הכרת קצין התגמולים בהחמרה

הכרת קצין התגמולים בהחמרה מהווה הכרה בקשר הסיבתי

הכרה בהחמרה שמבחינה משפטית מבססת קשר של גרימה 

 

45. ע"א 148/87 ש.ש נ' ק"ת, מחוזי ת"א. פס"ד מיום 30.12.88. לא פורסם. 

משהכיר קצין התגמולים בקשר סיבתי אין יותר שום מחלוקת עובדתית וכל שנותר לבחון הוא האם הקשר הוא קשר של החמרה או גרימה אולם אי אפשר יותר לחלוק על עצם הקשר הסיבתי שבין התאונה למחלה. 

 

43. ע"נ  298/94 ג.ש. נ' ק"ת, ועדת ערעורים תל אביב הרכב הש' גלדשטיין. פס"ד מיום 28.5.96. לא פורסם. 

משהכיר המשיב בהחמרת נכותו של המערער עקב שרותו הוא הכיר בקשר הסיבתי שבין הנכות לשרות. הקשר הסיבתי נקבע בהחלת ההלכה המשפטית על הקשר הסיבתי הרפואי. 

 

46. ע"נ 339/89 א.א. נ' ק"ת, ועדת ערעורים ת"א הרכב הש' גרמן. פס"ד מיום 27.3.91. לא פורסם. 

משהכיר המשיב בהחמרה הכיר בקשר הסיבתי בין הארוע לשרות. דוחים הנסיון לטעון בסיכומים שהארוע לא התרחש או שאין בינו לבין הנכות קשר סיבתי. 

 

2064. ע"נ  354/91 מ.פ נ' ק"ת, ועדת ערעורים ת"א הרכב הש' גרמן. פס"ד מיום 6.4.94. לא פורסם. 

משהוכרה החמרה עקב השרות הוכר גם הקשר הסיבתי בין תנאי השרות לבין הנכות. סלע המחלוקת בין הצדדים הוא האם נכות זו נגרמה או הוחמרה בלבד. 

 

227. ע"נ 197/89 ח.י. נ' ק"ת, ועדת ערעורים ת"א הרכב הש' גרמן. פס"ד מיום 12.6.94, לא פורסם. 

משהוכרה החמרה על המשיב להראות שעוד קודם לתאונה (בשרות) כבר לקה המערער במחלה. אם לא הוכיח זאת יש להכיר בגרימה, אפילו היתה למערער קונסטיטוציה למחלה. משלא הצביע המומחה מטעם למשיב על סיפטומים של המחלה לפני התאונה יש להכיר בגרימה. 

 

84. ע"נ 159/93 ב. נ' ק"ת, ועדת ערעורים ת"א הרכב הש' גרמן. פס"ד מיום 30.11.94, לא פורסם. 

קביעת קשר של החמרה ע"י המומחה מטעם המשיב משמעה קביעת קשר סיבתי בין המחלה והשרות. משהוכר הקשר הסיבתי בלי שהיתה למערער שום נכות קודם הפגיעה, הרי יש לראותו מבחינה משפטית כקשר של גרימה. 

 

192. ע"נ  194/94 ס.ש נ' ק"ת, ועדת ערעורים ת"א הרכב הש' גרמן. פס"ד מיום 29.1.95, לא פורסם. 

משקבע המשיב קשר של החמרה, פיו ענה בו שהוא מצא קשר סיבתי בין נכותו של המערער לבין השרות. משלא פרט המומחה מטעם המשיב שהמערער סבל ממחלה לפני השרות אין מנוס אלא להכיר בגרימה. 

 

229. ע"נ  176/89 ג.א. נ' ק"ת, ועדת ערעורים ת"א הרכב הש' גרמן. פס"ד מיום 13.10.94, לא פורסם. 

כאשר נקבע קשר סיבתי לשרות (בקביעת החמרה) וכאשר המחלה לא היתה סימפטומטית ולא החלה כלל קודם לשרות, יש להכיר בגרימה. זאת הגם שהיו למערער מעמסה תורשתית ואישיות בעיתית. 

 

294. ע"נ  189/93 ש.פ נ' ק"ת, ועדת ערעורים ת"א הרכב הש' גרמן. פס"ד מיום 4.4.95, לא פורסם. 

משהוכרה החמרה, הוכר קיומו של הקשר הסיבתי. כאשר המחלה פרצה לראשונה בזמן השירות צריך להגדיר הקשר כגרימה מבחינה משפטית, גם אם המומחה הרפואי קורא לכך החמרה. 

