הליכים משמעתיים מעצר ומאסר בשירות צבאי

הליכים משמעתיים מעצר ומאסר בשירות צבאי

 

3309. ע"נ 32541-04-13 נ"ר נ' ק"ת, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' גולדקורן. 12.8.15. פורסם בנבו.

המערער אובחן בצבא כחולה סכיזופרניה. טען שנגרמה עקב שרשרת אירועים חריגים בשירות. 

הועדה התייחסה להבדל בין טענה כללית שעצם הגיוס גרם למחלה לבין טענה ספציפית לגבי אירוע במסגרת השירות: 

"עמדת הפסיקה היא כי עצם המעבר מסטטוס של אזרח לשירות צבאי, על כללי המשמעת הנהוגים בו, אינו לכשעצמו מקיים קשר סיבתי-משפטי לפריצת מחלה קונסטיטוציונלית. ברע"א 1318/09 מדינת ישראל נ' פלונית (פורסם בנבו, 15.9.2009) (להלן: עניין פלונית) הודגש שם כי "טענה כללית בדבר עצם המעבר מהחיים האזרחיים למסגרת הצבאית, ומבלי לקשור את התובע לאירועים שונים במסגרת שירותו, לא תצלח".   ברע"א 9629/09 פלונית נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 22.2.2010)  אושרה הגישה, לפיה לא יוכר קיומו של קשר סיבתי בין שירות צבאי לבין פרוץ מחלה בשל יחס קשוח מצד מפקד כאשר יחס זה אינו חריג ואינו שונה מיחס של מנהל קפדן בחיים האזרחיים.  עם זאת, בעניין פלונית צוין כי בעוד שאין לראות את המסגרת הצבאית כשלעצמה, על פי הלכת אביאן, כמקימה את היסוד האובייקטיבי של הקשר הסיבתי-המשפטי, הטירונות עשויה לעתים להיות כזאת.   

במקרה שבפנינו, לא דובר כיחסי מפקד-טירון במצב "רגיל". את היחס הנוקשה והפוגעני של מפקדיו של המערער וגילויי הלעג של חבריו בבסיס הטירונים (היסוד האובייקטיבי), יש לראות על רקע רגישותו ופגיעותו (היסוד הסובייקטיבי), משסורבו בקשותיו לשהות במחיצת אביו הגוסס. זה אף היה הרקע לקשייו בעת שנכלא בעקבות עריקותו.  לכן אין לקבל את האמור בחוות דעת קב"ן, בתקופת הכלא הראשונה, לפיה הקשיים שתיאר בפניו המערער "תואמים את חוויית הכליאה ואינם חריגים מגבולות הנורמה". אמנם בגזר דינו זכה המערער להתחשבות במצבו, אך עצם כליאתו בכלא צבאי תרמה להגברת החשדנות, לתחושת הניתוק מהסביבה, וכעבור חודש מיציאתו מהכלא – לניסיון האובדני."

בסיכום פסה"ד נקבע:

" על אף שפריצתה של הסכיזופרניה בתקופת השירות נבעה אף מגורמים שאינם קשורים לתנאי השירות הצבאי, בנוסף לגורמים הקשורים אליהם, קמה חזקה לפיה  הקשר הסיבתי של גרימה נובע במלואו לשירות."  

 

3379. ע"נ 58718-10-13 פלוני נ' ק"ת, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' ג'דעון. 6.8.17. פורסם בנבו. 

המערער יליד אוקראינה עלה לארץ בשנת 1997, בהיותו בן 6 שנים. כבר מראשית השירות הוא נקלע ללחצים נפשיים אשר נבעו באותה עת מסכסוך עם מפקדו אשר לדעתו התנכל לו ללא סיבה הנראית לעין. כמו כן חבריו ליחידה החלו לטפול עליו האשמות שווא לטענתו. בעקבות סכסוכים אלה ותלונות אחרות על אלימות, נשפט ונשלח לכלא 6. במהלך שהותו בכלא סבל מחוסר התייחסות לבעיות רפואיות לטענתו. לעיתים אף נשלח לצינוק עקב חוסר הקשבה, שם הרגיש בודד עוד יותר ומצוקתו גברה כדבריו. לאחר שחרורו מהכלא נשלח לעבוד במקצועו הצבאי למשך שעות רבות ביום, ובקשתו לעבור יחידה ואף לשרת שירות קרבי לא נענתה לטענתו. כחודש לאחר שחרורו מהכלא נקלע לעימות עם חייל אשר נתן לו מכה בראש באמצעות קסדה. לטענתו, זמן מה לאחר אירוע זה התחיל לחוש כאבי ראש חזקים אשר הלכו וגברו.

