פציעה במהלך אימון בחדר כושר בצבא
חיילים רבים, בעיקר כאלו המשרתים בבסיסים סגורים, נוהגים לעסוק בפעילות ספורטיבית בזמנם הפנוי – אימון בחדר הכושר, משחק כדורגל או כדורסל, ריצה או הליכה בתחום הבסיס.
לצערנו, קורה גם שהחייל נפצע תוך כדי פעילות זו.
האם הפציעה תוכר כחבלה תוך ועקב השירות המזכה בהכרה כנכה צה"ל.
לאור תיקון 29 לחוק הנכים, התשובה עשויה להיות שונה כשמדובר בחייל חובה, לעומת אי שקבע.
לגבי פציעה של חייל חובה ניתן לאחרונה פסק דין שקבע הכרה בפציעה, ודחה את עמדת משרד הביטחון כי מדובר בפעילות פנאי שאינה מזכה בהכרה.
בפסה"ד בע"נ 7652-02-21 פלוני נ' קצין התגמולים, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' סלאמה. (פס"ד מיום 14.9.21, פורסם בנבו) נדון ענינו של חייל בשירות חובה שנפגע במהלך אימון בחדר כושר בבסיס, כאשר ניסה להרים משקל כבד ונגרם לו קרע בשרירי הכתף.
החייל טען כי הגיע לחדר הכושר לבצע אימון ע"מ לשמור על כשירות גופנית בהתאם להוראות כלליות של מפקדיו. (הוא לא קיבל פקודה ספציפית ביום הנדון להגיע לחדר הכושר). משהב"ט טען שמדובר בפגיעה בעת פעילות פנאי, שכן המערער החליט על דעת עצמו, מבלי שנדרש לכך, להגיע לחדר הכושר.
הערעור התקבל. ביהמ"ש יצא מנקודת הנחה כי אכן מטרת המערער היתה לשמור על כשירות גופנית, לפי הוראות כלליות שקיבל.
כן ניתן משקל לכך שמדובר בשירות בבסיס סגור. וכך נפסק:
"שאלת הקשר הסיבתי המשפטי נוגעת לקיום זיקה מהותית בין החבלה לבין השירות. המבחן לקיום זיקה שכזו מעלה מספר היבטים, לרבות כאלה הקשורים לתכלית שביסוד החוק, ולשיקולי מדיניות משפטית.
אנו סבורים כי בנסיבות המקרה שלפנינו יש לקבוע קשר סיבתי משפטי בין הפעולה שהובילה לחבלה, לבין השירות הצבאי. השירות הצבאי הביא את המערער לשהות בבסיס סגור, ממנו הוא לא יכול, או למצער לא רשאי היה, לצאת בזמן התרחשות האירוע.
במסגרת זו התאפשר למערער להגיע ולהיכנס לחדר כושר שהיה בתחומי הבסיס, והמערער אכן הגיע לשם לצורך שמירה על כושר גופני, כפי שמסר בתצהירו ובדבריו לפנינו, מבלי שגרסתו בנדון נסתרה.
גם גרסת המערער לפיה היו נהלים כללים, או הוראות כלליות של מפקדים, בדבר שמירה על כשירות גופנית, לא נסתרה בפנינו. בנסיבות אלה, ניתן לומר כי הפעולה שהביאה לחבלה התרחשה עקב שירותו הצבאי של המערער.
אכן, המערער לא פעל בעת החבלה על פי פקודה ספציפית שהורתה לו לעשות כן, ואולם בכך אין לשלול קיום קשר סיבתי בין הפעולה לשירות. פעולתו חייל במהלך השירות יכולה להיחשב ככזאת שבוצעה במסגרת ועקב השירות, אף אם ברגע ביצועה לא ביצע אותה החייל עקב פקודה מסויימת שניתנה לו אותה העת……..
המשיב טען כי המערער נפגע בשעות הפנאי שלו, במסגרת פעולה בה החליט לנקוט ביוזמתו כדי למלא את אותן שעות פנאי. לא מצאנו בטיעון זה כדי לשלול בנסיבות המקרה את זכאותו של המערער.
ראשית, גרסת המערער לפיה הגעתו לחדר הכושר היתה במטרה לשמור על כושר גופני בהתאם לנהלים או הוראות כלליות של מפקדיו, לא נסתרה. שנית, האירוע התרחש בתוך בסיס בו שהה המערער לרגל שירותו הצבאי ואשר ממנו הוא לא יכול, או למצער, לא רשאי היה, לצאת.
בנסיבות שכאלה, קשה להלום מסקנה לפיה הפעולה אותה ביצע המערער עת נפגע ארעה במסגרת "פנאי", לפחות לא במובן השולל זכות מכוח חוק הנכים. יש לזכור חוק הנכים הוא חוק בעל תכלית סוציאלית, אותו יש לפרש ביד רחבה לטובת חיילים המגישים תביעות מכוחו, כך שכאשר קיימות מספר גישות פרשניות אפשריות, אשר אחת מהן מובילה להכרה בזכות מכוח החוק, יש לנקוט בדרך זו".
ביהמ"ש הדגיש כי גם חבלה שאינה קשורה לפעילות מבצעית או אינה ייחודית למסגרת הצבאית, יכולה להיחשב כחבלה עקב השירות.
ביהמ"ש מצא לנכון לציין כי "החלטתנו בהליך זה מצומצמת לנסיבות האירוע שעמד בפנינו ויתר הנתונים שפורטו לעיל, ואין בה כדי להווה דעה לפיה כל חבלה שהיתה מתרחשת למערער במהלך שירותו בבסיס, נחשבת לכזאת שנגרמה עקב השירות".
