חוק הנכים, (תגמולים ושיקום) – תשי"ט 1959, נועד, מאז חקיקתו, לתת מענה למקרים בהם משרת בצה"ל (ובהמשך גם בגופי ביטחון אחרים כגון שב"ס או משטרה), נפגע תוך ועקב שירותו הצבאי, ונגרמה לו נכות.
התנאי הבסיסי להכרה בנפגע, היה שהנכות, בגין חבלה או מחלה, נגרמה תוך ועקב השירות או הוחמרה תוך ועקב השירות.
עם השנים, החלו להשמע קולות, הקוראים לצמצום ההכרה, לפי חוק הנכים, ובמיוחד לצמצום ההכרה באנשי הקבע. נטען כי בחלק מהמקרים הוכרו נפגעים כנכי צה"ל, בעקבות פגיעות שאינן שונות מפגיעות העשויות להתרחש במסגרת אזרחית, לעובד שאינו נמנה על כוחות הביטחון (לדוגמא – פציעה בתאונה בנסיעה מנהלתית, פציעה עקב נפילה במדרגות בבנין משרדים וכו'). חיזוק משמעותי קיבלה מגמה זו בהמלצות ועדת גורן, שלאחריה הועלו הצעות שונות לתיקון חוק הנכים ולצמצום תחולתו. חלפו מספר שנים, ובסופו של דבר השינוי אכן נעשה, במסגרת תיקון 29 לחוק הנכים. מדובר בתיקון מהותי לחוק, המשנה אותו מן היסוד, במיוחד בכל האמור לזכויות אנשי הקבע (והמוקבלים אליהם כגון שוטרים, סוהרים וכו'). התיקון נכנס לתוקף ביום 29.4.17, וכאמור, מדובר במהפכה של ממש.
בעקבות כניסת התיקון לתוקף, חל שינוי גם בזכויות חיילים שנפגעו בחופשה, ובזכויות בני משפחה של חיילים שנפטרו. להלן יסקרו השינויים העיקריים הרלבנטיים לתביעות משרתי הקבע.
השינוי העיקרי והמהותי הינו בצמצום תחולת החוק, על מקרי פציעה ומחלה של אנשי הקבע, כך שהחוק יחול רק במקרים שהוגדרו כ"חבלת שירות" או "מחלת שירות"
הגדרת המונח "נכות" בחוק שונתה, ולמעשה קיימות היום שתי הגדרות – האחת למקרה שמדובר בנפגע בשירות חובה, והשניה למקרה שמדובר בנפגע בשירות קבע:
"נכות" – איבוד הכושר לפועל פעולה רגילה, גופנית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, או פחיתתו של כושר זה, שנגרמו לחייל או לחייל משוחרר כתוצאה של אחת מאלה:
(1) חבלה שאירעה בתקופת שירותו ועקב שירותו, ואולם לעניין חייל בשירות קבע – חבלה כאמור שהיא חבלת שירות;
(2) מחלה או החמרת מחלה שאירעו בתקופת שירותו ועקב שירותו, ואולם לעניין חייל בשירות קבע – מחלת שירות או החמרת מחלת שירות שאירעו בתקופת שירותו ועקב שירותו;
החוק מגדיר מהן "מחלת שירות ו"חבלת שירות":
"מחלת שירות" – כל אחת מאלה, ובלבד שנגרמה עקב אירוע שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי, או עקב תנאי שירות שאופיים ומהותם ייחודיים לשירות הצבאי:
(1) מחלה כתוצאה מחשיפה לחומר מסוכן שקבע שר הביטחון בצו, לקרינה מייננת או לקרינה אינפרא-אדומה;
(2) הידבקות במחלה כתוצאה מחשיפה למוצרי דם ונוזלי גוף במסגרת טפול רפואי בתנאי שדה;
(3) פגיעה באיברי השמיעה כתוצאה מאירועי רעש או מחשיפה לרעש, ובלבד שמקור הרעש או באמצעי לחימה;
(4) מחלה אחרת שקבע שר הביטחון, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, בצו, בתנאים ובנסיבות שקבע כאמור;
"חבלת שירות" – חבלה שנגרמה בפעילות מבצעית או באימון לפעילות כאמור, או באירוע אחר שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי;
כפי שניתן לראות, ההגדרה של מחלת שירות הינה מצומצמת ביותר, ונכון להיום כוללת מקרים ספציפיים של מחלות. בהתאם לחוק, על שר הביטחון היה לפרסם צו ובו רשימה של מחלות נוספות, שיוגדרו כמחלת שירות, אך דבר זה לא נעשה עד היום.
מחלות רבות, שעד היום הוכרו, בנסיבות מתאימות, כקשורות לשירות, כגון פסוריאזיס ומחלות עור, אסטמה, סכרת, מחלות ראומטולוגיות, אפילפסיה ועוד, אינן נכללות בהגדרת "מחלת שירות" ולפיכך איש קבע לא יוכל לתבוע בגינן הכרה לפי חוק הנכים.
המונח "חבלת שירות" נוקט אף הוא על דרך הצמצום אולם היקפו המדוייק יתברר ויתעצב בעתיד, לכשבתי המשפט ידרשו לפרשנותו. כמובן שמקרה של פציעה בזמן פעילות מלחמתית הוא מקרה מובהק של "חבלת שירות", בעוד שנפילה במדרגות בנין משרדים בקריה, בדרך לארוחת הצהריים, נראה יותר כמקרה שאינו חבלת שירות, אך בין שני הקצוות קיים ספקטרום רחב של מקרים, שסיווגם אינו פשוט. (לדוגמא, פציעה מנפילת מדף בזמן שהחייל נמצא עם יחידתו בשטח, באימון למבצע).
כאמור, בפני אנשי הקבע נסגרה הדלת להגשת תביעה לפי חוק הנכים. מה יעשה כעת איש קבע שנפצע או חלה בשירות? התיקון לחוק פותח בפני אנשי הקבע שתי דלתות אחרות, שעד כה היו סגורות בפניהם – האפשרות לפנות למוסד לביטוח לאומי, והאפשרות להגיש תביעה אזרחית, לפי דיני הנזיקין.
