כמוסבר בפרק הדן בפגיעות מחוץ לבסיס ובפגיעות בחופשה, גם חבלות מחוץ לשעות הפעילות ומחוץ לבסיס עשויות להחשב כחבלות תוך ועקב השירות ולהקנות לנפגע זכות להיות מוכר כנכה צה"ל. אך האם כל פגיעה בבסיס או עקב תנאים הקיימים בבסיס בהכרח תחשב כפגיעה תוך ועק השירות? מה דינן של חבלות במהלך פעילות ספורטיבית, פעילות חברתית או עקב גורמים שעל פניהם אינם קשורים שירות?

יש לשים לב כי לגבי אנשי קבע, חל שינוי במצב המשפטי לאור תיקון 29 לחוק הנכים.

1847. ע.א. 232/74  גל עוז נ' קצין תגמולים, פד"י כט (2) 344

            איש הג"א הותקף בעת שהיה בתפקיד ע"י אדם עמו היה לו סכסוך אזרחי ישן נקבע שהארוע התרחש אמנם תוך השרות אך לא עקב השרות. ".. המערער לא הראה אלא זאת שהנכות נגרמה לו בעת מילוי תפקידו כאיש הג"א, אך היא לא קרתה לו עקב שירותו, כי סיבת התקיפה היתה בסכסוך אזרחי בינו ובין התוקף שהיה לגמרי מחוץ לגדר שירותו ש להמערער, והיותו באותו מקום באותו זמן, בעת מילוי שירותו, לא היה בו כדי ליצור מבחינה משפטית קשר סיבת כל שהוא בין השירות בין התקיפה. ואם תמצי לומר, השירות לא תרם דבר לסיכון של התקיפה.".

2201. רע"א 7473/96 ניזאר בן מוחמד חוסיין נ' קצין תגמולים, פד"י נא (4) 647

            הדיבור "עקב השירות" רחב וגורף עד כדי לכלול בתוכו גם מעשים שנעשו שלא כדין תוך כדי השירות. כך למשל אם נגרמה לחייל חבלה תוך כדי ביצוע עבירה צבאית, עדיין תהיה זו חבלה שנגרמה עקב השירות. [אולם אם התנהגות רעה וחמורה לא יוכר].

1866. ע.א. 517/76אליאב נ' קצין תגמולים, פד"י לא (1) 623.

            טיפול רשלני ושלא בסמכות בנשק – האם "עקב שרות".

המערער שרת בבסיס ליד הגבול. בהיותו במרפאה ישב על מיטה ומצא מתחת למזרון תמ"ק עוזי. לקח את הנשק לידיו, טענו במחסניות והניחו על ברכיו. תוך כדי כך נפלט כדור שפגע בידו. אין חולק שהטיפול בנשק היה ללא סמכות ובחוסר זהירות והוא אף הורשע ע"י בי"ד צבאי. נקבע, בדעת רוב, כי מדובר בפגיעה תוך ועקב השירות הצבאי. וכך פסק הש' חיים כהן:

"ואמנם אין הדעת סובלת שאם נגרמה לו לחייל חבלה תוך כדי ביצוע עבירה צבאית.

 לא יראו עוד את החבלה כנגרמה "עקב השירות"; יש עבירות צבאיות המבוצעות מטבע ברייתן עקב השירות, ואינן יכולות להתבצע אלא עקב השירות בלבד. אין לך דוגמה טובה מזו שבשימוש בנשק ללא זהירות:ב השימוש בנשק הוא אליבא דכולי עלמא שימוש עקב השירות, ואין בדרך זו או אחרת של השימוש כדי להוציאו מכלל "עקב השירות".

 הוא הדין בשימוש בנשק ללא סמכות או ללא פקודה. הנשק הגיע לידי החייל עקב השירות, והוא נשאר בידיו עקב השירות אף אם הוא משתמש בו שלא לצורך השירות.

 ואין נפקא מינה לענין זה אם אותו שימוש בנשק מביא לידי חבלה בגופו של החייל המשתמש בו או בגופו של חייל אחר.

 "עקב השירות" אין פירושו דוקא תוך כדי מילוי תפקיד צבאי כדין. אילו רצה המחוקק להגביל זכות התגמולים למקרי נכות שנגרמו תוך כדי מילוי תפקיד צבאי כדין, צריך ויכול היה לומר כן בלשון מפורשת. הדיבור "עקב השירות" רחב וגורף עד כדי לכלול בתוכו גם מעשים שנעשו תוך כדי שירות שלא כדין; וכבר נפסקה הלכה שהקשר הסיבתי שבין השירות לבין החבלה אינו נפסק על-ידי מעשה רשלנות או מעשה אחר שלא כדין מצד הנחבל (ע"א 237/72, [1]). המבחן הוא, אם החבלה "היתה מתרחשת – באותה שעה ובאותה צורה – אילו החייל אותה שעה לא היה חייל אלא אזרח ומצוי מחוץ לתנאי ונסיבות השירות הצבאי: זהו המבחן ואין בלתו; שאם לא תאמר כן, תצומצם אחריות המדינה לנכות חייליה עד למינימום שאין הדעת סובלתו (כלשון השופט זילברג ב-ע"א 137/64, [2], בע' 515).

 מאחר והחבלה הנדונה לא היתה באה למערער אלולא שירת אותה שעה ואותו מקום שירות צבאי והיה מצוי בתנאי השירות, הרי היא נגרמה עקב השירות.

 לאחרונה פסק בית-משפט זה שחבלה שנגרמה בקטטה שבין חיילים, גם היא נגרמה עקב השירות – והוא משום שעקב השירות נזדמנו אותם החיילים באותו המקום במסגרת הצבא יחדיו; והקטטה היא בוודאי בגדר מעשה שלא כדין ושלא במילוי תפקיד צבאי (ד"נ 40/75, [3]).

