תביעה נגד משרד הביטחון – מדריך מקצועי להגשת תביעה

הסוגיות בהן ניתן לתבוע את משרד הביטחון עוסקות במקרים אשר הביאו לפציעה, פוסט טראומה, פריצת דיסק, נכות נפשית או כל נכות אחרת.

מסתבר כי הליך הגשת התביעה נגד משרד הביטחון הוא כזה הדורש הכרה והבנה במורכבות התהליך, הכרת הצורך בליווי משפטי של עו"ד בעל ניסיון ובמומחים רופאים , פסיכולוגיים ובעלי מקצוע אחרים, למען ייראה יום הפיצויים או הגדרת הנכות, במהרה.

על האפשרויות של הנפגע לקבל קצבה זמנית או תמיכה בפרנסתו, מדוע אין אנו ממליצים לפנות למוסד לביטוח הלאומי, על התיקון של חוק הנכים וחוק הביטוח הלאומי, ומידע חשוב לכל מי שעומד בתביעה נגד משרד הביטחון, במאמר שלפניכם.

תביעות בגין פציעות, מחלות ופגיעות במהלך השירות הצבאי, יש להגיש כמה שיותר קרוב למועד השחרור מהשירות.

תביעות בגין מחלות או פציעות במהלך השירות הצבאי, אשר מוגשות עד שנה מיום השחרור, עשויות להעניק לחייל המשוחרר זכאות לנכות, כבר מיום השחרור.

ניתן להגיש תביעות עד שלוש שנים מיום השחרור, וישנם מספר מקרים בהם תוקף התיישנות זה לא חל, וניתן להגיש תביעה גם לאחר שלוש שנים מיום השחרור.

התחומים העיקריים בהם מוגשות תביעות נגד משרד הביטחון

פציעה ו/או תאונת דרכים – כל פציעה ו/או תאונת דרכים אשר אירעה במהלך השירות הצבאי, לחייל בשירות סדיר, מילואים או קבע, מופנית למשרד הביטחון. ההתנהלות דומה מאוד להתנהלות של תאונה או פציעה במישור האזרחי – יש לאסוף את כל הפרטים, העדויות והמסמכים הנוגעים לאירוע, ובמקום להגיש את המסמכים לחברת הביטוח של הרכב הפוגע, התביעה מוגשת למשרד הביטחון.

תביעה בגין נכות נפשית

נכות נפשית – חיילים עדויים לפתח פגיעות נפשיות במהלך השירות הצבאי או בסמוך אליו, בעקבות אירועים טראומטיים וקשים שחוו.

לעיתים ניתן לראות סממנים של נכות נפשית ופגיעה נפשית רק לאחר זמן מה מהשחרור הצבאי הסדיר, אך השפעתה על הנפגע רבה וכואבת.

נכות נפשית יכולה לבוא לידי ביטוי כהפרעת דחק פוסט טראומטית (נפרט בהמשך), סכיזופרניה, OCD (הפרעה טורדנית כפייתית) ועוד.

על מנת לקבל פיצויים על נכות נפשית ממשרד הביטחון, על הנפגע להוכיח שקיים קשר סיבתי ברור בין תנאי השירות או אירועים מסוימים במהלך השירות, לבין התוצאה, שהיא הנכות הנפשית.

כלומר, חובת ההוכחה מוטלת על הנפגע, ומכיוון שמדובר בתחום שקשה להוכיח פיזית כמו נכות פיזית, התהליך עשוי להיות ארוך, מסורבל ומייגע, אך לחלוטין לא בלתי אפשרי.

תביעה בגין פוסט טראומה

פוסט טראומה – אחת הפגיעות הנפשיות הבולטות היא פוסט טראומה מהשירות הצבאי, כתוצאה מפעילות מבצעית מסוימת, מראות קשים, שירות בתנאים קשים, תקיפה מינית, לחצים ועוד. הליך ההכרה של משרד הביטחון בתביעת נכות לפוסט טראומה הוא הליך ארוך ומסורבל ויכול להימשך מספר שנים.

מבחינת התיישנות, חשוב לציין עי אין התיישנות בתביעה נגד נכות פוסט טראומטית.

