נכות בברכיים כתוצאה משירות צבאי, כונדרומלציה CMP, כאבים פטלו פמורלים, קרע מניסקוס, קרע רצועה, שינויים ניוונים

פגיעה בברכיים ונכות בברכיים עלולות להופיע במהלך שירות צבאי. לעיתים מדובר בנזק שנגרם עקב חבלה ספציפית ומובחנת, אך לא פעם מדובר בתהליך הדרגתי, והטענה היא שהפגיעה בברכיים נובעת מעומס מצטבר וממאמצים ולאו דווקא מחבלה ספציפית. 

הנכות בברכיים עשויה לנבוע משינויים ניוונים, מנזק למניסקוס, מקרע רצועה ועוד. 

האם כאבים בברכיים על רקע תסמונת פטלו פמורלית מהווים נכות?

מתי תוכר נכות בברכיים עקב השירות הצבאי?

כונדרומלציה, תסמונת פטלו פמורלית  עקב חבלה בשירות צבאי

2054. ע"נ  141/81 פלוני נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' גרמן. פס"ד מיום 27.5.93, פורסם בנבו. 

כונדרומלציה כתוצאה מחבלה. 

המומחה מטעם המשיב שלל קשר סיבתי. קצין התגמולים הכיר בהחמרה. "משהכיר המשיב בקשר של החמרה בין החבלה לבין הכונדרומלציה הוא הכיר בקשר סיבתי שין החבלה לבין המחלה". ביהמ"ש קבע גרימה. 

2113. ע"נ  475/90 ע"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' גרמן. פס"ד מיום 10.8.95. לא פורסם. 

כונדרומלציה פטלה א-סימפטומטית לפני גיוס. לאחר חבלה בשירות כאבים. הוכרה החמרה. 

1570. ע"נ 564/95 234/96 כב"צ נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' בן חיים. פס"ד מיום 4.7.01. לא פורסם. 

תסמונת פטלו פמורלית. 

חומר הראיות שהוצג בפנינו תומך בהסתברות לפיה נגרמה הפתולוגיה בברך כתוצאה ישירה מן החבלה שתיאר המערער, וזאת הן לאור נסיבת סמיכות הזמנים שבין מועד החבלה, התלונות והטיפול הרפואי, והן גם לנוכח הסכמתו העקרונית של ד"ר פרידמן לפיה הממצאים בבדיקה הקלינית וכן בבדיקות העזר יכולים לנבוע ממקור חבלתי. 

טענתו של ד"ר פרידמן לאפשרות קיומו של מקור ניווני כהסבר לתסמונת, גם אם תתקבל (חרף הסייגים שפירטנו לעיל), אינה שקולה כנגד המכלול הסיבתי העולה מחוו"ד של ד"ר לין, ומן העובדה כי קודם לחבלה לא היה המערער סימפטומטי כלל ועיקר. 

785. ע"נ 786/98 ג"א אברהם נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' בן חיים. פס"ד מיום 23.7.01. לא פורסם. 

חבלה ותסמונת פטלו פמורלית.  

הרושם העולה מחוו"ד של ד"ר גרינטל כי הקשר בין החבלה ובין הכאבים בברך שמאל הינו מקרי וכרונולוגי גרידא. המומחה כלל אינו נדרש לשאלה בדבר הסתברות האפשרות לפיה החבלה הפכה את התסמונת לסימפטומטית. למותר לציין כי בהיעדר חקירה נגדית ניטלה האפשרות להבהיר את הפירכות שציינו לעיל, ואשר נתגלעו בשתי חוות הדעת גם יחד. 

הנובע מן האמור לעיל הוא כי אין בפנינו תמיכה לטענת המערער בסיכומיו, לפיה החבלה היא שגרמה להתבטאות קלינית – סימפטומטית של התסמונת בברך שמאל. לכל היותר, קיימת תמיכה לאפשרות של החמרה בכאבים בעקבות החבלה. 

תסמונת פטלופמורלית, כונדרומלציה פטלה CMP עקב מאמצים בשירות

3. וע' 2684/02 ג"י נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' רביד. פס"ד מיום 1.2.05, פורסם בנבו. 

הכרה במערער 25% בגין CMP בברכיים. מדובר ב-3 שנים של שירות בגולני. ה- CMP מודגם במיפוי. הועדה הביאה בחשבון כי גם לפני וגם אחרי השירות יש עדיין שימוש יתר בברכיים.  

2030. ע"נ  216/91 פלוני נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' גרמן. פס"ד מיום 31.5.93, פורסם בנבו. 

כונדרומלציה. המערער טען לקשר למאמצים בשירות, במנגנון מיקרוטראומה. המשיב טען כי למערער פגם אנטומי – סטיה של הפיקות,  שהוא הגורם לפגיעה בסחוס ולכאבים. ועדת הערעורים קבעה קשר של החמרה. 

"השתכנענו שהכונדרומלציה ממנה סבל המערער היא תוצאה של הפגם האנטומי שיש למערער בברכיו. אף שהפגם האנטומי שהיה למערער (להבדיל מנטיה קונסטיטוציונאלית) לא היה סמפטומטי קודם שרותו הצבאי הוא, על כל פנים, היה קיים ואפשר שגם הכונדרומלציה בראשיתה. בנתונים אלה, פסקנו במקרים רבים שאין לקבוע גרימה. את דעתנו עיגנו בהלכה שנקבעה בפס"ד ביהם נ' ק. תגמולים, פד"י כח, חלק שני, עמ' 408 (בעמ' 411).

יחד עם זאת, איננו יכולים להתעלם מהמאמצים הפיזיים הקשים שעבר המערער בעת שרותו הצבאי ובשרות המלואים. נראה לנו שהיה בהם כדי להחמיר את מצב הברכיים…..

…… לאור היות הפגם האנטומי בלתי סמפטומטי על לשרות הצבאי, לאור המאמצים הפיזיים הקשים שעבר המערער במסגרת הטירונות ואח"כ בהמשך השירות הצבאי הסדיר ובשרות המלואים ולאור העובדה שלא נטען שבחיים  האזרחיים, שלאחר תום השרות הצבאי, היה כדי להחמיר את מצב הברכיים של המערער אנו מכירים בהחמרה בשעור של 70% מן הנכות הכוללת על חשבון השרות הצבאי.

1096. ע"נ 490/97 צ"ב נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' רביד  15.12.02. פורסם בנבו. 

כאבים פטלו פמורליים וקרע חלקי של הרצועה. שירות קצר בתנאי מאמצים פיזיים המזיקים לברך. מכירים בגרימה.  

המומחה מטעם המערער מדבר בחוות דעתו על מיקרוטראומות. "למערער לא הייתה כל בעיית ברכיים קודם לגיוסו והוא התגייס בפרופיל 97. שירת שירות עם פריסות מרובות בתנאי שטח קשים ולא מיושרים תוך הרמת ציוד כבד. יש לציין שלאחר שהתלונן על כאבי הברכיים קבל מן הרופאים פטור מהרמת משאות ומהליכה בשטחים לא מיושרים (ר' סעיף 9 ו-10 להחלטה). אין חולק כי קיים קשר בין מאמציו הגופניים בפריסות ותנאי השטח לבין כאבי הברכיים. 

כל הנסיבות האלה מצביעות על כך שעל פי ההלכה המשפטית עלינו להכיר בקשר של גרימה בין מצב ברכיו של המערער לבין שרותו הצבאי. 

מדובר כידוע בשירות קצר ובחייל אשר עבר במהלך שירותו מאמצים פיזיים המזיקים לברך. חוו"ד של ד"ר טל המסתכמת על מיקרו טראומה לברך מספקת למערער את האסמכתא הרפואית, אשר הראיות מטעם המשיב, דהיינו חוו"ד של ד"ר לווינקופף לא הצליחו לסתור. גם ד"ר לווינקופף מסכים כי מדובר בהחמרה, באשר המאמצים גרמו להתגברות הדלקת ולכאבים, אולם לטענתו ההחמרה חלפה. אך העובדות, לצערנו, הן שהמערער עדיין סובל מן הכאבים בברך ימין בגיל 28, וכאביו אף החריפו לכן אין הועדה יכולה לקבל את הטענה כי ההחמרה חלפה". 

1015. ע"נ 746/98 ו"ר רונן נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' רביד, פס"ד מיום 4.10.02, פורסם בנבו. 

הכרה בכאבי ברכיים CMP בשירות קצר שהיה כרוך במאמצים וחבלה. 