 יש לקבל את הערעור, לבטל החלטת ועדת הערעור וקצין התגמולים ולהצהיר שנכותו של המערער נגרמה עקב שירותו הצבאי".

1488. ע"א 03/**** ג"מ נ' קצין תגמולים, פס"ד של ביהמ"ש המחוזי ירושלים, מיום 16.9.03. פורסם ב"נבו".

            איש מילואים הביא עמו לשירות מיל' נשק פרטי, שיחק בו ונפגע. נקבע: אין מקום להכיר. בעצם המצאות במקום ארוע החבלה מכח השירות לא די כדי לענות על הדרישה שהחבלה ארעה "עקב השירות". נדרשת זיקה נוספת בין החבלה לבין השירות. המבחן העיקרי הינו מבחן "סיכון המקום", אשר על פיו נדרש מהתובע לשכנע בקיומם של שני תנאים מצטברים. האחד, כי נפגע עקב היותו במקום, שבו היה חייב להמצא באותה שעה עקב שירותו. השני כי הארוע נכלל בגדרם של הסיכונים הסבירים הכרוכים בהמצאותו באותו מקום. נקבע כי כאן מדובר בפעולה "פרטית" שביצע התובע להנאתו ולהנאתם של חבריו.  הנשק הפרטי הובא ביוזמת המערער. עפ"י הוראות הצבא חל איסור להשתמש בו ויש לשאתו במצב "נשיאה" בלבד. הנפגע נהג בניגוד להוראות אלו ואין קשר בין המשחק בנשק לשירות. העובדה כי הועמד לדין צבאי לא יוצרת קשר. העובדה כי במהלך ברור התביעה שולמו לו תגמולים אינה מלמדת על הכרה. זה תשלום ביניים לפנים משורת הדין. 

1880. ע"נ 90/*** פלוני נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' גרמן. פס"ד מיום 26.2.92. פורסם בנבו.

            נקבע שארוחה גדולה עם שתיה חריפה שגרמו לנזק הינם חלק מתנאי השירות.

בעת שירות מילואים אכל המערער ארוחה גדולה (הוגדר כ"אכילה גסה") ושתה שתיה חריפה. חש ברע ונזקק לניתוח בבטנו בעקבותיו נותרו כאבים וצרבות. נקבע כי האכילה הגסה והשתיה החריפה גרמו למערער הקאות אשר הביאו, כתוצאה מהמאמץ בעטיין לקרע באזור המעבר בין הושט לקיבה. הועדה דחתה את עמדת ד"ר גילון מטעם משהב"ט שקבע שאין קשר לשירות.

        "ד"ר גילון נטל על עצמו לחוות דיעה בנושא שאיננו נתון לשיקול דעתו אלא לשיקול הוועדה בכך שהוא קבע שהאכילה הגסה איננה מן התנאים האופיניים לשירות הצבאי, ועל כן אין לקבוע קשר סיבתי בינה לבין השירות. אנו סבורים אחרת. האכילה הגסה והשתיה החריפה, ככל שמן הראוי היה שהמערער ימנע מהן, נעשו במסגרת שירותו של המערער במילואים ולא נטען בפנינו שהיה במעשים אלה משום "התנהגות רעה חמורה מצידו" שגרמה לנכותו. גם איננו משוכנעים שאילו נטענה הטענה שהיינו מקבלים אותה. אמור מעתה, שאנו חוזרים לחוות דעתו הראשונה של ד"ר גילון בה הוא מצא את הקשר הסיבתי בין המצב שהצריך את ניתוחו של המערער לבין שירותו הצבאי. למעשה, גם החלטתו של המשיב איננה חולקת על תוצאה זו".

1789. ע"נ 92/*** ל"ש נ' ק"ת, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' גרמן. פס"ד מיום 20.4.94. לא פורסם.

            המערער טען כי בשל תנאי שירותו עישן עישון מוגבר ואכל אוכל לא בריא, גורמים שתרמו להתפתחות טרשת עורקים. הטענה נדחתה. המערער עישן מגיל 16. לענין המזון נקבע – איננו רואים במציאות שחייל בוחר לעצמו מאכלים אהובים עליו שאינם טובים לבריאותו מציאות שיש לצבא אחריות כלשהי לגביה. לא הוכח שהמערער היה מנוע, כתוצאה מתנאי שירותו, לאכול מזון שמתאים לבריאותו.

3586. ד"נ 40-75 לביב עליאן נ' קצין התגמולים, פד"י ל (1) 85.

העותר נפגע בקטטה בזמן שעמד במסדר צבאי. נקבע, בדעת רוב כי מדובר בחבלה תוך ועקב השירות זאת, תוך העזרות במבחנים הננקטים במקרה של תאונת עבודה. .

בית-המשפט העליון פסק:

 לשם פירוש חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959, מותר להיעזר בפסיקה בענין פיצויי עובדים (ע' 404 – ג).תאונה שארעה לעובד במקום אשר בו הוא נמצא מפני שהיה חייב להימצא שם בגלל עבודתו, ואשר פגעה בו דוקא מפני שהוא נמצא שם, אירעה לו עקב עבודתו במובן החוק (ע' 404 – ה). כשהותקף עובד על-ידי עובד אחר במקום עבודה, ללא כל סיבה ידועה, תיחשב החבלה כפגיעה עקב העבודה (ע' 403 – א). הסיכון הקשור בהימצאו של התובע במקום מסויים איננו מוגבל רק למצב הפיזי של המקום, אלא הוא כולל גם סיכוני פגיעה על-ידי גורמים אנושיים הקשורים באותו מקום (ע' 401 – ז, 402 – למעלה). העותר הותקף על-ידי חברו ללא כל סיבה הידועה לעותר, ומשהתגונן בפני התקיפה וכתוצאה מכך אירעה קטטה, אין בכך כדי לשלול את קיומו של היסוד לתביעתו שהחבלה אירעה עקב שירותו הצבאי (ע' 401 – ה). עצם העובדה שרק שירותו של העותר גרם להיווצרות מצב שאיפשר את האירוע החבלני במקום ובהזדמנות שאירע, די בה כדי לקבוע שהחבלה אירעה לעותר "עקב" השירות.