ישנם מספר תנאים המוגדרים כתנאים להכרה כנכה צה"ל בגין פוסט טראומה, כמו גם מספר שלבים בבדיקת התביעה באמצעות אגף שיקום נכים. עוד חשוב לציין כי במידה וקצין התגמולים דחה את התביעה, ניתן לערער עליה בפני בית המשפט.

הגשת תביעה בגין פריצת דיסק

פריצת דיסק  – לעיתים בעקבות אירוע מסוים ולעיתים כתוצאה מאמץ מתמשך, חיילים רבים ובעיקר לוחמים, עשויים לסבול מפריצת דיסק, כתוצאה ישירה מהשירות הצבאי. הרמת משקל כבד וסחיבתו למשך ימים שלמים, בהחלט עשויה לגרום לפריצת דיסק, ועל הנפגע להוכיח קשר סיבתי עובדתי לכך כי פריצת הדיסק והפגיעה, נגרמה כתוצאה ישירה משירותו הצבאי. לעיתים רבות קשה להוכיח את הקשר הסיבתי בין השירות הצבאי לבין פריצת הדיסק, וחשוב לתעד את כל התלונות המתקבלות על כאבי הגב.

תביעה בגין טרשת נפוצה

טרשת נפוצה – המחלה אשר פוגעת במערכת העצבים המרכזית בגוף ומשבשת את הפעילות התקינה של המערכת החיסונית בגוף החולה, משמשת גם היא אחת הסוגיות העיקריות בתביעות נגד משרד הביטחון.

אחד הגורמים הסביבתיים לטרשת נפוצה הוא לחץ נפשי חריג, וזוהי ללא ספק תופעה ידועה במהלך השירות הצבאי בצה"ל.

גם כאן נדרש הנפגע להוכיח את הפן העובדתי, כמו גם להוכיח כי הנפגע לא סבל מתסמיני המחלה לפני שירותו הצבאי.

נושא הלחץ הנפשי החריג כגורם עיקרי למחלה שנוי במחלוקת, ונכון להיום, בגלל הצורך להוכיח לחץ נפשי חריג, מעטים המקרים בהם הוכר קשר בין המחלה לבין השירות הצבאי.

כעת, לאחר שמנינו את הסוגיות הבולטות בתביעות נגד משרד הביטחון, נתייחס לאפשרויות התביעה, והחידושים בחוק הנכים בשנים האחרונות, במטרה להבין מה הדרך הנכונה ביותר לפעול בתביעה מול משרד הביטחון.

אפשרות ראשונה – תגמול טיפול רפואי

כפי שסקרנו כבר, הליך בירור התביעה נגד משרד הביטחון אורך זמן ויש להתאזר בסבלנות. לעיתים התביעה נגד משרד הביטחון נדחית ועל הנפגע לערער לבית המשפט, הליך האורך זמן נוסף. אולם, מה יעשה תובע אשר נפגעה יכולתו לפרנס עצמו, עקב נכותו ?

במקרים מסוימים יכול התובע לבקש ממשרד הביטחון "תגמול טיפול רפואי", (מעין משכורת), המאפשר לו מחייה עד להכרעה בתביעה נגד משרד הביטחון או עד לקביעת שעור נכותו.

אולם, פתרון זה של "תגמול טיפול רפואי" אינו אפשרי בכל המקרים. ישנם מקרים בהם לא יאושר לתובע "תגמול טיפול רפואי", בפרט כאשר משרד הביטחון מטיל ספק בסיכויי התביעה להתקבל.

אפשרות שניה – פנייה למוסד לביטוח הלאומי

במקרים כאלו נאלצים הנפגעים, לא פעם, לפנות למוסד לביטוח לאומי, ולבקש כי תשולם להם, בינתיים, קצבת "נכות כללית".

לעיתים קרובות הגורמים המטפלים בהם – בני משפחה, עובדים סוציאליים ורופאים – מעודדים את הנפגעים לפנות למוסד לביטוח לאומי, מתוך דאגה כנה לרווחת הנפגע.

