אוטם מוחי/ ארוע מוחי

.1926 ע"נ 90/*** י"י נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' גרמן.

אוטם מוחי ודחק מתמשך.

696. ע"נ 97/*** ה"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' בן חיים.

דחיית הערעור. לא הוכח כי רמות המאמץ הפיזי והדחק הנפשי, אליהם נחשף, באות בחשבון כגורמים באטיולוגיה של המחלה.

1420. ע"נ 99/*** ס"נ נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' רביד

דחיית ערעור. לא הוכח קשר בין המתח הנפשי שנטען, וזיהום בו לקה המערער 5 שבועות קודם לכן, לבין האוטם.

נאמר כבר בתחילת החלטתנו כי איננו מקבלים את הטענה כי המערער, אשר ביום הארוע 9.4.99 שהה בביתו, והיה ביום השני לחופשתו, סבל ממתח נפשי כזה, אשר יכול היה לגרום לאוטם מוחי, ובנוסף אנו מקבלים את גירסתו של פרופ' שדה, לפיה מתח נפשי אינו מהווה סיכון לאוטם מוחי.

התובע הכרה לפי החוק אינו נדרש להוכיח כי אכן נגרמו פגימותיו עקב שירותו, אלא אך כי מתקבל מאוד על הדעת כי כך הדבר. בכדי לעמוד בדרישת הוכחה זו עליו להביא ראיות, לפיהן מקובל בעולם הרפואה דבר קיומו של קשר של סיבה ומסובב בין התנאים להם היה חשוף בעת שירותו לבין הפגימה בה לקה. אם יש מחלוקת בעולם הרפואה בתשובה לשאלת הקשר, עליו להוכיח קיומה של אסכולה רפואית התומכת אפשרות של קשר כזה.

הראיות, שהוגשו בפנינו, דהיינו המאמרים אותם הגיש מומחה המערער ואף שלושת המאמרים הנוספים, אשר הוגשו ביום 16.2.03, התומכות בקיומו של קשר סיבתי בין זיהום לבין אוטם מוחי, אינן מגיעות, על פי מבחני הפסיקה כדי אסכולה רפואית. כל שקיים כיום בעולם הרפואה כתמיכה בקיום קשר סיבתי הינם מאמרים ומחקרים אקראיים, שגם אם הם נתמכים ע"י חוקרים, הם אינם מייצגים את הדעה הרווחת בעולם הרפואה, ואין להעמידם בדרגה אחת עם הספרות הרפואית המבוססת והועדה מאמצת לעניין זה את עמדתו של פרופ' שדה.

למעלה מן הדרוש, נציין עוד, כי לא הוכח לנו היכן נדבק המערער בזיהום, דהיינו האם שהה בשבוע האחרון של פברואר בביתו או בקרוס המכ"ים, שהרי התלונה הראשונה על הזיהום היא מיום 1.3.99 ובה מתלונן המערער על זיהום מזה 4 ימים.

1493. וע' 02/*** א"ד נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים ראשל"צ, הרכב הש' גולדס

פרופ' שדה/פרופ' קוריצקי. הוועדה מעדיפה את חוו"ד שדה לפיה מצב דחק חריף לא גורם לאוטם. פרופ' קוריצקי לא הציג אסמכתאות מהספרות לתמיכה בגישתו. במקרה זה לא שוכנעו גם כי, עובדתית, היה דחק חריף.

1673. ע"נ 00/*** ב"ג' נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' וגנר

מקבלים את הגישה בדבר דמיון בין אוטם מוחי לאוטם שריר הלב. ניתן להקיש מפס"ד של אוטם שריר הלב לענין ארוע מוחי. לא הוכח קשר בין מתח נפשי מתמשך וארוע מוחי.

1637. ע"נ 98/*** ש"ד נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' בן חיים

המערער לקה באוטם וסקולרי קדמי. המומחים בתיק תמימי דעים כי אוטם אחורי יכול להיות קשור בחבלה. המחלוקת הינה אם עליית לחץ דם כתוצאה מעומס פיסי ונפשי יכולה לגרום לאוטם. פרופ' שדה אינו מסכים. פרופ' זהבי, רופא הועדה, אינו מקבל עמדה זו אך מציין כי אין הוכחה כי תנאי השירות אכן הביאו לעלייה בלחץ הדם. על אף סמיכות הזמנים המובהקת נדחה הערעור.