1879. ע.א. 354/58 עזרא גאזי נ' קצין תגמולים, פד"י יג .2192

            פגיעה כתוצאה מקטטה בין אסירים בכלא צבאי. אילו המערער היה מצליח להוכיח כי לא היתה כאן סתם התקוטטות תוך רצון חופשי אלא שהוא הותקף ע"י אסיר אחר בהיותו בבית הסוהר, היה מקום לטעון שהתאונה היתה עקב שירותו. אבל אם המערער תקף את האסיר האחר או זו היתה התקוטטות בין השניים בקשר עם סכסוך שנפל ביניהם הרי אין לומר כי תאונה שבאה בעקבות התקוטטות כזאת היא דווקא עקב השירות.

1734. ע"א 02/**** קצין תגמולים נ' ד"כ, פס"ד של ביה"ש המחוזי מחוזי ב"ש, מיום 10.2.05. פורסם בנבו.

            נכות נפשית עקב חקירת מצ"ח ומשפט צבאי. אין מחלוקת שההליכים נפתחו ונוהלו כדין. נטען כי על אותם מעשים היה צפוי להליכים אזרחיים. נפסק: הליכי המשפט הצבאי כולל החקירה שונים מההליכים האזרחיים. לא משנה אם קשים או קלים יותר לחייל מהליכים אזרחיים, העיקר ששונים מהם וייחודים לצבא. ארוע הקשור לייחודיות והמיוחדות של השירות הצבאי. לא ארוע טרוויאלי שולי או שגרתי. ערעורו של קצין התגמולים נדחה.

1584. ע"א 04/**** ר"ל נ' קצין תגמולים, פס"ד של ביהמ"ש המחוזי ירושלים, מיום 2.8.04. פורסם בנבו.

            חייל לקה בנפשו בעקבות חקירה במצ"ח. בנסיבות השירות הצבאי אין לראות חקירה צבאית כמקבילה לאזרחית. סדרי משמעת מיוחדים ושונים, היררכיה פיקודית ויחסים בין פקוד למפקד. נורמות התנהגות מיוחות אשר אינן דומות למסגרת האזרחית. ההתייחסות למשמעת שונה וההשלכות של הפרתה שונות. 

2406     ו"ע 05/*** ד"י  נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב (הרכב הש' רביד). פס"ד מיום 2.8.06. פורסם בנבו.

            התקף פסיכוטי עקב חקירת מצ"ח כנגד המערער כחשוד בהטרדה מינית. קובעים, בעקבות פסה"ד בענין דוד כהן כי חקירה צבאית אינה ארוע טרוויאלי, שולי או שגרתי. הטענה כי לא היתה עדות ליחס בלתי תקין או חריג כלפי הנחקר אינה רלבנטית לקביעת הקשר הסיבתי עצם החקירה יכולה להוציא אדם משיווי משקלו הנפשי. 

.2908    עמ"ח 06/* מ"ע נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ירושלים, הרכב הש' בן זמרה 26.1.09

            שוטר שנמצא ירוי ברכבו. נקבע שהתאבדות. באותו יום נמסר לו על תלונת מתנדבת נגדו על הטרדה מינית. 

            עקב השירות  נקיטת הליכים נגד חשןד בביצוע עבירת הטרדה מינית במסגרת השירות, אינה קשורה מהותית עם השירות, ויכולה להתרחש בכל מערכת אזרחית ובכל מקום ואינה מובילה מבחינת ההסתברות האובייקטיבית להתאבדות החשוד. (פסה"ד אושר במחוזי. ראה 2908א ע"א 3527/09 שולמית עשת נ' קצין תגמולים פס"ד מיום 12.1.10 פורסם ב"נבו").

14. ע"נ 05/*** ש"ח נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ראשל"צ, הרכב הש' יעקובוביץ. 25.3.08.  פורסם בנבו.

            המערער טען כי לקה בנפשו עקב פטירת שניים ממפקדיו, שהיו עבורו דמות אב וחברים. חווה אבדן קשה. נפסק: "שוכנענו כי חווה, מן הבחינה הסובייקטיבית, לחץ ודחק נפשי קשה בעקבות פטירתם של שניים ממקורביו… בנסיבות שאינן "צבאיות". דחק נפשי זה שמקורו באובדן ובאבל על יקירי נפש אינו מייחד את השרות הצבאי ודומה כי המערער היה חווה אותו אף אם היה מדובר במותם של מקורבים לו ב"חייו האזרחיים"". הערעור נדחה. 

