיף 11 לתצהירו שצורף לערעור המתוקן טוען כי למעט ימי המנוחה לא קיבל כל טיפול מקצועי ו/או תרופות וכי הרופאים שבדקו אותו בצבא לא אבחנו את הפגיעה או המחלה והוא לא הופנה לא לביה"ח ואף לא לרופא מקצועי. לדבריו לפני שחרורו מהצבא הוא מסר תלונה או תביעה במשרד הבטחון, אולם גם לעניין זה לא צירף כל מסמך. בנסיבות אלה, גם אילולא היה מדובר במחסום המל"ל, נראה לנו שטענת המשיב אשר איננו מאריך את המועד בעניין ההתיישנות מוצדקת, שכן זה יהיה בלתי סביר בנסיבות, לבחון ולבדוק ארוע שנטען כי התרחש ואין עליו כל רישום לפני כ-32 שנים".

1170. ע"נ 98/*** ש"י נ' קצין תגמולים

לאחר עיון במסמכים הנ"ל ניתן ללמוד כי יש בהם אומנם לתעד אבחנות רפואיות שנעשו במהלך השירות אך מאידך לא ניתן לדלות מהם קיומו של ארוע חיצוני המעיד על גרימת החבלה במהלך השירות.

יתרה מזאת גם אם היינו מגיעים למסקנה שאכן מדובר ב"חבלה רשומה", הרי שההשהיה הרבה בהגשת הבקשה, למעלה מ-7 שנים, עשויה להקשות על בירור הבקשה, שכן יהיה קשה לאתר ראיות בדבר נסיבות החבלה הנטענת.

.403 ע"א 98/**** ק"ח נ' קצין תגמולים מחוזי ת"א 2.2.03

מדובר בתביעת גב שהוגשה באחור של 25 שנים. המערער טען כי לקה בנכות במהלך שירות בשריון בשנת 72. היה רישום משנת 72 אודות תאונה עם חבלה בגב אולם המשיב סבר כי עקב השיהוי לא ניתן לעשות בירור. ביהמ"ש קיבל הערעור וקבע כי הצדק מחייב עריכת הבירור בשאלת הקשר הסיבתי שכן יש ראייה אובייקטיבית על קרות התאונה. עוד קבע ביהמ"ש כי טענת קצין תגמולים על קושי בבירור התביעה נעשתה בעלמא מבלי להצביע על קושי מסויים.

2710. ע"נ 04/*** ג"נ נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' חרסונסקי 13.3.08.

המערער הגיש תביעה להכרה בנכות נפשית, 20 שנה לאחר תום השרות. נקבע כי בנסיבות הענין ואופי הרישומים שהציג לא הוכחה חבלה רשומה. לענין חלוף הזמן: נגשת התביעה בשלב כה מאוחר – בחלוף 20 שנה מיום שחרורו – מקשה על המשיב עד מאוד לחוזור אחורנית על ציר הזמן ולהתמודד עם חיפוש ואיתור החומר הרלבנטי לערר ואיתור עדים. הדבר פוגע במימוש זכויותיו של המשיב להתדיין בערכאה שיפוטית במסגרת הצפיה הסבירה שיש לבעל דין בהליך אזרחי.

2600. ע"א 06/**** א"ח נ' קצין תגמולים, מחוזי חיפה 27.11.06.

התביעה הוגשה 24 שנים לאחר הארוע. המשיב טען שהאחור הקיצוני אינו מוסבר ואינו מוצדק ומקשה במידה רבה על סתירת טענות המערער. ביהמ"ש קיבל טענות אלו.

3588. ע"נ 48786-07-18 פלוני נ' קצין תגמולים, ועדת הערעורים בירושלים, הרכב הש' צור, פס"ד מיום 23.5.21, לא פורסם.

נכה מוכר בפגימות פיזיות בגין ניתוח סינוסים. לאחר 20 שנה מהניתוח ביקש להכיר גם ב PTSD כתוצאה מהניתוח. נדחה בנימוק של התיישנות והעדר חבלה רשומה. ביהמ"ש התייחס בין היתר לתנאים שבסעיף 32א הדנים בהשפעת ההשהיה בהגשת הבקשה על הקושי בהשגת ראיות ועל מימוש זכויות המדינה כנגד צד ג'. במקרה דנן טוען המערר שבמסגרת הניתוח נזקק להחיאה, דבר שאינו מופיע בשרומות הרפואיות ויהיה קושי לבררו בשל חלוף הזמן. בנוסף, המדינה לא תוכל להיפרע מצד ג' (ביה"ח בו בוצע הניתוח) אחרי כל כך הרבה זמן. נימוקים כנגד מתן האפשרות לברור התביעה למרות ההתיישנות.

שיקולי צדק

365. ע"נ. 86/*** ב' נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א הרכב גרמן.

לענין שיקולי צדק לצורך סעיף 32א – במקרים של מחלת נפש ניתן לראות במחלה משום שיקול מן הצדק.