נכים שתביעתם נדחתה, מחליטים, לעיתים קרובות, לפנות למוסד לביטוח לאומי, כדי שתהיה להם אפשרות לקיים עצמם בזמן ניהול הערעור, ולעיתים גם משום שאין בכוחם או באפשרותם לנהל ערעור בבית המשפט.

מהן ההשלכות של פנייה לביטוח הלאומי?

הנפגעים אינם ערים לכך, אך פניה לביטוח הלאומי בבקשה לקבלת קצבת נכות כללית, עלולה להשפיע על האפשרות להמשיך ולנהל הליך מול משרד הביטחון, על זכאותם לתגמולים ממשרד הביטחון, ואף לחסום את דרכם, בעתיד, מלקבל זכויות מאגף השיקום.

במקרים רבים הנכים מחליטים לפנות למוסד לביטוח לאומי, ולהגיש תביעה לקבלת גמלת נכות כללית, פועלים מתוך מצב אמיתי של מצוקה ותחושת חוסר ברירה. לא פעם הנכים מתייעצים עם אנשי מקצוע – עובדים סוציאליים, מטפלים בבתי חולים ואף נציגים של המוסד לביטוח לאומי, ונאמר להם כי הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי אינה פוגעת בזכאותם לנהל הליך מול משרד הביטחון, וכי בבוא היום יוכלו לעבור, אם יחפצו בכך, למסלול תביעה מול משרד הביטחון.

למרבה הצער, המצב המשפטי מורכב בהרבה והדבר אינו פשוט כלל ועיקר. במקרים רבים מתגלה כי העצה לפנות למוסד לביטוח לאומי, הגם שניתנה בכוונה טובה ובתום לב, גרמה לנפגעים נזק בלתי הפיך והם נפלו למלכודת פתאים.

כשיבואו לחדש מסלול התביעה נגד משרד הביטחון יכול ויתברר להם כי אין יותר "מסלול" כזה.

החוק מחייב את הנכה הטוען לזכאות לפי חוק הנכים, ולזכאות לפי חוק הביטוח הלאומי, לבחור בין שני המסלולים.

סקירת המצב המשפטי בעבר

עד לאחרונה, המצב המשפטי היה בלתי נסבל מבחינת הנכים. החקיקה בנושא היתה דרקונית ונפגעים מצאו עצמם כמי שבחרו במסלול של הביטוח הלאומי וכביכול ויתרו על מסלול התביעה נגד משרד הביטחון, מבלי שכלל היה להם מושג כי הם "בחרו" לעשות כן.

מנגנון ה"בחירה" כפי שנקבע בחוק ופורש בפסיקה, היה מנגנון קשיח שהמרחק בינו ובין בחירה מודעת ורצון חופשי רב ביותר. עפ"י הוראות סעיף 323 (ה) לחוק הביטוח הלאומי, לפני התיקון האחרון לחוק, הבחירה בזכויות, בין חוק הנכים לחוק הביטוח הלאומי, תיעשה עד תום ששה חודשים מיום שבו נקבעה לראשונה דרגת נכותו היציבה של הנכה.

למרות שסעיף 323 אינו מסביר מהי הפעולה שמהווה "בחירה", אלא רק קובע מהו טווח הזמן בו חייבת להיעשות הבחירה, בפסיקה פורש סעיף זה כקובע "ברירת מחדל, באופן שהמשך קבלת הגימלה מהמוסד לביטוח לאומי לאחר חלוף ששת החודשים, יחשב כ"בחירה" החוסמת את דרכו של הנכה מלקבל זכויות לפי חוק הנכים.

וכך, נקבע בפסיקה, כי נכה נחשב כמי שבחר בזכויות לפי חוק הנכים, גם אם הנכה כלל לא היה מודע למשמעות קבלת הקצבה, וגם במקרים בהם תביעתו לפי חוק הנכים קדמה לתביעה לפי חוק הביטוח הלאומי.

נכים שהליך ברור תביעתם לפי חוק הנכים התארך, ופנו, בינתיים, מחוסר ברירה למוסד לביטוח לאומי, הוכרזו כמי ש"ויתרו" על זכאותם לפי חוק הנכים, למרות שכלל לא התכוונו לכך.