456. ע.א. 712/86 דוד פסי נ' קצין תגמולים, פד"י מג (4) 414

המערער וחבריו, חיילים בשירות סדיר, קיימו "מסיבה פרטית" על גג ביתן המגורים שלהם בבסיס הצבאי בו שרתו. המסיבה נערכה לאחר שעות הפעילות הצבאית וללא תיאום עם המפקדים ואישורם. במסגרת המסיבה, הם צלו בשר במיתקן צלייה "גריל", תוך שימוש בבנזין להבערת האש. עקב תאונה אחזה האש בבגדי המערער, וכתוצאה מכך נגרמו לו כוויות חמורות בכל חלקי גופו. תביעתו לתגמולי נכות נדחתה על-ידי קצין התגמולים. דעת הרוב קבעה כי אין מדובר בפגיעה תוך ועקב השירות (וזאת כנגד דעתו החולקת של הש' ד. לוין שסבר שהארוע נכלל בגדר ארועים שדרכם של חיילים לעשות במסגרת שגרת השירות וכחלק משגרת החיים במחנה).

דעת הרוב: לא כל מעשה שאין בו משום עבירה פלילית או משמעתית מהווה חלק מהווי החיים הצבאיים ומתבצע על-כן "עקב השירות". ישנם מעשים רבים, שאינם אסורים על-פי שום חוק או על-פי כל הוראה צבאית פנימית, ובכל זאת מהווים הם מעשים פרטיים של החייל, שאינם נכנסים למסגרת המעשים המתבצעים "עקב השירות" ( 424ה-ו).

מבחן "סיכון המקום" מתייחס למקרים שבהם נפגע חייל עקב היותו במקום, בו חייב היה להימצא אותה שעה בגלל עבודתו או שירותו, ולדעת בית המשפט, לא חרג האירוע באופן סביר מהסיכונים הכרוכים בהימצאות באותו מקום ( 425א).

"קומזיץ" – דהיינו מפגש חברתי של חיילי היחידה תוך אכילה, שתייה ושירה – הינו חלק הווי החיים הצבאי, וכל אשר קורה בעת אירוע כזה ייחשב כקורה "עקב השירות", אך אין להסיק מכך, שכל מפגש של חברים באזור המחנה תוך הכנת מאכל כלשהו נכנס לאותה מסגרת. אין הבדל בין צליית הבשר במדורה על-ידי שני חברים לבין פעולה כזו המתבצעת על-ידי חייל בודד. אלה הן פעילויות פרטיות, שיכולות להיעשות בכל מקום ובכל הנסיבות, והן אינן קשורות קשר הדוק בצורה מספקת עם השירות הצבאי דווקא ( 425ב-ג).

3676.     ע"נ 26942-02-21 פלוני נ' קצין התגמולים, ועדת ערעורים ירושלים, הרכב הש' דהאן. פס"ד מיום 15.8.22, פורסם בנבו.

               חבלה בבסיס ללא קשר לשירות.

               המערער טבח בשירות חובה במוצב. נחבל באצבעו מדלת שנטרקה עליו. בדו"ח הפציעה ובתביעה תאר את נסיבות הפציעה – יצא בסביבות שעה 22:00 מחדרו בבסיס כדי לעשן בחוץ תוך כדי שיחת טלפון החליק במדרגה והדלת נטרקה על אצבעו.

               קצין התגמולים קבע שמדובר בחבלה שלא בעת מילוי תפקיד. וע"ר קבעה למערער 11% נכות (מתחת לרף הזכאות כשמדובר בחבלה שלא בעת מילוי תפקיד).

               המערער טען כי יש להכיר בחבלה כפציעה תוך ועקב השירות וכי ניתן ללמוד על הקשר לשירות מעצם העמדתו בפני ועדה רפואית.

               הערעור נדחה.

               מהתשתית העובדתית עולה כי המערער נפצע לאחר שסיים את תפקידו כטבח באותו יום, חזר לחדר המגורים, התקל ויצא כדי לעשן ולשוחח בטלפון.

"ניתן לראות בחזרתו של המערער לחדר מגוריו וליציאה לעישון ולשיחת טלפון לאחר מקלחת, ניתוק של המערער מתפקידו כטבח ומכאן גם ניתוק הקשר לשירותו.

לא ניתן לקבל את עמדת המערער כי פציעתו אירעה שלא תוך מילוי תפקידו כטבח אך "עקב שירותו" ולא מצאנו להבחין בין המונח "עקב מילוי תפקידו" לבין המונח "עקב שירותו".

כמו כן, אין לראות בעובדה שהמערער נאלץ לישון בבסיס בשל אופי תפקידו, הכולל הכנת ארוחת ערב אשר מסתיימת מאוחר ודאגה לארוחת בוקר בשעות המוקדמות של הבוקר, כדי להוכיח כי כל חבלה תהיה עם קשר סיבתי, "עקב שירותו" ללא כל קשר לתפקידו כטבח.

יציאתו של המערער מחדר מגוריו, באישון לילה לצורך עישון אגב שיחת טלפון, לא נועדה לקדם את מטרה ממטרות שירותו או להוות חלק מתפקידו בשירות".

               ביהמ"ש הפנה לפסה"ד בע"א 712/86 פסי נ' קצין התגמולים ולפס"ד נוספים.

               אין בקביעת דרגת הנכות ע"י וע"ר כדי להוכיח שהפגיעה היתה תוך ועקב השירות. נעשה לשם בדיקת זכאות לענין חבלה שלא בעת מילוי תפקיד.

 

2196. ע"א 598/61 נורית טרושינסקה נ' מ"י, פד"י טז' 1433

            פגיעה בת"ד בעת טיול שנועד למטרות בידור (לראות שלג). תוך ועקב השירות. מפרט הנסיבות החשובות: מי שלא נסע לטיול נשאר במחנה ועבד. לא ניתן היה לנצל הזמן לפעילות אחרת. אורגן ע"י המפקדים והשתתפו רק חיילים, ברכב צבאי ות"פ המפקדים גם בטיול. המסלול נקבע ע"י המפקדים. לא נחשב ע"ח חופש. דרכם של שלטונות הצבא לערוך בידורים מאורגנים עבור החיילים ודרכם של חיילים להשתתף בהם. 

