אוטם שריר הלב

1853. ע"א 519/71 מוסקוביץ נ' קצין תגמולים, כו ( 612 )2

141. ע"א 681/82 מישורי נ' קצין תגמולים, פד"י מ' (.470 )1

882. ע"א 90/ *** קצין תגמולים נ' מ', מחוזי חיפה.

טענה של מתח רצוף בעבודה. העדר ארוע חריג. פער של 5 ימים בין האוטם לארוע הנטען. כאשר מדובר בשרות ארוך וממושך כמו השירות הנוכחי, אין די בתנאים הכלליים של השירות, כדי להעביר את נטל הראיה (החובה מס' 2 כאמור), אלא יש צורך שהתובע יצביע על אירוע או שרשרת אירועים חריגה ומיוחדת בסמיכות זמנים לפרוץ המחלה. מעדותו של המשיב, עולה שהוא שימש בעבר, כרס"ר משמעת בית הספר לקצינים ובתוקף תפקידו זה, הוא אירגן טקסים שונים, כגון מסדרי סיום, משמרי כבוד לנשיא המדינה ולשרים, לוויות וכו', כך שלא ניתן לדעתי לראות בארגון הטקסים שקדמו לאוטם ואשר אותם תיאר המערער בתצהירו, אירוע חריג. נכון שהיה מוטל עומס רב על המשיב בשל הצטברות המטלות בתפקידו כקצין בינוי ותחזוקה יחד עם המטלות שהוטלו עליו בקשר לטקסים שהוזכרו, אך זהו מצב שיגרתי למדי בתנאי שרות צבאי ומשטרתי (והייתי מוסיף אפילו בחיים אזרחיים), שבהם יש תקופות של "גיאות ושפל" בכמות העבודה ובלחצים המוטלים על העובד. האוטם הופיע רק 5 ימים לאחר עריכת הטקס האחרון, דהיינו, משמרת כבוד לקצין שנפטר בערך ביום 15.7.86.

.2116 ע"נ 92/* מ"א נ' קצין תגמולים, הרכב קובובי.

מתח נפשי שהלך והתעצם במשך מספר ימים ואוטם שארע בסמוך לשיא המתח.

1495. ע"א 472/89 קצין תגמולים נ' רוט, פד"י מה (.203 )5

דרישה לקיום ארוע חריג. שלילת קשר המבוסס על טענת מתח כרוני. במקרה שבפנינו מדובר בשירות בן 35 שנים… . לא זו בלבד שהיה קיים קושי רב לאתר את מיקומו על ציר הזמן של האוטם שאירע למשיב, אלא שאליבא דכולי עלמא תנאי השירות בהם ניסו לקשור את המחלה היו, לכל היותר, תנאים כלליים של לחץ נפשי לאורך שנים רבות ולא אירועים מוגדרים ויוצאי דופן. בהיעדר אפשרות לקשור את פרוץ מחלתו של המשיב לאירוע מיוחד או לשרשרת אירועים יוצאת דופן במהלך שירותו, הרי שאינה קמה החזקה בדבר קשר סיבתי של גרימה.

המומחה פרופ' ריס, אשר הועדה ראתה לאמצה, דחק נפשי כרוני אינו מהווה לפי הדעה המקובלת גורם להתפתחותו של אוטם שריר הלב. בנסיבות אלה, ובאין – כמבואר בפסק דינו של הנשיא – אסכולה רפואית מוכרת הסוברת את היפוכו של דבר, דהיינו כי בהיעדר סימנים לגורמי סיכון מוכרים יש לראות בדחק נפשי מתמשך גורם להתפרצות אוטם שריר הלב – ברי שהמשיב לא עמד בנטל ההוכחה הרובץ עליו, ואין בהלכת בוסני (ד"נ 3/70 קצין התגמולים נ. בוסני, פד"י כ"ד (1), 637) לסייע לו.

1968 ע"נ 90/ *** בש"ר נ' קצין תגמולים, הרכב גרמן.

הדרישה היא לארוע חריג. אין די בלחץ רגיל במסגרת משימה ממשימותיו היומיומיות של המערער.

454. ע"א 91/ *** קצין תגמולים נ' ה', מחוזי חיפה.

דחיית ערעור בשל דרישה לארוע חריג סמוך לאוטם. אוטם הופיע יומיים שלושה אחרי הארוע הנטען.

ראיון שבו מביע עובד משאלה לעבור לתפקיד אחר ומשאלתו אינה נענית. אינה מאורע חריג יוצא דופן או חריף לדרך הנושא שבפנינו. גם אם תוצאת הראיון מתסכלת ואינה משביעת רצון וגם אם הרעיון בא בהמשכה של תקופת תסכול ואי שביעות רצון.

האוטם הופיע יומיים שלשה אחרי הראיון. ואילו הראיון היה סיבתו הרי לפי דעת הרפואים היה הוא צריך להופיע מיד או סמוך לו. התקופה הנ"ל איננה סמוכה דייה.

2067. ע"נ 96/י*** י' נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א הרכב הש' גרמן.

אוטם על רקע טרשת עורקים ארוע חריג. אין לזהות בין אוטם והמחלה. כן אין בעובדה שמחלת טרשת העורקים הכלילית שימשה רקע פורה ובסיס איתן לפרוץ המחלה כדי למנוע הכרה בגרימה של האוטם כתוצאה מהשרות.

פחד וחרדה הם עניין אינדיבידואלי. יש שבאותן נסיבות יהיה האחד רגוע ואילו האחר יהיה נתון לפחד ולחרדה. אין חולק שאירועי נפילת הטילים והאזעקות גרמו לפחד וחרדה, כך עולה מנתוני המחקר ב– LANCET ששני המומחים מסכימים לו. אפשר שהחולים הפוטנציאליים להתקפי לב התרגלו למצב, למדו להתכנס בחדר האטום, לחבוש את המסכה ולהמתין. אפילו נקבל שכך אמנם היה המצב – אפשר שהמערער הוא מאלה שלא נרגעו והיו לו סיבות טובות לכך, הוא לא נכנס לחדר אטום בעת התקפה, הוא עומד חשוף בעמדה, דווקא בעת התקפת טילים ועליו לתור אחרי מקום נפילת הטילים. כל זאת, כאשר אישתו בבית עם ארבעה ילדים קטנים והוא איננו יכול לסייע לה. המערער, איפוא, לא נרגע ואיננו יכולים לשלול או להפריך את עדותו שיש בה סבירות המתקבלת מאוד על הדעת.

המערער נתקף בהתקף בעומדו על משמרתו. לא היינו בהכרח נמנעים מלהכיר במערער בנתונים הנ"ל אפילו אירע ההתקף בהיותו בהפסקה, אבל במקרה דנן, כאמור, עמד המערער על משמרתו והוא התמוטט מיד בסמוך לאחר הביקור של סגן אלוף קליין וקצין אג"ם, ביקור שיש בו כדי לבטא ולהצביע על האחריות, החשיבות והרצינות שבתפקיד ושהסכנה טרם חלפה, כפי שאמנם התברר למפרע, שהרי ביום השלישי מיום ההתקף נפלו ביום אחד ארבעה טילים. אנו מציינים זאת כדי לסבר את האוזן שהחרדה והמתח שפקדו את המערער היו מבוססים, אם כי אין זה משנה כלל אם המערער היה מגזים בראיית הנולד. אפילו לא היו נופלים עוד טילים כלל, היה בחרדתו ובדחק שפקדו אותו כדי לגרום לאוטם שלקה בו. (ערעור לביהמ"ש המחוזי נדחה: ע"א 965/97 משהב"ט נ' יודקין מאיר, 2067א).

.195 ע"א 91/ *** ח' נ' קצין תגמולים

אוטם שריר הלב וארוע חריג. האירע היה השארות כנהג כונן יחידי כאשר המערער שחרר את 4 הנהגים שלו לחופשה. הערעור מתקבל שכן הועדה השתיתה את הנימוק לאי קיום טריגר לאוטם שה"ל, על דעתו של פרופ' קישון שקבע בחוות הדעת כי אלו תנאים אופייניים לקצין רכב. ביהמ"ש קובע כי זו הכרעה שבסמכות הועדה ולא מומחה רפואי. ביהמ"ש קיבל הערעור וסבר כי עסקינן באירוע חריג.

"לדעתנו דין הערעור להתקבל גם אם נניח שהתקיימו במערער גורמי סיכון כטרשת עורקים ועישון (הגם שלא הוכחה טרשת עורקים ועל פי חוות דעתו של פרופ' רביד העישון בנסיבות המקרה אינו גורם סיכון כלל), אין בכך כדי לקבוע בהכרה של האוטם כגרימה עקב השירות".