אשר לסוגיית "אין הנכות" – רופא משרד הביטחון קובע כי המערער סובל מכאבים בברכיים, מבעית CMP ומפנה את המערער למשרד הביטחון, על מנת שיקבל טיפול בנושא זה. לא ברור אם כך כיצד ניתן לטעון כי המערער אינו סובל מנכות בברך. בחקירתו הנגדית התברר כי ד"ר גרינטל כלל אינו מחזיק את ספר הנכות של חוק התגמולים אלא רק את תקנות הנכות של הביטוח הלאומי. יש לציין כי אין ערך לחוות דעתו של ד"ר גרינטל בסוגיה זו של "אין נכות", כאשר אין הוא דן על פי החוק הרלוונטי ואפילו אין הוא מהסס להודות כי אין הוא מחזיק את החוק המתאים לשם קביעותיו. לדעתנו, יש בכך תקלה חמורה בתפקודו של מומחה ממטעם קצין התגמולים אשר אינו מכיר את הדין ואף אינו סבור כי מן הראוי שיהיה ברשותו הדין הרלונטי. 

המערער עבר שירות בעל עומסים ניכרים לכל אורך השירות. המערער נשא על גבו מרגמה ומכאן שהוטל עליו נטל משא כבד יותר מאשר חייל רגיל. …. המערער עבר מספר נפילות על ברכיו אחת מהן קשה, עליה התלונן בפני רופא. נראה כי יש בכך די בנסיבות אלה כדי להוכיח שימוש יתר בברכיו אשר גרמו להפעות מהן הוא סובל. 

יש להוסיף לכך, כי חוו"ד של ד"ר גרינטל מבוססת על כך שהכאבים הופיעו בתקופת רגיעה, שבר שכאמור איננו מקבלים עובדתית. עוד נציין כי ד"ר גרינטל טען בחקירתו הנגדית כי מדובר בתופעה רווחת "בסוף העשור השני ותחילת אמצע העשור השלישי". לאחר מכן כשהתברר לו מן השאלה הבאה, כי המערער היה בבדיקתו אצלו בן 22 וחצי, שינה את תשובתו ל: "כפי שאמרתי תופעה שכיחה באמצע סוף עשור שני…". בנסיבות אלה אין לקבל את עמדת ד"ר גרינטל בסוגייה זו, מה עוד שלא הובאו כל מאמרים לתמיכה בקביעה כללית זו. 

נוסיף ונאמר כי קביעתו של ד"ר גרינטל לגבי חווה"ד ראשונה של ד"ר ארבל, כי "לא סביר" שרופא מומחה לא יתייחס לבעיות שהוא רואה, אלא רק לבעיות שנתבקש לתת לגביהן חוו"ד, אינה עומדת, לצערנו, במבחן המציאות המתגלה לנגד עיני הועדה בכל יום ולעיתים גם בחוו"ד שמוגשות ע"י המומחים מטעם המשיב. 

203 ע"נ 350/01 א"י נ' קצין תגמולים  ועדת ערעורים חיפה (הרכב הש' גנון) 2פס"ד מיום 27.10.05.  לא פורסם.

שחיקת סחוס בברכיים. מדובר בתנאי שירות קשים בהם הופיעו כאבי ברכיים. פרופ' ביאליק קבע כי הכאבים חלפו עם תום השירות. הועדה קבעה כי הנכות בברכיים נגרמה ע"י תנאי השירות וקבעה כי מידת הנכות כיום אינה מעניינה של הועדה אלא של ועדות רפואיות. 

2688. ע"נ 436/04 מ"ג נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה (הרכב הש' שר) 27.11.07. פורסם בנבו.

כונדרומלציה. הוכר קשר של גרימה עקב מאמצים פיזיים בשרות, ועומס. פרופ' תום הלל מטעם המערער, פרופ' ביאליק מטעם קצין התגמולים.  

1721. ע"נ 215/02 ס"ע נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' טובי פרידמן . פס"ד מיום 21.6.05. לא פורסם. 

המערער עבר גיבוש צנחנים וטירונות קרבית שבמהלכה הופיעו לו כאבי ברכיים. ד"ר ארבל מטעם המערער ציין כי, כפי שידוע כאבי CMP חולפים לאחר מנוחה אולם בחלק מהמקרים, הנפגע מתלונן על הפרעה בפעילות מאומצת או קלה, במצבים הקשים יש תלונות גם במצבים סטטיים. הועדה התייחסה ל-2 תלונות על כאבי ברכיים אצל המערער, טרם גיוסו, וקבעה כי אלו היו תלונות חד פעמיות. הועדה קיבלה גרסת המערער לפיה לא זכר תלונות אלו שהיו בנאליות ולא הפריעו לתפקודו. הועדה אימצה את חוו"ד ד"ר ארבל וקבעה "גרימה".  

1293. ע"נ 593/99 בא"צ נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' רביד . פס"ד מיום 11.8.03. לא פורסם.

למערערת פגימה קונסטיטוציונלית – זווית Q מוגברת. במצבים של עומס מתחילה בעיה של שחיקת סחוס וכאבים. לפני הגיוס לא היו כאבי ברכיים. שירות מאומץ כמ"כית בנים. בתום המאמצים נותרו עדיין כאבים. הכרה בנכות בברכיים כגרימה.  

ד"ר ליובושיץ בחוות דעתו מתעלם מכך כי כבר בזמן השרות, לאחר שהופסקו המאמצים, עדיין נמשכו התלונות על כאבי הברכיים והן נמשכות עד היום, מכאן שחוות דעתו הנסמכת על כך שהכאבים חלפו להם "עם שוך המאמצים", אינה נסמכת על עובדות המקרה, כפי שעולות מן המסמכים ומדברי המערערת. 

מדובר כידוע בשירות קצר ובחיילת אשר עברה במהלך שירותה מאמצים פיזיים, אשר הזיקו לברכה, אשר הייתה מועדת לפורענות בשל המבנה הקונסטיטוציונלי שלה. חוו"ד של ד"ר ליובושיץ, המסתמכת על הנחה כללית כי כאבים כאלה חולפים, אינה עומדת, לצערנו, במבחן המציאות, לא בזמן השירות ולא כיום, באשר המאמצים נפסקו אך כאביה לא חלפו. 

1615. ע"נ 399/99 א"ד נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' בן חיים. פס"ד מיום 4.11.03. פורסם בנבו.  

כונדרומלציה ונזק לסחוס הפיקה. הוכר קשר של גרימה אצל מכונאי מטוסים שמרבית עבודתו בכריעה על הברכיים.  

ביום 25.11.97 שעה שהמערער קם ממצב כריעה ממושכת ננעלה רגלו הימנית והוא נתקף כאבים עזים בברכו הימנית. 

קצין התגמולים הסתמך על חוות דעתו של ד"ר גרינטל שמצא אצל המערער זוית Q מוגברת והידוק יתר של הרטינקולום הלטרלי. המומחה סבר כי אלו ממצאים קונסטיטוציונליים העשויים להסביר את הכאבים ואת הממצאים בארטרוסקופיה תחת הפיקה. בחוו"ד קבע המומחה כי הכאבים מהם סובל המערער אינם קשורים לארוע חבלתי וכי יחד עם הממצאים שתוארו בחוות דעתו, אינם קושרים קשר של גרימה לשירות הצבאי אלא של החמרה היות ורק חלק מסוים מעבודתו של המערער היה בכריעה על הברכיים. 

הועדה שינתה את הקשר לגרימה, לאור העיתוי והאופי של הפגיעה אצל המערער. לא היתה ראיה לעומס על הברכיים טרם השרות או לפגיעה ממקור אחר.  

2449. ע"נ 301/05 ה"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה (הרכב הש' חרסונסקי) 7.6.06. פורסם בנבו.   

המערערת נאלצה תוך שירותה להרים תחמושת במשקל רב ובכמויות ניכרות, בממוצע חצי טון ליום. הועדה קיבלה חוו"ד ד"ר ארבל וקבעה קשר סיבתי מלא בין המאמצים להופעת ה CMP העובדה שלמערערת יש ממצא קונסטיטוציונלי של יישור יתר שתרם להופעת התסמונת לא גרעה משעור ההכרה ולו מהטעם שלא היתה CMP לפני השרות.  

1394. וע' 1265/00 הא"מ נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' רביד. פס"ד מיום 1.1.04. לא פורסם.

