תגובה נפשית לנכות גופנית

סעיף 4 למבוא לתקנות בדבר שיעורי הנכות, לפיהן קובעות ועדות רפואיות את שעור הנכות של נכים – תקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), התש"ט – 1969.

סעיף 4 למבוא לתקנות קובע עקרון לפיו דרגת הנכות הקבועה לצד כל פגימה גופנית כוללת גם את התגובה הנפשית הנובעת ממנה, אולם הועדה הרפואית רשאית לקבוע דרגת נכות נוספת עבור התגובה הנפשית כמפורט בסעיף 34 לתוספת, אם מצאה, כי במקרה שכזה התגובה הנפשית חורגת בעוצמתה מזו ההולמת את אותה פגיעה.

כיצד ניתן לחשב את השעור הכולל של נכות נפשית

מתקין התקנות חוזר על רעיון זה בסעיף 34 לתקנות בדבר שיעורי הנכות, שם נעשה שימוש בביטוי ל"תגובה נפשית חריגה עוצמתה מזו ההולמת את אותה פגימה" ונקבע, כי הועדה "רשאית" לקבוע דרגת נכות נוספת עבור תגובה נפשית.

נשאלת השאלה, עליה אין מענה בלשון התקנות, איך מחשבים את שעור הכולל של הנכות הנפשית? – האם החישוב הינו לפי חומרת כל הנכות הנפשית או שמא יש לנכות משעור הנכות את שעור הנכות הנפשית או התגובה הנפשית ההולמת, הצפוייה או הלא חריגה הנובעת מפגיעה גופנית.

אין הרבה פסקי דין בנושא ומצאנו רק 2 פסקי דין בעניין.

פסק הדין הראשון הינו פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט יעקבישווילי). לפי פסק דין זה ברגע שהתגובה הנפשית חורגת בעוצמתה מהנכות ההולמת את הפגימה הגופנית נוצרת ישות או בריאה חדשה ולכך יש לקבוע את מלוא שעור הנכות מבלי לנכות את התגובה "הטבעית".

פסק הדין השני הינו של ביהמ"ש העליון ניתן ברע"א 1403/05 בו התייחס ביהמ"ש העליון לפסק הדין של השופט יעקבישווילי.
עמדת ביהמ"ש העליון שונה ולפיה יש מקום לניכוי המצב הבסיסי וזאת כדי להמנע מכפל נכות.
דברים אלו נאמרו אגב אורחא שכן הדברים לא נצרכו להכרעה לגופו של העניין אשר נדון בפסק הדין.

אנחנו סבורים, כי מרגע שיקבע, כי הנכה סובל מתגובה נפשית החורגת מזו ההולמת את הפגימה הגופנית יש לקבוע את שעור הנכות המלא מבלי לנכות את התגובה הנפשית שאותה ניתן להגדיר כתגובה הולמת את הפגיעה הגופנית.

להתייעצות ובירור מצב לפני הגשת תביעה מלאו פרטים

ואלו טעמנו:

הרעיון המגולם בחוק הנכים הינו שיש לקבוע שעור נכות על פגימה.
הסוגיה בה מדובר נמצאת בתווך בין העקרון לפיו יש לקבוע שעור נכות לנכות ובין העקרון לפיו יש להימנע מכפל נכות.
יש לשים לב כי סעיף 4 מדבר על "תגובה נפשית" ולא על "נכות נפשית".
המושג "נכות" מוגדר, בסעיף ההגדרות של חוק הנכים, כפחיתה בכושר הפעולה.

לעמדתנו, הגדרת תגובה נפשית החורגת בעוצמתה מזו ההולמת את הפגיעה אינה מבחן כמותי אלא מבחן איכותי.
התגובה הנפשית שמתחת לסף המזכה בשעור, מבטאת צער נורמטיבי הכרוך בפגיעה אשר אינו מהווה נכות נפשית.
מעבר לסף זה מדובר במצב של תגובה העולה כדי הפרעה נפשית – כלומר "נכות" (כמשמעה בחוק) נפשית, המזכה בשעור נכות.

מכאן מתבקשת המסקנה כי הצער הכרוך בפגיעה נפשית אינו עולה כדי פחיתה בכושר הפעולה ומכאן שאינו עולה כדי "נכות".
מאידך, התגובה הנפשית החורגת מהצפוי, חורגת בכך שהיא מלווה בתסמינים נפשיים וירידה בכושר הפעולה.
מאחר שצער אינו מהווה נכות. הרי שאין מה לנכות ויש לקבוע שעור נכות נפשית מלא.

טעם נוסף לעמדתו הינו פרקטי. אנחנו באופן עקרוני משתדלים להמנע מפרשנות הניתנת לועדות רפואיות שיקול דעת רחב בעניינים שאין להם מדד או מידה. אין דרך לבצע הפרדה בין הצער הנורמטיבי לתגובה נפשית חורגת. אם תתקבל אמרת האגב של ביהמ"ש העליון התוצאה תהיה בלתי אחידה שכן כל קביעה של הועדות הרפואיות תהיה מבוססת על השקפות עולם אינדיבידואליות של חברי הועדה בכל תיק נתון.