בתי המשפט היו ערים לתוצאות הקשות של פסיקתם, וציינו כי קצרה ידם מהושיע לנוכח הוראת החוק "הברורה". ביהמ"ש קראו למחוקק (הכנסת) להביא מצב זה לתיקונו. למצער המחוקק לא טרח משך שנים רבות לתקן את המצב, והדבר נעשה רק לאחרונה.

המצב המשפטי כיום, לאחר תיקון מס' 24 לחוק

בחודש דצמבר 2007, תוקנו הוראות חוק הנכים וחוק הביטוח הלאומי, באופן שהאריך את פרק הזמן שבתוכו צריך הנכה לבצע את הבחירה בין זכויות לפי חוק הנכים לבין זכויות לפי חוק הביטוח הלאומי.

זוהי לשון סעיף 36א' לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) לאחר התיקון: "נכה שבידו הברירה לפי סעיף 323 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995 (להלן – "חוק הביטוח הלאומי"), יחולו עליו הוראות אלה: 1) בחר בזכויות לפי חוק הביטוח הלאומי לא יחולו עליו הוראות חוק זה ; בלי לגרוע מהוראות סעיפים 32 ו – 32א, יראו נכה כמי שבחר בזכויות לפי חוק הביטוח הלאומי לעניין פסקה זו, אם לא הגיש תביעה לפי חוק זה בתוך שלוש שנים מיום שהגיש תביעה לפי חוק הביטוח הלאומי ; …".

זוהי לשון הסעיפים הרלבנטיים מתוך סעיף 323 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה, לאחר התיקון :

א. 1 הזכאי עקב מאורע אחד לגמלה לפי פרקים ה', י"א או י"ג ולתגמול או למענק לפי חוק הנכים, חוק משפחות חיילים, חוק תגמול לחייל, חוק המשטרה, חוק שירות בתי הסוהר או סעיפים 63ז ו – 63ח לחוק שירות המדינה, הברירה בידו לבחור באחד מהם ;

2 . תגמול המשולם לפי סעיף 20א (א) לחוק הנכים לא ייחשב כתגמול לעניין סעיף קטן זה.

ב. ……

ג. הזכאי עקב מאורע אחד לגמלה לפי פרק ט' ולתגמול או לקצבה לפי אחד החוקים המפורטים להלן, הברירה בידו לבחור באחד מהם.

(1) חוק הנכים….

ד. ……….

ה. הבחירה לפי פסקה (1) של סעיף קטן (ג) תיעשה עד תום שישים הימים מהיום שבו נקבעו דרגת נכותו היציבה לפי פרק ט' ודרגת נכותו הקבועה לפי חוק הנכים, לפי המאוחר מבינהם; כל עוד לא נקבעו דרגות נכות כאמור, יהיה הנכה זכאי לבחור אם לקבל תגמולים לפי חוק זה או לפי חוק הנכים, כל אימת שיחול שינוי בגובהם של הגמלה או של התגמול החודשי, לפי העניין, ובלבד שלא ישנה את בחירתו יותר מפעמיים."

(כל ההדגשות לא במקור)

אומנם בחירה בזכויות?

כפי שניתן לראות, בעוד שבעבר, קבלת קצבת נכות כללית, במשך ששה חודשים לאחר קביעת הנכות הצמיתה בביטוח הלאומי, נחשבה "בחירה", כעת, ה"בחירה בזכויות" תחשב אי הגשת תביעה נגד משרד הביטחון תוך פרק זמן של שלוש שנים ממועד הגשת התביעה לפי חוק הביטוח הלאומי.

משמע, החוק מותיר בידי הנכה פרק זמן ארוך יותר לשם נקיטת הצעדים לשמירת זכויותיו לפי שני החוקים.

זאת ועוד, התיקון לחוק אינו קובע כי הגשת תביעה נגד משרד הביטחון הינה "בחירה" בזכויות, אלא מאפשר לנכה להודיע על בחירתו, עד 60 ימים ממועד קביעת הנכות הצמיתה במוסד לביטוח לאומי ובמשרד הביטחון, דהיינו ממועד הקביעה המאוחרת בין השתיים.