87. דיון נד/0-186 אלבז נ' המל"ל

פס"ד לענין ביטוח לאומי. קנה המידה לבחינת המאמץ אשר יענה על המבחן "עקב העבודה", הוא "קנה מידה סובייקטיבי" היינו שאת השפעתו של המאמץ ואת היותו "רגיל" או "בלתי רגיל", במידה שלהבחנה זאת יש משקל בפני עצמו, יש לשקול לא מבחינת מאן דהוא אלא מבחינת הנפגע, כפי שמצב בריאותו ואישיותו הוא בעת האירוע" (ההדגשות במקור) (דב"ע לא/17 -0 (1), בעמ' 180: השווה לעניין זה אי ידיעה או אי צפייה מראש כי המשכת העבודה תביא להחמרת מחלתו של עובד–עב"ל 16/62 (2) ).

תתכן האפשרות שמאמץ בעבודה אשר בתנאים רגילים לא היה נחשב כתאונת עבודה, ייחשב בתנאים לא רגילים כמאמץ בלתי רגיל. על פי קו זה יש לראות את "המאמץ הרגיל" הכרוך בעליה במדרגות, כ"מאמץ בלתי רגיל" במצב ה"נחות" בו היה המערער ביום האירוע.

267 ע"נ 90/*** ח"ב נ' קצין תגמולים

הועדה הפכה הכרה ישנה באוטם בהחמרה לגרימה.

284 עב"ל 97/*** ש"ב נ' המל"ל

פס"ד של בית הדין הארצי לעבודה, לענין ביטוח לאומי: "אותו יום שישי לא היה משהו מיוחד אבל מספר ימים קודם… (מתאר את רקע האירוע ביום 20.1.1994 והמתח בינו לבין הועד לאחר מכן – ס"א) הגעתי למלון בהרגשה לא טובה וגם שהגעתי למלון חשבתי אם לנאום או לא לנאום או להזכיר את מה שהיה באותו היום".

בתצהירו חזר המערער ואמר, כי היה שרוי במתח גדול אותו סוף שבוע היות וחשש שהעובדים ינקטו סנקציה כלשהי במהלך הנאום, בנוכחות רעייתו וילדיו.

לאמור עד כה ניתן להוסיף את הדברים המובאים בתצהירו של העד מעוז הלוי, לפיהם בביקוריו במפעל ובקשריו הטלפוניים הדחופים עם המערער גילה האחרון בפניו דאגה רבה וחשש גלוי מצעד מחאתי מבזה שיעשו העובדים/הועד בטכס הענקת הפרס. בחקירתו הנגדית מאשר העד לוי כי בשל מערכת המתחים שנוצרה בין העובדים להנהלה החליט לא לצאת לסוף השבוע בטבריה.

בהיעדר גורמים נוספים, התרגשותו של המערער בהגיעו לסוף השבוע לא הייתה בעוצמה הדרושה כדי להגדירה כ"אירוע חריג", שניתן לקשור להופעת אוטם שריר הלב. אולם, על רקע המתחים שהחלו ביום 20.1.1994 והמשיכו עד לאותו השבוע יש להגדיר את האירוע ביום שישי כאירוע חריג ולמנות מומחה יועץ – רפואי (ראה: עבל 104/96 המוסד לביטוח לאומי – לוי, ניתן ביום 15.3.1999, טרם פורסם), ולהציג לפניו שאלות בעניין הקשר הסיבתי בין הופעת האוטם לבין ההתרגשות ביום שישי.

315 בג"צ 1063/91 פפו נ' ביה"ד הארצי לעבודה ואח'

פס"ד לענין ביטוח לאומי. המבחן הנוהג בפסיקת ביה"ד לעבודה להיותו של אוטם בגדר תאונה, כאמור, הינו מבחן "האירוע החריג" או "המאמץ המיוחד". מבחן זה, שננטש בעבר, הוחזר על כנו כמבחן מחייב, ופסק הדין המנחה של בית הדין הארצי לעבודה בעניין זה ניתן בדב"ע מו/0-139 (3) (פסק דין חלקי), ודב"ע מו/0-139 (4) (פסק דין משלים). ביסודו של מבחן זה ניצבת ההנחה הרפואית המקובלת, שלהוציא מקרים נדירים ביותר, אוטם שריר הלב איננו פוקד אלא את מי שמקנן בקרבו תהליך תחלואתי המהווה בסיס ורקע להיווצרות אוטם. על פי גישה זו, מי שמועד ללקות באוטם, עלול ללקות בו בכל מועד ובכל מצב, אך מאורע חריג או מאמץ מיוחד עלולים לגרום לבואו של אוטם או להחיש אותו. אם עובד לוקה באוטם בזמן שהתנסה במאורע חריג בעבודתו או סמוך לאחר מכן, או סמוך לאחר שנדרש, בגדר העבודה, למאמץ מיוחד ויוצא דופן, נוצרת הנחה לזכותו, שהאוטם נגרם עקב המאורע או המאמץ שקדמו לו. הנחה זו נסתרת, על פי האמור בסעיף 39 סיפא, "אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה (קרי: האוטם – א' מ') הייתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים".

אפתח באחרונה מבין השתיים. הנני נכון להסכים, שהבסיס להשוואת השפעתו של המאורע החריג, בגדר השאלה ג', עשוי היה לכלול גם פעולות יום יום רגילות הקשורות בעבודתו של העותר. אך אינני מסכים לדעה, שההשוואה חייבת הייתה להתייחס רק לפעולות כאלה. כן אינני מסכים, שההשוואה לפעולות יום יום רגילות שאינן קשורות בעבודה הייתה בלתי רלוונטית, וכן אין בידי לקבל, שבאי הכללתן, לפחות גם. של פעולות רגילות הקשורות בעבודה היה כדי לפסול את בסיס ההשוואה. ההבחנה הדרושה, לעניין קיומו של קשר סיבתי, היא בין הרגיל והשכיח – בעבודה ומחוץ לעבודה – לבין החריג ויוצא הדופן בעבודה בלבד. ורק מקום שהשפעתו של האחרון על היווצרות מחלה (שהיא בחזקת תאונה) פחותה הרבה – כלשונו של סעיף 39 לחוק – מהשפעתם של הראשונים, נשלל קיומו המונח של הקשר הסיבתי. את השפעת המאורע החריג על הופעת האוטם במקרהו של העותר אפשר וראוי היה להשוות להשפעתם של כלל גורמים אחרים, בין כאלה הקשורים בעבודתו ובין כאלה שאינם קשורים בה. אך השוואתו רק לגורמים שאינם קשורים בעבודה לא הייתה פסולה. ניתן אף לומר, שהשוואה כזאת, ה"מנטרלת" את השפעתן – הבלתי נחשבת בין כה וכה – של פעולות יום יום רגילות, הנעשות בגדר העבודה, אף מצמצמת את הסיכוי לשלילתו של הקשר הסיבתי. משמע: בסיס ההשוואה, שנבחר במקרה הנדון, היטיב, ולא הרע, את סיכויי תביעתו של העותר.

316 בג"צ 1619/91זהר פרץ נ' המל"ל ואח'

כיצד יוכיח העובד התובע, שאוטם שריר הלב, שפקד אותו תוך כדי עבודתו, הינו בגדר תאונה? הלוא מדובר בהתרחשות שאין לה גורמים חיצוניים גלויים לעין. הוכחת סיבותיה של התרחשות כזאת איננה משימה קלה, ואולי היא אף בלתי אפשרית. להקלת נטל זה כיוונה פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע מו 0-139 (8), בקביעתו של מבחן "האירוע החריג".

כל הנדרש מן העובד, על פי מבחן זה, הוא להביא ראשית ראיה להתרחשות בעבודה, שלפי מהותה עלולה הייתה לגרום להתקף או להחישו. על מטרת הבאתה של ראשית ראיה לאירוע חריג עמד, בפסק דינו בדב"ע מו/ 0-139 (8). סגן הנשיא השופט קובובי (שם, בעמ' 331).

"…אירוע חריג ה'מסביר' את בוא האוטם במועד זה ולא באחר. שכן, בהיעדר אירוע חריג בחיי העבודה אין תשובה לשאלות כגון: 'מה נשתנה', 'מה לי יום מיומיים' ומדוע יראו את האוטם הזה כתאונת עבודה ('עקב העבודה') שעה שבעבודה לא קרה מאומה?