502. ע"נ 95/*** צ"ע נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' גלדשטיין. פס"ד מיום 30.6.00, לא פורסם.

            פציעה במהלך משחק כדורגל, כשהמערער התעכב בבסיס לאחר שסיים משמרתו. נקבע: המושג "עקב שירות" מתפרש על רקע הווי השרות, שיגרתו והדברים שדרכם של חיילים לעשות במהלך שירותם. חוק סוציאלי שאין לפרשו במקרי גבול נגד החייל. יש לקבוע כי המערער היה בבסיס בגלל שרותו. משחק כדורגל ביום ו' הוא דבר שדרכם של חיילים לעשות.

3449. ע"נ 05-13 – ***** ו"ג נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' אגי. 3.2.19. לא פורסם.

                                      המערער, איש קבע, נפגע במהלך משחק בכדור בערב, במגרש בבסיס.

                                      בשאלה האם מדובר בפגיעה "עקב השירות" פסקה הועדה כי הפעילות הספורטיבית במסגרתה נפגע המערער, הינה אכן חלק מתנאי השירות, וכי אין להבדיל לענין זה בין חייל חובה לבין איש קבע.

לטענת המערער, כעולה מכתב הערעור, מתצהירו ומעדותו, כחלק מפעילות הספורט בבסיס בו שרת, אפשר היה להירשם לחדר הכושר, להזמין מגרש ולקחת כדור ולשחק בשעה שנקבעה. לטענת המשיב, המערער נפגע ללא קשר לפעילותו בשירות קבע. המערער שיחק להנאתו בשעות הערב וזאת במסגרת פעילות פנאי שאין לה קשר לשירות. העובדה שהבסיס בו שירת שימש זירת אירוע לא יוצאת את הזיקה בין הפעילות הספורטיבית שהתקיימה בשעות הפנאי.. כפי שהראינו לעיל, פעילות ספורטיבית של משחק כדורגל הוכרה במסגרת השירות הן לגבי חייל סדיר במקרה הראשון, והן לגבי סוהר בשב"ס במקרה השני- המקביל לחייל בשירות קבע, ובשני המקרים לא היה מדובר במשחק שאורגן ע"י הצבא/ שב"ס אלא בפעילות ספורטיבית ספונטנית של החייל/ הסוהר. אין ולא צריך להיות הבדל לעניין זה בין חייל סדיר לבין חייל קבע כל עוד הפעילות הספורטיבית נערכה בתוך הבסיס. היעלה על הדעת, כי במקרה המתואר בערן צור היו מפלים בין שחקנים שהיו חיילים המשרתים שירות סדיר וחיילים המשרתים שירות קבע?. מדובר במשחק שנערך בתיאום עם חדר הכושר של הבסיס- בהזמנת המגרש וקבלת הכדור. עצם קיומו של חדר כושר בבסיס המשרת חיילי קבע הלנים בו והאפשרות שניתנה לחיילים אלו לעשות שימוש במתקניו מלמד, כי היה אינטרס של הצבא כי החיילים שנותרו ללון בבסיס יעסקו בפעילות ספורטיבית, ומקדם את מטרותיו. 

3082. ע"נ 08/*** ב"ר נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ראשל"צ, הרכב הש' לחוביצקי 11.10.12. לא פורסם.

            פציעה במהלך משחק כדורגל שנערך בחוף הים, בסיום יום אימוני כושר מטעם שרות בתי הסוהר. המשיב טען כי בתום יום הספורט נותרו המשתתפים על דעת עצמם בחוף ושיחקו כדורגל. הטענה נדחתה עובדתית ונקבע כי המשחק היה חלק מתוכנית האימונים ועל כן תוך ועקב השירות. הועדה ציינה כי גם אם היתה מתקבלת טענת המשיב באשר לנסיבות העובדתיות עדיין היתה הפעילות נחשבת ככזו שיש לכרכה עם השירות. המבחן הוא האם מקדם המשחק את מטרות השב"ס ועולה עמן בקנה אחד. יום הספורט נועד לשפר את הכושר הגופני של הסוהרים ומשחק הכדורגל קידם מטרה זו ועלה עמה בקנה אחד, בין אם היה זה במסגרת האימונים המתוכננים ובין אם זה בא מיד לאחריהם. 

2450. ע"נ 05/*** ה"ט נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה (הרכב הש' חרסונסקי).

            המערער השתתף כשחקן במסגרת טורניר כדורגל בין מחוזות המשטרה, שאורגן ע"י ארגון נשות השוטרים. במהלך הטורניר נפצע בברכו. ק"ת טען כי אין מדובר בארוע תוך ועקב השרות. לא במסגרת פעילות משטרתית מאורגנת, בה ניתן להכיר לפי הנחיות פנימיות. לצורך הטורניר קיבל המערער חופשה. מייד עם פציעתו טופל ע"י חובש משטרתי ופונה ברכב משטרתי. הועדה קבעה כי בנסיבות הענין ברור שהפעילות היתה על דעת המשטרה ובעידודה. הועדה קבעה כי ניתן לסטות מהנחיות פנימיות וכי במקרה זה המשטרה סייעה באופן פעיל לטורניר. הערעור התקבל והמערער הוכר כמי שנפגע תוך ועקב השרות. 

683. ע"נ 98/*** א"ד נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' רביד. פס"ד מיום 15.6.04, פורסם ב"נבו".

            חייל בכח אבטחה בחרמון שנפצע בעת גלישה בהפסקה לאחר סיום תורנותו. נקבע שזו היתה פעילות להנאתו הפרטית, שאין קשר בינה לבין השרות.