מצבו הנפשי של המערער הלך והתדרדר לאחר שחרורו האחרון מהכלא הצבאי, והוא החל להתנהג בצורה מוזרה כמו עמידה למשך שעות מול דגל ישראל בבסיס תוך הבעת רצון להיות בלגיון הצרפתי. בהמשך נעלם מהבסיס ונמצא על חוף הים, מיובש לאחר שעות של שחיה בים. עקב התדרדרות במצבו, הועבר לבית חולים רמב"ם, ומשם הועבר לבית חולים לבריאות הנפש "טירת הכרמל" ואובחן כסובל מסכיזופרניה פרנוידלית. הועדה אישרה כי כבר מתחילת השירות נקלע המערער למצוקה הסתגלותית. בחלוף כחמישה שבועות מהגיוס, הופנה לבדיקת קב"ן לאחר שהתלונן על מצב רוח ירוד, קושי להתמודד עם מאפייני התפקיד הצבאי הנוכחי, ובעיות ביחסים בין אישיים. מצוקה זו התגברה, בין היתר, עקב קשיי שפה, קשיי הסתגלות, וקושי ביצירת קשרים חברתיים, ובאה לידי ביטוי במעשי אלימות ועבירות משמעת. קושי נפשי זה הלך והחריף עם שהותו בבידוד במהלך המעצר כפי שרושם ד"ר קריינין בחוות דעתו מטעם המערער. הועדה ציינה כי "לא ניתן היה למצוא בחוות דעתו של פרופ' מסטר דיון ענייני ותהליך מסודר של הסקת מסקנות שהוביל למסקנה הנ"ל, ולשאלה מדוע נזקף פרוץ המחלה לרקע המשפחתי וההתנהגותי שבו שהה המערער עובר לגיוס, ונשלל לחלוטין קשר כלשהו לתנאי השירות הצבאי, אף בהעדרו של אירוע חריג! מלבד קביעה כללית כפי שצוטט לעיל, לא ניתן היה למצוא כאמור כל דיון בעניין". עוד הוסיפה הועדה ביחס לפרופ' מסטר כי: " משמע, שאף לדידו של המשיב, תנאים סביבתיים יכולים להוות גורם להתפרצות המחלה. יחד עם זאת, לא ניתן היה למצוא בחוות דעתו של פרופ' מסטר, דיון ענייני כאמור, בנוגע לתנאים הסביבתיים בהם שהה המערער במהלך שירותו הצבאי, והגורם היחידי שנקבע על ידו להתפרצות המחלה הוא הרקע המשפחתי". הועדה קבעה כי "שני המומחים הרפואיים היו תמימי דעים כי תנאים סביבתיים יכולים לגרום להתפרצות המחלה, ובהינתן העובדה שהמחלה התפרצה אצל המערער במהלך שירותו הצבאי ועל רקע המצוקות הנפשיות מהן סבל בתקופה זו כמתואר לעיל, אנו קובעים כי הוכח קשר סיבתי רפואי בין תנאי השירות הצבאי בהם שהה המערער לבין התפרצות המחלה אצלו". באשר ליסוד הסובייקטיבי, הרי הוכח כאמור כי המערער בעל גולגולת דקה, וכי המחלה פרצה אצלו במהלך שירותו הצבאי. באשר ליסוד האובייקטיבי – כבר נפסק בעניין זה כי "השאלה אימתי נסווג אירוע כטריוויאלי ואימתי נסווג אירוע כיוצר קשר סיבתי, שאלה היא הנתונה להכרעה בכל מקרה ומקרה על–פי נסיבותיו. שיקול–הדעת המוקנה לבית–משפט שיקול–דעת רחב הוא"  ראה פרשת אביאן, עמ' 765. "בענייננו, כבר מתחילת הגיוס שידר המערער אותות מצוקה נפשית הנובעים משירותו הצבאי. כך בשבועות הראשונים לגיוס התלונן על קשיי הסתגלות, קושי בנשיאת נשק, קושי ביצירת יחסים אישיים עקב קשיי שפה, קושי בעמידה בלוחות זמנים במסגרת הטירונות ועוד. ברי הוא כי קשיים אלה הם ייחודיים לחיי צבא, אף אם חלקם מתקיים בחיים האזרחיים. ממה נפשך? המסגרת הצבאית מאופיינת במשטר כפייתי. משטר זה הוא ייחודי לחיי הצבא ואינו מתקיים בחיים האזרחיים. במרחב זה נתון החייל ליחסי מרות צבאית ולדפוס חיים צבאי ולסביבה חברתית הנכפית עליו, כאשר ניטלת ממנו זכות הבחירה או ההחלטה. כך למשל, קשיי הסתגלות בחיים האזרחיים, כאשר נתונה בידי האדם הברירה לשנותם ו/או להתגבר עליהם בדרכים שונות, אינם דומים לקשיים הסתגלותיים תחת משטר צבאי/כפייתי. אמנם, ככלל, קשיים אלה הינם שגרתיים לאדם בעל נפש חסינה, אולם לא כך הדבר לגבי אדם בעל נפש פגיעה שבגופו חבויה מחלה קונסטיטוציונלית, וככל שקשיים אלה גורמים לפריצתה של מחלה קונסטיטוציונלית שהייתה חבויה בגופו של חייל, לא ניתן לעצום עין מהמאפיין הצבאי/כפייתי הטמון בהם, ולא ניתן לומר שמדובר בקשר רופף או חסר ממשות, אלא בקשר ברור והדוק, למרות שעצמת "הצבאיות" אינה מובהקת בו". המסקנה מכל האמור לעיל היא אפוא שהמסגרת הצבאית שבה היה נתון המערער, על כל המאפיינים הכפייתיים והאחרים שלה כמתואר לעיל, היא שגרמה לפרוץ המחלה אצלו, ומשכך, מתקיים לדעתנו היסוד האובייקטיבי להכרה בקשר סיבתי משפטי בין תנאי השירות של המערער לבין מחלת הסכיזופרניה שפרצה אצלו.