 

2118. ע"נ  486/93 נ.ש. נ' ק"ת, ועדת ערעורים ת"א הרכב הש' גרמן. פס"ד מיום 21.9.95, לא פורסם. 

משהכיר המשיב בהחמרה הכיר בקשר הסיבתי שבין המחלה לבין השרות הצבאי. 

משאין חולק כי פרט לרקע אימונולוגי וגורם גנטי לא היה המערער נגוע במחלה או בשמץ ממנה יש לקבוע שמבחינה משפטית זו גרימה. (מחלת עור). 

 

2442. ו"ע 189/03 ב.א. נ' ק"ת, ועדת ערעורים ראשל"צ (הרכב יעקוביביץ) 27.11.06. פורסם בנבו. 

המערער הוכר בהחמרה בשעור רבע. משהכיר המשיב בקשר סיבתי בין הנכות הנפשית לשרות תנאי השרות אינם שנויים במחלוקת. נותר לבחון רק את שעור תרומתם למצבו הנפשי של המערער.  

 

2543. ע"נ 128/05 נ.מ. נ' ק"ת, ועדת ערעורים ראשל"צ (הרכב ש' יעקובוביץ) 1.7.07. פורסם בנבו. 

הכרה בנכות נפשית בקשר של החמרה. קביעת המשיב בדבר קשר של החמרה מקפלת בתוכה הכרה בתנאי השרות הנטענים כממלאים אחר המבחן הכפול שנקבע בפרשת אביאן קרי, תנאי לחץ הן בהבט הסובייקטיבי והן בהבט האובייקטיבי. נותר לבחון רק את שעור תרומתם – האם גורם יחיד כטענת המערער או שמא גורם אחד בין גורמים נוספים כטענת המשיב.  

 

2609. ו"ע 419/04 ש.נ. נ' ק"ת, ועדת ערעורים ראשל"צ (הרכב הש' יעקובוביץ) 21.12.06. פורסם בנבו. 

הכרה בנכות נפשית בקשר של החמרה. קביעת המשיב בדבר קשר של החמרה מקפלת בתוכה הכרה בתנאי השרות הנטענים כממלאים אחר המבחן הכפול שנקבע בפרשת אביאן קרי, תנאי לחץ הן בהבט הסובייקטיבי והן בהבט האובייקטיבי. נותר לבחון רק את שעור תרומתם – האם גורם מכריע כטענת המערער או שמא גורם אחד בין גורמים נוספים כטענת המשיב.  

 

2823. ע"א 11376/07 צ.ב. נ' קצין תגמולים, מחוזי ירושלים, 13.4.08,  פורסם בנבו. 

סכיזופרניה. ועדת הערעורים קבעה החמרה על חשבון השירות וקבעה כי המחלה החלה לפני הגיוס. במסגרת הערעור הוסכם שהמחלה פרצה בשירות ולא קודם לכן. "משקבענו, בהסכמת הצדדים, כי המחלה לא הוחמרה אלא התפרצה במהלך השירות, והועדה קבעה כי המחלה הוחמרה עקב השירות – קביעה זו מקפלת בתוכה קיומו של קשר סיבתי בין השירות לבין התפרצות המחלה. לפיכך אין מנוס מהמסקנה המשפטית כי נכותו של המערער נגרמה במלואה עקב השירות".  

 

2120. ע"נ.  231/87 ב.א. נ' ק"ת,ועדת ערעורים ת"א  הרכב הש' גלדשטיין. פס"ד מיום 19.9.96, לא פורסם.  

משהכיר המשיב בקשר בין תנאי השירות ובין החמרת המחלה הרי שמבחינה משפטית יצר את הקשר הסיבתי הדרוש להכרה במחלתו של המערער. (בכטרב). 

 

1359. ע"נ 229/98 ה.ד נ' ק"ת, ועדת ערעורים באר שבע, הרכב הש' גנן. פס"ד מיום 16.6.03 פורסם בנבו. 