            "לאחר קריאת עדויות המערער לא יכולה להיות מחלוקת כי המערער לא היה בתפקיד בעת פעילות הסקי. המערער לא היה ביחידת "אלפינסטים", שבמסגרת תפקידה עליה לדעת לגלוש בשלג ולהתאמן על כך. המערער היה מפקד סוללת תותחנים בהר החרמון ובזמן הפציעה היה "לא בתפקיד" ובודאי שלא היה "במסגרת צבאית". "מסגרת צבאית" במקרה זה, משמעה היה להישאר בבסיס עצמו מוכן להזנקה בכל רגע נתון. העובדה, שהחליט לצאת לגלוש בחרמון באותן שעות, אין לה ולא כלום עם תפקידו הצבאי. נניח, שהיה נדרש באופן מיידי לבסיס, הרי לא היתה כל אפשרות שיגיע, אלא לאחר פרק הזמן, שהיה נדרש לו, לסיים את הנסיעה ברכבל, לגלוש בהר, להגיע למשטח התחתון ואז לנסוע לבסיס. זה אינו מצב שניתן להגדירו "מסגרת צבאית". העובדה שהחליט לגלוש בחרמון ולא ללכת, למשל, לאכול במסעדה או לטייל באחד מנחלי הגולן, אינה צריכה לשנות את סוגיית הקשר הסיבתי לשירות הצבאי. הקשר הסיבתי צריך להיות כזה שהפציעה היתה עקב השירות. אין דבר בשירותו של המערער כמפקד סוללת תותחנים באזור החרמון, שקשר אותו בקשר סיבתי לגלישה באתר החרמון.

            העובדה שגלש במדים, אינה מעלה ואינה מורידה גם היא. אדם יכול ללכת במדים גם בהיותו בחופשה, ונזכיר כי לעיתים הציוד הצבאי, למשל, המעיל הצבאי, ובודאי ה"חרמונית" הצבאית, הינם נוחים וטובים לפעילות כמו גלישה, ולכן לא לבישת המדים או היעדרם תכריע סוגייה של "עקב השירות". נזכיר עוד, כי מגלשי הסקי לא היו צבאיים והושכרו בחנות שבאתר הגלישה."

2597. ע"א 06/**** י"א נ' ק"ת, מחוזי באר שבע 29.10.07 . פורסם בנבו.

            שוטר מג"ב חזר לבסיס בלילה לאחר סיור, למנוחה עד המשמרת הבאה. עקב תקלה בבסיס לא היתה ארוחת לילה. היה רעב. יצא לקנות אוכל תוך שהוא מעדכן קצין ששימש מפקד תורן של פלוגה אחרת, ולא את מפקדו. רכב על אופנוע יום לאחר שקיבל רשיון נהיגה, וללא ביטוח. בדרך חזרה נפגע בתאונה. ק"ת טען בין היתר שיציאה לצורך אכילה הינה פעולה פרטית. הטענה נדחתה. אכילה אינה מותרות אלא צורך המשרת את הצבא. חייל מחויב לאכול לא רק לצרכי השרדות אלא גם לשם כשירות לביצוע תפקידו. הצבא חייב לדאוג לצרכי האכילה של החייל. כאן עקב תקלה לא היתה ארוחת לילה והיה רעב. הנסיעה לצרכי אכילה לא מנותקת מצרכי הצבא. 

            ביהמ"ש מצין כי במקרים גבוליים יש ליישם את בחינת התנאים המתקיימים לקבלת תגמול עפ"י החוק, לרבות מבחן הקשר המשפטי, לטובת החייל. 

3585. ע"נ 7652-02-21 פלוני נ' קצין התגמולים, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' סלאמה. פס"ד מיום 14.9.21, פורסם בנבו.

המערער נפגע במהלך אימון בחדר כושר בבסיס, כאשר ניסה להרים משקל כבד ונגרם לו קרע בשרירי הכתף. המערער טען כי הגיע לחדר הכושר לבצע אימון ע"מ לשמור על כשירות גופנית בהתאם להוראות כלליות של מפקדיו. לא קיבל פקודה ספציפית ביום הנדון להגיע לחדר הכושר.

קצין התגמולים טען שמדובר בפגיעה בעת פעילות פנאי, שכן המערער החליט על דעת עצמו, מבלי שנדרש לכך, להגיע לחדר הכושר. פעילות זמן פנוי לפי בחירה ללא קשר לשירות הצבאי.

הערעור התקבל. ביהמ"ש יצא מנקודת הנחה כי אכן מטרת המערער היתה לשמור על כשירות גופנית, לפי הוראות כלליות שקיבל. כן ניתן משקל לכך שמדובר בשירות בבסיס סגור.  וכך נפסק:

"שאלת הקשר הסיבתי המשפטי נוגעת לקיום זיקה מהותית בין החבלה לבין השירות.

המבחן לקיום זיקה כשזו מעלה מספר היבטים, לרבות כאלה הקשורים לתכלית שביסוד החוק, ולשיקולי מדיניות משפטית.

אנו סבורים כי בנסיבות המקרה שלפנינו יש לקבוע קשר סיבתי משפטי בין הפעולה שהובילה לחבלה, לבין השירות הצבאי.

השירות הצבאי הביא את המערער לשהות בבסיס סגור, ממנו הוא לא יכול, או למצער לא רשאי היה, לצאת בזמן התרחשות האירוע.

במסגרת זו התאפשר למערער להגיע ולהיכנס לחדר כושר שהיה בתחומי הבסיס, והמערער אכן הגיע לשם לצורך שמירה על כושר גופני, כפי שמסר בתצהירו ובדבריו לפנינו, מבלי שגרסתו בנדון נסתרה.