 

3514. ע"נ 34342-06-12 פלוני נ' ק"ת, ועדת ערעורים ראשל"צ, הרכב הש' הר ציון. 16.9.15. לא פורסם. 

סכיזופרניה והפרעת הסתגלות. המערער רצה להתגייס לשירות קרבי אך שובץ לתפקיד מנהלי וחלה בסכיזורפניה. נטען כי המחלה פרצה בשל שרשרת אירועים וכי לא זוהתה מצוקתו הנפשית ולא קיבל טיפול מתאים בזמן. הועדה קבעה כי המחלה פרצה אחרי השחרור מצה"ל וכי במהלך השירות סבל רק מקשיי הסתגלות אשר ליוו אותו גם טרם גיוסו. נקבע כי לא הוכחה התשתית העובדתית הנטענת. הועדה קבעה כי שומה היה על המערער להוכיח שבעת השירות היה נתון במצבים יוצרי מתח ודאגה מעבר לאלה הצפויים לאדם בחיים האזרחיים. נקבע כי מצבים אלו לא הוכחו. הועדה קבעה כי גם 5 מעצרים בחצי שנה אינם מצב חריג כל עוד אין אירועים ספציפיים בתוך בית המעצר/כלא. בהמשך מוסבר כי יש פער זמנים גדול בין התפרצות המחלה למעצרים. עוד נקבע כי הצורך להסתגל לחיי השירות ולמסגרת -הירארכית אינו שונה מחיי האזרחות. בהמשך מוסבר כי למערער היו קשיי הסתגלות למסגרות עוד בגיל בי"ס. הועדה ציינה כי היא מקבלת טענת מומחה המשיב כי ריחוק הזמן בין השירות לתעוד מעיד על העדר קשר. נראה כי ציר הבריח של פסק הדין הוא הריחוק בן למעלה משנתיים בין האירועים הנטענים לפרוץ המצב הפסיכוטי (כשנה מהשחרור מצה"ל). הועדה קבלה כי הפרעת הסתגלות וסכיזופרניה הנן שתי מחלות שונות ונפרדות. כן ציינה הועדה כי ברקע היו גורמי סיכון של שימוש באלכוהול וסמים עוד טרם הגיוס. כן קבעה הועדה כי נושא הפרעת ההסתגלות טופל ע"י העברת המערער לשיבוץ המתאים ליכולותיו.