2428. ע"א 04/**** קצין תגמולים נ' ב"י מחוזי ת"א 25.9.06

אוטם מוחי ואקלים חם. ועדת הערעורים קבעה קשר של החמרה בין שרות בתנאים אקלימיים חמים ואוטם מוחי. שני הצדדים ערערו על פסה"ד. הערעור של הנכה נדחה ושל משהב"ט נתקבל. ביהמ"ש קבע כי אין אסכולה הגורסת קשר של החמרה בין תנאי שירות בטמפרטורה גבוהה להופעת אוטם מוחי. ביהמ"ש קבע כי גם אם נקבל את מסקנות המאמר עליו הסתמכה הועדה הרי שם היה מדובר בתנאי חום של יותר מ-30 מעלות. המערער לא נחשף לתנאים כאלו.

921. דב"ע נא/0-16 ב"ח נ' המל"ל

בהחלטה מיום 7.10.91 קבלנו ברוב דעות, את הערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים וקבענו כי היה אירוע חריג בעבודתו של המערער ביום 29.2.1988. כמו כן, החלטנו למנות מומחה יועץ רפואי שישב לשאלות בענין הקשר הסיבתי שבין האירוע המוחי לבין האירוע ביום 29.2.1988 (היינו – ההתרגשות החריגה ביום האחרון לעבודתו).

תשובות המומחה היו כדלהלן:

א. כן. אך חשוב להדגיש שהקשר הסיבתי הוא חלקי. יש לראות בשטף הדם שאירע למר ברוך חקלאי בתאריך 29.2.88 תוצאה של שני גורמים: 1) יתר לחץ דם ממנו סבל 10 שנים קודם לכן. 2) ההתרגשות הנפשית שהתחילה לפני האירוע, ומגיע לשיאה ביום הפרידה. כך שלהתרגשות עצמה, יש תרומה בשיעור של 50% לפחות להתפרצות שטף הדם המוחי.

מחוות דעתו של המומחה עולה, כי המוסד לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו בסיפא לסעיף 39 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב)., התשכ"ח 1968, שכן לא הוכיח "כי השפעת העבודה על האירוע התאונה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים". על כן, לאור ההחלטה (ברוב דעות), כי אכן אירע למערער "אירוע חריג" ביום 29.2.1988, אנו מקבלים את הערעור ומצהירים, כי ההתרגשות החריגה של המערער ביום 29.2.1988, אשר החישה את בואו של שטף הדם המוחי, היתה תאונה בעבודה.

1037. דב"ע נז-253 א"א נ' המל"ל

התמנה פרופ' רכס כמומחה מטעם ביה"ד לדיון בשאלת הקשר בין CVA שאירע לתובע שם לויכוח שניהל יום קודם לכן בעבודתו. פרופ' רכס הדגיש את העדר גורמי הסיכון במקרה שם.

במהלך הדיון שם נשאל והשיב פרופ' רכס כדלקמן:

"האם זה נכון שבספרות הנוירולוגית דחק נפשי אינו מוזכר כמשמש רקע מקובל למחלת התובע ? (המומחה הופנה לרשימת בביליוגרפיה …) …. התשובה לשאלה זו שלילית. בחיפוש ממוחשב המכוון לענות לשאלה הספציפית של קשר בין דחק נפשי ואירועיים מוחיים מצאתי מספר מאמרים אשר קושרים בין השניים. נראה כי STRESS עשוי להשפיע על לחץ הדם ואולי על צמיגותו ובכך להגדיל את הסיכוי לחלות באירוע מוחי".

על אף הטענה כי בהעדר סימוכין בספרי הלימוד אין לקבל התביעה ביה"ד קיבל את התביעה.

.1295 ע"נ 97/*** ע"י נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' בן חיים 10.12.01

דחית טענה שמתח נפשי עקב אי – קידום גרם לאוטם.

לאחר שנתנו דעתנו למכלול הסוגייה האמורה נחה דעתנו כי תהליך ההפנמה של המערער לגבי האפשרות שלא יקודם בדרגה היה מבוזר, והחל עוד קודם לבקשת הראיון. יתר על כן, לא נוכל לקבל את גרסתו של המערער לפיה הבטיח לו מפקדו הישיר כי חרף השמועות יקודם בדרגה.

פרופ' קורצ'ין, כמוהו כפרופ' שדה וד"ר שוורץ, מסכימים כי במוח (אך לא בלב) קיים מנגנון בקרה (מנגנון אוטורגולציה) המווסת את התהליכים ההמודינמיים ובכללם שינויים דרסטיים ברמות לחץ הדם (עמ' 8). עם זאת, לדעתו המנגנון האמור אינו עוצר כוח מול שינויים דרסטיים. בהמשך הדברים הוא מסכים כי בספר הלימוד של אדמס לא קיים אזכור של לחץ נפשי כגורם לאירוע מוחי ועמדה כזו אף לא הובעה במחקרים (עמ' 8,9).

