מחלת הסכיזופרניה התפרצה אצל פ' בזמן השירות הצבאי, לטענתו בעקבות הצקות, התנכלויות ומעשי בריונות שחווה מידי חיילים אחרים בקורס בו השתתף, סמוך לאחר גיוסו. קצין התגמולים טען כי אין קשר בין מחלת הסכיזופרניה לשירות הצבאי ודחה את התביעה. בין היתר טען קצין התגמולים כי עוד לפני הגיוס התגלו אצל פ' סימנים לבעיה נפשית וכי לא הוכח שאכן סבל בצבא מהתעללות. פ' ערער לבית המשפט, וביהמ"ש מינה מומחה מטעמו. המומחה קבע כי פ' לא היה חולה בסכיזופרניה לפני הגיוס, וכי תנאי השירות השפיעו על מחלת הסכיזופרניה שפרצה בזמן השירות הצבאי. המומחה קבע קשר של החמרה חלקית בלבד, בנימוק שסכיזופרניה הינה מחלה שמקורה בנטיה גנטית. בית המשפט קבע, על יסוד חווה"ד של המומחה, כי יש להכיר במחלת הסכיזופרניה בקשר של גרימה, כך שכל הנכות תחשב כנכות ע"ח השירות. ביהמ"ש ביסס את קביעתו על ההלכה המשפטית לפיה מחלה קונסטיטוציונלית שהתפרצה תוך כדי השירות, ונמצא כי יש קשר סיבתי עובדתי בין השירות לביו התפרצות המחלה, מייחסים את המחלה במלואה לשירות.