 

811. ע"נ 332/97 כ"ג נ' ק"ת, ועדת ערעורים ת"א, הרכב בן חיים . פס"ד מיום 24.1.01. לא פורסם.

קיומה של מערכת לחצים קשה בשירות הצבאי שתחילתה נקיטה בצעדי משמעת 'רכים' ואחריתה חבישה במאסר, די בה כדי לקבוע קיומו של קשר סיבתי לעניין פריצתה של מחלת נפש. 

 

1650. ע"נ 400/94 ת"מ נ' ק"ת, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב בן חיים. פס"ד מיום 17.3.04. פורסם בנבו.  

מעצר, גם של 3 ימים הוא אירוע סטרסוגני. מכירים בהחמרת מחלת נפש.  

 

1647. ע"נ 533/97 ת"ע נ' ק"ת, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב בן חיים. פס"ד מיום 9.2.04. פורסם בנבו.  

הכרה בהחמרת מחלת נפש עקב שהות בכלא. אירוע צבאי מובהק האוצר בתוכו דחק אובייקטיבי וסובייקטיבי.  

 

1734. ע"א 1222/02 ק"ת נ' ד"כ, מחוזי באר שבע. פס"ד מיום 10.2.05. פורסם בנבו. 

נכות נפשית עקב חקירת מצ"ח ומשפט צבאי. אין מחלוקת שההליכים נפתחו ונוהלו כדין. אירוע הקשור לייחודיות והמיוחדות של השירות הצבאי. לא אירוע טריוויאלי שולי או שגרתי.  

 

3512. ע"ו 4935-11-15 פלוני נ' ק"ת, מחוזי חיפה23.5.16. לא פורסם. 

סכיזופרניה. מאסר והליכים משמעתיים. 