ד"ר שוורץ בחקירתו דוחה את הקביעה לפיה בעטיים של גורמי הסיכון שטבועים בו הפך המערער לבעל גולגולת דקה ומועד ללקות בשבץ מוחי בעטיה של התרגשות עמ' 12.

עם זאת, מקובל על ד"ר שוורץ כי אירועי חיים דרמטיים (כמו אירוע מות בן משפחה) יכול להיחשב כאירוע חריג עד כדי גרימת שבץ מוחי.

ד"ר שוורץ נדרש לתהליך הפתופיזיולוגי שאובחן אצל המערער (עפ"י סיכום המחלה) וטוען: במקרים כאלו (אירועי חיים דרמטיים) האירועים שנצפים הם בעיקר דימומים במוח, דבר שנצפה בהדמית CT במקרה של המערער עשו CT שהדגים אוטם לקונארי, סתימה של כלי דם שהוא בדרך כלל נובע מתהליך ממושך – אוטוסקלרוטי – אשר בנוכחות גורמי סיכון כפי שפורטו לעיל הוא מואץ יותר"

נחה דעתנו כי הממצא בבדיקת העזר מתיישב יותר עם מנגנון פתו–פיזיולוגי שבביסו אוטם איסכמי, להבדיל מעלייה פתאומית וחריגה של לחץ הדם. לדעת ד"ר ח. קכל, חבר הועדה, העדר מצאים המתיישבים עם דימום במוח מקטין את ההסתברות בה תומך פרופ' קורצ'ין, דהיינו – שחרור קטכול–אמינים המביא להעלאת לחץ הדם. אשר לחריגותו של האירוע (מבחינת רמת המתח הסובייקטיבי ואלמנט הפתאומיות), נחה דעתנו כי תסכול, אכזבה ורוגז שמקורם באי מימוש תוחלת קידום בדרגה אינו עולה כדי stressfull life events עפ"י ההגדרות המקובלות בדירוג של L.C.U (LIFE CHANGES UNITS)אשר מדרג מות בן משפחה קרוב כגורם תעוקה ראשון במעלה; לעומת זאת, פיטורים ממקום העבודה דורגו במקום השמיני (47 יחידות L.C.U).

לא למותר להוסיף כי במקרה בו עסקינן לא מדובר באקט של פיטורים ממקום העבודה, אלא באירוע שהינו פחות משמעותי וגורלי למערער.

ב–ע.נ 531/97 סודאי נ' קצין תגמולים (לא פורסם) דחינו את ערעורו של המערער, איש משטרה, שאף הוא טען לאירוע מוחי וסקולרי בשל תסכולו מאי קידומו בדרגה, וזאת על יסוד תשתית עובדתית ופיסיולוגית דומה (קיומה של גורמי סיכון והעדפת העמדה בדבר הסתברות אירוע איסכמי).

ולבסוף, נציין כי העדר סימוכין רפואי מגובש ומושרש התומך בקיום קשר סיבתי רפואי בין אירוע התרגזות והתרגשות על רקע תסכול מאי קידום בעבודה – פועל אף הוא לחובת המערער.

1490. ע"נ 97/*** ס"י נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' בן חיים 7.5.01

כפי שעולה מהראיות שהוצגו בפנינו, לא הוכח קיומה של אסכולה רפואית מבוססת הקושרת בין מתח נפשי לארוע מוחי מהסוג בו לקה המערער.

המערער שלפנינו טוען לקיומו של ארוע כאמור בסמיכות זמנים לפרוץ מחלתו, קרי ההודעה על אי קידומו לדרגת רנ"ג, ומפח הנפש שנגרם לו עקב כך. דא עקא שהמערער כלל לא הוכיח כי מדובר בארוע חריג ומיוחד, מעבר למה שצפוי כל אדם לחוות במהלך שירותו הצבאי או שיגרת עבודתו. המערער אף לא הביא כל עדים וראיות באשר לתגובתו לארוע האמור, על מנת להוכיח שעוצמת רגשותיו בתגובה לאי קידומו אכן עלתה לכדי דחק נפשי חריף המהווה אירוע חריג כאמור בפסיקה.

ז את ועוד, עסקינן במערער עם גורמי סיכון מוכרים שדי בהם לכשעצמם כדי להסביר את האירוע המוחי בו לקה בגיל צעיר יחסית.

1497. ע"נ 00/*** ק"י נ' קצין תגמולים

פס"ד העוסק בתעוקת חזה בלתי יציבה.

עיינו בפסקה הענפה שהביא המערער בסיכומיו ובמיוחד ע"א [חיפה] 4184/98 – במקרה זה – הופרה הבטחה שניתנה למערער לקידום וזמן מה לאחר מכן אושפז, לקה גם בהפרעה ועקב כך סבל מארוע מוחי.