הנה כי כן, הוכחתו של אירוע חריג בעבודה מיועדת להראות, כי התקף של אוטם, שבנסיבות אחרות היה בגדר חולי גרידא, היה במקרה נושא הדיון, לכאורה, בגדר תאונה.

בבג"צ 1063/91 (2) התייחסנו להיקף חזקתו של סעיף 39 לחוק. בתוך כך נדרשנו להלכת דב"ע מו/ 0-139 (8) ולמבחן "האירוע החריג" שנקבע בה, בדברים הבאים (שם בעמ' 270 – 271).

ביסודו של מבחן זה ניצבת ההנחה הרפואית המקובלת, שלהוציא מקרים נדירים ביותר, אוטם שריר הלב איננו פוקד אלא את מי שמקנן בקרבו תהליך תחלואתי המהווה בסיס ורקע להיווצרות אוטם. על פי גישה זו, מי שמועד ללקות באוטם, עלול ללקות בו בכל מועד ובכל מצב, אך מאורע חריג או מאמץ מיוחד עלולים לגרום לבואו של אוטם או להחיש אותו. אם עובד לוקה באוטם בזמן שהתנסה ממאורע חריג בעבודתו או סמוך לאחר מכן, או סמוך לאחר שנדרש, בגדר העבודה, למאמץ מיוחד ויוצא דופן, נוצרת הנחה לזכותו, שהאוטם נגרם עקב המאורע או המאמץ שקדמו לו. הנחה זו נסתרת, על פי האמור בסעיף 39 סיפא, "אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה (קרי: האוטם – א' מ') הייתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים".

457. ע"א 99/**** ק"א נ' קצין תגמולים

461. ע"נ 76/**** א"נ נ' קצין תגמולים

הכרה באוטם שה"ל – ללא אירוע ספציפי – ת"ש כלליים.

488. דב"ע נז/0-38 פוארסה נ' המל"ל פד"ע, כרך לב, תשנ"ט – תש"ס 1999.

המערערות הגישו למשיב תביעה לקצבת תלויים בגין מותו ממאמץ יתר של פוארסה נסיב (להלן – המנוח), בדרכו חזרה מעבודתו לאחר שהחליף גלגל במכוניתו, בית הדין הארצי לעבודה קיבל בזמנו ערעור על החלטת בית הדין האזורי לדחות את תביעת המערערות להכיר בפטירת המנוח כפגיעה בעבודה, וקבע שיש להחזיר את התיק לבית הדין האזורי על מנת להשלים את בירור הראיות. מונה מומחה מטעם בית הדין האיזורי (להלן – המומחה), ולאור חוות דעתו נדחתה שנית תביעת המערערות. מכאן הערעור.

בית הדין לעבודה פסק: א. בסעיף 131 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה – 1995 (להלן – החוק) שני יסודות: האחד: שהייתה פגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק, והשני – שהפגיעה בעבודה "גרמה" למוות. לעניין זה, די בהוכחת קשר בין סיבה לתוצאה, ואין חובה להוכיח סיבתיות ישירה ובלעדית (198ה–ז). ב. סעיף 80 () לחוק הרחיב את תחולת הביטוח מפני פגיעות בעבודה גם על מקרים בהם היה העובד בדרכו לעבודה ממעונו או ממקום בו הוא לן אף אם אינו מעונו. המקרה דנן, נופל לתחומו של הסעיף (199ב – ד). ג. 1. בנסיבות העניין טעה בית הדין קמא בסברו כי סיבת המוות – וכן מעשי המנוח לפני מותו – אינם ידועים. הואיל ונקבעו ממצאים עובדתיים בשאלות אלו, נותרת על כנה קביעת המומחה בדבר הקשר הסיבתי שבין מות המנוח כתוצאה מאירוע לבבי לבין המאמץ הפיסי החורג לו נדרש לצורך החלפת הגלגל (197ז – 198א). 2. בנסיבות העניין טעה בית הדין. משהוכח הקשר בין האירוע הלבבי לבין המאמץ החריג, ברי שזו פגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק, ולאור חוות דעת המומחה – קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין פטירת המנוח. מכאן שיסודותיו של סעיף 131 לחוק מתקיימים ודין הערעור להתקבל (200ג).

526. ע"א 83/** פ"נ נ' קצין תגמולים

התייחסות לאירוע של מס' ימים בהם מצוי היה המערער בלחץ. ביום ה' שקדם לאוטם היה המערער מעורב בויכוח סוער, עד כמעט ריב, למחרת יום ו' הופיע האוטם. ביהמ"ש הכיר באירוע וציין כי העובדה שבתביעתו לא הזכיר המערער את אירוע הויכוח אינה עומדת לו לרועץ שכן לא כל חולה יודע את הנסיבות והסיבות לפרוץ מחלתו ולכן בכתיבה ספונטנית הוא עלול לטעות ולא להעלות את כל הסיבות. עוד הסביר ביהמ"ש שהאנמנזה הינה עניין לשופט ולא לרופאים בחוות דעתם.

754. ע"נ 97/*** ר"ד נ' קצין תגמולים

פער של ששה ימים בין הארוע החריג לאוטם. הוא גם מסתמך על החלטת ועדה זו במקרה אחר ע"נ 283/98 (שניתן ביום 21.10.99), גם שם נידון מקרה של שוטר שלקה באוטם. שם אובחן האוטם 4 ימים לאחר שאירע אירוע חריף וחריג, שעה שלשוטר היה ויכוח חריף עם אזרח שהשתולל ונהג להרגיזו בהגשת תלונות. ועדה זו אכן פסקה בעניין הנ"ל שיש להכיר בקשר סיבתי בין האוטם לבין האירוע החריף וגם שם ניתנה חוו"ד של ד"ר עמיקם מטעם המשיב.

האחד: האירוע של מציאת עציר שהתאבד בתליה בתא המעצר לא היה כה חריף ויוצא דופן כפי שניסה העורר לתארו. העורר הפריז בעניין זה וחיפש אירוע שניתן היה לתלות בו את האוטם שאירע 6 ימים לאחר מכן. עדותו ותיאוריו בנדון, אינם משכנעים וקשה להתרשם מכנות דבריו. האירוע שהיה לעורר בתיק ע"נ 283/98 הנ"ל, היה חריף מאוד, חריג מאוד, וגרם לו להתרגזות יוצאת דופן, וכך גם התרשמה שם הועדה להבדיל מן המקרה כאן.

במקרה דנן חלף זמן ניכר מאז האירוע ועד לאירוע האוטם, סה"כ 6 ימים שהוא פרק זמן ארוך מאוד ומקשה ביותר על קביעת הקשר הסיבתי.

אילו נמצא שהאירוע הנדון היה חריף או "חריג ביותר" כלשונו של ד"ר גולדהמר, וכי היה בו כדי לתרום לפרוץ האוטם אפילו ביחד עם שאר גורמי הסיכון שהעורר היה נתון בהם (עישון ושומנים בדם ברמה גבוהה) – היינו קובעים שהאירוע היווה גורם לפרוץ האוטם ומכירים בעורר כנכה, אלא שבנסיבות המקרה לא נתקיימו התנאים לכך. העורר לא הרים את הנטל המוטל עליו (ראה רע"א 5499/92 קצין התגמולים נ' דפנה בן עד.

803. ע"נ 97/*** י"ט נ' קצין תגמולים

ב–בג"צ 4118/92 לוסקי ואח'נ. ביה"ד לעבודה (פד"י מ"ז (734)5 עמדה על מדוכת הדיון סוגיות הקשר הסיבתי שבין פרוץ אוטם שריר הלב ובין אירועים חריגים במהלך העבודה.