40. ע"נ 93/*** צ"ד נ' קצין תגמולים

רישום בו נרשם הארוע "לדבריו של הנכה" – קביל כרישום. המערער המערער בהמשך יצטרך להוכיח נכונות הארוע. כשמדובר במחלת נפש יש לראות טעם מספיק "מן הצדק" לעניין סעיף 32 א' לחוק.

1461. וע' 02/*** מ"ו נ' קצין תגמולים

אשר לטענתו החלופית של המערער כי על המשיב להכיר בזכותו מחמת שיקולי צדק כאמור ברישא לסעיף 32 א', ואל לו למשיב לשקול שיקולים שעניינם שמירה על הקופה הציבורית אלא יתכבד המשיב וישקול את השיקולים והאינטרסים הסוציאליים של המערער. לעניין זאת נשיב כי במאזן האינטרסים על בית המשפט לאפשר לקצין התגמולים לברר את התביעה המוגשת לו כדבעי, וכאשר חולפות שנים כה רבות – תשע שנים או שש עשרה שנים (תלוי בפגימה), הרי שקצין התגמולים אינו יכול לבדוק כראוי הדברים, ולפיכך בדין הוא שעל המערער נטל הראיה.

999. ו"ע 00/**** ב"מ נ' קצין תגמולים

לשיקולי צדק – בנסיבות תיק זה, לנוכח התיאורים שלפיהם היה המערער אדם נורמטיבי לחלוטין לפני השירות, וכן תיאור חוויותיו של המערער במסגרת שירותו הצבאי ביחד עם חוסר יכולתו המוחלט לשוב ולתפקד כאדם מן השורה החל ממועד שחרורו (אשפוזים חוזרים, בריחה, שימוש בסמים, גירושין), הרי מן הראוי, למצער, לאפשר כי תביעתו של המערער תתברר עד תומה ולא תחסם כתוצאה מקבלת טענת סף של התיישנות.

סמיכות זמנים

1806. ע.א. 78/*** צ"י נ' קצין תגמולים, בימ"ש עליון.

הרישום צריך להיות סמוך לארוע.

41. ע.א. 203/85 בן ארי נ' קצין תגמולים, פד"י מא (4) 133

חבלה רשומה – רישום המעיד על פגיעה בגוף; ארוע שגרם לפגיעה זו; סמיכות זמנים בין הארוע שגרם לנכות ובין הרישום.

570. ע"א 1031/98 בנימין לוי נ' קצין תגמולים, פס"מ תשנ"ח (2) 489

869. ע"נ 98/*** ש' נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א הרכב בן חיים.

1708. ע"א 02/**** א"ר נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א

מחלת נפש. רישום על הורדת פרופיל שנערך עשר שנים ומעלה לאחר הארועים שנטען שגרמו למחלה, אינו מספיק. אין סמיכות זמנים. נבדל מענין ניב כי כאן נטען להשפעת ארועים ספציפיים.

1735. ו"ע 03/*** ע"ס נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ראשל"צ, הרכב הש' רפאלי

תביעה בגין הלם קרב מיום הכיפורים. המשיב טען התיישנות והעדר חבלה רשומה. המערער הסתמך על רישום בדיקה פסיכיאטרית מ 1977 שם נרשם כי נשאר משקע נפשי מיו"כ, עוד מוגבל אך הולך ומשתפר. נפסק כי קיימת סמיכות זמנים מספקת בין המסמך למלחמת יו"כ. המסמך מלמד על היות המערער מוגבל מסיבה נפשית מאז המלחמה ועד מועד הבדיקה ועל קשר ברור בין המצב הנפשי למלחמה. מהווה חבלה רשומה. בנוסף, בתיק הרפואי חסר כל התעוד מ 1974 עד 1977 שהיה עשוי לסיעע למערער. חלל זה בתעוד רובץ לפתחו של המשיב והוא מחייב לנהוג גמישות מיוחדת באשר לפרשנות ומשקל המסמך שכן נמצא.

1805. ע"נ. 84/*** ל"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ירושלים הרכב בן זמרה.

הרישום לגבי הארוע – צריך להיות בסמוך לארוע עצמו. (אושר במחוזי).

113. וע' 04/*** א"ר נ' קצין תגמולים

התלונות הרשומות הראשונות החלו 7 שנים לאחר השחרור מהשירות. ועדת הערעורים קיבלה את טענת ההתיישנות בהזכירה כי המכסימום שהוכר רישום כ"חבלה רשומה" הינו רישום של חודשיים לאחר תום השירות וע' 1856/00 בניזרי נ' קצין תגמולים.

2700. ע"נ 06/** פ"ה נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ראשל"צ (הרכב הש' יעקובוביץ) 7.10.07.