לאחר נתוח מקיף של הפסיקה וקבלת חוות הדעת של הנוירולוגית שהעידה מטעם המערער, הגיע בית המשפט למסקנה כי קיים קשר סיבתי בין הארוע המוחי לבין שרותו של המערער במשטרה –

ובהתחשב בגורמי הסיכון הטמונים בשרות המערער, סברה הועדה כי יש מקום לקבוע כי השרות משטרה החמיר נכותו של המערער בגין הארוע המוחי בשיעור של מחצית.

1492. ע"נ 94/** ד"י נ' קצין תגמולים

טענתו של המערער היא שהארוע המוחי נגרם לו עקב מתח ותסכול שבהם היה כתוצאה מעיכובים בקידומו בשירות.

לדעתו אין קשר בין שירותו של המערער לארוע המוחי, אלא אם כן ביום הארוע קדמה התרגזות יתר או התרגשות יתר של המערער, וכזאת לא דווחה לו. בהבהרה שנותן ד"ר שוורץ ביום 20.11.93 הוא מבהיר שאצל המערער לא היתה כל התרגזות יתר שקדמה בסמוך להופעת הארוע המוחי, הוא מסביר שהתרגשות יתר כזו אצל חולה לחץ דם עלולה היתה לגרום לעלייה פתאומית של לחץ הדם ואולי גם להופעת הארוע, ולא כן אצל המערער.

ד"ר שוורץ הגיש לנו צילומים של חומר מן הספרות הרפואית:

פרק מתוך נספר נוירולוג'י 3, בעריכת הריסון. המחברים מונים את הסיבות לאירוע המוחי. הם מציינים התייחסות לגיל ולמין, לגזע ולאיזור גאוגרפי. מדגישים שיתר לחץ דם הוא המרכבי העיקרי פרט לגיל בהופעת האירוע. מזכירים טרשת עורקים וכן גורמים אחרים. המחברים מזכירים עישון כאחד הגורמים אם כי אחד ממקורותיהם המצוטטים שם מטיל ספק עד כמה יש לראות בעישון גורם חשוב בעוד שמחברים אחרים מוצאים בעישון אחד הגורמים העיקריים בהופעת התופעה. בסיכום הפרק מציינים המחברים שגורם הסיכון העיקרי הוא הגיל ולאחריו יתר לחץ דם וראיה לקיומהשל טרשת עורקים בעיקר זה של הלב. עוד הם הולכים ומונים אתהסוכרת ומתייחסים לעישון כגורם סיכון בעל השפעה בינונית שהמכניזם שלו אינו ברור. נושא של מתח נפשי כלל אינו נזכר בין הגורמים. במהדורה החמישים בספר עקרים בנוירולוגיה של אדמס וויקטור מוזכרים גורמי הסיכון לדעתם של מחברים אלה, וגם הם מזכירים יתר לחץ דם, מחלות לב, סכרת, עישון מושך והיפרליפידמיה. גם כאן אין מונים כלל מתח נפשי.

כאמור, חוות דעתה של ד"ר גרוס אינה מסתמכת על ספרות רפואית אלא על מאמרים, שלא פורמו בספרות הנוירולוגית. יתירה מזאת, דעה זו אינה מופיעה כלל בספרות הנוירולוגית המנחה, אלה הטקסט בוקס. ד"ר גרוס עצמה ערה לספקות בעניין זה, ולפיכך היא כותבת כי

"לכן לא ניתן לשלול בודאות, כי הגורמים המשפיעים, הם אשר הביאו לעליה של לחץ דם בסמוך לארוע…" (ההדגשה לא במקור).

כלומר, בפנינו דעה רפואית שאינה מקובלת על המומחים בתחום הנוירולוגיה, הוא התחום במסגרתו מתמחים שני המומים מטעם הצדדים, והוא הנוגע לעניננו. אפילו לדעתה של המומחה מטעם המערער, אין הסבירות של קיום קשר בין תנאי השירות לבין המחלה עולה על העדר אפשרות לשלול. קביעה כזו יכולה היתה להתאים להליך בו נהנה החייל מחזרת קיומו של קשר סיבתי בין תנאי השירות לבין המחלה, אולם תנאי כזה לאהתקיים בניננו. מדובר באיש משטרה המזרת שירות ארוך, ולוקה במחלה, שגורמיה המובהקים הם גיל ויתר לחץ דם, וגורמים נוספים הם תורשה, שומנים בדם ועישון. אם הרפואה אינה מכירה בקשר של תח נפשי כגורם סיכון מוכר, הרי נמצאים אצל המערער גורמי סיכון מוכרים בשיעור מספיק כדי להסביר את האירוע הוא בן 46 בזמן האירוע ומעשן כבד.