פרופ' קוטלר קבע כי אין קשר סיבתי של גרימה בין תנאי שירותו של המערער לבין התפתחות מחלת הסכיזופרניה יחד עם זאת סבר המומחה הרפואי, שנסיבות שירותו הצבאי של המערער גרמו להחמרה במצבו הנפשי, בשיעור של שליש. החמרה זו ייחס המומחה לקונפליקטים הקשים שנתגלו בין המערער לבין המערכת, קונפליקטים שהגיעו לשיאם בכליאה וכן בשמירה ללא נשק. הערעור מתמקד אך ורק בכך שהועדה שללה הכרה בקשר הסיבתי של החמרה בשיעור של שליש. בעניינו הועדה מבהירה בפסק דינה, שקביעתו של המומחה הרפואי נוגעת לקשר הסיבתי הרפואי, עובדתי בלבד ואולם, עדיין יש לבחון האם מתקיים היסוד האובייקטיבי הנדרש לצורך קביעת קיומו של קשר סיבתי בין תנאי השירות הצבאי לבין המחלה ממנה סובל המערער. הועדה מוכנה לקבל שבעיות המשמעת אליהן נקלע המערער עקב בעיית ההסתגלות שלו העצימו את הבעיה עקב העמדתו לדין משמעתי וענישות חוזרות כשם שהועדה גם מקבלת את עמדת ב"כ המערער בטיעונו בפניה שבמסגרת של החיים האזרחיים לא היה המערער זוכה לטיפול משמעתי אשר נובע מן המסגרת הצבאית ככזו. ואולם פסיקות בית המשפט העליון קובעות כי בעיות משמעת מסוג זה והענישה הצבאית הנובעת מהן, כרוכות בעצם היותו של הצבא מסגרת הירארכית. ההלכה קבעה שנסיבות של ענישה צבאית על רקע משמעתי, אינן יכולות לספק את היסוד האובייקטיבי הנדרש לפי הלכת אביאן. עוד ציינה הועדה שבתנאי שירותו של המערער לא היו תנאי דחק אובייקטיבים שכן המערער עצמו לא חווה את הטירונות כאירוע קשה או טראומתי מבחינתו ובחקירתו ציין שהטירונות הייתה טירונות 02 קלה. לאחר הטירונות שובץ המערער לשירות בבסיס פתוח כעובד רס"ר מטבח ואפסנאות והיה באפשרותו לצאת הביתה בכל יום. מכאן ששירותו הצבאי של המערער לא היה מאומץ ולא היו בו, כפי שאכן מצינת הועדה, תנאי דחק אובייקטיבים ומכאן שחסרה הסיבתיות המשפטית. אחד משני הגורמים שציין המומחה הרפואי פרופ' קוטלר ביחס לקונפליקטים בין המערער לבין המערכת (שמירה ללא נשק) נדחה על ידי הועדה מבחינתה עובדתית. כמו כן, רואים אנו לנכון להוסיף ולהדגיש שעצם הרגשת האכזבה בה חש המערער, על כך שלא שובץ לשירות קרבי, אף בה אין כדי לבסס את היסוד האובייקטיבי הנדרש לכינון הקשר הסיבתי ונזכיר שהמערער גויס בסופו של דבר בפרופיל 64 שממילא לא אפשר את שיבוצו לשירות קרבי. כאמור, היו למערער התנגשויות רבות עם המערכת הצבאית בשים לב לבעיות המשמעת שהתעוררו ובגינן הועמד לדין משמעתי על פני פרק זמן קצר 15 פעמים. בפרשת פלוני בדנ"א 7413/13 פלוני ' ק"ת מיום 28.1.14. כב' השופטת מ' נאור דחתה את הבקשה לקיים דיון נוסף בציינה, שאין המדובר אלא ביישום הלכה קיימת להבדיל מקביעת הלכה חדשה וכן ציינה, שבית המשפט העליון כבר שלל במקרה אחר קשר סיבתי בין מאסר בכלא צבאי וגורמי לחץ נוספים לבין התפרצות מחלה קונסטיטוציונלית. עוד הוסיפה כי בקביעה שמאסר בכלא צבאי כשלעצמו אינו מגבש את הקשר הסיבתי הנדרש, אין משום חידוש ממשי ועוד הוסיפה וציינה. בענייננו אי הנוחות והמתח הנובעים משירות בתנאי מאסר אינם מיוחדים לשירות הצבאי. נוסיף, כי מעיון בתשתית הראייתית כפי שהונחה בפני הועדה עולה, כי העמדתו לדין של המערער פעמים כה תכופות על פני פרק זמן של כארבעה חודשים נבעה מהתנהגות פרועה סירוב לבצע פקודה ואי קיום הוראות בכל הנוגע לשמירה. גם בהעמדתו זו של המערער לדיונים משמעותיים לעתים תכופות על פני פרק זמן קצר, אין כדי לענות על היסוד האובייקטיבי הנדרש לפי ההלכה הפסוקה אליה התייחסנו לעיל, שהרי אם נקבע בפסיקה שמאסר, כל עוד לא היה חריג בתנאיו אינו מצדיק הכרה לפי חוק הנכים. בוודאי הוא כך בהליכים משמעתיים שלא הסתיימו בעונש של מחבוש. 

 

2406 ו"ע 461/05 ד"י נ' ק"ת, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' רביד. פס"ד מיום 2.8.06. פורסם בנבו. 

התקף פסיכוטי עקב חקירת מצ"ח כנגד המערער כחשוד בהטרדה מינית. קובעים, בעקבות פסה"ד בעניין דוד כהן כי חקירה צבאית אינה אירוע טריוויאלי, שולי או שגרתי. הטענה כי לא הייתה עדות ליחס בלתי תקין או חריג כלפי הנחקר אינה רלבנטית לקביעת הקשר הסיבתי עצם החקירה יכולה להוציא אדם משיווי משקלו הנפשי.  

 

2414. ו"ע 113/03, 216/05 ש"מ נ' ק"ת, ועדת ערעורים ראשל"צ (ש' יעקובוביץ) 30.10.06. פורסם בנבו.