גם גרסת המערער לפיה היו נהלים כללים, או הוראות כלליות של מפקדים, בדבר שמירה על כשירות גופנית, לא נסתרה בפנינו.

בנסיבות אלה, ניתן לומר כי הפעולה שהביאה לחבלה התרחשה עקב שירותו הצבאי של המערער.

אכן, המערער לא פעל בעת החבלה על פי פקודה ספציפית שהורתה לו לעשות כן, ואולם בכך אין לשלול קיום קשר סיבתי בין הפעולה לשירות.

פעולתו חייל במהלך השירות יכולה להיחשב ככזאת שבוצעה במסגרת ועקב השירות, אף אם ברגע ביצועה לא ביצע אותה החייל עקב פקודה מסויימת שניתנה לו אותה העת……..

המשיב טען כי המערער נפגע בשעות הפנאי שלו, במסגרת פעולה בה החליט לנקוט ביוזמתו כדי למלא את אותן שעות פנאי.

לא מצאנו בטיעון זה כדי לשלול בנסיבות המקרה את זכאותו של המערער.

ראשית, גרסת המערער לפיה הגעתו לחדר הכושר היתה במטרה לשמור על כושר גופני בהתאם לנהלים או הוראות כלליות של מפקדיו, לא נסתרה.

שנית, האירוע התרחש בתוך בסיס בו שהה המערער לרגל שירותו הצבאי ואשר ממנו הוא לא יכול, או למצער, לא רשאי היה, לצאת.

בנסיבות שכאלה, קשה להלום מסקנה לפיה הפעולה אותה ביצע המערער עת נפגע ארעה במסגרת "פנאי", לפחות לא במובן השולל זכות מכוח חוק הנכים.

יש לזכור חוק הנכים הוא חוק בעל תכלית סוציאלית, אותו יש לפרש ביד רחבה לטובת חיילים המגישים תביעות מכוחו, כך שכאשר קיימות מספר גישות פרשניות אפשריות, אשר אחת  מהן מובילה להכרה בזכות מכוח החוק, יש לנקוט בדרך זו".

ביהמ"ש נעזר לצורך קביעתו בתיקון 29 לחוק הנכים, אשר צמצם את סוגי המקרים בהם יוכרו חבלות של אנשי קבע. מההגדרה המצמצמת של "חבלת שירות" החלה לענין משרתי הקבע, ניתן ללמוד על היקפה הרחב יותר של ההכרה בחבלות במקרה של חייל בשירות חובה.

"סעיף 1 לחוק דורש קיום קשר סיבתי בין החבלה לבין השירות, אך הוא אינו דורש שהחבלה תתרחש במהלך פעילות מבצעית או אימון לקראת פעילות שכזאת.

אדרבא. תיקון מס' 29 לחוק (אשר אינו חל על המקרה שבפנינו), ביקש לצמצם את זכאותם של חיילי קבע, בכך שצמצם את הגדרת הביטוי "חבלה" לכזאת המתרחשת במהלך פעילות מבצעית או באימון לפעילות כזאת, או לחלופין באירוע שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי (ראו הגדרת "חבלת שירות" שהוכנסה לחוק במסגרת תיקון 29).

צמצום זה בהגדרת חבלה, אשר נודע להקטין את היקף זכאותם של חיילי הקבע לעומת חיילי הסדיר, יוצא מנקודת הנחה שחבלה יכולה להיחשב כנגרמת עקב השירות, אף אם היא אינה מתרחשת בפעילות מבצעית או באימון לקראת פעילות זו, או אם היא אינה מהווה פעולה ייחודית למסגרת הצבאית (אחרת הוספת הגדרה של חבלת שירות לא היתה נדרשת).

תיקון מס' 29 אינו חל כאמור, ואולם מעצם קיומו עולה שהמחוקק עצמו הכיר בכך שחבלה יכולה להיחשב ככזאת הנגרמת עקב השירות, גם אם אינה מתרחשת בפעילות מבצעית, וגם אם אינה ייחודית, נוכח אופיה ומהותה, למסגרת הצבאית.

מכאן ברור שגם חבלה שאינה קשורה לפעילות מבצעית או אינה ייחודית למסגרת הצבאית, יכולה להיחשב כחבלה עקב השירות, והמקרה שבפנינו מהווה דוגמה לכך, נוכח המפורט לעיל."

ביהמ"ש מצא למכון להדגיש כי "החלטתנו בהליך זה מצומצמת לנסיבות האירוע שעמד בפנינו ויתר הנתונים שפורטו לעיל, ואין בה כדי להווה דעה לפיה כל חבלה שהיתה מתרחשת למערער במהלך שירותו בבסיס, נחשבת לכזאת שנגרמה עקב השירות".

3666. ע"נ 10149-09-16 פלונית נ'
קצין התגמולים, ועדת ערעורים ראשל"צ, הרכב הש' שני. פס"ד מיום
16.12.19. לא פורסם.

               פציעה
בעקבות הדגמה של "שפאגאט" בזמן תורנות שבת בבסיס.