כאבים פטלו פמורלים. שירות קצר שהיה כרוך במאמצים פיזיים. למערערת מבנה ברכיים לקוי שבגינו מועדות לפורענות. לפני הגיוס תלונה בודדת אחת על כאבים, בגיל 14. נקבעה גרימה. אבחנה בין מאמצי השירות לבין אימוני ספורט מבוקרים בהם עסקה טרם הגיוס. ד"ר ליובושיץ קבע כי הכאבים אינם נכות. לא מקבלים קביעתו. לא עולה בקנה אחד עם הגדרת "נכות" ועם הפסיקה. הכאבים לא חלפו בתום המאמצים.  

1440. ע"נ 562/95 ב"א נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' רביד. פס"ד מיום 14.3.03. לא פורסם.

ד"ר פרידמן בחוו"ד מיום 5.7.99, כותב בהתייחס לברכיים, כי מדובר בשינויים ניווניים בשתי הברכיים עם פגיעה עיקרית במפרק הפטלו פמורלי דו צדדי. המומחה מחווה כי קיימת אפשרות שהעבודה כנהג שנים רבות עם כיפופי ברכיים מרובים החמירו את מצבו הרפואי בברך ימין בשיעור 50% ובברך שמאל בשיעור 25%, כאשר יתרת המצב מיוחסת למצבו הקונסטיטוציונלי (היפגעות שתי הברכיים בצורה זהה בהפרעה הניוונית) ולגילו של המערער. את הסיבה לאבחנה מסביר ד"ר פרידמן בחקירתו הנגדית באומרו שבנהיגה רגל ימין מבצעת יותר פעולות מאשר רגל שמאל (עמ' 17 לפרוטוקול מיום 19.3.02). 

הערעור מתקבל במובן זה שהועדה מאמצת את חוות דעתו של ד"ר פרידמן לעניין הברכיים וקובעת  כי מצב ברך ימין של המערער החמירה בשיעור 50% ומצב ברך שמאל החמיר ב- 25%. 

3338. ע"נ 39595-07-10 י.ו נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ראשל"צ, הרכב הש' באומגרט. פס"ד מיום 11.6.14. לא פורסם.

כאב ברכיים בגלל עומס יתר: גם ד"ר פרידמן מטעם המשיב, מסכים כי מאמץ יתר יכול לגרום לכאבי ברכיים אצל מי שיש לו פגם מולד. נזכיר כי המערערת, עובר לגיוסה לא סבלה מכאבי ברכיים. כלומר, אם נלך לשיטת ד"ר פרידמן, סבלה המערערת מפגם מולד אשר לא הפריע למערערת לתפקד ואף לרקוד. העומסים החריגים בשירותה הצבאי של המערערת הוציאו את הפגימה מן הכוח אל הפועל. אין לפנינו אלא מקרה של גולגולת דקה אשר השירות הצבאי במאפייניו המיוחדים הוציאו לאוויר העולם. ראו לעניין זה פרשת אביאן. המאמר של מילגורם אליו מפנה ד"ר פרידמן אין בו כדי לסייע למשיב. ד"ר פרידמן אישר כי 50% מהחיילים שחוו עומס יתר בזמן השירות ממשיכים לסבול מכאב שאריתי לאחר מכן ו-8% ממשיכים לסבול מכאבי ברכיים. 

מיעוט  והעדר תלונות אחרי השירות הצבאי: אנו אף מקבלים את הסברה של המערערת כי לא פנתה לגורמים רפואיים לאחר שירותה הצבאי בגין כאביה השונים מכיוון שהסכינה להם, הטיפול הרפואי לא הועיל והיא למדה להתמודד עימם. ונדגיש- במהלך השירות הצבאי- אחד ממאפייניו הברורים הוא, שחייל אינו יכול להתאים את אורחות חייו לפגימותיו, כפי שהחיים האזרחיים מאפשרים. שירותה הצבאי של המערערת אילץ אותה לפנות לגורמים רפואיים על מנת לקבל פטורים שונים שיקלו עמה. החיים האזרחים כלל אינן מצריכים זאת. המערערת ניתבה את חייה כך שלא תסבול מהכאבים מהגבלים והמאפיינים את חייה. 

783. ע"נ 568/99 ב"ט נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' בן חיים. פס"ד מיום 25.9.01. לא פורסם.

כאבים פטלו פמורליים. לא הוכח שהכאב מהמאמץ בשירות ולא ממבנה הברכיים הלקוי. מפסה"ד עולה שאם היה מוכח נזק לסחוס כן היו מכירים. 

818. ע"נ 372/96 פלוני נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' בן חיים. פס"ד מיום 17.7.01. פורסם בנבו. 

כאבי ברכיים בגלל בעיה פטלו פמורלית. שרות קצר בתנאים פיזיים קשים. מציינים כי היו קרובים להכיר בקשר של גרימה, אך בגלל רישום על כאבי ברכיים בת"ר לפני השירות, מכירים החמרה 70%.  

2193. ע"נ 311/98 פלוני נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' בן חיים פס"ד מיום 15.9.99. פורסם בנבו. 

הכרה בהחמרת נכות בברכיים, בנימוק שהשרות הארוך היה רצוף חבלות חוזרות – קפיצות וכו'. 

2785. ו"ע 1066/04 ס"ש נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ב"ש, הרכב הש' גנן 23.3.09. לא פורסם.

המערער שרת שרות ארוך כמבנאי מטוסים. עבודה שהיתה כרוכה בכריעה ממושכת על הברכיים, עליה וירידה מסולמות תוך נשיאת משאות. החל לסבול מכאבי ברכיים על רקע שינויים ניוונים (ופגם קונסטיטוציונלי של ציר וארוס שעל קיומו מחלוקת). ד"ר פטיש מטעם המערער המליצה על קשר של גרימה. הועדה קבעה קשר של החמרה בשעור מחצית. 

2567. ו"ע 1138/03 אב"ה נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ב"ש, הרכב הש' גנן. פס"ד מיום 21.1.07, פורסם בנבו. 

כאבי ברכיים הפרעה פטלופמורלית. קצין תגמולים, בהסתמך על חוו"ד ד"ר פרידמן הכיר החמרה מחצית. ד"ר פרידמן מטעם קצין תגמולים קבע שלמערערת נתונים קונסטיטוציונלים כזוית Q טילט לטרלי של הפיקות ומנח לקוי של הפיקה, אך המאמצים בשרות החמירו את מצבה. (המאמצים – טירונות מעורבת, קורס מ"כיות ושרות כמ"כית). ביהמ"ש שינה ההכרה לגרימה. "במקרה דנן, מדובר במערערת שהיתה בריאה והתגייסה לצה"ל לאחר שהיתה פעילה ספורטיבית וחברתית ללא כל מגבלות. תוך כדי שירותה, נחשפה למאמצים פיזיים ולשתי חבלות ועקב כך התפתחה אצלה התסמונת הפטלופמורלית. אלמלא נחבלה ואלמלא המאמצים הפיזיים תוך השרות הצבאי, היה יכול להשאר המנח האנטומי כשהוא חסר כל משמעות קלינית".   

2330. ע"נ 462/99 מ"ב נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' רביד. פס"ד מיום 1.10.02. פורסם בנבו. 

שירות ארוך כחשמלאי. עבודה פיסית. הרמת משאות, עבודה על הברכיים. מבנה ברכיים לקוי. נקבעה החמרה 75%.  

2487. ו"ע 383/03 ח"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ראשל"צ (הרכב הש' יעקובוביץ), 25.3.07.  פורסם בנבו.

האצת שינויים ניוונים בברכיים. המערער שרת 30 שנה. 7 השנים הראשונות היה מכונאי נגמ"ש ובתוקף עבודתו נזקק לעבודה פיזית לרבות כריעה על הברכיים. הועדה קבעה כעובדה כי שנים אלו היו עיקר המאמץ הפיזי. כאבי הברכיים החלו בגיל 37 לאחר 19 שנות שירות. הועדה קיבלה את חוו"ד ד"ר לאנה מטעם המערער וקבעה כי היה בתנאי השרות כדי להביא להאצת השינויים הניוונים בברכיים. נקבעה החמרה בשעור מחצית.  

תסמונת פטלופמורלית האם מהווה נכות עקב השירות הצבאי

3426. ע"נ 54338-05-14 בד"ע נ' קצין התגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' יריב, 20.11.17. לא פורסם. 