סכיזופרניה פראנואידית. שני אירועי כליאה בשרות ולאחריהם התדרדרות במצב הנפשי. במהלך הכליאה השנייה אירוע דחק חריג.  הוכרה החמרה. המומחה מטעם קצין התגמולים, ד"ר מסטר, גרע מההכרה בשל קווי אישיותו של המערער שהינו אישיות תלותית ובלתי בשלה. נקבע כי קווי אישיות אינם עולים כדי פגימה נפשית (בהבדל מהפרעת אישיות). יש לקבוע גרימה.  

 

3309. ע"נ 32541-04-13 נ"ר נ' ק"ת, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' גולדקורן. 12.8.15. פורסם בנבו.

המערער אובחן בצבא כחולה סכיזופרניה. טען שנגרמה עקב שרשרת אירועים חריגים בשירות. ק"ת הסתמך על חוו"ד ד"ר ומוש שטען כי המחלה החלה מס' שנים לפני השירות, והושפעה ממות אביו של המערער, ממחלה קשה, בתקופת השירות הצבאי. 

הועדה קבעה עובדתית כי המחלה התפרצה בתקופת השירות. 

הועדה התייחסה לאפשרות שיותר מגורם אחד השפיע על פרוץ המחלה במועד שפרצה:

"בפסיקה נקבעה חזקה משפטית לגבי מחלה קונסטיטוציונלית שהתפרצה הן  'עקב' השירות הצבאי והן עקב גורם אחר. נפסק כי כאשר קיימת קביעה עובדתית כי שני גורמים חברו יחד לפרוץ המחלה תוך ועקב השירות, באופן שקשה להפריד ביניהם או לכמת אותם, יש לייחס את הגרימה במלואה לשירות הצבאי. (פסקה 16 בפסק דינו של  השופט חשין בהלכת אביאן; ע"א 2071/11 קופרמן נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 3.9.2013)). כך, למשל, נקבע בע"א 472/89 קצין התגמולים נ' רוט, פ"ד מה(5) 203 1991 (להלן: עניין רוט) כי כאשר מחלה קונסטיטוציונלית התפרצה תוך כדי השירות, ונמצא כי יש קשר סיבתי-עובדתי בין השירות לבין התפרצות המחלה (בין אם היא הייתה ידועה ובין אם הייתה חבויה ובלתי ידועה עד לאירוע בו פרצה) , מייחסים את המחלה במלואה לשירות (ולא כהחמרה בלבד), כלומר – לגורם של תנאי השירות, הגם שהחייל בא אל השירות כשהוא נושא את המחלה בגופו, באורח רדום (הגורם הגנטי), וזאת אף אם השירות  אינו הגורם הבלבדי למחלה שהתפרצה תוך כדי השירות. בנסיבות כאלה החייל זכאי להכרה בנכותו, אפילו אם קיימת מן הבחינה הרפואית האפשרות התיאורטית שהמחלה הייתה פוקדת אותו גם מחוץ לשירות. "

הועדה קבעה כי המערער הוכיח את קיומם של אירועים חריגים "צבאיים" בשירות ובהם יחס פוגעני בטירונות, תחושת פחד והשפלה ומאסר בכלא צבאי. הועדה קבעה כי היא מעדיפה את גישתו של המומחה מטעם המערער, שהתייחס להשפעת מכלול העובדות:

"פרושה של קביעתנו את הגורמים העובדתיים להתפרצות המחלה משמעה הינו העדפת חוות דעתו של ד"ר וייל על פני זו של ד"ר ומוש. אף אם נניח כי לסיוטים בעקבות תאונת הדרכים בילדותו של  המערער, לשינוי באישיותו בגיל ההתבגרות, ובעיקר – למחלת האב ולפטירתו, משקל מכריע בהתפרצות המחלה, אין להמעיט בגורמים "הצבאיים" שתוארו לעיל, ואשר החריפו והאיצו את מהלכה. האירועים שחווה המערער מאז גיוסו מצטיירים כרצף מהלומות, שהאחת רודפת אחר רעותה. לא מצאנו הסבר להתעלמותו של ד"ר ומוש משרשרת האירועים שהחלה בטירונות, נמשכה בעריקות, והגיעה לשיאה בניסיון האובדני. ההסבר בחוות דעתו, הקושר בין אירועי גיל ההתבגרות להתפרצות הסכיזופרניה בתקופת השירות "מדלג" על אירועים אלו, ואינו מייחס להם משקל. לעומת זאת, הסבריו של ד"ר וייל,  בחקירתו, אודות הגנטיקה, ההתפתחות ונסיבות השירות הצבאי, כגורמים להתפרצות המחלה, נותנים משקל ראוי למכלול העובדות שהוכחו על-ידי המערער. מסקנתו בדבר הגורמים ה"צבאיים" וה"אזרחיים", שיצרו קשר סיבתי-עובדתי ביניהם לבין התפרצות הסכיזופרניה, מהווה הוכחה בדרגה של "מתקבל מאוד על הדעת" לקשר כזה". 