בהידרשו למבחן הסיבתיות שיש לנקוט אמר בית המשפט:

"סיבתיות משפטית בהבדל מסיבתיות רפואיות מושפעת לא רק מן הקביעה הרפואית בדבר הגורמים להיווצרות האוטם ומידת הדומיננטיות שלהם, אלא לוקחת בחשבון יסודות נוספים כגון גורם העיתוי ומידת עוצמתו של המאמץ המיוחד הנובע מאותו אירוע חריג בעבודה

(שם בעמ' 792) ולמטה מזה נקבע "ההשוואה של הארוע החריג בעבודה מול הגורמים האחרים צריך שתעשה ביחס למידת השפעתם על עיתוי התאונה ולא ביחס למשקלם הסגולי של הגורמים האלא בתהליך היווצרותה"

אשר לאוטם הראשון נחה דעתנו כי ההלכה המשפטית אשר שוללת נסיבות של תסכול מרירות ואכזבה בשלב שיבוץ, תפקוד קידום וכו' במהלך השירות הינה מושרשת בפסיקה עניפה וחד משמעית ולפיה מתבקש כי טענת המערער בדבר בעימות שבין המערער ומפקדו באשר להערכת ציונו – על רקע התשתית העובדתית שהוכחה בפנינו (ובעיקר על הרישום העולה מתעודת עובד הציבור) – כשלה הן בצד העובדתי והן בצד הנורמטיבי ומכאן שאנו פוסקים כי לא עלה בידי המערער לבסס את טענת הקשר הסיבתי.יתר על כן – חומר הראיה שהציג המשיב ואשר לא הופרך מלמד כי ביום 3/12/95 (כ – 3 חודשים קודם לארוע האוטם השני) נגבתה כבר הודעה מן המערער בהקשר להליכי החקירה נגדו – עובדה זו שעניינה ציר הזמן שביון הגורם הסטרסגוני ובין ארוע האוטם – מלמדת על קשר כרונולוגי מרוחק ורופף מאוד בין שני הארועים וככזו נוטלת את העוקץ מאלמנט העיצוי הנזכר בפרשת לוסקי הנ"ל.

נוסיף על כך את העבודה שאין להתעלם ממנה ולפיה היו אצל המערער גורמי סיכון ניכרים באופן שהפכו אותו כ"מועד" ללקות באוטם שריר הלב, לאו דווקא בהקשר לארועים בשרות.

מכאן שאנו רואים לקבוע כי השפעתם של גורמי הסיכון הגופניים המובנים במערער עלתה בנסיבות הענין על משקלו של גורם העיתוי,וכן כי הארועים החריגים אשר לטענתו עמדו בבסיס טענת הגרימה – לא נחשבים כתנאים גרימתיים בכלל ואילו באשר לארוע השני מרוחקים עד מאוד ממועד הארוע.

935. ע"א (חי') 96/**** מ"ל נ' קצין תגמולים

יש לקבל חלקית את הערעור ולקבוע שלשרות הבטחוני תרומה של 25% לאוטם שריר הלב בו לקה המערער.

879. עמ"ח 95/* ר"א נ' קצין תגמולים .

לא הוכח בפנינו כי המנוח היה במתח חריג כתוצאה משירות המילואים.

לא הוכח בפנינו כי המנוח פנה למפקדיו בעת הגיוס והציג בפניהם את החלטת הולת"מ או כי סורב לאחר שהציג את ההחלטה של הולת"מ.

גם אם נקבל שהמנוח היה מרוגז מכך שגוייס, הדבר לא קרה לפתע, אלא אצל מי שבמשך עשרות שנים שרת במילואים וארוע שכזה אינו מהווה מתח קיצוני ויוצא דופן גם אם לדעתו הגיוס היה מיותר.

גם אם היננו רואים בעצם הגיוס משום מתח נפשי הרי שאין המדובר באוטם שארע בסמוך לגיוס אלא לאחר יומיים של שרות ללא מאמץ כאשר מדי יום המנוח ישן בביתו.

מאחר והמנוח היה בעת חופשתו – בביתו – בעת האירוע, מוטל על המערער נטל השכנוע ואין היא יכולה להנות מהחזקה שבסעיף 2ב' לחוק.

נטל זה לא הורם על ידי המערערת הן מהבחינה של הוכחת המתח החריג והן מהפן הרפואי של הקשר הסיבתי בין המתח הנטען לבין ארוע האוטם והמוות.

881. עמ"ח 96/* ר"נ נ' קצין תגמולים

שאלת הקשר הסיבתי בין לחץ נפשי חריג לאוטם שריר הלב הינה שאלה מעורבת של רפואה ומשפט. ברור כי נדרש קשר כרונולוגי בין המתח החריג להופעת התופעה הרפואית אולם קו הגבול בין גרימה להעדרה מטושטש.

לשיטתו של המשיב, נדרש קשר זמנים הדוק אשר לא יעלה על 12 שעות. המומחה מטעם המערערת טוען בצורה עמומה כי נדרש קשר של שעות ואפילו ימים לאחר הארוע החריג.

לא מצאתי תימוכין לעמדתו של ד"ר קופרמן כי ניתן להסתפק בתקופת זמן של ימים לצורך קביעת קשר סיבתי.

עובדה זו לא פורטה בחוות הדעת ומנוגדת להלכה המשפטית רפואית הדורשת סמיכות זמנים הדוקה בין הדחק הנפשי להופעת אוטם שריר הלב. הדרישה לסמיכות זמנים כאמור פורטה בע"א 5555/92 עזבון המנוח נתן בסון ז"ל נ. ק. התגמולים (לא פורסם) ובאסמכתאות המפורטות שם.

ראה בנוסף ע"א 300/97 חסון נ. שמשון חברה לבטוח בע"מ, פ"ד נב(5) 746 בו פורטה דרישת בתי הדין לעבודה למיידיות הנדרשת בין הדחק הנפשי להופעת האוטם.

אין ועדה זו קשורה במסקנותיה של ועדת החקירה המשטרתית ושומה עליה לשקול את העדויות שהובאו בפניה תוך מתן משקל לעובדה כי לחלק מהעדים ענייןם בתוצאות התדיינות כמי ששרתו שנים עם המנוח.

ברי כי חבריו לעבודה של המנוח ישתדלו ליתן לארועים הסמוכים למותו צביון אשר יתכן ויהא בו כדי לסייע למשפחתו. בעובדה זו אין כל פסול ועל ועדה זו לבחון את הראיות וליתן להם את המשקל הראוי בהתאם לנסיבות הענין.

נראה כי ארוע זה לא חרג ממסגרת עבודתו של המנוח. תקלות מבצעיות קורות כדבר שבשגרה במהלך עבודתו של קצין חקירות. גם אם המנוח "לקח ללב" תקלות אלה יותר מקצינים אחרים, לא היווה ארוע זה מאורע חריג בעוצמתו אשר גרם לאוטם במיוחד כאשר הדבר לא היה באשמתו של המערער או ציוותו.

1242. ע"נ 00/**** ג"ל נ' קצין תגמולים

אוטם שריר הלב ולחצים מצטברים. ב"כ המערער מבקש מאיתנו, כי נראה את ה"קשר הסבתי" לאו דווקא בארוע חד פעמי יוצא דופן שארע ביום 23.5.99 אלא בהצטברותם של הלחצים שהיו מוטלים המערער במשך השנה שבה עסק בפרוייקט "ימ"ח 2000". הוא מבקש, כי ננחה עצמנו עפ"י הלכות משפטיות משום שבעניין זה הבחנים הנקוטים ע"י הרופאים, לקביעת האפשרות של "קשר סיבתי", אינם מחייבים אותנו.

בית המשפט העליון כבר קבע (בע"א 192/85 – קצין תגמולים נ' הכט – פ"ד מ"ד(3) , עמ' 646), כי כאשר מדובר בשירות ממושך – ולעניין זה רואים אנו את עבודתו של המערער בפרוייקט "ימ"ח 2000" – כשירות ממושך, על התובע להצביע על ארוע, או שרשרת ארועים חריגה ומיוחדת בסמיכות זמנים לפרוץ המחלה.

במקרה דנן, היה המערער חשוף למתח, כפי שהובא על ידנו, בתקופה העולה על שנה ומחצה, ועבודתו הפכה בגדר נורמה. מה עוד, שמדובר בארוע מיום 23.5.99 ביום שבו הוא פקח על עבודות

הקמת הסככות וניתן לומר, כי היתה זו הפעילות הרגילה של המערער ואין לראות בכך ארוע יוצא דופן או חריג.

עמדה ברוח זו אומצה ע"י במספר ניכר של פסקי דין ואין אנו מוצאים לסטות מכך במקרה דנן. המערער לא עמד בדרישה של "סמיכות הזמנים" הנדרשת בין קיומו של הארוע לבין פרוץ מחלתו ומטעם זה אנו דוחים את הערעור.

8 ע"א 96/**** ב"א נ' קצין תגמולים, מחוזי חיפה.

המערער הינו שוטר שהשתתף ביום הריסת בתים בכפר ערמשה. ביהמ"ש קבע כי מדובר במאמץ יתר החריג משגרת השירות ולכן קבע כי ניתן לראותו כטריגר לאוטם שריר הלב. "התשובה לשאלה אם המאמץ הנדרש מחייל הוא רגיל או חריג נקבעת לפי נתונים אינדבידואליים הקשורים בחייל ובמשימות שהוטלו עליו". פער של חמישה ימים בין הארוע לאוטם לא מנע הכרה כי התסמינים המוקדמים הופיעו מיד לאחר הארוע.