לענין התסמונת הפטלופמורלית ד"ר ליובושיץ טען כי התסמונת חולפת עם שוך המאמצים. בהמשך הודה כי קיימת אפשרות שהכאבים ימשכן גם מעבר לשוך המאמצים. ומכאן, שניתן למצוא פגימה אשר שעורה נתון לקביעת ועדה רפואית. 

ד"ר ליובושיץ התייחס לכאב ואמר שברגע שהוא מיישר את הברך הכאב עובר. ניתן לקבוע כי העובדה שהמערער צריך להיות במצב תמידי עם ברך ישה כדי לא לסבול מכאב מוכיחה הגבלה יומיומית. 

ד"ר ארבל צירף לחוות דעתו מחקר שבדק ועקב אחרי נפגעי הפרעה הפטלופמורלית במשך 7 שנים, ובו נקבע כי שליש מהנפגעים המשיכו לסבול גם לאחר שוך המאמצים ולאחר טיפולים, והוסיף כי כאב פטלופמורלית שאינו מטופל כהלכה ועוד נוסף לו עומס אודות מאמצעים פיזיים – הופך להיות כרוני. 

מקבל את טענת המערער כי מרגע שנגרמה למערער נכות אשר נטען לגביה כי היא חלפה, הנטל להוכיח הנכות חלפה מוטל על המשיב. 

כאן, ד"ר ליובושיץ, המומחה מטעם המשיב, למעשה, בקיומו של קשר בין הכאבים הפטלופמורלים ובין המאמץ הכרוך בתנאי שירותו של המערער וממצאי בדיקתו של ד"ר ארבל שמצא הפרעה פטלופמורלית פעילה לא נסתרו. בנסיבות אלה יש לקבוע כי המערער עמד בנטל להוכיח קשר סיבתי בין הכאבים הפטלופמורלים ובין תנאי שירותו ודין הערער להתקבל בנקודה זו. 

817. ע"נ 352/99 ג"י נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' בן חיים. פס"ד מיום 15.10.01. לא פורסם. 

רגלי "0" וכונדרומלציה פטלה. תנאי שירות מאומצים. לא היו סימפטומים לפני השירות. קובעים החמרה 70% בגלל הממצא המולד של מבנה הברכים. 

אין בידינו לקבל את טענת המשיב בסיכומים לפיה "הכאבים שסבל המערער בתקופת השירות החמירו זמנית מצב סימפטולוגי קיים אך לא גרמו לנכות צמיתה" (עמ' 5). אין בפנינו עדות על סימפטומטולוגיה הקודמת לשירות ומאידך אין חולק כי הכאבים שחש המערער בשרותו, נמשכו ונמשכים גם לאחר השירות.  

1015. ע"נ 746/98 ו"ר נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' רביד. פס"ד מיום 4.10.02. פורסם בנבו. 

הכרה בכאבי ברכיים CMP בשירות קצר שהיה כרוך במאמצים וחבלה. 

אשר לסוגיית "אין הנכות" – רופא משרד הביטחון קובע כי המערער סובל מכאבים בברכיים, מבעית CMP ומפנה את המערער למשרד הביטחון, על מנת שיקבל טיפול בנושא זה. לא ברור אם כך כיצד ניתן לטעון כי המערער אינו סובל מנכות בברך. בחקירתו הנגדית התברר כי ד"ר גרינטל כלל אינו מחזיק את ספר הנכות של חוק התגמולים אלא רק את תקנות הנכות של הביטוח הלאומי. יש לציין כי אין ערך לחוות דעתו של ד"ר גרינטל בסוגיה זו של "אין נכות", כאשר אין הוא דן על פי החוק הרלוונטי ואפילו אין הוא מהסס להודות כי אין הוא מחזיק את החוק המתאים לשם קביעותיו. לדעתנו, יש בכך תקלה חמורה בתפקודו של מומחה מטעם קצין התגמולים אשר אינו מכיר את הדין ואף אינו סבור כי מן הראוי שיהיה ברשותו הדין הרלונטי. 

74. ע"נ 139/92 פלוני נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' גרמן 31.10.94. פורסם בנבו. 

הכרה ב- CMP . 

למערער נכות נטענת בגין כונדורומלציה של הברכיים. ד"ר פריטש מטעם קצין תגמולים סבר כי אין הוכחה אובייקטיבית שמאמצים גופניים יכולים להחמיר הבעיה. הועדה לא קיבלה אמת  מידה זו לבחינה הסוגייה: 

"אפילו היינו מקבלים את עמדתו של ד"ר פריטש "שאין הוכחה" שמאמצים גופניים מחמירים באופן אובייקטיבי את הבעיה. איננו סבורים שאמת המידה לקביעת הקשר הסיבתי מתייחסת בהכרח להחמרה באופן אובייקטיבי. קביעת הקשר הסיבתי יכול שתהא גם סובייקטיבית, שכן החוק, בהגדרתו את המונח "נכות", מדבר בהגבלות תפקודיות ולאו דווקא בממצאים אובייקטיבים. המערער". 

יצויין כי הנכות הוכרה חלקית בשל העובדה כי משך תקופת המאמצים היה קצר מידי כדי לייחס את כל ההפרעה בברכיים לתנאי השירות. 

2367. ו"ע 472/04 א"צ נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' רביד. פס"ד מיום 27.3.05. פורסם בנבו. 

כאבים פטלופמורלים. המומחה מטעם המשיב גרס כי מדובר בפגם מבני בברכים. מאמצים בשרות גרמו לכאבים באופן זמני. כיום קיימת רגישות אך לא נכות לצמיתות. הוועדה קיבלה את עדות המערער שהוא סובל עד היום מכאבים. המומחה מטעמו מצא מבחן טחינה חיובי וקרפטציות עם מבחן חרדה חיובי. כל אלו אינדיקציות לכאבים פטלופמורלים. קובעים החמרה מחצית ע"ח השרות.  

1293. ע"נ 593/99 בא"צ נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' רביד. פס"ד מיום 11.8.03. לא פורסם.

למערערת פגימה קונסטיטוציונלית – זווית Q מוגברת. במצבים של עומס מתחילה בעיה של שחיקת סחוס וכאבים. לפני הגיוס לא היו כאבי ברכיים. שירות מאומץ כמ"כית בנים. בתום המאמצים נותרו עדיין כאבים. הכרה בנכות בברכיים כגרימה.  

ד"ר ליובושיץ בחוות דעתו מתעלם מכך כי כבר בזמן השרות, לאחר שהופסקו המאמצים, עדיין נמשכו התלונות על כאבי הברכיים והן נמשכות עד היום, מכאן שחוות דעתו הנסמכת על כך שהכאבים חלפו להם "עם שוך המאמצים", אינה נסמכת על עובדות המקרה, כפי שעולות מן המסמכים ומדברי המערערת. 

מדובר כידוע בשירות קצר ובחיילת אשר עברה במהלך שירותה מאמצים פיזיים, אשר הזיקו לברכה, אשר הייתה מועדת לפורענות בשל המבנה הקונסטיטוציונלי שלה. חוו"ד של ד"ר ליובושיץ, המסתמכת על הנחה כללית כי כאבים כאלה חולפים, אינה עומדת, לצערנו, במבחן המציאות, לא בזמן השירות ולא כיום, באשר המאמצים נפסקו אך כאביה לא חלפו. 

1394. וע' 1265/00 הא"מ נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' רביד. פס"ד מיום 1.1.04. לא פורסם.

כאבים פטלו פמורלים. שירות קצר שהיה כרוך במאמצים פיזיים. למערערת מבנה ברכיים לקוי שבגינו מועדות לפורענות. לפני הגיוס תלונה בודדת אחת על כאבים, בגיל 14. נקבעה גרימה. אבחנה בין מאמצי השירות לבין אימוני ספורט מבוקרים בהם עסקה טרם הגיוס. ד"ר ליובושיץ קבע כי הכאבים אינם נכות. לא מקבלים קביעתו. לא עולה בקנה אחד עם הגדרת "נכות" ועם הפסיקה. הכאבים לא חלפו בתום המאמצים.  

1366. ע"נ 1905/00 ר"ח נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' רביד. פס"ד מיום 17.11.03. לא פורסם. 

כאבים פטלו פמורלים. הוועדה קיבלה את קביעת ד"ר פרידמן מטעם המשיב כי הנכות חלפה וכי לא נותרה נכות עקב השירות. מבחן טחינה ומבחן עיקוב הפיקה תקינים. רגישות במישוש הסחוס אינה נכות. בנוסף, יש הפרעה מולדת בציר הברכיים (ציר וארוס) שגורמת לכאב.  