ק"ת הכיר בהחמרה בשעור חמישית של פקקת ורידים. נטען לגרימה. ק"ת טען שלא הובאו תימוכין מהספרות לכך שיש קשר בין סןג עבודתה (כתבנות) למחלה. נקבע כי הספרות דרושה להוכחת הקשר, אך משהכיר ק"ת בהחמרה גילה דעתו שקיים קשר סיבתי וההסתמכות על ספרות בשלב זה אינה מעלה כלל עיקר. נותר כשאלה משפטית האם יש להסתפק בהחמרה, לאור קיום מצב קונסטיטוציונלי (חוסר בפרוטאין אס) או לקבוע גרימה. נקבעה גרימה. אושר ב (1675) ע"א 1126/03 קצין תגמולים נ' הלר דליה, מחוזי באר שבע 

 

.2744 ע"א 3003/04 ש.ב. נ' קצין התגמולים, מחוזי ת"א פס"ד מיום 2.9.07 פורסם בנבו.

פסוריאזיס ומתח נפשי. המערער שרת שרות ארוך במשטרה. טען כי עקב מתח פרצה אצלו מחלת פסוריאזיס. קצין התגמולים הכיר בהחמרה בלבד. ועדת הערעורים דחתה את הערעור בנימוק שמדובר בשרות ארוך ולא הוכח ארוע חריג. ביהמ"ש המחוזי העלה ספק באשר לשאלה אם ניתן להחיל את הלכת אביאן העוסקת במחלות נפש, על פגימות בעלות סממנים פיזיים אך לא הכריע בכך. עם זאת נקבעה גרימה, מבלי שהנכה ידרש להוכיח ארוע חריג, וזאת על יסוד הכרת המשיב בהחמרה. "הכרת המשיב בהחמרה משמעה הכרה בקיומו של קשר סיבתי בין תנאי הלחץ והמתח של השירות ובין המחלה. בנסיבות אלו, הועבר הנטל אל המשיב להוכיח שהקשר אינו קשר של "גרימה" אלא של "החמרה". תנאי להוכחה זו הוא שהמשיב יוכיח שהמערער לקה במחלת הפסוריאזיס קודם לשירותו".  

 

3211. ע"נ 42065-05-10 פ.נ' קצין התגמולים, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' פרידמן. 17.8.14. פורסם בנבו. 

המערער הוכר כמי שמצבו הנפשי הוחמר בשליש תוך ועקב השירות, כשסיבת ההחמרה היא חרדה שהתעוררה בו בעת מטווח בשבוע השני לטירונות. ביהמ"ש קבע כי מדובר היה בטירונות קלה, שספק אם התקיים בה היסוד האובייקטיבי הנדרש לפי הלכת אביאן, אולם משהכיר המשיב בהחמרה שוב אין מקום לטענה כי התנאים לא עונים על דרישת המתח האובייקטיבי. בהעדר הוכחה לבעיה טרם השירות יש להכיר בגרימה. "המערער פטור בנסיבותינו מהמחשת התקיימות היסוד האובייקטיבי. מדוע שכן הפגימה הנפשית כבר הוכרה ע"י המשיב, כקשורה לתנאי השירות, על דרך ההחמרה בשעור שליש. .. אותה הכרה אינה עומדת לדיון בהליך זה, ואין צורך אפוא לשוב ולהדרש להתקיימות תנאי הסף להכרה: בהם התנאי שמתקיים בתנאי השירות שגרמו רפואית לפגימה גם אותו יסוד אובייקטיבי. המערער כבר חצה משוכה זו, שלא היתה נעלם עת הוכרה תביעתו בשעור שליש ע"י המשיב."  ובהמשך: "משוכה זו שיסודה בקשר הסבתי המשפטי שוב איננה עומדת אפוא למערער למכשול בערעור זה, שכן המשיב אינו יכול לטעון כעת שלא מתקיים אותו יסוד המונח ממילא בהכרח בהחלטתו שלו". 

 

13. ע.א  178/84 כ.ו. נ' ק"ת, מחוזי ת"א, פס"ד מיום 10.4.8, לא פורסם. 

הוכרה החמרה בנסיבות, שמבחינה משפטית, מהוות גרימה. נטען שהכרת חסד. משהוכרה התביעה אין ק"ת יכול להסתתר מאחורי השקפות צדק של המומחה הרפואי שהמליץ אלא חייבים לצאת מתוך הנחה שזוהי ההכרה ואותה יש ליישם לפי הקריטריונים שבחוק. 

 

28. ע"נ  33/94 מ.ג. נ' ק"ת, ועדת ערעורים ירושלים הרכב הש' קובובי. פס"ד מיום 27.11.95. לא פורסם. 

מחלה קונסטיטוציונלית שפרצה לראשונה בשרות. הוכרה החמרה כלומר הוכר הקשר הסיבתי. יש להכיר בגרימה. נדחתה הטענה שעצם ההכרה מלכתחילה היתה הכרת חסד.