המערער הגיש בשנת 2005 תביעה בגין נכות נפשי שנגרמה לו לטענתו בגין ארוע משנת 1973. הארוע: תאונה בה נשרף מפקדו למוות כשנסע ברכב צבאי שבו טיפל ונהג המערער דרך קבע. נדחה בנימוק של התיישנות. טען לחבלה רשומה. הסתמך על סדרת מסמכים מ 1981, בהם מסר על הארוע כשפנה לטיפול נפשי. הטענה נדחתה. מדובר במסמכים שנערכו שמונה שנים לאחר הארוע, ובכל אחד מהם גרסה שונה באשר למה שהתרחש. בנוסף, המסמכים מתארים תלונות אך לא אבחנה מקצועית בדבר הפגיעה הנפשית שנגרמה.

2424. ו"ע 04/*** ר"י נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ראשל"צ (הרכב הש' רפאלי) 22.10.06.

1289. ו"ע 02/*** ק"נ נ' קצין תגמולים

עיון בשלושת המסמכים הנ"ל, לטעמנו, אין בהם כדי ללמד על רישום חבלה. המסמך הראשון (המסומן ב' בתגובה) הינו מסמך של קופ"ח אשר נרשם לפחות 6 חודשים לאחר הארוע מסמכים ג' ו–ד' לתגובה הינם מיום 10.11.64 (ולא נרשם בתגובה 10.1.64) ומיום 28.6.66.

מסמך ד' לית מאן דפליג שהוא למעלה משנה לאחר שחרורה וכשנתיים אחרי הארוע ולפיכך אינו יכול לשמש כמסמך המעיד על חבלה רשומה בשל העדר סמיכות זמנים.

852. ע"א (ב"ש) 01/**** בל"א נ' קצין תגמולים

אני מסכים עם ב"כ המערער שאם הרישום המקורי אבד או אינו קיים עוד ניתן להוכיח אותו בעדות משנית אולם הדבר לא עלה בידו של המערער. הוא לא הצליח להוכיח רישום מקורי על חבלה רשומה וגם לא שום ראיה משנית על רישום זה. אני מסכים גם לטענת המשיב כי גליון סיכום מחלה משנת 1975 שהוגש ע"י המערער לערכאה הקודמת אינו עונה על דרישת חבלה רשומה שכן הממסמך נערך למעלה משנה לאחר סיום שירותו הצבאי של המערער וכשנה וחצי לאחר מלחמת יום הכיפורים ובמסמך מצויין רק שהמערער אושפז בבית החולים לאחר שבחודשים האחרונים הייתה לו פעילות יתר, לאחר תאונת דרכים ללא איזכור של מלחמת יום הכיפורים.

אי בחינת מהימנות הרישום של החבלה או של גרסת הנכה

570. ע"א 98/**** ב"ל נ' קצין תגמולים מחוזי ב"ש 18.10.98

בבוא ביהמ"ש לבדוק את טענת ההתיישנות אין הוא נכנס למחלוקת העובדתית בין הצדדים

זהות העילה העובדתית לנכות מוכרת

1511. וע' 03/*** ו"א נ' קצין תגמולים

לדידו של המערער, עילת התביעה לעניין מחלת הסכרת נסמכת על אותה תשתית עובדתית עליה נסמכה עילת התביעה לעניין התסמונת הפוסט טראומטית. לפיכך משהכיר המשיב בתסמונת הפוסט טראומטית על יסוד אותה תשתית עובדתית, אין מקום לטענת ההתיישנות בגין מחלת הסכרת.

המערער מבקש להקיש מההכרה אשר הוכר לענין התסמונת הפוסט טראומטית אף לענין מחלת הסכרת 2. נדמה לי שאין הנדון דומה לראיה, שכן לעניין התסמונת קיימים מסמכים סמוכים עד מאוד למלחמה ] מסמכים 15,2,4,5,7,8 לתיק הרפואי[ המלמדים על מצבו הנפשי של המערער אשר בעקבות זאת הכיר קצין התגמולים בפגימה הנ"ל גם אם לאחר שנים כה רבות. לעומת זאת לענין מחלת הסכרת 2, המערער פנה לראשונה בשנת 2001 ולא נמצא כל רישום לחבלה הנ"ל ככל שהיא קשורה למלחמת יום הכיפורים. סבורים אנו כי אילו מדובר היה בהכרה לפנים משורת הדין בתסמונת הפוסט טראומטית ודחיה של הכרה בסכרת 2 מחמת התיישנות, הרי שלכאורה מטעמים של מדיניות ציבורית ראויה היה צריך לנהוג בדרך אחת בשתי הפגימות יחד. אלא שכאן ענין התסמונת הפוסט טראומטית יסודה באבני תשתית ובמסמכים ואילו לענין הסכרת אין המערער בא בשערי הסייג הקבוע בסעיף 32 א'.

3287. ע"נ 07-12 – ***** ע"ל נ' קצין התגמולים, ועדת ערעורים ירושלים, הרכב הש' צור. 6.9.15 פורסם בנבו.

כמו כן נקבע כי ההשהיה בהגשת הבקשה מקשה על המשיב במידה ניכרת להשיג ראיות הדרושות לברור הבקשה.

אודות

מפת הגעה

שעות פתיחה

פסקי דין בנושא

סכרת סוג 2

אוטם שריר הלב

ועדת הערעורים – שיקולים בהעדפת חוו"ד