ב"כ המערער ציין את פס"ד ע"נ 490/97 ברוך צדקה נ' קצין תגמולים (לא פורסם), בו הכירה הועדה בקשר בין כאבי ברכיים לבין השירות הצבאי, אולם מספר דברים מבחינים בין המקרה שבפנינו לבין מקרה צדקה: האחד, ברוך צדקה לא סבל מכל בעייה מולדת בברכיים (ר סעיף 21 לפס"ד), השני, ברוך צדקה סבל מקרע ברצועה, שהופיע בזמן השירות, ואף עבר ארתרוסקופיה בזמן השירות והאחרון, שהועדה נתנה אימון בדבריו של מר צדקה, כי הוא סובל מאז השירות ועד יום הדין, מה שאין כן במקרה הנדון בפנינו. (הערה: איך מתיישב עם פסה"ד בא"צ 1293  ומה"א  1394 ?). 

פגיעה בברכיים על רקע מום מולד, פגם במבנה הברכיים

1962 ע"נ  160/90 פלוני נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' גרמן. פס"ד מיום 28.10.92, פורסם בנבו. 

שוטר שהחל לסבול מכאבים בברכו במהלך קורס סמלים, שהיה כרוך באימונים מאומצים בתנאי שטח קשים. הכאבים לא חלפו גם לאחר טיפול. בימ"ש קיבל את עמדת המומחה מטעם משהב"ט שלמערער מחלה של הפיקה מגיל צעיר. עם זאת מסכים המומחה מטעם משהב"ט שפעילות מאומצת עלולה לגרום לכאבים. הוכר קשר של החמרה:

"לאור העובדה, שהפגם בברכיו של המערער היה עוד קודם שירותו במשטרה איננו רואים להכיר בנכותו הנוכחית כנגרמה על ידי השרות ראה ע"א 73/395 רפאל ביהם נ' ק. תגמולים, פד"י כח, חלק שני, עמ' 408 (בעמ' 411).

יחד עם זאת, ברי לנו שהקשיים והמאמצים הגדולים להן נחשפו ברכיו של המערער בעת קורס הסמלים סייעו לסימפטומטולוגיה של הפגם ולהאצת תהליך התפוררות הסחוס והתהליך הניווני".

2030. ע"נ  216/91 פלוני נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' גרמן. פס"ד מיום 31.5.93, פורסם בנבו. 

כונדרומלציה. המערער טען לקשר למאמצים בשירות, במנגנון מיקרוטראומה. המשיב טען כי למערער פגם אנטומי – סטיה של הפיקות,  שהוא הגורם לפגיעה בסחוס ולכאבים. ועדת הערעורים קבעה קשר של החמרה. 

"השתכנענו שהכונדרומלציה ממנה סבל המערער היא תוצאה של הפגם האנטומי שיש למערער בברכיו. אף שהפגם האנטומי שהיה למערער (להבדיל מנטיה קונסטיטוציונאלית) לא היה סמפטומטי קודם שרותו הצבאי הוא, על כל פנים, היה קיים ואפשר שגם הכונדרומלציה בראשיתה. בנתונים אלה, פסקנו במקרים רבים שאין לקבוע גרימה. את דעתנו עיגנו בהלכה שנקבעה בפס"ד ביהם נ' ק. תגמולים, פד"י כח, חלק שני, עמ' 408 (בעמ' 411).

יחד עם זאת, איננו יכולים להתעלם מהמאמצים הפיזיים הקשים שעבר המערער בעת שרותו הצבאי ובשרות המלואים. נראה לנו שהיה בהם כדי להחמיר את מצב הברכיים…..

…… לאור היות הפגם האנטומי בלתי סמפטומטי על לשרות הצבאי, לאור המאמצים הפיזיים הקשים שעבר המערער במסגרת הטירונות ואח"כ בהמשך השירות הצבאי הסדיר ובשרות המלואים ולאור העובדה שלא נטען שבחיים  האזרחיים, שלאחר תום השרות הצבאי, היה כדי להחמיר את מצב הברכיים של המערער אנו מכירים בהחמרה בשעור של 70% מן הנכות הכוללת על חשבון השרות הצבאי.

1689. וע' 1835/01 פי"ד נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' רביד. פס"ד מיום 15.11.04, פורסם בנבו. 

הפרעה פטלופמורלית. שרות קצר, כרוך במאמצים. ד"ר פרידמן מטעם קצין תגמולים המליץ על הכרה בהחמרה בשעור מחצית בנימוק כי קיימים גורמים מעודדים במבנה הברכיים הגורמים להפרעה ביחס התקין שבין עצם הפיקה לעצם הירך ומעודדים הופעת התסמונת. נקבע כי אין צורך בהוכחה ברמה וודאית שמאמצים יגרמו לכאבי ברכיים. די באפשרות קרובה לוודאי. המבנה הקונסטיטוציונלי מהווה גולגולת דקה ויש להכיר במלוא המחלה ע"ח השרות.  

2480. ע"נ 298/03 ב"ר נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' טובי פרידמן 18.2.07 . פורסם בנבו.

נזק ניווני מוקואידלי למניסקוס מדיאלי  

המערער עבר טירונות ולאחריה שירות קרבי מאומץ. כעבור שנה וחצי הופיעו כאבים בברכיים, קודם באחת ואחר בשנייה. בהדמייה נמצא קרע במניסקוס המדיאלי בברך שמאל. מדובר בנזק ניווני מוקואידלי. המשיב טען כי מדובר במום מולד. הועדה קבעה כי יש להכיר בנכות בברכיים. טרם שירותו לא סבל המערער מברכיו, המבנה האנטומי הינו גורם סיכון אולם העומס הוציא הנכות מן הכל אל הפועל. ההכרה הינה של מחצית משעור הנכות.  

2751. ו"ע 55/06 י"י נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' רביד  . פורסם בנבו.

16.12.07

המערער שרת כטכנאי מזל"ט. התכופפויות מרובות ועבודה בכריעה על הברכיים. תבע בגין קרע במניסקוס.

קצין התגמולים הכיר בהחמרה בשעור מחצית, בנימוק שהמערער סובל מוארוס בברכיים (רגלי 0) המהווה גורם סיכון לקרע מניסקוס מדיאלי ללא חבלה.

הועדה שינתה ההכרה לגרימה. הועדה  ציינה כי היא מקבלת את עמדת המומחית מטעם המערער, ד"ר פטיש, כי מנח הוארוס של המערער הוא "גורם סיכון" או "גולגולת דקה".

הקריטריון לקביעת קשר סיבתי בין הפגימה לבין השירות נבחן על פי הנסיבות הפרטניות של המקרה ובכלל זה גם בעל "גולגולת דקה" הסובל מפגימה עקב שירותו הצבאי יזכה להכרה על פי החוק גם מקום שיש להניח כי חייל בעל כושר רפואי רגיל לא היה נפגע בפגימה דומה כתוצאה מתנאי שרות זהים.

2002 ע"נ  137/92 פלונית נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' גרמן. פס"ד מיום 29.3.93 פורסם בנבו.

המערערת שירתה כמדריכת טיולים במסגרת מורות – חיילות. סבלה מכאבי ברכיים ואובחנה כונדרומלציה. למערערת פגם מולד של מנח ברכיים בלוגוס וכן סטיה לטרלית סימטרית בשתי הברכיים.

ד"ר פריטש מטעם קצין התגמולים קבע כי מדובר בכאבים פטלופ פמורלים, קרוב לוודאי על רקע המבנה של הברך. אין הוכחה שמאמצים גופניים מחמירים באופן אובייקטיבי את הבעיה, דהיינו שהם משיעים על התדרדרות הסחוס המפרקי. ביהמ"ש קבע גרימה. 

"על אף המבנה הלקוי של ברכיה של המערערת היא לא סבלה קודם שרותה מכאבים בברכיים או מהפרעה תיפקודית כל שהיא. זאת, למרות שהיא פעלה פעילות פיזית בברכיה, לרבות טיולים וריקודים.

הפעולות הפיזית המוגברת במסגרת השרות במשך 9-7 חדשים הביאו לשחיקה בסחוסי הפיקות שבברכיים.

אמנם, מתקבל על הדעת, שאילו מבנה ברכיה של המערערת היה מבנה נורמלי לחלוטין היא לא היתה נפגעת במחלה או שהיה דרוש זמן רב יותר או מאמץ גדול יותר בברכיים כדי להביא למחלה.