הועדה ציינה כי טירונות וכלא צבאי נמנים על סוג המקרים הראשון שתואר בהלכת אביאן דהיינו מקרים בהם המיוחדות והייחודיות של השירות בצבא הם שהביאו לפגיעה בחייל. 

"המקרה שבפנינו נמנה על הסוג הראשון, על-פי הסיווג האמור. טירונות וכלא צבאי הינם בעלי מאפיינים צבאיים, ומצבי המצוקה אותם חווה המערער בשני מקומות אלו היוו הדק התפרצות ("טריגר") משמעותי שאירע במהלך או עקב השירות הצבאי ושהביא (יחד עם גורמים נוספים) להתפרצותה של הסכיזופרניה". 

הועדה התייחסה להבדל בין טענה כללית שעצם הגיוס גרם למחלה לבין טענה ספציפית לגבי ארוע במסגרת השירות: 

"עמדת הפסיקה היא כי עצם המעבר מסטטוס של אזרח לשירות צבאי, על כללי המשמעת הנהוגים בו, אינו לכשעצמו מקיים קשר סיבתי-משפטי לפריצת מחלה קונסטיטוציונלית. ברע"א 1318/09 מדינת ישראל נ' פלונית (פורסם בנבו, 15.9.2009) (להלן: עניין פלונית) הודגש שם כי "טענה כללית בדבר עצם המעבר מהחיים האזרחיים למסגרת הצבאית, ומבלי לקשור את התובע לאירועים שונים במסגרת שירותו, לא תצלח".   ברע"א 9629/09 פלונית נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 22.2.2010)  אושרה הגישה, לפיה לא יוכר קיומו של קשר סיבתי בין שירות צבאי לבין פרוץ מחלה בשל יחס קשוח מצד מפקד כאשר יחס זה אינו חריג ואינו שונה מיחס של מנהל קפדן בחיים האזרחיים.  עם זאת, בעניין פלונית צוין כי בעוד שאין לראות את המסגרת הצבאית כשלעצמה, על פי הלכת אביאן, כמקימה את היסוד האובייקטיבי של הקשר הסיבתי-המשפטי, הטירונות עשויה לעתים להיות כזאת.   

במקרה שבפנינו, לא דובר כיחסי מפקד-טירון במצב "רגיל". את היחס הנוקשה והפוגעני של מפקדיו של המערער וגילויי הלעג של חבריו בבסיס הטירונים (היסוד האובייקטיבי), יש לראות על רקע רגישותו ופגיעותו (היסוד הסובייקטיבי), משסורבו בקשותיו לשהות במחיצת אביו הגוסס. זה אף היה הרקע לקשייו בעת שנכלא בעקבות עריקותו.  לכן אין לקבל את האמור בחוות דעת קב"ן, בתקופת הכלא הראשונה, לפיה הקשיים שתיאר בפניו המערער "תואמים את חוויית הכליאה ואינם חריגים מגבולות הנורמה". אמנם בגזר דינו זכה המערער להתחשבות במצבו, אך עצם כליאתו בכלא צבאי תרמה להגברת החשדנות, לתחושת הניתוק מהסביבה, וכעבור חודש מיציאתו מהכלא – לניסיון האובדני."

בסיכום פסה"ד נקבע:

" על אף שפריצתה של הסכיזופרניה בתקופת השירות נבעה אף מגורמים שאינם קשורים לתנאי השירות הצבאי, בנוסף לגורמים הקשורים אליהם, קמה חזקה לפיה  הקשר הסיבתי של גרימה נובע במלואו לשירות."