3029. ו"ע 04/*** ש"פ נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ראשל"צ, הרכב הש' יעקובוביץ 13.2.12.

אוטם שריר הלב. ד"ר תמרי המומחה מטעם המשיב טען כי אין קשר בין הארוע החריג והאוטם מאחר וחלפו למעלה משעתים בין האוטם ותחילת הכאבים. הועדה לא קיבלה עמדתו, והעדיפה את גישתו של חבר הועדה פרופ' קישון ז"ל. אין בספרות הרפואית קביעה קטגורית לפיה פרק זמן של למעלה משעתיים שולל באופן מוחלט קשר בין ארוע הדחק החריג לבין המאורע הקרדיאלי האקוטי. "נכון הוא לבחון קיומו של קשר סיבתי – רפואי כאמור באופן ש'ככל שעובר הזמן יותר ויותר מעבר לשעתיים, הסבירות שקיים קשר יורדת' ו'מצד שני, ככל שהארוע היה חריג בצורה משמעותית הסבירות עולה'".

3440.     ע"נ 15 – 05 – ***** פלונית נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ירושלים, הרכב הש' צור. 30.12.18. לא פורסם.

אוטם שריר הלב. נטען שנגרם בעקבות דיון כח אדם שגרם למערערת סערת רגשות (גריעת קצינה ממשרדה). פרופ' שפירא מטעם משהב"ט חלק על כך שהיה מתח חרי ובנוסף קבע כי קשר סיבתי אפשרי רק אם האוטם מתרחש בתוך שעתיים מהארוע בעוד שכאן פער הזמנים של מס' שעות. פרופ' הילטון מטעם המערערת קבע שיש קשר. הועדה קבעה קשר בין הדיון וסערת הרגשות שגרם לבין אוטם שריר הלב בו לקתה המערערת. נקבע עובדתית כי הדיון גרם לסערת רגשות, מתח והתרגשות שנמשכו גם לאחריו ובאו לידי ביטוי בבכי של המערערת במשרדה ובדברים שאמרה לעדים. יש לבחון את עוצמת הדחק באופן סובייקטיבי ולא רק אובייקטיבי. כאן מצב בו כבר היה חסר בכח אדם במדור בראשו עמדה המערערת ולכן השפעת ההחלטה משמעותית. לא מקבלים את עמדת פרופ' שפירא שסמיכות הזמנים צריכה להיות שעתיים שימדדו מתום הדיון. מקבלים את עמדת פרופ' הילטון שקשה להעריך במדויק את הזמן בו נקרע הפלאק הרשתי [הטרשתי?] שכן הוא אסימפטומטי. מקבלים את עמדתו כי הארוע הסטרסוגני התחיל בישיבה, נמשך מס' שעות לאחריה והסתיים באוטם חריף. 

2129 ע"נ 94/*** הב"ד נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א הרכב הש' גלדשטיין.

אוטם אחרי ארוע התרגזות חריג. הוכר רק 1/3ע"ח השרות בשל טרשת עורקים, גורמי סיכון ושרות ארוך.

2130 ע"נ 95/*** ז"ז נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א הרכב הש' גלדשטיין.

אוטם לאחר מאמץ חריג והתרגזות. נקבעה החמרה מחצית לאור שרות ממושך וגורמי סיכון.

1. ע"א 94/*** א"ב נ' קצין תגמולים, פס"מ תשנ"ו (3) 3

אוטם שריר הלב על רקע גורמי סיכון ותעוקה בחזה לפני שרות המילואים. מחלה קונסטיטוציונלית. עובדה זו לא מונעת בהכרח הכרה בנכות הכרוכה בהתפרצותה תוך ועקב השרות. אותו דין יחול מקום שעקב מחלה קונסטיטוציונלית הופיעו סימפטומים מסוג מסוים, בלי קשר לשרות, ובעת השרות הופיעו סימפטומים אחרים, חמורים יותר שאף הם פרי אותה מחלה קונסטיטוציונלית, שאמנם התעוררה לפעולה כבר קודם השירות, אך בצורה שונה. השאלה היא האם האוטם היה מתרחש באותה שעה ובאותה צורה לו היה המערער באותו זמן אזרח. כאן נתקל המערער בשרות המילואים במעמסה גופנית ונפשית לה לא היה רגיל. יש להתייחס ספציפית לאותו אדם שלקה באוטם. מאמץ פיסי אשר לא יתקבל כחריג אליו הוטל על צנחן או איש סיירת יהיה חריג ויוצא דופן אם יוטל על חייל תפקיד מנהלי. כאן בשמ"פ לקחו מנהל חברה ושמו אותו בשמ"פ קצר בו נתקל במעמסה גופנית ונפשית שאין הוא רגיל בה.

684. ע"נ 97/*** בנ"ד נ' קצין תגמולים

אין בידינו לקבל את טענת המשיב בסיכומיו לפיה עמדה הדוגלת בסמיכות זמנים הנמדדת במספר שעות הינה ארכאית וכי ההלכה הרפואית המקובלת הינה גורסת סמיכות זמנים הנמדדת בזמן קצר של כשעה.

הטעם הראשון לדחיית עמדה דווקנית זו נעוצה בעובדה כי היא נקבעה על יסוד מאמרים אשר דנו בסמיכות זמנים שבין מאמץ פיזי כבד ובין אוטם שריר הלב וזאת לגבי אנשים המבצעים כרגיל….

…"מן הנמנע מלהכיר במקרה זה ב"גרימה"…

הטעם השני נעוץ בכך שתקרית הסמל שציינה את תחושת הלחץ ואולי אף ראשיתם של הכאבים הקורונאריים איננה מציינת לדעתנו אירוע נפשי חריג ויוצא דופן בהוויה הצבאית אפילו של חייל שירותים שאינו מורגל לפעילות תחת אש. השוו: ע"א (חיפה) 352/91 קצין התגמולים נ' הולס (לא פורסם). ע"נ 203/90 בן שמעון רפאל נ' קצין תגמולים (לא פורסם). ע"נ 106/95 (ב"ש) חלפון נ' קצין תגמולים (לא פורסם).

לעומת זאת נחה דעתנו כי אירוע ההבזקים במהלכו שימשו יחדיו נתונים של שמירת יחיד במגדל שמירה מרוחק מן הבסיס בצוותא חדא עם חשיפה לקולות פיצוץ והבזקים כאשר ברקע קיים חשש לפעילות פח"ע, יכולה להתמיר אצל חייל שרותים בעל מבנה אישיות נפשית לקויה לכדי אירוע חרדתי חריג עד כדי גלישה לאוטם (השוו – ע"א 681/82 מישורי נ' קצין תגמולים פד"י מ' (1) 470). שיעור ההחמרה המיוחסת לתנאי השירות היא בגובה 50%.

685. ע"נ 96/*** א"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א הרכב הש' בן חיים.

אוטם שריר הלב. נטען שסמיכות הזמנים צריכה להיות של שעה. נקבע שגם 12 שעות הן עדיין בתחום המוכר והמוסכם של סמיכות זמנים.

1232. רע"א 6270/98 צבי פוטשניק ז"ל נ' קצין תגמולים, פד"י נז (3) 721

בעקבות פס"ד אביאן. שוטר לקה באוטם בעקבות ויכוח על נהלי שימוש ברכב השירות. נקבע כי התמלא היסוד הסובייקטיבי אך לא האובייקטיבי. תנאי שירות רגילים, דומים לחיים האזרחיים. בכל מקום עבודה בעל מבנה הירארכי ניתנות הוראות לעובדים בארגון, לעיתים תוך עימותים ומאבקי כח. מאפיין זה אינו יחודי לשירות במשטרה או בצבא. הערעור נדחה.