יחד עם זאת, בפעילות אזרחית רגילה ואלמלא התפקיד המיוחד של המערערת היא לא היתה נפגעת כלל במחלה.

ה"גולגולת הדקה" של המערערת אין בה כדי למנוע את המסקנה שתנאי שירותה גרמו למחלתה ולא רק החמירוה".

נדחתה גם טענת המשיב להעדר נכות. 

1775. ע"נ 46/02 ה"י נ' קצין תגמולים פס"ד של ועדת הערעורים בירושלים, הרב הש' בן הדור. פורסם בנבו.

קרע ניווני במניסקוס 

המערער שרת בימ"מ, הועדה קבעה כי תנאי השירות כללו פגיעות בכל חלקי הגוף, לרבות עקב אימוני קרב פנים אל פנים שנמשכו בעיקר ביחידת המסתערבים.

ד"ר גרינטל דחה  התביעה שכן למערער היה מניסקוס דיסקואידי (לא תקין במבנהו) ולכן עבר ניוון מוקדם.

ד"ר וייס ייחס הניוון למיקרוטראומות הקשורות בשירות. הועדה קבעה קשר של החמרה 50% בקבלה בעצם את עמדת שני המומחים. 

784. ע"נ 494/97 ק"ב נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' בן חיים . פס"ד מיום 16.8.20. פורסם בנבו.

מום מולד בברכיים – מניסקוס דיסקואידי. הופך את המניסקוס למועד לקרעים. עקב הקרע נזקק המערער לניתוח. נקבע כי המניסקוס הושפע מהמאמצים בשירות.

מנתח את הפסיקה וקובע שיש להכיר בגרימה. בין היתר משום שהמאמצים בשירות לא רק הפכו המום לסימפטומטי אלא הביאו להופעת שינויים ניוונים. 

1629. ע"נ 220/02 א"א נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' טובי פרידמן. פס"ד מיום 14.6.04. פורסם בנבו. 

אוסטאוכונדריטיס דיסיקנס. 

המערער התגייס בפרופיל 97 וכעבור חודשיים של טירונות פיסית הופיעו כאבי ברכיים. פרופ' ביאליק היה בדיעה כי מדובר במום מולד שהיו לגביו רישומים מלפני הגיוס, ולכך הסכים גם המומחה של המערער.

עוד ציין פרופ' ביאליק כי מדובר בפגם התפתחותי שאינו קשור במאמצי הטירונות. ד"ר גוטפריד מטעם המערער מציין כי היתה זו בעייה שקטה שהחלה להפריע, עד כדי צורך בשתילת סחוס, רק לאחר המאמצים.

הועדה שמה הדגש על הופעת הכאבים בזמן הטירונות, החמרה המוסברת רק על רקע תנאי השירות, ולכן קבעה קשר של החמרה בשעור מחצית.  

12. ע"א 4094/96 מ"מ נ' קצין תגמולים, מחוזי חיפה. לא פורסם.

למערערת היה מלכתחילה בעיה של יתר חופשיות במפרקים. לפי ד"ר ביאליק, אם הייתה נבדקת בגיוס, הדבר היה מתגלה. במהלך השירות, מאומץ פיסית, הופיעו כאבים והפרעות.

ביהמ"ש קבע כי יש להכיר בגרימה – העובדה שלמערערת היתה פיקה חופשית בברכיה עוד לפני הגיוס אינה שוללת את הקשר הסיבתי.

מה שמקשר את השירות לנכות הוא שבפועל ממש נגרמה הפגיעה, אפילו על יסוד המצב בברכה, עקב מאמץ היתר בשרות. "המצב של פיקה חופשית היה רדום ולא גרם לה סבל כלשהו, היא גוייסה בפרופיל 97 ולכן נשלחה לקורס מד"נים". 

817. ע"נ 352/99 ג"י נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' בן חיים. פס"ד מיום 15.10.01. לא פורם.

רגלי "0" וכונדרומלציה פטלה. תנאי שירות מאומצים. לא היו סימפטומים לפני השירות. קובעים החמרה 70% בגלל הממצא המולד של מבנה הברכים. 

אין בידינו לקבל את טענת המשיב בסיכומים לפיה "הכאבים שסבל המערער בתקופת השירות החמירו זמנית מצב סימפטולוגי קיים אך לא גרמו לנכות צמיתה" (עמ' 5).

אין בפנינו עדות על סימפטומטולוגיה הקודמת לשירות ומאידך אין חולק כי הכאבים שחש המערער בשרותו, נמשכו ונמשכים גם לאחר השירות.  

הגם שב"כ הצדדים לא התייחסו בסיכומיהם במישרין לעוצמת הקשר הסיבתי, הרי שבנסיבות העניין התייחסות כזו הינה מחייבת המציאות באשר לא נוכל להתעלם מן העובדה המוסכמת לפיה קיים אצל המערער ממצא מולד של גנו ורום אשר אפילו אליבא ד"ר אגסי יכול והשפיע על היווצרות CMP במנגנון של האצת תהליך התהוותו. עמדה זו מתיישבת לפחות בחלקה עם החיווי של ד"ר פריטש לפיה מקור הכאבים הוא במבנה האינטרינסי של הברך. השוו: ע.נ 311/98 כהן אלון נ' קצין תגמולים.

עם זאת בבחינה של המאמצים הגופניים הקשים שפעלו את פועלתם על ברכיו של המערער במהלך שרותו הקצר ובהתחשב בעובדה כי לא הובאה בפנינו ראיה על סימפטומטולוגיה קודם לשירות אנו רואים לקבוע שיעור החמרה גבוה המיוחס לשרות הצבאי. 

.1686 ע"נ 281/01 א"מ נ' קצין תגמולים  ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' וגנר. פס"ד מיום 5.9.04. פורסם בנבו. 

כאשר מדובר בפגם מולד אין דין זהה של מצב אסימפטומטי לחלוטין שקדם לשירות והופך לסימפטומטי עקב חבלה או פגם מולד אשר נרגע והפך להיות סימפטומטי בשירות, במקרה האחרון מדובר בהחמרה.

במקרה שלפנינו המערערת לא התלוננה על כאבים בזמן השירות והטיפול הרפואי שקיבלה היה לאחר שסיימה את שירותה, לפיכך אנו סבורים שאין לזקוף את מצבה הרפואי במלואו לתנאי השירות.

בנסיבות בשים לב למאמצים הפיסיים הרבים שעברה המערערת במהלך שירותה הצבאי, אנו סבורים כי חלוקה של מחצית מהנכות על חשבון השירות תהיה נכונה וצודקת. 

2449. ע"נ 301/05 ה"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה (הרכב הש' חרסונסקי) 7.6.06.  פורסם בנבו. 

המערערת נאלצה תוך שירותה להרים תחמושת במשקל רב ובכמויות ניכרות, בממוצע חצי טון ליום.

הועדה קיבלה חוו"ד ד"ר ארבל וקבעה קשר סיבתי מלא בין המאמצים להופעת ה CMP העובדה שלמערערת יש ממצא קונסטיטוציונלי של יישור יתר שתרם להופעת התסמונת לא גרעה משעור ההכרה ולו מהטעם שלא היתה CMP לפני השרות.  

נזק לברכיים לפני השירות והחמרה בשירות הצבאי.

2612. וע 2146/00 מ"ז נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים ב"ש, הרכב הש' בנאי 9.7.07. פורסם בנבו.

המערער התגייס לשירות כשקודם לכך עבר ארטרוסקופיה בברך. למרות הצהרתו קיבל פרופיל 97. משנחבל בשירות בברך קבע קצין תגמולים, בהמלצת ד"ר פלוטקין כי הנכות קשורה במצב טרם הגיוס וכי הוא לא הוחמר ע"י החבלה בשירות.

בהסתמך על העובדה כי המערער גוייס בפרופיל 97 וכי שרת בגולני, קבעה הועדה כי נכותו הוחמרה עקב תנאי השירות. הועדה קבעה החמרה של 50%.  

2336. וע' 1989/01 א"פ נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' רביד. פס"ד מיום 25.12.03. פורסם בנבו. 

מערער עבר כריתת מניסקוס לפני השירות. אין חולק כי ניתוח זה לא הפריע לתפקודו, יחד עם זאת ניתוח שכזה מאיץ הופעת שינויים ניווניים. שרת שירות קרבי ללא בעיה. נפגע בחבלה סיבובית במיל'. קצין תגמולים קבע החמרה 50%.