הדעות שהביאה ד"ר גרוס אינן מגיעות כדי הצבעה על קיומה של אסכולה רפואית.

אף שהתובע הוכיח כי תקופת שירותי האחרונה במשטרה היתה מלווה מתח ותסכול מחמת אי קיום הבטחות לקידומו בתפקיד, הרי לא הוכיח הכרה של מדע הרפואה בקשר בין מתח ותסכול כזה לבין הופעת המחלה אצלו. משלא הוכיח המערער קיום קשר סיבתי מוכר ברפואה בין מתח נפשי לבין הופעת המחלה, לא הוכיח אחד משני התנאים שעליו להוכיח כדי לזכות בהכרה על פי חוק, והוא התנאי של "עקב שירותו".

2604. עב"ל 1330/02 ו"א נ' המל"ל ביה"ד הארצי 5.1.06.

המערער בעל חנות רהיטים קיבל סחורה מספק אשר השאיר אותה על המדרכה מבלי להכניסה לחנות. לאחר ויכוח חריף עם המוביל נאלץ המערער להכניס הסחורה (ריהוט כבד) לחנות בעצמו. תוך כדי הפעולה חש חולשה סחרחורת ושיתוק. הוא לקה באירוע מוחי מסוג דמם תוך מוחי. פרופ' אברמסקי מונה כמומחה מטעם ביה"ד וקבע כי למערער היה יתר לחץ דם שהיווה גורם סיכון המתחבר להתרגזות אשר הביאה לאירוע. לאור התשובה לפיה משקל הגורם הקונסטיטוציונלי גבוה יותר דחה ביה"ד את הערעור. לאחר שאלות של ביה"ד הארצי השיב המומחה כי אלמלא ההתרגזות אין הכרח כי האירוע היה קורה או היה קורה מאוחר יותר. על כן קיבל ביה"ד הארצי את הערעור וקבע כי מדובר בתאונת עבודה.

2418. וע 05/*** מ"ז נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים ראשל"צ, הרכב הש' יעקובוביץ 31.8.08

טענה לקשר בין דחק חריג לארוע מוחי. הוועדה קבעה במישור העובדתי כי מדובר בדחק חריג, אך קבעה כי אינו מקיים יסוד אובייקטיבי כנדרש בד"נ אביאן באשר המקרה חסר את "הייחודיות והמיוחדות" של השירות הצבאי. אגב אורחא התייחסה הועדה לקשר הסיבתי הרפואי וקבעה כי היא מעדיפה את חוו"ד פרופ' שדה על חוו"ד פרופ' רכס (בעיקר דברי פרופ' שדה כי דחק נפשי מעלה לחץ דם דבר שמוח עושה ממילא שעה שמתקיים בו אירוע מוחי טרומבוטי) וקבעה כי אין אסכולה הקובעת קשר בין דחק לאירוע מוחי.

2507. ע"א 06/**** קצין תגמולים נ' ח"ג מחוזי חיפה 30.5.07

מדובר בשוטר שבד"כ עסק במנהלה. השוטר נקרא לאירוע קטטה בכפר גלים ולאחר חוסר שינה של 20 שע' במהלך האירוע פרץ האירוע המוחי. פרופ' בנטל ייחס האירוע ללחץ הנפשי. ביהמ"ש קבע כי האירוע המתואר הינו אירוע חריג. ביהמ"ש מחזק הקביעה בכך שהאירוע המוחי אירע בסמוך לשעות האירוע. הועדה אימצה את חוות דעת פרופ' בנטל לפיה מהמאמרים עולה כי סיכון לאירוע מוחי גבוה פי2 בקרב אלו שעברו התרגזות קשה ולכן קיים קשר סיבתי. ביהמ"ש המחוזי לא ראה לנכון להתערב בקביעה. לגבי טענת העישון צויין כי פרופ' שדה לא ייחס האירוע המוחי לעישון ולכן נדחתה הטענה.