השופט חשין קבע, בהסכמת חברי ההרכב האחרים לענין זה, כי לצד הסיבתיות העובדתית יש לבחון את הסיבתיות המשפטית, כאשר זו כוללת מבחן סובייקטיבי–אובייקטיבי. הרכיב הסובייקטיבי עניינו רגישותו המיוחדת של הניזוק ("הגולגולת הדקה") ועניינו ההכרה בכך כי על הצבא לקבל את הנפגע כמות שהוא, על תכונותיו, מעלותיו וחסרונותיו הסובייקטיביות. הרכיב האובייקטיבי עניינו הקשר לשירות הצבאי. נדרש, כך נקבע, כי לא יהא מדובר באירוע טריוויאלי, שולי או אירוע שגרה אלא אירוע הקשור ליחודיות והמיוחדות של השירות בצבא. אין די בקשר רופף בין פריצת המחלה ובין השירות הצבאי. נדרש אירוע שיש בו "ממשות"

על רקע נורמטיבי זה – שאינו שנוי במחלוקת בין הצדדים בפנינו – שוכנענו כי בדין נדחתה תביעתו של המערער. אכן בבחינה של הקשר הסיבתי העובדתי מוכנים אנו להניח כי ההוראה שניתנה למערער, השיחות שבאו בעקבותיה (על עוצמתן וחריפותן) הם שגרמו לאירוע שעבר המערער ולפריצת מחלתו. אולם, כאמור, אין די בבדיקת הסיבתיות העובדתית אלא יש גם צורך לבחון את הסיבתיות המשפטית.

מנקודת מבטו של הניזוק הספציפי ותכונותיו המיוחדות – "גולגלתו הדקה" – שירותו במשטרה, ההוראה שקיבל והויכוח עם הממונים עליו הם שהובילו לאירוע ופריצת המחלה הגם שיתכן ואצל פרטים אחרים לא היו תנאי שירות אלה מובילים לתוצאה זו. אולם, לדעתנו לא הוכיחו המערערים את הרכיב האובייקטיבי. נסיבות המקרה מלמדות על תנאי שירותו של המערער כתנאים "רגילים" שאינם שונים באופן ממשי מחייו האזרחיים המשוערים (פרשת אביאן בעמ' 763-764). כדבר שבשגרה, בכל מקום עבודה בעל מבנה הירארכי, ניתנות הוראות לעובדים בארגון, לעיתים תוך עימותים ומאבקי כח. מאפיין זה אינו ייחודי – בהיעדר נסיבות אחרות שלא הובאו בפנינו – לשירות בצבא או במשטרה (וראו והשוו לדוגמאות המובאות בפסק דין אביאן, בעמ' 761-762). במובן זה, ועל פי התשתית העודתית שנקבעה על ידי בית המשפט המחוזי ובה אין אנו מוצאים מקום להתערב, אין כל מיוחדות וייחודיות בתנאי שירותו של המערער שהובילו –אובייקטיבית – לפריצת המחלה. אין המדובר באירוע "צבאי" או "משטרתי" אלא באירוע שהקשר בינו לבין השירות הצבאי או המשטרתי – ככזה הוא רופף.

1235. רע"א 7737/01 אהרון ורובל נ קצין תגמולים, ביהמ"ש עליון

בעקבות פס"ד אביאן. המערער, איש קבע, לקה באוטם, לאחר שהודע לו כי הוא יוצא לקורס בו היה מעונין מאוד, "על תנאי". נקבע כי גם אם ההודעה על כך אכן גרמה לאוטם, והמערער היה מצוי בדחק סובייקטיבי, הרי שאובייקטיבית אין קשר לשירות. ביקור מפקד בביתו של פקוד ויציאה לקורס על תנאי אינו ארוע שיש בו יחודיות וממשות לשירות הצבאי ככזה. אין בנסיבות את אותה ממשות אובייקטיבית המבססת קשר סיבתי אובייקטיבי לצורך הכרה עפ"י החוק.

1708. ע"א 02/**** א"ר נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א

בעקבות פוטשניק איש מג"ב שנקרא לוע"ר במטא"ר, שם נמסר לו כי לא יוכל להמשיך בשירות. חש ברע ולקה באוטם. נקבע כי הודעת פיטורין ופרישה לגמלאות אינה יחודית לצבא אלא ארוע שיכול לקרות בכל מסגרת אחרת שאינה קשורה בהכרח לצבא. נשלל קשר סיבתי.

1751. ע"נ 03/*** ד"ד נ' קצין תגמולים, הרכב גנון

ביום 2.4.98 בבוקר אושפז המערער עקב אוטם שריר הלב. בצהרי יום קודם פרץ ויכוח קולני בינו למ"פ מפקדה בנושא אבטחה. מייד בתום הויכוח המערער לא חש בטוב, כפי שציין המ"פ בעדותו. בסיכום המחלה צויין כי הכאבים החלו משעתיים טרם האשפוז. הועדה קיבלה את הויכוח כאירוע חריג בפרט לאור העובדה כי הוא גלש להאשמות אישיות, אלמנט זה אינו אופייני לשגרת העבודה. יתכן שעל רקע מחלת הסכרת (שלגביה נקבע כי בחוסר תום לב לא מסר על כך המערער בביהמ"ש) השפעת הויכוח היתה חמורה יותר. הועדה ציינה כי סמיכות הזמנים הולמת את המקרה. הועדה מציינת כי בע"נ 283/98 רויימי נ' קצין תגמולים הוכר אוטם שהתרחש כ-4 ימים אחרי אירוע של התרגזות. "אין הכרח שהאוטם יתרחש ממש סמוך וצמוד לאחר ההתפרצות. ישנם מקרים בהם נמצא קשר סיבתי גם כאשר האוטם התרחש במרווח זמן של ימים בודדים לאחר אירוע חריג של התרגזות או דחק".

2407. ו"ע 04/*** פ"ג' נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים ראשל"צ, הרכב הש' רפאלי (17.4.06)

המערער לקה באוטם שריר הלב בעת שרות מילואים. אמנם שירות מילואים פעיל נחשב שרות קצר לצורך קביעת הנטל שעל המערער אולם מדובר במערער שעבודתו במילואים זהה לעבודתו באזרחות והיה כבר כבן 45 בעת ארוע האוטם. בנסיבות אלה סבורים אנו מבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי האספקלריה המתאימה לבחינת הקשר הסיבתי דומה יותר לאספקלרית השירות הארוך. יצויין כי הועדה לא קיבלה הטענה כי במקרה כאן שירות בשטחים היה לחץ חריג עבור המערער. הועדה גם לא קיבלה הטענה שהמערער לקח "טרמפ" ברכב אזרחי, במקום באוטובוס ממוגן וכי הנסיעה היתה כרוכה מבחינתו בדחק נפשי חריג.

2439. ע"נ 03/*** א"ד נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים חיפה הרכב הש' חרסונסקי 27.9.06

המערער איש משטרה סבל מסכרת ויתר לחץ דם שהינם גורמי סיכון לאוטם. ביום שקדם לאוטם הוא עבד עבודה קשה בשמש. המומחה מטעמו קבע כי עבודה בשמש העלתה את צמיגות הדם ויחד עם גורמי הסיכון חברה וגרמה לאוטם. הועדה קיבלה את הטענה וקבעה כי ככל שהפגיעות גדולה יותר כך הטריגר הנדרש הינו קל יותר. הועדה ציטטה את פסק הדין בעניין דב"ע לא/ 0-17המל"ל נ' הרשקוביץ, פד"ע ב', ,177שם מובאת המחשה שנתן זקן השופטים של מדינת אריזונה …..

"ניקח אדם בן חמישים שכל חייו הלך על פי התהום. הוא הלך סמוך לשוליים אך שמר על צעדיו. בא אדם הדוחף אותו דחיפה קלה, אך הדחיפה שיש בה כדי להוציאו משיווי המשקל ולהפילו לתהום. יתכן שהדחיפה לא היתה מספיק חזקה כדי לגרום לכך שאדם אחר יאבד את שיווי משקלו. סיבתיות רפואית היתה מודדת את כח הדחיפה וקובעת שהסיבה העיקרית לנפילה היתה בכך שאותו אדם היה קרוב מדי לפי התהום. לסיבתיות משפטית מספיק להראות שלולא הדחיפה יכול היה אותו אדם להמשיך ללכת לפחות צעד א ח ד נוסף".