               "הערעור
שלפנינו מעלה בראש ובראשונה שאלה משפטית. האם האירוע שבו נפגעה המערערת לטענתה מקיים
את יסוד ה"עקב", שהוא תנאי שבלעדיו-אין להכרה לפי חוק הנכים. הבה נזכיר:
המערערת שהתה בבסיס בסוף השבוע כחובשת תורנית. היא צפתה עם חברותיה בסרט בחמ"ל.
הסרט סיפר את סיפורה של רקדנית. המערערת רקדנית בעברה. היא ביקשה להדגים לחברותיה תנועות
ריקוד. בין היתר מתחה את הרגל השמאלית על משקוף הדלת וכך יצרה תנועה של פישוק רגליים
("שפאגאט"). או-אז איבדה את שיווי המשקל, מעדה ונחבלה בירך שמאל. אין שום
ספק כי הדגמה של כישורי ריקוד אינה חלק מתפקידה של המערערת כחובשת. …

               השאלה
אם פעולה "פרטית" מסויימת שנעשתה 
– מבחינה גאוגרפית – בשטח הבסיס, מקיימת זיקה סיבתית מספקת לשירות, אינה
מובנת מאליה והמענה לה נגזר מנסיבותיו של כל מקרה ומקרה."

"מכל
מקום, על-פי ההלכה הפסוקה, עצם העובדה כי בשל השירות נמצא החייל במקום שבו אירעה החבלה,
אין בה די כדי להביא את המקרה בגדרי התיבות "עקב השירות". נדרש דבר-מה נוסף
– זיקה נוספת בין החבלה לבין השירות" (ראו למשל ע"א (מחי י-ם) 4221/03 גרין
ג' קצין התגמולים

-משרד
הביטחון (16.9.2003)). זיקה זו מגולמת במבחן "סיכון המקום" אשר הותווה בפסיקת
בית

המשפט
העליון. על-פי מבחן זה נדרש התובע זכות לפי חוק הנכים להוכיח את התקיימותם של שני

תנאים
מצטברים. הראשון, כי בשל השירות היה על החייל להימצא במקום שבו נפגע; והשני, כי האירוע
בא בגדרי הסיכונים הסבירים הטמונים בהימצאות באותו מקום (ראו למשל: ע"א 712/44

פסי
ג' קצין התגמולים, פ"ד מג(4) (1989).

בענייננו
מתקיים התנאי הראשון, במובן זה שהמערערת שהתה בבסיס עקב דרישות השירות. אולם הקושי
נעוץ בתנאי השני. המערערת הדגימה לחברותיה את כישוריה בתחום הריקוד…. המסקנה המתבקשת
היא כי הפעולה האקטיבית שביצעה המערערת הייתה אישית, וולונטרית, שאין לה דבר עם צרכי
השירות או עם הסיכונים הטבעיים והסבירים הנובעים מעצם ההימצאות בבסיס (בין שמדובר בסיכונים
הנובעים ממצבו הפיסי של המקום ובין שמדובר בסיכונים הנובעים מגורמים אנושיים הקשורים
באותו מקום – ראו ד"נ 40/75 עליאן ני קצין התנמולים, פ"ד ל (3) 398,
401-402 (1976)). לשון אחרת: החבלה לא נבעה מסיכון המקום כי אם מסיכון הכרוך בהדגמה
הפרטית שערכה המערערת לשותפותיה לצפייה בסרט".

המערערת
ניסתה לחזק הקשר שבין הארוע לתנאי השירות בטענה כי החליקה מאחר והרצפה היתה רטובה.
הועדה קבעה כי טענה זו לא הוכחה.

 

 

3667.     ע"נ 54899-07-19 פלוני נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים,
ת"א הרכב הש' אושרי פרוסט. פס"ד מיום 18.7.21. לא פורסם.

תביעה
להכרת זכות בשל נכות בגין שבר בעצם הסירה בשורש כף היד, עקב ארועי פגיעה בשירות.
אחד הארועים במהלך משחק "הורדת ידיים" עם חבר ליחידה בזמן תורנות.

קה"ת
טען להעדר קשר בין הארועים בשירות למצב היד. לגבי משחק הרדת הידיים נטען בנוסף
שמדובר בחבלה שלא במסגרת מילוי תפקיד.

ביהמ"ש
קבע כי מהעדויות עולה שמדובר במשחק וולונטרי במהלך שעות הפנאי בבסיס בסופ"ש.
החבלה לא נבעה מסיכון המקום אלא מסיכון הכרוך במשחק שבחר לשחק ללא קשר לשירות. משחק
פרטי של חלק מהחיילים בעת שהייתם בבסיס, שאינו חלק מסיכוניה הסבירים של היחידה. לא
הובאה כל ראיה לכך שתנאי השירות הובילו למשחק, גם אם השירות הצבאי נתן את ההזדמנות
להתרחשות התוצאה (בבסיס צבאי), אך לא תרם בדרך כלשהי להיווצרותה. אין קשר בין תנאי
השירות למשחק והמחק אינו בא בגדרם של סיכוני השירות הסבירים והמקובלים ומדובר
בפעולה פרטית שביצע המערער בעת משחק עם חבריו ללא קשר לשירות הצבאי.

"בעניינינו,
פגיעתו של המערער לא נגרמה "עקב השירות". ההלכה הפסוקה קובעת, כי בעצם ההמצאות
במקום ארוע החבלה מכוח השירות לא די כדי לענות על הדרישה שהחבלה ארעה "עקב

השירות",
אך המשחק אינו נכלל בגדרם של הסיכונים הסבירים הכרוכים בהימצאות באותו מקום.

מדובר
בפעולה "פרטית" שבצע המערער להנאתו ולהנאת חבריו, ללא קשר לשירות בצבא. השירות

הצבאי
הווה את הזירה להתרחשות התאונה, אך לא תרם במישרין או בעקיפין להיווצרותה. המשחק אינו
"שגרת החיים" בבסיס צכאי ואין מדובר בסיכון הקשור בצורה כלשהי בשירות הצכאי.
השירות הצבאי נתן אך את ההזדמגות להתרחשות התוצאה (בבסיס צבאי), אך לא תרם בדרך
כלשהי להיווצרותה".