כך, מקבל המונח "בחירה" את המשמעות האמתית והנכונה שלו והנכה בוחר בחירה פוזיטיבית ומודעת ולא על דרך של ברירת מחדל, כפי שהיה בעבר.

לפי התיקון, בתקופה שעד ביצוע הבחירה, רשאי הנכה לבחור אם לקבל תגמולים ממשרד הביטחון או מן המוסד לביטוח לאומי והוא אף רשאי לשנות את בחירתו עד פעמיים.

קביעה זו הינה רלבנטית לגבי נכים המקבלים תגמולים לפי נכות זמנית.

די בכך ששעור הנכות במל"ל או במשהב"ט הינו זמני והנכה יהיה רשאי לבחור בגמלה הגבוהה ביותר.

עוד קובע התיקון לחוק כי נכה שבחר זמנית בתגמולי המל"ל ועם קביעת נכויותיו הצמיתות בחר בזכויות ובתגמולי משרד הביטחון, אינו מחויב בהשבת כספים אלא מתשלומי משהב"ט ינוכו התשלומים שקיבל מהמל"ל ממועד הגשת התביעה נגד משרד הביטחון.

תוקף התיקון החוק חל מינואר 2008 ואילך אולם הוספה בו הוראה לפיה יחול החוק גם על מי שהגיש תביעתו לנכות כללית למוסד לביטוח לאומי בשלוש השנים שקדמו לתיקון, דהיינו מחודש ינואר 2005.

מקרים מיוחדים של העדר בחירה – מצבו הנפשי של הנכה

בזמנו היה פתח לנכים הסובלים מנכות נפשית קשה לבוא ולטעון כי מחמת חומרת מצבם הנפשי הם לא היו כשירים לבצע פעולה משפטית של "בחירה" בזכויות. ההלכות שנקבעו בנושא זה רלבנטיות גם כיום, הן במקרים עליהם חלות הוראות החוק כפי שהיו לפני התיקון, והן במקרים בהם מתעוררת שאלת ה"בחירה בזכויות" לפי הנוסח המתוקן. ועדת הערעורים בת"א שדנה בעניין שמעון אברהם התייחסה לעמדת הפסיקה:

"עם זאת במקרים קיצוניים במיוחד, בהם התרשמנו כי התשתית העובדתית מצביעה בבירור על העדר טוטלי של תובנה ושיפוט – פסקנו כי הנכה היה משולל יכולת בחירה במועד הרלוונטי למימוש הבחירה (השוו: ע.נ 201/99 כהן נ' ק"ת, ע.נ 588/98 שבירו נ' ק"ת). …"

בפסיקה נקבע כי לא כל מי שהוא חולה נפש הוא בהכרח גם נטול יכולת בחירה, ומאידך, יתכן וניתן יהיה להוכיח העדר "גמירות דעת" חוזית, גם אם הנכה לא הוכר כפסול דין. בחינת האקט של ה"בחירה" נעשית לפי מצבו של הנכה שענינו נבדק ולאורך כל ציר הזמן במהלכו יכולה להעשות בחירה.

כדי להוכיח קיומה של העדר יכולת נפשית לבחור, יש להראות כי חוסר יכולת הבחירה קיימת לאורך כל ציר הזמן ממועד הבחירה הקבוע בחוק ועד למועד מתן ההחלטה בשאלה אם בוצעה "בחירה" אם לאו.

מהו "מאורע אחד"?

התנאי היסודי של הבחירה הינו כי כפל התגמולים בא עקב "מאורע אחד". ברור כי יש צורך כי הנכות המוכרת לצורך קצבת נכות כללית במוסד לביטוח לאומי תהיה זהה לנכות אותה תובע, הנכה ממשרד הביטחון. במידה ואין זהות כזאת אין חובת בחירה והנכה יכול לקבל זכויותיו משני המקורות.

קצבת נכות כללית

בעוד שלפי חוק הנכים, די בכך שתקבע דרגת נכות רפואית, מעל סף מסוים, כדי שהנכה יהיה זכאי לתגמול או קצבה, הרי שלפי חוק הביטוח הלאומי על הנכה לעמוד במבחן משולב של נכות רפואית ואי כושר תפקודי, כדי לזכות בגמלה.