2519. עבל 439/03 קפלן יעקב נ' המל"ל ביה"ד הארצי 13.11.06

המערער ביקש העלאת שכר ממעבידו השיחה גלשה לטונים גבוהים והמערער חש עלבון וכעס. למחרת התגלה כי פרטי השיחה וסירוב המעביד נודעו לעובדי החברה. בשלב זה התעצמה תחושת העלבון והכעס והמערער החל לחוש מועקה ולחץ בחזה ועזב את עבודתו טרם סיום שעות העבודה. המומחה שמינה ביה"ד ציין כי היה למערער גורם סיכון של היפרליפידמיה (אך לא יתר לחץ דם או סכרת ולא עישן). המומחה קבע כי אין הוכחה רפואית שהאירוע היה אוטם שריר הלב, אלא תעוקת חזה אשר בעקבותיה נותח בשל חסימת העורקים הכליליים. המומחה סבר כי השפעת הנתונים הבריאותיים היתה המכרעת ביחס לאירוע. בתשובה לשאלות הבהרה ענה המומחה כי האירוע גם לא היה ארוע של תעוקה לא יציבה. בתשובה לשאלות הבהרה נוספות ענה המומחה כי קרוב לודאי שהמערער לקה באוטם 4 ימים לאחר הויכוח ובהעדר סמיכות זמנים מיידית אין להכיר, לא בארוע של אוטם ולא בארוע של תעוקת חזה בלתי יציבה. כשהובאו בפני המומחה נתונים נוספים לפיהם האוטם ארע כיומיים לאחר המקרה שינה את דעתו והמליץ על הכרה במערער. ביה"ד קיבל ההמלצה והאוטם הוכר כתאונת עבודה. ביה"ד קבע כי העובדה שהמומחה שינה דעתו אינה פגם ואינה הופכת המלצתו לבלתי סבירה ולכן יש לקבל המלצתו.

2488. ע"נ 03/*** ב"ח נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים חיפה (הרכב הש' חרסונסקי) 24.1.07.

המערער זומן לדיון בפני מפקדו הישיר שהודיע לו על שתי החלטות שקוממו אותו. האחת פיטורי סגנו והשניה ההחלטה להציבו בתפקיד מסוים. באותו יום כאשר שב לביתו לקה באוטם. אצל המערער אובחנה טרשת עורקים והיצרות קשה ולמעשה הוא היה "פצצה קרדיאלית מהלכת". לא היתה מחלוקת כי הויכוח יכול לגרום לאוטם. האוטם החד הוכר, במובחן מהמחלה הטרשתית.

2976. ע"ו -05-10***** סט"י נ' קצין תגמולים, מחוזי חיפה 21.8.11.

דחיית טענת המערער כי לקה באוטום שריר הלב בעקבות ניסוי בו השתתף בשירות הצבאי, במסגרתו נטל טבליות אוקסימים. (בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון נדחתה. 2976א רע"א 7271/11 פלוני נ' קצין התגמולים. 15.10.12. פורסם בנבו).

3184. ע"ו (חי)01-13 – **** ס.א נ' ק"ת מחוזי חיפה 5.6.13. פורסם בנבו.

המערער טען שלאחר הארוע החריג חש מועקה בחזה. האוטם למעלה מ 24 שעות אחרי הארוע. הוכר על יסוד האמור בחווה"ד של המומחה שהאוטם יכול להגרם גם למעלה מ 24 שעות לאחר העקה החריפה.

3325. ב"ל 34134-05-13 נ. א. נ' המל"ל, ביה"ד האזורי לעבודה, 7.8.16. פורסם בנבו.

בסוף יום עבודתו, בערב יום שבת, קיבל מנהל מחלקת הכדורסל מכבי ראשל"צ פנייה נזעמת מאב, להתעמת עם מאמן שדיבר לא יפה אל בנו – האב דרש מהתובע לטפל בתלונתו באופן מידי ואמר שהוא רותח מזעם על התנהגותו של המאמן, שלדבריו השפיל את בנו. התובע הבטיח לטפל בעניין. כעבור שלושת רבעי שעה, כשחזר לביתו קיבל המנהל פנייה נוספת מהאב, אשר הפעם הופנתה גם אליו בטרוניה – מדוע לא נעשה עדיין כלום. התובע אמר לאב שמכיוון שמדובר ביום שישי בשבוע, לא יתקשר לאותו מאמן אלא ימתין ליום ראשון. האב התרגז מאוד ודרש, להבנתו של התובע, שאותו מאמן יפוטר. אותו פונה היה בנוסף לבעל עניין אישי גם בעל השפעה על המשך העסקתו של המנהל. בסמוך לאחר השיחה השנייה פרש פלוני לתשמיש המיטה ולאחר מכן לקה בליבו. כמחצית השעה לאחר שיחת הטלפון השנייה חש התובע ברע והתפנה בעזרת בת זוגו לביה"ח "אסף הרופא" שם אובחן כסובל מאירוע לבבי. השאלה היתה האם פניותיו הנזעמות של האב הן שהובילו את המנהל ללקות בליבו?

בתובע קיננו גורמי סיכון להתפתחות טרשת כלילית, ולכן היה בסיכון מוגבר לעומת אדם רגיל בגילו לפתח את המחלה וסיבוכיה הוא היה גבר בן 48 עם סיפור משפחתי חיובי למחלת לב כלילית, היפרליפידמיה, מעשן, ובתקופות מסוימות בעברו סבל מעודף משקל קל. על רקע גורמי סיכון אלה התפתחה בעורקי הלב טרשת כלילית משמעותית, אשר הוכחה בצנתור שבוצע במהלך אשפוזו לאחר האירוע החריג, ונמצאה מחלת לב תלת כלילית (מחלה הכוללת את שלושת עורקי הלב). הפוסק הרפואי קבע כי מחלת הלב הכלילית הכרונית התפתחה בעורקי התובע במהלך השנים, על רקע גורמי סיכון אשר קיננו בו, ואשר הוזכרו לעיל. למרות זאת, על פי התיעוד הרפואי שעמד בפני, עד לאירוע בעבודתו לא סבל מתעוקת לב טיפוסית ולא אובחנה אצלו מחלת לב כלילית פעילה. הפוסק הרפואי קבע כי קיים קשר זמני הדוק בין האירועים בעבודתו של התובע לתחילת הכאבים אשר סימלו את תחילת התהליך של אוטם חריף של שריר הלב. לדבריו סביר להניח כי האוטם התרחש על רקע מחלה טרשתית בלתי חסימתית ובלתי משמעותית מבחינת זרימת הדם, אשר לא גרמה לכל מחושים קרדיאליים. האירוע בעבודה שימש ככל הנראה כמנגנון הדק לקרע ברובד טרשתי קיים בעורק העוקף השמאלי, בעקבותיו נוצר קריש דם אשר הלך וחסם את נהור העורק והפחית באופן משמעותי את זילוח הדם עד להופעת אוטם ללא הרמת ST באיזור המסופק על ידי כלי זה (דופן צדדי אחורי). אין להערכת המומחה קשר סיבתי בין יחסי המין להופעת האוטם החריף של שריר הלב, מהטעם שמדובר ב"מגע מיני חלקי" עם בת זוג קבועה. האירוע החריג בעבודתו, היה יוצא דופן בעוצמתו והשפעתו היתה חשובה בהרבה בתהליך שהסתיים באוטם שריר הלב לעומת מגע מיני שגרתי עם בת זוג קבועה.

ביה"ד הגיע למסקנה לפיה הצורך של התובע להתמודד עם פניותיו הנזעמות של האב, והבנתו לפיה עליו לפטר מאמן וכי אם לא יעשה כן הוא עצמו יפוטר, עולה כדי אירוע חריג, היינו מתח נפשי יוצא דופן או מאמץ גופני בלתי רגיל, וראה דב"ע מו/0-139 דן יצחק נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח, 315.

3358. ב"ל 12235-05-12 עמוס ברעם נ' המוסד לביטוח לאומי, ביה"ד האזורי לעבודה בת"א, 2.7.15. פורסם בנבו.

התובע, מנהל תפעולי של מגדלי בסר, עבד מול קבלן נקיון. ביום 27.6.10 פרץ ויכוח בו דרש קבלן המשנה לשלם חוב מצטבר. הקבלן איים להפסיק עבודתו והתובע חשש לגורל העסקתו. השיחה הגיעה לצעקות מצד קבלן המשנה. תוך כדי הויכוח חש התובע תשישות. לאחר סיום הויכוח שבו הוסכם על המשך העסקה התשישות לא חלפה והתובע הלך לנוח בביתו ורק ביום 30.6.10 פנה לרופא קופ"ח. רופאת המשפחה לא מצאה בבדיקתה ממצא. ביום 1.7 הגיע התובע למוקד ואז בבדיקת אקג נמצא כי עבר אוטם שה"ל 4 ימים קודם לכן. פרופ' קפלינסקי מטעם התובע ציין כי התובע חולה סוכרת ואצל חולי סוכרת רבים התקף לב מתבטא דווקא בתסמיני תשישות וחולשה. המומחה שמונה מטעם ביה"ד קבע כי לא ניתן לדעת בדיוק מתי התרחש האוטם וכי האירוע היה אירוע תאונתי שבעקבותיו החל התובע לסבול מתסמונת תעוקת חזה בלתי יציבה, הקשורה בקרע ברובד הטרשתי. השיחה הטלפונית היתה תחילת התהליך המדובר שהחל והסתיים באבחנה ברורה של אוטם כעבור 4 ימים. מאחר שלא היתה עדות להסתמנות קרדיאלית לפני האירוע קבע המומחה קשר סיבתי. ביה"ד אישר את חוות הדעת.