הועלה ל 75%. הנימוק: יש להביא  בחשבון בשיקולי ההחמרה גם את יכולת התפקוד של המערער לפני החבלה ואחריה, וההרעה בתפקודו אחרי החבלה.  

2523. ענ 328/03 ש"ח נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' טובי פרידמן  23.1.07  פורסם בנבו.

המערער התגייס עם קרע חלקי ברצועה צולבת קדמית עקב תאונת ספורט.

במהלך שירות קרבי הופיע קרע מלא של הרצועה. הועדה לא קיבלה עמדת פרופ' ביאליק לפיה הקרע המלא הינו תוצאה טבעית של הקרע החלקי וקבעה כי יש לייחס ההחמרה לתנאי השירות המאומצים והכירה בהחמרה של 50%.  

2443. וע/214/04 ד"ש נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים ראשל"צ, הרכב הש'  יעקובוביץ 14.8.06. פורסם בנבו.

שינויים ניווניים.  

טרם גיוסו סבל המערער מהפרעה  – שבר תוך מפרקי בשוק וקרע ברצועה הצולבת הקדמית בברך שמאל. בשירות היה על המערער מתוקף תפקידו כנהג טנק, מעת לעת, לפעילות פיסית המאמצת ברכיים – עלייה וירידה מהטנק.

הועדה קבעה כי פעילות לא אינטנסיבית זו, חברה להפרעה מלפני הגיוס, והאיצה את התפתחות השינויים הניווניים בברך. הערעור התקבל והועדה קבעה קשר של החמרה בשעור רבע.  

989. ו"ע 1290/00 נ"ס נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' רביד. פס"ד מיום 1.10.02. פורסם בנבו. 

מן המסמכים לעיל עולה כי אין ספק כי המערער סבל מכאבים חוזרים בברכיים (לפחות שלוש פעמים) לפני הגיוס. 

כעת עלינו לקבוע האם השירות הצבאי החמיר את מצבו של המערער. 

אמנם צודק ד"ר שזר הקובע כי אין בידינו תיעוד זהה של צילומים לפני הגיוס ולאחריו אולם אין להביא את הדבר דווקא לחובת המערער. נראה כי מערכת המיון הרפואית בלשכת הגיוס של צה"ל היא שהייתה צריכה לבצע את הצילום הנדרש לאחר קבלת מכתבו של ד"ר זיגמן ואז יכולה הייתה להביא ראיה מובהקת לגבי מצב הברך ערב הגיוס.

הואיל ואין צילום שכזה בידיו של המשיב, הרי שעלינו לסמוך על אמירת ד"ר זיגמן כי הצילומים היו תקינים ולקבוע, כי השירות הצבאי לגבי המערער היה שירות שאינו קל מבחינה פיזית בכל הנוגע לברכו, אשר הייתה כאמור פגועה עוד קודם לכן, (גם אם אינו בגדר שירות קשה ומאומץ) ולפיכך החמיר את מצבו. 

אשר למידת ההחמרה לאור כל שאמרנו לעיל נראה כי השירות הצבאי החמיר את מצב ברכו של המערער ב-20%.  

1542. ע"נ 322/02 ק"ב נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' גנון. פסד מיום 1.7.04. פורסם בנבו.

התעלמות מבעיית ברכיים עליה הצהיר המערער בגיוסו 

העורר התגייס בפרופיל ,72 בגין בעיות הברך הנדונה, אולם הוחלט לשבצו ליחידת שדה ולא ליחידה אחרת ולעבודה פקידותית או במשרד, בניגוד לרצון העורר, ובניגוד למכתב רופאו ד"ר מרסר מיום 30.7.98 ומיום 27.10.98.  

בעיות שהיו לעורר בברך החלו ונגרמו לפני השירות. הבעיה לא היתה סמלית או נטולת משמעות, העובדה שגם העורר כינה אותה כבעיה "קשה".

בעת בדיקתו בלשכת הגיוס התריע העורר על הבעיה, אך הדברים נפלו על אזניים ערלות. קשה להבין מה להיטות היתה לשלטונות הצבא שלא לשמוע לקול הקורא. התעלמות מבעיה אינה פותרת אותה.

התעלמות מבעיה גורמת גורמת בד"כ להחרפתה. אותות אזהרה חייבים להיקלט בשיקול דעת וביישוב הדעת, ובמקרה הנדון ראוי היה שלא יעמיסו על העורר תנאי שירות שאינם מתאימים למצבו. העורר גוייס עם מגבלה בברך עקב פגיעה בעבר, ובמצב זה הועמס עליו שירות לא קל אשר גרם להחמרה.  

צה"ל ידע את מצבו ונטל סיכון חושב ומיותר – לצערנו כפי שאנו נוכחים פעמים רבות ומיותרות. והרי העורר לא הסתיר בשעת גיוסו את נושא הברכיים נהפוך הוא, ביקש אף לקבוע לו פרופיל נמוך יותר… לסיכום, ראוי היה להימנע מהטלת מאמצים קשים עליו, שכן בטירונות חיל התותחנים שלא כמו בטירונות רגילה שאינה קרבית, היה העורר נתון למאמץ – לבסוף הורד הפרופיל הוא הועבר ליחידת אחרת.

מצב עניינים זה הביא אותנו למסקנה שקיים קשר סיבתי של המחרת מחלה.  

נקבע קשר של החמרה בשעור 50%.  

1485. וע' 1201/01 פ"י נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' רביד. פס"ד מיום 2.4.04. פורסם בנבו. 

איננו מקבלים גם את הנחתו של ד"ר שזר, שהמערער בא ללשכת גיוס והסתיר את מצבו או טען באיזו שהיא דרך, שמצבו טוב למרות הממצאים בהדמיה וכי הוא מבקש להתגייס לתפקיד קרבי. לגבי המערער שבפנינו, ההיפך הוא הנכון, ומן המסמכים עולה שמערער התלונן עוד קודם לגיוס (בחודש יולי 1999) ומיד בתחילת הגיוס על כאבי הברכיים וביקש, באמצעות מכתבה של אימו, ועדה רפואית חדשה, אשר תוריד את הפרופיל שלו ותעמידו על פרופיל לא קרבי, אך המערכת הרפואית בחרה לקבוע כי הפרופיל המתאים לו הוא פרופיל קרבי ושלחה אותו לטירונות הקרבית. התוצאה היא – מצבו שהחמיר. מכאן שהועדה מקבלת את חוות דעתו של ד"ר אגסי וקובעת כי לברך ימין נגרמה החמרה בשרות הצבאי וכי ההחמרה עומדת על 50%.  

1557. וע' 2259/02 צ"א נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' רביד. פס"ד מיום 13.7.04. פורסם בנבו. 

אין מחלוקת בין הצדדים, שהמערער התייצב לשרות המילואים לאחר שתי חבלות משמעותיות בברך שמאל.

והשאלה היחידה העומדת להכרעתנו, היא מידת ההחמרה, כאשר הפער בין הצדדים הוא כזה, שד"ר פרידמן סבור שמדובר בהחמרה של 25% על חשבון השרות ואילו ד"ר טויזר סבור, שמדובר בהחמרה של 50%.  

בתיק זה מדובר בהערכה ואומדן של מידת החמרה של מצב רפואי. במחלוקת שכזו, אי אפשר שלא להזכיר שוב את דבריו הספקניים של כב' השופט זילברג באשר ליכולת חכמת הרפואה (ויכולתנו אנו) להעביר קו חד ולקבוע בדיוק של אחוזים מהי מידת ההחמרה, שגרם אירוע כזה או אחר לנכותו של המערער – "אקדים ואומר, כי מאז ומתמיד הייתי מלא התפעלות או – להיפך – תימהון למקרא החלטות של רופאים הקובעים, על ידי שבר רגיל או עשרוני, את היחס המדוייק שבין המחלה וגורמה, אך ההכרח לא יגונה…" בג"צ 182/64 רחל וסרמן נ' ועדת העררים, פ"ד יט (4) 116, 117. יחד עם זאת, איננו פטורים מהכרעה בעניין זה. 

הועדה לאחר שקראה את התיק ועיינה בכל החומר ובפרוטוקול קובעת, כי מידת ההחמרה על חשבון השרות צריכה להיות שליש. 

שילוב של חבלה בשירות וחבלה שלא עקב השירות

1478. ע"נ 716/98 ג"ע נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' בן חיים. פס"ד מיום 22.2.04. פורסם בנבו. 