2958. עב"ל 09/*** י"ל נ' המוסד לביטוח לאומי, ביה"ד הארצי לעבודה 13.2.11

פסק דין של ביה"ד הארצי לעבודה בענין נכות מעבודה. ארוע מוחי חד כאשר התסמינים הופיעו מייד לאחר ארוע של ויכול בעבודה, במהלך שיחת טלפון שקיבל המערער. ביה"ד האזורי מינה את ד"ר רפופורט כפוסק, וזה קבע כי אין קשר סיבתי. מאחר וזו היתה דעתו העקרונית של הפוסק ככלל, מינה ביה"ד הארצי את פרופ' רכס כמומחה מטעמו. פרופ' רכס קבע כי הדעה המקובלת כיום הינה כי יש קשר בין ארוע דחק – מתח נפשי בלתי רגיל או עומס עבודה חריג – לארוע מוחי. דחק נפשי בלתי רגיל יכול לשמש גורם הדק לארוע מוחי, הן איסכמי והן דימומי. פרק הזמן הרלבנטי בין ארוע הדחק הנפשי להופעת סימני האוטם הינו עד 24 שעות, אם כי שנת לילה יכולה להחליש את הקשר הסיבתי. כמו באוטם שריר הלב, הארוע פורץ בד"כ על רקע גורמי סיכון קיימים.

בית הדין קבע כי לאור חוות דעתו המנומקת, הרחבה והמבוססת של פרופ' רכס, מן הראוי כי מעתה ואילך, כאשר מתעוררת שאלת הקשר הסיבתי בין ארוע דחק נפשי ואוטם מוחי, יפנה ביה"ד את הצדדים ואת המומחה הרפואי שימונה על ידו לחווה"ד של הפרופ' כאסכולה העדכנית ביותר.

3227. ע"נ 10/ ** פלוני נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ירושלים, הרכב הש' צור. 29.9.14. פורסם בנבו.

שוטר שלקה באוטם מוחי ונטען כי נגרם עקב כעס שחש לאחר קבלת חוו"ד תקופתית. הועדה קבעה כי אין מדובר בארוע חריג שהרי הערכה תקופתית היא חלק משגרת שירות של שוטר, ולמערער היו הערכות גרועות גם בשנים קודמות שאף עליהן רגז ולא חתם. מה גם שהיה פער של יומיים בין קבלת ההערכה להתרחשות הארוע המוחי.

המומחה מטעם המערער, ד"ר פלכטר, טען שמתח בעבודה עשוי לגרום לארוע מוחי. בפסה"ד מובאת עמדת המומחה מטעם קה"ת פרופ' שדה, שאינו מסכים לעמדה זו אבל "מסכים עם ד"ר פלכטר שמתח נפשי קיצוני חד או התרגשות קשה פתאומית עלולים לגרום לפריצת דימום מוחי אצל מי שיש לו גורמי סיכון לכך".

3305. ב"ל 13 – ***** ג.ו. נ' המל"ל , ש' גיצלר–כץ ביה"ד האזורי לעבודה ת"א, 31.5.16. לא פורסם.

שאלת הקשר בין ארוע חריג בעל אופי חיובי לארוע מוחי. ביה"ד דן בשאלת הקשר בין התרגשות בשל אירוע חיובי (התובע, עובד מחסן ב"המשקם" הוזמן לפגישה עם המנכ"ל ששיבח אותו) לארוע מוחי חולף (TIA) שהתרחש דקות אח"כ. מומחה ראשון, ד"ר הרנוף דחה קשר סיבתי אך במקומו מונה פרופ' רכס שאישר קיומו של קשר סיבתי, הגם שאירוע הטריגר היה חיובי באופיו. בתשובות לשאלות הבהרה קבע פרופ' רכס כי: "לדעתי קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה והופעת המחלה המוחית. מסקנה זו נובעת בעיקר מסמיכות הזמנים המובהקת הנמדדת בדקות ספורות בין האירוע החריג והופעת סימני המחלה. אני מבקש להפנות לעב"ל 208/09 יהושע לב נגד המוסד לביטוח לאומי ( ניתן ביום 13.2.2011 ) שם כבר נקבע כי דחק חד ( Acute Stress) יכול לגרום לאירוע מוחי. לדעתי התרגשות ( חיובית) או התרגזות (שלילית) יכולה להחשב באותה המידה לגורם דחק ולגרום לתגובות אוטונומיות זהות המביאות בסופו של דבר לאירוע המוחי, והכל מותנה באופיו של האדם המסויים." ביה"ד קבע כי עמדתו משקפת אסכולה מקלה ואימץ אותה. לעניין משקל חוו"ד מומחה קבע ביה"ד כי: נקבע בהלכה הפסוקה, כי קביעת קיומו או אי–קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה בה לקה המבוטח לבין עבודתו, היא קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות שלפני בית הדין, תוך מתן משקל מכריע לחוות הדעת של המומחה המתמנה על ידי בית הדין (דב"ע לו/8-0 סימיון דוידוביץ' – המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז 374, 383). "לדידו של בית הדין המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין מקום לפסילתה" (כב' השופט רבינוביץ' בעב"ל 001035/04 דינה ביקל – המוסד לביטוח לאומי ניתן ביום 6/6/2005 – פורסם במאגרים האלקטרוניים).