3380.     ב"ל  03-15 -*****   ק"ס נ' המל"ל, ביה"ד האזורי חיפה 28.8.17. פורסם בנבו.  

התובע היה הבעלים היחיד של בית מלאכה לעיבוד שבבי.  בבוקרו של יום 21.11.13 לתובע נודע בסמוך לשעה 10:00, מעיון בחשבון הבנק שלו במרשתת, כי שתי המחאות שלו סומנו ככאלה שתסורבנה לכיבוד על ידי הבנק.  היתה זו הפעם הראשונה שהבנק נקט במדיניות זו, וזאת בשל כך שהבנק לא הסכים לראות בהפקדת שיק לזכות באותו יום, ככזו שיש בה לכסות את החריגה.  בשיחת טלפון שקיים התובע בשעה 10:12, עם פקידת הבנק, שנמשכה כשבע דקות, התחוור לתובע כי לא יהיה שינוי במדיניות חדשה זו של הבנק.  אירועים אלו, גרמו לתובע תחושה של הפתעה והתרגשות רבה בשל כך שחשש כי הדבר יוביל לחיסול עסקו, והוא חש כי חייו נופלים.  בעקבות אירועים אלו נדרש התובע לבצע פעולה דחופה של שליחת בתו לבנק כדי להפקיד שם מזומנים, וזאת כדי שההמחאות לא תסורבנה.  לאחר שיחת הטלפון עם פקידת הבנק קרן, פונה התובע לבית החולים.  בהתאם לאנמנזה שמסר התובע במהלך אשפוזו, כאביו הופיעו בשעה 12:45. כעולה מסיכום האשפוז אובחן התובע, בין היתר כלוקה באוטם בלב. בביה"ד מונה פרופ' ולטר מרקביץ, מומחה  בקרדיולוגיה, כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין. המומחה קבע כי יש לשים לב לחריגות האירוע הנפשי, לעובדה שהמחלה הכלילית שהייתה קיימת קודם לאירוע לא הייתה מאוד מפושטת והייתה שקטה לחלוטין, ולסמיכות הזמן בין האירוע החריג ובין תחילת האוטם. מנגד ציין המומחה גורמי הסיכון הרבים שהיו לתובע, שסבל מתסמונת מטבולית שכללה השמנת יתר, ערך נמוך של HDL וערך גבוה של LDL, טריגליצרידים גבוהים, יתר לחץ דם, כבד שומני, ונטיה לסוכרת. אם כי לא עישן, לא הייתה סוכרת מובהקת ויתר לחץ הדם לא היה בולט. המסקנה היתה כי בהתחשב בכל הנתונים, קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה ובין הופעת האוטם במועד שהיה, וזאת בסבירות העולה על 50%. עוד קבע המומחה כי "ללא האירוע החריג, סביר להניח שהאוטם היה מתרחש במועד מאוחר יותר. לא מן הנמנע שהמחלה הכלילית היתה מתגלה קודם לפרוץ האוטם ושהאוטם היה נמנע." ביה"ד אישר את קביעות המומחה כולל לעניין חריגות האירוע: "המומחה רשאי היה, בשוקלו את הנימוקים התומכים בקיומו של קשר סיבתי והשוללים אותו, להגיע למסקנה כי קיומם של גורמי סיכון – שלא הביאו את התובע להכללתו בקבוצת הסיכון הגבוהה ביותר לפתח מחלת לב איסכמית – אינם גוברים על נימוקים אחרים המטים את הכף לעבר הכרה בקיומו של קשר סיבתי בין האוטם לבין האירוע החריג בעבודה.  המומחה מצא גם כי ללא האירוע החריג בעבודה, סביר להניח כי האוטם היה מתרחש במועד מאוחר יותר.  חוות הדעת הינה מפורטת ויסודית, ונתנה מענה לכל השאלות שהופנו למומחה, תוך שזה נסמך על התשתית העובדתית שנקבעה על ידי בית הדין.  משכך מצאנו לאמצה במלואה".

3582.    ב"ל 42939-07-17 מ.ס נ' המוסד לביטוח לאומימ.ס נ' המוסד לביטוח לאומי, ביה"ד האזורי לעבודה ת"א, פס"ד מיום 26.7.20. פורסם בנבו.

התובע פרש מעבודה לאחר 46 שנות עבודה באותו מקום. ביום הפרישה חש לחצים בחזה. ביום למחרת לקה באוטם שריר הלב.

            האם הפרישה היא "ארוע חריג".

לנוחות הקורא נשוב ונביא את האמור בפסיקתו של בית הדין הארצי בערעור הראשון בנוגע להגדרת הארוע. בית הדין הארצי הבהיר וחידד כי די היה בעצם העובדה שיום 30.6.10 היה יומו האחרון של התובע בעבודה כדי שיום זה כולו יעלה כדי "אירוע חריג":

"בהקשר זה לא מצאנו חשיבות להיותה של הפרישה "ידועה מראש", שכן גם אירוע מתוכנן עשוי לגרום להתרגשות חריגה. אף לא מצאנו חשיבות לכך שתוכנן אירוע פרידה רשמי ורב משתתפים למועד מאוחר יותר, שכן אין בכך כדי לפגוע בהתרגשות שחש המערער מעצם הפרידה ביום עבודתו האחרון מחבריו הקרובים, תוך העלאת זיכרונות ונשיאת דברים, גם אם בפני מספר מצומצם של אנשים…

יש להכיר בשילובם של הפרישה מהעבודה לאחר שנים רבות, יחד עם אירוע הפרידה (שהתרחש ביום 30.6.10 החל מהשעה 15:00), כ"אירוע חריג" המצדיק מינוי מומחה רפואי…

אשר לעצם הפרישה מהעבודה נציין, כי "אירוע חריג" אמנם אמור להיות מוגדר בזמן ובמקום, אך גם ’אין הכרח כי אותו אירוע חריג יהיה רגעי וקצר, ובלבד שמשכו אינו עולה כדי "מתח מתמשך‘ (עניין ציונוב). בנסיבות מקרה זה לא נטען כי ההתרגשות בשל עצם הפרישה הגיעה לכדי ’מתח מתמשך‘, וגם אם הגיעה לכדי כך – הרי שניתן לראות ביום העבודה האחרון כ’אירוע שיא‘ במסגרתו (עב"ל (ארצי) 306/03 נדב אושרי – המל"ל (6.4.06); עניין חקלאי). ניתן לפיכך לקבוע כי ההתרגשות החריגה כתוצאה מהפרישה התרחשה ביום העבודה האחרון של המערער לכל אורכו".

יום ה-30.6.10 כולו היה בבחינת יום חריג, אירוע חריג, עבור התובע. במהלכו התקיימה המסיבה. לפיכך, בבוקרו של אותו יום הוא לא קם כתמול שלשום. אלא, הוא קם בהתרגשות יתירה. "התרגשות חריגה" כפי שהגדיר זאת בית הדין הארצי בערעור הראשון, התרגשות שנמשכה לאורך כל אותו יום.

ודוק, אין לתמוה כיצד ניתן לבסס קשר סיבתי בין תשתית עובדתית זו והופעת הכאב שכאמור במסמכים הרפואיים כפי שקבע אותם בית הדין הארצי בפסק הדין השני, החלו בבוקרו של יום זה.

המומחה הנוסף בחוות דעתו ובתשובות ההבהרה חזר ואישר קיומו של קשר סיבתי. המומחה קבע "כיוון שיום 30.6.10 כולו הינו בבחינת אירוע חריג, והאוטם התרחש בבוקרו של אותו יום, אזי יש לראות בליקוי זה גם הוא (בנוסף להתקף החריף יותר מיום 1.7.10) כמסובב של אירועי אותו יום". די לנו בכך. אין למצוא פגם בחוות דעת זו. הלכה היא כי חוות דעתו של המומחה הינה אורים ותומים לבית המשפט, לפסוק לאורו. איננו רואים בנסיבות העניין מקום לסטות מהלכה זו.