אין חולק בפנינו כי קרע מלא של הרצועה הצולבת הקדמית הודגם לראשונה רק בארטרוסקופיה השניה ולבדיקה זו קדם, כזכור אירוע ההחלקה באמבטיה אשר גם אליבא ד"ר ארבל הייתה משמעותית.

על יסוד הממצאים האמורים הגענו למסקנה כי חבלתו של המערער בעקבות האירוע בשרות גרמה גם לאי יציבות קדמית בברך ימין ללא אינדיקציה לקריעה מלאה של הרצועה וזו החריפה בעקבות החלקתו באמבטיה בשל הקריעה המלאה של הרצועה.

בנסיבות אלו אנו זוקפים לחובת השירות הצבאי החמרה בשיעור של 50% לנכות בברכו הימנית של המערער. 

1413. ע"נ 311/99 ת"א נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' רביד. פס"ד מיום 25.12.03. פורסם בנבו. 

חבלה מחוץ לשרות ולאחריה חבלה בשרות. קביעת שעור ההחמרה בהתאם למבחן התפקודיות.

המערער עבר תאונת דרכים 6 שנים קודם לארוע ובה נפגע בברך שמאל.

אין חולק כי אין תעוד על תלונות לאחר התאונה, אולם הארטרוסקופיה שבוצעה למערער לאחר החבלה במילואים מוכיחה קיומם של שינויים ניווניים שהוועדה קבעה כי הינם שינויים ניווניים ישנים, אשר נגרמו עוד קודם לחבלה בשרות המילואים.  

נוסיף לכך, הארטרוקופיה לא מצאה קרע או נזק ברור שהוא תוצאת חבלה, אלא רק שינויים ניווניים וציסטה. נציין כי הארטרוסקופיה בוצעה כ-5 חודשים לאחר הפגיעה ומצאה ציסטה שהיא הליך איטי של שנים. 

יחד עם זאת, הועדה סבורה שיש להביא בחשבון בשיקולי ההחמרה גם את יכולת התפקוד של המערער לפני החבלה ואחריה וההרעה בתפקודו לאחר החבלה, אשר גרמה לו לתלונות רבות ואף הביאה אותו לביצוע ארטרוסקופיה מוערכת ע"י הועדה כהחמרת מצבו בשיעור 75%.  

1014. ו"ע 1839/01 ע"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' רביד פס"ד מיום 10.11.02. פורסם  בנבו.

חבלה בשירות שלאחריה נקבע שלא נותרה נכות והחמרת המצב בעקבות ארוע מחוץ לשירות. 

ביום 9.12.98 במהלך שירות מילואים נחבל המערער בברך שמאל (להלן "החבלה בשירות") ביום 28.2.99 הועמד בפני ועדה רפואית והואיל ולא התלונן על כאבים קבעה הועדה הרפואית כי לא נותרה נכות כתוצאה מהחבלה. 

בתאריך 6.8.00 תוך כדי עישוב גינה במהלך עבודתו כגנן ננעלה ברך שמאל של המערער (להלן – "החבלה השניה") כתוצאה מכך עבר מערער ניתוח ארטרוסקופיה ונמצא קרע במיניסקוס המדיאלי וקרע ברצועה הצולבת. 

הטענה הרפואית, המידע הרפואי וההגיון הרפואי העומדים מאחורי טענות ד"ר וייס ידוע למשיב היטב מחוות דעת המומחים מטעמו המוגשים לוועדה זו חדשות לבקרים. המשיב באמצעות מומחיו האורטופדים מסבירים ומעידים באזהרה בכל תיק אורטופדי הנדון בפני ועדה זו כיצד הם מנתחים פגיעה שאירעה למערער לפני הגיוס בברכיו.

וכך הם מסבירים לועדה: נפיחות מצביעה על נזק ודאי.

שני שליש מן הנפגעים חוזרים לתפקד מצויין אחרי הפגיעה ולא ירגישו את הנזק בתיפקוד, אולם הנזק נגרם וקיים. באירוע נוסף הבאה, הברך, שאיננה עוד בריאה, עלולה ללקות באופן חמור יותר. כאן מלמדים אותנו מומחי המשיב השכם והערב, כי אין לראות אותם נכים כבריאים לחלוטין, אלא כמי שברכם היתה חולה בעת גיוסם ולכן פגיעה נוספת הנגרמת להן בשירות אינה אלא מחמירה את מצבם לכל היותר ואיננה בגדר גרימה.

כל תלונה שהיתה כרוכה בהליכה למיון, פיזיוטרפיה, מגן ברך, רצועות חופשיות – בודאי מתפרשת ע"י המומחים מטעם המשיב כפגיעה משמעותית, אשר בעקבותיה אין להכיר בגרימה, אלא לכל היותר בהחמרה. 

לו היתה הפגיעה הראשונה קורית כאשר המערער היה משחק כדורגל שלא בתקופת שירות והפגיעה השניה קורית באזרחות מיד היה המשיב מייחס את הפגיעה חלקה או כולה לאותו אירוע ומפחית מאחריות המשיב לפגיעה השניה. אותה רפואה ואותו הגיון חלים גם כאשר המקרה הפוך. 

הערעור מתקבל ואנו קובעים כי כל מצב הברך כיום מיוחס לשירות וכי על המשיב להעמיד את המערער בפני ועדה רפואית אשר תקבע את שיעור הנכות כיום.    

נזק למניסקוס, קרע במניסקוס בשירות צבאי

2494. ע"נ 313/04 ב"ש נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' חרסונסקי 31.1.07 . פורסם בנבו. 

קרע במניסקוס 

הועדה מכירה בקרע במניסקוס כקשור במאמצים פיסיים שעשה המערער בשירותו שלא התאימו לפרופיל הרפואי שנקבע לו.  

2480. ע"נ 298/03 ב"ר נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' טובי פרידמן 18.2.07. פורסם בנבו.  

נזק ניווני מוקואידלי למניסקוס מדיאלי  

המערער עבר טירונות ולאחריה שירות קרבי מאומץ. כעבור שנה וחצי הופיעו כאבים בברכיים, קודם באחת ואחר בשנייה.

בהדמייה נמצא קרע במניסקוס המדיאלי בברך שמאל.

מדובר בנזק ניווני מוקואידלי. המשיב טען כי מדובר במום מולד. הועדה קבעה כי יש להכיר בנכות בברכיים. טרם שירותו לא סבל המערער מברכיו, המבנה האנטומי הינו גורם סיכון אולם העומס הוציא הנכות מן הכל אל הפועל. ההכרה הינה של מחצית משעור הנכות.  

2751. ו"ע 55/06 י"י נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' רביד  16.12.07. פורסם בנבו. 

המערער שרת כטכנאי מזל"ט. התכופפויות מרובות ועבודה בכריעה על הברכיים. תבע בגין קרע במניסקוס.

קצין התגמולים הכיר בהחמרה בשעור מחצית, בנימוק שהמערער סובל מוארוס בברכיים (רגלי 0) המהווה גורם סיכון לקרע מניסקוס מדיאלי ללא חבלה.

הועדה שינתה ההכרה לגרימה. הועדה  ציינה כי היא מקבלת את עמדת המומחית מטעם המערער, ד"ר פטיש, כי מנח הוארוס של המערער הוא "גורם סיכון" או "גולגולת דקה". הקריטריון לקביעת קשר סיבתי בין הפגימה לבין השירות נבחן על פי הנסיבות הפרטניות של המקרה ובכלל זה גם בעל "גולגולת דקה" הסובל מפגימה עקב שירותו הצבאי יזכה להכרה על פי החוק גם מקום שיש להניח כי חייל בעל כושר רפואי רגיל לא היה נפגע בפגימה דומה כתוצאה מתנאי שרות זהים.

1775. ע"נ 46/02 ה"י נ' קצין תגמולים פס"ד של ועדת הערעורים בירושלים, הרב הש' בן הדור. פורסם בנבו.

קרע ניווני במניסקוס 

המערער שרת בימ"מ, הועדה קבעה כי תנאי השירות כללו פגיעות בכל חלקי הגוף, לרבות עקב אימוני קרב פנים אל פנים שנמשכו בעיקר ביחידת המסתערבים. ד"ר גרינטל דחה  התביעה שכן למערער היה מניסקוס דיסקואידי (לא תקין במבנהו) ולכן עבר ניוון מוקדם. ד"ר וייס ייחס הניוון למיקרוטראומות הקשורות בשירות. הועדה קבעה קשר של החמרה 50% בקבלה בעצם את עמדת שני המומחים.