 

3603.     ב"ל
598-05-20 אהוד שמואל סורקיס נ' המל"ל, ביה"ד האזורי לעבודה תל
אביב, פס"ד מיום 28.4.22. פורסם בנבו.

               אוטם
מוחי. ארוע חריג בתוך תקופת מתח.

התובע היה מנכ"ל בחברה.
בתקופת מתח ממושך התקיימה פגישה ובמהלכה עודכן בווטסאפ במה שהוגדר על ידו כחדשות
רעות מאוד. לאחר קבלת ההודעה התמוטט עקב אירוע מוחי. לטענת התובע הוא עבר
אירוע חריג בעבודה. לטענתו הנושא בכללותו קשור עם ציפיה שהתרסקה, הנוגעת לנזק
כלכלי עצום שנגרם למפעל שהתובע הוא מנכ"ל שלו. אירוע קיצוני זה חולל את
ההתמוטטות של התובע. התקווה התנפצה בפתאומיות, עד שנודע לו שהגורם המחולל אינו
עומד להיות מורחק אלא ההיפך מכך עומד להיות מקודם. מייד לאחר קבלת הודעה זו ,
התמוטט התובע בשל האירוע החריג. לטענת הנתבע, אכן עצם קיומה של עבודה לחוצה
על פני תקופה המהווה מתח נפשי מתמשך, יכול ויהיו רגעי "שיא", אולם אין
מדובר באירוע מיוחד, כי לכל היותר מדובר בתקופה ארוכה וממושכת בה היה התובע שרוי
בלחצים עקב תפקידו. הערעור התקבל. נקבע לעניין אוטם מוחי, כי בדומה למבחן
החל לגבי אוטם שריר הלב, האוטם פוקד את מי שמקנן בקרבו, באורח סמוי או גלוי, תהליך
תחלואתי (לרוב מחלה טרשתית) המהווה בסיס ורקע לבוא האוטם. בשני המקרים, ללא מצב
בריאות לקוי באופן בסיסי כמעט ולא תתרחש הפגיעה עצמה כאשר אירוע חריג יתרחש (ראה: דב"ע
מו/0-139 דן יצחק – המל"ל, פד"ע יח 315). מכאן, שעל מנת
להכיר באוטם מוחי כ"תאונת עבודה" יש להוכיח כי התרחש "אירוע
חריג" פיזי או נפשי בסמוך לקרות האוטם (בג"צ 1197/92 אסתר לוסקי –
בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז(5) 734). בעב"ל (ארצי)
26029-09-11 המל"ל נ' יהושע תשתש ( פורסם בנבו)(9.10.20) כי
:"…ערים אנו לכך שגם מעדות התובע עולה כי הוא היה נתון למצב של לחץ נפשי
מתמשך וזאת, מהמועד בו נודע לו על העברתו לסניף רמלה; קרי – מספר חודשים לפני שלקה
בליבו. עם זאת, בפסיקה נקבע כי העובדה שמבוטח היה נתון במתח מתמשך אינה מונעת
אפשרות לפיה, במהלך אותו מתח יארע אירוע חריג. כמו כן נפסק, כי לעיתים מתח מתמשך
יכול שיהווה שיקול להכיר בקיומו של אירוע מסוים כאירוע חריג (ראה – עב"ל 306/03 נדב אושרי נ' המל"ל, [פורסם בנבו] ניתן
ביום 6.4.06; עב"ל 1198/01 יעל רזיאל נ' המל"ל [פורסם בנבו]
פד"ע לט' 165; דב"ע נא/0-16 חקלאי נ' המל"ל, [פורסם
בנבו] ניתן בחודש 5/9)."ובהמשך נקבע:" אירוע חריג יכול להתרחש גם על רקע
של מתח מתמשך. למעשה מתח מתמשך אינו שולל את האפשרות כי במהלכו של המתח המתמשך
יתרחש ארוע מיוחד, ולעיתים המתח המתמשך אף מוביל בסופו של יום למצב מיוחד המגביר
את השפעת האירוע ומעלה אותו כדי אירוע חריג. השאלה האם ארוע נתון הוא חלק מהמתח
המתמשך או שמא יש לראות בו אירוע חריג ונפרד היא שאלה עובדתית וההכרעה בה תעשה על
ידי בית הדין, ולא על ידי המומחה הרפואי, ובהתאם לראיות המונחות לפניו." ביה"ד החליט על מינוי מומחה.

3623.     עב"ל 78823-12-20 מ. ש.  ב.  נ' נ' המל"ל.  החלטה מיום 19.1.22 ופס"ד מיום 22.8.22. ביה"ד האזורי לעבודה. פורסם בנבו.