סעיף 195, בפרק ט', לחוק הביטוח הלאומי, הדן בזכאות לקצבת נכות כללית, מגדיר "נכה", לצורך קביעת עצם הזכאות לקצבת נכות כללית כדלקמן:

"נכה" – מבוטח, למעט עקרת בית, שכתוצאה מליקוי מתקיים בו אחד מאלה:

(1) אין לו כושר להשתכר מעבודה או ממשלח יד ואינו משתכר סכום השווה ל25% מהשכר הממוצע;
(2) כושרו להשתכר מעבודה או ממשלח יד, וכן השתכרותו בפועל, צומצמו עקב הליקוי, בין בבת אחת ובין בהדרגה, ב 50% או יותר…

סעיף 208 לחוק הבטוח לאומי קובע :

(א) תנאי לקביעת אי-כושר להשתכר הוא שנקבעה למבוטח נכות רפואית, לפי מבחנים, תנאים וכללים שקבע השר, בשיעור של 40% לפחות.

מכאן, שכדי לזכות בגמלה על המבקש להיות מוכר כ"נכה" לפי פרק ט', בשעור נכות רפואית של 40% ומעלה וכמי שאיבד את כושרו להשתכר כמוסבר בסעיף 195 שלעיל.

אדם שנכותו הרפואית גבוהה מ 40% ואשר כושרו להשתכר לא נפגע במידה הנדרשת בחוק, אינו מוגדר כ"נכה" לפי פרק ט' לחוק הבטוח לאומי, אינו זכאי, על אף נכותו הרפואית, לקצבת נכות כללית. מנוסחו של סעיף 323 עולה בברור כי חובת הבחירה מוטלת רק על מי שזכאי לגימלה לפי פרק ט' לחוק הבטוח לאומי (הפרק העוסק בנכות כללית).

זכאות כזו קמה, כמוסבר לעיל, רק למי שמוגדר כ"נכה", דהיינו, רק מי שעומד בתנאי הכפול: דרגת נכות רפואית מינימלית של 40% או יותר ודרגת אי כושר מינימלית. התנאים הינם תנאים מצטברים לצורך קבלת גימלת הנכות, ואם אחד מהם לא מתקיים, הנכה אינו "זכאי לגמלה לפי פרק ט'" ולכן גם אינו "נכה שבידו הברירה לפי סעיף 323" ואינו צריך לבחור בין הזכאויות.

לסיכום

פניה לביטוח הלאומי, עלולה לחסום את דרכו של הפונה מלקבל זכויות כנכה צה"ל.

אפילו אם הפניה נעשתה מתוך מצוקה כלכלית, או שנציגי המוסד לביטוח לאומי הבטיחו כי לא תתעורר בעיה בעתיד, או שהנפגע כלל לא ידע על הוראות החוק בדבר בחירה בזכויות – מרגע שהבחירה התגבשה, לפי הקריטריונים שנקבעו בפסיקה, אין לנפגע דרך חזרה ונשללת זכאותו לתגמול ממשרד הביטחון.

המצב המשפטי כיום, לאחר תיקון מס' 24 לחוק, טוב לאין ערוך, מהמצב בעבר. טווח הזמן בו ניתן לבצע את הבחירה גדל.

לנכה ניתנת האפשרות לקבל תגמולים, במהלך התקופה שעד הבחירה, והוא אינו צריך להגיע לפת לחם רק כדי לשמור בידו את אפשרות הבחירה בעתיד.

התיקון לחוק נכנס לתוקף רק לאחרונה, ומטבע הדברים יישומו המעשי רק החל, וטרם הצטברה פסיקה העוסקת בהשלכותיו. גם כיום, נכה השוקל פניה למוסד לביטוח לאומי, צריך לבדוק היטב את המצב המשפטי ולתכנן היטב את צעדיו, על מנת שלא ימצא "בוחר" בזכויות בהן לא התכוון כלל לבחור.

לצפייה בעמוד "נוהל הגשת תביעות" במשרד הביטחון – לחץ כאן