               אוטם מוחי ודחק חריג. פס"ד של ביה"ד לעבודה.

החלטה בשאלה האם היה ארוע חריג:

לטענת התובע, ביום 15.8.19 הייתה מתכוננת ביקורת של חברת חשמל. התובע מעסיק 2 עובדים והוא ביקש מהם להכין את המתקן לקראת ביקורת חברת חשמל. כשהגיע התובע למקום התברר לו כי העובדים לא ביצעו את שהטיל עליהם. התובע התרגז וזעם והחל לצעוק על העובדים בנוכחות המבקר מטעם חברת חשמל. במהלך הדברים החל התובע לחוש חולשה וביקש הפסקה. התובע התיישב על המדרגות וניסה להתאושש מסערת הרגשות והזעם שחש. התובע המשיך וסגר את העניינים באתר ונסע לביתו (להלן: "האירוע החריג הנטען"). למחרת בבוקר בזמן שהסיע את בתו אמרה לו בתו שהוא אינו נוהג כמו שצריך. בהמשך היום שלחה לו בתו רשימת קניות אך הוא לא הבין את תוכנה. בתו הבינה שמשהו אינו כשורה וביקשה ממנו לשוב לביתו. משם פונה התובע לביה"ח ואובחן כי מי שלקה באירוע מוחי. מהעדויות עלה, כי העבודה שבוצעה ע"י עובדיו של התובע והביקורת שבאה בעקבותיה, גרמו לתובע להתרגזות. מחדלי העובדים והחשש מפני אי חיבור הבניין לחשמל גרמו לתגובתו הקיצונית של התובע. בתצהירו ציין התובע, כי חשיבות הביקורת מבחינתו הייתה – חיבור הבניין לחשמל, והחשש מפני תביעה של הקבלן והדיירים עקב אי חיבור החשמל לבניין בעטיו של התובע. על מנת להכיר באוטם מוחי כתאונת עבודה, בדומה לאוטם לבבי, יש להוכיח כי התרחש "אירוע חריג" בסמוך לקרות האוטם המוחי. יש להוכיח קיומו של אירוע חריג בעבודתו של התובע. אירוע חריג יכול שיהא מעמסה נפשית או גופנית יוצאת דופן. הבחינה לקיומו של אירוע חריג היא בחינה סובייקטיבית, דהיינו השאלה הנדונה היא האם האירוע היה חריג ביחס למצבו של התובע ולא ביחס למאן דהוא (בג"צ 1199/92 אסתר לוסקי – בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז (5) 734). קביעה זו עליה להיתמך בראיות אובייקטיביות ואין די בעצם אמירתו של התובע (עב"ל 469/08 אפרים דיצר – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 21.4.2009, פורסם במאגרים האלקטרוניים). הונחה תשתית עובדתית לקיומו של אירוע חריג. החלטה על מינוי מומחה תשלח לצדדים.

               פס"ד לאחר מינוי מומחית פרופ' ויויאן דרורי:

המומחית פרטה לגבי מחשבונים שמאפשרים לחשב סיכוי ללקות באוטם מוחי לאדם בגילו של התובע. בהתייחס להשפעת דחק ע הופעת ארוע מוחי ציינה המומחית כי:

"נושא הדחק הנפשי כגורם לאירוע מוחי נבדק בצורה חלקית בלבד בספרות הרפואית. מספר מאמרים אפידמיולוגיים בנושא (Koton et, Neurology 2004; Mostofsky et al, Eur Heart al Journal 2014) בדקו את הקשר בין אירוע מוחי ואירועי דחק נפשי חד במהלך השעות שקדמו לאירוע ומצאו שחוויות רגשיות שליליות וכעס דווחו באחוזים גבוהים בשעתיים שקדמו להופעת אוטמים מוחיים, לכן נראה שיש לאירועים מסוג זה תפקיד כזרז להופעת אוטם מוחי. מחקרים אלה באו לידי ביטוי גם בחוות דעתו של פרופ' רכס לבית הדין הארצי לעבודה במקרה יהושע לב (208/09), שהפך לאסכולה מקובלת בנושא. עבודה נוספת מאוד רחבה (מעל 13,000 חולי שבץ) שפורסמה לאחרונה (Smyth et al, Eur. Heart Journal 2021) הראתה גם היא בצורה ברורה שכעס ורגשות שליליים חדים מעלים את הסיכון לאוטם מוחי איסכמי במהלך שעה אחת לאחר מכן".

במקרה דנן חש חולשה תוך כדי ארוע ההתרגזות. יכול להיות תסמין של האוטם המוחי. המומחית קבעה כי יש קשר בין הארוע לוטם המוחי וביה"ד אימץ המלצתה וקיבל התביעה.